לכיש בתקופות העתיקות היתה במשך כ3000 שנה אחת הערים החשובות ביותר בארץ ישראל, מאלף4-, ועד אלף1-.

בלכיש נמצאו העדויות הקדומות ביותר לא-ב, ויתכן אף כי הא-ב הומצא בלכיש הכנענית!! (לפי גרפינקל).

בימי ממלכת יהודה לכיש נחשבת לעיר השניה בחשיבותה ביהודה, אחרי ירושלים, והתפארות סנחריב על כיבוש לכיש מעיד על כך יותר מכל. יתכן ומקור שמה בשורש הפועל השמי “לקש”, שפירושו “להבעיר אש”. יתכן והשם משמר זכרון קולקטיבי של שריפת העיר בב”ק או ב”ת.

לדעתי סיבת חשיבותה היא גם כעיר-בסיס צבאי קדמי אל מול איום פלישתי פוטנציאלי. ואכן בין לכיש לכל ערי החוף הפלישתיות, כמו גם גת, יש קשר עין (!).

האתר זוהה ב1924 ע”י אולברייט בתל א-דוויר (“התל העגול”). גודל האתר 124 דונם (30 אייקרס, =5000 תושבים?), ולמרות שאינו על ה”ויה מאריס”, הוא מחבר בין חברון למישור החוף (נחל לכיש, ואדי ג’אפער. לפי גבי בחפירות הו רואים פועלים יורדים בציר למישור החוף), כמו גם ציר ירושלים – עזה, ושולט על סביבה חקלאית פוריה חשובה. מפסגת התל תצפית מצוינת. צורתו כמעט רבועה, וגובהה הוא בעיקר תוצאות עבודות הביצורים בב”ת. גודלו 124 דונם, ופסגתו 72 דונם.

העיר נחפרה ע”י שלוש משלחות חפירה. משלחת סטרקי ב1932-38, והסתימה עם רציחתו של סטרקי בדרכו לטקס פתיחת מוזיאון רוקפלר; משלחת אהרוני שחפרה באופן מצומצם ב1966-8; ומשלחת אוסישקין שחפרה באתר ב1973 ועד 1994; מ2013 משלחת גורפינקל חופרת מחדש באתר.

החפירות בלכיש מתיחדות בהיקפן הגדול, ובפרסום מלא של הממצאים, וכיון שכך חפירות רבות אחרות משוות תדיר ממצאיהן לממצאי לכיש.

לכיש לאור המקורות

לכיש מוזכרת לראשונה בכתבי המארות, ובכך עדות לחשיבותה כבר במ18-.

בימי אל-עמרנה חמישה מכתבים נשלחים למצרים מ”שפטי-בעל” או “זימרדה“, מלך LAKISA.

המקרא מתאר כיצד לכיש נכבשה על-ידי יהושוע תוך שני פסוקים:

יהושוע י 31-33: “וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלִּבְנָה–לָכִישָׁה; וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֶם בָּהּ.  לב וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ–כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלִבְנָה.  לג אָז עָלָה, הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזֹר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד.”

.

אך רק בימי המלוכה המפולגת מספר דברי הימים שהעיר מבוצרת, בימי רחבעם:

דה”ב יא 5-12: “וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה.  ו וַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ.  ז וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם.  ח וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף.  ט וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה.  י וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן:  עָרֵי, מְצֻרוֹת.  יא וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת; וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן.  יב וּבְכָל-עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.“

.

מנגד גם על אסא וגם על יהושפט נאמר שהם ביצרו את ערי יהודה (דה”ב יד 5-6; יז 5) ולכן יתכן כי הם ביצרו את לכיש:

דה”ב יד 5-6:  וַיֹּאמֶר [=אסא] לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב; וַיִּבְנוּ, וַיַּצְלִיחוּ.

דה”ב יז 2-5:  וַיִּתֶּן [=יהושפט] חַיִל–בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה, הַבְּצֻרוֹת; וַיִּתֵּן נְצִיבִים, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.. וַיְהִי-לוֹ עֹשֶׁר-וְכָבוֹד, לָרֹב.

ויש חוקרים הסבורים כי הרשימה המיחסת הביצורים של רחבעם הם בעצם מימי חזקיהו (נדב נאמן), יאשיהו (פריץ), או בכלל מהתקופה ההלניסטית (פינקלשטיין).

