מדריך זה נכתב במהלך 2024 בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל". זו הגשמה של חלום בן שנים רבות להיכרות מעמיקה עם רומא, אבל מנקודת מבט מאד ספציפית - יהודית, ישראלית, אמנותית וארכיאולוגית (תחום התמחותי המקצועית). וכן - מיפיתי גם כמה מסעדות וגלידריות מומלצות ליד חלק מהאתרים.. :-). מקורות המידע מגוונים, ומשולבים בנסיון וההשכלה האישית שלי. מקוה שישמש לעזר לכל מי שמתכנן סיורי עומק ברומא!
לפי פוליביוס רומא העתיקה התקיימה בצורה מושלמת שכן החלה במונרכיה המביאה השגים, אך כאשר זה הפך לעריצות הוחלף באריסטוקרטיה נאורה המכילה ערכי דמוקרטיה (=רס פובליקה), אך כאשר זו הובילה לאנרכיה הוחזרה למלוכנית מייצבת (=האימפריום). ולפי פולביוס הנסיון שלה לימד שמלוכנות הכי טובה ולכן תתקיים לעד..
הוא רק לא לקח בחשבון מה שפלג של היהדות יכול לעשות :-) הנצרות הובילה את רומא (והעולם המערבי) לימי הביניים, ששיאם פלישות ובזיזת רומא, ובמאה ה14 אפילו האפיפיורים נטשו את רומא לטובת אביניון שבצרפת..
אך ברומא (ובפירנצה) מתחילה במאה ה15-16 ה"תחייה" של אמנות ותרבות יוון ורומא העתיקה (ה"רנסנס") המובילה בהמשך למהפכה המדעית.
ב1870 מהפכנים לאומנים דמוקרטים מובילים לאיחוד איטליה ובירתה רומא. נקבע שלטון דמוקרטי לכאורה אך בראשות בית המלוכה של סבויה. ב1946, לאחר משאל עם מבוטל בית המלוכה, ואיטליה דמוקרטית לחלוטין, לפחות עד כמה שהמאפיה האיטלקית מרשה לה..
הערכת מראה רומא במאה השמינית לפנה"ס. שים לב לאגם באמצע שדה מארס, ואיפה שלימים נבנה הקולוסיאום!. כמו כן לגונות גדולות באזור פורום בואריום הוא גם הנמל העתיק של רומא על הטיבר!
לפי המיתולוגיה הרומית לאחר ההפסד בקרב טרויה איניאס ברח עם אביו הזקן , אנכיסס , ופסל אתונה. לאחר תקופה בקרת חדשת הגיע למרכז איטליה ובנו ייסד את העיר החצי אגדתית ״אלבה לונגה״ (יש המציעים לזהות אותה על גדת אגם אלבנו , תחת קסטל גנדולפו). לממלכה קראו הממלכה הלטינית ושפתם היתה לטינית. (היסטוריונים מעריכים שהיא היתה שילוב של 47 קהילות כפריות). בשלב מסוים המלך נומיטור הודח ע״י אחיו אמוליוס. היתה לו בת יחידה בשם ריאה סילביה, והוא לא רצה שהיא תביא צאצאים שעלולים ליצור ממלכת ירושה ולכן שלח אותה להיות כוהנת בתולה וסטלית.
אלא שהיא התעברה, ולהגנתה טענה שזה מהאל מארס (וכבר אז היה היסטוריונים שפקפקו בכך..).
היא ילדה תאומים, וכאשר אמוליוס שמע על כך ציוה להשליך אותם לטיבר. החייל (או עבד) השאיר אותם באבוס ליד הנהר וזאבה שגילתה אותם שמרה עליהם. רועה צאן מצא אותם ולקח אותם לביתו ואישתו גידלה אותם. (ההיסטוריון ליויאס מציע ששמה של אשת רועה הצאן היה לופה ומכאן האגדה שזאבה מצאה וטיפלה בהם). כשגדלו וגילו זהותם הרגו את אמוליוס והחזירו את סבם, נומיטור, לשלטון.
הם גם החליטו לייסד עיר חדשה, אך נחלקו מי ישלוט בה. לאחר חזיון בו הופיעו 12 נשרים טען רומולוס לבכורה, רצח את אחיו, והקים עיר על שמו - רומא. הגרעין ההיסטורי הקדום ביותר כנראה בגבעה הפאלאטינית. ע״פ מסורת רומא העיר נוסדה ב21 אפריל 753 לפנה״ס.
רומולוס קבע 12 עוזרים (ליקטורים) ובהמשך 100 סנטורים שהפכו לגוף המסייע לשליט. בניהם נקראו פטריקים ומהם נוצר המעמד הפטריקי.
רומולוס גם מייסד המקדש הראשון בעיר, ליופיטר, ונכנס לעימות עם הסבינים (ע״ע חטיפת הנשים הסביניות), שחיו בגבעה הקווירנילית בצפון העיר, אך בסוף משלב אותם עם רומא.
סופו של רומולוס לאחר 37 שנות שלטון שנעלם באמצע נאום בסנט לאחר שענן הופיע על הבמה בה נאם.
א. איניאס הוא חצי אל, שכן אימו היא ונוס (גם ישו חצי אל).
ב. סילביה מתעברת וטוענת שזו מאלוהות!
* אני מתחיל לחשוד שלידת ישו נכתבה ברומא ובהשראת המיתולוגיה הרומית!!!!!
ג. רמוס ורומולוס הושארו על גדת הטיבר ונאספו ע״י רועה צאן.
ד. רמולוס רצח את רמוס.
ה. רמולוס קובע 12 עוזרים ראשיים.
ו. רמולוס עולה בסערה השמיימה.
* הפעם הזיקה לסיפורי התנ״ך זועקת, אבל לדעתי התנ״ך היה מקור ההשראה..
גם פה אני מוצה הקבלה מסוימת למקרא, ובמיוחד לספרי יהושוע ושופטים שיש בהם מרכיבים היסטוריים וגם אגדתיים.
ראוי לציין שגם אצל הרומים היה מנהג של זבח טיהור לכל תינוק שנולד. לזכר כעבור 8 ימים, ולילדה כעברו 9 ימים! היה גם מנהג של הענקת "טוגה ויריליס" לציין בגרותו של נער!
תחילה השליט נבחר ע״י העם ולאחר מות רומולוס תחילה נבחר הסביני נומה פמפיליוס (שקבע פולחנות וחלוקת השנה ל12 חודשים). לאחר מותו נבחר טולוס הוסטיליוס, שכמו שמו היה עוין. הוא החריב את אלבה לונגה, יצר מעמד פרשים, אך הזניח פולחנות ולפי מסורת נפגע ע״י ברק. יורשו, אנקוס מרקיוס, נלחם בלאטינים והביא רבים מהם לרומא. גם בנה כלא, וגשר ראשון על הטיבר. אחריו היה שלטון מלוכני אטרוסקי של שלושה מלכים. הראשון שבהם, פריסקוס, האדיר את רומא בזכות כיבושים ויצר הביוב הרומי המרכזי לניקוז הפורום , מקדש ליופיטר, וסירקוס מקסימוס. הוא נורש עי סרויוס טולוס (לאחר שבניו רצחו את פריסקוס..), אשר יותר מאוחר נרצח ונורש ע״י סופרבוס (בני או נכדו של פריסקוס)
היסטוריונים דנים באמינות הסיפורים הללו כיון שיש בהם למשל דפוס של מלך פייסן ומלך תגרן. הם גם דנים באמינות שעריצותו של המלך האחרון, סופרבוס, הוביל לרפובליקה.
גם תאריך המעבר לרפובליקה נשמע מלאכותי כי הוא בדיוק שנה לפני שדמוקרטיה החלה באתונה.. כאילו רומא רצתה לקחת הבכורה לקונספט..
אב משפחה (פטר פמיליאס) שהוא חלק ממשפחה יותר גדולה (גנס) וגם חלק מעשרה בתי אב (קוריה). היו סה״כ שלושה שבטים ולכל אחד עשר קוריות שהתייחדו באל משלהם. גם עבד ונתין נחשבו לחלק מהפטרפמיליאס. המלך יכל לזמן אספת קוריות ונדרשה תמיכה של 16 קוריות להעביר הצעה. רפורמות בתקופת המלוכה החלישו מעמדם, ונראה שנהיו חותמת גומי להחלטות המלך. מנגד לאט עלה כוחו של הסנאט שהורכב מזקנים ופטריקים. אך החלטתם היתה המלצה בלבד.
על כל קוריה היה לספק מאה רגלים ועשר פרשים. כך נוצר כח של 3300 איש.
בעיקרון השם הרומי מורכב משלושה חלקים ("טריה נומינה"):
פרונומן: שם פרטי, ומתוך מאגר מוגבל של שמות. בתקופה הרפובליקאית היו כ35 שמות, אך בתקופה האימפריאלית זה הצטמצם ל18, ובפועל השתמשו בכ12 בלבד: אפיוס, אאוליוס, גאיוס, גנאיוס, דסימוס, טיטוס, טיבריוס, לוקיוס, מניוס, מרקוס, ממרקוס, נומריוס, ספוריוס, סקסטוס, סרויוס, פובליוס, קאיוס וקוינטוס. השם תמיד מסתיים בIUS.
בן בכור בד"כ קיבל את שם אביו, לכן לעיתים שם האב והבן היו זהים (!). כך למשל לטיטוס ואביו אספסיאנוס היו שמות זהים! (טיטוס פלאביוס אספסיאנוס).
השימוש בפרונומן היה מוגבל, ושימש רק בני משפחה וחברים קרובים.
נומן: שם בית האב (GENS). היו כ800 כאלו, וחלקם אופיניים לשבט או מעמד מסוים (סבינים, סמנטים, פלבאים וכו). כמעט תמיד הנומן מסתיים בIUS.
קוגנומן: תוספת כינוי לנומן המציינת תכונה אישית של אבי המשפחה או בית האב. למשל לונגוס (גבוה), פולכר (נאה), בלבוס (כבד לשון), קיקרו (בעל יבלת, חומוס), סטרבו (פוזל). דוגמאות:
גאיוס יוליוס קיסר
מרקוס קוקיוס נרוה
אלא ש.. יש ה ר ב ה יוצאים מהכלל.. כגון -
ללא קוגנומן. דוגמאות:
מרקוס אנטוניוס
פונטיוס פילטוס
שינוי הקוגנומן לאור מפעלות האיש. דוגמא:
גנאוס פומפיאוס סטרבו נודע בנצחונותיו הרבים, והקוגנומן שלו הוחלף ל"הגדול" => גנאוס פומפיאוס מגנוס.
הוספת אגנומן: לעיתים מוסיפים כינוי (=קוגנומן) נוסף לשם האיש לאור מפעלותיו. דוגמא:
פובליוס קורנליוס סקיפיו נודע בנצחונותיו באפריקה, עד כי נוסף לשמו כינוי נוסף (אגנומן) => פובליוס קורנליוס, סקיפיו אפריקנוס.
מיחזור שמות קודמים: במיוחד בתקופה האימפריאלית אימפרטורים נהגו למחזר השמות קיסר ו/או אוגוסטוס כדי ללגמט שלטונם. דוגמא:
מרקוס אולפיוס טראיאנוס שינה את שמו לקיסר נרוה טראיאנוס
ורוב האימפרטורים פשוט שילבו את שמם עם שמות קיסרים מן העבר. דוגמא:
טיבריוס קיסר דיבי אוגוסטי פיליוס אוגוסטי
נרו קלאדיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס
טיטוס פלאביוס קיסר דומיטיאנוס אוגוסטוס
פובליוס אליוס טראיאנוס הדריאנוס
מרקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס
ועם זה לא מספיק, בסוף האיש נודע בעיקר בכינויו. דוגמאות:
גאיוס יוליוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס נודע בילד במגפיו הקטנות ("קליגה") כאשר הצטרף למסעות הצבאיים. בסוף זה הפך לשמו הרשמי כקיסר - קליגולה
טיטוס אורליוס פולבוס בויניוס אריוס אנטונינוס שכנע את הסנאט להפוך את הדריאנוס לאל, וזכה לכך לשם נוסף – פיוס. שמו נודע כאנטונינוס פיוס
ועם זה לא מספיק לעיתים שמו של האיש משתנה כליל, ועדיין הוא נודע בעיקר בכינוי. דוגמא –
לוקיוס ספטימיוס בסיאנוס עבר שינוי שם ע"י אביו (ספטימיוס סוורוס) כדי ללגמט שלטונו העתידי. שמו החדש נהיה מרקוס אורליוס סוורוס אנטונינוס אוגוסטוס. אבל הוא בסוף נודע בכינויו – קרקלה (על שם טוניקה שלבש). גם יורשו –
מרקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס נודע יותר בשמו השמי – אלגבלוס.
יתרה מכך - בראשית התקופה האימפריאלית הנומן ציין שהאיש אזרח רומא אבל ברפורמה של קרקלה כולם אוזרחו על ידי התוספת לשמם ״אורליוס״. אבל בשילוב של עבדים משוחררים לרבים נוסף הנומן של בעליהם, בד"כ פלאביוס, ולריוס, קלאדיוס, פביוס, יוליוס וויוליוס. כך למשל יוסף בן מתתיהו נהיה פלאביוס יוספוס.
כך שהמרחק בן השם לגן רחוקה.. מאד רחוקה..
במאה השישית לסה״נ השימוש בנומן נפסק.
לופרקליה: 15 פברואר. חג טיהור העיר. הטקס נעשה לאל פברוס, ובכלי פברואה, מה שנתן לחודש את שמו. שם החג קשור לזאבה שגדלה את רומולוס ורמוס, ומוקד החג במערת הגידול ופורום רומנום (איפה שרומולוס רצח את רמוס).
אקויריה: חג דומה לסוס אוקטובר שנחוג ב27 פברואר ו14 מרץ וקשור לפולחן מארס.
מאגלסיה: חגיגות לקיבלה / מאגנה מאטר שנהגו בן 4 ל10 אפריל מראשית המאה ה2 לפנה״ס והיו פופולריות במיוחד במעמד הפטריקים. נהגו חגיגות ותחרויות ארוחה בהוצאות גבוהות. לבסוף ב16 לפנה״ס הסנאט הוציא הוראה להגביל הבזבוזים..
פריליה: 21 לאפריל. חג לפלס, אל הכבשים והרועים. במהלכו הרוע מטהר את הכבש, שותה חלב עם יין מורתח, וקופץ מעל אש 3 פעמים. מקריבים גם פרה מעוברת.
וינאליה אורבנה: 23 אפריל. חגיגת טעם היין, שאחריהם היה חגיגת וינאליה רוסטיקה ב19 אוגוסט לציין סוף האסיף.
אמברבליה: 29 מאי. חג לקרס, בכחוס, ודאה. הוקרבו חזיר, שור וכבש (סווטאורליה). כנראה שלא הקפידו על התאריך, אבל זה היה במאי.
פראוגוסטו - (״החג של אןגןסטוס״). חגיגות שהונהגו בימי אוגוסטוס לציין סוף העונה החקלאית. (יתכן שנקבע לאחר קרב אקטיום ולזכרונו). הוא נחוג ב1 אוגוסט, בדומה לחג דומה, ״קונסואליה״ שנחגג ב21 באוגוסט. נהגו מרוצי סוסים, וחמורים ואתונות עוטרו פרחים לציין תפקידם.
הנצרות מיזגה את זה עם יום עליית מרים השמימה שנקבע ל15 אוגוסט. מוסוליני קבע שלושה ימי חג בהם הרכבות עבדו במחיר מופחת, לאפשר לאיטלקים חופשה וביקור באתרי תרבות. מנגד אוכל לא נכלל, ולכן עד היום לחג אופי של פיקניק.
תחרות הפאליו בסיינה, אף שהחלה רק במאה ה17, יונקת מקורותיה מהפראוגוסטו, מתרחשת ב16 אוגוסט, ומקור שמה ב״פאליום״, אדרת יקרה שהיתה מוענקת לזוכה בתחרויות הסוסים.
סוס אוקטובר: 15 אוקטובר. הקרבת סוס מנצח בתחרויות על פני שלושה ימים בשדה מרס לציון סיום עונת החקלאות והמלחמות.
"ארמילוסטריום": 17 אוקטובר. פולחן סתיו למארס שציין סוף עונת המלחמות. הכוחות הרומיים התקבצו ב"סירקוס מקסימוס", כלי הנשק טוהרו, ומשם עלו בתהלוכה לגבעת האבנטין מדרום.
סטורנליה: חג לסטרון שנחוג ב17 לדצמבר והורחב לחג של שבוע עד 23 לדצמבר. במהלכו הותרו הימורים, האדונים פתחו שולחן לעבדיהם, וניתנו מתנות של פסילים. ב274 אורליאנוס הכריז ש23 דצמבר הוא גם יום הולדתו של סול אינביקטוס, ובאמצע המאה ה4 הכריז האפיפיור יוליוס הא ש25 דצמבר הוא יום הולדת ישו. מסיבה זו בימה"ב חג המולד כלל גם אלמנטים של חג הסטורנליה כגון שתיה, הימורים, וחגיגות מטופשות.
לכאורה התקופה הדמוקרטית אבל בפועל רק המשפחות הפטריקיות בחרו (אוליגרכיה אלקטיבית), אם כי לפלבאים (צאצאי גרים) גם היה מעמד. זה נהיה יותר דמוקרטי כאשר ב287 גם הפלבאים הורשו להתמודד על משרות ציבוריות.
כדי למנוע עריצות מונו שני שליטים (=קונסולים) ששימשו בתפקיד לשנה בלבד. רק בשעת צרה מותר למנות דיקטטור יחיד, והצחוק שזה קרה לראשונה כאשר הפלבאים תבעו שוויון זכויות. אך גם אז זה היה רק לשישה חודשים.
סינסיניטוס - רומי מתקופת הרפובליקה שפעמיים נבחר דיקטטור לנהל משבר ובסוף חזר להיות איכר. נחשב למודל מופת לרומי.
הגוף החזק ביותר היה הסנאט שהורכב מזקנים ושופטים לעבר. כנראה הכיל 300 איש. הם גם בחרו שופטים, אבל אזרח שיצא אשם בפני שופט יכל לערער לסנאט. היה גם ״אסיפת העם״, אסיפת פלבאים שראשיה כונו טריבונים. במידה מסוימת רפובליקת רומא הורישה לעולם המודרני ערכי דמוקרטיה חשובים:
הפרדת רשויות
יכולת ערעור לערכאה גבוהה יותר.
כהונות מוגבלות
החלפת שלטון תכוף ובדרכים לא אלימות
בתקופה הזו רומא השתלטה על כל איטליה, ושרדה התקפה גאלית ב386 שכללה את ביזת רומא עצמה (!)
בתקופה זו קיבלו הפלבאים יותר שיוויון, ורומא נצחה את קרתגו ועוד ממלכות הלניסטיות לאחר סידרת קרבות. הבולט שבהם היה קרב קאנאי ב216 לפנהס בו כמעט והושמד הצבא הרומי ע״י חניבעל, אך ב202 לפנהס בקרב זמה מדרום לקרתגו סקיפיו הביס את חניבעל, אך הרומים תחילה חשבו להשאיר את קרתגו על תילה בעיר משלמת מיסים. קאטו הזקן היה נגד זה וסיים כל נאום במילים ״מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו״. זה אכן ארע ב147 לפנהס כאשר סקיפיו החריב העיר. הוא הרג את רוב אנשי העיר (כחצי מליון) והעשרה אחוז הנותרים הפך לעבדים. את העיר שיטח וזרע עליה מלח. שטחה הפך לפרוביניקיה בשם ״אפריקה״. סקיפיו גם זכה לכינוי ״אפריקנוס״.
· בתקופה זו שרתו כ45000 חיילים, לעיתים עד 16 שנה. עם זאת מ167 לפנהס בוטלו המיסים על אזרחי רומא. מהעושר המצטבר נהנו בעיקר מעמד הפרשים ומעמד הנוביליטאס. הם רכשו אדמות ממשפחות שגבריהם היו בשירות, ושמו בהם עבדים לעבוד האדמה (בתקופה זו 20 אחוז מהאוכלוסיה נהיו עבדים). הם גם כנראה קיבלו יותר מהשלל הזורם לרומא, וסנטורים הזהירו מפני השחתת המידות עם כל העושר הזורם לעיר. נסיון רפורמה הסתיים ברציחת הרפורמטור, גראכוס.
בתקופה מתפשטת רומא לצפון אפריקה (נומידיה ומאוריטניה) אבל הצבא נהיה יותר נאמן לגנרלים מאשר לסנאט. מי שיקח את זה לקצה הוא סולה שהשתלט על רומא עם צבאו ומינה עצמו דיקטטור לכל החיים. הוא מת ב78 לפנהס אך הראה שהדבר אפשרי.
בשנת 60 לפנה״ס הסכימו קראסוס, קיסר ופומפיאוס על שיתוף פעולה => הטריומיויראט הראשון. השת״פ נמשך עד 53 לפנהס במהלכו קראסוס מת בקרב עם הפרתים וקיסר כובש את גאליה באלימות ואף מגיע לאנגליה.
ב49 לפנהס הסנאט מכריז כי יוליוס הוא אויב העם וממנים את פומפיאוס דיקטטור. יוליוס לא נרתע ונע לרומא עם צבאו, כולל חציית הרוביקון האסורה עם צבא. פומפיאוס והצבא בורחים ליוון, ופומפיאוס מפסיד בפרסלוס ויותר מאוחר נרצח.
קיסר ממנה עצמו דיקטטור ומשרת קונסול ופרוקונסול לחילופין לשארית חייו. הוא גם לוקח סמכויות בית דין , מינוי שופטים, וממנה בסנאט 900 איש.
קרסוס, לונגינוס וברוטוס מחליטים להתנקש בו, מה שנעשה בועידת סנאט ב15 מרץ 44 לפנהס. (״אידו של מרץ״, ״איד״ הוא 15 באטרוסקית שחדרה ללטינית) (15 מרץ היה יום חג למארס ומועד אחרון לתשלום חובות ברומא).
אלא שמקורבי קיסר, מרק אנטוני, אוקטביאן ולפידוס יצרו שוב ברית שלטונית (=> הטריומויראט השני), לאחר שהביסו את קרסוס וברוטוס בקרב פיליפי ב42 לפנהס.
אך מהר מאד הם מסתכסכים. לפידוס מוגלה ומרק אנטוני, שחבר לקלאופטרה, מובס בקרב אקטיום (2.9.31 לפנהס). אוקטביאן מצהיר שהוא מחזיר הרפובליקה (כדי שלא יתנקשו בו) אך בפועל דואג לסנאט תומך, שאף מעניק לו ב27 לפנה״ס התואר ״אוגוסטוס״ (״הנשגב״), וכך הוא מחזיר המלוכה בלי לקרא לה כך. הוא מקפיד לקרא לתפקידו ״פרינקיפס סנטורוס״ (= יושב ראש הסנאט) או בקיצור ״פרינקיפס״ ולא ״דיקטטור״ כפי שקיסר עשה
(פרינקיפס סנטוס היה תפקיד מימי הרפובליקה שנמשך חמש שנים ולמרות השם, לא היה לא כל של ממש. משהו בן יו״ר הכנסת לנשיא..).
אוקטביאן גם לוקח את התפקיד ראש הטריבונים (״טריבון פלקס״) ו״אימפריום פרוקונסולי מאיוס״ (מפקד צבא באימפריום, קרי הפרובינציות בהם יש צבא).
מ״פרינקיפס״ בא התואר מלוכה באנגלית ״נסיך״ - פרינץ.
באופן אירוני בדיעבד דוקא התואר המקובל לראש הממלכה הרומית הוא דוקא ״קיסר״.. לנסות להשלים למה..
ב27 לפנה״ס נשא אוקטביאן נאום בסנאט בו הוא מוותר על שלטון. הסנאט דוחה את התפטרותו והוא ״נכנע ללחץ״ וקיבל על עצמו התואר המדיני ״פרינקיפס״ (ראשון בסנאט) וכן ״אוגןסטוס״ (=הנעלה, הנשגב). ו״אימפרטור״ (תואר למצביא מצליח שניתן על ידי חייליו). לתארים הללו לו היתה משמעות בפועל אבל שליטה בפועל בסנאט, בנושאי המשרות, ובאסיפות הבטיחה שלטונו. הוא גם אכן הוכיח עצמו כשליט מיטיב (מונרכיה נאורה) -
אוגוסטוס אכן דאג לנחלות לחיילים משוחררים , חילק כסף ותבואה, ערך תהלוכות נצחון ושעשועים, ויתר על ריבית בתשלום מיסים ואף הוריד את הריבית על הלואות. תקופה זו מכונה תחילתה של ״השלום הרומאי״ (פקס רומנה).
בשליטה על פרוביניקיות הוא העניק לסנאט את השלוות והותיר לעצמו ״הבעיתיות״, שבפועל בהם היה צבא.. גם כל עשר שנים היה עליו לקבל אישרור לשלטון זה. כך הוא היה גם קונסול וגם פרו קונסול. והוא גם מינה לאגטים שהיו כפופים לו ישירות. במיוחד במצריים דאג שיצטייר כשליט פרטי.
ב23 לפנה״ס, לאחר שחלה קשה, ויתר גם על משרת קונסול. בתגובה הסנאט העניק לו משרת ״אימפריום פרוקונסולי מאיוס״ (פיקוד על כל הפרובינציות בהם יש צבא).
הדבר יצר ניגוד שכן אסור לגנרל להיכנס לשטח האימפריום אז כל פעם שנכנס למרכז העיר הוא איבד תואר זה אוטומטית..
אוגוסטוס מצידו להיטיב עם המעמד העליון מאפשר 8 קונסולים בשנה (במקום 2). עם השנים אוגוסטוס קיבל תארים נוספים:
ב22 לפנה״ס אחראי על כל התבואה
ב20 לפנה״ס אחראי על הדרכים.
ב19 לפנה״ס אחריות קונסולרית.
ב13 לפנה״ס כהן עליון במקדש הבתולות הוסטליות (״פונטיפקס מקסימוס״).
ב8 לפנה"ס הסנאט מחליט שהחודש השמיני ישונה מ"סקסטיליוס" "לאוגוסטוס" כיון שבחודש זה ארעו ארועים חשובים הקשורים לעלייתו לשלטון: המינוי כקונסול, כיבוש מצרים, מותה של קלאופטרה, וסיום מלחמת האזרחים.
ב2 לפנה"ס הוא מקבל התואר ״אבי המולדת״ (״פאטר פטריה״).
השושלת היוליו-קלאודית (27 לפנהס - 68 לסה״נ)
אוגוסטוס אכן שלט ביד רמה וכפי שאמר קיבל את רומא בנויה אבנים והותיר אותה בנויה שיש. הוא מת ב14 לסה״נ ובאופן מפתיע כנראה שלא הפריע לא שאין לו בן יורש, ומי שירש אותו היה טיבריוס בנה של אישתו ליויה ממשפחת הקלאודיים מנישואיה הקודמים. בדיעבד ליויה יצרה שושלת בת 4 אימפרטורים שכולם צאצאיה (אבל גם של אוגוסטוס כיון שבילו של אוגוסטוס מנישואים קודמים, יוליה, חותנה עם טיבריוס, והולידה את קליגולה): טיבריוס (14-37) קליגולה (37-41), קלאדיוס (41-54), ונרון (54-68)
מדהים שאף אחד מהקיסרים אינו צאצא ישיר של קודמו! טיבריוס הוא בעצם בן חורג לאוגוסטוס; קליגולה היה בן אחיין של טיבריוס; קלאדיוס היה אחיין של טיבריוס; ונירון הוא בן אחיינית של קלאדיוס. אבל זה לא נובע ממריטיוליג׳י, ההיפך.. זה נובע מכל אימפרטור בתורו (או אמא שלו..) המחסלים יריבים פוליטים מתוך המשפחה, כן כולל, בני משפחה ישירים..
64 לסה"נ: שריפת רומא
שריפה אדירה ששרפה שליש מהעיר, ושליש מתושביה. נרו הואשם בגרימתה כדי להשלים פרויקט הבניה הגרנדיוזי שלו ("דומוס אוראה"), אלא שהוא כלל לא היה בעיר. הוא מצידו האשים את הנוצרים, ולפי מסורת נוצרית הביא למותם של פאולוס, פטרוס, ונוצרים רבים אחרים.
69 לסה"נ: שנת הכתרת ארבע קיסרים
התנהלותו ההוללת, ראוותנותו, וחוסר הענין בניהול רומא (הוא מינה את סנקה לכך) גרמו לסנאט לפטר את נירו וסופו שהתאבד דקה לפני שנרצח. הסנט מינה את גלבה, נציב ספרד, אך מדיניות הקיצוצים לא התקבלה בעין יפה ולבסוף המשמר הפרטוריאני רצח אותו. אותו, נציב לוסיטניה (=פורטוגל), ירש אותו, אלא שלגיונות גרמניה הכתירו את מפקדם, ויטליוס, והביסו כח של אותו בקרמונה (ליד פיאצנזה). אותו התאבד וויטליוס הוכתר. הלה היה מושחת והשליט טרור ברומא. בתגובה חברו כוחות במזרח בראשות אספסיאנוס ויחד עם נאמני אותו כבשו את רומא ועשו לינץ׳ בויטליוס. אספסיאנוס עצמו היה במצריים ובא לעיר לאחר הבטחת השליטה.
69-96 לסה״נ: השושלת הפלאווית
שושלת שלושה אימפרטורים שבנתה הקולוסאום ושתי קשת טיטוס, בעיקר מבזיזת יהודה וירושלים. אספסיאנוס (69-79), טיטוס (79-81), ודומיטיאנוס (81-96). סופה ברצח דומיטיאנוס שלמרות שבנה רבות בעיר, פיתח שלטון עריצות והוציא להורג על ימין ושמאל.
חמשת הקיסרים ״הטובים״
מונח שטבע מקויאולי בימה״ב. מדובר בנרוה(96-98), טראיאנוס (98-117), הדריאנוס (117-138), א פיוס (138-161) ומ אורליוס (161-180). נחשבת לתקופת יציבות ושגשוג. מתאפיין גם באי נפוטיזם. האימפריה מגיעה לשיאה בימי טראיאנוס, שגם מחזק חיל פרשים הניתנים לניוד מהיר יותר בן חלקי האימפריה.
קומודוס (180-192): מפתיע שדוקא אורליוס גרם לירושה של בנו הלא מוכשר ומושחת קומודוס. סופו שהורעל. הוא יורש ע״י פרטינקס המוכשר אך הוא לא הספיק לכסות חובות קומודוס לצבא ונרצח כעבר שנה.
193: שנת חמשת הקיסרים: לאחר רצח מלחמת אזרחים גרמו לחמישה לטעון לכתר: פרטינקס, ק אלבינוס, פ ניגר, דידיאנוס יוליאנוס (שקנה את המשרה במכרז של המשמר הפרטוריאני..), וס סוורוס. ב197 סוורוס הצליח לבסס שלטונו וליצור שושלת -
193-235: השושלת הסוורית: סוורוס ואישתו יוליה דומנה נורשו עי בניהם קרקלה (198-217), גטה (209-211), אלגבלוס (218-222), וא סוורוס (222-235). למרות שב217-218 שלטו מקרינוס ובנו דיאדומיאנוס.
יוליה דומנה: אישתו של ספטימיוס סוורוס היתה ממוצא סורי. לאחר מותו קרקלה וגטה יורדים השלטון במשותף, אך ב212 קרקלה רוצח את אחיו ומצוה מחיית זכור. אחר כך הוא מתמקד בעיקר במסעות מלחמה בצפון ובמזרח והאמא מנהלת את רומא והמערב. היא כנראה עומדת מאחרי:
בניית מרחצאות ענק ליד הסירקוס מקסימוס ("מרחצאות קרקלה")
שיפוץ מקדש הוסטליות.
קביעה שגם נתיני הפרןבינקיות הם אזרחי רומא (ואז אפשר למסות אותם על מיסי ירושה ומיסי שחרור עבד , ואולי ועוד).
החלפת הדינר ב"אנטוניאנה", דידינר ששקל רק פי 1.5 והכיל רק קבע מהכסף. זוהה באמצעות קרניים סביב ראש קרקלה. השוק לא ״קנה״ את המניפולציה ואגר דינרים ישנים למסחר, וה״אנטוניאנות״ איבדו ערכן. יתרה מזאת, יורשי קרקלה גם הפחיתו בהדרגה כמות הכסף במטבע, מה שגרם עוד יותר לאיבוד האמון בו. אין להתפלא שהדבר הוביל ל-
235-284 משבר המאה השלישית
לאחר התנקשות בא סוורוס מונו 26 אימפרטורים שונים, רובם ככולם אנשי צבא. התקופה מאופיינת באינפלציה מטורפת וגם מגיפות.
251: מגיפת קיפריאנוס: יש בישוף קרתגו שתיאר אותה. כנראה שהביא למחזור אדיר במצבת הצבא הרומי.
260: גליאנוס מעביר הבירה מרומא למדיולאנום (מילנו) כנגד פוסוטומוס וחשש מפשיטת אלמאנים.
268: שיא המשבר: גליה ובריטניה התנתקו, ובמזרח תדמור שלטה גם על סוריה ועד מצרים (!).
270-275 אורליאנוס: מייצב את האימפריה. הוא נסוג מדקיה אך כבש את תדמור ואת גליה מחדש (העיר "אורלינס" קרויה על שמו). בעקבות פשיטה ונדלית על רומא הוא מחליט על הקמת חומות חדשות לעיר, בהיקף 19 קמ (!). ונלחם בשחיתות. טיפח פולחן השמש כ״סול אינביקטוס״.
"האנטוניאנות של אורליאנוס": אורליאנוס גם יזם ״אנטוניאנות״ עם ציפוי 5 אחוז כסף בלבד, אך אסף כל הדינרים והאנטוניאנות שהיו בשוק לפני כן (!). כונה ברומא ״מציל העולם״ (RESTITUTOR ORBIS).
"עשור ששת הקיסרים": מונח שהמצאתי לתאר המרחב בן 275 ל284. בתקופה זו שלטו טקיטוס, פלוריאנוס, פרובוס, קארוס וקרינוס.
284-305 דיוקלטיאנוס: שלטון דיוקלטיאנוס הביא רפורמות מרחיקות לכת, ושלטונו נחשב לתקופה חדשה (״דומינט״, מלשון ״אדון״. אין יותר נסיון למראית עין של המשך הרפובליקה). אולי הרפורמה החשובה שבהם -
טטרכיה: השלטון הרומי יפוצל לשניים. ראש כל צד יקרא ״אוגוסטוס״ וסגנו ״קיסר״. והם אמורים לפרוש אחרי עשרים שנה. בפועל דיוקלטיאנוס היה היחיד שפרש מרצון.. אך השיטה (למעט איחודים קצרי טווח) נמשכה עד 476..
רפורמות אחרות שלו (רדיפת נצרות, 301 קביעת מחירי מקסימום, ייצוב לימס, פיחות המשמר הפרטוריאני, ארגון מיסים קביעת דיוקסיות לכל כמה פרובינקיות) פחות צלח.
[ירידת מעמד רומא: בתקופה זו מעמד רומא יורד. כבר ב260 גליאנוס העביר הבירה למדיולאנום (=מילאנו) לתקופה קצרה. קיסרים אחרים גם העדיפו את מדיולאנום, ניקומדיה (=איזמיט), טריר, וסירמיום (=סקמסקה בסרביה). ב330 קונסטנטין קובע בירתו תחילה באופליה סרדיקה (=סופיה דהיום), ובסוף קובעה בביזנטיון אותה הופך לקונסטנטינופוליס. הוא אף קובע שם סנאט. במערב מנגד ב402 הונוריוס מעביר את בירתו מרומא לרוונה והיא בירת המערב דה יורה ומ476 גם דה פקטו. במקביל - ]
[נצחון הנצרות: - ב313 קונסטנטינוס מכריז במילאנו שהצרות היא דת מותרת, וב391 תיאודוסיוס קובע אותה כדת יחידה שמותרת].
323-337 לסה"נ - קונסטנטינוס מאחד האימפריה הרומית בפעם האחרונה. הוא נורש ע"י 4 צאצאים, האחרון שבהם "יוליאנוס הכופר".
391 לסה"נ - תיאודוסיוס (379-395 לסה"נ) הא קובע שהנצרות היא הדת היחידה שמותרת. הוא מבטל את המשחקים האולימפים, ומורה לכבות "אש התמיד" במקדש הוסטות ולבטל מעמדן.
395 לסה"נ - הפיצול הרשמי של האימפריה הרומית, למרות שתיאודוסיוס נורש ע"י שני בניו... במערב יהיו 11 שליטים עד רומולוס אוגוסטוס.
402 לסה"נ - הונוריוס מעדיף לשלוט מראוונה. רומא דועכת, נטולת שליט והגנה. התוצאה -
410 לסה"נ - ביזת רומא ע"י אלאריק מלך הויזיגותים.
455 לסה"נ - ביזת רומא ע"י הונדלים.
476 לסה"נ - רומולוס אוגוסטולוס, שהומלך בגיל 10, מלך 11 חודשים כשליט בובה ע"י אביו, פלביוס אורסטס (גנרל שהדיח את קיסר המערב יוליוס נפוס). בתגובה גנרל אחר, אודואקר פלש לרומא והדיח את רומולוס. אלא שלא מונה שליט אחר, וכך הסתיימה השושלת של קיסרי רומא.
ב476 רומולוס אוגוסטוס בן ה10 מודח ולא ממונה קיסר אחר במקומו, ובכך מסתיימת שושלת קיסרי רומא. במשך 60 שנה אין בעיר שליט.
536 לסה"נ - יוסטיניאנוס כובש את רומא. הוא ממנה אפיפיור שמאז כפוף לקונסנטנינופוליס. מ678 ועד 752 הם אף אפיפיורים מזרחים דוברי יוונית (!). אלא שהאפיפיורים ללא נסיון מדיני וניהול צבא, ורומא נותרת חשופה לפריצות. התוצאה -
546 לסה"נ - ביזת רומא ע"י האוסתרוגותים.
598 לסה"נ - נקבע כי האפיפיור הוא ה״פטריארך של רומא״ מה שמעניק לעיר מעמד מוגן ועצמאי בהנהגתו, מה שבסוף מוביל ל -
756 לסה"נ - הקמת "מדינת האפיפיור". המדינה משתלטת על כלל העיר, ובהמשך על חלקים שונים של איטליה. המדינה התקיימה עד 1870, והיה לה אף צי אוניות. היא נכבשה ע"י הלאומנים האיטלקים, ומ1929 היא מדינונת בגודל 500 דונם
800 לסה"נ - החל מימי קרל הגדול נוצרת ישות ברובה גרמנית (אבל גם צפון איטליה) הלוקחת התואר ״האימפריה הרומית הקדושה״ שמתקיימת עד ימי נפוליאון (אלף שנה!), אך כמאמר וולטר - “היא לא היתה אימפריה, לא רומית, ולא קדושה״. היא בעיקר נסיכות גרמנית עם צפון איטליה. אבל על רומא זה לא ממש מגן -
846 לסה"נ - הפשיטה הערבית: לאחר שהשתלטו על סיציליה ונפולי, עולים צפונה לאוסטיה ומשם לרומא.הם בזזו את כנסיית פטרוס וכנסיית פאולוס אך לא חדרו לעיר מפאת חומות אורליאנוס. נראה שרצו בעיקר לבזוז אוצרות הכנסיה ולא לכבוש את העיר. בהתקפת נגד נשבים סרצנים רבים וכן אוניותיהם מתנפצות וגופות רבים נפלטות עם הגזל. הדבר גורם לאפיפיור לקדם רעיון החוצה הליאונינית. ב849 הם עושים נסיון פשיטה נוסף על אוסטיה שנכשל. ועם כל זה לא מספיק -
847 לסה"נ - רעידת אדמה בעיר.
853-855 - ימי האפיפיורית יוהנה?: בימי הביניים הוסף למסמך רשימת האפיפיורים האפיפיורית יוהנה. לפי ה"עדות" היא עלתה בתפקיד במסווה של גבר עד שהוכתרה אפיפיור "יוחנן". אלא שכעברו שנתיים, במהלך תהלוכה היא ילדה בן, ומתה. הסיפור נשמע לא אמין, ונראה שנוצר כדי ללעוג על מוסד האפיפיורות. מנגד בכנסיית סן ג'ובני אין לטרנו ישנם שני כסאות בהט עם חור בבסיסם. לפי המסורת המקומית כאשר האפיפיור היה נבחר היה עליו לשבת עליהם וקרדינלים היו בודקים שיש לו האברים הנכונים, ואף למשש, ולהצהיר -
לדעתי זה גם קשקוש, ומדבור בשתי אסלות..
ב2009 נעשה סרט על ה"אפיפיורית יוהנה" בשם DIE PAPSTIN. לנסות לאתר..
ימי הביניים ברומא: בן המאה 9 למאה ה14 לא קורה הרבה ברומא. העיר מצטמצמת והאפיפיור עסוק בעיקר בעצמו..
1084 לסה"נ - נורמנים בוזזים את רומא במשך שלושה ימים ומעלים באש את אזור הפורום רומנום במהלך קונפליקט בן האפיפיור להנרי הד. במהלכו האפיפיור התבצר בקסטל סנט אנג׳לו.
גלות אביניון (1309-1378): בראשית המאה ה14 פורץ סכסוך בן "פיליפ היפה" מלך צרפת לאפיפיור על מיסים של אנשי הכמורה בצרפת. בשיאו פרצו נציגי המלך לטירת האפיפיור באנייני ליד רומא וניסו לאסור אותו. הם נכשלו אך כעבור חודש האפיפיור נפטר, כנראה מהמכות שחטף במאסר. האפיפיור אחריו נפטר כעבור 9 חודשים, ואז פיליפ מביא לבחירת קלמנס ה5 לאפיפיור, ומושבו נקבע באביניון שבדרום צרפת. תקופה זו מכונה "גלות בבל של האפיפיור".
