בסוף מלחמת העצמאות רק סוריה שלטה על מספר אזורים מעבר לקו הגבול המנדטורי שנקבע ב1923 בן צרפת לאנגליה. ישראל דרשה היצמדות לקו זה (100 מ’ מזרחית לירדן, ו5 מ’ מקו המים בכינרת). לבסוף נקבעו אזורים מפורזים, אשר הסורים הקפידו שלא יהיה בהם שום שינוי. הסורים היו השכן התוקפן ביותר, כיון שלא נוצחו במלחמת העצמאות.
כבר ב1951, עם תחילת העבודות לייבוש החולה, טיווחו הסורים את העבודות בטענה שזה כולל ייבוש באזורים המפורזים, על שטח בבעלות ערבים, ושייתן לישראל יתרון צבאי. במרס הם טיווחו את כלי העבודה, באפריל פתחו באש על סיור באל-חמה והרגו שבעה, ובאותו חודש בתקרית מוטילה גרמו למות 40 חיילים. לבסוף ישראל ביצעה ייבוש החולה ללא שינוי בקטע המזרחי, וזה הושלם ב1957.
סיכסוך נוסף היה סביב המוביל הארצי שישראל רצתה להקים, שתחילתו תהיה אחרי גשר בנות יעקב, ו2.5 ק”מ ממנו עוברים בשטח המפורז. הסורים טענו שזה לא רק הפרה, אלא גם יביא להנמכת המפלס של הירדן לחקלאי אזור הבטיחה, והתעלה יכול לשמש גם כמכשול טקטי. נסיונות פשרה שונים לא הועילו, ולבסוף ישראל החליטה לקדם המפעל ללא תיאום, אך שהשאיבה תהיה מכנרות (הושלם ביוני 1964).
למרות זאת סוריה עדיין רצתה לצאת למלחמה. מצרים התנגדה, ולבסוף בכינוס מדינות ערב בקהיר (“הליגה הערבית”) הם החליטו על (הקמת אש”ף ו) יצירת תעלת הטיה של מי החצבאני והבניאס (הקבלן אגב יהיה הסעודי מוחמד בן-לאדן.. אביו של אוסמה..). חלק ממי החצבאני יוטו לליטאני מהמעינות במנהרה, וחלקם עם הבניאס בתעלה בת 73 ק”מ אשר תכיל כמה גשרים וסיפונים, וסופה בירמוך, שעליו יוקם סכר (במוחייבה). סה”כ יוטו 160 מלמ”ק בשנה. משמעות המהלך הוא הטיית שליש ממי הירדן, מה שיביא גם להמלחת מי הכינרת.
להלן מפה של הציר המשוער, ואתרי הקרבות לאורך תעלת ההטיה הסורית.
היא מבוססת בעיקר על מפה ישנה שמצאתי בבית, שהיתה מצורפת לספר של זאב וילנאי על הגולן מ1969. השלמות הציר נעשו על סמך מעקב מדוקדק של תואי הקרקע כפי שמופיע ב”גוגל מפס”, ומפה אינטרנטית שגם מיפתה את הציר (לצערי אני לא מוצא יותר הלינק..)
3 נובמבר 1964 – תחילת הכשרת ארבע קטעים, מצפון ומדרום לבניאס. העבודות בצד הלבנוני הופסקו לאחר יעף אחד של חה”א מעליהם. ישראל יוצרת דרך פטרולים מצפון לעין דן, אך הסורים מתמקמים בנוחיילה הממוקמת 800 מ’ מצפון לדרך, וכל פעם שעובר שם פטרול הם יורים בו. יומיים אחרי שדויד אלעזר ממונה רמטכ”ל הוא מחליט לממש הריבונות הישראלית על דרך הפטרולים.
ב3 נובמבר יוצא טרקטור צבאי להמשך הכשרת דרך הפטרולים. אחריו נעו זחל”ם ופלסים מחשש למיקוש. ב12:00 הסורים פותחים עליו באש. ואז מחלקת סנטוריונים פותחת עליהם באש. האש ההדדית נמשכת שעה וחצי, והסורים מטווחים מתל חמרא ותל עזזיאת. בהתערבות משקיפי או”ם נוצרת הפסקת אש. לצה”ל שמונה פצועים, שני טרקטורים ומפלסת נפגעו, אך מ89 הפגזים שצה”ל ירה, אף לא אחד פגע!. וזאת למרות שמדובר בטווח של 800 מ’ בלבד!.
ישראל טל, מפקד גייסות השריון, שמונה גם הוא רק לפני יומיים, מזועזע ועושה תחקיר מקיף עם מסקנות. (מ”מ הכח אגב היה אביגדור קהלני, אך הוא הוחלף כמה ימים קודם כדי ללמוד סנטוריונים בחו”ל. שמאי קפלן, שהחליף אותו חטף מטליק.. אך המשיך בצבא, נהרג במלחמת ששת הימים)
מביאים לגזרה טנקי שרמן, ובפיקוד סרן שמעון בן-שושן. הפריסה משתנה כמו גם תרגולות שונות, ומתכוננים לתקרית נוספת, שאכן תתרחש כעבור 10 ימים –
13 נובמבר 1964 – ב13:25 הסורים יורים על פטרול צה”לי , והגזרה מתחממת לירי כולל. הפעם הטנקים פוגעים בשני הפנצרים הסורים והם עולים באש. גם חה”א מתערב. חלק מהמפקדים זוכים בצלשים.