.

בכל מקרה בימי אמציה אנו למדים על חשיבות העיר:

מל”ב יד 19: “וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, אַחֲרֵי מוֹת, יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל–חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁנָה.  יח וְיֶתֶר, דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ:  הֲלֹא-הֵם כְּתֻבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים–לְמַלְכֵי יְהוּדָה.  יט וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, וַיָּנָס לָכִישָׁה; וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִתֻהוּ שָׁם.  כ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, עַל-הַסּוּסִים; וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד.“ (נוסח דומה מאד בדה”ב כה 27).

כמה שנים אח”כ (760 לפנה”ס) היתה רעידת אדמה חזקה שמתועדת הן אצל עמוס, והן אצל זכריה:

עמוס א 1: “דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ:  אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל–שְׁנָתַיִם, לִפְנֵי הָרָעַשׁ.“

זכריה יד 5: “וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי, כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה“

ואכן העדוית בלכיש הן בעיקר מ8-, כנראה שילוב של בניה בימי אמציה, גם כי גת יורדת מבכורתה, וגם שיקום אחרי רעידת האדמה.

כעבור כשלושים שנה מתחילים הניאו-אשורים נוגסים מממלכת ישראל. ב733 לפנה”ס תגלת פלאסר כובש את הצפון ועד מגידו; וב722- יכבשו שלמנאסר וסרגון הב את השומרון.

הניאו-אשורים היו עורכים מידי שנה מסע קרב, בראשו המלך עצמו, ועמים שהתנגדו ונכבשו הוגלו כדי לטשטש זהותם הלאומית והדתית. הם יותר התמחו במלחמת מצור, ובהתאם פיתחו מאד אילי מצור וסוללות מצור.

חזקיהו, שהחל למלוך ב727 לפנה”ס וראה כי “מצפון תיפתח הרעה”, פעל ליצירת ברית הגנה משותפת עם המצרים והפלישתים. כנראה בסיוע גם של הבבלים.

ב705 לפנה”ס עולה למלוכה באשור סנחריב בן סרגון הב (= סִן-אַחֵ- אֵרִבּ.בן  שָרוּ-כּינוּ ). ראשית שלטונו עומד בסימן מרידות בגיבוי מצרי עקב מות האב. עליו להראות את חוזקתו, ובין השאר הוא מכונן בירה חדשה, נינוה, שלפי הנביא יונה אכן היתה ענקית:

יונה ד 11: “..נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה–אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה“

יונה ג 3: “ וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים–מַהֲלַךְ, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.“

תאורים אלו אינם מוגזמים לאותם ימים, שכן שרידי נינוה, היא תל קויונג’וק היא 4.6 ק”מ על 2.1 ק”מ, והיו בה 15 שערים. בהיותה 7.3 קמ”ר (=7300 דונם), העיר יכלה להכיר כ200,000 איש, לא מאד רחוק מה120,000 המתוארים בספר יונה.

מערכת 701 לפנה”ס

כיון שכך ב701 לפנה”ס יצא סנחריב למסע עונשין לכיוון פלשת ויהודה (אי התאמות בין כל המקורות גרמו בעבר לחשוב שהיו שני מסעות. היום דיעה זו אינה מקובלת). כנראה שהיה לו כח של 200,000 איש.

הוא כבש תחילה את ממלכת אשקלון ועריה (בית דגון, יפו, בני ברק ואזור) את מלך אשקלון הגלה ומינה אחר תחתיו. מולו בה “תרהקה” מלך כוש” (מל”ב יט 9; ישעיהו לז 9). הקרב בינהם נערך באלתקה, המזוהה בתל שלף, מצפון ליבנה. סנחריב ניצח וכבש את אלתקה ותמנה. אח”כ כבש את עקרון, השיב לכהונה את פדי שהיה נאמן לו (הוא נלקח ע”י המורדים לירושלים, אך חזקיהו נאלץ לשחררו). כעת יהודה נותרה מבודדת.