האפיפיור ישוב לרומא ב1378, ו"מדינת האפיפיור" תתקיים עד 1870, אך עם שובו של האפיפיור מתחיל מהפך מדהים ברומא שמקורו בעיקר בפירנצה -
1303 - בעיר מוקמת אוניברסיטת ״ספיאנצה״ הנחשבת לגדולה באירופה. מנגד -
1309-1377 - האפיפיורים יושבים באביניון. אין שום שליט בעיר..
1377 - האפיפיורים שבים לרומא, ומוצאים אותה בעיקר בהריסות..
1447 - האפיפיור ניקולאס החמישי, שלמד אמנות בצעירותו באוניברסיטת בולוניה, שואף לשחזר את רומא כמרכז תרבות. הוא מיוחד אהב ספרים, ואסף 1200 ספרים, שאיתם ייסד את הספריה האפיפיוריות. הוא גם העסיק את פרה אנג'ליקו. נחשב למייסד הרנסנס (!).
1450 - "שנת היובל" ברומא. לקראת ניקולאוס החמישי יוזם ניקוי העיר וסלילת דרכים. הוא גם משקם את אמת וירגו, ושיפץ את בסיליקת סנט פטרוס. החגיגות עצמם היו אסון. פרצה מגיפה בעיר, וחמור משתולל גרם למותם של 200 איש..
1458 - האפיפיור פיוס השני מאיץ מגמה זו. מועסקים אמנים כגון בוטיצ׳לי, מיכאלאנג׳לו, רפאל. מנגד -
1527 - לאחר שהאפיפיור תמך במלך צרפת, מלך ספרד וגרמניה פולשים לרומא ובוזזים אותה.
תקופת הבארוק ברומא: במאה ה17 מתפתח בעיקר ברומא מגמה אמנותית קלאסית במקור אך מתאפיינת ביותר דרמטיות, עיטוריות, ולעיתים תיאטרליות ומצועצע ואף מפואר באופן חריג ואבסורדי. הדוגמאות הבולטות:
בזיליקת פטרוס הקדוש: נבנתה במהלך המ16 ונחשבת לבארוק מוקדם. תכנון של מיכאלאנג׳לו ומדארנו.
כיכר פטרוס הקדוש: נחשב לבארוק גבוה, תכנון של ברניני מאמצע המאה ה17.
מזרקת טרווי, פיאצה נבונה, מדרגות ספרדיות, סן קרלו אלה קוורטו פונטן, סנטה סוזנה - מבני ברוק, בעיקר עיצוב של ברניני, שהיה חברו של אורבאנוס הח (ידוע גם בשמו הפרטי ברבריני) והמשיך לשרת עוד שמונה אפיפיורים. פיאצה דלה רוטונדה (מול הפנתיאון) - ברוק מאוחר. מתחילת המאה ה18.
1848 - האפיפיור מפרסם דעה נגד הלאומנים האיטלקים. בתגובה פורץ מרד נגדו ברומא והוא בורח למלך נפולי. בצרפת הנשיא, לואי נפוליאון, רוצה שהאפיפיור יכתיר אותו "קיסר", והאפיפיור מתנה את ב"שחרור" רומא.
1849 - צבא צרפתי כובש את את רומא, ומחזיר את האפיפיור לכסאו (שניהם ישלטו על רומא עד 1870). במקביל -
1861 - עמנואל ויטוריו הב מלך סרדיניה ופיימונטה (צפ מי איטליה) ממונה מלכה הראשון של איטליה, בתמיכת הלאומנים קאבור וגריבלדי. כיון שרומא בידי הצרפתים הבירה מוכרזת בטורינו, ובהמשך בפירנצה.
1870 - כוחות ויטוריו ולאומנים איטלקים פורצים לרומא דרך שער פיה, וכובשים את הותיקן. האפיפיור עצבני מאד ומגדיר עצמו "אסיר". (רק ב1929 יקבע הסדר בן מוסוליני לותיקן שתקף עד היום). עמנואל ויטוריו ב מוכתר, ומלוכת איטליה נמשכת 4 מלכים, אך
1921 - מוסוליני מקים מפלגה פשיסטית (פשיזם הוא לאומיות קיצונית המשווה בן נאמנות למדינה לנאמנות למנהיג), וב1922 הוא כפה על המלך למנותו רה״מ וזכה לתמיכת העם מחדש לקומוניזם ובשל משבר כלכלי.
1929 - הסדר בן מוסולני לאפיפיור בו הותיקן מצטמצם ללאזור הותיקן בלבד (״מדינת האפיפיור״ 440 דונם) וכמה כנסיות ברומא שמקבלות מעמד שווה למעמד שגרירויות.
1939-1945 - במהלך מלחמ הב מוסוליני שיתף פעולה ע״י הנאצים ולבסוף ב1943 הודח ע״י המפלגה הפשיסטית. בתגובה הקים מדינה בצפון איטליה ובירתה סאלו על שפת אגם קומו. ב1945 ניסה להימלט לאוסטריה ונורה ע״י פרטיזנים.
2.6.1946 - משאל עם באיטליה עם להמשיך עם מלוכת בית סבויה או לעבור לדמוקרטיה מוחלטת. המשאל היה קרוב (!!). 13 מליון צידדו, ו11 מליון התנגדו.. מוקמת מדינת איטליה. מחשש להפיכה מלוכנית, נקבע כי לצאצאים זכרים של בית סבויה אסור להיכנס לאיטליה. חוק זה בוטל ב2002, ויש היום אף מפלגות המצדדות בהחזרת המלוכה!..
רומא כיום: מרכז העיר מתפרש על 7 גבעות. אוכלוסיית העיר 2.7 מליון, ועם ההיקף 4.7 מליון.
במסורת הרומית העיר הוקפה לראשונה בחומה במאה השישית לפנה"ס, בימי המלך סרויוס טולוס. מנגד היסטוריונים וארכיאולוגים סבורים שהעיר הוקמה בחומה זו רק במאה הרביעית לפנה"ס, ומפני התקפות גאליות. הן תחמו את שבעת גבעות רומא, היו בהם 12 שערים, והיקפן היה 11 ק"מ (ירושלים 3.8 ק"מ..). שרידים של חומה זו נמצאו באזור תחנת טרמיני ("פיאצת צינקוצנטו") וליד מרחצאות דיוקלטיאנוס ("פורטה רודוסקולנה"). בפועל חומות אלו מעולם לא נדרשו, והכי קרוב לקרב על רומא היה כשחניבעל הגיע 5 ק"מ מהעיר, סקר את החומות, אך לא תקף. יותר מאוחר העיר התרחבה, ובימי אוגוסטוס אורגנה מחדש, כאשר חומות אינן רלבנטיות. בשנת 270 לסה"נ לראשונה בתולדות רומא פלשו הונדלים לתוכה, והרגו 7000. בנוסף, אנשי מטבעת רומא מרדו לאחר שהואשמו בשחיתות, ובמהומות נהרגו עוד אלפי אנשים.
כתוצאה מכך בשנת 271 לסה"נ מתחיל הקיסר אורליאנוס את פרויקט -
חומות אורליאנוס: חומות בהיקף 19 ק"מ, עם 18 שערים, 383 מגדלים, ו2066 חלונות תצפית (!). מבנים ומונמנטים רבים שולבו בחומה לחסוך בחומר (כגון אמפתיאטרון קסטרנז ליד כנסיית סנטה קרוצה אין ג'רוסלם, מצודת המשמר הפרטוריאני שהיה מצפ מז למרחצאות דיוקלטיאנוס, חלקים של אמת קלאודיה [כיום פורטה מג'ורה], ופירמידת ססטיוס. מעריכים ששישית מהחומה מוחזרה ממבנים קיימים), ומה שנותר מחוץ לחומה עבר חישוף. הפרויקט הושלם בימי פרובוס, והוא נבנה כדי לעמוד בפני פלישה, לא מצור.
בימי מקסנטיוס (306-312) שחשש מפני מצור והתקפה מסיבית יותר של יריבים לטטרכריה, והגביה החומות ל16 מ.
ב401 הונוריוס עשה שיפוץ נוסף, ובין השאר מאוזולאום הדריאנוס שולב בחומה כמצודה. (לא ודאי שהוא עשה את זה.. ב401 הויזיגותים פלשו מצפון כשהוא במילאנו, והוא בכלל עבר לרבנה.. ובכל מקרה הויזיגותים פלשו ב410 לרומא..).
ב505 נהרסו שליש מהחומות ע"י אטילה מלך האוסתרוגותים כדי להחליש את העיר. יתרת החומות נהרסו ע"י חיילי עמנואל ויטוריו ב1870. עם זאת עד המאה ה19 חומות אורליאנוס הגדירו את תחומי העיר, ועד היום משמשים הגדרת תעריף למוניות (להיכנס לתחום "חומות אורליאנוס", קרי מרכז העיר, יקר יותר).
פורטה סן סבסטיאנו: שער העיר הדרומי לכיוון הויה אפיה. השתמר יפה. צמוד אליו מוזיאון לתולדות החומה.
שדה מרס: שטח מישורי ממערב לעיר בתקופת הרפובליקה. היה המקום להתאספות הכוחות מידי אביב לפני יציאה ללחימה נגד שבטים שכנים אויבים, ולפולחנות אביב. במאה ה5 לפנה"ס נוסד שם "ויה פובליקה", מבנה לניהול מפקד ברומא שנהג מידי חמש שנים. בימי סולה החלה חלוקת מגרשים באזור, וב55 לפנה"ס פומפי בנה תאטרון ופורום במתחם ויותר מאוחר אוגוסטוס חנך מול האי טיבר את "פורטיקוס אוקטביה", ויותר מאוחר את "מקדש השלום" ומאז זהו חלק רשמי מהעיר.
אמות מים אינו המצאה רומית, והיה ידוע הן מהיוונים, והן מהאטרוסקים. המייחד את הרומים זה הקנ"מ, ובמקרה של רומא, גם הכמות – 11 אמות סה"כ (!). ארבע מהן הוקמו כבר בתקופת הרפובליקה:
אקוה אפיה: מ312 לפנה״ס, ע"ש אפיוס קלאדיוס, הקנסור שגם הקים את "ויה אפיה". אורכה 16.5 קמ (הקצרה באמות רומא) והביאה מי מעינות ממזרח לעיר. בהמשך יווצרו לידה אמת וירגו ואמת אלכסנדריה.
אקוה אניו וטוס: מ269 לפנה"ס ונחשבת לקפיצת מדרגה בהשואה לאקוה אפיה: פי ארבע יותר אורכה (64 ק"מ), נשאה פי שתיים יותר מים, והגיע לעיר יותר גבוה. מנגד היא הביא מים עכורים מנהר האניו ממזרח לטיבולי, ומכאן שמה. האמה שופצה ע"י מרסיוס ב144 לפנה"ס לצד התקנת אמת מרסיה המקבילה, ושוב בימי מרקוס אגריפה ואוגוסטוס. במאה ה1 קלאדיוס ייצור אמה נוספת ממקור מזרחי יותר של האניו שיקרא "אקוה אניו נובוס".
אקוה מרסיה – הושלמה ב 140 לפנה״ס ע"י קווינטוס מרסיוס רקס ומכאן שמה. המימון בא מכיבוש קרתגו וקורינתוס. מקורה במעינות לצד האניו ממזרח לטיבולי, ומהלכה די מקביל לאניו וטוס. אורכה 91 ק"מ והיא הארוכה באמות רומא. בשל גניבת מים וגדילה העיר תוך 25 שנה הוקמה אמה נוספת -
האמה שופצה בימי אוגוסטוס, ובימי קרקלה נוסף מסעף שלה כדי להזין את מרחצאות קרקלה ("אקוה אנטוניאנה")
חלקים רבים של אמת מרסיה הושמשו מחדש כדי ליצור את אמת פליס בימי הרנסנס.
אקוה טפולה – אמה שהושלמה ב125 לפנה"ס וקיבלה שמה כיון שהביא מים פושרים (16-17 מעלות) מדרום, מאזור אגם אלבנוס. רובה היה תת קרקעי, ואורכה הכולל 18 קמ. מרקוס אגריפה שינה את מתארה כך שהיא חברה לאמת מרסיה ב"פרק האמות", ומשם נעו יחדיו לעיר. מרקוס אגריפה גם הוסיף לה מסעף -
אקוה ג׳וליה - מ33 לפנה״ס. יוזמה של מרקוס אגריפה ושופצה ע"י אוגוסטוס. החלה קרוב למקור אמת טפולה, ולא ברור היכן הן התמזגו. שתיהן חברו לאמת מרסיה ונעו מעליה 9.6 קמ, נכנסות לעיר ליד פורטה מג'ורה (יוליה, מתחתיה טפולה, ומתחתיהן מרסיה). קרקלה ואחריו סוורוס אלכסנדר שיפצו את האמה. אורכה גם כ18 ק"מ.
אקוה וירגו - מ19 לפנה״ס, יוזמה נוספת של מרקוס אגריפה. 23 קמ. אף שמתחילה קרוב לאקוה אפיה (ובהמשך גם תחילת אמת אלכסנדרינה), היא נכנסת לעיר מצפון, ויועדה למרחצאות אגריפה בשדה מרס (המרחצאות הציבורים הראשונים ברומא, והראשונים עם מתקן חימום). שמה נובע מאגדה שחיילים שאלו נערה צעירה על מקור מים טוב והיא הראתה להם המעין. רובה חפור בקרקע ומכוסה וה1800 מ האחרונים על קשתות. קטע של שישים מ התגלה מתחת למרכז המסחרי RINASCENTE וניתן לראות אותו (!). האמה יצאה משימוש במאה ה6 לסה"נ, אבל חודשה בימי הרנסנס כונתה "אמת ורגינה" (ראה בהמשך)
אקוה אלסייטינה / אמת אוגוסטה – נוסדה ב2 לפנה"ס עי אוגוסטוס והיא האמה הראשונה המביאה מים מצפון, ולמערב העיר (טרסטברה). אורכה 32 ק"מ, ומקורה בעיקר מים מאגם אלסייטינוס (מכונה כיום אגם מרטיגננו). המים אינם טובים לשתיה ותכליתם היתה אגם מלאכותי בטרסטברה למופעי נאומכיה. היתרה שומשה להשקית גני הקיסר. רוב מהלכה אינו ידוע כיום.
אולי האמה הנמוכה של קיסריה, שהביאה מי ביצות, יועדה לתפקיד דומה?!
אקוה קלאודיה – אמה נוספת מאזור האניו המוספת לאמת אניו וטוס ואמת מרסיה, שהחל לבנות קליגולה והושלמה ע"י קלאודיוס ב52 לסה"נ. 69 ק"מ, ורובה חפור בקרקע. הגיע לעיר ממזרח, חוצה את "פרק האמות", נישאת על פורטה מג'ורה (מעליה נוסף אחכ אניוס נובוס). נרו מתח אותה למרכז העיר, וקלאדיוס מתח אותה לגבעת הפלטין (קטע הכניסה זה לגבעה השתמר עד היום). אספסיאנוס וטיטוס שיפצו אותה, ושוב ע"י אלכסנדר סוורוס (שגם הוסיף את אקוה אלכסנדריה).
אקוה אניו נובוס – אמה מקבילה לאקוה קלאודיה, שגם אותה החל קליגולה והשלים קלאדיוס ב52 לסהנ, ולא ברור לי למה היה צריך אמה רביעית מאותו אזור, לעיתים על תואי מקביל. אבל התואי החדש חפף לעיתים לתואי הקודמות ואיפשר ניהול זרימת המים לתחזוקה. בפרק האמות היא רוכבת מעל אמת קלאודיה וכך היא נכנסת לעיר מעל פורטה מג'ורה. סופה היה במאגר מים תת קרקעי ענק ליד מתחם מינרוה מדיקה. היא היתה גם האמה הגבוהה בעיר. 87 קמ אורכה.
אמת אניו נובוס, אניו וטוס, קלאודיה ומרסיה כונו יחדיו "ארבע האמות הגדולות של רומא". ממזרח לעיר יש קטעים מרשימים שלהן, על חלקן רוכבות גם טפולה ויוליה.
אקוה טראיאנה – יוזמת טראיאנוס והושלמה ב 109 לסה״נ. 56 ק״מ. מתחילה מצפון לאגם מצפון לרומא בשם לאגו די בראקקיאנו. הסתיימה בטרסטברה, וכמו אקוה אוגוסטה כנראה יועדה להזין מים למתחם נאומכיה שטראיאנוס תכנן. במאה ה6 מי האמה הפעילו תחנות קמח גדולות וחשובות. במאה ה9 היא יצאה משימוש. ב1611 פאולוס ה5 ישקם אותה, והיא תיקרא "אמת פאולה", שסופב במזרקה יפה בטרסטברה ("מזרקת אמת פאולה").
אקוה אלכסנדרינה – הושלמה 226 לסה״נ, והיא האמה ה11 והאחרונה ברומא העתיקה. יוזמה של אלכסנדר סוורוס. הביאה מים ממזרח, מאזור תחילת אקוה אפיה ואקוה וירגו. יועדה להרחבת מרחצאות נרון בשדה מרחץ אשר אלכסנדר סוורוס שינה שמם ל"מרחצאות סוורוס". האמה שופצה בימי דיוקלטיאנוס במאה ה5 וה6, ושיפוץ אחרון במאה ה8. בתקופת הרנסנס היא שוקמה ונקראה "אמת פליס". רובה חצוב בסלע וחלקה האחרון (2.4 ק"מ) היו על קשתות. נתיבה דרך מרכז העיר אינו ברור, אבל יש קטע מאד מרשים שלה על קשתות לאורך VIA DEI PIOPPI כשהוא חוצה את VIALE PALMIRO TAGLIATTI.
בימי הביניים האמות לא תוחזרו וכולם יצאו משימוש. בימי הרנסנס האפיפיורים גם החלו משקמים חלק מהאמות, גם כדי להראות שהם מיטיבים עם העם אל מול הביקורת של הפרוטסטנטים. הראשונה שחודשה:
אקוה ורגינה – חידוש אמת וירגו מ1453 לסה״נ. נכנסה לעיר מצפון, והסתיימה במאגר מים ליד מזרקת טרוי. במאה ה17 ממימיה הותקנה מזרקת טרווי, וגם פיאצה נבונה, פיאצה דלה רוטונדה, במדרגות הספרדיות, ועוד מזרקות קטנות ברחבי שדה מארס.
אקוה פליס - מ1586 לסה״נ. חידוש של סיקסטוס ה5 אשר לא נטש את שמו הפרטי הקודם (פליס). תחילתה חידוש אמת אלכסנדרינה, ובהמשך נעה על קטעים מאמות קלאודיה ומרסיה. סה"כ 24 קמ. סופה היה מזרקת אמת פליס (ידועה גם כ"מזרקת משה") במזרח העיר, ארבע המזרקות, ועוד 27 מזרקות קטנות יותר (זה יהיה השראה בהמשך לעשות מזרקה לסופה של אמת ורגינה – מזרקת טרוי)
אקוה פאולה - מ1611 לסה״נ, יוזמת פאולוס ה5 ומכאן שמה. ממחזרת ברובה את אמת טראיאנה. סופה ב"מזרקת אמת פאולה" בה הוצבה כתובת ארוכה המהללת את הקיסר, אך בטעות מצהירה שזהו שיקום אמת אלייסטינה / אמת אוגוסטוס.. מזרקת משה ומזרקת אמת פאולה יתנו השראה להוסיף בסוף אמת ורגינה את מזרקת טרוי.
בעת החדשה חודשו עוד 4 אמות:
אקוה פיה אנטיקה מרסיה - מ1870. 90 ק״מ. ממחזר קטעים מאקוה מרסיה.
אקוה ורגינה נובה - מ1937. 13 ק״מ. מסתיים בפיאצה דל פופולו.
אקוה פשריה - מ1949. 97 ק״מ.
אקוה אפיו-אלסנדריו - מ1965.
- בסיליקת פטרוס (הותיקן)
- בסיליקת פאולוס מחוץ לחומות
- בסיליקת יוחנן לטרנו (נחשבת ל"ארכיבסיליקה", ואם כל הכנסיות בעולם)
- בסיליקת מריה מג'ורה (כי פעם היתהה כנסיה הגדולה ביותר ברומא המוקדשת למרים)
מייצגות את ה"פנטרכיה" של הכנסיה בעולם העתיק.מדובר חלוקה מנהלתית דתית שיצר יוסטיניאנוס בן מחוזות הכנסיה. בפועל כיבושי האסלאם במאה ה7 לסה"נ, גרמו לאיבוד הזהות הנוצרית בירושלים, אנטיוכיה, ואלכסנדריה, והכיבוש העותמאני גרם לאיבוד הזהות הנוצרית בקונטסנטינופול גם כן.
- ארכיבסיליקה יוחנן לטרנו: מיוחסת לבישוף רומא / "פטריארך המערב".
- בסיליקה פטרוס: מיוחסת לפטריארך קונסנטניפוליס.
- בסיליקה פאולוס מחוץ לחומות: מיוחסת לפטריארך אלכסנדריה.
- בסיליקת מריה מג'ורה: מיוחסת לפטריארך אנטיוכיה.
- בסיליקת סן לורנצו מחוץ לחומות: מיוחסת לפטריארך ירושלים.
כל כנסיה יכולה לשמש לארוח הפטריארך של האזור.
יש אזורים שיש להם יותר מפטריארך אחד. לאנטיוכיה יש פטריארך סורי, מרוני, ומלקיתי.
ב2006 בנדיקטוס החליט לשנות את שמם מ"בסיליקות פטריארכליות" ל"בסיליקות אפיפיוריות"
מנהג שהחל ע"י רני ב1553. המטרה היתה לבקר בשבעת הכנסיות החשובות ביותר ברומא (ובסדר הזה):
- בסיליקת פטרוס (מקום מושב האפיפיור מאז המאה ה16)
- בסיליקת פאולוס מחוץ לחומות
- בסיליקת יוחנן לטרנו (מושב "בישוף רומא" ומושב האפיפיור עד המאה ה16)
- בסיליקת הצלב הקדוש בירושלים
- בסיליקת לורנצו מחוץ לחומות
- בסיליקת מרים מג'ורה
- בסיליקת סבסטיאן מחוץ לחומות (הוחלפה בשנת 2000 בכנסיית "גבירתנו של האהבה האלוהית").
כנסיה שנבנתה במאה ה3. המסורת הקדומה ביותר טוענת שב258 הועברו לפה עצמות פטרוס ופאולוס, אך יותר מאוחר הועברו לבסיליקת פטרוס ובסיליקת פאולוס. הייחוס של המקום לסבסטיאן החל במאה ה9.
סן סבסטיאן: חייל במשמר הפרטוריאני בסוף המאה ה3 שהפיץ הנצרות, ועשה ניסים (ריפא אילמת). בהוראת דיוקלטיאנוס ב286 הוצא למוות בירי חיצים אך לא מת. אירינה הקדושה, שרצתה לקבור אותו, לקחה אותו לביתה, שם ריפא ילדה עיוורת. הוא נתפס, הוצא להורג שוב, ונקבר בקטקומבות של ויה אפיה. לפי מסורת שרידי שמורים בכנסיה על שמו. משום מה דמותו מוצגת כצעיר ואתלטי, מה שהפך אותו לסמל הומו ארוטי. ב1976 אף נעשה סרט הומוארוטי בשם סבסטיאן, ובעלילה סבסטיאן מגורש למאחז נידח המיושב רק ע"י גברים המספקים את יצרם ביחסים הומוסקסואלים. הוא הופך מושא תשוקה לקנטוריון רב עצמה אך מסרב להתמסר לו ומקדיש עצמו לעבודת האל.. זה נגמר בקרב אלים בינהם.. הסרט בוים ע"י הומוסקסואל, וכולו בלטינית וולגרית (!). https://youtu.be/SuIWAN-XQzw?si=7NzJuLLMuIvOH2su
בשנות 2000 האפיפיור החליף את כנסיית סבסטיאן מחוץ לחומות במזבח "גבירתנו של אהבה אלוהית", כנסייה רחוקה ממרכז העיר, וללא היסטוריה עתיקה. הכנסיה הראשונה נבנתה ב1745, ונוספה לה כנסייה ב1999. לפי מסורת צליין הותקף ע"י כלבים אך הביט על איקונה והתפלל והכלבים עזבו המקום. מאז האיקונה התקדשה ונבנתה סביבה כנסייה. במרץ 2020 האפיפיור פרנצסיקוס התפלל מול האיקונה שמרים תגן על המין האנושי.. לא ממש עזר..
יהדות רומא
אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם, שהחלה לפחות לפני 2,200 שנה.
ב161 לפנה"ס משלחת חשמונאית מטעם יהודה המכבי הגיעה לרומא כדי לבקש סיוע אל מול הסלבקים (בפועל הרומאים כבשו הן את הסלבקים והן את יהודה..). מאוחר יותר החלו להגיע סוחרים יהודים מאלכסנדריה והקימו במקום קהילה. במשלחת לאוגוסטוס ב4 לפנה"ס מוזכרים 8,000 יהודים מרומא שבאים לתמוך בהם, עדות להתרחבות הקהילה.
בימי יוליוס קיסר נאסרות התאגדויות דתיות זרות. בתגובה היהודים מגדירים את בתי הכנסת כ"קולגיום" (מרכזים חברתיים).
ב19 לסה"נ טיבריוס גרש את יהודי העיר, בעקבות גיורה של אשת סנטור. מעריכים שהקף הקהילה אז היה 40,000 איש.
ב40 לסה"נ משלחת פילון לקליגולה מביאה להכרה במנוחת היהודים בשבת ועוד. מנגד ב50 לסה"נ קלאדיוס חוזר על צו לגרוש היהודים בשל התענינות האוכלוסיה בהם וגיור (כולל למשל פופיאה, אישתו השניה של נירון).
ב70-74 לסה"נ, בעקבות דיכוי מרד יהודה כ100,000 שבוים יהודים הובאו לעיר והועסקו בעבודות ציבוריות. במקביל מוטל מס על היהודים למימון מסע המרד ("פיסקוס יודאיוס"). כנראה שהקהילה היהודית פדתה מהם, והם התרכזו בטרסטברה, והגיעו לכדי 60,000 איש.
ב96 לסה"נ נשלחת משלחת שתדלנות לנרוה שמצליחה לבטל את המס על היהודים.
135 לסה"נ - שבוים יהודים נוספים הובאו בעקבות דיכוי מרד בר-כוכבא.
מאה 2 עד 5 לסה"נ עדות ל5 קטקומבות יהודיות בהיקף העיר, ומהכתובות למדים על קיומם של 12 בתי כנסת.
מאה 10 לסה"נ – ישיבה ברשות רבי קלונימוס ופעילים כגון רבי יעקב הגאון, הפייטן שלמה הבבלי, המשורר עמנואל הרומי, ורבי נתן בן יחיאל (בעל "הערוך").
ב1555 האפיפיור הגביל את מגוריהם לאזור שנהיה גטו רומא. באותה תקופה מגיעים לעיר יהודים מהצפון, מעבר לאלפים. הם יוצרים ועד המורכב מ60 נציגים.
1848 לסה"נ – מבוטלים הגבלות על היהודים בעיר. יהודים משתתפים גם בתנועת הלאומיות האיטלקית.
1938 - מוסוליני מחוקק חוקי גזע באיטליה, ומהיהודים נשללות חלק מהזכויות האזרחיות.
5.9.1943 – אנגליה וארהב חותמות הסכם הפסקת אש עם איטליה, אך למרות זאת הגרמנים פולשים לאיטליה וכובשים את צפונה ועד רומא. נציג הורמכט כופה על הקהילה גיוס 50 קילו זהב תוך 36 שעות. הקהילה אוספת 80 קילו, אך הגרמנים לא אוספים את זה (זה ישומש בתש"ח לקניית אמלח).
14.10.1943 – נציגי הנאצים מחרימים את ספרי התורה והספריה של בית הכנסת הגדול של רומא ושולחים אותו למוזיאון אותו התכוונו להקים בפרנקפורט (הוא התגלה ע"י האמריקאים והושב לרומא בסוף המלחמה. הספריה הקהילתית נעלמה ועד היום לא ידוע גורלה). באותו יום הרומאים שואפים לאסוף את כל היהודים (ה"יודאקציון"). הכנסייה מסייעת לחלק מהיהודים להתחבא, ומה1257 שנאספו האפיפיור מצליח להביא לשחרור בני נישואי תערבות. לבסוף ב18.10.1943 1007 יהודים נשלחים להשמדה בבירקנאו. רק 13 גברים ואישה אחת שרדו. בהמשך נשלחו עוד מאות יהודים להשמדה, וב25.3.1944 נרצחים 75 יהודים בטבח פוסה ארדטין (Fosse Ardeatine). בבית החולים בטיבר הצליח רופא איטלקים בשם גו'באני בורומאו להציל כמה עשרות יהודים בזכות "תסמונת K". ב2008 היה מתוכנן להיות מוקם מוזיאון לשואה בתחומי וילה טורלוניה. נכון ל2024 הוא עדיין לא בנוי.
כיום ברומא כ15,000 יהודים, שהם מחצית מיהודי איטליה, הרבה בזכות הגירת יהודים מלוב. בעיר קיימים 10 בתי כנסת, ואפילו בבית כנסת האשכנזי הקהילה היא לובית.
פרה אנג׳ליקו (1395-1455): נזיר דומיניקני וצייר חשוב של ראשית הרנסנס. שמו היה ג׳יובאני די פיוסאלה, אך בשל אדיקותו נודע בכינויו ״פרא אנג׳ליקו״ שפירושו ״האח המלאכי״. יחודו בנטורליזם רב מאד ביחס לתקופה , כמעין מבשר של הרנסנס.
הנושאים שלו תמיד היו דתיים ומאד צבעוניים.
לאונרדו דה וינצ׳י (1452-1517): ליאונרדו די סייר פיירו דה וינצ׳י היה איש רב אסכולות. הן מדען מהנדס וממציא והן צייר ופסל, הוא נהיה מודל לאיש רנסנס. יליד וינצ׳י שליד פירנצה בהעדר שם משפחה הוא כונה ״לאונרדו בן פיירו מוינצי ״.
הוא נולד ממזר לפיירו דה וינצ׳י וקטרינה, שפחה יהודיה שנחטפה מהקווקז. לאחר הטבלתו אביו עקר עם בנו לוינצ׳י, ובגיל 12 עבר לפירנצה. בגיל צעיר למד לאונרדו לקרא והחל קורא ספרות רבה וכותב , משום מה בכתב ראי. בגיל 14 האמן ורקיו שם לב לכשרונו והחל חונך אותו. (סדנאת ורקיו נודעה כערש הרנסנס והכשירה אמנים רבים בתחומים שונים, כגון בוטיצ׳לי). לאונרדו פתח סטודיו משלו אך ב1482 עבר למילאנו. שם צייר את ״הסעודה האחרונה״ בן השאר. הוא גם ניצח בתחרות נגינת נבל מקומית. בהמשך עבר לפירנצה ושם למשל צייר את המונה ליזה. ב1513-1515 שהה ברומא שם צייר את יוחנן המטביל בצורה אנדרוגנית וארוטית. הוא מת ונקבר בצרפת וקברו הלך לאיבוד.
דה וינצ׳י נודע ברעיונות שונים, המהפכנים שבהם בתחום התעופה.
הוא גם ניהל רישום אנטומי מהפכני ברמת הפירוט והדיוק.
מיכאלאנג׳לו (1475-1564): מיכאלאנג׳לו די לודוביקו בואונארוטי סימוני (1465-1564). יליד הכפר קפרזה 50 מזרח לפירנצה. עם מות אימו בגיל שש עברה המשפחה לפרוור של פירנצה. שם החל לומד בסדנאת גירלנדיו וגם למד תרבות יוון ורומא.
בגיל 21 פיסל את ה״פייטה״ של מרים אוחזת בגופת ישו. מנגד פיסל גם את בכחוס כשיכור אנדרוגיני. בהמשך חזר לפירנצה שם פיסל את ״דוד״ ועוד. ב1505 הזמין אותו האפיפיור לרומא וב1508 החל עושה את תקרת הקפלה הסיסטינית. במקביל עבד על פסל ״משה״ המוצג עם קרניים. בעשור השביעי לחייו נהיה האדריכל הראשי של בזיליקת סנט פטרוס. נפטר בגיל 89.
רפאל (1483-1520): רפאלו סאנציו דה אורבינו. בן של משורר וצייר שהתייתם מאימו בגיל 8. כבר בגיל 17 קיבל הכרה בכשרונו. ב1504 הגיע לפירנצה והושפע מעבודות לאונרדו דה וינצ׳י ומיכאלאנגלו. ב1508 יוליוס השני הזמין אותו לצייר בותיקן את ״חדר עבודות רפאל״. הוא השתקע ברומא שם חי ופעל עד מותו בגיל 37 (אבל הוא ביצע הרבה הזמנות גם מחוץ לרומא).
הוא קיבל כזו הוקרה שנקבר בפנתיאון.
נושאיו משלבים מקרא, מיתולוגיה, ודמויות בני זמנו, לעיתים באותה תמונה.
הצטיין בחיות ונטיה לנפח את שרירי הגוף. הוא הקפיד על קומפוזיציה וכן שימוש בפרספקטיבה.
טיציאן (1490-1576): טיציאנוס ואפלי החל מגיל 9 לומד ציור בונציה ולבסוף נהיה גדול ציירי ונציה ברנסנס. טיציאן צייר נושאי מקרא, אך גם מיתולוגיה יוונית, וכן דיוקנאות. הוא הצטיין בחיות ולא נמנע מעירום. בביקורו ברומא ב1545 התרשם מיכאלאנג׳לו ורפאל.
קאראווג׳ו (1571-1610): מיכאלאנג׳לו מריזי דה קאראווג׳ו נולד במילאנו אך בעקבות מגיפת דבר משפחתו היגרה לעיירה קאראווג׳ו ליד ולבסוף הוא נודע על שמה. היה מקורב למשפחת ספורצה ומשפחת קולונה. ב1592 עבר לרומא שם היה ביקוש רב לאמנות. ב1600 השלים שני ציורים על מתי שהיקנו לו מוניטין רב. עבודותיו מאופיינות בדרמטיות רבה, אפלוליות, ושימוש מבריק באור וצל. הוא הן חלוץ לבארוק והן לסגנון הפלמי של המאה ה17. מצד שני הוא השתתף בקרבות והואשם בגרימת מותו של מתקוטט מה שגרם לו לברוח לנפולי ובהמשך לסיציליה.
ברניני (1598-1680): ג׳ובאני לורנצו ברניני נולד בנפולי לאב פסל בסגנון מנייריזם (פייטרו ברניני). הוא החל כפסל ונודע בסדרת פסלים בנושאים מהמיתולוגיה היוונית אך עם דרמטיות רבה (מוצגים כיום בגלריה בורגז). ברניני הצייד עם מפאו ברניני וכשהלה נהיה אפיפיור (אורבאנוס ה8) הוא נתן לברניני יד חופשית. התוצאה היא (בן השאר) הבלדקינו מעל קבר פטרוס, כיכר סן פטרוס, פיאצה נבונה עם המזרקה באמצעה, מזרקת 4 הנהרות ועוד. הוא ביצע פרויקטים עבור 8 אפיפיורים שונים וכן פרויקטים פרטיים רבים, המפורסם שבהם הוא ״אקסטזה של תרזה הקדושה״.
ברומיני :(1599-1667)פרנצ׳סקו ברומיני נולד בטיצינו שבשוויץ כבן של סתת אבן. הוא עבר למילאנו ובהמשך לרומא. עבד בבזיליקת פטרוס הקדוש וארמון ברבריני. החל מפתח סגנונו הארכיטקטוני בעצמו ונודע במיוחד בעבודתו הראשונה כנסיית סן קרלו שמול מזרקות 4 הנהרות. בהמשך עיצב את כנסיית איבו לה ספיינזה ליד פיאצה נבונה וכנסיית אגנס ביסורים בפיאצה עצמה. סופו שהתאבד.
הרומאים הנחילו לטינית בכל המגף, אך במ5 עם התפוררות רומא חדרו קבוצות עם ניבים שונים. רבים מהם לא ידעו קרא וכתוב והשרישו שפת רחוב. במ13-14 בפירנצה וטוסקנה פריחה תרבותית, בעיקר בשל כתיבה של פטררקה ובוקצו ובמיוחד דנטה. פירנצה עצמה הופכת למרכז הרנסנס, ולכן הניב שלה זוכה למוניטין ונחשב ל״שפת המלומדים״.
ב1860 כשעמנואל ויטוריו מאחד את איטליה רק עשרים אחוז מהמדינה מדבר איטלקית (= הניב של פירנצה). ועדה מחליטה להשריש את הניב הטוסקני כשפת כלל הממלכה. לשם כך נוצרים תרגומים באיטלקית של פינוקיו, והלב. ב1954 מתחילה גם רשת טלוויזיה באיטלקית. עם זאת עד היום יש הבדלי הגעה בן מחוזות שונים ועד אוצר מילים שונה, ובמיוחד בסיציליה.
כיכר בסיליקת פטרוס הקדוש -> מדרגות לגג הבסיליקה -> בתוך בסיליקת פטרוס הקדוש -> בלדקינו ציון קבר פטרוס -> נקרופוליס הותיקן -> הגרוטוז וחדר האוצר -> מוזיאון הותיקן: אולם הציורים (פינקוטקה) - > מוזיאון גרגוריאנו פרופאנו -> פיסול בפיו קלמנטינו -> מוזיאון גרגוריאנו לעתיקות מצריים -> הקפלה הסיסטינית -> גלרית השטיחים -> גלרית המפות -> חדרי רפאל -> מוזיאון גרוגריאנו אטרוסקו -> תצוגת הכרכרות.
נקרופוליס ויה טריומפאליס -> קסטל סנט אנג'לו -> גלגל הנטושים -> גשר סנט אנג'לו -> ויה דה קורונרי -> פיאצה נבונה וכנסיות נילוות.
בנוי מעל המתחם של ההיפדרום של נירון /קליגולה. המתחם היה מחוץ לחומות העיר ואגריפינה החלה בבניית ארמון לעצמה. בנה קלאדיוס ירש את המתחם ובהיותו חובב מרוצי סוסים בנה היפודרום (סירקוס) במקום. יותר מאוחר נירון הפך אותו למתחם ציבורי. בעיקבות שריפת רומא הוא איחסן במתחמים הללו פליטים רבים, וב65 ביצע הוצאות להורג רבות של נוצרים שהואשמו בגרימת השריפה. במסורת הנוצרית אזור זה נודע כמקום ההוצאה להורג של פטרוס ופאולוס ולפי מסורת מקומית מתחת למזבח הכנסייה קבור פטרוס, ומכיון שכך הרבה אפיפיורים קבורים סביבו.
באמצע המ2 המתחם נעזב והפך לבית קברות. במ4 קונסטנטינוס בנה בזיליקה לפטרוס במתחם, משתמש חלקית בשרידי הסירקוס של נירון.
שרידים אלו הוסרו סופית בעת הקמת בזיליקת פטרוס חדשה ב1540. הצעת שחזור הכנסיה בימי קונסטנטינוס -
איפה פטרוס קבור באמת..
העדויות לקבורתו או אף הגעתו לרומא נסיבתיות בלבד. אין להן שום תיעוד בשום מקום בברית החדשה, אך זה לא הפריע למסורת הנוצרית לקבוע שהגיע לרומא, נשפט למוות על אמונתו, וביקש להיצלב הפוך ״כי אינו ראוי להיצלב כמו ישו״. (העדות הראשונה ששם הוא ניצלב תועדה ע״י טקיטוס באנאלים טו 44). מצד שני נאמר על נרון שהאשים את הנוצרים בשריפת רומא, ובהחלט אפשרי שבמסגרת הוצאות להורג של נוצרים ברומא הוציא להורג גם את פאולוס ופטרוס (אם הגיע לרומא..).
לסיפור זה יש גם מימד ארכיאולוגי מענין -
ב1939 האפיפיור פיוס היא ביקש להיקבר מתחת לקבר פטרוס. נעשו חפירות להכשיר השטח ונחשף בית קברות קדום. נמצא גרפיטי המתוארך ל147 עליו נרשם ״פטרוס פה״ PETROS ENI (מצד שני יתכן וכתוב ״נח בשלום״)
ב1950 האפיפיור הכריז התגלה קבר פטרוס. אלא שממצא העצמות היה של כמה אנשים, כולל נשים, כולל סוס, פרה ועוף. אך ליד התגלה עצמות גבר בוגר (50-60) וללא כפות רגליו. הם הציעו שחסידי פטרוס חתכו את רגליו כדי לקבור את הגופה כמה שיותר מהר. את זה פיוס ה12 זיהה כשלד פטרוס וזה הושם בארון מתים מתחת לציון קבר פטרוס בבזיליקה. לכאורה רעיון יפה, אלא ש -
א. כנסיית סן גובני לטרנו טוענת להחזיק בראשו, או חלק ממנו..
ב. כנסיות בכמה מדינות ברחבי אירופה טוענות שיש גם להן שרידים של פטרוס..
ג. בירושלים התגלתה גלוסקמה ועליה רשום ״שמעון בר יונא״..
והאם בכלל פטרוס הגיע לרומא??
א. אל הגלטים ב 11 מלמד שפטרוס הגיע לאנטיוכיה
ב. מהאיגרת הראשונה אל הקורינתים ב 12 יש המסיקים שפטרוס הגיע גם לקורינתוס.
זהו.. כל הרעיון שהוא הגיע לרומא, (כמו פאולוס), כלל לא מתועד בברית החדשה..