חשיבות המקצוענות של התותחן מובהרת. טליק, שהיה מומחה טכני למקלעים כבדים בצבא הבריטי ומונה ע”י דיין למפקד גייסות השריון מתחיל לגבש תו”ל. טל יוביל את המהפכה של התמקצעות הירי של השריון, ובמקום מדיניות “ארטילריה” יישום מדיניות “צליפה” ועוד שינוים [=פגיעה פגז ראשון; טווחים של 1500 מ’ לפחות, מעבר לטווח נ”ט; ופיזור רחב של הכח היורה]
בשריון מקובלת האמירה כי “מכשלון נוחיילה נולדה ההצלחה של מלחמת ששת הימים“.
אחד הפנצרים נותר בנוחיילה עד היום! כך לפי מאמר זה, ואכן אני חושב שהצלחתי להבחין בו במשקפת מתל דן!
6 מרץ 1965 – כוונת ירי סורי על טרקטור בחלקת עיבוד שנויה במחלוקת זוכה לתגובה מהירה של סנטוריון כאשר ישראל טל הוא עצמו התותחן, והוא פוגע בו בפגז ראשון בטווח 900 מ’. הוא מוכיח יעילות ההתמקצעות של התותחן, והסורים בתגובה שומרים על מרחק גדול יותר מהגבול. אך טל מוביל מהלך של מארב גם לירי סורי מטווחים גדולים יותר –
17 מרץ 1965 – ירי “שגרתי” של סורים על פטרול ישראלי ב14:30, מביא לירי נגדי מ4 טנקי שרמן וסנטוריון. באחד מהם ישראל טל הוא שוב התותחן. הטווח הוא 2400 מ’, והסורים בעמדות הרבה יותר גבוהות. עם זאת תוך עשר דקות מושמדים שני טרקטורים, ארבע מדחסים, ושני מקדחים סורים (סה”כ שמונה כלים). הסורים אפילו לא יורים חזרה, ומופתעים מכל המהלך.
הדבר גורם לסורים להפסיק לעבוד בכלל בגזרה הצפונית, ולהתמקד בגזרה חלופית, ב“בית המכס העליון“, מול גשר בנות יעקב, שם המרחק מהגבול הוא 5 ק”מ. הסורים גם יוצרים סוללות עפר גדולות כדי להסתיר את ציוד החפירה.
אלא שישראל טל ממשיך לשכלל את יכולות הירי, ומכין את השריון גם לטווחים כאלו.. –
13 מאי 1965 (“מבצע פטיש”) – שוב פטרול ישראלי ליד הגבול מביא לירי סוריב14:14. הירי אשר מחמם את כל הגזרה, וכאשר נחשפים מקורות הירי הסורים, ישראל טל מכפר הנשיא מטווח אותם מטווחים של עד 6000 מ’, בהצלחה. שני טרקטורים מושמדים.
מרס-יולי 1965 – הלבנונים יוצרים את תחילתה של תעלת ההטיה הנמצאת בשטחם, וכמעט משלימים אותה, אך בשל הצהרת נאצר מפסיקים אותה.
12 אוגוסט 1965 (“מבצע בזק”)– בישראל מזהים תחילת עבודות באזור חדש בקובת קרעה (2.5 קמ צפ מע לגמלא, מול אלמגור). לא ברור איפה החיפוי, והשריון מארגן 3 כוחות שריון וחיפוי ארטילרי. שוב התותחן הוא ישראל טל, כאשר המט”ק שלו הוא סא”ל בנימין אושרי. ב10:45 מזהים ארבע טרקטורים עובדים על ההטיה. שולחים טרקטור משוריין לעיבוד שדות צמוד לגבול (מול מוצב דייכא). כשראו שהסורים מסיטים אליו קנים של תותחים ומורידים רשתות הסואה, פתחו באש לעברם. התותחן היה שוב ישראל טל, והטווחים היו 1500 מ’. נפגעו שבעה טנקים, כולל אחד כשהיה בתנועה. לבסוף נפגע הטנק של ישראל טל, והמט”ק סא”ל בנימין אושרי נפצע קשה בראשו. בירי תגובה מטנק אחר הצליח התותחן שלום כהן לטווח טקרטור סורי במרחק 11 ק”מ (!!). הסורים דורשים ממצרים להכריז ביחד מלחמה. נאצר משיב שהוא לא יצא למלחמה “בגלל טרקטור סורי“. הסורים מחליטים להרחיק את ציוד העבודה יותר מהגבול, ועוברים לעין סופירה (5 ק”מ צפונה לאל-על). הם עובדים שם כחצי שנה עד ש –
14 יולי 1966 – חה”א מפגיז את הצמ”ה הסורי בעין סופירה, ונפסקת עבודות הסורים על תעלת ההטיה, לאחר שהושלמה כמחצית ממנו.
מיכלסון ב. 2008. המלחמה על המים – אסימטריה כנגד הליגה הערבית. שריון 29, עמ’ 33-39.
המאמר זמין באינטרנט בלינק הזה.
ברזנר ע, 2017. אש לפניו תלך. התפתחות ותמורות בשריון הישראלי מתום מלחמת סיני למלחמת ששת הימים. משרד הבטחון. עמ’ 145-154.
ספר חדש, הכולל דיונים מקצועיים מאד מפורטים על השריון ועל “מלחמות המים”.
על “תקריות נוחיילה” וביקור בתל דן, ובנוחיילה ראה גם דף אינטרנט הזה , באתר “נעמוש”.