באופן מתמיה הן מנסרת סנחריב והן המקרא אינם מתארים הקרב על לכיש!. מנסרת סנחריב מוסרת:

אך אינה מוסרת שמות הערים שנכבשו (שכבות חורבן ברורות מארוע זה נמצאו בתל באר שבע, תל ערד, תל עיטון, תל בית מרסים, תל בית שמש ועוד).

גם המקרא מצידו אינו מתאר הקרב על לכיש, אלא רק רומז עליו בציינו נוכחות האשורים בלכיש לפני המצור על ירושלים:

מל”ב יח 14, 17: “וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי–אֵת אֲשֶׁר-תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא; וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב. ..

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-תַּרְתָּן וְאֶת-רַב-סָרִיס וְאֶת-רַבְשָׁקֵה מִן-לָכִישׁ אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד—יְרוּשָׁלִָם“ (=ישעיהו לו 2, דה”ב לב 9!).

.

ויותר מאוחר ישנו רק הד לסופה של המערכה על לכיש בלי לציין את אופיה:

ישעיהו לז 8: “וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה:  כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ.”

.

אך מיכה השכן מאשים את חטאי העם כסיבת החורבן בלכיש, ובכך רומז שנכבשה:

מיכה א 12-13: “כִּי-יָרַד רָע מֵאֵת יְהוָה, לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם.  יג רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ, יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ; רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת-צִיּוֹן, כִּי-בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל.” 

.

ביטוי הרבה יותר ברור לכיבוש העיר ע”י האשורים נודע עוד לפני החפירות בתל עצמו, כאשר חפירות בתל קוינגו’ק שליד החידקל זיהו את המתחם כהאקרופוליס של נינוה המקראית, וחפירות סיר אוסטין הנרי לאיארד בתל חשפו 80 מחדרי ארמונו של נינוה, חדר 36, אשר הובילו אליו שלושה מעברים, בכל מעבר זוג למסו בגובה 6 מ’, היה ודאי חדר טקסי, ולדעתי חדר הכס עצמו.

במתחם ה נחשף תבליט באורך 19 מ’, ששרד מכלל התאור שנמתח על פני 27 מ’ (!! זהו תאור הקרבה הארוך והמפורט ביותר שהוצב אי פעם בארמון אשורי!!). תבליט זה תאר בגרפיות רבה כיבוש עיר, כאשר תאור הקרב על העיר עצמה נמצא בדיוק בקיר מול הכניסה, ובקצה הימני של התבליט, מתחת לתאור השלל המוצג בפני המלך, מופיע הכיתוב:

“סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כיסא משען ושלל העיר לכיש (Lakishu) עובר לפניו”.

* ארמון זה בנינוה הושלם ב694 לפנה”ס כך שיכול להיות ששבויי לכיש שהוגלו לאשור הועסקו גם בהתקנת תבליט זה!

* כתובת נוספת, קצרה יותר, נמצאת מאחור. היא מציינת זהותו של האוהל מאחור כה”אוהל המלכותי”.

* פניו, כמו גם סמלי שלטונו (עיטור הרוזטה על ידיו) הושחתו. יתכן והדבר נעשה לאחר שנרצח ע”י בנו אדרמלך ב681- או כאשר נינוה נכבשה ע”י הבבלים ב612-.

* כבר סטרקי ניסה להשוות בין התבליט למציאות הטופוגרפית בלכיש, אלא שהוא סבר שהתבליט מתאר העיר מכיוון מערב. היה זה ריצ’רד בארנט שהציע שהתאור הוא בעצם מדר מע, וחפירות אוסישקין הוכיחו את הדיוק של תאור הקרב:

– אכן היתה לעיר חומה כפולה, ואכן היו אכן שתי מערכות, מול הפינה הדר מז, ומול בית השער. יתכן אף כי מתואר “ארמון המצודה”.

– תיאור הסוללה, שריון הקשקשים, הקשתים והקלעים אומתו.

– בתיאור הנוף הרקע הוא בעיקר של גפנים, אך גם תאנה וזית, שאכן אופיניים לאזור זה.

– תאור השלל כולל כני קטורת שאכן אופיניים לממלכת יהודה.

* למרות התאמות יפות אלו, יש חוקרים (כגון רות יעקובי וכריסטוף אולמאיר) הסבורים שהתאור הוא סכמטי גרידא, וע”פ קונבנציות אמנות של האשורים.