עיצוב של ברניני. הושלם ב1667. 196 על 240 מ. יכול להכיל עד 400,000 איש. הרעיון הוא שהכיכר חובקת את כל המאמינים. סה״כ 284 עמודים דוריים. יותר מאוחר נוספו עוד 84. עיטורי 140 פסלי קדושים שונים. יש נקודה מרכזית ומסומנת שאם עומדים בה כל טורי העמודים מתלכדים ורואים רק הטור הפנימי ביותר.
מידי יום ראשון ב12:00, אם האפיפיור בביתו ברומא הוא יופיע בחלון הארמון האפוסטולי למאמינים נלהבים!
האובליסק ברחבה: אחד מ13 בתחומי רומא. הועבר מאלכסנדריה ע״י קליגולה בשנת 40 לסה״נ. הוצב בסירקוס של נירון. ב1586, לאחר 13 חודשי הכנה, הוא הוזז 250 מ כדי שיהיה במרכז הרחבה בפיקודו של פונטנה. משקלו 327 טון, ונדרשו 900 איש ו75 סוסים להזזתו. באותה הזדמנות הוסר הכדור מעליו שלפי מסורת הכיל אפר יוליוס קיסר ופטרוס..
הרומים העבירו 8 אובליסקים פרעוניים. הם גם הזמינו בעצמם ייצור עוד 5 אובליסקים והעבירו אותם גם לרומא. אובליסק בודד נשדד ע״י כוחות איטליה מאקסום ב1937 אך הוא הוחזר לאתיופיה ב2005.
כמו כן ישנם חמישה אובליסקים מודרניים, תוצרת איטליה, הפזורים ברחבי רומא.
זו הכנסיה הגדולה בעולם ויכולה להכיל עד 60,000 איש. המבנה הראשון נחנך במקום ע״י קונסטנינוס ב323 לסה״נ, והוא מזכיר משהו את כנסיית המולד. משמאלו עמד מאוזולאום עגול להונוריוס ואובליסק בחזיתו. בהיותה מחוץ לעיר הכנסייה היתה נתונה לביזה בימי הביניים , מה שהוביל להקמת חומות סביבה להגנתה. כאשר האפיפיורות היתה באביניון (1309-1377) הורע מצב הבזיליקה ובמ15 האפיפיור החליט להקים חדשה ולשמר כמה שניתן מהמבנה הישן ואמנותו. ברמנטה היה האדריכל הראשון (תכנן את גלריה אופיצי), אך אדריכלים ואמנים רבים היום מעורבים בבנייתו בהמשך, כולל רפאל ומיכאלאנג׳לו. מיכאלאנג׳לו לא נצמד לסדרים הקלאסיים והעיצוב שלו נחשב לברוק מוקדם (!). בבניה הוסר מאוזולאום הונוריוס, והאובליסק הועבר. המתחם הושלם ב1626 כאשר ברניני מוסיף לו שני מגדלי פעמונים (הם הוסרו יותר מאוחר).
הכניסה לבסיליקה חינם, אבל התור לבטחון יכול להיות ארוך מאד. אפשרות לעקוף -
סיור לכיפת הבסיליקה: מדובר בעליה של 551 מדרגות או מעלית ו320 מדרגות. זה עולה כסף, ויתכן גם תור, אבל הנוף משגע, וגם כשיורדים - יורדים לתוך הבסיליקה, משמע חוסכים התור של הכניסה לבזיליקה.
ניתן לעשות גם סיור (בתשלום) למוזיאוני הותיקן (ראה למטה), למעברים התת-קרקעיים ("גרוטוז"), בהם קבורים אפיפיורים רבים, ול"חדר האוצר" בהן אוצרות ומתנות רבות של הותיקן.
על תקרת הכיפה נרשם:
“To the glory of Saint Peter, Pope Sixtus V, in the year 1590, the fifth of his pontificate”
על התוף נרשם:
“You are Peter and on this rock I will build my church.. and give you the keys to the Kingdom of Heaven”, (MT. 6:18-19).
זה לא ממש תרגום נכון ללטינית, כי "סלע" בלטינית זה "סקסום"..
(4) פסיפס השקטת הסערה (navicella - השקטת הסערה): פסיפס מ1675 המציג סברה של עותק של פסיפס השקטת הסערה בכנרת ע"י ישו. הפסיפס המקורי הושלם ב1298 ע"י ג'יוטו והוצב בחזית כנסית סנט פטרוס הקדומה (הוסרה לטובת הנוכחית).
למטה: איור מ1675 המציע איך היה נראה הנביסלה המקורי, ואיך הוצב בכנסיית סנטר פטרוס המקורית.(2) פסל קרל הגדול: מוצג כפרש על סוס. המלך קרל הוכתר בחג המולד שנת 800 בכנסיית סנט פטרוס הישנה וייסד את "האימפריה הרומית הקדושה" תואר שקיבל לאחר שסייע לאפיפיור במאבק מול אצולת רומא. הוזמן ע"י האפיפיור כדי להיות מוצב מול -
(5) פסל קונסטנטינוס כפרש: של ברניני. הושלם ב1670. הוא מביט לשמיים בהשתאות, רמז לארוע במסורת הנוצרית של הופעת הסימון "בזו תנצח" לפני הקרב על גשר המיולויאן.
(81) מזבח לקדוש סבסטיאן: (קצין במשמר הפרטריוני שהומת בימי דיוקלטיאנוס) עיצוב ברוקי טיפוסי. מאז 2011 הוא גם מקום קברו של יוחנן פאולוס הב ולכן זוכה ל15,000-20,000 מבקרים ביום.
(86) ה"פייטה" של מיכאלאנג'לו: בוצע ע"י מיכאלאנגלו כשהיה בן 24 בלבד ועל ידי חציבת גוש שיש לבן עם פטיש ואיזמל בלבד (!). נוצר ב1497-1499 וזו העבודה היחידה עליה חתם מיכאלאנג׳לו. פני מרים נראים כשעל עלמה צעירה באופן מכוון, כי בפועל היא אמורה להיות כבת 40. קפלי הבגדים וגופו השמוט של ישו מעוררים השתאות ברמת האמיתות שלהם. הפסל מוגן בקיר זכוכית לאחר שהותקף ע״י מבקר עם פטיש גיאולוגים ב1972.
(75) קפלת ה"סקרמנט" (הלחם הקדוש): עיצוב נוסף של ברניני. מיועד לתפילה בלבד.
(21) מזבח ה"עיבור ללא חטא" (ממול): מ1854. למעלה מרים מרחפת עם כתר לראשה, ורגלה על נחש. מעריצים אותה מתחת פרנציסקוס מאסיזי, יוחנן כריסטודומוס ואנטוניוס מפדובה.
(25) פסיפס ההישתנות (TRANSFIGURATION) של ישו: פסיפס המשקף הציור האחרון של ישו לפני מותו (1517). למעלה ישו מרחף עם משה ואליהו מצידיו, כאשר השליחים מביטים מלמטה, ומתחתם קהל באקסטזה. אני רואה בזה בארוק מוקדם.. בהסברים קוראים לזה "מנייריזם".. הפסיפס הנוכחי מחליף הציור, והוא מ1857.
(31) עונש חנניה ושפירא: עבודה של רונכלי מ1604.
(68) פסל ברונזה של פטרוס: הרוב סבורים שהוא נעשה על ידי דיקמביו מ1300 (ממבשרי הרנסנס), אך יש המציעים שהוא ממ5(!). צליינים נוהגים לנשק את קצה רגלו.. ע״פ מסורת מקומית הברונזה מוחזרה מפסל יופיטר רומי.. ושונתה לאחר שפטרוס ופאולוס הופיעו בשמיים בעת פלישת אטילה ההוני והצילו העיר.
(35) בלדקינו: מעל קבר פטרוס חופה שעוצבה ע״י ברניני. היא נתמכת ע״י עמודים ספירליים האמורים לתת תחושת עליה השמימה. החופה בנויה מ45 טון ברונזה שהוסרה מהפורטיקו של הפרתנון. המבקרים אמרו על כך ״מה שהברברים לא עשו עשה ברבריני״ (האפיפיור שאישר את זה).לדעתי המשפט צריך להיות: "מה שלא עשו הברברים עשה ברבריני וביצע ברניני".. :-)
סביב ה"בלדקינו" אומנות ענק התומכות בתוף הכיפה, בצידם הפנימי משולבים קפלות לורוניקה, הלנה, לונגינוס ואנדראס. מתחת לפסל שרידי קדושים שלהם.
(50) קתדרת הכסא: עבודת בארוק של ברניני סביב פסל ברונזה של כסאו הריק של פטרוס המצפה את הכסא המקורי לפי מסורת מקומית. מאחור ויטראז׳ של יונה (מבהט). מלמטה מעריצים אותו אמברוזיוס, אנתנסיוס, יוחנן כריסטודומוס, ואוגוסטין בתנוחות מאד דרמטיות.. כנראה במסעד הכסא ישו ופטרוס. בתוף של הכיפה מעל הטקסט של מינוי פטרוס בגרסה הלטינית:
(41) מונומנט לאפיפיור אלכסנדר הז: עבודה מובהקת של ברניני שהוא ביצע בשנות ה80 לחייו. אלכס הז היה האפיפיור אשר הזמין מברניני את עיצוב רחבת הותיקן.
(55) קפלת מיכאל הקדוש: מציג העתק ציורו של רני המציגת את המלאך מיכאל מכניע את השטן (בהשראת ההתגלות יב 7-9).
חומות שתחמו את קרית הותיקן בעקבות הפשיטה הערבית של בזיליקת סנט פטרוס ב849, ביוזמת האפיפיור לאון הג. הם הושלמו ב852 והיו בהם שלושה שערים, וכללו את מתחם קבר הדריאנוס. בנוסף הותקנו חבל שלשלאות לאורך הטיבר. ב1083 אכן האפיפיור התחבא במצודת קבר הדריאנוס לאחר שהותקף על ידי הנרי ה4.
ב1643 הרחיב האפיפיור את חומות הותיקן שיכללו גם את טרסטברה ("חומות ג'ניקולום") לאחר סכסוך על אדמות של משפחת ברבריני שלא יכל / רצה לשלם שכירות. בדרום החומה נקבע שער פורטז (קיים עד היום) וצפונה לו היה נמל עם צי אניות אפיפיוריות. ב1849 היה קרב על חומות אלו של תוקפים צרפתיים, וישנן כמה כתובות בלטינית לאורך החומות המנציחות קרבות אלו. ב1870 הכח האפיפיור התכונן לקרב באזור זה מול הלאומנים האיטלקים, אך הם פרצו דרך "פורטה פיה", וכבשו את הותיקן ממזרח. האפיפיורים הגדירו עצמם שבוים של איטליה ל59 שנה, עד שעצמאותם נקבעה בהסכם 1929.
יוזמת האפיפיור יוליוס הב , חובב אמנות שמכר אינדולגנציות רבות למימון חיבתו.. המוזיאון החל בעקבות גילוי פסל הלאוקון ב1506 באזור מרחצאות טראיאנוס. הוא זוהה הודות לתאורי פליניוס הזקן, ובהמלצת מיכאלנאנג'לו נרכש ע"י האפיפיור יוליוס הב, ארוע שהוא אבן דרך בתחילת הרנסנס ותחילת המוזיאונים האפיפיורים. תאור מלא של הגלריות השונות כאן. רצ"ב העיקרים:
(1) גלרית הציורים ("פינקוטקה"): הוקמה ב1932. מנקז 460 ציורים מהותיקן ושאר כנסיות. בינהן:
״המדונה מפוליג׳ו״ - של רפאל. נבזז ע״י נפוליאון ב1797. הוחזר ב1815.
"הטרנספיגורציה" - של רפאל. נבזז ע״י נפוליאון ב1797. הוחזר ב1815.
״טריפטיך סטפנצ׳י״ - של ג׳וטו.
״הירונימוס הקדוש״ - מאת דה וינצ׳י.
״ההורדה מהצלב״ - של קאראווג׳ו.
(3) מוזיאון פיו כריסטיאנו: מוזיאון לעתיקות נוצריות שהוקם בארמון הלטרנו ב1854. עתיקות ואפיגרפיות נוצריות ויהודיות.
(4) מוזיאון גרגוריאנו פרופאנו: תצוגת עתיקות רומיות
(6) מוזיאון פיו קלמנטו: נמצאו ב״ארמון בלבדרה״. מוקדש לפיסול רומי ויווני. החל מפסל שהתגלה ב1503 ופסל לאוקאון שהתגלה ב1506.
פסל הלאוקואון - פסל המתאר כהן טרויה מומת על ידי נחשי ים לאחר שהזהיר מפני מתנת סוס העץ. מקורו משנת 50 לסה״נ והוא מתאר את נחשי הים הורגים את לאוקון ובניו על שהזהיר מפני סוס העץ שהעניקו היוונים לטרויה. התגלה ע״י איכר ב1506 באזור מרחצאות טראיאנוס, וכנראה היה חלק מעיטוריו. הוא זוהה בזכות תאורי פליניוס, ובהמלצת מיכאלאנג׳לו נרכש ע״י האפיפיור, והשפיע מאד על הרנסנס!
בהמשך נוספו גם פיסול רומי שנבזז ע״י כוחות נפוליאון והושב לאיטליה. בן המוצגים: ״פסיפס המסיכות״ מוילה אדריאנה; הסרקופגים של הלנה הקדושה וביתה קונסטנטינה; פסל אפולו בלוודרה; פסל אוגוסטוס מפרימה פורטה; אפולו קוטל הלטאה; ועוד.
(7) מוזיאון גרגוריאנו אג׳יטיו: מוזיאון לעתיקות מצרים.
(9) מוזיאון קיארמונטי: מוזיאון נוסף לעתיקות שאינו פתוח לקהל.
(13) אוסף האמנות הדתית בת זמננו: עבודות אמנות דתיות של ואן גוך, פיקסו, שאגאל ובייקון. מפוזר על פני 55 חדרים.
(14) קפלה סיסטינית - הקפלה המשמשת לבחירת אפיפיור חדש (קונקוולה). ראה ערך נפרד
(17) גלרית השטיחים: נפתח ב2008.
(18) גלריית המפות: גלריה באורך 120 ובה 40 מפות של איטליה, יוזמת האפיפיור מ1583.
(20) חדרי רפאל - ראה ערך נפרד
(15) מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו: נוסד ב1837 ומכיל 9 אולמות. נודע במיוחד הכד ובו ציור אכילס ואיאס משחקים.
(21) המוזיאון האתנולוגי המסיונרי: נוסד ב1926 ומציג 100,00 פריטים.
(22) תצוגת הכרכרות: נפתח ב1937
כנסייה במתחם הותיקן בה נערך הקונקלווה - תהליך בחירת האפיפיור. היא נקראת על שם סקסטיוס הרביעי. הקפלה תוכננה לפי מה שחשבו שהם מידות מקדש שלמה. קירות הכנסייה עוטרו עם דמויות האפיפיורים הראשונים ותאורים מחיי משה ע״י אמנים כגון בוטיצ׳לי ופרוג׳ינו. ב1508 ארעה שקיעה באדמת הכנסייה ובמסגרת התיקונים הוזמן מיכאלאנג׳לו לעטר את התקרה. שטח של 520 מ״ר. כבר לכהושלם ב1512 נחשב ליצירת מופת. להצלחה. "כשנתגלתה היצירה", כתב ג'ורג'ו וזארי, "היה אפשר לשמוע את העולם כולו בא בריצה לראותה, ואכן, היא הדהימה את כל רואיה והכתה אותם באלם".
יותר מאוחר מיכאלאנג׳לו הוזמן גם לעטר מחדש את קיר המזבח (״יום הדין האחרון״, ראה ערך נפרד). ב1519 נפתחו בקפלה שטיחי קיר הארוגים בעיצוב רפאל.
נושאי התקרה: נח השיכור, המבול ותיבת נח, קרבן נח לאחר המבול, גירוש אדם וחוה מגן העדן, בריאת חוה, בריאת אדם, הפרדת ים מיבשה, בריאת המאורות, הפרדת אור מחושך. בהיקף תאורים קטנים מהתנ״ך ובעיקר מימי המכבים. בפינות תאורי יהודית והולופרנס, דויד וגלית, משה, ונחש הנחושת.
פרסקו ענק בקיר אחורי המזבח בקפלה הסיסטינית שהושלם בנפרד ע"י מיכאלנג'לו ב1541. 13.7 מטר על 12 מטר. מכיל 314 דמויות. בשמיים ישו הנראה יותר כמו מתאבק צעיר, ומרים לצידו.. יותר מכך ישו, ודמויות רבות אחרות, היו ערומות.. יותר מאוחר אמנים כיסו את מבושיהם.. מעבר לערום והדרמטיות מענין שלמטה הוא אף מתאר את כארון מהמיתולוגיה היוונית..
מיכאלאנג׳לו להגנתו אמר שהמקרא אומר ״ערום באת וערום תשוב״ אבל היתה ביקורת רבה עוד בחייו, במיוחד על ידי דה צזנה, מנהל הטקסים בותיקן. בתגובה מיכאלאנג׳לו תיאר אותו כמינוס מלך כרתים הנדון לגהינום, כאשר נחש נושך את מבושיו..
סביב 1500 הוזמן רפאל כאומן צעיר לעטר את חללי המבואה ליד הקפלה הסיסטינית מטעם האפיפיור יוליוס השני. הוא בחר נושאים רבים ומגוונים המהוים מופת לרנסנס:
היכל קונסטנטינוס: בפועל הושלם אחר מות רפאל. מתאר תחנות בחיי קונסטנטינוס. החל ב(1) הופעת הצלב בשמיים לפני הקרב על גשר מילוויאן; (2) הקרב עצמו; (3) הטבלת קונסטנטינוס ע״י האפיפיור סילבסטר הנראה קצת כמו קלמנט הז. (הארוע נחשב ללא אמין היסטורית שכן לפי אבסביוס הוא הוטבל לפני מותו. הוא מבוסס על ״ספר האפיפיורים מימהב). ו(4) מתנת קונסטנטינוס - מסמך מזויף שלפיו הקיסר העניק לאפיפיור ריבונות על טריטוריות רומא.
חדר הליודורוס: בחדר ההמתנה לקהל. הסגנון הרבה יותר דרמטי, משחקי אור וצל דרמטיים. רפאל החניף לאפיפיורים והציג אותו כצופה בשני הציורים הראשונים. בשלישי, שצויר לאחר מותו, מופיע ליאו ה10. הנושאים שצוירו:
״גירוש הליודורוס מהמקדש״: מכ״ב י״ג 21-28. הליודורוס נשלח לחמוס המקדש אך מוכה ע״י מלאכים. מול הכהן המתפלל מנורה ומשמאל האפיפיור והמשמר השוויצרי. באותם ימים נסיונות לקנות שטחי אפיפיור..
״המיסה בבולסונה״: ב1263 כומר שפקפק בסובסטנציה בבולסונה חווה לחם מדמם. הבד שספג הבד הוצג באורבייטו. בציור יוליוס השני מתפלל בארוע כעד לנס.
״פגישת האפיפיור ליאו ואטילה״: ברקע מופיעים פטרוס ופאולוס בשמיים. היות והאפיפיור בעת התמונה הוא ליאו ה10 הוא מוצג כליאן הא בעת הפגישה. ליאו הא נפגש עם אטילה ליד מנטובה ובסופה אטילה נסוג. אנו מניחים שזה לאחר כופר גדול. הנצרות מצידה הפכה את אטילה לירא האל בעיקבות הארוע..
״שחרור פטרוס הקדוש״: מע״ש יב. רפאל עושה עבודה מופלאה של משחקי אור וצל הירח והילה סביב המלאך ופטרוס.
חדר החתימה: עיטור לחדר הספריה של האפיפיור בו נחתמו המסמכים החשובים ביותר. בהתאמה הציורים עוסקים בתיאולוגיה, פילוסופיה, הצדק, והדמיון -
מחלוקת הסקרמנט: הסקרמנט (הופעת דמו ובשרו של ישו בלחם ויין של יום א) נקבע דוגמא ב1215 וכבר במאה 14 היו שפקפקו על כך. בחלק העליון ישו ודמויות השמיים. בחלק התחתון הדיון על הנושא כשבאמצע כוס היין.
פרנסוס: מקום מגוריהם של אפולו והמוזות במיתולוגיה היוונית. הם מופיעים עם משוררים שונים.
אסכולת אתונה: עבודה המפארת את הפילוסופיה היוונית והתקופה הקלאסית. נחשב לעבודתו המפורסמת ביותר בשל התעוזה לפאר נושא כה לא נוצרי והן הסגנון הקלאסי (האדם במרכז, פרספקטיבה חד מגוזית, דיוק אנטומי ואדריכלי ועוד). הדמויות כוללות פילוסופים רבים ושונים (כולל תלמי הרומי ואף איבן רשוד המוסלמי ) ובמרכזו אפלטון (בדמות דה וינצ׳י לפי שערו הלבן והארוך) מצביע כלפי השמיים, ואריסטו המושיט ידיו אל המציאות הארצית. שני מימין למטה עם כובע שחור - רפאל עצמו.
שאר החכמים (לפי הערכת החוקרים): זנון, אפיקורוס, פיתגורס, אלכסנדר הגדול, קסנופון, היפאטיה, פרמנידס, סוקראטס, הרקליטוס (כמיכאלאנגלו), דיוגנס, אוקלידס, ארכימדס, זרתוסטרה, ופרוטוגנס.
הסגולות הקרדינליות: האנשת תכונות החוזק, זהירות, מתינות, צדקה, אמונה ותקוה.
חדר האש בבורגו: יועד להיות חדר המוסיקה של ליאו ה10. מכיל התאורים הבאים -
האש בבורגו: מציג השריפה שהיתה ברובע בורגו שליד הותיקן והאפיפיור כיבה אותה בברכתו (לפי ספר מעשי האפיפיורים). מענין שרפאל שתל שם סצנת בריחת אנאס מטרויה עם אביו על הגב.
שבועת לאו השלישי: שבועת האפיפיור בשנת 800 והכחשת האשמות נגדו מצד אחיינו.
הכתרת קרל הגדול: הכתרת קרל הגדול בחג המולד שנת 800.
קרב אוסטיה: נצחון ליאו הד על ג׳רמיין באוסטריה ב849.
שלושת הציורים האחרונים נעשו ע"י עוזרי רפאל, לאחר פטירתו.
שלושה מעברים בשלושה מפלסים שונים שעיטר רפאל בארמון האפוסטולי. ב1517 החל לעבוד על הקומה השניה, מעבר של 65 מ' על 4 מ' רוחב ובו 13 תקרות חביתיות. בתקרות הוא תיאר בפרסקאות וסטוקו דמויות מיתולוגיות בהשראת פרסקאות שראה ב"דומוס אוראה", ובצדדים תיאר נושאים תנכיים. את הקומה הראשונה ביצעו תלמידיו. את הקומה השלישית ביצע תלמידו אודין אחרי שנת 1550. כמה שאני מבין אין אפשרות לבקר
חדר קטן בקומה השלישית של הארמון האפוסטולי ששימש ״החדר החם הקטן״ (=אמבט) שאת עיטורו הזמין הקרדינל ביביאנה, המזכיר של האפיפיור לאו ה10, מרפאל. בהזמנתו ב1516 רפאל עיטר את הקירות בנושאים חילונים, כולל ארוטיים, בהשראת עיטורים מה״דומוס אוראה״ אליהם נחשף. יותר מאוחר הציורים כוסו, והמתחם הפך למטבח, עז שהתגלה מחדש ע״י חוקר אמנות במאה ה19. לא מצאתי תמונות בשום מקום אבל מאמר בכתב העת סלייט מ2011 מתאר ביקור נדיר במקום (הכתב מודה שלא האמין שהצליח לקבל אישור, ונציג הותיקן הודה שהם אף פעם לא פותחים במקום לביקורים, ויש כאלו שכלל אינם מודעים לקיומו). הוא מתאר ציור של ונוס נכנסת בצורה מעודנת לקונכיה; מעריכה את עצמה מול מראה; מתרווחת בו רגלי אדוניס; ושוחה בצורה חושנית. הוא איתר גם שרידי ציור של וולקן מנסה לאנוס את מינרוה. וכן ציור של פאן מזנק מהשיחים עם זקפה אדירה.
כניסה משמאל לכניסה הראשית לותיקן עם שני שומרים קבועים. מוביל לבית הקברות בו נמצאו לכאורה גם שרידי פטרוס..
המתחם נחשף בימי פיוס ה12. לדעתם נמצאו שרידי בית קברות ממאה 2 לפנה״ס בניה של כנסיה מימי קונסטנטינוס. זו היתה כנסייה של 5 אולמות ו88 עמודים.
בבית הקברות היו 22 מבני קבורה לכאלף קבורים.
איך מבקרים: מזמינים באמייל: Scavi@fsb.va, מציינים מספר אנשים, שמותיהם, וטווח תאריכים אפשרי. כנראה שצריך חודשים מראש..
בכניסה רשום ״אופיסי סקבי״. הכניסה מוגבלת ל250 איש ביום ובקבוצות של 12 בלבד, ומגיל 15 בלבד. מדריך מקומי מוביל והסיור הוא כשעה וחצי. כנראה שגם אסור לצלם. 13 אירו לאדם. סגור בראשון ורביעי עד 13:00.
סיור וירטואלי (לא הכי מוצלח):
בית קברות בפיאת בותיקן ששימש לקבורה בקרמציה. נפתח לקהל ב2023 בזכות תרומה אמריקאית קנדית, אבל רק בימי שישי שבת..
נבנה במקור כמאוזולאום של הדריאנוס עם צורה אליפטית ובראשה קוודריגה מוזהבת מונהגת על ידי הדריאנוס. נקברו שם גם אישתו סבינה ומספר קיסרים, האחרון שבהם - קרקלה. הדריאנוס גם בנה גשר המוביל למתחם. בשלהי התקופה הרומית הוא הפך למבצר וב401 הוא שולב בחומות העיר של אורליאנוס. אפר הקיסרים פוזר בביזת רומא ע״י הויזיגותים בשנת 410. פסלי הברונזה נשדדו ב536.
במאה ה14 המתחם למצודה המקושרת לותיקן בעזרת מסדרון 800 מ שכונה ״פאסאטו די בורגו״ (כיום הוא פתוח לקהל). ב1527 אכן האפיפיור נחבא במתחם כאשר קארל החמישי צר על העיר. אח״כ האפיפיור פאולוס הג בנה במקום דירת מגורים מפוארת. האפיפיורים גם השתמשו במתחם כבית כלא למי שהגדירו כופרים.. ב1752 הוצב במתחם פסל של מיכאל שנתן למקום את שמו. הוא החליף פסל שייש המצוי כיום בתוך המתחם.
במבצר פועל כיום מוזיאון די מעניין המאפשר גישה לחדרי המבצר. גם הצצה בתאי הכלא המפחידים כמו גם הצצה לדירות שהוכנו כמקלט עבור האפיפיורים.
מתקן שהוקם ע״י האפיפיור ב1198 כדי לאפשר למשפחות שאינן יכולות לגדל תינוקות למסור אותם לאימוץ בעילום שם. המנגנון נהיה בן לאומי ובאיטליה התקיים עד 1923. הוא קיים עד היום במדינות שונות, כולל מערביות כגון ארה״ב גרמניה ופולין. המספר הגבוה ביותר של מתקנים כאלו קיים בפקיסטן (300).
נמצא צמוד לכניסה למנזר ליד בית חולים בקרבת הותיקן. רחוב Borgo santo spirito 1
גשר סנט אנג׳לו (פונ אליוס): נוצר במקור ע״י הדריאנוס. מעוטר בפסלים שעיצב ברניני (כיום אלו עותקים שלהם). כל אחד מחזיק חפץ אחר הקשור לדרך היסורים של ישו.
רחוב צר וישר מחלקה הצפוני של "פיאצה נבונה" לגשר סנט אנגלו. נוצר ע"י האפיפיורים לטובת צליינים מהעיר לותיקן. בהמשך הפך לרחוב מוכרי פרחים שנתן לו את שמו. היום יותר מתאפיין בחנויות בוטיק ועתיקות. לדעתי הסמטה הכי מקסימה ברומא :-)
ויה דה קורונרי -> פיאצה נבונה -> כנסיית אגנס בייסורים -> ארמון פמפילי -> פסל פסקינו -> כנסיית סנט איבו אלה ספיינזה -> מזרקת הספרים -> כנסיית סן לואי הצרפתי -> בסיליקה סן אוגוסטינו -> המוזיאון הלאומי הרומי סניף פאלאזו אלטמפס -> פרק ארכיאולוגי סירקוס דומיטיאנוס -> כנסיית סנטה מריה של השלום
אזור פתוח ושטוח מחוץ לתחומי רומא הרפובליקאית (״חומות סרביוס״ ה״פומריום״). במתחם נוסד מזבח למרס ע״י פומפיליוס, יורש רומולוס, והוא היה שדה שעורים של סופרבוס, אחרון מלכי רומא. שריפת החלקה היתה חלק ארועי המהפכה הרפובליקאית.
בימי הרפובליקה שימש לפולחן אביב לאל מארס, אימוני צבא, במיוחד פרשים, לפני יציאה לקרבות, ורעיית סוסים. ב221 לפנה״ס נבנה בחלקו הדרומי סירקוס למרוצי סוסים. בתקופה זו החל גם נהג מצעדים צבאיים המתחיל משם.
ב133 לפנה״ס נבנה שם מקדש למארס וונוס, ובימי סולה החלה חלוקה לאינסולות ובניה עירונית. ב55 לפנהס פומפיאוס יזם הקמת התאטרון אבן הראשון ברומא באזור זה. חלקו האחורי הוקדש לכינוסי הסנאט, וב44 לפנה״ס שם נרצח יוליוס קיסר.
ב33 לפנה״ס נבנה בחלקו הדרומי "פורטיקוס אוקטביה", ובכלל אוגוסטוס שינה האזור בבניית ״מזבח השלום״ ו״הסולריום האוגוסטאי״ ובהמשך המאוזולאום.
מרקוס אגריפס הוסיף במתחם את הפנתיאון, פורטיקוס אגריפה, ומרחצאות אגריפה עם בריכה גדולה ליד, שניזונו מאמת וירגו.
בהמשך נבנו במרחב תאטרון מרסלוס, מקדש לאיזיס, נרו הוסיף עוד מתחם מרחצאות.
ב80 לסה״נ פרצה שריפה במתחם. אחריה דומיטיאנוס בנה במערב את סירקוס דומיטיאנוס (כיום פיאצה נבונה) והדריאנוס ממזחר הקים את "מקדש הדריאנוס". ב270 הקים אורליאנוס חומות חדשות שכללו את שדה מארס.
למרות שהאזור היה חשוף להצפות של הטיבר בחורף כאשר העיר הצטמצמה בימי הביניים היא התנקזה לאזור זה. ב1555 תוחם חלקו הדרומי לגטו יהודי. בשאר שדה מארס נבנו ארמונות, לא פעם תוך מיחזור עתיקות כולל מהפורום.
ב1870 עם הקמת ממלכת איטליה, נבנו רציפים לאורך הטיבר למנוע הצפות והאזור הפך למרכז העיר.
במקור היה ״סירקוס אגונליס״ - איצטדיון ביוזמת דיוקלטיאנוס שהוקם ב86 לסה״נ עם מקום 30,000 צופים. המתחם שימש לקרבות אבירים בימי הביניים, ובהמשך התגבש כשוק אוכל פתוח. ב1585 הושלמו בו שלוש מזרקות בהוראת האפיפיור, שגם סיפקו מים לבאי השוק. לקראת חגיגות היובל של 1650 הורה האפיפיור על ברניני לבנות מזרקת 4 נהרות. בהמשך עוצבה שאר הכיכר הנחשבת ליפה ברומא. אלמנטים -
מזרקת 4 נהרות: בליבה אובליסק מצרי וסביבה 4 דמויות המאנישות הנהר הגדול של כל יבשת: נילוס לאפריקה, גנגס להודו, דנובה ליאירופה, וריו דה לה פלטה בשביל אמריקה.
מזרקת המורי: בצד הדרומי. עוצבה ע״י גקומו דלה פורטה אבל אבל שופצה ע״י ברניני. מכונה כך כי לדמות המרכזית תוי פנים של אפריקאי.
מזרקת נפטון: בפינה הצפונית. נבנתה כמזרקת מים פשוטה, והפסלים נוספו ב1873 לאחר תחרות בן אמנים ביוזמת העיריה. הפסל מרכזי מתאר נפטון נאבק בתמנון ענק.
כנסיית אגנס הקדושה בייסורים (סנטאנייזה אין אגונה): עיצוב של בורומיני, בן דורו של ברניני, שהצטיין בתכנון אדריכלי בארוקי.
הכנסייה אמורה להכיל שרידיה של אגנס, שצוותה להתפשט ושיער צמח בדרך פלא על גופה להגן על צניעותה.
ע״פ מסורת מקומית היתה יריבות גדולה בן ברניני לברומיני, מה שגרם לברניני לעצב את האנשת הנילוס עם פנים מכוסות (שלא יראה העיצוב של הכנסייה ע״י ברומיני), ולכן גם האנשת הריה דלה פלטה מכילה תנועה מגונה לכיוון הכנסיה..
טרטוריה לילי: מסעדה מוערכת מצפון לפיאצה נבונה.
קנטינה א קוצינה: מסעדה ותיקה ומוערכת בפינה דר מע של פיאצה נבונה
טו סייזז: גלידריה מפורסמת לידה.
אוסטריה דה פורטונה רינסקימנטו: מסעדה ותיקה ומוערכת בפינה הדר מז של פיאצה נבונה.
פיצריה דה באפטו: פיצריה מפורסמת ממערב לפיאצה נבונה.
פריג'ידריום: גלידריה מפורסמת מולה.
האובליסק בפיאצה נבונה ("אובליסקוס פמפילוס"): הוזמן ע"י דומיטיאנוס במצרים, כנראה למתחם המקדשים של איזיס וסרפיס בשדה מארס (שקבור כיום מתחת לכנסיית "מריה סופרה מינרוה"). יותר מאוחר מקסנטיוס העביר אותו ל"סירקוס מקסנטיוס" מדרום לעיר.
במאה ה16 הוא התגלה ב5 חלקים עיקריים באתר. היה נסיון של אציל אנגלי לקנות ולהעביר אותו לאנגליה, אך האפיפיור התנגד. לבסוף האפיפיור אינוסנטיוס העשירי הורה להעביר אותו לפיאצה נבונה, מול ארמון פמפילי של משפחתו. את המשכיל הישועי אתנסיוס קירכר הוא מינה לנהל את פרויקט ההעברה, וגם את פיענוח הכתב. את ברניני הוא מינה לשלב אותו ב"מזרקת 4 הנהרות". הוא כונה "אובליסקוס פמפילוס".
כידוע במאה ה17 כתב החרטומים עוד לא פוענח. לקירכר לא היה מושג מה היה כתוב, אבל בגלל שהטקסט חזר על עצמו בכל הדפנות הוא יכל להשלים את הטקסט איפה שלא השתמר וכך להרשים את כולם שהוא פיענח אותו.
קירכר סבר שהטקסט מכיל הרמוניה קוסמית עתיקה, כאשר כל סימן מסמל ערך מיסטי. התוצאה היתה הקריאה הבאה:
'To the triform Divinity Hemptha - first Mind, motor of all things, second Mind, craftsman, pantamorphic Spirit - Triune Divinity, eternal, having no beginning or end, Origin of the secondary Gods, which, diffused out of the Monad as from a certain apex into the breadth of the mundane pyramid, confers its goodness first to the intellectual world of the Genies, who, under the Guardian Ruler of the Southern Choir and through swift, effective and resolute followers Genies who partake in no simple or material substance, communicate their participated virtue and power to the lower World..
אל האלוהות המשולשת המפטה - השכל הראשון, המנוע של כל הדברים; השכל השני, בעל המלאכה; הרוח הבעלת הצורה המחומשת - האלוהות המשולשת, נצחית, ללא התחלה או סוף, מקור האלים המשניים, שהתפזרו מתוך הישות העליונה. פסגה מסוימת לרוחבה של הפירמידה הארצית, מעניקה את טובתה, תחילה לעולמם האינטלקטואלי של השדים, אשר תחת שליט השומר של המקהלה הדרומית, ובאמצעות שדים מהירים, יעילים ונחושים אשר משתתפים בחומר לא רגיל או חומרי, להעביר את המעלות והכוח שהשתתפו בהם לעולם התחתון..
התרגום של קירכר נחקק לתוך הפדסטסל מגרניט בבסיס האובליסק, ומוצג שם עד היום.
יתרה מזאת, קירכר הציע שהאובליסק מייצג את שיקום מצריים בימי סותיס, בנו של אמנופיס (אולי אמנחותפ ה3), לאחר יציאת בני ישראל. ושאלף שנה יותר מאוחר קרקלה העביר את האובליסק לרומא.
כשפוענח כתב ההירוגליפים ב1827 הסתבר ש:
א. התרגום של קירכר הוא קשקוש.
ב. האובליסק הוזמן הוזמן בימי דומיטיאנוס, ומוזכרים בו דומיאיאנוס, טיטוס, ואספסיאנוס. (כתב חרטומים היה בשימוש עד המאה ה4. תאודוסיוס, שהורה להרוס כל מקדשים פאגאנים, גם גרם לידע קריאת החרטומים להאבד).
כאמור מניחים שהוא הוצב במקדש איזיס וסרפיס בשדה מארס. לדעתי אולי הוא הוצב במקור ב"סירקוס דומיטיאנוס", כיום פיאצה נבונה, או אולי בארמון דומיטיאנוס בגבעת הפאלאטין.
ג׳ורדנו ברונו: יליד עיירה ליד נפולי שהפך לנזיר דומיניקני ושם למשכיל. נודע כבעל זכרון רב ופיתח ולימד שיטות לשיפור הזכרון. גם כתב והטיף לגישה מדעית, אך גם ביקר את הנצרות. כתוצאה מכך נאלץ לנדוד ברחבי אירופה ובאף אוניברסיטה לא קיבל משרה. לבסוף חזר ללמד אציל בונציה שסבר שישפר הזכרון באמצעות מאגיה ומשנוכח שזו אינה השיטה הסגיר אותו לאפיפיור. ברונו נכלא ועונה שש שנים ולבסוף הועלה על המוקד בקמפו די פיורי בעיר בגלל הביקורת שלו כלפי הנצרות - הוא ראה בניסי ישו טריקים תיאטרליים , ושלל את טבעו האלוהי של ישו, הטרנסובסטנציה, ובתולי מרים הנצחיים.
הוא גם תמך במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, ואף טען שיש עוד כוכבים מיושבים, אך זה פחות הפריע לכנסיה אז (בדיעבד רק בגלל שברונו דיבר גם על זה הכנסייה החלה לפעול נגד הפצת תאוריה זו). בהוצאתו להורג נחסם פיו שלא יוכל להתבטא. הוא נחשב למרטיר הראשון של המדע.
כבר ב1889 נוצר פסל לזכרו במרכז הכיכר ופניו לותיקן (לדעתי היה צריך להוסיף המחסום לפיו..). בבסיס הפסל מדליונים לשמונה משכילים נוספים שנרדפו על ידי הכנסייה וארבע תבליטים המתארים תחנות בחייו של ברונו.
יש גם מכתש בירח על שמו.
במרץ 2000 יוחנן פאולוס הב פרסם הודעה של ״צער עמוק״ על הוצאתו להורג.
עיצוב של בורומיני, בן דורו של ברניני, שהצטיין בתכנון אדריכלי בארוקי.
הכנסייה אמורה להכיל שרידיה של אגנס, שצוותה להתפשט ושיער צמח בדרך פלא על גופה להגן על צניעותה.
ע״פ מסורת מקומית היתה יריבות גדולה בן ברניני לברומיני, מה שגרם לברניני לעצב את האנשת הנילוס עם פנים מכוסות (שלא יראה העיצוב של הכנסייה ע״י ברומיני), ולכן גם האנשת הריה דלה פלטה מכילה תנועה מגונה לכיוון הכנסיה..
בפינה הדרום מערבית של פיאצה נבונה. הושלם ב1650. נהנה במיוחד מתמיכת האפיפיור אינוקנטיוס העשירי שהיה מהמשפחה.. והוא זכה לפורטרט מדהים של ולסקז הנראה כה ראליסטי שאתה מרגיש שהוא מתבונן בך (מוצג בגלריה דוריה פמפילי, לא פה). מכיל כיום אוסף אמנות של ארבע משפחות הקשורות בקשרי נישואין. בעיקר עבודות מהמאה ה16-17.
מכיל יצירות אומנות רבות כולל של קרווג׳ו וולסקז, אבל מפורסם בעיקר בשל גלרית המראות המוחצן המזכיר את זה של ארמון ורסאי.
בפינה הדרום מערבית של פיאצה נבונה. אחד משישה ״פסלים מדברים״ הפזורים ברומא. בפועל מדובר בחלקי פסלים עתיקים שנמצאו בנסיבות שונות והוצבו בעיר. אנשים הדביקו להם שירים הוא מניפסטים שרובם הכילו ביקורת נגד השלטון. מנהג זה נמשך עד ימינו. פסל ה״פסקינו״ היה הראשון שבהם. מדובר בשבר פסל של מנלאוס, מלך ספרטה. הוא התגלה ב1501 במהלך סלילת כביש והוא הוצב בפינת פיאצה נבונה. נוצרה סביבו מסורת מקומית שזהו דבר פסל של פסקינו, חייט מקומי (או ספר) שהתעסק ברכילות. אפיפיורים מסוימים שקיבלו ביקורת רבה, ניסו להיפטר מהפסל. הדריאנוס השישי רצה לזרוק אותו לטיבר, אך הוא אוים שכמו צפרדע, במים הוא רק יקרקר יותר חזק.. אפיפיורים אחרים הציבו שמירה נגד הצבת דברי ביקורת, מה שגרם למנהג פרסום ביקורת בפסלים האחרים..