* לדעת אוסישקין נקודת המבט של אומן התבליטים היא משולי מושב לכיש דהיום, והיא נבחרה כי שם ישב סנחריב. נקודה זו אינה אלא נחלתו של נחום גלבוע, הלא הוא נחצ’ה מהמילואים!!!!

סופה של המערכה שחזקיהו נהיה מלך וסאל ממושמע, והעלה מס רב למלך אשור:

מל”ב יח 14-17: יג וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת–וַיִּתְפְּשֵׂם.  יד וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי–אֵת אֲשֶׁר-תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא; וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב.  טו וַיִּתֵּן, חִזְקִיָּה, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף, הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה; וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ.  טז בָּעֵת הַהִיא, קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת-דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת-הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה, חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם, לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.“

.

תאורים דומים מופיעים גם בסיפא של מנסרת סנחריב:

[37] ואשר לחזקיהו [38] תפארת מלכותי המאיימת ניצחה אותו, ו [39] הערבים ושכירי חרבו, שהוא הביא כדי לחזק [40] את ירושלים, עיר מלכותו, [41] נטשו אותו. בתוספת ל30 ככרות הזהב ו [42] 800 ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר, [43] יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב, [44] כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב, [45] הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות, [46] וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו [47] נגנים,ששלח אחרי [48] לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס [49] ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו

• מהתאור המקראי נראה כי חזקיהו נתן האתנן בעוד סנחריב בלכיש, ומנגד ממנסרת סנחריב עולה כי המס הכבד הוא האתנן בתמורה להסרת המצור על ירושלים.

• בכל מקרה סנחריב השיג את מטרתו של חידוש מרותו בדרום א”י, ואכן יורשיו אשורבנפיל ואסרחדון יכלו לעברו בארץ בדרכם לתקיפת מצרים ללא מפריע.
  
  אם מטרת העל של סנחריב היא אבטחת הציר למצרים, ניתן להבין מדוע התעקש על כיבוש לכיש, אך ויתר על כיבוש ירושלים. אכן לפי יוספוס סנחריב כלל לא עלה לירושלים, והותיר לרבשקה לנהל המערכה.

.

גם בימי צדקיהו ירמיהו מעיד שלכיש עיר חשובה:

ירמיהו לד 7:  “וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת:  אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.”

סביר שהעיר נהרסה, יחד עם ירושלים ועזקה, ב6\587-לפנה”ס.  כנראה שזה לא היה קרב עקוב משם, והתגלו ממנו רק שני ראשי חץ עם חתך משולש, “סקיתים”.

לאחר מכן לא שומעים על העיר יותר. נראה שבמהלך התקופה ההלניסטית האדומים העדיפו ליישב את מרישה.  אבסביוס במ4 עדיין ידע היכן לכיש ומסר כי היא “7 מילין מאלבתרופוליס לדרום”. מדבריו ניתן היה להבין כי גם במ4 היה שם כפר בעל שם זהה.

זיהוי וחפירות העיר

• כאמור אבסביוס מזהה אותה “במיל השביעי מאלבתרופוליס לעזה”.

• ב1839 הציע רובינסון וסמית לזהות את לכיש ב“אום ליקיס”, אתר קטן על הדרך מבית גוברין לאשקלון. על פני השטח הוא זיהה שרידי עתיקות, אך האתר הוא קטן ועל גבעה נמוכה, ואינו 7 מיל מדרום לבית גוברין. למרות השוני הוא המשיך להחזיק בדיעה זו. הם סיירו בתל לכיש (“תל א-דוויר” = התל העגול) אך לא זיהו את זהותו האמיתית.

• ב1846, בעקבות גילוי לאיארד את ארמון סנחריב בנינוה התחדש הענין בלכיש ביתר שאת, שכן התאור בחדר הכס עצמו הוקדש לכיבוש לכיש.

• קונדר וקיצנר תחילה קיבלו את זיהוי רובינסון, אך ב1877 הציע קונדר לזהות את לכיש באתר אחר – תל אל חסי, שכן הוא אתר גדול ומרשים יותר, ואך יש דמיון צלילי מסוים!