ממזרח לפיאצה נבונה. כנסיית בארוק מרהיבה של בורומיני בנויה על קפלה מהמאה ה14 שציינה את אוניברסיטת ספיינזה. קרויה על שם סנט איבו (קדוש צרפתי ממ13) והעיצוב מזכיר מגן דויד, אלא שאז התקשר ל״כוכב שלמה״ וסמל לחכמה.
מתייחד גם בעיטור ספירלי בגג הקפלה.
משמש כיום כארכיון רומא.
עוצב ב1927 ע״י לומברדי שעיצב עוד 8 מזרקות בעיר בהזמנת העיריה. הנושא נבחר כי פה היתה אוניברסיטת ספיינזה לפני שעבר לטרסטברה.
הכנסיה הלאומית של צרפת ברומא, ומציגה המורשת הקתולית של צרפת. מציגה שלוש עבודות מדהימות של קרווג׳ו:
קריאת ישו למתי המוכס (1600)
הריגת מתי (1600) (לפי מסורת קתולית מלך אתיופיה ציוה להורג לאחר חשק באחייניתו שהפכה נזירה)
מלאך משרה על מתי (1602)
הקירות והתקרה מציגים קדושים של צרפת.
כנסייה מהמאה ה14. ראוי לציון כמה עבודות:
פרסקו של רפאל את הנביא ישעיהו אוחז מגילה ובה עברית
ציור של קרווג׳ו (1604) המציג את ״מדונה של עולי הרגל״ ובה שני מעריצים את מרים וישו התינוק בפתח ביתם.
יש גם כמה אנדרטאות קבורה יפות.
מעבר לפינה הצפונית של פיאצה נבונה. ארמון מהמאה ה15 שנוסד ב1889 כדי להציג עתיקות שהחלו מתגלות בעקבות איחוד איטליה וחפירות ברומא. הועברו אליו גם עתיקות מכנסיות אחרות. כיום הוא אחד מארבע מוזיאונים לאומיים לעתיקות רומא הפזורים ברומא. הפסל הכי מפורסם בו (לדעתי) הוא עותק הפסל ההלניסטי של הגלטי המתאבד המחזיק בגופת אישתו. המקור היה פסל שאטחוס מפרגמון הזמין לאחר נצחונו על הגלטים.
האיצטדיון נחנך ב86 לסה״נ. הכיל כ30,000 צופים. וכונה ״סירקוס אגונליס״ (איצטדיון התחרויות). לאחר שריפה בקולוסיאום ב217 לסה״נ שימש אף למופעי גלדיאטורים, באותם ימים בארקדות היו בתי זונות. במסורת הנוצרית הקדושה אנגס מורטרה פה ע״י דיוקלטיאנוס, והיא בת 13 בלבד, ולזכרה באגף המערבי של פיאצה נבונה כנסייה.
בקצה הצפוני של פיאצה נבונה ירידה לשרידי האיצטדיון של דומיטיאנוס.
כנסיה ממערב לפיאצה נבונה עיצוב בארוקי יחודי בו החזית חצי עגולה ובולטת קדימה. גם חלקה הפנימי יחודי ובמקום נאוה יש חלל מתומן (למרות שאין באמצעו רליקט). משמאל רחבת קלויסטר יפה.
בתוך הכנסיה מספר קפלות, אך המפורסם שבהם, קפלה שיגי (משפחת האפיפיור דאז) מכילה ציור קיר של רפאל המתאר את הסיביליות (כהנות האורקל ביוון) מקבלות הוראות מהמלאכים. (במסורת הנוצרית הסיביליות ניבאו לאוגוסטוס נבואת ישו).
המדהים הוא שרפאל (שוב) מציג נושא כה מיתולוגי יווני בכנסייה!!. (ראוי לציין שגם מיכאלאנג'לו שילב חמש סיביליות בשולי העיטורים של הקפלה הסיסטינית, יחד עם נביאי ישראל).
פנתיאון -> מרחצאות נרו -> כנסיית מריה סופרה מינרוה -> מקדש הדריאנוס -> אובליסק הסולריום האוגוסטאי->עמוד אנטונינוס פיוס-> גלידה ג'יוליטי -> כנסית מריה מגדלנה -> עמוד מרקוס אורליוס -> ויה דל קורסו -> מזרקת טרווי
היה במקור מתחם של בזיליקה רומית. ישנה מחלוקת אם נוצר לסגידת כלל האלים, או שילוב של אלים וקיסרים.
הוקם במקור ע״י אגריפה כעדות הכתובת בחזית -
״מ(רקוס) אגריפה , ל(וקיוס) ב(ן של), קו(נ) ס(ול) (פעם) שלישית (= 27 לפנה״ס), בנה זאת״
הכתובת אינה מקורית לימי אגריפה אלא הוצבה בעת קימום המבנה בימי הדריאנוס.
מרקוס אגריפה היה חתנו של אוגוסטוס ויד ימינו, וכן הסבא של טיבריוס. בקרב אקטיום היה מפקד אגף ימי. הוא נחשב לאוהד יהודים והורדוס וביקר בירושלים בשנת 15 לפנה״ס. לדעתי מרקוס אגריפה הקים המונומנט כחנופה לאוגוסטוס בשנה בה הוכתר כ"קיסר". עובדה שלפי מקורות רומיים בגמלון הוצב נשר ועצי אלון, שני סמלי הכתרה. כנראה במקור היה אמור להיות פסל אוגוסטוס בפנים, אך לאחר שאוגוסטוס סירב, הוצב במרכז פסל יוליוס קיסר, ופסל אוגוסטוס הושם בהיקף, עם פסלי אלים.
הקוטר החיצוני 65 מטר והקירוי המקורי היה כנראה חרוט עץ. הוא כנראה מוקם בקצה ציר מ״מזבח השלום״ של אוגוסטוס (שגם הוא בא לפאר השושלת היוליו-קלאודית), עם שדרת עצים מחברת בינהם (יש דיעה שהוא נבנה לציון הנצחון בקרב אקטיום. לדעתי הוא נבנה לציון הכתרת אוגוסטוס כקיסר שאכן התרחשה בשנת 27 לפנה״ס).
המתחם גם שימש מקום כינוס הסנאט הרומי.
המבנה המקורי נהרס בשריפה בשנת 80 לסה״נ, שופץ חלקית, אך הדריאנוס בנה אותו מחדש , פרויקט שהושלם ב127 לסה״נ. השינוי הכי בולט הוא קירוי כיפתי מבטון שמקורו מפוצואולי. עד היום זו הכיפה הגדולה בעולם מבטון לא מזוין (!). יתכן ואפולודורוס מדמשק היה האדריכל.
עמודי החזית הם גרניט ופורפיר ממצריים. הכותרות משיש לבן מיוון. בפנים הריצוף משייש ומקורי מהתקופה הרומית.
במאה הרביעית רומא שקעה באופן כללי ורוב הבניה התמקדה בקונסטנטינופוליס. אזור שדה מארס הוצף, מפלס הרחוב עלה, והפנתיאון חדל להיות מבנה מוגבה, ובאופן כללי סבל מהזנחה. קונסטנץ גם פירק חלק מהברונזה של תמיכת התקרה לבניה בקונסטנטינופוליס. מה שהציל אותו מכליה היתה העובדה שב608 לסהנ פוקאס העניק אותו לאפיפיור, והלה הפך אותו לכנסיה ("כנסיית מריה רוטונדה"). צלב הוצב מעליו ומגדל פעמונים בחזיתו במ12.
ב1520 הצייר רפאל נקבר משמאל לכניסה. על קברו נרשם בלטינית "פה קבור רפאל אשר הטבע חשש שהוא התעלה עליו בחייו וכאשר מת פחד שימות גם כן״. בעיקבותיו נקברו אמנים נוספים במתחם.
ב1878 נקבר מימין עמנואל ויטוריו הב, מאחד איטליה. ב1911 נקבר בנו, אומברטו הא , לידו. גם אשת עמנואל, מרגריטה, קבורה שם.
במרכז הרצפה 22 חורים קטנים לניקוז מי גשמים באוקולוס.
מידי שנה בפנטקוסט יש מנהג השלכת עלי שושנים דרך האוקולוס לצליינים.
ב1626 הוחלפו הצלב ומגדלי הפעמונים מעל הפנתיאון בשני מגדלי פעמונים בהוראת האפיפיור אורבאן השמיני. הארכיטקטים היו כנראה מדרנו ובורומיני. הם זכו לכינוי "אוזני החמור". כבר ב1813 הוצע להוריד אותם, אך רק ב1883 הם הוסרו.
אורבן השמיני גם הסיר שני טון ברונזה ממערכת התמיכה של הגג לטובת תותחים וקתדרלת סנט פטרוס בותיקן. בתגובה ניתן לו הכינוי ״ברבריני״ המשווה בינו לבין הברברים שבזזו את רומא.
הרחבה מול הפנתיאון. בסוף מ14 בהוראת האפיפיור הוסרו דוכני הרוכלים במקום והכיכר רוצפה. ב1575 הוספה המזרקה כאשר המים הגיעו משיקום אקוה וירגו. וב1711 הוצב האובליסק מעליו. זהו שבר עליון של אובליסק של רעמסס הב מהליופוליס שהובא לרומא בתקופה הרומית והתגלה ב1347 מתחת לכנסיית מריה סופרה מינרוה.
ארמנדו אל פנתיאון: מסעדה מפורסמת בפינת רחבת פיאצה דלה רוטונדה. לעיתים מתוארת כהכי טובה ברומא!!
אל פסיולארו: מסעדה ותיקה ומוערכת ממזרח לפנתיאון
ג׳יאוליטי: גלידריה סופר מפורסמת מצפון לפנתיאון.
לה טברנטה 48: מסעדה מוערכת ממערב לג׳יאוליטי. כולל פירות ים!
מתחם מרחצאות שנבנה ע״י נרו בשדה מארס וחודש על ידי אלכסנדר סוורוס ב229. ממוקם בן הפנתיאון לפיאצה נבונה. במאה ה16 עדיין היה ניתן לראות הקלדריום שלו. שלושה מעמודי המתחם מוחזרו בשיפוץ הפנתיאון. רק שניים מקוריים נותרו באתרם בסמטא ממערב לפנתיאון.
המים במזרקת הסנאט ומזרקת הספרים ברחוב סטדררי במקור הזינו את המרחצאות של נירו.
הכנסייה היחידה ברומא הבונה בסגנון גותי. בנייתה החלה ב1280 ע״י הדומיניקנים והיא הושלמה ב1370. שמה נובע מהטעות שהיא בנויה מעל מקדש למינרוה. היא בעצם בנויה מעל מקדש לאיזיס, אבל כן היה לידו "מינרוום", וגם "סרפאום".
בחזיתה פסל של ברניני מ1667 ובו אובליסק מעל פיל (ראה בנפרד). בתוך הכנסייה קברי שלושה אפיפיורים והצייר פרה אנג׳ליקו (נזיר דומיניקני וצייר רנסנס מוקדם חשוב. מת ב1455).
פסל ישו של מיכאלאנג'לו: ליד המזבח פסל מיכאלאנג׳לו של ישו נושא הצלב. ברוח הרנסנס מיכאלאנג'לו עיצב את ישו כמו איזה שרירן.. ועוד ערום.. זה היה יותר מידי לכנסיה, שהוסיפה כיסוי ברונזה לחלציים..
לפי המאמר הזה ברניני הוזמן לעשות פסל פיל המשלב האובליסק בחזית. ברניני כבר הוכיח בעבודות המזרקות , כגון פיאצה נבונה, שניתן לשים אובליסק על חלל ריק, אך הדומיניקנים דרשו שגוף הפיל יהיה מקשה ולא רק נסמך על ארבעת רגליו. התוצאה היא פיל גושי משהו, כאשר יריעת האוכף מגיע לרצפה, ומסתירה את בלוק האבן מתחת. בתגובה ברניני עיצב הפיל כשאחוריו לכיוון המנזר הדומיניקני, זנבו מוטה כאילו הוא הולך לחרבן, והוא מטה את חוטמו לאחור בבוז.
האובליסק עצמו של אפריס הידוע כחופרע מספר ירמיהו לד 30. הוא התגלה במ17 ברומא.
צמוד לכנסייה משמאל יש קלויסטר דומיניקני ימי ביניימי יפה!
יש חיקוי של הפסל ממ18 בסיציליה.
בצד ימין של כנסית מריה סופרה מינרוה סימונים של גובה הצפות באזור שדה מארס בעבר. האחרון מ1870. הגבוה ביותר ב1598 (9 מ).
המרחצאות הגדולים הראשונים ברומא, והראשונים עם מתקן חימום, שהושלמו ב25 לפנה"ס ע"י מרקוס אגריפה, יד ימינו של אוגוסטוס. הוא גם קבע דמי כניסה של קוודרנס בלבד, ובצוואתו הורה שהכניסה תהיה חינם. המתחם נהרס בשריפה של שנת 80 לסהנ, אבל שוקמו ע"י דומיטיאנוס. הם הורחבו ע"י הדריאנוס, ואחריו ע"י קונטסנטיוס וקונטנטס. ב599 האפיפיור הפך המתחם למנזר נשים. כנראה שזה גם כי אמות המים ניזוקו בפשיטה האוסתרוגותית. במאה ה16 עדיין היו מספיק שרידים לשחזר את מתארם. כיום ניתן לראות ברחוב רק קטע מהרוטונדה שנועדה למפגשים חברתיים. הם גם היו המרחצאות הראשונים עם פיסול בתוכם. המים הגיעו מאמת וירגו שכיום מזינים את מזרקת טרווי. מנגד לא היו בהם בריכות פתוחות (פיסקינות) שיופיעו תדיר במרחצאות מאוחרים יותר.
מקדש לזכר הדריאנוס שבעצם נוצר ע״י יורשו אנטונינוס פיוס. הושלם ב145 לסה״נ. (לפני כן היתה שם בזיליקה על שם נפטון).
מהמבנה שרדו 11 עמודים עם בסיסים וכותרות קורינתיות. מעריכים שבחזיתו היו 8 עמודים, לאורכו 13 עמודים, וסביבו היו קולונדות התוחמות רחבה.
בבסיסי העמודים שולבו 24 תבליטי האנשות פרובינקיות שונות(ממאוריטניה ועד דאקיה). הם כיום פזורים בן כמה מוזיאונים ברומא ונפולי. (יש הטוענים שהם הוצבו בקולונדות).
במקדש נעשה שימוש בשייש צהוב שמקורו בטוניסיה, והדריאנוס הוא הראשון לעשות זאת
המקדש שולב בארמון אפיפיורי בארוקי מהמאה ה17 שהיה לבורסה וכיום הוא לשכת המסחר.
עם זאת חלק מהמבנה משמש כיום מוזיאון, כולל כנראה מצגת מושקעת בת 45 דקות.
שלט בו 117 ל138. שלא כמו טראיאנוס הוא לא שאף להתפשט אלא להתייצב. הקים חומת הדריאנוס בצפון אנגליה וסייר בכל אחת מהפרוביניקיות ויזם מפעלי בניה שונים לרווחת התושבים והנחלת התרבות הרומית. מפעליו ברומא כוללים שיקום הפנתיאון, גשרים על הטיבר, מאוזולואום לעצמו, ומקדש לונוס.
מנגד ליהודים הוא יזכר כצורר שווה להיטלר. דיכא באכזריות מרד ביהודה, שינה שמה ל"סוריה פלסתינה", ואת שם ירושלים ל"איליה קפיטולינה".
שתי סמטאות צפונה למקדש הדריאנוס אובליסק מימי פסמתיק הב (595-589 לפנה״ס) שמעטר כיום את פאלאזו מונטי צ׳יטוריו המשמש הפרלמנט האיטלקי התחתון. מקורות רוצים מלמדים שהאובליסק הותקן ע״י אוגוסטוס בשדה מארס בקרבת מקדש הדריאנוס ו״מזבח השלום״ לשמש כ״שעון שמש״ , וקביעת השנה הסולרית. הוא היה אמור להטיל צל בצהרי היום של 23 ספטמבר על ״מזבח השלום״ של אוגוסטוס ובכך להשיג ארבע:
א. הנצחת יום הולדתו של אוגוסטוס
ב. שהוא גם יום השיוויון של הסתיו
ג. ציון השלמת שיעבוד מצרים לרומא
ד. ציון מזבח השלום המציין תום מלחמות האזרחים ברומא.
בהתאמה בבסיסו נרשם:
IMP. CAESAR DIVI F. / AVGVSTVS / PONTIFEX MAXIMVS / IMP. XII COS. XI TRIB. POT. XIV / AEGVPTO IN / POTESTATEM / POPVLI ROMANI REDACTA / SOLI DONVM / DEDIT
״אימפרטור. קיסר. בן המאוהל (= יוליוס קיסר), כהן ראשי, מוכתר 12 פעם, קונסול 11 פעם, סמכות טריבונית 14 פעם, משעבד מצרים לסמכות אנשי רומא, מעניק מתנה זו לשמש״.
עם כל הרצון הטוב לפי פליניוס כבר בשנת 40 הוא הפסיק לספק אינדיקציה ראויה, וניסה לתת הסברים לכך.
העדות המאוחרת ביותר לעמידתו היא מהמאה השמינית ואולי הוא נפל ברעידת האדמה של 849 לסה״נ. הוא התגלה מחדש ב1512 לסה״נ והוצב בחזית ארמון מונטה צ'יטוריו ב1789.
ב1998 הוצב בריצוף של הכיכר קו מרידיאני כהומז לסולריום של אוגוסטוס, אלא שזה לא מדויק..
מנהג הצבת אובליסקים ברומא, איתה התחיל אוגוסטוס, תימשך על ידי דומיטיאנוס והדריאנןס.
ישנו בנין באזור אשר במרתפו ניתן לראות חלק מהסימונים ברצפה שמיוחס לסולריום האוגוסטיני.
ג'יוליטו - גלידריה מפורסמת בסמטה ממערב לאובליסק.
דה ג'ינו אל פרלמנטו - מסעדה טובה בסמטה מצפון לגלידריה.
באזור ארמון מונטה צ׳יטוריו התגלו ב1703 שרידי עמוד אנטונינוס פיוס - עמוד לכבוד אנטונינוס פיוס שנוצר בידי מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס. בניגוד לעמודי טראיאנוס ומרקוס אורליוס, העמוד היה לא מתובלט אלא עמוד גרניט אדום בגובה כמעט 15 מ ורוחב בסיס כמעט 2 מ. הוא לא שוחזר וחלקים מהגרניט שימשו בשיקום של אובליסק הסולריום האוגוסטיני. מנגד בסיס העמוד, העשוי שיש לבן, הכיל תאור ההאלאה של אנטונינוס פיוס. הוא שוחזר והוצב בכיכר מונטה צ׳יטוריו ב1741, אך ב1787 הועבר למוזיאון הותיקן.
כנסייה קטנה מצפון לפנתיאון. מקהילת אברוזו. דוגמא יפה (ונדירה לרומא) לבארוק משולב עם רוקוקו.
הכנסיה במקור מהמאה ה14, אך שיפוצים במאה ה17 שהושלמו ב1699 כללו גם חזית חדשה בסגנון ברוק-רוקוקו משולב.
גם העיטור בתוך הכנסיה יוצא דופן ומשלב כמה סגנונות.
בכנסיה ציור של מרים ״העוזרת לחולים״ המיוחס לפרה אנג׳ליקו
רוקוקו: מגמת יתר עיטור שהתפתחה בצרפת במאה ה18. בולט במיוחד בעיטורי הפרחים המשתפכים החוצה.
גלידה ג'יוליטי: מעט צפונה לה גלידה מפורסמת, גדולה ועם תור ארוך..
עמוד שהושלם ע״י קומודוס ב193 לזכר הוריו, מרקוס אורליוס ופאוסטינה. הוא מוקדש למערכות הצבאיות של מרקוס אורליוס נגד השבטים הגרמנים ב172-175. הוקם בשדה מארס, בן מקדש הדריאנוס למקדש אורליוס. גובהו 100 רגל רומי (29.62 מ) והוא על כן בגובה 10.1 מ. בבסיס כתובת על בנייתו בפיקוח אדרסטוס, עבד משוחרר. בתוך העמוד 190-200 מדרגות (המוארים בחרכים צרים) והוא בנוי מ27-28 גלילי שייש.
העמוד רחב רק ב14 ס״מ בבסיסו יותר מחלקו העליון.
התבליט יוצר 21 ספירלות ומתאר מלחמות אזור הדנובה נגד המרקומנים, הקוואדים (172-173), והסרמטים (174-175). בינהם תאור ניקה.
סיפור המערכה הראשונה מתחיל בתאור חציית הדנובה על גבי גשר צף. בהמשך תאור של ״נס הגשם״ בו החיילים ניצלו מסופה. הרבה תאורי קרבות ושריפת כפרים, הריגת גברים, ועקירת נשים וילדים. סה״כ 116 סצנות. 11 מהם מתארים האלימות במלחמה, מנגד יש תאור אחר של חמלת וסלחנות הקיסר (נשוא שלא מופיע בעמוד טראיאנוס). סגנון התאורים הרבה יותר דרמטי מאשר בעמוד טראיאנוס. המניע הוא הדגשת הדומיננטיות והסמכות של הקיסר. יציקות גבס של העמוד מוצגות במוזיאון לתרבות רומא בחלקה הדרומי.
כתובת בבסיס העמוד מלמדת על שיקום בהוראת האפיפיור ב1589 ובראשו הוצב פסל פאולוס (הוא כנראה החליף פסל מרקוס אורליוס). בשיקום הוספו פסלים הבולטים מחוץ לעמוד. יותר מאוחר הם הוסרו. בכתובת בטעות העמוד מיוחס ל״אנטונינוס (פיוס)״ .
רחוב מרכזי מהתקופה הרומית שבהתאם היה ברוחב 10 מ. אורכו כ1.5 ק״מ.
הוא נוסד ב220 לפנה״ס כציר מרומא צפונה, ותחילתו היתה ב״פורטה פונטינליס״ (כיום ה״מכונת כתיבה״) שהיתה אז הגבול הצפוני של רומא בתחומי החומות הסרביות. סביר שהיו לאורכו קברים, כפי שהיו לאורך ויה אפיה.
הוא מתחיל בפיאצה דל פופולו, הכניסה הצפונית לרומא העתיקה. סופו בפיאצה ונציה ו״מכונת הכתיבה״. לאורכו מונומנטים וכנסיות רבות. במאה ה15 נהג לאורכו מרוץ סוסים (״קורסו דה ברברי״). מכאן קיבל שמו הנוכחי - ויה דל קורסו. כוח בערב הוא הופך למדרחוב.
אולם יפה ליד מזרקת טרווי. נבנה ב1641 ע״י משפחת סקיארה. משמש חברת השקעות (פונדזיונה רומא).
נקודת סיום אמת וירגו שמקורה מ19 לפנה"ס, אך היחידה שהביאה מים לצפון שדה מרס. היא חודשה בימי ניקולאוס החמישי ובסופה הותקנה בריכה ("אקוה ורגינה אנטיקה"). ב1629 הזמין אורבאנוס השמיני מזרקה מברניני. זה לא יצא לפועל אבל היה השראה לתוכנית שהושלמה לבסוף ב1762, עיצוב של ניקולא סלבי. עיקרה נפטון במרכז וטריטונים וסוסי ים מאלפים את המים. סרט מ1954 השריש המסורת של השלכת מטבע למזרקה, המגיעה לכדי 3000 אירו ליום (!). הכסף משמש סופרמרקט לנזקקים.
פיקולו בוקו: פיצריה מפורסמת בסמטה ממזרח למזרקת טרווי (ויה ונ ארקיאונה)
פומפי טירמיסו: טירמיסו מפורסם בסימטה ממערב למרקת טרווי.
מתחם ארכיאולוגי 9 מ מתחת למפלס הרחוב שנחשף בשנים 1999-2001 בשביל הקמת בית קולנוע. נחשפה שכונה. מכיל עדויות לאמת וירגו, שריפת 64 לסה״נ, פשיטת אלאריק, ובזיזת האוסטרוגותים. יש שם אינסולה שלאחר שריפת 64 לסה״נ הופכת לוילה. למרות בזיזה מאוחרת יותר נמשכת רציפות ישובית במקום. במאה ה2 מאגר מים גדול נחצב בבסיס אחד הבתים ושימש עד המאה ה6. הממצא כולל אמפורות מצפון אפריקה ומטמון 800 מטבעות בערכים קטנים, אולי קופה של עבד. נפתח לקהל ב2004.
https://www.instagram.com/reel/C6Z8EY5CEr1/?igsh=ZWI4ZnVja3NieWZ3
מרכז קניות שבמרתף תחתיו נחשף ומוצג קטע ארוך של אקוה וירגו!
בר בעיצוב מודרני עם תקרות מצוירות מרהיבות!
קמפו די פיורי -> ארמון פארנאזה -> תאטרון פומפי -> לארגו די טורה ארגנטינה -> מזרקת הצבים-> הרובע היהודי - > -> כנסיית סן גרוגרי דיבינה פייטה -> פורטיקוס אוקטביה-> מקדש אפולו סוסיאנוס -> תאטרון מרסלוס ->גשר פבריציו -> האי טיבר.
כיכר מלבנית מדרום לפיאצה נבונה. בתקופה הרומית זה היה שטח פתוח בן תאטרון פומפיאוס לטיבר שהיה מוצף באופן תדיר ולכן לא יושב. במאה ה15 הורה האפיפיור על בניית כנסיית סנטה בריג׳ידה (כיום ארמון פארנז), ובהמשך רוצף כל המתחם. משפחת אורסיני בנתה ארמון צמוד אליו, והרחובות סביב נהיו מרכז של בעלי מקצועות מסוימים (עושי הקשתות, עושי כובעים, עושי מפתחות, צורפים, וחייטים).
הכיכר שימשה גם להוצאות להורג וב1553 נשרפו בכיכר ספרי תלמוד (אמורה להיות לוחית פליז על הריצפה המנציחה הארוע). ושם גם הוצא להורג ברונו.
אוסטריה די פורטונה - מסעדה סופר מפורסמת בסמטה מצפון מערב לקמפו די פיורי.
פיצה מריוציאה (Pizza Mariuccia) - פיצריה מפורסמת לידה.
ארמון שנבנה ביוזמת אלסנדרו פארנזה, לאחר שנהיה אפיפיור (פאולוס הג), הרבה בזכות אחותו, יוליה פארנס, שהיתה הפילגש של האפיפיור הקודם, אלכסנדר ה6 (אם כי בינהם היו 5 אפיפיורים..) הקומה השלישית תוכננה ע״י מיכאלאנג׳לו, כמו גם החצר הפנימית והחלון המרכזי בחזית. העיצוב נחשב מודל למבני ארמון הרנסנס. חדרי הארמון עוטרו בפרסקאות של נושאים מיתולוגיים ובעיקר חיי הרקולס. מיכאלאנג׳לו גם תכנן גשר מהארמון ומעבר לטיבר אך זה לא בוצע, אם כי מעבר קשות לכיוון הטיבר כן בוצע. במאה ה19 צרפת קנתה הארמון והוא נהיה לשגרירות.
פאולוס הג' מימן חפירות בעתיקות רומא כדי לאתר פיסול רומי לעטר את ארמונו. כך התגלו במרחצאות קרקלה "פסל השור של פארנז" ו"הרקולס של פארנז". ב1741 המשפחה איבדה בכורתה לאחר שלא היו לה צאצאים זכרים. בצר לה התחתנה אליזבט פארנז עם מלך ספרד ולאחר שבנם, קרלוס הג, נהיה מלך סיציליה ודרום איטליה, הם החליטו להעביר את האמנות לנאפולי והסבו את מבנה האוניברסיטה למוזיאון וכך הוא עד היום.
בקומת המרתף של הארמון פסיפסים מהתקופה הרומית!
מתחם ליד קמפו די פיורי. נבנה ב1540 עבור קרדינל בתכנון של ברונינו. נרכש ע״י הקרדינל ספאדה ב1632, ואז הארכיטקט ברומיני הוסיף חזית שבה נראה שגובה הפורטיקו 37 מ (גובהו 8 מ בלבד). ופסל בגובה 60 ס״מ הנראה כגובה אדם. המבנה נרכש ב1926 ע״י המדינה, הוא נפתח מחדש ב1951 לאחר איסוף אמנות שנבזזה ממנו במהלך מלחמת העולם השניה.
חדר 1: חמישים כתובות של אפיפיורים ציורים שונים ותקרה בצבעי כחול.
חדר 2: ציורים שונים, כגון של טיציאן (פורטרט של כנר).
חדר 3 ציורים שונים, כולל נוף עם תחנות רוח של ברויגל.
ברחוב יש קטע של עמודים מהתקופה הרומית משולבים בקיר!
נבנה בשדה מארס, מחוץ לעיר, ב55 לפנה״ס , ביוזמת גנאיוס פומפיאוס מגנוס. זה היה תאטרון האבן הראשון שנבנה ברומא העתיקה, ומהגדולים שנבנו בכלל. הוא מהראשונים להשתמש בסמנט וקשתות בקנמ רחב. בחלקו האחורי היתה רחבה רבועה גדולה עם קולונדות בהיקף, שבחלקה האחורי הקוריה שם נהג הסנאט להיפגש (״הקוריה הפומפיאנית״). ב15 מרץ 44 לפנה״ס שם נרצח יוליוס קיסר (כיום מתחת לכביש).
הוא נהרס ב1455 ושימש מקור אבן לבניה מאז. בשטח נותרו המרתפים, שמעליהם נבנו בתים המשמרים את מתאר התאטרון.
אזור שכונה על שם “מגדל ארגנטינה”(שמה הלטיני של שטרסבורג) שכיום משולב באחד המבנים. במתחם נמצאו ארבע מקדשים וחלקו של ״קוריה פומפי״, קוריה בחלקו האחורי של תאטרון פומפי, המקום בו נרצח יוליוס קיסר ב15 מרץ 44 לפנה״ס. המקדשים -
מקדש A - מתוארך למאה השלישית לפנה״ס. מזוהה כמקדש ליוטורנה לאחר הנצחון על קרתגו ב241 לפנה״ס. שונה יותר מאוחר לכנסייה.
מקדש B - מקדש עגול. מזוהה כהמקדש שנבנה ב101 לפנה״ס לאחר נצחון על קימברי והוקדש ל״מזל של היום״ בשנות ה30 נמצא שבר פסל האל המקומי. כיום במוזיאון הקפיטוליני.
מקדש C - מתוארך למאה 4 לפנה״ס והוקדש לפרוניה, אלת הפריון. במקדש עדויות לתיקונים לאחר שריפה משנת 80 לפנה״ס.
מקדש D - רק פינתו נחשפה. מתוארך למאה 2 לפנה״ס והוקדש למארס פרמריני.
אזור ב1981 נחשף בו פורטיקו של תאטרון בלבוס וכן מבנים מימי הביניים. שולב עם מוזיאון המציג ממצאים שונים מתקופות שונות.
בן "לארגו די טורה ארגנטינה לרובע היהודי. כנראה שברניני עיצב את הצבים (תלוי איזה מאמר קוראים..). כשהרובע היהודי הגיע לשיא גודלו במאה ה17, פה היה אחד השערים הראשיים לכניסה לגטו.
מעל מסעדת "סו גטו קושר". כתובת לטינית גדולה של סוחר תבלינים לורנצו מנילו מהמאה ה15. הכתובת מתוארכת לשנות "2221" באותיות לטיניות, אך מדובר בשנים לייסוד רומא (753 לפנה"ס), קרי שנת 1468 לסה"נ. קירות הבית מעוטרות בפריטים פיסול עתיקים שלורנצו מצא.
https://vt.tiktok.com/ZS6BJWw6k/
מכונה ע״י המקומיים (כולל היהודים) ״הגטו היהודי״ כי זו מילה איטלקית והגדרתה המקורית אינה שלילית. הוא הוקם ב1555 בהוראת האפיפיור 30 שנה לאחר הגטו הראשון, בונציה. (הנצרות הקתולית סוברת שאין להשמיד היהודים אלא להותיר אותם בעליבותם ולהראות גורלו של מי שאינו מאמין בישו). בהתאם ההוראה פירטה שלא יתכן שרוצחי ישו יגורו עם כולם (רק ב1963 האפיפיור יוחנן הכג ביטל האשמה הקולקטיבית של היהודים במות ישו).
התחום שנקבע היה דרום שדה מארס שהיה מועד להצפות הטיבר הכי הרבה, ואכן יש לוח שיש על אחד הקירות המעיד לאן הגיע הטיבר ב1598. מנגד שמונים אחוז מתושביו ממילא היו יהודים.
ליהודים שהיו אז כאלפיים איש, ניתנו שישה חודשים למכור רכושם, ומעריכים שהם קיבלו רק חמישית משוויו. חומות הוקמו סביב הגטו עם שערים שננעלו בלילה, והיהודים נדרשו לשלם עלות הקמתם (300 סקודי).
בשיאו היו לגטו שמונה שערים שהיו נסגרים מידי לילה אחרי חשיכה. במהלך היום יהודים שיצאו מהגטו חויבו לבוש צהוב לזיהוי. צבע זה אפיין גם את הזונות.
בנוסף , ליהודים נאסר קניית נדל״ן (אפילו בגטו), ביצוע רפואה לנוצרים, והם חויבו בשבת לשמוע דרשות בזכות הנצרות (בעיקר בכנסיית סן גרגוריו דלה דיבינה פייטה).
כנסיות שהיו בתחומו פונו. יהודים חויבו מידי שנה לשלם על הזכות לגור ברומא, וחויבו הצהרת אמונים לאפיפיור מתחת לקשת טיטוס.
היקפו במקסימום היה ויה דל פונארי וויה דאי פלגנאני (בינהם נקבע שער, כיום ״מזרקת הצבים״) וכבר במאה ה17 הצטופפו בו 10,000 איש.
הצפיפות גרמה למחלות וב1656 במגילת כולירה 800 מ4000 יהודי הרובע מתו. מגיפה נוספת פרצה ב1867, ארבע שנים לפני ביטולו הסופי.
היהודים חויבו לגור בו עד 1798 כאשר נפוליאון כבש את רומא וביטל את הגטו והגבלות על יהודים. אלא שהגטו חודש שוב כשנפוליאון עזב, כעבור שנה (1799).
ב1847 קבוצת צעירים מטרסטברה פרצו חור בקיר הגטו לאחר שנתקעו בו בלילה. כעבור שנה האפיפיור התיר מגורי יהודים מחוץ לגטו, אך ההגבלה הושבה יותר מאוחר.
ההגבלה בוטלה סופית ב1870. כאשר כוחות צבא איטליה נכנסו לגטו היהודים התייחסו אליהם כמשחררים. היו אז 4000 יהודים ש2000 מהם הוגדרו מקבצי נדבות.
ב1888 נהרסו חומות הגטו, ורוב בתיו הישנים של הגטו נהרסו לטובת חדשים.
ב1904 נקבע בית הכנסת החדש של רומא, ונבנו רציפים למניעת הצפות של הטיבר.
היהודים בגטו פיתחו דיאלקט מקומי ששילב עברית באיטלקית. הם גם פיתחו מנות יחודיות של ארטישוק וזוקיני ממולא.
ב16 אוקטובר 1943 2000 מ7000 יהודי רומא רוכזו בגטו ונשלחו למחנות. רק 16 מהם שרדו.
כיום ברומא 20,000 יהודים מהם כמה מאות ברובע היהודי.
כיכר שכפי ששמה מעיד שם היו חמישה בתי כנסת.
מכיון שנאסר ליהודים לבנות בתי כנסת, אלו היו בעצם חמישה בתי כנסת דבוקים אחד לשני שיראו כאילו הם מיקשה אחת.
בתחומי הכיכר אמור להיות קטע קיר של הגטו ששומר ושולב במבנה.
תמונה של חמשת בתי הכנסת מ1870. כיום זוהי כיכר, ובמרכזה מזרקה פשוטה אך יפה (פונטנה דל פיאנטו).
בית הכנסת הגדול של רומא. הושלם ב1904 והחליף בית הכנסת הישן שהיה במקום. מכיל מוזיאון ליהדות רומא שנפתח ב1960.
בית הכנסת הגדול מכיל עד אלף איש. במוזיאון עדות מענינת במיוחד למוצגים מחמשת בתי הכנסת של רומא בתקופת הגטו. בתצוגה גם 900 כיסויי תורה, כתבי יד ממאה 14 ועוד. מכיל גם תיעוד מענין של יהודי לוב שברחו לכאן ב1967.
כאשר הנאצים כבשו את איטליה ונכנסו לרומא הם הוזהרו ע״י בישוף גרמניה שפעילות נגד היהודים תביא למחאה מצד האפיפיור ואחריה מחאה אזרחית. אלא שהאפיפיור, פיוס ה12 , מילא את פיו מים. בעקבות זאת, תבע הרברט קפלר, ראש ה אס אס 50 קילו זהב שו שראשי המשפחות היהודיות יוגלו. היהודים עמדו במטלה , ולמרות זאת, בבוקר ה16 אוקטובר 1943 פשטו 360 אנשי אס אס על הגטו וחסמו היציאות ממנו (היו מי שהצליחו לברוח מהגגות).
הם ריכזו ברחבה ליד פרטיקוס אוקטביה 1259 איש. 1023 מהם זוהו כיהודים, והם נלקחו לקולג׳ הצבאי בפלזו סלביאטי בטרסטברה. כעבור יומיים הם נשלחו מתחנת טיבורטינה בצפון העיר לאוושויץ. רק 15 שרדו.
כנסייה קטנה בפיאה הדרומית של תאטרון מרסלוס. בשל קוטנה מכונה גם ״סן גרגוריאטו״. שטחה צומצם כאשר הוקם הגטו בצמוד לה. נועדה, כפי שגם עולה משמה, לסייע לאנשים שאיבדו רכושם. בהתאמה בקיר הצפוני חריץ למתן צדקה ומעליו נרשם באיטלקית ״צדקה למסכנים, מכובדים, ומשפחות מושפלות״.
עד 1870 האפיפיור כפה על יהודי הגטו לשמוע דרשות מידי שבת ברחבה מול הכנסיה. זה יצר מסורת מקומית להופעה עם ווקס לאזניים. זו גם הסיבה שבשיפוץ הכנסייה ב1858 הותקן בחזית הכנסייה ציטוט באיטלקית ועברית של שני חלקי פסוקים (2-3) מישעיהו עה -
מקדש שנבנה ממערב לגבעת הקפיטל לראשונה ב431 לפנה"ס לאחר מגיפה, וכונה מקדש אפולו מדיקוס. ב32 לפנה"ס סוסיאנוס מחדש את המקדש, לאחר שחזר ועשה טריומף בעקבות הסרת מתתיהו אנטיוגנוס והכתרת הורדוס ביהודה ב37 לפנה"ס. שמאז מכונה על שמו - מקדש אפולוס סוסיאנוס.
אלא שיותר מאוחר אוגוסטוס בונה ממערב לו את "פורטיקוס אוקביה" (ע"ש אחותו, אותה נטש מרק אנטוני), ומדרום את "תאטרון מרסלוס" (ע"ש אחיינו). מדוע? כי סוסיאנוס היה תומך של מרק אנטוני, ואף מפקד אגף קרב אקטיום. אף שאוגוסטוס יותר מאוחר חנן אותו, כנראה שרצה לגמד אותו ומפעליו..
אגב - במקביל הוא בנה מקדש אפולו חדש כחלק מארמונו על גבעת הפלטין (אפולו הציל את איניאס ממוות בקרב טרויה. צאצאי איניאס הם רמוס ורומולוס, ואיניאס עצמו נחשב לפטרון גן יוליוס).
כיום רק שלושה עמודים ממקדש זה עומדים, מאחרי תאטרון מרסלוס. הפיסול שהתגלה במקדש בתצוגה בצנטרלה מונטה מרטיני.
מקדש בלונה: מקדש לבלונה, אלת מלחמה רומית, שהיה צמוד למקדש אפולו מימין. קרויה על שם המילה "מלחמה" בלטינית ("בלום"). בתקופה הרפובליקאית היו מתכנסים שם להחליט על מלחמה (בדרך יצא שכן..).
״אכסדרת אוקטביה״ נוצרה ע״י אוגוסטוס ב27 לפנה״ס להנצחת אחותו, אוקטביה (וגם לגמד את מקדש אפולו סוסיאנוס..) היא החליפה את אכסדרת מאלי שעמדה שם קודם, ושוקמה בימי דומיטיאנוס לאחר שנשרפה בשנת 80 לסה״נ. מבנה זה שוקם שוב ב203 לאחר שריפה נוספת. היא הקיפה מתחם של 120 על 118 מ, וכללה ספריה לזכר מרסלוס, בית ספר, קוריה, ומקדשים ליופיטר ויונו. עיקרה האכסדרה היה סדרת עמודים קורינתים בגובה 8.6 מ.
לאורכה של האכסדרה החלו בשנת 71 אספסיאנוס וטיטוס את צעדת הנצחון על יהודה.
ב1943 רוכזו בכיכר הסמוכה היהודים ע״י הנאצים. (כיכר 16.10.43). עד המאה ה19 שימש באזור שוק דגים.
יוליוס קיסר החל בבנייתו בשנת 44 לפנה״ס אך נרצח באותה שנה. המטרה היתה להתחרות בתאטרון של פומפי, אויב יוליוס קיסר, ומיקומו היה בשטח הקדוש ביותר בשדה מארס, בפינתו הדרומית. לידו היו מקדש אפולו סוסיאנוס ומקדש לבלונה, אחות מארס. בחלקו הוא נבנה על גבי סירקוס פלאמיניוס, ומקדש לאלת הנאמנות (פיטאס). התאטרון הושלם ע״י אוגוסטוס בשנת 13 או 11 לפנה״ס ונקרא ע״ש מרסלוס, אחיינו של אוגוסטוס שמת ב23 לפנה״ס.
היו בו 15,000 מושבים והוא היה פתוח לכיוון הטיבר ששימש תפאורה. בימי הביניים הוא הפך למצודה שכונתה ״מקדש מרסלוס״ ויותר מאוחר משפחת אורסיני בנתה מעליו בנין מגורים (חלקו משמש שגרירות מלטה). היום הוא שב לשמש תאטרון ומשמש מקום לקונצרטים.
הגשר העתיק ברומא. נבנה ב62 לפנה״ס לפי דיוק קסיוס, ונקרא על שם האחראי על הדרכים באותם ימים, לוקיוס פבריציוס. ארבע כתובות בלטינית בקשתות הגשר מעידות שזה המקורי. כתובת קטנה יותר מלמדת על שיפוץ ב1679. בתקופה הרומית שימש למעבר חולים לאסקלפיום של האי טיבר, וכנראה רבים שעברו בו לא שבו.. מנגד עבד שנשלח חולה לאי והחלים היה יוצר לחופשי..
מכונה גם ״גשר ארבעת הראשים״ (״פונס קווטרו קאפי״) כי מוצג בו שני פסלי שני ראשי יאנוס (הוספו במאה ה14).
בימי הביניים כונה גם ״גשר היהודים״ כי הוביל לגטו היהודי.
אי מול חלקו הדרומי של שדה מארס. אורכו 270 מ ורוחבו 67 מ. לפי מיתוס רומי האי צמח מגופתו של סופרבוס, אחרון מלכי רומא שהיה טיראן ונרצח ע״י הקהל ב510 לפנה״ס.
בעקבות מגיפה ברומא ב293 לפנה״ס. הכהנת המתנבאת סביליה הציעה להקים מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה היווני. משלחת נשלחה לאפידאורוס להביא את פסלו, אך הסתפקו בנחש, וב291 הוקם במקום אסקלפיום, שבדרך כלל פועל בסמיכות למים. עבדים שחלו ונשלחו לשם, אם החלימו יכלו לצאת לחופשי.
ב291 הוקם במקום אסקלפיום. לאי נתנו צורה כאניה, והציבו באמצע האי אובליסק, המדמה תורן (האובליסק כיום במוזיאון נאפולי). בהמשך נבנו באי עוד מקדשים לאלים נוספים.
ב998 נבנתה כנסייה באי (כנסיית ברתולמאו אל׳איזולה) ושם האי שונה על שמו.
ב1584 הוקם באי בית חולים הפועל בו עד היום. ב1888 הוקם גם בית חולים יהודי, שהתייחד בע העדר פסל ישו מעל כל מיטה. נוסף לו גם בית אבות יהודי. שניהם עברו מהמקום, אבל עדיין פועלת באי מרפאה יהודית.
מידי קיץ מתקיים בו פסטיבל סרטים.
במלחמת העולם השניה הנאצים השתלטו על רומא בספטמבר 1943 ושאפו לתפוס כל היהודים. ד״ר ג׳ובאני בורמאו, מנהל בית החולים המציא מחלה דמיונית , קטלנית , ומאד מדבקת בשם ״תסמונת K״ ("מורביס קיי") וקטלג כל החולים היהודים במחלה זו. הוא גם הנחה אותם שאם הנאצים מגיעים להשתעל חזק ולהעמיד פני חולים.
בצורה הציל יהודים רבים שכן הנאצים פחדו להיכנס לאגף חולי תסמונת קיי בבית החולים. הוא הציל כך כמאה יהודים. רק שישים שנה אחרי, עוזרו של בורומאו גילה את המעשה לסדרה תיעודית של קרן שפילברג. הוא כבר לא זכר למה נבחרה האות קיי, אבל היתה הצעה שזה על שם משפחתו של מפקד כוחות הנאצים באיטליה, אלברט קסלרינג.
ב2016 הוצב לוח זכרון להצלת היהודים במקום במהלך מלח״מ ב.
גשר שגם נבנה במהלך המאה ה1 לפנה״ס, ויחד עם גשר פבריציוס היה לגשר הראשון שחצה את הטיבר.
שוקם ב370 לסה״נ תוך מחזור אבנים מתאטרון מרסלוס ואז כונה ״גשר גרטיאני״. שוקם שוב ב1834 ונבנה מחדש ב1892 כדי להאריכו מ48 ל76 מ. רק חלקים מהקשת האמצעית מוחזרו.
פרויקט עירוני מ1875 שנועד ליצור חומות מגן מסיביות (="מורהגליוני") לאורך הטיבר בהבטחת רוחב מינימלי של 100 מ, למנוע הצפות של העיר. הפרויקט החל לאחר ביצוע מוצלח למיגון פאריס מפני הצפות הסיין.
כדי לכלול את האי טיבר, הגדה המערבית שלו הורחבה באופן מלאכותי מתחת לגשר ססטיוס. מבנים רבים, כולל מבנים היסטורים, כגון קטעים מחומות אורליוס, הנמל המקומי ליד מאוזולאום אוגוסטוס (פורטו די ריפטה) והנמל האפיפיורי בטרסטברה (פורטו די ריפה גרנדה) בוטלו.
הפרויקט הושלם ב1926.
וילה פרנסינה -> מגדלור ג'ניקולום -> פרק הגיבורים -> מצבת גריבלדי -> שער סן פנקזיו -> מזרקת אמת פאולה -> פנסיית סן פייטרו במונטוריו -> כנסיית סנטה מריה בטרסטברה -> כנסיית סן כריסוגונו -> בית כנסת נתן בן יחיאל -> כנסיית סנטה ססיליה בטרסטברה -> שער פורטז -> וילה דוריה פמפילי (עם רכב)
אזור ממערב לטיבר שכונה בימי רומא ״טרנס טיברים״ ומכאן שמו. בתקופה הרומית הקדומה יושב על ידי אטרוסקים וכונה בהתאם ״הגדה האטרוסקית״ (״ריפה אטרוסקה״). נכבש ע״י רומא במאה ה6 לפנה״ס אבל לא יושב. בתקופה ההלניסטית יושב על ידי יהודים וכונה ״פאלאטאה יודיארום״. בימי אוגוסטוס הוגדר חלק מהעיר וכונה ״רובע 14״. יוליוס גם בנה בו וילה עם גנים שכונתה ״הורטי קיסריס״.
בימי אורליאנוס נכללה טסטברה בתחומי חומות העיר שהקים. בתקופה הביזנטית נבנו בו שתיים מהכנסיות העתיקות ביותר ברומא (כנסיית סנטה מריה, וכנסיית סנטה ססיליה).
רק בשלהי ממאה ה15 הורה האפיפיור על ריצוף השכונה, וב1643 הקים חומה סביב השכונה ("חומת ג'ניקולום"). הדבר נעשה לאחר סכסוך של האפיפיור על אדמות של משפחת ברבריני שלא יכל / רצה לשלם שכירות. בדרום החומה נקבע שער פורטז (כיום כל יום ראשון יש שם שוק פשפשים) וצפונה לו היה נמל עם צי אניות אפיפיוריות. ב1849 היה קרב על חומות אלו של תוקפים צרפתיים. ישנן כמה כתובות בלטינית לאורך החומות המנציחות קרבות אלו. ב1870 הכח האפיפיור התכונן לקרב פה אך בסוף כוחות לאומנים האיטלקים פרצו בפורטה פיה. בשונה ממרכז העיר, טרנסטברה שימרה יותר טוב מראה השכונה מימי הביניים. היא גם ידועה כאזור אמנים ויש בה כמה מוסדות אמנות.
שער בחומות העיר של אורליאנוס. כיום בטרסטברה. מקור שמו אינו ודאי.
וילה מתקופת הרנסנס בטרסטברה על גדת הטיבר. הושלמה ב1511 עבור אוגוסטונו קיגי, סוחר עשיר ובנקאי מסיינה שהיה שר האוצר של האפיפיור יוליוס הב. בניגוד לוילות אחרות של הרנסנס שנבנו כמבצר וילה פאראנזיה נבנתה כבית קיץ, עם חלונות רבים, וגן רחב. קירות הוילה עוטרו בפרסקאות של אמנים שונים. המפורסם שבהם הוא נצחון גלתיאה של רפאל.
בשנת 1577 הוילה הועברה למשפחת פארנזה ומכאן שמה, אף שהועברה בהמשך לבית בורבון, והיתה גם בית שגריר ספרד. כיום היא רכוש ממשלת איטליה ופועלת בה האקדמיה למדעים של רומא.
גלתיאה: נימפת ים יפה, ביתו של ניראוס, ומושא אהבתו של הקיקלופ פוליפמוס.
בציור (קומפוזיציה דמוית הסיפרה 8) סערת מחטפים סביבה, ושלושה קופידונים מעל מכוונים אליה חץ. אך היא נראית שלווה יחסית.
משמאל ציור של פיומבו המתאר את הקיקלופ יושב ומסתכל לעברה.
תרומת קהילת האיטלקים ב1911 לציין 50 שנה לרפובליקה של איטליה. גובהו 20 מ' וסגנונו ניאו-קלאסי. בבסיסו כתובת הקדשה באיטלקית. בחגים לאומיים הגוף תאורה בראשו נדלק בצבעי איטליה (ירוק אדום ולבן). בסלנג האיטלקי "אתה נראה כמו מגדלור ג'ניקולום", פירושו לבוש צבעוני וצועק.
וילה שתוכננה ע״י תלמיד רפאל ב1520-1 עבור פקיד בכיר במנהל האפיפיור. העיצוב כולל פרסקו וסטוקו ובעיקר נוף מדהים מהלוג׳יה על העיר. כיום רכוש פינלנד.
פרוטומות של 84 דמויות שנלחמו ונפלו בקרבות ב1849 נגד צרפת.
ב1848 האפיפיור מפרסם דיעה נגד הלאומנים האיטלקים ובתגובה פורץ נגדו מרד בעיר והוא בורח למלך נאפולי. בצרפת הנשיא לואי נפוליאון רוצה שהאפיפיור יכתיר אותו ל"קיסר", וכנראה שהאפיפיור מתנה את זה ב"שיחרור" רומא והשבתו. התוצאה =
2 יולי 1849 - כוחות צרפתים תוקפים את רומא, כנראה מכיוון גבעת ג'ניקולום. כובשים את הותיקן ומחזירים את האפיפיור. הצרפתים והאפיפיור ישלטו על רומא עד 1870, אז ויטוריו עמנואל הב יכבוש אותה עם לאומנים איטלקים. האפיפיור זעם והגדיר עצמו כאסיר, ורק ב1929 איטליה והותיקן הגיעו להסדר מדיני.
ג'וזפה גריבלדי היה מהפכן ולאומן איטלקי. ב1849 נלחם בצרפתים אשר כבשו את רומא בתיאום עם האפיפיור שהתנגד ללאומנים. הוא הפסיד ונסוג עם 5,000 מתומכיו, ובסוף היגר לארהב ופרו. אבל ב1854 שב לאיטליה, חבר אליו קאבור, הם כבשו את סיציליה, אחריה נפולי, אך בעת תנועתו לרומא נתפס ונשבה. הוא שוחרר בלחץ המלך, וניסה שוב לכבוש את רומא ונכשל. לבסוף ב1870 נכבשה רומא, והוא מונה חבר בפרלמנט.
הפסל פונה לכיוון הותיקן בתנוחת הסתערות, ולא בכדי..
ב1847 נקעה נפשו של האפיפיור פיוס ה9 שפעמוני הכנסיות ברומא מצלצלים בשעה 12:00 בשעות שונות. הוא הציב תותח במצודת סנטאנג'לו שירה בדיוק ב12:00 ורק אז הכנסיות הותרו לצלצל בפעמונים. ב1904 הועבר התותח לנקודה הנוכחית, והוא מבצע את תפקידו ע"י צבא איטליה עד היום (במלחמת העולם השניה זה הופסק, וחודש ב1959). השעה 12:00 נקבע בכנסית איגנזיו, והם היו מסמנים, וקצין בגבעת ג'ניקולום היה אמור לאתר עם משקפת, ואז לירות.
שער דרומי בחומות אורליאנוס של רומא במאה השלישית לסה"נ, ובעת העתיקה נקרא "שער אורליאנוס". בחלקו הפנימי הופעלו טחנות קמח בכח המים של אמת טראיאנה שפעלה עד ימי הביניים. השער שופץ בימי הונוריוס. במאה ה17 המבנה שופץ ע"י תלמיד של ברניני, כחלק מיצירת "חומות ג'ניקולום". ב1849 בסביבות השער נערכו קרבות בן גריבלדי לכוחות צרפתים שבאו להשיב את האפיפיור לשלטון. השער נהרס בהפגזות, ונבנה מחדש ב1854 בהוראת האפיפיור (בחלק העליון כתובת בלטינית המנציחה השיפוץ). ב1870 עברו דרכו כוחות הלאומנים האיטלקים לאחר שנפרץ שער פיה במזרח. ישנן תעודות שעד המאה ה15 לפחות היה מס למי שעבר בשער. למטה: איור של השער במאה ה18.
מזרקת מים יפה ממערב לכנסיית סן פייטרו אין מונטוריו. מכונה גם ״פונטנון״ (= המזרקה גדולה), והיא היתה המזרקה הראשונה ממזרח לטיבר. היא סופה של אמת פאולה שהיא ממחזרת ברובה את אמת טראיאנה מהתקופה הרומית.
נבנתה ב1612, יוזמת פאולוס ה5, ועל שמו. נעשתה לאחר הצלחת מזרקת משה שנבנתה ע״י האפיפיור סיקסטוס ה5. את המימון השיג ממס על יין (האפיפיור הפך יין למים! :-) ).
עיצוב המזרקה נעשה ע״י ג׳ובני פונטנה(..)ופלמיניו פונזיו. הם מחזרו שייש לבן ממקדש מינרוה בפורום נרוה שמול פורום רומנום.
מעל המזרקה כתובת ארוכה המהללת את האפיפיור. היא כוללת טעות בזיהוי האמה העתיקה כאמת אלסייטינה שבנה אוגוסטוס לטובת נאומכיות. אלא שאמה זו הביאה מים באיכות ירודה.
בהמשך קרלו פונטנה הוסיף בריכה בחזית המזרקה אך לאחר שאזרחים התרחמו בה ב1707 יצא צו שאסר זאת. עיצוב המזרקה היה השראה לעיצוב מזרקת טרווי.
כנסייה בטרסטברה שהקדומה שבהן נבנתה במאה ה9 במקום בו סברו שפטרוס נצלב. במאה ה15 המתחם (ההרוס) ניתן לפרנציסקנים פורטוגזים ואיזבלה ופרדיננד מלכי ספרד ממנו הקמת כנסייה חדשה שנחנכה ב1500.
עד 1797 ציור המופת של רפאל ״הטרנספיגורציה״ מ1520 (ציורו האחרון) עיטר את הקיר המזבח. ב1797 הוא נלקח ע״י הצרפתים, אך הוחזר ב1815 וכיום באולם הציורים במוזיאון הותיקן.
ציור זה הוחלף בציורו של רני ״צליבת פטרוס״ שגם הוא כיום במוזיאון הותיקן, אך בכנסייה יש עותק.
בקפלה הראשונה מצד ימין ציור הצליפה והטרנספיגורציה של פיומבו. מיכאלאנג׳לו, חברו, צייר הדמויות בציור הצליפה.
הטמפייטו (״מקדש קטן״): קפלה עגולה שעוצבה ע״י ברמנטה ב1502 בחצר הכנסייה. נחשב לדוגמא יפה של רנסנס גבוה. הוא קיבל השראה ממקדש הוסטה בטיבולי ומקדש הרקולס ויקטור ברומא.
בכנסייה הזו קבור גם אינוסנזו (..) גיוצ׳י דל מונטה, הנער מאהב של האפיפיור יוליוס הג.
נבנתה ב340 והיא הכנסיה הראשונה ברומא בה נערכו טקסים בגלוי. מוגדרת בכתובת כהראשונה המוקדשת למרים, (אם כי כנסיית מריה מג׳ורה קדמה לה). עפ מקורות נוצרים הכנסייה הראשונה במקום הוקמה כבר ב220, וקיבלה תמיכת הקיסר סוורוס, כי חלק מהמתחם שימש טברנה לחיילים, אליו התנגד.
ב1143 נבנתה הכנסייה הנוכחית ובחזיתה כיכר יפה עם מזרקה.
טונרלו: מסעדה מפורסמת מאחרי הכנסיה.
ריסטורנטה לה קנוניקה רומא: עוד מסעדה מפורסמת ליד.
ננרלה: מסעדה מפורסמת נוספת בחזית הכיכר.
כנסיה בטרסטברה המוקדשת לכריסוגונוס, מרטיר נוסף מימי דיוקלטיאנוס.
לפי מסורת מקומית נבנתה בראשית המאה הרביעית, בימיו של האפיפיור סילבסטר הא. הכנסיה שופצה ב731 לסה"נ, ושוב ב1123 אז נוסף מזבח מוגבה, מגדל פעמונים וריצוף "קוסמטק". בב1626 או 1641 נוסף בלדקינו. סביב שנת 1860 נעשו שיפוצים נוספים, כאשר המתחם עבר לאחריות המסדר הטריניטארים. עבודות האמנות בפנים משלבות יצירות ממאה 12 ומאה 16.
ב1907 בוצעו חפירות מתחת לכנסייה ואותרו שרידי הכנסיה הקדומה, אחוזה רומית מהמאה ה2, וכמה סרקופגים, חלקם מעוטרים מאד.
בימי הביניים היהודים היו בטרסטברה. חזית מבנה עתיק בטרסטברה עם כתובת בעברית "נתן חי" מזוהה עם בית הכנסת של נתן בן יחיאל מהמאה ה11. הוא נודע בספרו "ספר הערוך", מילון על התלמוד.
כנסיה מהמאה ה5 על שם ססיליה, מרטירית מראשית המאה ה3 שחותנה בניגוד לרצונה. בערב חתונה שרה לאל וכך נהייתה פטרונית המוסיקאים. בהמשך שכנעה את בעלה המיועד באמונה הנוצרית.
הכנסיה אמורה להיות בנויה מעל ביתה, והראשונה שנבנתה שם מהמאה ה4. ב822 גופת צציליה הובאו למקום מהקטקומבות, וב1599 גופה עדיין היה שלם.. חזית הכנסיה של היום נבנתה ב1725. בכנסיה פרסקו ״יום הדין״ של קווליני מ1293. באפסיס פסיפס ממאה 9 המתאר את הקדושה. היצירה הידועה ביותר היא פסל מ1600 המתאר את גופתה של צציליה כפי שהתגלתה ב1599. סגנונו בארוק מוקדם המדגיש ראליה על פני דרמה.
אחד משני שערים שנקבעו בחומת ג'ניקולום אותה יזם האפיפיור ב1644, ומעבר לה היה נמל עם צי ספינות אפיפיוריות.
חומות ג'ניקולום: ב1643 הרחיב האפיפיור את חומות הותיקן שיכללו גם את טרסטברה ("חומות ג'ניקולום") לאחר סכסוך על אדמות של משפחת ברבריני שלא יכל / רצה לשלם שכירות. בדרום החומה נקבע שער פורטז (קיים עד היום) וצפונה לו היה נמל עם צי אניות אפיפיוריות.
מאז 1945 מידי יום ראשון בחלקו הפנימי מתקיים שוק פשפשים.
וילה מהמאה ה17 בגבעת הג׳ניקולום. הוא נודע כ״בל רספירו״ (אויר נקי) ביחס לאויר המזוהם בעיר עצמה. רוב הפיתוח החל על הקרדינל גיאמבטיסטה פמפילי לאחר שנהיה אפיפיור (אינסנטיוס ה10). בעיצוב הגן נעשו ציטוטים מכוונים מוילה הדריאנה. יותר מאוחר דרך נישואים הוילה נהייתה גם בבעלות משפחת דוריה, ואז הגן קיבלת יותר עיצוב כגן אנגלי.
חלק מהמתחם נבנה נרכש על ידי העירייה ב1965-1971.
רופה טרפאה ->כנסיית סן תאודורוס טירונס -> קשת יאנוס -> מקדש פורטונוס -> מקדש הרקולס המנצח -> תצפית על גשר אמיליוס, גשר פאלאטינו, ומוצא הקלואקה מקסימה -> "פה האמת" -> סירקוס מקסימוס -> מונומנט מאזיני -> גן הורדים -> גן התפוזים -> כנסיית סנטה סבינה בגבעת אבנטין -> חור המנעול.
צוק גבוה בקצה הדרומי של הגבעה הקפיטולינית. שימש להוצאות להורג של רוצחים, בוגדים, משקרים תחת שבועה, ועבדים סוררים. הוצאה להורג שם נחשבה לבזויה ביותר. גובהו היה כ25 מ. מקור שמו מהבתולה הוסטלית טרפאה שבגדה ברומא ופתחה השער לסבינים לנקום על אונס הנשים הסביניות. מהאחרונים שהוצאו להורג במקום היה שמעון בר-גיורא, ממנהיגי המרד נגד רומא.
גם תינוקות נכים ומפגרים הושלכו למוות מצוק זה, והם נחשבו למקוללים על ידי האלים.
שש נשים שנבחרו לפני בגרות מינית לשרת במקדש בו נשמר מוקד האש הקדושה (״אש התמיד״) של רומא שסימל את נצחיות רומא. הן הונהגו על ידי כהנת גדולה, שהיתה כפופה לכהן הגדול, ומונו לתקופה של שלושים שנה. הן שמרו על האש בתורנויות ואם במהלך משמרת של מישהי האש נכבתה היא הוצלפה. את האש עצמה לא היו מחדשים עם אש אלא באמצעות זכוכית מגדלת.
אגב , אם היא לא שמרה על צניעות מינית היא היתה נקברת בחיים.
המקדש היה מתחת לגבעת הפאלאטין. הוצגה בו גם הפלדיום - פסל של אתנה פאלאס אותו הביא כביכול אינאס במנוסתו מטרויה. השיפוץ האחרון במקדש נעשה ב191 לסה״נ.
ב391 תאודוסיוס הורה לכסות את האש במסגרת ביטול הפולחן הלא נוצרי ברומא ובכלל.
וסטה היתה אלה בתולה האחראית על אש, בית ומשפחה. לעיתים נדירות הוצגה כפסל ובדרך האש סימלה אותה.
חגיגות הוסטליה (7-15 יוני) היו מהחגים החשובים ברומא, והפולחן הוסטלי היה הפולחן האחרון שנהג ברומא לכשקיבלה את הנצרות.
ארוע המיוחס לרומולוס, מייסד רומא, ומרעיו. מחשש שלא יגדלו מספיק יצרו קשרים עם שבטים שכנים להתרבות. הסבינים סרבו ואז במהלך התכנסות אזורית לפולין נפטון רומולוס ואנשיו חטפו יותר מ30 נשים סביניות. שלושה שבטים שכנים תקפו את רומא בנקמה , אך כולם הובסו. הסבונים עצמם תקפו העיר באמצעות בגידת הבתולה הוסטלית טרפאה בתמורה לאתנן זהב. אך כאשר הם פרצו לעיר דחפו אותה במגינים מעבר לצוק, אל מותה.
כעת הסבינים הובילו לנצחון, אך יותר מאוחר הרומאים תקפו חזרה בהצלחה. אך כעת הנשים הסביניות התערבו, קוראות להפסיק רצח אבותיהם מצד אחד, ובעליהם וילדיהם מצד שני. הקרב נגמר באיחוד בן הרומאים לסבינים.
למה רק לי הסיפור כל כך מזכיר את חטיפת הנשים על ידי שבט בנימין בשילה?!?!
יותר מאוחר נקבע מקדש לשלישיה הקפיטולינית (יופיטר, יונו ומינרווה) בשיא הגבעה, כנדר של פריסקוס , מלך רומא במהלך המלחמה מול הסבינים. המקדש חודש שלוש פעמים עד שנבזז במאה ה5 לסה״נ.
יליד גרסה (ג׳וריס) שבמזרח השומרון (5 ק״מ צפ מז לשילה). זינב בכוחות קסטיוס גאלוס שבא לדכא המרד בירושלים והיכה אותו במעלה בית חורון. בהמשך עבר למצדה וחבר לאלעזר בן יאיר והיה שותף על הפשיטה על עין גדי. אחר כך עבר להר חברון. בהמשך נכנס לקונפליקט עם אנשי יוחנן מגוש חלב בירושלים, ואיחד כוחות רק כשהרומאים התקרבו לעיר. הוא התבצר במגדל דויד וכשהפסידו ניסה להימלט כמת בתכריכים. הובל בתהלוכת הנצחון ברומא כראש הכח היהודי המובס, הולקה מול מקדש יופיטר והוצא להורג בהטלה מסלע טארפיאן. יוחנן מגוש חלב לעומתו נשפט למשטר עולם.
כנסייה ממערב לגבעת הפלטין המוקדש לתאודורס הטירון מאמסה (מרטיר ב306 לסה״נ)
המתאר העגול יוצא דופן ויתכן כי היתה במקור חלק ממחסני התבואה של אגריפה , נימפאום כדוגמאת מינרוה מדיקה, או מקדש יונו סוספיטה (כיון שפעם היה מזבח פאגאני באטריום של הכנסיה).
ככנסיה הוא לא התקיים לפני המאה ה9. הוא שופץ ע״י ברבריני ושוב על ידי פונטנה בתחילת המאה ה18. עד המאה ה16 פה היה פסל הזאבה המיניקה את רמוס ורומולוס.
ב2004 העביר האפיפיור יוחנן פאולוס ה2 חזקת הכנסייה לכנסיה היוונית-אורתודוקסית וכיום עיצובו הפנימי יווני מזרחי מאד.
קשת טטראפילונית שהוצבה במאה הרביעית לסה״נ על צומת דרכים בקצה הפורום. מטרתה המקורית אינה ברורה. היא אינה בהכרח לציון צומת דרכים, אלא אולי לציון האלהת קונסטנטינוס (!). חלקה העליון הוסר בשוגג ב1830 לאחר שסברו שהיא תוספת של ימי הביניים. המבנה מכיל שימוש משני ממבנים קדומים יותר ברומא. בימי הביניים הוא הפך למצודה, מה ששימר אותו. בתקופת הרנסנס הקשת יוחסה ליאנוס וכך נקבע שמה. בקשת 48 נישות להצבת פסלים. המבנה זקוק לשימור, שטרם נעשה.
18 ק״מ. פונה לרומא טטראפילון נוסף (קשת מלבורגטו). הוא השתמר כי הפך למצודה בימי ביניים.
רחבה צמודה לטיבר בקצה המערבי של פורום רומנום (וולברום), ובה היה נמל העתיק של רומא (פורטוס טיברינוס). מכונה כך כי לפי מסורת רומית פה הרקולס השלים משימתו העשירית של הובלת בקר והבסת ענק בשם קקוס.
באזור זה נערכה ב264 לפנה״ס תחרות הגלדיאטורים הראשונה, שהומצאה כחלק מפולחן קבורה ע״י שלושה בנים שאביהם נפטר. ב215 לפנה״ס זוג גאלי וזוג יווני נקברו חיים מתחת לפורום לרצו את האלים
בתחומו היה ה״ארה מקסימה״ ועד היום שמורים בו כמה מתחמים מהתקופה הרומית:
גשר האבן העתיק ביותר ברומא, שקישר בין שדה מארס לטרסטברה, והיה תחילתו של ״ויה אורליה״ (ציר מרומא לפיזה לאורך החוף. בהמשך נמתח דרך ״ויה יוליה אוגוסטינה״ למעבר את האלפים! אגב גם כיום הציר לגבול צרפת מרומא מכונה ״כביש מהיר 1 / ויה אורליה״!). הוא הושלם לקראת 150 לפנהס. כבר אוגוסטוס נדרש לשפץ אותו ושוב בימי פרובוס (280 לסה״נ). שופץ שוב ב1230 ושוב ב1557 (בשרידיו כתובת השיפוץ הזו, בימי גרגורי היג). אלא שהצפות שנת 1575 ו1598 גרמו לקריסת הסופית של רוב הגשר. ב1853 נעשתה השלמה בגשר מתכת להולכי רגל, אבל היא הוסרה ב1887 לטובת -
מכונה גם ״פונטה אינגליז״ הושלם ב1890 להחליף את פונטה אאמליוס העתיק. שמו נובע מהגבעה הפלטינית שבקצהו המערבי. כינויו ״האנגלי״ נובע מהעובדה שהתנועה בו הוגדרה לצד שמאל.
תעלות ביוב נוצרו לפי מסורת רומא בימי המלך פריסקוס כדי להכווין שפכים מהעיר ולייבש בה ביצות. כנראה שמרקוס אגריפה התקין את הקלואקה מקסימה לנקז שפכים מחלקה הצפוני של מרכז העיר (פורום אוגןסטאום) דרומה לטיבר, באזור פורום באוריום. אורכו היה 1600 מ. ופליני וסורבו תיארו אותו כרחב כדי שיגלה תוכל ליסוע דרכו. תנועת השפכים החוצה הובטחה הודות לעודפי המים שסיפקו 11 האמות לעיר, ובמיוחד לאחר השימוש במרחצאות דיוקלטיאנוס ומרחצאות טראיאנוס. סביב שנת 1800 ביקור בקלואה מקסימה הפך לאטרקציה תיירותית.
הרומאים אף קבעו אלה פטרונית לביוב, קלואקינה. מעריכים שמוצאה היה אטרוסקי..
זו ממש לא הקלואקה היחידה ברומא. ראה למטה מיפוי של מערכות ביוב נוספות.
מקדש רומי קטן אבל שמור במלואו באופן נדיר. נבנה לראשונה במאה 3-4 לפנה״ס אבל חודש בתחילת המאה השניה לסה״נ. סגנון איוני עם פורטיקו טטרסטילי. עמודי הסלע עצמה אחוזים (פסודו פריפטורוס). בעבר היה ציפוי סטוקו.
שמו העתיק אינו ידוע, אבל כנראה היה מוקדש לאל פורטונוס (אל המנעולים, דלתות אסמים ומקנה), בתפקידו האחרון הוא ברך את משלוחי הבקרי שהגיעו לרומא דרך הרציף שמולו. ב872 לסה״נ הפך לכנסייה למרים המצרית.
ברנסנס הוא כונה ״מקדש הגורל הגברי״ (טמפיו פורטונה ויריליס״) אבל רק בראשית המאה ה20 הוסרו כל האלמנטים הכנסייתיים שנוספו לו.
השריד היחידי למקדש שלם משיש ברומא. נבנה במאה ה2 לפנה״ס, אולי לציון הנצחון הסופי על קרתגו, ולפי מסורת מקומית לאחר שהרקולס ניצח פה את ״קקוס״ ענק מקומי שפיו ירק אש, והיה אוכל אדם, בגבעת אבנטיין הסמוכה. עשרים עמודים היוצרים היקף של 10 מ. ניצל כי הפך לכנסייה לסטפנוס במאה ה12, ובמאה ה17 הוא הקודש ל״מרים שצ השמש״ . צורתו המעגלית הובילה רבים לסבור בטעות כי זהו מקדש וסטות, ורק נציג נפוליאון עלה על הטעות ב1798.
כנסייה שהוקמה במאה השישית ומשרתת כיום קהילת היוונים מלקיתים קתולים. שופץ ב1899 תוך שימור אלמנטים מהכנסיה של מאה 8 ומאה 12. בתוכה משולבים עמודים של "קורה אנונה" מהתקופה הרפובליקאית. בנרתקס של הכנסיה -
כנראה מכסה ביוב המתאר את האל אוקינוס שהיה ברצפת מקדש הרקולס ויקטור שכן בגג שלו היה אוקולוס (אפשרות אחרת - לניקוז דם קרבנות) I’ll. הועבר לחזית הכנסיה במאה ה12. לפי מסורת מקומית מי שיכניס יד ויאמר דבר שקר הפה יסגר עליו. שוקל 1300 קילו.
בכנסייה רליקטים של סנט ולנטיין, בישוף רומא במאה השלישית שהוצא להורג. האגדה מספרת שכתב מכתבים לבת של סוהר לאחר שריפא אותה מעיוורון. אגדה נוספת גורסת שחיתן חיילים רוצים בחשאי, שכן הקיסר לא רצה חיילים נשואים. איכשהוא מכל זה הוא נהיה פטרון הרומנטיקה..
מתחת לכנסייה שריד פולחן הרקולס שהחל במקום במאה השישית לפנה״ס. לפי מסורת רומית מקומית משימתו העשירית של הרקולס היתה הובלת בקר דרך אזור זה, לכן קיבל את שמו ״פורום בואריום״ המקדש נהרס בשריפת רומא ב64 לסה״נ, אך שופץ ותפקד עד מאה 4 לסה״נ. שרידיו כנראה נמצאה ברחבת העוף בקריפטה מתחת לכנסיה.
״קורה אנונה״: מנהג שהחל בסוף התקופה הרפובליקאית לעניי העיר (״פלבס פרומנטריה״) שהיו בעיקר אנשי כפר שלא היתה להם נחלה והיגרו לעיר, וכנראה התרכזו באזור גבעת אבנטין והנמל. הם קיבלו 5 מודוס בחודש (מודוס = 6.6 ק״ג. מדובר ב33 ק״ג חיטה).
ב58 לפנה״ס היו 40,000 זכאים ללחם, בימי יוליוס קיסר 150,000, ובימי אוגוסטוס 200,000. (בן מאה 1 למאה 3 מעריכים שאוכלוסית רומא היתה כמליון).
אוגוסטוס המשיכו לא בהתלהבות, אך טיבריוס התייחס אליו כחובת המנהיג לעיר. יחד עם מתחמי השעשועים בעלות נמוכה הדבר נתפס כחובת המנהיג לאוכלוסיה (״לחם ושעשועים״). אך בראייה מודרנית הסואה לרודנות.
נרוה הוסיף נוהג טיפול ביתומים בהקצאת כסף, לחם, וחינוך מסובסד (״אלימנטה״) טראיאנוס הרחיב המסגרת והיא נמשכה עד ימי אורליאנוס. ספטימיוס סוורוס המיר את התבואה בלחם מוכן, והוסיף שמן זית. אורליאנוס הוסיף יין וחזיר.
המנהג נהג גם בקונסטנטינופוליס, ובעוד ערים. לדעת פטריך ה"רחוב הביזנטי" בקיסריה שימש לחלוקת לחם בתקופה הביזנטית, בן השאר כי שמו במזרח היה "גרדוס" ובמתחם מדרגות..
תחנת חלוקת התבואה המרכזית ברומא היתה ליד הפורום באוריום וחלקה משולב כיום בכנסיית סנטה מריה בקוסמדין. תחנה נוספת אותרה בשדה מארס (קריפטה באלבי), והיתה גם בשוק טראיאנוס.
מתחם פולחן למיתראס שאותר בחפירות בשנות ה1930 מתחת לפינת סירקוס מקסימוס. ניתן לביקור רק בתיאום מראש.
מתחם מרוצי סוסים ענק שהכיל 150,000 מקומות, ועם עמידה 250,000.
ע״פ מסורת רומית הוא נבנה במקום אונס הנשים הסביניות בידי פריסקוס וסופרבוס.
משחקיים שנתיים החלו משנת 499 לפנה״ס. המבנה הקדום היה מעץ. במאה ה2 נבנו קברות אבן בנקודת הסיבוב. יוליוס ואוגוסטוס השלימו שני טורי מושבים לכל האורך, למושב הסנטורים. מאחוריהם ישבו מעמד הפרשים. אוגוסטוס גם הוסיף יציע כבוד (״פולבינר״) שהשתמר עד המאה ה16. ב79 טיטוס הוסיף קשת נצחון על היהודים באמצע הקבאה המזרחית.
המבנה נשרף, כמו כל רומא, ב64 לסה״נ והשיפוצים נמשכו עד ימי טראיאנוס שהסתיימו ב103 לסה״נ. בימי דיוקלטיאנוס קרס יציע והרג 13,000 צופים..
קונסטנטינוס הוסיף עמודי זהב, וקונסטנטינוס השני הוסיף אובליסק ענק ב357 לסה"נ. במאה השישית הוא הועבר לחזית כנסיית סן גי'ובאני לאטרנו (ממזרח).
המרוץ המתועד האחרון נערך ב549 לסה״נ.
במרוצים הותרה אלימות. המקום שימש גם למופעי צייד של חיות אקזוטיות.
המתחם שימש גם ל״ארמילוסטריום״: פולחן סתיו למארס שנחוג ב19 אוקטובר וציין סוף עונת המלחמות. הכוחות הרומיים התקבצו בסירקוס מקסימוס, כלי הנשק טוהרו, ומשם עלו בתהלוכה לגבעת אבנטין מדרום
ב1145 נבנה מבצר מגדל מעל קשת טיטוס (מגדל מולטה). כמו כן כנסיות ומנזרים נבנו על שרידיו. ב1852 חברת גז עבדה במקום אך לאחר מחאות היא עזבה וב1930 המקום הוכרז פארק לאומי.
כבר ב1587 האפיפיור הורה לחפור כדי לאתר האובליסקים. אחד מאלו שנמצאו הועבר לפיאצה של פופולו. חפירות במאה ה20 איתרו את פודיום המנצחים, בסיס קשת טיטוס, המשטח המקורי 12 מ מתחת, ואזורי הסיבוב.
המתחם משמש פארק ציבורי ולעיתים מקום מופע כגון ג׳נסיס ורולינג סטונז
ג׳יופה מאזיני היה לאומן איטלקי ודמות חשובה בהיווצרות מדינת איטליה כדמוקרטיה סוציאלית. פעל שנים רבות בגלות, והגדיר לאומנות (למשל כנפרדת מדת). השפיע גם על לאומנים ציונים כגון ז׳בוטינסקי וגולדה מאיר.
נוסד ב1931. מכיל 1100 סוגי ורדים, רובם תרומות ממדינות שונות בעולם. כיון ששימש בית קברות לגטו היהודים בן 1934 ל1945 נודע גם כ״אורטסיו דגלי אבראי״ (״גן היהודים״). זו גם הסיבה שהמתאר שלו מדמה מנורה. פתוח מאפריל עד יוני.
גן גדול ויפה על הגבעה האבנטינית, מדרום לסירקוס מקסימוס שצופה לכיוון הטיבר והותיקן. תוכנן ב1932 ומכונה על שם התפוזים הראשונים שהובאו לרומא מספרד ב1220.
הגן נמצא בתחומי כנסיית סנטה סבינה מ1287.
הגבעה הדרומית של רומא העתיקה. במיתולוגיה הרומית רמוס הציב אוהל על גבעה זו בעוד רומולוס הציב על הגבעה הפאלטינית. רומולוס ראה יותר נשרים בחזיון על הבכורה ובהמשך רצח את רמוס. בתקופת המלוכה הגבעה היתה מחוץ לתחומי העיר, ונודעה כמקום הפלבאים.
בהתאמה פעלו בה המתחמים הבאים:
מקדש לשלישיה הפלבאית, קרס, ליבר וליברה: קרס היא אלת התבואה, ליבר הוא אל היין, וליברה אלת הפריון החקלאי. הדבר מעיד על אופים של הפלבאים כחקלאים התלוים על הפריון החקלאי, ובהמשך על תלוים ביבוא דרך הנמל בפאה המערבית של הגבעה.
מקדש ליברטס: ליברטס היא אלת החופש, ובמקדש הליברטס היו נערכים טקסי שחרור העבדים ("מנומיסיו וינדיקטה"). העובדה שזה היה שם מעיד על פלבאים ומעמד נמוך באזור זה. מתישהוא זה עבר לפורום רומנום, ובימי טראיאנוס לפורום טראיאנוס.
"קורה אנונה": קורה אנונה היה מפעל להזנת עניים, שהם בעיקר אנשים מהאזורים הכפריים שנותרו ללא ירושה ואדמה, וללא יכולת פרנסה. הם התקבצו לרומא, גם שם לא יכלו להתפרנס ונהיו לעניים על סף רעב ("פלבס פרומנטריה"). בתקופה הרפובליקאית החל נוהג אספקת תבואה לעניי העיר, וכנראה שהמרכזי היה היכן שכנסיית סנטה מריה קוסמדין כיום (ראה בהרחבה שם).
"פורום בואריום" "אמפריום" ו"פורטיקוס אמיליה": כולם מרכיבים של הנמל ונקודת היבוא המרכזית לעיר. עדות נוספת למעמד נמוך.
לאחר פשיטה גאלית הוקפו גבעות העיר בחומה במאה 4 לפנה״ס, כולל גבעת אבנטינו. זה גם גרם למיזוג הפלבאים בעיר. בתקופה האימפריאלית נהיה מקום וילות, והאזור המערבי, הנושק לטיבר נהיה מרכז מסחרי ונמל ("אמפוריום" ו"פורטיקוס אאמיליה")
האזור נהרס בפשיטת אמלריך ב410 לסה״נ. כיום האזור ידוע בכנסיות, גנים, ובתי מעמד גבוה.
אם אדון רצה הוא יכל לשחרר את עבדו בטקס שנקרא "נומיסמיו וינדיקטה". עבד ששוחרר היה צריך לענוד כובע קוני (״פילאוס״) אשר בימי הביניים הפך לסימון של היהודים (עד המאה ה17). הוא קיבל את שם משפחתו של אדונו ועדיין היה כפוף אליו אך גם חויב במיסי אזרח. הוא יכל להיות במנהל אך לא תפקידים בכירים. מנגד אם הצליח בעסקים יכל להתעשר מאד. פרטינקס היה בנו של עבד משוחרר שהצליח להיות קיסר לשלושה חודשים ב193 לסה״נ (הוא קבע הגבלות למשמר הפרטוריאני ואלו בתגובה רצחו אותו).