• ב1890 חפר פיטרי בתל אל חסי, בציפיה לחשוף את לכיש. הוא לא מצא שרידי העיר, אך פיתח המתודה של שחזור רצפי שכבות על בסיס משמעותם הכרונולוגית היחסית של שברי חרסים, מתודה שהפכה לבסיס של המחקר הארכיאולוגי בא”י.

• ב1891-1893 המשיך בליס החפירות בתל אל-חסי, וכאשר מצא שבר לוח עם כתב יתדות שבמקור שנשלח מ”זימרדה מלך לכיש (!!). היה בטוח שזהו האישור להיות האתר חשוב בעת העתיקה (!!!!)

• ב1924 סייר אולברייט באזור. אף שביקר בתל א-דוויר, ואף מצא בה חותמת “למלך חברון” הוא מציע לזהותה עם “גדרות“. רק לאחר כמה עונות חפירה בתל בית מרסים (אותה זיהה עם “קרית ספר”, ובהתאם קיוה למצא בה ארכיון..), ב1929 הוא מציע לזהות את תל א-דוויר (“התל העגול”) עם לכיש, בעיקר בשל תאור אבסביוס. (“7 מיל”. המרחק בין בית גוברין לתל א-דוויר הוא 8.5 ק”מ, שהם כ5.5 מיל, אך המרחק מבית גובירן לתל חסי הם כ22 ק”מ, כ15 מיל..).

• ב1931 הציע באייר לזהות את לכיש בתל עיטון, או בתל בית עווא. גם אחרי חפירות סטארקי ואוניברסיטת תל-אביב המשיך להחזיק בדיעה זו אהלשטורם.

• 1932-1938 סטארקי חופר במשך שש שנים רצופות באתר. בעונה השלישית הוא מצא את מכתבי לכיש, שאחד מהם אף מזכיר את לכיש בשמה (מנגד הוא חופר את הסוללה האשורית, אך לא מבין שהיא רמפת המצור). הוא עבד סה”כ שש שנים (בלבד), אך הוא עבד ברצף, ולכן ההספק היה כה רב.

ב1966 ו1968 חפר אהרוני את “מקדש השמש“, מתוך רצון להשוות אותו למקדש שחשף בערד, ולעמוד על טיבו. 

• בשנים 1973-1994 חפר אושיסקין (עם ברקאי, דגן, זרטל, ווודהד), לסרוגין במשך 11 עונות בהרבה מקומות בשטחים שחפר סטרקי, במטרה להשלים את מפעל החפירה של לכיש. (לפי גבי הוא הפסיק ב1987 כי רצה להשאיר חותם כחופר אתרים נוספים, ואכן הלך לחפור בתל יזרעאל, ביתר, ובתל מגידו. לפי אוסישקין בספרו הוא החליט שמיצה את השכבות המקראיות, ולא רצה לרדת לשכבות הכנעניות). אזורי החפירה היו:

T-temple; R- Ramp; S-Section; P – Palace; D- Dagan (in the stables); G – Gate

מההישגים הבולטים היו קביעת חורבן שכבה III לימי סנחריב (כדעת טאפנל) ולא לימי נבוכדנצר (כדעת סטארקי); חשיפת סוללת המצור; חשיפת “מקדש האקרופוליס”; וחשיפת “ארמון השליט ב”ת” לידו.

• בשנות ה2000 נתן יעקב אלקוב (כנראה מליין מהרצליה) תרומה לפיתוח תל לכיש, אך מסיבה לא ברורה לי המיזם תקוע.

• ב2012 יוסף גרפינקל שב לחפור באתר, מתמקד בפאה הדר מז לחשוף החלק האחרון של התל שטרם נחפר, בתקוה לאתר שם את השכבה של ביצור העיר המיוחסת לפי המקרא לרחבעם (דה”ב יא 9), שטרם זוהתה כיאות בתל.

תולדות לכיש לאור החפירות:

לכיש היתה מיושבת החל מהתקופה הניאוליתית, ונראה כי הישוב היה רצוף עד התקופה ההלניסטית.

לכיש אינה מוזכרת ב”כתבי המארות” של הברונזה התיכונה, אך היתה מבוצרת באותם ימים, וכנראה היתה “עיר לכיש” אחת מ16 ערי מדינה בא”י של אותם ימים. צורת התל וגובה חומותיו גם נקבעו אז, ומצפון ל”ארמון המצודה” התגלה קצ הארמון מתקופה זו.