טקס השחרור נערך במקדש ליברטס שבתקופה הרפובליקאית היה בגבעת אבנטין. מתישהוא הוא עבר לפורום רומנום, ובהמשך לפורום טראיאנוס (בבסיליקה אולפיה). במהפכה הצרפתית העלו באוב את זכרה של האלה, ב1848 יצרו מדליון ועליו אלת החופש ישובה. ב1886 הצרפתים יצרו גרסה עומדת שלה כפסל מתנה לארה״ב (״פסל החירות״) לציון מאה שנות עצמאותה. רגלה דורכת על שרשרת לסמל שחרור העבדים בארה״ב, אך זה גם לדעתי עקיצה לאנגלים, שנואי הצרפתים, על כך שארה"ב השתחררה מעולה.
הדוגמא הקדומה ביותר ברומא לכנסיה בסיליקלית, ששימרה את המראה המקורי שלה מהמאה החמישית לסה"נ. היא הוקמה בעל גבי מבנים מהתקופה הרומית (אולי נכסיה של סנטה סבינה), והמראה הפשוט שלה מזכיר כמה הבסיליקה הכנסייתית מקורה בבסיליקה הרומית.
הכנסייה על שם סבינה, אצילה רומית שקיבלה את הנצרות ממשרתה, סרפיה. שתיהן הוצאו להורג ע"י הדריאנוס.
בדלת 8 עבודות אמנות נדירות מהמאה החמישית מגולפות בעץ הבראש, המפורסם שבהם הוא תאור הצליבה של ישו ושני הגנבים.
את קירוי הנאוה מחזיקים 24 עמודים עם כותרות קורינתיות, הממוחזר ממקדש יונו הקבור מתחת לכנסיה. בחלונות לוחות סלנייט, חומר דומה לבהט.
באפסיס פסיפס מ1599 המחליף פרסקו קדום בהרבה, אך תוך שימור הנשוא והסגנון המקורי - ישו צלוב בן שני גנבים ולמטה כבשים רועות. מצידם סרפיה וסבינה.
חור בריצפה מראה עמוד מתקופה קדומה יותר, אל נכון שריד ממקדש יונו שהיה במקום.
במאה ה10 נוסף לו מגדל פעמונים (במאה ה17 הוא הוחלף במגדל בארוקי).
ב1216 נוסד פה המסדר הדומיניקני, אוניבריסטה ימי ביניימית (סטודיום ג׳נרלי) ופה גם פעל זמנית תומס מאקווינס.
חלקה הפנימי של הכנסייה שופץ עי פונטנה ושוב ע״י בורומיני במאה ה16.
בהיותו על גדת הטיבר בכניסה לעיר , ב1870 כוחות איחוד צבא איטליה דרשו הנזירים והפכו המקום ללזרטו - מקום קוורנטיין למלחים הבאים לרומא.
בראשית המאה ה20 המראה המקורי של הכנסייה שוחזר.
תומס מאקווינס: נחשב לפילוסוף החשוב ביותר במסדר הדומיניקני. גילה את כתבי אריסטו באוניברסיטת נאפולי וכתב עליהם וגם קורפוס תיאולוגי. חיבר בן אמונה ללוגיקה, נושא ששב להיות חשוב במהפכה התעשייתית.
אבן הבולינג השחורה: בפינה הפנימית שמאלית אבן מעוגלת שטוחה על עמוד. לפי מסורת סנט דומיניק התפלל פה לילה אחד והשטן ניסה להפריע לו ללא הצלחה. לבסוף ניסה לזרוק עליו אבן זו, אך הוא נכשל והאבן רק גרמה נזק לרצפה.
מקדש יונו: נבנה על אותו מקום ב396 לפנה"ס לאחר נצחון על העיר ואיי. הוא הציג פסל של יונו שנלקח מויי.
בחלק הדרום מערבי של גבעת אבנטין, מעל ה"אמפריום" (מרכז מסחרי) שהיה במקום בתקופה הרומית. החל כמנזר בנקדיטי במאה ה10. הועבר לטמפלרים ובהמשך להוספיטלרים שנורשו על ידי מסדר מלטה.
כיום המקום מפורסם בעיקר הודות למראה הסימטרי המושלם של כיפת בסיליקת סנט פטרוס בין עצי הגן של המתחם מבער לחור המנעול בכניסה.
אמפוריום -> פורטיקוס אמיליה -> מרקטו טסטסיו -> גבעת טסטסיו -> ביק מלחמ הב -> פירמידת ססטיוס -> בסיליקת מר-סבא -> מרחצאות קרקלה
נמל חדש שהוסף דרומית ל״פורום בואריום״ שבנייתו החלה ב193 לפנה״ס. בשטח עדיין רואים מחסנים שלו, מול פורטה פורטז.
הסחורה הובאה מאוסטיה על רפסודות שנמשכו ע״י בופלו. מדרום לו היה ״פורטיקוס אמיליה״ ששימש מרכז מסחרי, שנבנה גם ב193 לפנה"ס ע״י שני קונסולים ממשפחת אמיליה ומכאן שמו. הוא היה פעיל עד המאה השישית. נותרו ממנו כמה קשתות.
היה מבנה עם שם זהה גם באזור שבו כיום "מכונת הכתיבה"..
שוק מקורה של 100 חנויות ועמדות, שנחנך ב2012.
השם בא מהשם הלטיני ״גבעת החרסים״ (״טסטקאום״), ובצדק כיון שמעריכים שיש שם שברי 250 מליון כדים (!!).
יש בו בעיקר שברי כדים מבאטיקה בספרד (״דרסל 20״), טריפולי בלוב, וביזצנה שבתוניס. כולם שימשו לשמן זית(!) ולחלקם היה כיתוב, כגון AVGCNNN
מעריכים שבהגיעם לנמל תכולתם נשפכה למאגרים גדולים, בקרבת נמל אמפוריום / פורטיקוס אמיליה.
מניחים שלא היה ניתן למלאם שוב, ולא היה ניתן למחזר אותם לחצץ כי השמן יצר ראקציה סבון בערבוב עם מים, ולכן זרקו אותם על הגבעה מאחור.
כיתוב המיוחס לפרפקטוס אנונה מרמז שאולי שם ישב הפקיד האחראי על הפצת מן הזית לאזרחים ולצבא.
המתחם היה פעיל עד 260 לסה״נ לערך.
הקתולים אימצו את האתר כמדמה את הגולגותה, והאפיפיור היה עולה לפסגת הגבע ב״שישי הטוב״ ותוקע בפסגה שלושה צלבים.
לכן עד היום צלב בפסגתו..
בי"ק לחללי הקומונוולף (אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה) בקרבות רומא במלחמת העולם השניה. סה"כ 437 קברים. כולל שישה של יהודים (אולי יותר).
הוקמה ב12 לפנה״ס ע״י קאיוס קסטיוס, שופט וחבר במועצה דתית האפולונית ברומא. במקור בחדר הקבורה היו פרסקאות שהתיעוד האחרון שלהם מ1660. הפירמידה שולבה בחומת אורליאנוס ולכן שומרה במלואה. זיהוי הקבור הודות לכתובות בשני צידי הפירמידה בהם נרשם שמו של קאיוס קסטיוס והשלמת העבודה על ידי יורשו בהתאם לצוואתו. ב1663 נוספה כתובת של האפיפיור המנציחה עבודות שיקום במקום, שגם פוענחה זהות הנקבר. לפני כן, בימי הביניים, סברו שזהו קבר רומולוס, וקבר פירמידלי נוסף שהיה בותיקן (הוסר במאה ה16) היה קבר רמוס.
המתאר של הפירמידה זויתי יותר ביחס לפירמידות בגיזה, אבל דומה לפירמידות הנוביות.
קטע נדיר של החומה הסרויסית שנותר, כולל שער.
תצוגה אורקולית חדשה מתגלית ארכיאולוגית בעיקבות שיפוצים בבסיס של מבנה. נכון ל2024 רק באיטלקית ורק בשבת..
אזור שהיה ביתה של הקדושה סילביה, אם האפיפיור גרגורי א (״הגדול״ 590-604 לסה״נ), אלמנה צדקת שהקדישה כולה לחינוכו.
לקראת 649 התיישבו נזירים ממנזר סבאס, פליטים לאחר כיבוש הארץ ע״י האיסלאם.
הם באו לועידה הלטרנית של 649 (ועידה שעסקה במונוטליזם של ישו (דיון די מקביל לדיון במונופיזיתם שלו. בועידה זו לא התקבלה החלטה, אך ב680 בועידת קונסטנטינופול הוחלט לדחות אותה). הם התיישבו במערות באזור זה וזכו לאהדה ציבורית. הם נהנו מתרומות אפיפיוריות וייצגו את האפיפיור בועידות בקונסטנטינופול. במאה ה10 הבנדיקטים קיבלו את המתחם, ויותר מאוחר קלוניאיטים ישבו בו. ב1463 החל שיפוץ במקום והתיישבו בו סיסטריאנים. אך ב1573 הוא הועבר לישועים, שכנראה מחזיקים בו עד היום.
בקריפטה של המתחם שרידי סבאס, משולב בשרידי ביתה של סילביה.
(לא כל כך מסתדר לי עם המסורת שגופת סבאס השלמה נשמרה במנזר , הוברחה כהתקפה הפרסית של 614 לונציה, והוחזרה, במלואה, למנזר בביקור האפיפיור ב1965..)
לכנסיה מתאר רומנסקי ןברצפתו עיטור ״קוסמטק״. בחדר תשמישי הקדושה (סקריסי) פרסקו מהמאה ה8, השלב הקדום ביותר של הכנסיה. בשאר הכנסיה פרסקאות מהמאה ה13.
מתחם מרחצאות ענק מדרום מזרח לסירקוס מקסימוס שנבנה בעיקר בימי ספטימיוס סוורוס אך הושלם בימי קרקלה ב217 לסה״נ ולכן נקרא על שמו. גודלו היה 225 על 185 מטר (למרות הגודל המרשים, מרחצאות דיוקלטיאנוס היו גדולים יותר), ויש חלקים שהשתמרו לגובה 30 מ (!!). את המים הוא קיבל מ״אקוה אנטוניאנה״ , מסעף של אקוה מרסיה הרפובליקאית שחצה את ה״ויה אפיה״ על ״קשת דרוסוס״. הריצוף היה בשייש מהמזרח, והיו בו מאות עבודות פיסול. פרט למתקני המים במרחץ היו שתי ספריות, אחת ביוונית והשניה בלטינית.
מתחתיו גם היו חללים תת קרקעיים. אחד מהם שימש המתחם הגדול ביותר שהתגלה לפולחן מיתראס.
המתחם פעל עד 530 לסה״נ לערך. במאה ה15 האפיפיור חפר במתחם לאתר פיסול לעיטור ארמון משפחתו (ראה ערך נפרד "פסלי פארנז")
המתחם שימש השראה לטרמינל הרכבת פנסילבניה בניו יורק, בנין הסנט הקנדי, ועוד.
הבית התת קרקעי: ב2022 נפתח לציבור מבנה בן שתי קומות שנבנה בשנים 134-138 שמולא ונקבר לטובת מרחצאות קרקלה. הוא נחשף באמצע המאה ה19 אך נחפר רק כעבור מאה שנה. הממצא כולל קפלה לפולחן ובו שילוב אלים רומים ומצרים.
ב1546 האפיפיור פאולוס הג הורה לחפור במרחצאות קרקלה לאתר פיסול איתו רצה לעטר את ארמון פארנז של משפחתו. ידועים במיוחד שני פסלים:
״פסל השור של פארנז״: הנחשב לפסל הגדול ביותר הידוע מהעולם העתיק. כמו כל שאר עתיקות פארנז, מאז 1826 הוא מוצג במוזיאון העתיקות של נאפולי לאחר שהמשפחה החליטה להעביר האוצרות לשם. מקורו מהמאה ה2 לפנה״ס ונעשה ברודוס בהזמנה של רומאי עשיר בשלהי תקופת הרפובליקה. הפסל שהתגלה הוא עותק רומי מראשית מאה 3 שיועד למרחצאות קרקלה ונוספו לו כלב וילד בצדדים.
הנושא הוא קשירת המלכה אנטילופה לשור לאחר שניסתה לברוח מפני זאוס לאחר שעברה הרתה וילדה לו פעם אחת. השור הזועם דרס אותה למוות. בפסל בניה של אנטיופה מנסים לשחרר את אימם, אך לשוא.
שחזור הפסל נעשה על ידי לא אחר מיכאלאנג׳לו והוא יועד להיות מוצב במזרקה בן ארמון פאלאזו לוילה פאראניזה שבטסרטברה. בסיסו 3 על 3 מ, גובהו 4 מ, ומשקלו כ22 טון (!).
״פסל הרקולס של פארנז״: עוד עותק רומי ממאה 3 של מקור, כנראה מהמאה ה4 לפנה״ס. המקור היה מברונזה ושרד עד כיבוש הצלבנים את קונסטנטינפול.
הרקלס נשען על האלה ועליה עור ראש אריה. בידו הקפוצה לאחור תפוחי הזהב, אותם השיג בהשלמת המשימה ה11 מ12 משימות. נחשב לאחד מהיצירות המפורסמות ביותר מהעולם העתיק.
נמצאת על תחילת הויה אפיה. כנראה במקור נבנה במאה ה6 והוקדש לסנט אגתה. המתחם נהרס בפלישה הערבית של 806 לסה״נ, וכנראה יושב מחדש ע״י נזירים יוונים גולים מהמזרח. ב1222 האפיפיור הורה על סגירת המתחם, ויותר מאוחר המתחם עבר לידי הדומיניקנים. במאה ה17 המתחם נועד לוילה סלימונטנה , ובמאה ה20 שימש סטודיו לפסלים איטלקים. ב1980 העירייה רכשה המבנה והפכה אותו מקום ל - נישואים אזרחיים.
לפי האתר הזה הרומים יעדיפו לעשות חתונות אזרחיות בשרותים של שדה התעופה ולא במבנה שהיה בעבר כנסיה ומתפקד כמו לס וגס :-)
כנסיית פטרוס אין וינקולי -> מרחצאות טיטוס -> מרחצאות טראיאנוס -> בור שבעת החללים -> בסיליקה סילבסטרו, מרטינו ומונטי? -> דומוס אוראה -> בסיליקה סן קלמנטה -> מגנוס לודוס -> קולוסיאום -> בסיס הקולוסוס של נרון -> מטה סודנס -> קשת קונסנטינוס -> פארק סליו -> מוזיאון פורמה אורביס רומאה -> כנסיית סן ג'יובני ופאולוס -> אקוה קלאודיה -> ספטיזודיום -> קשת טיטוס בסירקוס מקסימוס ומגדל מולטה.
בסיליקה בגבעה האופית , ממזרח לקולוסיאום. בכנסייה, שמידותיה צנועות, שתי אטרקציות:
קדושת הכנסיה נובעת משלשלאות שקיבלה הקיסרית אבדוקיה מבישוף ירושלים, יובנליוס, והביאה אותם לרומא ב438. היתה, אבדוקסיה, בנתה את הכנסייה שתחילה נקראה על שמה, אך בהמשך שונה שמה על שם השלשלאות. הכנסיה חודשה מספר פעמים, האחרונה שבהם ב1875.
ע״פ מסורת מקומית כאשר האפיפיור בחן חוליה מהשלשלת שהביאה אבדוקיה עם זו מכלא ממרטיים הם התחברו באופן פלאי.
בתקרת הכנסייה ציור של פארודי מ1706 המתאר את נס פתיחת הכלא של פטרוס בירושלים (מע"ש יב 6-8). הסגנון אכן נראה קצת פארודי.. בפינה יש ביטוי למסורת מקומית שהאפיפיור ריפא את הזפק בצוארה של סנטה בלבינה בנגיעה בה עם אחת השלשלאות של פטרוס.. (יש כנסייה לזכרה לא רחוק מסירקוס מקסימוס. מרטירית ממאה 2. חוקרים מעריכים שמדובר בדמות דמיונית).
ב1515 פיסל מיכאלאנגלו את משה משייש כחלק ממצבת ענק לאפיפיור יוליוס השני שהיה אמור להשתרע על קיר שלם עם עוד 45 פסלים בבזיליקת פטרוס הקדוש. אך לאחר מות האפיפיור הפרויקט קוצץ. הצבתו כאן, בגובה עיניים היתה פשרה. משה מוצג בסגנון קלאסי, אך מתיחס בקרניים על ראשו, כתוצאה מתרגום לטיני שגוי של הטקסט -
"וַיְהִי, בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי...כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות ל"ד כ"ט).
את הטעות מייחסים להירונימוס, מחבר התרגום ללטינית של התנ"ך, ויש אומרים שהדבר נעשה בכוונה, ממניעים אנטישמים:
cumque descenderet Moses de monte Sinai tenebat duas tabulas testimonii et ignorabat quod cornuta esset facies sua ex consortio sermonis Dei
And when Moses came down from the Mount Sinai, he held the two tables of the testimony, and he knew not that his face was horned from the conversation of the Lord.
Exodus 34:29 (NIV): "..When Moses came down from Mount Sinai with the two tablets of the covenant law in his hands, he was not aware that his face was radiant because he had spoken with the Lord. "
אגב, כבר תרגום המלך ג'ימס תרגם נכון את הטקסט לאנגלית -
KJV: "when he came down from the mount, that Moses wist not that the skin of his face shone while he talked with him."
עם זאת, בהסברים באתרי אינטרנט באנגלית מסבירים שזו בחירה מודעת כי מבחינה פיזית קשה לפסל קרניים הבוקעות מפניו.. נגיד..
במאה ה19 פרויד ניתח את הפסל וסבר מדובר ברגע בו משה רואה את העם הסוגד לעגל הזהב. אלא כיון שהלוחות ריקים יש המציעים שזה הרגע שמשה חוזר להר סיני כדי שהטקסט יחרט מחדש. ואכן בשמות לד 1 אלוהים מצוה את משה להכין לוחות חדשים. יש אחרים הסבורים שזה תאור האפיפיור יוליוס הב, שהיה באופן נדיר מזוקן. אבל הפנים לא ממש דומות..
ב1876 חשפו בכנסייה קבר שיוחס לשבעת הבנים והאם שאנטיוכוס כפה עליהם לאכול חזיר ולכשסרבו הרג אותם אחד אחד ולבסוף את האם (מכ״ב ז). הארוע נחשב לאחד המחוללים של מרד המכבים. המסורת היהודית מזהה את האם כחנה, אך יתכן ושמה היה שונה.
בכנסיית ס אנדרוז בקולון גרמניה קופסאת רליקטים שלהם, והן אצל הקתולים והאורתודוקסים יום הקדושים להם הוא 1 אוגוסט. בעצם ב1960 האפיפיור יוחנן ה23 שינה את הקדשת היום הזה למישהי אחרת..
מתחם מרחצאות שכנראה נבנה בחופזה עי טיטוס על גבי חלקים ממתחם ארמון נרו (״דומוס אוראה״) בשנת 81 לסה״נ בשולי גבעת אסקיליום.
הכיל טפידריום אחד ושני קלדריום (כל אחד עם לקוניקום קטן). עם זאת הם המרחצאות האימפריאלים הראשון ברומא , מקור להרבה שיבנו בהמשך. הכילו גם מרפסת תצפית וגנים, אך חסרו בריכה פתוחה (נאטאטיו) שיהיו מאד אופייניים בהמשך. המתחם שופץ בימי הדריאנוס ושוב ב238. הוא כנראה יצא משימוש במאה ה4 וחלקו שימוש משרדי הפרפקטוס אורביס (מושל העיר), אם כי במאה ה16 שרידיו עדיין היו ברורים. פרסקו וסטוקו שלו נחקרו ופורסמו ב1786. הסגנון כונה ״גרוטסק״ כיון שאותרו במערה. בהמשך הביטוי נהיה משל ללא יפה, ולא בצדק.
המתחם נחפר ב1895. למרות הגודל המרשים, מרחצאות טיטוס מתגמדים לעומת המתחם הסמוך של -
מתחם מרחצאות גדול שנחנך ב109 לסה״נ , עם השלמתה של אקוה טראיאנה. היוזמה החלה בימי דומיטיאנוס בשנת 96 לסה״נ על הגבעה האופיאנית (הקצה הדרומי של גבעת אסקויריום) על גבי חלקים של ה״דומוס אוראה״ של נרו. (זה היה בקצה העיר , אבל עדיין בתחומי חומות סרוויוס).
חלקו הדרומי בנוי מעל חלקים מה״דומוס אוראה״ ובכך הם שימרו אותם. הם כ30 מעלות ביחס לציר של דומוס אוראה ומרחצאות טיטוס (שהיו מוצפנים). יש מציעים שזה נעשה כדי למקסם חשיפה לשמש אחה״צ. הארכיטקט היה אפולודורוס מדמשק והמתחם היה בגודל 330 מ על 340 מ.
תוכנית המתחם דמתה לזו של מרחצאות טיטוס אבל המתחם היה גדול בהרבה. נוספו בריכות חיצוניות (נטאטיו) וגם מתחמים למזרקות, פלסטראות לתחרויות ספורט. מעברים תת קרקעיים שימשו משרתים ועבדים. מתחת היה מאגר מים ענק של 8 מליון ליטר.
המתחם היה בשימוש עד המאה ה5 והיו בו שתי ספריות, אחת בלטינית ואחת ביוונית. בן המאה ה5 ל7 חלקו שימש כבית קברות.
יותר מאוחר נזירי כנסיית סן פטרוס אין וינקולי פרקו ומכרו לבנים של המתחם, אך במאה ה16 נותר מספיק מתוכנית המתחם שאיפשר שחזור מתארו. עבודות אמנות רבות נחשפו במתחם, כולל הפסל המפורסם של לאוקון ובניו שנתגלה בקרבתו, ונחשב לסמן תחילת הרנסנס (!).
במאה ה18 התגלה מאגר המים הענק של המרחצאות (בור שבעת החללים)
ב1997 נחשף במעברים התת קרקעיים פרסקו המתאר עיר נמל דמיונית ממעוף הציפור.
ב2011 דווח על גילוי פסיפס באורך 16 מ(!). מעריכים שהיה חלק מנימפיאום שנקבר לטובת הבניה של מרחצאות טראיאנוס. ניתן לזהות בו את אפולו והמוזות.
שבר של פורמה אורביס המתאר את המרחצאות התגלה, כולל האותיות AIA מהשם טראיאנוס.
עם כל הרצון הטוב, כנראה שבשטח רואים כיום רק אפסיס של אחד המתחמים..
מאגר המים הענק (8 מליון ליטר!) מתחת למתחם המרחצאות של טראיאנוס. תועד לראשונה במאה ה18. שימש לאגירת מים מ"אקוה קלאודיה" לטובת מרחצאות טראיאנוס הסמוכים. הוא פתוח ונגיש! מ"ויה דלה טרמה טראיאנה".
תכנית "מאגר שבעת החללים"
לפני שריפת רומא שאף נרו להקים מתחם ארמון ענק המשתרע משני צידי הפורום רומנום. באמצע הבניה נשרפה רוב רומא ב64 לסה"נ, אבל זה לא הפריע לו להמשיך בתוכנית הבניה הגרנדיוזית. (היו שטענו שהוא גרם לשריפה כדי להקים מתחם זה, אלא שכשהתחילה השריפה הוא לא היה ברומא). כיום החלקים שבנה לפני השריפה מכונים "דומוס טרנזיטורה" ("בית המעבר"), והחלקים שהשלים אחרי "דומוס אוראה" ("בית הזהב"), ואכן בחלקם התגלו עיטורי זהב לאורך הקירות.
הקומפלקס הורכב מהמתחמים הבאים:
דומוס טרנזיטורה צפון: מתחם שבנייתו החלה ב54 לסה״נ בגבעת האופיאנית, מצפון מזרח לפורום רומנום. הוא נהרס בשריפה הגדולה, ונירון התכוון לשקמו ולשלבו בארמון החדש. יועד להיות עם 300 חדרים ואולמות שונים. חלקו המערבי היה פשוט יותר וחלקו המזרחי יותר מעוטר. במרכזו שני חדרי אוכל מצידי חצר אוקטגןנלית ובה טריקלניום במתאר עגול עם כיפת ענק עם אוקולוס שהשתמרה במלואה גם כי נבנתה מבטון (!). ממנה היתה מרפסת תצפית, והיתה עם תאורה דינמית(!) מעריכים שבכך נירון רצה להידמות לאל אפולו.
לפי סואטניוס המתחם הזה היה אהוב במיוחד על נירון ורוב הזמן הוא שהה שם. ראוי לציין שהכיפה הזו הוותה מודל לכיפת הפנתיאון.
מצידי האולם העגול היו שתי יחידות, אחת מוקדשת לאכילס וסקירוס, והשניה להקטור ואנדרומכה, כפי שמעידים עיטוריהם.
בארמון נירון הציג חידוש אמנותי טכני חדש - עיטורים פסיפסים בתקרות. כנסיות רבות עוטרו בטכניקה זו בעיקבות זאת.
״דומוס טרניזטורה״ נקבר יותר מאוחר כדי להיות מסד למרחצאות טראיאנוס, מה ששימר אותו יפה.
נימפיאום: בחזית המזרחית של מקדש קלאדיוס, דר מז לקולוסיאום נירון בנה נימפיאום גדול. כמה שאני מבין אין לו שרידים כיום.
בריכה: הפכה למקום הקולוסיאום.
קולוסוס: פסל ענק שהוצב ממערב לבריכה, בכניסה לפורום רומנום. יותר מאוחר הדריאנוס הזיז אותו לצד הקולוסיאום בעזרת 24 פילים לצד הקולוסיאום.
וסטיבולום: מתחם תוחם לקולוסוס. הפך למסד מקדש ונוס ורומא.
ארמון גבעת הפאלאטין: פרויקט גדול שכנראה השתמר הודות לארמון דומטיאנוס שנבנה מעליו. חפירות ב1721 גרמו יותר נזק מתועלת. במיוחד השתמרו חלקים ממעברים תת קרקעיים מארמון נירון לארמון טיבריוס, כולל פסיפס 130 מ (!!) ופרסקאות. כנראה שכלל אולם שהיה זז על ידי מנגנון תת קרקעי.
פרט ל"דומוס אוראה" ראוי לציין שנרו הפך הסירקוס הפרטי של קלאודיוס לציבורי (סירקוס נרו). בעיקבות שריפת רומא ריכז ודאג שם להרבה פליטים וגם כנראה הוציא שם להורג נוצרים אותם האשים בשריפה. לפי המסורת הנוצרית גם פטרוס ופאולוס הוצאו שם להורג, ולכן לימים שם תיבנה קרית הותיקן..
הפרויקט היה כה יקר שלנרו נגמר התקציב. כדי להמשיך מימון הוא ערבב 20 אחוז נחושת במטבעות הכסף. (תקדים זה שהשתכלל ע״י חלק מיורשיו הביא לאינפלציה נוראית במאה ה3 ואחד הגורמים לנפילת האימפריה).
נרון לא השלים הפרויקט והתאבד ב68 לסה״נ, דקה לפני שנרצח. הוא היה בשימוש גם בימי אוטו, וכנראה שטיטוס מימן השלמת המתחם בגבעת האופלית. אך לאחר השריפה של 104 לסה״נ המתחם פורק.
דומוס טרנזיטורה מולא אדמה והפך לבסיס למרחצאות טראיאנוס.
כיום ניתן לבקר בשלושה חללים: הנימפיאון, החדר המוזהב, והחדר המתומן הגדול.
החללים הללו החלו מתגלים במאה ה16 ואמנים כמו רפאל ומיכאלאנג׳לו ירדו לחללים התת קרקעיים ותיעדו את הפרסקאות, כולם ב״סגנון הפומפיאני הרביעי״ וקיבלו מהם השראה (זה בעיקר בולט בסגנון רפאל בעיטורי ה״לוגיות״, המעברים בארמון בארמון הותיקן). הם כונו אז ״גרוטסקות״ כי נמצאו במערות (ובאופן מוזר הביטוי הפך לכינוי לאמנות חסרת חן). מעריכים שלפחות חלק מהפרסקאות בוצעו ע״י פאמולוס, אומן מהמאה ה1 שמוזכר ע״י פליניוס הזקן.
המקום נפתח למבקרים ב1999 אך בעיית שימור קשה הובילה לסגירת המתחם ב2005. פתיחה מחודשת היתה באוקטובר 2014, אך רק ל60 מ״ר, רק בסופ״ש, רק קבוצות של 25 איש, ורק עם קסדת ראש.
הסיור כולל מיצג עם מציאות רבודה, ובית שימוש ציבורי ובו 50 אסלות, כנראה למשרתים ועבדים.
אתר האתר לא עובד.. לאמת כל הנתונים אם וכאשר הוא יחזור לעבוד..
שחזור מחשב של "דומוס אוראה"
שחזור תוכנית "דומוס טרנזיטורה"
תכנית כלל פרויקט "דומוס אוראה"
כנסייה שנבנתה סביב שנת 1100 לסהנ הבנויה מעל כנסייה מן המאה ה4 ומקדשת את הבישוף קלמנט (מת סביב 100).
שתי הכנסיות בנויות מעל בית שנבנה לאחר השריפה של 64 לסה״נ. לפניו היה בית מהתקופה הרפובליקאית, אולי מיטבעה, ומחסן. בחצר הבית המחודש סביב שנת 200 התקיים מיתראום. במסורת המקומית הבית מן המאה הראשונה שימש נוצרים קדומים (לא כל כך מסתדר עם המיתראום..).
המיתראום נחשף ב1867 ונחקר ב1914. הוא מכיל מזבח דמוי סרקופג ועליו תאור הרג השור.
בממצא מהמתחם גם ראש של סול וכתובת המזכירה מישהו ממשפחת אנטונינוס פיוס.
בכנסייה עצמה אוסף נדיר של ציורים מהמאה ה11. הם מוקדשים לקלמנט ולמעריציו הנדבנים בנו ומריה.
בריצוף בולט שימוש משני בלוחות שייש ועליהם לטינית. אלו לוחות עם כיתוב של קבורה מהתקופה הרומית שמוחזרו לטובת ריצוף הכנסיה..
כתובת סיסיניוס: באחת הקריפטות פרסקו המתאר אנשים המנסים לגרור את קלמנט לכלא אך תופסים עמוד במקום. היחוד הוא שבעל הבית הגוער בהם גוער באיטלקית! כיון שמדובר בפרסקו מהמאה ה11 זה נחשב לעדות הקדומה ביותר לכתובת באיטלקית(!). יתרה מכך - בטקסט הוא מקלל אותם ״בני זונה״ (״פילי דה לה פוטה״).
מענין לציין שאלמנט עונה להם בלטינית. זה מרמז שהאיטלקית נתפשת כשפה נחותה.
זה לא איטלקית טוסקנית ניב רומי של איטלקית המכונה ״רומנסקו״. הוא קרוב יותר לניב הנפוליטני של איטלקית.
מעבר לתוכן ולשפה ראוי גם לציין הסגנון האמנותי של הצמדת טקסט לדמויות. לימים זה יהיה הסגנון של קומיקס..
בית הספר הגדול ביותר לאימוני גלדיראטורים ואחד מארבע שהקים דומטיאנוס. נבנה על גבי מבנים קדומים יותר מהתקופה הרפובליקנית וימי אןגןטסוס, וזוהו בו שלבי שיפוץ בימי טראיאנוס, הדריאנוס, ואלגבלוס. בינו לבין הקולוסיאום היה כנראה מעבר תת קרקעי. בארנה של בית הספר היו כ3000 מושבים ומעריכים שאיפשרו לראות המתאמנים ולהמר על המנצחים. במאה 5 הכנסייה ביטלה את מופעי הגלדיאטורים. במאה השישית המתחם ניטש והפך לבית קברות קטן, וכן נבנו עליו מספר כנסיות.
המתחם נחשף מחדש בעבודות פיתוח ב1937 ונחפר בשנים 1957-1961. רק חצי מהמתחם נחשף בשל כבישים מודרניים, אך בשל מתארו הסימטרי ניתן לשחזר את כולו. היקף הארנה היה 63 על 42 מ, קצת יותר קטן מהארנה של הקולוסיאום.
האמפיתאטרון הגדול ביותר שנבנה בעת העתיקה וסמל מובהק של האימפריה הרומית.
כנראה בגלל שנאת העם לראוותנות נרו והאשמתו בשריפת רומא אספסיאנוס לא נתקל בהתנגדות הסבת הבריכה המלכותית שלו למתחם האמפיתאטרום החדש. הבניה החלה ב72 לסה״נ , בעיקר בזכות השלל האדיר מדיכוי מרד היהודים, וסביר שיהודים רבים הועבדו בכפיה בהקמתו. ליד הוקם בית ספר לגלדיאטורים (״לודוס מגנוס״).
אספסיאנוס השלים את הקבאה התחתונה. ב79-80 טיטוס השלים את שתי הקבאות העליונות.
לפי קסיוס דיו במסיבות שנערכו 100 ימים בשנת 80 לסה״נ 9000 חיות בר נטבחו בו.
כיון שכל אנשי השושלת הפלאבית השתתפו בבנייתו, הוא גם מכונה ה׳״אמפיתאטרון הפלאבי״. אם כי לעיתים כונה ״אמפיתאטרום קיסריום״.
מנגד כיון שלידו הוצב פסל ברונזה ענק של נירו בשם ״קולוסוס״ בימי הדריאנוס הוא גם נודע בשם ״קולוסיאום״. השם מופיע לראשונה במאה ה11 ונפוץ עד ימינו.
מעריכים שהיו בו בן 40,000 ל70,000 מושבים (בסירקוס מקסימוס היה 150,000). והוא שימש לתחרויות גלאדיאטורים, שחזור קרבות היסטורים, קרבות ימיים, הוצאות להורג, וקרבות מול חיות טרף. ליד היציע ישבו סנטורים, מעליהם חיילים, מעליהם מורים, מעל אזרחים, ולבסוף, ביציעי עץ, נשים. הקיסרים ראו בכך חובה ציבורית לשעשוע , בנוסף למנה בסיסית של לחם.
למשחקים היה אדיטור והמפסיד יכל לזכות ברחמי הקהל. עם הרים מטפחות, הוא הוצא להורג. עם סימן על האגודל למטה היו חסים עליו.
שיפוצים נוספים נעשו בימי נרוה, טראיאנוס, וא פיוס. לאחר שריפה ב217 מברק נעשו שיפוצים נוספים. ב443 הוא ניזוק מרעידת אדמה, וזאת לאחר שב435 נערך בו קרב הגלדיאטורים האחרון. כתובת מימי תיאודוסיוס הב מלמדת על תיקונים, ומופעי צייד המשיכו עד 523 ואז הכנסייה סגרה המתחם. במאה ה6 נבנתה כנסייה קטנה בתוכו, אך ללא משמעות מסוימת, וסביבתה הפכה לבית קברות. חלקים מהמבנה שימשו לדיור וסדנאות.
ב1200 משפחת פרנגיפני השתלטה על המבנה והפכה אותו למבצר, אך ב1349 רעידת אדמה נוספת גרמה להרס חלקו הדרומי. מאז מוחזרו הרבה מאבניו ובמקביל מסדר דתי פעל בתוכו.
האפיפיור סיקסטיוס החמישי ניסה לפתוח מפעל צמר במקום להעסיק הזונות, אך היוזמה נפסקה עם מותו. ב1671 הועלתה הצעה להפוך המקום לזירת מלחמות שוורים אך היא נפלה בשל מחאה ציבורית.
ב1749 החליט האפיפיור להכריז על המקום כקדוש בהנחה שנוצרים קדומים הוצאו בו להורג (אין לדיעה זו גיבוי היסטורי).
מ1807 החלו עבודות ייצוב, חפירות, ושיקום. חשיפתו המלאה הושלמה ב1930 בימי מוסוליני. לקראת שנת 2000 נעשה פרויקט שיקום נוסף. למרות כל זאת מוגבלת כניסת מבקרים ל3000 איש מחשש לקריסה.
ב2021 נפתח לקהל ההיפוגיאום ממנו פרצו הגלאדיאטורים לזירה.
כמה שהמבנה מרשים כיום, הוא לא כולל הקבאה השלישית ורואים רק יסודותיה!
כתובת לטינית שנמצאה בקולוסיאום מתייחסת לתיקונים במאה ה5. ב1995 פרסם גזה אלפולדי הצעה שחורים בן האותיות הן שריד של אותיות שנקבעו בארד משלב קודם יותר שיצרו הטקסט -
״אימפרטור ט(יטוס) אספסי(אנוס) אוג(וסטוס) / אמפיתאטרו(ם החדש) / משלל (המלחמה הוא) הורה לעשות״
לדעתו הכתובת של אספסיאנוס וטיטוס דחף לשם האות T לאחר שהשלים הקביאות הגבוהות.
לדעתו אספסיאנוס אף שלחם וניהל ב30 קרבות באנגליה גרמניה, ודאקיה, אף אחד מהם לא מספיק לבנות קולוסיאום ולכן עיקר המימון היה מדיכוי מרד היהודים.
מעבר למימון לאספסיאנוס ובניו היה חשוב לפאר את רומא ועצמם כדי לקבל לגיטימציה כקיסרים כיון שאספסיאנוס לא היה ממשפחה מיוחסת במיוחד. פרט לקולוסיאום המשפחה ביטאה נצחון על היהודים ב:
סדרת המטבעות ״יודיאה קפטה״
קשת טיטוס בסירקוס מקסימוס
קשת טיטוס ב״ויה סקרה״
כתובת לטינית שנמצאה בקולוסיאום מתייחסת לתיקונים במאה ה5. ב1995 פרסם גזה אלפולדי הצעה שחורים בן האותיות הן שריד של אותיות שנקבעו בארד משלב קודם יותר שיצרו הטקסט -
לדעתו הכתובת של אספסיאנוס וטיטוס דחף לשם האות T לאחר שהשלים הקביאות הגבוהות.
לדעתו אספסיאנוס אף שלחם וניהל ב30 קרבות באנגליה גרמניה, ודאקיה, אף אחד מהם לא מספיק לבנות קולוסיאום ולכן עיקר המימון היה מדיכוי מרד היהודים.
מעבר למימון לאספסיאנוס ובניו היה חשוב לפאר את רומא ועצמם כדי לקבל לגיטימציה כקיסרים כיון שאספסיאנוס לא היה ממשפחה מיוחסת במיוחד. פרט לקולוסיאום המשפחה ביטאה נצחון על היהודים ב:
סדרת המטבעות ״יודיאה קפטה״
קשת טיטוס בסירקוס מקסימוס
קשת טיטוס ב״ויה סקרה״
במאה ה1 הוצב שם פסל ברונזה ענק של נרון (״קולוסוס נירוניאס״) שעוצב ע״י זנודורוס בהשראת הקולוסוס מרודוס. גובהו היה 35 מ והוא היה פסל הברונזה הגדול בעולם. (הוא כמעט אותו גובה כפבל החירות !). הוא נשען על הגה אניה והחזיק את כדור העולם בידו.
לאחר שהלה נרצח, אספסיאנוס הוסיף לפסל כתר קרניים והוא כונה ״קולוסוס סוליס״ על שם אל השמש סול אינויקטוס. הפסל הוצב במקור בארמון נרון הסמוך (״דומוס אוראה״). הוא הועבר לצד הקולוסיאום על ידי הדריאנוס ב127 לסה״נ. לפי פליניוס נדרשה כרכרה שהובלה על ידי 24 פילים. קומודוס הוסיף לו אטריבוטים של הרקולס.
כנראה שהפסל בפשיטת אמלריק ב410 או ברעידת האדמה של 443.
סביר שגרגורי הגדול בראשית מ6 התיך את שרידי הפסל שלו במסגרת פעולותיו כנגד מקדשים פאגאנים.
נבנה בן 89 ל96 וציין את נקודת הסיבוב של המצעדים הרומיים מויה טריומפאליס (דרך הספטיזודיום) לויה סקרה ולתוך הפורום רומנום. היתה לו צורה קונית גדולה וגובהו היה 17 מ. עד ראשית המאה ה20 האבן עדיין בלטה 9 מ. ב1936 מוסוליני החליט להסיר האבן לטובת ציר חדש. ב1997-8 נחשפו היסודות של האבן והאזור הפך למדרחוב.
הכינוי ״זיעה״ אולי נוצר כי היו בקונוס חורים מהם יצאו מים. כנראה שהיתה סביבו בריכת השתקפות.
ויה טריומפאליס / ויה טריונפל : ציר בן 10 ק״מ מואיי העתיקה (כיום איסולה פארנס) אל מרכז העיר דרך מקדש יאנוס וספטיזודיום. שמה נובע מנצחון רומא על העיר ואיי ב396 לפנה״ס.
קשת שנחנכה ב315 לאחר נצחון קונסטנטין ב312 על מקסנטיוס, נצחון שביטל סופית את שלטון הטטררכים שהגה דיוקלטיאנוס. עיצוב השער מחקה במיוחד את קשת ספטימיוס סוורוס בקצה הצפוני של פורום רומנום. יתכן גם שחלקו התחתון ממחזר מבנה קדום יותר. המבנה שוקם במאה ה18 ושוב בשנות ה1980.
במרכז חזית הקשת חורי קיבוע אותיות ברונזה המאושרים שחזור הכתובת -
"האימפרטור והקיסר, פלביוס קונסטנטינוס הגדול האדוק והמבורך, (מקדישים את השער) הסנט והעם הרומאי, בזכותו, [הוא] המונחה על ידי האלוהי, ובזכות גדולת חשיבתו, העביר את המדינה [משלטון] הטיראנים וכל ההולכים בעקבותיהם באותה עת, בעזרת צבאו וכוחו הצודק, הקשת המעוטרת בזרי ניצחון".