בימי אל עמארנה נשלחו חמישה מכתבים מלכיש וכאמור מכתב נוסף נתגלה תל חסי. הם מלמדים על שלושה שליטים, בינהם, שִפְטִי-בַּעל הכנעני בעליל, ובכלל העדויות מלמדות על חשיבות העיר אז (אם כי הטין מלמד שהמכתב נכתב בעזה, וכך גם המכתבים מאשקלון).

עם זאת כנראה שהעיר היתה פרוזה, ובחסות מצרית. ארמון העיר קבור מתחת לארמון הישראלי-פרסי וטרם נחשף, אך “מקדש החפיר” הוא מתקופה זו, ו”מקדש האקרופוליס” הוא משלהי תקופה זו. לתקופה זו יש לייחס גם הקעריות עם כתובות היראטיות ושני קברים אנתרופואידים, המראים שליטה מצרית בעיר עד ימי רעמסס הג לפחות. 1.5% עצמות חזיר מלמדות שהמקומיים כנענים. 

עיר זו חרבה במ12-, וב”בית העמודים” שבשטח S  התגלו העדויות הדרמטיות ביותר בדמות שלדי 2 תינוקות, ילד בן 8, ואישה כבת 40. חרפושיות מימי רעמסס הד (1151-1145-) המאוחרות במכלול זה.

התנ”ך כאמור מתאר את כיבוש העיר ע”י יהושוע:

יהושוע י 31-33: “וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלִּבְנָה–לָכִישָׁה; וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֶם בָּהּ.  לב וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ–כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלִבְנָה.  לג אָז עָלָה, הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזֹר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד.”

• לבנה מזוהה תל בורנה, מצפון ללכיש (ליד קיבוץ גלאון. איך זה שעוד לא חפרו אותה??)

אולברייט ייחס שכבת חורבן זו ליהושע, אך אוסישקין מסתייג מכך (לדעתו “ביום השני” מרמז שהיה מצור, אך העיר לא היתה מבוצרת!) לדעתי הממצא הארכיאולוגי כן תואם התאור בספר יהושוע!!

• בהעדר חומות תוך יומיים יהושוע הצליח לכבוש את העיר!

• הממצא השילדי ב”בית העמודים” תואם התאור המקראי “ויכה לפי-חרב .. כל נפש”!!

טפנל מצידה ייחסה את החורבן לגויי הים, אך אם כן הם לא ישבו בה, והתגלו רק שברים בודדים של קרמיקה פלישתית, במערת הקדר משלהי ימי ב”מ ליד “מקדש החפיר”.

בכל מקרה ישנו פער ישובי של מאתיים שנה בן סוף לכיש הכנענית לבנית לכיש הישראלית. 

לכיש בתקופת הברזל: נוח להציג התקופה לפי השכבות באתר, ובטבלה: 

עיקר חשיבות השכבות הברזליות בלכיש היא שכבה III. זמנה וזיהויה ברור, והיא משמשת “מאובן מנחה” לממצאים מאתרים אחרים!!

* “תבליט לכיש” מלמד שבימי חזקיהו כרמים היו הנוף האופיני לכל האזור.

ממצא עצמות: לא הכנענים ולא היהודאים צרכו הרבה חזיר. בימי הכנענים הם היו 1.5% ובימי ישראל 0.6% (לעומתם אצל הפלישתים עצמות חזיר מגיעים ל15%-20% מהמכלול). תופעה מענינת גם של עצמות דגים מיובאים, האופינית לב”מ, אך צונחת לכדי עשירית בימי ישראל.

תולדות תל לכיש אחרי שכבה I:

כנראה שהאתר ניטש סופית כאשר התפתחו מרשה  ההלניסטית ואח”כ בית גוברין הרומית שכנתה, אם כי לפי סקר יהודה דגן הדרך ממרישה לעזה עברה בשולי התל, והעובדה שאבסביוס עדיין זוכר את מיקומה מעיד כי זכרון התל לא השתכח. על פסגת התל עדויות לפעילות חקלאית וכן קבורה מוסלמית בימי הביניים. 1.5 צפ מע לתל היה כפר “קוביבה” עד 1948, וסביר שנבנה מאבנים שמוחזרו מהתל עצמו (אך הם נמנעו מלגור על התל עצמו, כנראה בשל קיומו של בי”ק בפאתו המערבית). הם עסקו בחקלאות בעל על התל, אך הבריטים הפקיעו אותו לטובת חפירות סטרקי. מנגד סטרקי העסיק מתושבי הכפר, והפיק טרסות לטובת עיבוד חלקאי בגמר החפירות.

סטרקי עצמו יצר מחנה משלחת מול הסוללה האשורית. מתחם זה הועלה באש בפרעות ל 1938 ואח”כ פורקה המשלחת והציוד נמכר.

תושבי הכפר ברחו לירדן ב1948.

ב22 לאוקטובר 1948, עם כניסת תוקפה של הפסקת אש בסוף “מבצע יואב” יחידת חי”ר המורכבת מכ60 אנשים מקיבוצי מהאזור השתלטה על תל לכיש, והם ישבו בו כחודש. נחפרו כמה תעלות מגן, ומכונת היריה הוצבה באגף המזרחי. בתקופה זו נחרתו על ראש אחד מבסיסי העמודים ב”ארמון המצודה” כמה חרותות. באחת מהם, של פייטל שוהם מכפר מנחם, נרשם: “מחלקת החי”ש של כפר מנחם \ במערכת שחרור הר יהודה וחברון \ מות הפולשים [=המצרים]”. ב1978 אוסישקין עדיין הצליח לקרא הכתובת, כמו גם כמה שרידי ציוני תאריכים מאוקטובר 1948. לבדוק אם נותר משהו ממנה כיום!

מתקופה זו התגלו תעלות מגן בעיקר בשוליים הדר מע (למה דוקה שם??), כמאה תרמילי כדורים, מטבעות, וכפתור של מעיל חורף מצרי (אם כי יכול להיות שנשר ממעיל שהיה בשימוש משני בידי חייל צהל..)

בשנות החמישים היה התל חלק משטח אימונים צהלי (אוסישקין עצמו בשירות חובה התאמן רבות שם!!)

בשנות השישים המדינה שיטחה את קוביבה ומחזרה האבנים למפעלי מים בנגב, וכיום אין לכפר זכר. מתחם המשלחת כנראה גם שוטח וניטע במקומו יער אורנים.

* בעת חפירות א תל-אביב באתר ערב אחד גבי ברקאי שומע קולות, שהסתברו של קבוצת ערבים מבוגרים לבושים יפה. הסתבר שאלו ערביי הכפר ששמעו שחודשו החפירות ובאו לבקר. גבי הראה להם תמונות של משלחת סטרקי והם זיהו את עצמם!..

בשנות התשעים ניתנה תרומה גדולה קרן הקיימת למטרה הספציפית של קידום התיירות בתל לכיש. הרעיון היה השלמת קימום ציר כניסה דרך שער העיר (תרומה של יעקב אלקוב מ1987 לא הספיקה לנושא)  ולצד נקודת תקיפת האשורים, ומול הפינה הדר מע מרכז מבקרים ובו העתקי תבליטי לכיש מנינוה בגודל מלא, ולצד חלון המראה את הסוללה עצמה. הפרויקט החל ב1993, אך הרט”ג, השותפה לפרויקט, הפסיקה אותו ב1994 מחוסר תקציב. מה שכן נעשה זה קביעת שבילים, לעיתים בשימוש באדני עץ של רכבת כסימון.

[1] הצעה זו הוצעה לראשונה לראשונה ע”י כוכבי בעת ביקור המשלחת ב1976.

לדעתי אפשר גם להציע כי לכיש IV חרבה כאשר מורדים רדפו אחרי אמציה ללכיש ושם הרגו אותו, כמתואר במל”ב יד 19 ודה”ב כה 27!!. מנגד ניתן לאמר בודאות שלכיש לא חרבה בידי חזאל מלך ארם, למרות שהחריב את גת, וזאת כמתואר במל”ב יב 18, וזאת כיון שפסוק 19 אומר שיהואש מלך יהודה שילם מס לחזאל בתמורה לאי התקפה!. כמו כן אוסישקין מראה שלא היתה ממש שכבת חורבן, אלא בניה מחודשה, מה שמחזק ההסבר של רעידת אדמה.

למערך ההדרכה באתר עצמו ראה כאן