המונחה על ידי האלוהי רומז לסיפור התגלות הצלב לקונסטנטין בליל לפני הקרב על גשר מילוויאן.
כתובת נוספת בתוך חלל הקשת מוסיף -
LIBERATORI VRBIS — FUNDATORI QVIETIS ("משחרר העיר - מייסד השלום")
כתובת נוספת מלמדת שהקשת מהשנה העשירית למלך, היא שנת 315 לסה״נ.
העיטורים עצמם שימוש משני נרחב בעיטורים מימי קיסרים קדומים יותר (טראיאנוס, הדריאנוס, ומרקוס אורליוס). הדבר נעשה לתת לגיטימציה לשלטונו וגם מסביר מדוע הקשת נבנתה כה מהר.
שמונה מהתבליטים של מרקוס אורליוס וכנראה נלקחו ממונומנט שציין מלחמות אורליוס בסראמטים ב169-175.
עמודי השיש הצהבהבים המקורים נלקחו לכנסיית יוחנן המטביל לטרנו. במקומם בשיקום שמו עמודי שייש לבן. בראש כל עמוד הוצב שבוי דאקי, כנראה במקור הוצבו בפורום טראיאנוס.
עיטורי אלי הנהר מיוחסים לקונסטנטינוס עצמו. תאורים נוספים של קונסטנטינוס מתארים אותו כיוצא ממילאנו, נכנס לורונה, נכנס לרומא, נואם ומחלק כסף להמונים.
ישנם גם מדליונים המתארים אלים וצייד והם מיוחסים להדריאנוס.
מדרום לקולוסיאום הוכשר לאחרונה גן ארכיאולוגי במקביל לדרך סליו, ובקצהו הדרומי מוזיאון ל-
״פורמה אורביס רומאה״ הוא לוח שיש גדול ששימש כמפה גדולה של רומא. הוא מתוארך ל205-208. במקור גודלו היה 18 על 13, מ150 לוחות שיש, והוא נתלה עם פיני ברזל על קיר פנימי ב"מקדש השלום" בפורום רומנום. קנמ הןא 1:250 לערך. הוא הוצפן לדרום, וציין שמות חלק מהמקומות. חלקים ראשונים שלו אותרו ב1562 בכנסיית קוסמאס ודמיאנוס, וחתיכה נוספת אותרה במוזיאוני הותיקן ב2014. עד כה אותרו כאלף שברים שלו , שמכסים כ10% מהשטח המקורי. מאז הרנסנס חוקרים מנסים לשחזר את המפה.
ב2024 נפתח המוזיאון החדש הזה המציג את המפה (!!)
כנסיה שנבנתה ב398 על בתיהם של שני חיילים שהוצאו להורג על ידי הקיסר יוליאנוס ב362 לסה״נ. הכנסיה עברה כמה שיפוצים, בטחון הוסף לה מגדל פעמונים ב1099 לסה״נ.
במזבח אמבט ובו שרידי שני החיילים. ב1887 נערכו חפירות בנסיון למצא עוד שרידי המרטירים. במקום זאת, נחשפו חדרים של לפחות חמש יחידות דיור ממאה 1 עד 4 המייצגים אחד הדוגמאות השמורות ביותר למבני מגורים מהתקופה הרומית. בחלקם עדות להסבת המתחם לפולחן נוצרי (״דומוס אקלסיה״). בחלקם הוחזקו חיות טרף לפני שהועברו במעבר תת קרקעי לקולוסיאום (״ויואריום״). נחשפו גם חלקים של המעבר.
אמה שהביא מי מיינות ממזרח לרומא ונעה במקביל לאמות אניו וטוס ונובוס ואמת מרסיה (יחד הם כונו "ארבעת האמות הגדולות"). אורכה היה 69 ק״מ ורובה היה תת קרקעי. רק לקראת סופה היא על קשתות. בפורט מג׳ורה קטע של אמת קלאודיה מעל אמת אניו נובוס.
קליגולה החל בנייתה וקלאודיוס השלים אותה, ומכאן שמה. נירון מתח אותה למרכז העיר, ודומיטיאנוס מתח אותה לגבעת הפלטין, מה שאיפשר חלוקת מים לכל מחוזות העיר. קטע הכניסה שלה לגבעת פלטין (המתיחה של דומיטיאנוס) נשרד.
שער נצחון שהציב טיטוס בקצה המזרחי של סירקוס מקסימוס כדי לציין דיכוי מרד היהודים. הקשת לא השתמרה אך הכתובת תועתקה במאה השמינית. תרגומה העברי -
(חנופה שקרית המתעלמת מנבוכדנצר ואפילו מפומפיי..).
שרידיה נמצאו בשנות ה1930 ונחשפו שוב ב2014-5
https://academia.edu/resource/work/37455379
החלקים שנחשפו נגישים, והם חלק מפרק ארכיאולוגי קטן בשם ״סירקו מקסימו אקספריינס״ הכולל גם תצוגה עם augemented reality.
נבנה ב1145 על גבי המטה של הסירקוס מקסימוס, ע״י משפחת פרנגיפאנה. לידו היתה תחנת קמח מופעלת מים. היו סביבו מערכות הגנה שנהרסו ב1943.
המשפחה בנתה גם לתוך הקולוסיאום בימי הביניים, והיה לה מגדל דומה בשדה מארס (מגדל הקוף, טורה דלה סקימיה).
כנסיית סן סטפנו העגולה -> בסיליקה סן ג'יובאני לטרנו -> אובליסק לטרנו -> כנסיית המדרגות הקדושות -> כנסיית הצלב הקדוש של ירושלים, סירקוס וריאנוס ואמפיתאטרון קסטרנז - > בסיליקת והשער הראשי ("פורטה מג'ורה") -> מקדש מינרוה מדיקה -> שוק אסקוילין החדש -> "פורטה מג'יקה" ונימפאום א סוורוס - > קשת גליאנוס -> כנסיית סילבסטר מרטינו ומונטי -> עמוד השלום -> בסיליקת סנטה מריה מג'ורה -> מרקטו סנטרל
כנסייה יוצאת דופן במתאר העגום שלה. הכנסייה הקדומה ביותר במקום הוקמה ב483. הוקדשה לסטפנוס, המרטיר הראשון בנצרות, אשר עצמותיו התגלו כמה שנים קודם בארץ הקודש (כידוע, יש ארכיאולוג פולני הסבור שכנסיית סטפנוס ליד בית ג׳ימאל גם היתה עגולה!). הכנסיה הוקמה על ידי משפחת ולריוס שגרה בסמוך. מלניה הזקנה, שנפטרה בירושלים, היתה מחברי המשפחה.
המתאר החיצוני של הכנסיה כצלב , ומכיל עמודים וכותרות מהמאה ה12. בכנסיה קפלה הונגרית והיא חביבה על צליינים קתולים הונגרים.
מתחת לכנסיה התגלו שרידים של מיתראום מהמאה ה2. תבליט מהמיתראום מוצג במוזיאון הרומי הלאומי במרחצאות דיוקלטיאנוס.
ליד כנסיית סן סטפנו רוטונדו. נוצר על ידי רעמסס הב. הועבר בתקופה הרומית לרומא והוצבה ב״איסאום״ (היכן שכיום כנסיית מריה סופרה מינרוה) בראשית המאה ה14 הוא הועבר לגבעת הפאלאטין וב1582 נרכש על ידי סיריאקו מתאי, והוצב בוילה שלו , וילה סלימונטנה, שם הוא נמצא עד היום.
מדרום לכנסיית סן סטפנו רוטונדו. חלק מחומות אורליאנוס. היה חסום בימי הביניים. כיום לידו ארבע פרצות לתחבורה מודרנית.
מקום מושבו הרשמי של בישוף רומא (הוא האפיפיור) ובהתאם להסכם עם איטליה הוא שטח אפיפיורי מחוץ לותיקן (כמו שגרירות). היסטורית הוא גם מקום מושב האפיפיור עד גלות אביניון, וכיהנו בו סה"כ כ200 אפיפיורים (!), לעומת כ60 בותיקן.
המתחם בנוי מעל בית המשמר הפרטוריאני מימי סוורוס ועד שפוזר ע״י קונסטנטינוס. חלקו גם מעל ארמון של משפחת פלבאים מיוחסת בשם לטרנו ומכאן שמה השני.
ב324 האפיפיור סילבסטר התיישב בכנסיה זו והיא הוכרזה כ״דומוס דאי״ = בית האל. בנייתו מומנה ע״י קונסטנטינוס.
הכנסייה עוטרה בעושר רב עד שכונתה ״בסיליקה אוראה״ היא נבזזה ע״י הונדלים ב455, חודשה יותר מאוחר, אך נפגעה קשה ברעידת האדמה של 897 לסה״נ. היא חודשה במאה 11 והוקדשה הן ליוחנן המטביל והן יוחנן כותב הבשורה. שרפה שכילתה אותה ואת הארמון ב1307 היו מהגורמים לאפיפיור לעבור ב1309 לאביניון (נוספה לזה העובדה שפיליפ ה4 פעל לבחירת ארכיבישוף בורדו לאפיפיור כדי לבטל צוים של האפיפיור הקודם הפוגעים בסמכויותיו, וגם כדי לבזוז רכוש הטמפלרים. כשהאפיפיור הנבחר, קלמנס ה5, אמר שהוא חושש לעבור לרומא הציע לו המלך להישאר בצרפת, וכך הוקמה אפיפיורות אביניון). על אף נסיונות שיקום, כאשר שב האפיפיור ב1377 הוא העדיף להתגורר בכנסיית סנטה מריה אין טרנסטברה, בהמשך בכנסיית סנטה מריה מג׳ורה ומאז המאה ה16 בקרית הותיקן.
ב1586 החל שיפוץ הכנסיה, ונבנה ארמון אפוסטולי חדש לידו. ב1588 מוצב אובליסק מצרי בחזיתו לאחר ששנה קודם נחשף בסירקוס מקסימוס.
בתוך הכנסיה מוספות 12 גומחות וב1718 מוספות בהן 12 פסלי שליחים בסגנון רוקוקו. ב1736 נבנית חזית חדשה בסגנון נאו-קלאסי.
הדלתות מוחזרו מקוריה ג׳וליה.
בנרתקס פסל קונסטנטינוס שהובא ממרחצאות דיוקלטיאנוס ושלושה תבליטים המתארים נקודות בחיי יוחנן המטביל שנעשו ב1736.
בחלל המרכזי 5 אולמות (ספינות). ברצפה שיבוצי אבנים היוצרים דגמים גאומטריים (כאופוס סקטילה) מ1425. נעשה במימון משפחת קולונה וחתימתה מופיע בכמה מקומות.
סגנון האופוס סקטילה חודש במאות ה12-13 ובמיוחד על ידי משפחת קוסמטי, ולכן הוא מכונה גם סגנון ״קוסמטי״ או ״קוסמטק״. הם ריצפו כנסיות רבות נוספות ברומא, ולאחרונה אף התגלה לוח עם עיטור "קוסמטק" בכנסיית הקבר (!).
בתקרה עיטורים רבים בעיקר מהמאה ה18, בהם משובצים כמה סמלי אפיפיורים.
לאורך האולם המרכזי פסלי 12 השליחים בגובה 4.6 מ ובתנוחות דרמטיות. הם גם מוצגים על במה בגובה 2 מ ויוצרים מראה על אנושי.. מעליהם תבליטים המתארים סצנות מהברית החדשה. מעליהם רובלים ובהם נביאים שונים.
מעל המזבח הראשי אפיריון בסגנון גותי שנעשה ב1367. בתוך תיבה מעל המזבח רליקטים. לפי מסורת מקומית מדובר בחלקי ראשיהם של פטרוס ופאולוס. יש שם גם מזבח עץ שלפה מסורת מקומית שימש את פטרוס עצמו לעריכת מיסה.
באפסיס מאחוריו בית מקהלה שהושלם ב1884 אך משולב בו פסיפס מהמאה ה4 של ישו מופיע בן 9 מלאכים. זה מיוחס למסורת מקומית לפיה נגלה פה במהלך מיסת ההקדשה של הבזיליקה. שאר הפסיפס משלב חלקים מהמאה ה9 והמאה ה13 ומתאר סמלים משולבים מהברית החדשה, קדושים נוצרים, אפיפיורים, ובשוליים מחווה לעושי הפסיפס. במקרה סמלי לאו ה13 מהמאה ה19 שבימיו נעשו שיפוצים בכנסייה.
במעברים קברי שישה אפיפיורים. בעבר היו יותר אך חלקם הועברו לקרית הותיקן.
לכנסיה גם קלויסטר רחב מידות ומיוחד מהמאה ה13. בעבר הכיל גם פסיפסים. משולבים בו חלקי פסלים מימי הביניים ופסל-חזה של הלנה אוגוסטה.
מות הבזיליקה בבפטיסטריום. צורתו מתומנת מסמלת שמונת הימים מהלידה ועד ההטבלה.
חלקו התחתון מקורי מהמאה ה4 עם שיפוץ מהמאה ה5. חלקו העליון והכיפה שופצו ב1637. לפי מסורת מקומית קונסטנטינוס עצמו הוטבל פה, אך בפועל עם הוא הוטבל זה היה על סף מותו, ובקונסנטינופול. בקירות המתחם פרסקאות המתארים צי ימי בפיקוס אספסיאנוס, כניסת הורדוס לירושלים (?), הטבלת קןנסטנטינןס, ומתת קונסטנטינוס. משולבים בהם טקסטים הנאמרים בעת ההטבלה. הקירות החיצונים עוצבו ע״י ברומיני ב1657.
צו קיסרי מזויף שחובר בן 750 ל800 (ככל הנראה בכנסית יוחנן לטרנו..) ובו כביכול קונסטנטינוס מעניק לסילבסטר הראשון וכל יורשיו שליטה מלאה ברומא והקיסרות הרומית המערבית בעוד הוא ימשיך לשלוט על הקיסרות הרומית המזרחית בקונסטנטינופוליס. המתנה נעשתה לכאורה לאחר שהאפיפיור ריפא אותו מצרעת והטביל אותו. חוקרים מעריכים שהמסמך נעשה בימי סטפנוס ה2 סביב 752 לסה״נ שנה לאחר נפילת ראוונה ללומברדים. בימי הביניים הוא שימש אפיפיורים שונים לתביעות בעלות וכוח באיטליה ומעבר לה.
ב1440 לורנצו ואלה הוכיח על סמך ניתוח לשוני שהמסמך מזויף שכן זו לא היתה לטינית של מאה 4 וכן היו טעויות בתאריכים.
צמוד לבסיליקת סן ג׳ובאני לטרנו. שימש ארמון האפיפיורים כאלף שנה. בינו לבין הכנסיה הוצב פסל מרקוס אורליוס אותו חשבו בטעות לפסל קונסטנטינוס. כיום הפסל במוזיאון הקפיטוליני. כאשר האפיפיורים עברו לאביניון היו שתי שריפות שגרמו נזק רב לארמון, ולכן כששב האפיפיור תחילה התגורר בכנסייה סנטה מריה בטרנסטברה, אח״כ בסנטה מריה מג׳ורה, ולבסוף בקרית הותיקן. יותר מאוחר האפיפיור סיקסיטוס ה5 הרס את הארמון ובנה את הנוכחי הקטן יותר. עם זאת, כנראה שחלק מהטריקלניום של הארמון המקורי עדיין קיים.
על פי מסורת מקומית 28 המדרגות בהן הוצא ישו ממקום המשפט הועברו מירושלים לרומא בידי הקיסרית הלנה. בימי הביניים הם הושמו בארמון לטרנו הישן וכונו ״מדרגות פילטוס״ (Scala Pilati).
לאחר הריסת הארמון הם הועברו למיקומן הנוכחי כדי שיגשו לקפלת ליאורנטיוס הקדוש, קפלה שבימי הארמון הישן הכילה רליקטים כה רבים עד שכונתה ״קודש הקודשים״ (סנכטה סנקטום).
מנהג הצליינים היה לעלות מדרגות אלו על ברכיהם. במאה ה17 המדרגות כוסו לוחות עץ להגנה עליהן. ב2019 הלוחות הוסרו והסתבר שהן עשויות שייש, חומר שלא היה בשימוש בירושלים במאה הראשונה.. (https://www.livescience.com/65244-holy-stairs-jesus.html)
מתחם שער שהשתמר בצורה מרשימה מאחרי כנסיית לטרן. כולל שני מגדלי שער בגובה 4 קומות (!)
במאה ה16 החליף אותו שער סן ג׳ובני ומאז הוא ושערי הרכבים החליפו את פורטה אסינאריה.
אחת משבע כנסיות החשובות ביותר ברומא לעולם הקתולי ויעד צלייני חשוב, במיוחד לקראת פסחא.
ב״שישי הקדוש״ האפיפיור עצמו היה הולך יחף מכנסיית יוחנן לטרנו לכנסיה זו, ולפי מסורת נוצרית מקומית ברצפתה אדמה מירושלים ולכן היא בעצם בירושלים.
היא בנויה על גבי וילת ענק (=ארמון) שהחל לבנות ספטימיוס סוורוס וסיים אלגבלוס. המתחם כלל אמפיתאטרון, סירקוס, ומרחצאות שהושלמו ע״י הלנה. חלק ממרכיבי הבניה הוקרבו לטובת חומות העיר שהקים אורליאנוס. יותר מאוחר הקיסרית הלנה התגוררה במתחם, שכונה ״פאלאזו סזוריאנו״ ביוזמתה האולם המרכזי הפך מסד לכנסייה, סביב שנת 320. היא שילבה אדמה מהגולגותה במבנה, מה שנתן לכנסייה את שמה - בסיליקה סנטה קרוצה. במאה ה8 נעשו בה שיפוצים, ושוב במאה ה12, שכלל הסבה למראה רומנסקי והוספת רצפה בסגנון ״קוסמטי/ קוסמטק״.
לקראת 1485 הוסף פסיפס המתאר ברכת ישו, קדושים שונים, ומסעי הצלב.
במזבח עצמו פסל גדול של הלנה, כנראה על בסיס פסל יונו שהתגלה באוסטיה.
ב1601 רובנס צייר את הלנה עם הצלב באחד המזבחות הצידיים. הוא גם צייר את הלעג לישו. שני הציורים כיום בצרפת. ציור נוסף שלו אבד.
במאה ה18 נעשו שיפוצים נוספים, וכן נקבעו רחובות לחבר הכנסיה לכנסיה מריה מג׳ורה וכנסיית לטרנו. חזית הכנסיה חודשה בסגנון בארוקי.
אגף ארכיאולוגי: כנראה בצמוד לכנסיה פרק ארכיאולוגי בו ניתן לראות שרידים של האחוזות "דומוס אלניאנה", "דומוס דלה פונטנה", ו"אסאה דומוס אאופודיה ולנטילה". לברר..
ב1930 נקבעה קפלה ובה כמה שרידים קדושים:
טיטולוס קרוציס: טוען להיות שרידי הלוח שנקבע מעל צלבו של ישו. בדיקות פחמן 14 משנת 2002 הראו שהוא נוצר בן 980 ל1146 לסה״נ. הוא גם עשוי מעץ אגוז שדי נדיר בישראל אבל מאד נפוץ באירופה.. (היה חוקר שניסה לטעון שזה עותק מימי הביניים של המקור..).
השורה הראשונה בקושי השתמרה. השורה השניה ביוונית והשלישית בלטינית אך שתיהן בכתב ראי, ומהן ניתן רק לקרא ״הנצרתי מ..״
המאמר הזה טוען שזה נעשה כי עברית כותבים מימין לשמאל (http://michaelhesemann.ibk.me/19_8.html) והוא פשוט העתיק לשפות אחרות. לכן גם הטקסט ביוונית אינו זהה לטקסט ביוחנן יט 19. וזה לדידו מוכיח שזה לא זיוף (זייפן היה מעתיק הטקסט ביוחנן..).
מנגד בהמשך הוא טוען שהוא קודם כתב בלטינית כפי שפילטוס הכתיב לו ואח״כ תרגם ליוונית ועברית..
אני טוען שזה נעשה ע״י זייפן שהזמין הטקסט ממשכיל ולא ידע כיצד לכתוב אותו והפך הנייר שקיבל.. הוא גם חרט את האותיות, מה שהיה פחות סביר. יותר סביר שהטקסט נצבע על הלוח..
יתרה מכך -
אף שלפי מסורת מקומית הלנה הביאה את זה לרומא (יחד עם חלק מהצלב ושלוש מסמרים) אין עדות לו בתקופה הרומית-ביזנטית. כמה שידוע הוא הוצג לראשונה במאה ה11 ואחר כך נשכח, והתגלה מחדש בעת שיפוצים ב1492.
ראוי גם לזכור שקביעת הלוח עם הטקסט הזה יחודית ליוחנן, הנחשב למקור הכי מאוחר לישו..
ראוי גם לזכור שהן אגריה והן אנטונינוס מרטיר מציינים שראו את הטיטולוס בעת ביקןרם בארץ הקודש..
בקפלת הרליקטים מצוין גם שני קוצים מכתר הקוצים של ישו (בימי הצלבנים ״אותר״ הכתר השלם, והוצג במסגרת זהב בנוטר דם. ב2019 הצליחו לחלץ אותו בשריפה והוא מאז בלובר.
יש גם שלוש חתיכות של הצלב הקדוש. חתיכה גדולה יותר, שהלנה כביכול הביאה, הועבר במאה ה16 לבזיליקת פטרוס ומוצג ליד הפסל שלה שם.
יש גם אצבע של סינט תומס.
ראוי לציין גם פרסקאות באפסיס המתארות אגדות הצלב הקדוש.
במאה ה10 נוסף מנזר ליד, שהופעל ע״י כמה מסדרים בתקופות שונות. המנזר נסגר בשנת 2011 בהוראת האפיפיור לאחר גילוי אי סדרים בסגנון החיים במקום מבחינה ליטורגית, כלכלית, ומוסרית..
בי בי סי פירט שמדובר בנזירה שהיתה רקדנית מוט בעברה שנהגה ריקודים ״מודרנים״; ושאב המנזר, מעצב אופנה ממילאנו בעברו, פתח במקום מלון , הנהיג מרתון קריאת תנ״ך בתוכנית טלוויזיה, וארוח סלבים ״בצורה לא קונבנציונלית״. חקירת ההתנהגות המוסרית של הנזירים התבררה כלא ראויה, אך ללא פירוט. https://www.bbc.com/news/world-europe-13559219
ליד כנסיית סנטה קרוצה אין ג'רוסלם. האמפיתאטרון נבנה בימי קרקלה, והיה חלק ממתחם "הרטי ספיי וטריס". האמפי שולב בחומות אורליאנוס.
ליד פורטה מג׳ורה וכנסיית סנטה קרוצה אין גרוסלם. היפודרום שהוקם בפאתי העיר בימי קרקלה, ליד פורטה מג׳ורה. גודלו היה 565 על 125 מ שזה קצת פחות מהסירקוס מקסימוס, 650 מ על 150 מ.
אלגבלוס שינה את מתארו לטובת ארמון.
כשהוקמו חומות אורליאנוס המתחם נחתך לשניים. החומה גם חותכת את האמפיתאטרון שליד.
שער נצחון מאבן לבנה שבנה קלאדיוס ב52 לסה״נ לעטר כניסת שתי אמות המים, ״אקוה קלאודיה״ ו״אקוה אוניו נובוס״ שהוא השלים מעל שני צירים המובילים לתוך העיר (״ויה פראנסטינה״ ו״ויה לביקנה״).
השער בה להציג נצחון על הטבע בהתקנת מערכות אספקת מים אלו, ויש עליו כתובות בלטינית של קלאודיוס, אספסיאנוס וטיטוס (לאחר ששיפצו את אקוה קלאודיה).
עד היום מעל השער שתי תעלות של אמות אלו, והאזור באופן כללי הוא צומת של שבע האמות הבאות לעיר ממזרח. מרסיה ומעליה טפולה ויוליה הגיעו באמה ליד, ואפיה ואניו וטוס הגיעו מתחת לאדמה.
ב271 השער שולב בחומות העיר שהתקין אורליוס.
ב405 הונוריוס הוסיף קומה לשער לשומרים ואלמנט קישוטי. אלמנט זה הוזז בפקודת האפיפיור ב1838 והוצב לצד השער.
בצמוד לשער יש מצבה למרקוס ורגיליוס אאוריסקס האופה. הוא משנת 20 לפנה״ס ומדובר בעבד משוחרר. בקבר תבליטים המתארים הכנת לחם ועיגולים שלא ברור תפקידם (בויקיפדיה מציעים שאולי מדובר בכלי מידה או כלי עירבוב. לדעתי מדובר בארובות! ראה שחזור למטה).
כתובת הקבורה שלו -
EST HOC MONIMENTVM MARCEI VERGILEI EVRYSACIS PISTORIS REDEMPTORIS APPARET
מלמדת שגם היה קבלן (בניה?) ואולי גם שומר שער, מה שאולי מעיד מדוע נקבר שם. הצעה אחרת היא שמשמעו המילה האחרונה ״זה ברור!״
בכל מקרה התבליט למעלה מתמקד בשלבי אפיית לחם.
כאשר הוסרה התוספת של הונוריוס נחשף פסל שתי דמויות , של האופה ואישתו, אטיסטיה. הפסל כיום במוזיאון הקפיטוליני.
באופן מצער כיון שהמתחם ליד תחנת טרמיני אף שהוא מתוחם הוא מלא באשפה.
השער נקראה ״פורטה מג׳ורה״ כיון שמוביל לכנסיית סנטה מריה מג׳ורה -
בסיליקה מהמאה הראשונה לפנה״ס שנחשפה ב1917 במהלך עבודות תשתית לקו רכבת. היא קבורה כולה מתחת למפלס הרחוב, בסיסה 12 מ נמוך יותר. היא זוהתה כמקום המפגש של הזרם הניאו-פיתגורי. על קירות ותקרת המבנה עיטורים שונים בסטוקו ופרסקו. מ2015 זה פתוח לקהל פעמיים בחודש (!..), לכניסה בקבוצות קטנות וחובה להרשם מראש.
מתחם עגול צמוד לפסי הרכבת של תחנת טרמיני. זוהה במאה ה18 כמקדש מינרוה כי התגלה בסביבתו פסל אתנה פרומכוס, אך בעצם מדובר בנימפיאום מן המאה ה4. המבנה דקטוגנולי, ובנוי באופוס לטריקיום. הכיפה קרסה ב1828.
אין עליו כתובות מיוחדות ואין עליו שום תיעוד היסטורי. הוא מהוה שלב מעבר ממבנים מעוגלים רומים, לעיתים חילונים (חדר האכילה בדומוס אוראה) ולעיתים קדושים (הפרתנון) , לכנסיות ההרכזיות של התקופה הביזנטית.
שוק סגור מולטי אתני קולני ומומלץ.
תצוגה חדשה של ממצאים ארכיאולוגים של אחד מאחוזות הגנים שסבבו את מרכז העיר בתקופה האימפריאלית.
מכונה גם פורטה אלכימיה. שריד של וילה מהמאה ה16 שלפי מסורת מקומית הצליח לזקק זהב בעזרת אלכימיה, בעיקר בשל ספר עם עלילה דמיונית שנכתב עליו בסוף המאה ה18.
על הדלת מספר כתובות ותבליטים, כולל מגן דויד בחלק העליון, ובתוכו צלב, ומתחת כתובת בעברית ״רוח אלהים״..
מצידי הדלת שני פסלי בס, הממוחזרים ממקדש לאיזיס ואוזיריס מהתקופה הרומית.
שרידים מרשימים (גובה 18 מ!) של נימפאום מימי אלכסנדר סוורוס (222-236 לסה"נ). למרות שא סוורוס גם התקין אמה חדשה ("אקוה אלכסנדרינה") המזרקה קיבלה מימיה מאמת קלאודיה, אניו נובוס, ויוליה. בימי הביניים המזרקה כונתה בטעות "פסלי השלל של מריוס", כי בטעות יחסו הפסלים לשלל של קאיוס מריוס. ב1590 האפיפיור העביר אותם לגבעה הקפיטולינית. הם כנראה פסלי ציון נצחון דומטיאנוס בדקיה וקטיה ב89 לסהנ.
שער חשוב בחומות הסרויות של רומא. הוביל לגבעה האסקוילית. בתקופה האוגןסטאום נבנה מחדש כקשת נצחון. ב262 לסה״נ הוחלפה הכתובת בכתובת הקדשה לגליאנוס ואישתו.. קיים רק הקשת המרכזית שלא, וגם היא לא יציבה..
גליאנוס היה הקיסר ב260-268 לסה"נ. בתקופתו לראשונה פולחן נוצרי לא היה אסור. גליאנוס גם הקים לראשונה יחידת קומנדו מטכלית (קומיטאטנסס) לפעילויות מיוחדות ברחבי האימפריה. כל זה לא עזר לו, והוא איבד חלקים מהאימפריה, ובסוף נרצח על ידי אחד מקציניו, קלאדיוס גותיקוס, שהצליח לשלוט שנתיים, ומת במגיפת קיפריאנוס..
לצידו מנזר סן ויטו
בתקופה האןגןסטאית מחוצה לו היה מתחם קניות בשם ״מאסלום ליויאה״
אחת מארבעת הכנסיות הפטריארכליות ברומא, ומייצגת את כנסיית אנטיוכיה. היא גם משבע הכנסיות המרכזיות בעיר. מוגדרת כשטח הותיקן ונשמרת על ידי חיילים שוויצרים.
הכנסייה נבנתה באמצע המאה ה4 לאחר שמרים התגלתה בחזיון לזוג עשיר ולאפיפיור ליבריוס בעיקבות ארוע שלג נדיר על אותה גבעה באוגוסט. (עד היום ב5 אוגוסט טקס פיזור עלי ורדים לבנים במקום). הכנסיה הושלמה באמצע המאה ה5, שנים ספורות לאחר ועידת אפסוס בה הוחלט להגדיר את מרים כ״אם האלוהים״. המתחם שופץ לאחר רעידת אדמה ב1348 וכאשר האפיפיור שב מאביניון הוא שהה תקופה קצרה בכנסייה זו. על קיר הכנסיה פסיפס ממאה 14 המתאר את נס השלג עם ישו, מרים, שני אפיפיורים וקדושים נוספים.
ב1378 הוסף מגדל פעמונים בסגנון רומנסקי והוא במגדל פעמונים הגבוה ברומא (75 מ), שגם נמצא בגבעה הגבוהה ביותר ברומא. הוא כנראה נוסף לציין שובו של האפיפיור מאביניון.
תקרת הכנסייה מכילה זהב, תרומת מלכי ספרד לאחר שהאפיפיור יישב בינם לבין פורטוגל מחלוקת על יישוב אמריקה הדרומית.
הרצפה בסגנון ״קוסמטק״ מהמאה ה12 עם תיקונים מ1750. 36 העמודים בנאוה מוחזרו ממבנה רומי קדום.
חזית הכנסיה חודשה ב1743.
בכנסייה קבורים שישה אפיפיורים וכן ברניני.
בעבר הציגו בכנסיה הנוצרית את ערסל ישו. לא ברור לי אם זה עדיין בתוקף.
במתחם הכנסיה קפלת בורגז, שעיטורה מכיל מחזור חלקים ממקדש ארטמיס במתחם פורום נרוה.
בחזית הכנסיה עמוד מבסיליקת מקסנטיוס בפורום רומנום. גובהו 14 מ ובבסיסו כתובת המציינת את ישו כמביא השלום (לכן העמוד מכונה גם ״עמוד השלום״). סביב העמוד מזרקה ועיטורי נשר ודרקון (!) סמלי האפיפיור פאולוס ה5, שהזמין את העבודה.
מנהג שהחל ב1552 של מסע צליינות ביום אחד לשבעת הכנסיות המרכזיות ברומא:
בזיליקת פטרוס
בזיליקת פאולוס מחוץ לחומות
בסיליקת סבסטיאן
בזיליקת יוחנן לטרנו
כנסית הצלב הקדוש בירושלים
כנסיית לורנס מחוץ לחומות
כנסיית מריה מגור.
המנהג החל ע״י פיליפו נרי ב1552, כומר שכונה ״השליח השני לרומא״. בהתאם יש כמה צירים ליד חלק מהכנסיות המכונים ״רחוב שבע הכנסיות״ (״ויה דלה סטה שיאז״). המנהג קיים עד היום ובמיוחד פופולארי ביום רביעי של השבוע הקדוש (יום רביעי נקרה ״רביעי הקדוש״ או ״רביעי של הריגול״ ומציין היום בו יהודה איש קריות דן על הכהנים על התשלום עבור בגידתו).
ליד כנסית מריה מג׳ור. נחשבת לכנסיה העתיקה ביותר ברומא. סבורים שבית התפילה הראשון הוקם במקום באמצע המאה ה2, תוך מחזור חלקי של בית מרחץ מימי הדריאנוס, שניתן לזהות שרידיו באפסיס. שם ישב האפיפיור עד אשר בימי קונסטנטין הוא עבר לכנסיית יוחנן בלטרן. במאה 4 המקום הפך לבזיליקה.
במאה ה5 עוטר האפסיס בעיטור נדיר של ישו כמלך יושב על כס מלוכה, לבוש טוגה מזהב. בידו שרביט. בידו השמאלית הטקסט בלטינית ״האדון שומר על כנסיית פודנטיה״.
לצידיו מוצגים פאולוס ופטרוס ואחריהם 8 מ12 השליחים (?). התאור מאד רומי בסגנונו ומדגיש תוי פנים שונות לכל דמות. שתי הנשים העומדות ברקע מייצגות את הכנסיה והסינגוגה, שתיהן מכתירות את פאולוס ופטרוס (גרסה אחרת שאלו פודנטיאנה ופרקסדס)
מעליהן גגות וכיפות של ירושלים השמימית, או מראה ירושלים (ובית לחם?) בימי קונסטנטין. באמצע תאור הגולגןתה על צלב זה עליו. בשמיים האנשות ארבעת האבנגליונים (מתי, מרק, לוקס, יוחנן).
פסיפס האפסיס חודש במאה ה16. יתכן ואז הוסרו חלק מהשליחים.
במאה ה11 הוסף מגדל פעמונים רומנסקי. במאה ה13 החלל הפנימי עוצב מחדש והפך מ3 מעברים לאחד. כנראה אז גם נעשה הציור באפסיס של ישו ומלאכים.
בעבודות נחשפו שברים נוספים של פסל הלאוקון אך בהעדר תקציב הם כוסו ולא נמצאו שוב מאז (!!!!)
במאה ה19 נוספו מדרגות גישה מהרחוב שכן מפלס הכנסיה נמוך ממפלס הרחוב. גם נוספו פרסקאות וגם חזית חדשה.
פוטנדיה: בתולה וקדושה נוצרית יחד עם אחותה פרקסדס שהוצאה להורג בגיל ה16 לאחר שסירבה לסגוד לאנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס. בחייה הקצרים סייעה לאביה, פודנס להטביל אנשים לנצרות בבית טבילה קטן שהקימו בביתם. במסורת הנוצרית היא קבורה בקטקומבות של פריסקילה.
מתחם יהודי שנפתח ב1914 לטובת יהודים שעזבו את הגטו. חלק מהעיטורים הובאו מבתי כנסת עתיקים בגטו (סקולה קסטילניה). בקומת המרתף פועל בית כנסת אשכנזי.
שוק מקורה לצד תחנת טרמיני שנפתח ב2016.
החומות הסרויות -> המוזיאון הרומי הלאומי פאלאזו מסימו אלה טרמה -> מרחצאות דיוקלטיאנוס -> כנסיית מרים של המלאכים והמרטירים -> קלויסטר מיכאלאנגלו -> כנסיית ברנרד הקדוש של המרחץ ->"מזרקת משה" -> שער פיוס -> הליכה לאורך חומות אורליאנוס -> שער סן לורנצו -> שער טיבורטינה -> כנסיית סן לורנץ מחוץ לחומות
קטע נדיר לצד מגרש החניה של תחנת טרמיני בו ניתן לראות קטע של חומות סרוויוס הקדומות של רומא. יש רק עוד קטע אחד, בדרום בעיר, בו ניתן לראות קטע נוסף של חומות העיר (פורטה ראודוסקולנה)
הארמון נבנה ב1886
כקולג׳ לנזירים ישועיים והוא תיפקד ככזה עד 1960. ב1981 הוא נרכש על ידי העיריה. ב1995 הוא נפתח כאחד מארבעת המוזיאונים הרומים הלאומיים. עיקרו פיסול רומי, כולל חיקוים של פסלים יווניים, וכן פרסקאות ופסיפסים.
ראוי לציון פסל הברונזה ״המתאגרף הנח״ שהיה במרחצאות דיוקלטיאנוס. הוא מיוחס לאמן ליזיפוס ומתוארך למאה ה4 לפנה״ס. הוא התגלה ב1885 בשולי הגבעה הקוירינילית.
פסל ברונזה נדיר נוסף של נסיך נשען על חנית. גם הוא התגלה בגבעה הקווירינילית ומקורו כנראה מאחוזה פרטית. זהותו לא ברורה.
בקומת הקרקע ריכוז של פסלי ניאו-קלסיקה מהמאה ה2 לפנה״ס. קרי אלו חיקוים של עבודות יוונית שנעשו ברומא הרפובליקנית לטובת בעלי ממון, וזה בעקבות כיבוש יוון וחשיפה לאוצרותיה.
במרתף אוסף נומיסמטיקה, מבוסס ברובו על האוסף של ויטוריו עמנואל הג.
יוזמה מ286 לציון שובו של מקסימיאן מאפריקה, שותפו של דיוקלטיאנוס לשלטון. הן הושלמו ב306 לסה״נ, שנה לאחר פרישת דיוקלטיאנוס, ונחשבים יחד עם מרחצאות קרקלה למרחצאות הגדולים ביותר שנבנו ברומא (132 דונם).
המרחצאות פעלו עד 537 לסה״נ, שכן לאחר פשיטת האוסתרגותים והריסת האמות אספקת המים למרחצאות הופסקה.
ב1560 הורה האפיפיור על בניית כנסיה לזכר נוצרים שלפי מסורת מקומית מתו בבניית המרחצאות. הכנסיה נקראה ״כנסית מרים של המלאכים והמרטירים״,
לצידו נבנה מנזר לטובת המסדר הקארטוסיאני. מיכאלאנג׳לו נשכר לעיצוב החללים של הפריגידריום וטפידריום שלו. הוא גם עיצב קלויסטר.
חללים נוספים לידם הוסבו למחסני תבואה ושמן.
ב1884 הקרטוסיאנים עזבו את המקום וב1889 ממשלת איטליה ייסדה במרחצאות והמנזר מוזיאון.
בנויה בעיקר לתוך הפריגידריום של מרחצאות דיוקלטיאנוס. הארכיטקט הראשי היה מיכאלאנג׳לו והיא הושלמה ע״י תלמידיו. הכנסייה שימשה במסדר הקרטוסיאנים, ואחרי שעזבו, את ממשלת איטליה.
האפיפיור פיוס ה4 שיזם המתחם קבור בכנסיה. קבורים גם גנרלים של מלחמת העולם הראשונה והיא משמשת לטקסים של צבא איטליה.
ב2010 בחצר הותקן פסל 16 מ ברונזה של גליליאו גליליי, מתנת סין.
בתחילת המאה ה18 האפיפיור קלמנט היא שכר את ביאנציני לבדוק באמצעות אור המגיע מחור קטן בתקרת הכנסייה את נכונות הרפורמה של גרגוריוס ותחרות בקו המרידיאני בבולוניה. בריצפה נקבע קו מרידיאני בן 45 מ מברונזה באמצע לוח שייש. המכלול שוחזר ב2002 ופעיל גם כיום.
כנסיה עגולה הבנויה על גבי המגדל ציין את הפינה הדרום מערבית של מרחצאות דיוקלטיאנוס. (הפינה השניה במרחק 225 מ!). הכנסיה נבנתה ב1598 למסדר צרפתי. עבודות האמנות שבתוכו מסווגות כ״מנייריזם״, סגנון מעבר מהרנסנס לבארוק. במהפכה הצרפתית התיישבו במקום נזירי ברנרד מקלוו (ממייסדי הטמפלרים) שנתנו למקום את שמו הנוכחי. המנזר נהרס בראשית המאה ה20 לטובת הרחבת הרחוב. מתאר הכנסיה מזכיר הפנתיאון - פנימי עגול, נטול חלונות, ועם אוקולוס.
מזרקה בסופה של ״אקוה פליס״ הממחזרת את אמת אלסנדרינה, שנעשתה ביוזמת האפיפיור סיקסטוס החמישי (ששמו הפרטי היה פליס). העיצוב, של דומינקו פונטנה (..), הושלם ב1588 וזה היה המבנה הציבורי הראשון ברומא מאז התקופה הרומית (!). המזרקה מעוצבת כשער נצחון. בחזיתה כתובת לסיקסטוס החמישי.
המזרקה גם נעשתה כתגובה למחאה הפרוטסטנית, כדי להראות שהכנסייה הקתולית מיטיבה עם העם (לכן גם בנושאים מקראיים בלבד). היא גם החייתה את אזור הגבעה הקווירינילית ועשתה אותו הרבה יותר עירוני.
הקשת המרכזית פסל גדול של משה (שסיקסטוס שאף להידמות אליו). משמאל תבליט אהרן, אך כנראה גם משלב הנס של משה המיטיב את מי מרה (שמות טו 22-27) ו/או הכאת הסלע להפקת מים (שמות י״ז 5-7).
מימין כנראה תאור של גדעון וחייליו שותים מים תוך ערנות (שופטים ז 5). יש הצעה שזה תאור ייסוד אמת אלכסנדריה ע״י ס סוורוס.
בחזית ארבע אריות ומפיהם מים. אלו רפליקה של מזרקה לכבוד מרקוס אגריפה שהיתה בחזית הפנתיאון. כנראה גם העמודים משם.
לצידה שוקת, בריכות לכביסה, שחיה, כולל שחייה בפרטיות לנשים.
במקור נקראה על שם פאולוס אך לאחר שהובא לשם ציור של לידת מרים את ישו שונה שמה. הציור נשרף בשריפה ב1833 וכיום מוצג עותק שלו. הכנסייה עצמה שיא של עיצוב ברוקי.
קפלה קורנרו: עוצבה ע״י ברניני ב1646 ובמרוכז הפסל של ברניני של האקסטזה של תרזה הקדושה מאקוילה שלאחר ששמע ממנה על החוויה. נחשב ליצירה המפורסמת ביותר של ברניני! בצדדי הפסל פלי משפחת הקרדינל קורנרו צופים בחזיון הקדושה.
תרזה מאוויליה: כרמליתית מספרד. בת של יהודי מומר. טענה לחוות חזיון של מלאך שנגלה לה ופילח את ליבה בחנית. לדבריה ״כאב חודר זה הביא עמו עונג כה רב וכה עז, עד כי לא שאלתי אלא שלא יחדל ולא ייפסק... לא היה זה כאב גופני, אלא כאב רוחני, אף שגם לגוף היה בו חלק, ואפילו חלק נכבד״.
כתבה שירה ומדיטציה. ספרה ה״טירה הפנימית״ יצא בעברית ב2015.
אחוזת גנים שהוקמה בצפון העיר ע"י היסטוריון בשם סלוסט שרכש את השטח מידי יורשי יוליוס קיסר שהיה בעל האדמה במקור. הקונספט של אחוזות גנים החל במאה הראשונה לפנהס ותכליתו אחוזת ירק שקטה מחוץ להמולת העיר, המשלבת פיסול. מפת רומא העתיקה ("פורמה אורביס רומנה") מלמדת שהיו 17 הורטים בהיקף העיר (ראה מפה למטה).
לאחר מות סלוסט המתחם נהיה רכוש קיסרים, והם פיתחו המקום והשתמשו בו לעיתים. בהורטוס סלוסטיאני מת נרוה ב98 בעת ששהה במקום. לאחר, הן הדריאנוס והן מרקוס אורליוס פיתחו את המקום. אורליוס אף פיתח במקום אזור לרכיבת סוסים.
ב410 אלאריק פלש לתוך העיר דרך הורטי סלוסטיאני ובזז את העיר. המתחם נהרס ולא שוקם שוב.
במאה ה16 האחיין של האפיפיור, לודוביקו לודוביסי רכש את השטח ובנה מעליו את "וילה לודוביסי". בתהליך הפיתוח התגלו פסלים רבים, כגון "הגאלי הגוסס", "הגאלי המתאבד", "הגאלי הכורע", ה"ניובידית הגוססת" ה"אגרטל של בורגז", ה"הרמואפרודיטה" של בורגז, ועוד.
התגלה גם עותק רומי של אובליסק מצרי קדום, אשר מוצב כיום בראש המדרגות הספרדיות.
במאה 19 האזור עבר פיתוח עירוני מואץ עם מעט מחקר, לכן המידע על האתר חלקי ביותר. אך התגלתה מזרקה, מקדש עגול לונוס ארוסינה, והסתבר שהיה במקום היפודרום מימי אורליאנוס.
כיום ישנו שריד מרשים של טריקלניום מעוגל מהאחוזה, 14 מ נמוך ממפלס הרחוב. לבנים טבועות מלמדות שהוא מ126 לסה"נ, משמע הוא בהשפעת דומוס אוגוסטנה ודומוס אוראה.
ישנו גם קריפטופורטיקוס עם ציורי קיר, הנמצא כיום במתחם השגרירות האמריקאית בויה פריולי.
לא ברור לי עד כמה האתר נגיש..
אחד השערים הצפוניים בחומות אורליאנוס שעוצב מחדש ע״י מיכאלאנג׳לו ביוזמת האפיפיור פיוס ה4 והחליף השער המקורי, פורטה נומנטנה, ששרידיו נמצאים 70 מ מזרחה. מיכאלאנג׳לו הציע שלוש אפשרויות מהם האפיפיור בחר בזולה ביותר וכנראה גם היא לא בוצע במלואה. זה היה הפרויקט האחרון של מיכאלאנג׳לו לפני מותו. בעקבות פגיעת ברק ב1851 נעשו שיפוצים במתחם. הם כללו הוספת שתי נישות ובהן פסלי אגנס ואלכסנדר. זאת כיון לבקשת האפיפיור פיוס לאחר שבקושי נחלץ מהתמוטטות יציע בכנסיית אגנס בעת ביקורו ב1855.
80 מ ממערב לשער ב20 ספטמבר 1870 כוחות מהפכני איטליה פרצו דרך חור בחומה לעיר, כבשו את רומא, והשלימו את איחוד איטליה. בנקודת הפריצה כיום מונומנט זיכרון ולפני עמוד נצחון ועליו ניקה.
זו גם הסיבה שמול השער פסל חייל מסתער (הוקם ע״י מוסוליני גם כקונטרה לאפיפיור), ובתוך מבנה החומה מוזיאון לכוחות הפורצים (ברסאגליירי), שהוקם ב1921.
האזור ממזרח לשער פיוס היה מצודת המשמר הפרטוריאני שפעל שם עד המאה השלישית לסה"נ. חלקים רבים ממנו גם שולבו בחומת אורליאנוס. כמה שאני מבין שער המצודה עדיין קיים, אבל אני לא מוצא בגוגל מפס..
שער טיבורטינה הוא המקום בו נכנסות אמות מרסיה ומעליה טפולה ויוליה לעיר (אורליאנוס הפך הקטע מפה לפורטה מג'ורה חלק מחומת העיר). השער עצמו הוקם בימי אוגוסטוס ושוקם טיטוס ושוב בימי קרקלה. הוא שולב כשער בחומת העיר בימי אורליאנוס, ושופר בימי הונוריוס. בימי הביניים השער שינה שמו לשער סן לורנצו כי הוביל לכנסית סן לורנצו שמחוץ לחומות. עם זאת היה לו גם כינוי מקומי "שער השוורים" כי קשת אוגוסטוס עוטרה בשוורים.
בשער שלוש כתובות בלטינית. האחת מפארת את אוגוטסוס כ"משקם האמות". השניה, אל אקוה טפולה, על שיקום אמת מרסיה, והשלישית, על אמת מרסיה, מתארת שיקום בימי טיטוס.
אחת מ״שבע כנסיות הצליינות של רןמא״ ואחת מ״חמשת הכנסיות האפיפיוריות של רומא״, המוקדשת לפטריארכיה של ירושלים.
נקראת על שם לורנץ, אחד משבעת הדיוקנים הראשונים ברומא שהוצא להורג ב258 ע״י ולריאנוס.
במסורת הנוצרית השטח היה של קונסטנטינוס וכאשר קיבל הנצרות החליט להקים כנסיה במקום בו הוצא להורג לורנץ. במאה ה13 האפיפיור הזמין הקמת כנסיה נוספת בחזית המקורית, תוך שילובה. פנימה עוטר פרסקאות המתארים את סטפנוס ולורנץ.
בחצר ריצוף ״קוסמטק״ מהמאה ה13.
לפי מסורת מקומית בכנסייה קבורים לורנץ וסטפנוס.
בכנסיה קבורים חמישה אפיפיורים וכן רה״מ האיטלקי גספרי, הוגה ומקדם רעיון האיחוד האירופי.
במלחמ הב חזית הכנסיה נהרסה בהפגזה אמריקאית ושוחזרה לאחר מכן.
מהכנסיה כניסה לבית קברות ענק, ולכן מתקיימות בה הרבה הלוויות.
ויה סקרה -> קשת טיטוס -> מקדש ונוס ורומא, בסיליקה פרנצסקה רומנה, ומוזיאון פורום רומנום -> מרחצאות אלגבלוס -> בסיליקת מקסנטיוס -> פורטיקו ימי הביניים -> מחסני אספסיאנוס -> מקדש רומולוס -> קוסידטו קרסר -> כנסיית קוסמאס ודמאינוס - > מקדש אנטונינוס ופאוסטינה -> רגיה -> מקדש וסטה ובית הבתולות הוסטליות -> מקדש יוליוס דיבוס -> קשת אוגוסטוס -> מקדש הדיוסקורים -> מעין ג'וטורנה -> כנסיית מריה אנטיקה וקפלת 40 המרטירים
השטח שמצפון לבקעת הפאלאטין הניגש לגבעת הקפיטול. בבואה לאימפריה הרומית מהתהלוכות בתקופה הרפובליקאית ועד בניית כנסיות על גבי מונומנטים אימפריאליים ולבסוף נטישתה. שלבים עיקריים :
498 לפנהס - בקצה המערבי של הפורום נבנה מקדש לסטורנוס, אל החקלאות. בעמק תחתיו מתפתח שוק בשר, שוק פיננסי, ועוד.
191 לפנהס - בניית בזיליקת אמיליה לטובת פעילות חילונית יותר.
אוגוסטוס - בניית מקדש יוליוס, על גבעת הפאלאטין את בית אוגוסטוס וליויה, ועל הגבעה צפונית את פורום אוגוסטוס. ליד הטיבר את תאטרון מרסלוס ופורטיקוס אוקטביה.
טיבריוס - ארמון בגבעת הפאלאטין
נרו - מוסיף את ה״קולוסוס״ ו״דומוס אוראה״
אספסיאנוס וטיטוס - בעמק ממזרח בונה את האמפיתאטרום הענק. מביאים מתחם בידור לראשונה לאזור הפורום. אספסיאנוס מוסיף גם פורום בגבעה מצפון.
טראיאנוס - מוסיף על הגבעה הצפונית את עמוד טראיאנוס, שוק טראיאנוס, ופורום טראיאנוס.
ספטימיוס סוורוס - קשת בקצה המזרחי.
קונסטנטינוס - קשת בקצה המזרחי. בסיליקה לאורך הויה סקרה.
פוקס - עמוד. המונומנט האחרון במתחם (608 לסה״נ).
ציר קדוש שקיבל קדושתו מההסכם בן רומולוס למלך הסבינים. נמתח מ שער טיטוס למקדש הבתולות הוסטליות. בתקופת אוגוסטוס רוחבה היה 5 מ בלבד.
השינוי הגדול היה בימי נירון, כאשר בעקבות שריפת 64 לסה״נ הוא בנה לאורכה קולונודות רחבות, ולפני הקולוסוס שלו הדרך פנתה צפונה, ונעה לאורך ״וסטיבול דומוס אוראה״.
שינוי זה לא נמשך זמן קרב שכן טיטוס קבע את קשת טיטוס כנקודת סוף הציר, וכך הוא מוכר עד היום.
בימי קונסטנטינוס הדרך הורחבה לכדי 30 מ (לדעתי זה חיבר את שני הצירים..).
הציר שימש לתהלוכות נצחון וטקסיות-דתיות, אבל גם בחיי יום יום.
מימי אוגוסטוס נהגו לאורכו טקסי האלאה של קיסרים לאחר שנפטרו. גופת הקיסר הובלה עם מסיכת שעווה על פניו.
למרות שמו (״הציר הקדוש״) הוא נודע גם בזונות לאורכו, וכן בתי עשירים. לאחר 64 הבתים הוחלפו בחנויות תכשיטים.
נמצא במקום בו עמד מקדש ליופיטר סטאטור. זהו שער נצחון שהקים דומטיאנוס ב82 לסה״נ לפאר את אחיו, טיטוס, על דיכוי מרד היהודים. שער נצחון דומה הוקם על ידי טיטוס עצמו והוצב בסירקוס מקסימוס, אך כיום רק בסיסו אותר.
חלקו המפורסם ביותר הוא תאור ה״טריומף״ , תהלוכת הנצחון בחורף 71 לסהנ. מוצגים בו חיילים או שבוים נושאים שלושה חפצים יהודים מקודשים:
המנורה: תאורי יחידאי וחשוב כי הוא מפרט מראה החפץ. קופסאת הבסיס כנראה נוספה ע״י הרומים לנשיאה נוחה שכן מוצגים בה בע״ח ומפלצות. ב1949 מדינת ישראל החליטה שאיור של המנורה יהיה סמל מדינת ישראל, תוך עמעום תאור המפלצות.
שולחן לחם הפנים: שימשה להשמת לחמים שהיו מוחלפים מידי שבת. הונחו בה גם בזיכים של לבונה. אחד הבזיכים מתואר בתבליט.
חצוצרות הכסף: משולבים בשולחן לחם הפנים. שימשו לתקיעת כהנים בימי מלחמה וחגים. בפאה הימנית מופיעה שער הנצחון עצמו למרות שבפועל הוא הוקם עשור אחרי התהלוכה. בספנדרלים (הרווח החזיתי שבן הקשת לקורה מעל) מוצגת ניקה, אלת הנצחון.
רוב המתאר יווני בסגנונו אך הצפיפות של הדמויות אופיינית לאמנות רומית. כנ״ל הקטנת הקשת ביחס לצועדים.
כיוון הצעידה באופן מפתיע הוא אך מחוץ לרומא.
בימי הביניים עברו הפנים איקונוקלזם.
הספנדרלים: צידי הרווח בן הקשת לקורה מעל. מתוארים בהם ניקה מכונפת הנושאת אבוקת נצחון.
כתובות:
בכתובת הקדמית של הקשת נרשם -
הכתובת האחורית אבדה ובמקומה ב1821 נוספה הכתובת -
יהודי רומא נמנעו מלבקר מקום זה, ומי שביקר נהג לירוק במקום. אך ב29 נובמבר 1947 הם ערכו מצעד מתחת לקשת, מכיוון הפורום רומנום החוצה, לכיוון ירושלים.
המקדש הגדול ביותר ברומא העתיקה (!). נבנה בימי הדריאנוס , החל מ121 לסה״נ. אך כנראה הושלם ונחנך רק בימי אנטונינוס פיוס, ב145 לסה״נ (על סמך עדויות המטבעות). הוא נבנה על גבי הכניסה ל״דומוס אוראה״ של נרו, והצריך הזזת פסל הקולוסוס של נרו מזרחה יותר. בחפירות גם התגלו מבנים פרטיים קדומים יותר. המתחם שוקם על ידי מקסנטיוס לאחר שריפה בפורום ב283 או 307. הוא גם הוסיף בזיליקה גדולה ממערב למקדש.
מידות המקדש היו גדולות ומרשימות (107 על 48 מ) ובחלקו האחורי כיום מוזיאון הפורום רומנום.
בתוכו סגדו לפסל המאניש את רומא , (בסלה הפונה לכיוון הפורום), וונוס פליקס (=ונוס המביאה מזל טוב), ב״סלה״ הפונה לכיוון הקולוסיאום.
כנראה שהצבתם גב אל גב נועד גם ליצור משחק מילים שכן ונוס היא אלת האהבה, ובהיותה הפוך היא יוצרת ״אמור״ מול ״רומא״..
במהלך בנייתו האדריכל, אפולודורוס מדמשק, העביר ביקורת על התכנון. בתגובה הדריאנוס הוציא אותו להורג..
במאה השביעית הברונזה מהמקדש הועבר לבזיליקת סנט פטרוס ולאחר 847 לסה״נ בחלקו המערבי נבנתה כנסיית סן מריה נובה (מחליפה את סנטה מריה אנטיקווה). במאות 11-12 המתחם שולב בחומות, ובמאות ה14-16 הוא נודע כמקור אבן ושייש.
ב1612 של הכנסייה באגף המערבי שונה לכנסיית סנטה פרנצ׳סקה וב״סלה״ של פסל האנשת רומא הותקן מגדל הפעמונים של הכנסייה.
מוזיאון שהוקם בראשית המאה ה20 להצית את ממצאי חפירות גי'אקומי בוני בפורום רומנום בראשית המאה ה20. כיום הוא מציג גם חפירות מאוחרות יותר במתחם.
כנראה שהוא יושב בתוך מבנה המנזר של כנסיית פרנצסקה רומנה. יש בו 9 חללי תצוגה.
שני חדרים מוקדשים ל41 קברים שבוני חשף מתחת למקדש אנטונינוס ופאוסטינה שנוצרו בן המאה ה10 ל5 לפנה"ס.
חדר אחר מציג את פסלי קסטור ופולוקוס ותבליטים מבסיליקה אמיליה.
חדר 3 מציג פיסול וכנראה מודל של מקדש הוסטה, עם ממצאים מחפירות המקדש. בחדר גם תשורות שהובאו לקליבוס הקפיטוליני ונחשפו בשנות ה1980-1990.
האתר הרשמי של המוזיאון לא עובד.. אולי כשיעבוד נהיה יותר חכמים.. –
https://colosseo.it/en/area/museums/the-new-roman-forum-museum
כנסיה הבנויה בחלקו המערבי של מקדש רומא וונוס, במקום בו לפי מסורת מקומית פטרוס התעמת עם שמעון מגוס. הארוע המתואר במעש ח 9-13 קרה בכלל בשומרון אבל זה לא הפריע למסורת הקתולית להעביר את זה לפורום רומנום, ולטעון שמגוס גם ריחף באויר, ובתגובה פטרוס התפלל על ברכיו ושמעון נפל ומת. ונקודת התפילה של ברכי פטרוס נמצאים בדרום המבואה/ טרנספט.
במאה ה10 נבנתה הכנסיה הראשונה במקום, שנקראה ״סנטה מריה החדשה״ שכן בפורום היתה כנסייה נוספת בשם ״סנטה מריה אנטיקוה״ שכבר היתה הרוסה בשלב זה, והרליקטים הועברו לכנסייה החדשה.
במאה ה16 שם הכנסייה שונה על שם פרנצסקה מרומא, אשת מעמד גבוה ברומא של ראשית המאה ה15 שעסקה רבות בצדקה. הכנסיה גם מנוהלת על ידי מסדר שייסדה.
עצמותיה מצויות בקריפטה במקום, ומתחת למזבח (״קונפסיו״) היה פסל ברונזה של פרנצ׳סקה ומלאך בעיצוב של ברניני. המקור אבד במהפכה הצרפתית, וב1866 הוצב תחתיו פסל משייש בעיצוב ניאו-קלאסי.
בחדר תשמישי הקדושה ״איקונה של מרים של הרכות״ מהמאה ה5 שהובא מהכנסייה של סנטה מריה העתיקה.
בכנסייה קבור גרגורי ה11 , האפיפיור ששב מגלות אביניון.
פרנצ׳סקה מרומניה נחשבת לפטרונית הנהגים בשל אגדה שמלאך היה מאיר את דרכה בחושך. ביום חגה (9 מרץ) רכבים מתקבצים עד הקולוסיאום כדי להשתתף.
מתחם מרחצאות לא גדול מדרום לציר המוביל לקשת טיטוס. חפירות אוניברסיטת לא ספיינזה. נמצא פיסול רב מימי הסוורים, אל הארכיאולוגים מציעים שזה היה קולגיום (מועדון) או הוספיטיום (מקום ארוח ולינה) של המשמר הפרטוריאני.
מקסנטיוס היה בנו של מקסימיאנוס, שמונה אוגוסטוס ע״י דיוקלטיאנוס בהסדר ה״טטרכיה״ שהמציא. אך ב305 כאשר האב מתפטר לפי ההסדר דיוקלטיאנוס מפתיע ולא ממנה את מקסנטיוס ל״קיסר מערב״ (= סגן), (מהלך שיוביל אותו בהמשך ל״אןגוסטוס מערב״).
יתרה מזאת, ב306 מגיעים נציגי גלריוס, ״אוגוסטוס מערב״ החדש לרומא בדרישה למפקד שיוביל למיסוי תושבי העיר (עד אז רומא תמיד היתה פטורה ממס). מקסנטיוס מנצל את זעם העם ומוכתר ברומא ״שליט״ ב28.10.306, וכורת ברית עם קונסטנטינוס שהוכתר ע״י ליגיונותיו ״אוגוסטוס מערב״ ב306. אחותו, פאוסטה, אף מתחתנת עם קונסטנטינוס (307). לחמש שנים נוצר מצב שקונסנטינוס שולט על גליה איבריה ואנגליה ומקסנטיוס ברומא.
מקסנטיוס מנצל זמן זה לבניה ברומא כדי להיטיב עם העם התומך בו. הוא משקם את מקדש ונוס ורומא, שנפגע קשות בשריפה ב286 ו/או 306.
בשנת 308, החל מקסנטיוס בונה בסיליקה גדולה, מבנה חילוני שנועד להיטיב עם האצולה הרומית, מאחרי מקדש ונוס ורומא.
מתאר המבנה אינו אופייני לבסיליקות רומיות ויותר מזכיר בתי מרחץ גדולים כמו זה של קרקלה ודיוקלטיאנוס.
המבנה מורכב מחלל מרכזי (=ספינה) בגובה 39 מ ובו קמרונות צולבים (!) (groin vaults) וסופו באפסיס. משני צידיו מעברים עם קמרונות חבית. מהמתחם נותר על תילו רק המעבר הצפוני. בקירות נישות בהן הוצבו פסלי אלים.
מותו של מקסנטיוס ב312 גרם לכך שאת הבזיליקה השלים קונסטנטינוס תוך שינוים מסוימים, ויותר משמעותי - הוא מחק זכר מקסנטיוס, כך שעד המאה ה19 הבסיליקה יוחסה לקונסטנטינוס (בלבד). (גם כיום יש המכנים אותה ״הבסיליקה של מקסנטיוס וקונסנטנטינוס״).
החלק המרכזי והדרומי של הבסיליקה נהרסו, כנראה ברעידת האדמה של 847 לסה״נ, וכיפה נוספת קרסה ברעידת האדמה של 1349 לסה״נ.
העמוד היחידי (משמונה עמודי ענק שהיה בתוך הבסיליקה) ששרד עד לימי הרנסנס הועבר ב1615 לחזית כנסית סנטה מריה מג׳ורה.
כיום רק המעבר הצפוני נוצר על תילו, בנוי קמרון לבילי מבטון ועם משקעים מרובעים (coffers).
על הקיר הצפוני של הבסיליקה, הצופה לרחוב הראשי המודרני, היו מפות מימי מוסוליני המראים שלבים בהתפתחות האימפריה הרומית. הם הוסרו לאחר מלחמ הב.
באולימפיאדת רומא ב1960 נערכו פה תחרויות ההאבקות
קונסטנטינוס הציב באפסיס פסל ענק שלו, שלאחרונה שוחזר ומוצג לצד המוזיאון הקפיטוליני!
זו הבסיליקה האחרונה שנבנתה ברומא.
פרט לשיפוץ מקדש ונוס ורומא ובניית הבזיליקה, מקסנטיוס גם בנה מקדש לרומולוס ליד, הציב פסל מארס בפורום רומנום, הכפיל גובה חומות העיר, ומחוץ לעיר סירקוס וארמון שנהיה מאוזולאום (=וילה מקסנטיוס).
בשנות ה1930 המפלגה הפשיסטית האיטלקית שיפצה והפיקה בו אופרה גרנדיוזית לסמל מעין תחיית האימפריה הרומית כפי שמקסנטיוס ניסה להראות. בפועל, בשני המקרים, זה לא נמשך זמן רב..
מעבר קשות בפינה השמאלית של בסיליקת מקסנטיוס.
מול בזיליקת מקסנטיוס. לא הרבה יותר בשטח.. נבנה במקור בימי אספסיאנוס כמחסנים. הפך בימי דומיטיאנוס למרכז מסחרי על שתי קומות (!)
מחסני תבואה היו חלק חשוב מקיומה של רומא, שייבאה תבואה כמויות מטורפות להאכיל את מליון תושביה.
מקדש שהקים מקסנטיוס ב309 לזכר בנו , ולריוס רומולוס, שמת באותה שנה. סיבת המוות והשנה לא ידועים, אך ברור מהשם שמקסנטיוס ייעד לו תפקיד אימפרטור. פרט למקדש מקסנטיוס הקים לו גם מאוזולאום מחוץ לעיר.
ב527 המקדש הפך לחלק מכנסיה שמאחוריו שהוקדשה לקוסמאס ודמיאנוס. הכנסיה העגולה אמנות נוצרית קדומה נדירה.
למקדש מתאר עגול ובחזיתו שני עמודי גרניט. לפניהם שני עמודי שייש גדולים שהוצבו מחדש, שריד לקולוניה לאורך הויה סקרה.
כנראה שכיום הוא מכיל תצוגה ארכיאולוגית.
שלושה פתחי חדרים במפלס נמוך משמאל לכניסה למקדש רומולוס. לא ברור תפקידו - בית זונות, מגורי משרתים, או חנויות.
לא ברור למה הוא שימש בתקופה הרומית. יש המציעים שהוא היה חלק ממקדש רומולוס, מקדש ליופיטר סטוטר, אלי הבית ״פאנאטאס״. ב527 מלך האוסתרוגותעח העניק המתחם עם ספריית ״פורום השלום״ לאפיפיור. הלה הפך המתחם לכנסייה לקוסמאס ודמיאנוס, כמוסד אל מול מקדש קסטור ופולוקס ליד. במאה ה9 הושמו שם עצמות מרקוס ומרסליאן, זוג אחים תאומים שהוצאו להורג ע״י דיוקלטיאנוס. עצמותיהם התגלו מחדש ב1583.
הכנסיה חודשה ב1632. רצפת הכנסיה הוגבהה ב7 מ, למפלס הפורום של אותם ימים, והרצפה המקורית שומרה כחלל קריפטה תת קרקעי. לכנסיה גם קלויסטר.
ב1949. נסגרה הכניסה לכנסיה ממקדש רומולוס, ותחתיה נפתחה הכניסה מצפון לפורום רומנום.
ליד הכניסה חדר ובו ניתן לראות חלקים מהריצוף המקורי של ״פורום השלום״ מימי אספסיאנוס.
על הקיר משמאל לכניסה הוצגה מפת ״פורמה אורביס״.
כיון שהכניסה היא מאחור נכנסים תחילה לקליוסטר, וממנו עוברים לכנסייה.
לכנסיה נאוה אחד, כאשר המעברים הצידיים הוסבו לשלוש קפלות בכל צד (כנראה טרנד של מאה 16. לראות אם יש מקבילות).
כיון שהרצפה גם הוגבהה האפסיס נראה גדול בצורה לא פרופרציונלית. בתוכו פסיפס מרשים ממאה 7 ובמרכזו ישו ומצידיו פטרוס ופאולוס מציגים את קוסמאס ודמיאנוס. בצד שמאל האפיפיור מחזיק מודל של הכנסייה.
ע״פ מסורת פה גם פעל הרופא הרומי גלנוס והמתחם שימש כינוסי רופאים בתקופה הרומית.
קוסמאס ודמיאנוס: אחים תאומים ערבים שעסקו בריפוי, ובתמורה רק ביקשו להמיר לנצרות. הוצאו להורג ע״י דיוקלטיאנוס בקיליקיה ונחשבים לפטרוני הרפואה. ישנם שלוש מסורות על שלושה זוגות תאומים בשם זה.. בסוריה, תורכיה, ורומא עצמה. הן כנסייה בגרמניה והן בספרד טוענות שבידיהן גולגלות האחים רופאים..
מתחם שהוקם ב141 לסה״נ ע״י אנטונינוס פיוס לזכר אישתו המנוחה פאוסטינה. היה זה המקדש / מתחם ראשון בפורום רומנום לקיסרית. לאחר מות אנטונינוס פיוס המקדש הוקדש גם לו ע״י מרקוס אורליוס. מעל הכניסה הכתובת -
שמונה עמודים עם כותרות קורינתיות מעטרות הכניסה. באפריז תבליט עם עיטורי אקנתוס, גריפונים וקנדלברה. הם הועתקו בימי הרנסנס ואילך. עפ מטבעות למדים שהמתחם היה מגודר ובתוכו פסל גדול של פאוסטינה. שברי פסליה (ושל אנטונינוס) התגלו בחזית המקדש. כמו כן בעמודים חירוץ עמוק, כנראה מנסיון להרוס המקדש מטעמי דת או למיחזור. (יש גם אפשרות שזה היה להתקנת קירוי).
כנראה שבראשית המאה ה7 המתחם הוסב לכנסייה לזכר סנט לורנץ שלפי מסורת מקומית נשפט פה. מירנדה היה כנראה התורם של הכנסייה.
סן לורנץ: לאורנטיוס היה גזבר של האפיפיור סיקסטוס ה2. ולריאן הוציא צו לרדוף הנוצרים ולהרגם במקום. את סיקסטוס מצאו בשעת תפילה בקטקומבות של סנט קליקסטוס והרגו אותו במקום. יותר מאוחר הפרפקט דרש מלורנץ את אוצרות הכנסיה. לורנץ ביקש שלושה ימים לאיסוף וכעבור שלושה ימים הופיע עם מאמינים, חלקם עניים וחולים, והצהיר ״זה אוצר הכנסייה, והוא יותר גדול משל הקיסר!״. בתגובה ציוה הפרפקט שריפתו על גריל. כאשר נצלה, בשלב מסוים הצהיר ״הצד הזה מוכן. אפשר להפוך לצד שני״. זו הסיבה שהוא פטרון הטבחים, שפים, וקומיקאים.
כנסיית סן לורנצו מחוץ לחומות היא מקום שרפתו וקבורתו, בשטח שקנתה קיריאקה. הכנסיה פה מקדשת במסורת הנוצרית מקום משפטו.
מתאר הכנסיה הנוכחית מ1602 ובפנימה מצידי הנאוה חלוקה לקפלות.
לשתול כנסיה לסן לורנזו במקדש רומי זה יותר "נא באוזן" מאשר כנסיית מריה סופרה מינרוה! :-)
בשטח משולש שבן בית הוסטליות, מקדש וסטה, מקדש אנטונינוס ופאוסטינה, למקדש יוליוס.
לפי מסורת רומא מקום משכן ארמון המלך מימי נומה פמפיליוס, ושימש גם ארכיון מדיני, ומגורי הכהנים המרכזיים.
בחדר המערבי הופקדו המגינים של מארס. (מגן בצורת 8 שנפל מהשמיים בימי נומה פמפיליוס, והוא עשה להם 11 עותקים. סמנו את חוסנה של רומא).
בחדר המזרחי היה פסל אופיס, אלת הפריון והשגשוג, אליו רק הכהן הגדול והבתולות הוסטליות היו מורשים להיכנס (מידי שנה ב25 לאוגוסט ציינו סוף האסיף בחג לאלה זו).
ברגיה חיו הכהנים הבכירים, הופקדו הארכיונים של המדינה, יומן המדינה, ספרי חוקים, ספרי תפילות, ומנהל הכהן הגדול.
כשיוליוס קיסר לקח לעצמו התואר כהן גדול , הוא פעל מהרגיה. המתחם נהרס ונבנה ב148 לפנה״ס, ושוב ב36 לפנה״ס.
חפירות במתחם נעשו בסוף המאה ה19 ושוב בשנות ה1930 ו1960.
מתחם עגול מול מקדש אנטונינוס ופאוסטינה. מכונה גם ״אאדס״. הכיל בתוכו את ״האש הקדושה״, סמל לבטחונה ועושרה של רומא, וה״פאלאדיום״, פסל אתנה פאלאס שנלקח מטרויה ואנאס הביא לרומא, ונחשב לפסל מגן של העיר.
למבנה מתאר עגול כתולוס יווני ועם 20 עמודים מחורצים עם כותרות קורינתיות. הכניסה היתה ממזרח, לחבר לכח האש של השמש העולה. במרכזו, במקום פסל, היה מרכז האח הקדושה שבערה 24 שעות, שהוקדשה לוסטה, אלה בתולה ששמרה על האחים והבתים.
ע״פ מסורת רומא המתחם נוסד ע״י נומה פומפיליוס יורש רומולוס , שגם הקים את בית הוסטליות. תחילה היו 2 אך בתקופה הרפובליקאית היו 6. הן היו מוקדשות בן גיל 6 ל10 לתקופה של 30 שנה ובדרך כלל באו ממשפחות אצילות. הן היו כפופות לכהן הגדול, ונדרשו להיות מופת מוסרי. על עבירות משמעת היו מצליפיח בהם, ואם איבדו בתוליהן היו קוברים אותם חיים. אם היתה צרה בעיר או תבוסה צבאית היו חושדים בהתנהגות הבתולות הוסטליות. בדרך כלל הן זכו לכבוד רב ופנסיה יפה. והיו כאלו שנשארו בבית הוסטליות גם עם תום תקופת השירות.
המקדש היה גם ארכיון של מסמכים וצואות של סנטורים.
המבנה נהרס ב390 לפנה״ס בפלישה הגאלית. הוא נהרס שוב משריפה שיצאה משליטה ב241 לפנה״ס. הכהן הגדול שנכנס להציל הפאלאדיום, התעוור. היתה שוב שריפה ב210 לפנה ובמאה ה1 לפנה״ס. הוא נבנה מחדש בימי אוגוסטוס, נרו, נשרף שוב ב191 לסה״נ ונבנה שוב ביוזמת יוליה דומנה, אשת ספטימיוס סוורוס.
האש בוטלה סופית בצו תיאודוסיוס במסגרת הצו המבטל כל המקדשים הפאגאנים ברומא ובאימפריה הרומית. הוא גם ביטל את חגיגות וסטליה, חגיגות פופולאריות בן 7 ל15 יוני. נשים מכובדות היו הולכות יחפות למקדש ומציגות אוכל.
המבנה נוצר עומד במלואו עד 1549 ואז מוחזרו חלקים ממנו לבניה אפיפיורית בעיר. מראהו המקורי די ודאי הודות לתאורים במטבעות ומדיות נוספות מהתקופה הרומית.
מתחם מלבני ממזרח למקדש הוסטליות. במקור היה בן שלוש קומות וחצר פנימית (אטריום) אשר בפאתה המזרחית היה פסל של נומה פמפילוס, מייסד המקדש הוסטלי.
תחילה היו 2 כהנות, אך בתקופה הרפובליקאית 6. היה עליהן להיות מופת מוסרי וזכו לכבוד רב. ובעיקר היה עליהן לשמור על בתוליהן ומי שלא עשתה זאת נקברה בחיים.
המינוי היה ל30 שנה ואחריו פנסיה יפה. היו כאלו שנשארו בבית הוסטליות גם עם תום תקופת השירות.
ליד האטריום היו מגורי הכהן הגדול, עד אשר יוליוס קיסר השתלט על התפקיד הזה. מאחורי בית הוסטליות היה ה״יער הקדוש״ עד אשר נשרף בשריפה של 64 לסה״נ. המבנה שופץ כמה פעמים, ולאחר שתיאודוסיוס ביטל את הפולחן שימש פקידים בכירים. הוא ניטש במ12.
בחפירות התגלה אוצר 830 מטבעות אנגלו סקסיים ממאה 10 ו397 מטבעות זהב מהמאה החמישית לסה״נ.
לאורך האטריום כיום פסלי וסטליות.
מקדש מפתיע בקוטנו שיצר אוגוסטוס לאחר רצח אביו המאמץ, יוליוס קיסר, ב44 לפנהס. הבניה החלה ב42 לפנה״ס והוא נחנך ב29 לפנה״ס, כשהוא מעוטר בראשי אניות מנצחון אוגוסטוס בקרב אקטיום ב2.9.31 לפנה״ס.
המקדש נמצא במקום בו נשרפה גופת הקיסר לפי צוואתו, וזהו המקדש הראשון לקיסר, כיון שהסנאט החליט שהוא אל. יוליוס בחייו אכן טיפח התובנה שבני היוליים הם צאצאי ונוס, ואוגוסטוס טיפח את הנושא כי אז יוצא שהוא בן של אל.. ואכן לאחר מותו גם אוגוסטוס הואל.. וכנ״ל כל קיסרי רומא עד עליית הנצרות.
למקדש היה מתאר יווני, כנראה בסדר הקורינתי. הוא נחרב בימי ספטימיוס סוורוס וחודש. כיום רק בסיס המקדש נותר על תילו.
קשת נצחון המחברת בן מקדש יוליוס למקדש הדיוסקורים. היתה זו קשת נצחון הראשונה בתולדות רומא שהכיל שלוש קשתות. והיא גם תחנה את הקצה המערבי של קודש הקודשים של רומא.
היא מתוארת בפעם האחרונה במאה ה13. ב1546 אותרו חלקים מהכתובת של הקשת, אך יותר מאוחר הם נעלמו.
כיום רק יסודות הקשת נותרו.
מקדש קסטור ופולוקס נבנה 484 לפנהס להנציח נצחון (כנראה מיתולוגי), בתקופת המעבר לרפובליקה, בן רומא לכח שיצר המלך המודח סופרבוס. קסטור ופולוקס , זוג אחים תאומים, ילדי לדה ויופיטר, עזרו לרומן בקרב, והודיעו באופן סמוי על הנצחון במעיין ליד (מעין ג׳וטורנה). הם גם נתפסו כפטרוני מעמד הפרשים.
המקדש שימש לכינוסי הסנאט ובחזיתו נהגו נאומים. בתקופת הקיסרות שימש משרד המידות ומשקולות וכאוצר הקיסרות.
המקדש חודש כמה פעמים, פעם אחרונה בימי טיבריוס בשנת 6 לסה״נ. במאה ה4 תיעדו אחרון של קיומו. במאה ה16 תיעוד של שלוש עמודים שעדיין עומדים וכך עד היום.
מעין ליד מקדש הדיוסקורים. מיוחס לנימפה טורנוס. במסורת הרומית לאחר קרב ב499 לפנה״ס נגד קואליציית כפרים בראשות המלך המודח סופרבוס. שני צעירים שהופיעו על סוסים, הישקו אותם במעיין, ונעלמו, זוהו כהתאומים קסטור ופולוקס שסייעו לרומים בקרב ובאו להודיע על הנצחון. לזכר הופעתם הפלאית הוקם המקדש מאחור.
עיצוב המעיין הנוכחי מימי טראיאנוס. בתקופה הנוצרית למים יוחסו סגולות ריפוי והוא נקשר ל40 המרטירים וכנסיית מריה העתיקה שליד.
מאחרי מעיין ג׳וטורנה כנסייה מהמאה ה5 שהיא הכנסייה הראשונה בפורום רומנום. הכנסיה ניטשה לאחר רעידת האדמה של 847 שגרמה מפולת בוץ לתוך המבנה. היא ניטשה ובמקומה הוקמה כנסיית ״סנטה מריה נובה״ (כיום סנטה פרנצ׳סקה רומנה, על שרידי מקדש ונוס ורומא).
ב1617 נבנתה כנסיה חדשה מעליה (סנטה מריה ליברטריס), אך ב1900 הוחלט לפנותה כדי לחשוף הכנסיה העתיקה. הסתבר שיש בה 250 מ״ר של פרסאות (!). סגנונם ביזנטי מערבי וחוקרי אמנות מזהים בה שלוש תקופות של תת סגנונות שונים לפי תקופת האפיפיור: מרטין הא (649-653), יוחנן הז (705-707), ופאולוס הא (757-767). כלל מזוהים שש סגנונות אמנותיים במבנה.
רק ב2012 היא נפתחה לקהל, לאחר עבודות שימור מ1980.. ועדיין היא אינה פתוחה על בסיס קבוע לקהל בשל המשך חפירות.
ליד הכנסיה ״רמפת דיוקלטיאנוס״ , תזכורת לארמון דיוקלטיאנוס שהיה במקום.
יד הכנסיה לכנסייה קפלה קטנה לזכר ״ארבעים המרטירים״ - ארבעים לוחמים שהאמינו בישו והותרו לקפוא במים קפואים של אגם בסבסטיה שבארמניה בימי ליקיניוס. הנושא מתואר בפרסקו גדול מהמאה ה8 לסה״נ. המתחם התגלה רק בחפירות ב1901.
בסיס פסל ונוס קלואסינה -> סוס דומיטיאנוס -> עמודי הדקנליה -> בסיליקה יוליה -> לקוס קורטיוס -> עמוד פוקאס -> רוסטרום -> קשת ספטימיוס סוורוס -> טבור העולם -> אבן המיל המוזהבת -> מקדש סטורן - > קשת טיבריוס -> מקדש זאוס של הברק -> מקדש אספסיאנוס וטיטוס -> פורטיקו אלי ההרמוניה -> טבולריום -> מקדש קונקורדיה
משטח טרפזי מעט, בן מקדש יוליוס ממזרח לרוסטרום ממערב. על במת הרוסטרום הנואם היה פונה לקהל בפורום שכונה "קומיטיום". דיוני סנאט נערכו בקוריה שהיתה צמודה לרוסטרום. דומיטיאנוס הוסיף בפורום פסל על סוס, כחיקוי לפסל יוליוס קיסר בפורום קיסר. לאחר רציחתו ב96 לסה"נ הפסל הוסר אך הבסיס אותר. ב303 לסה"נ דיוקלטיאנוס הוסיף חמישה עמודים לציון עשור למשטר הטטרכריה. בסיס עמוד אחד מהם שרד. ב608 לסה"נ פוקאס הוסיף עמוד שעדיין עומד.
חלק ממקדש קטן שהוקדש לאלת הביוב (!). ״קלאוסינה״ היתה אלת ביוב אטרוסקית, אשר הרומים סינכרונו עם ונוס.
לפי מסורת רומית פסלה הוצב במקום בו נחתם ההסכם בן הרומים לסבינים. ההסכם כלל טיהור בעזרת מים וענפי עץ הדס.
הדס הוא אחד מסמלי ונוס, והיא גם אחראית על שלום ופיוס, ולכן אוחדו דמויותיהם ל״ונוס קלאוסינה״ (=ונוס המטהרת).
בסיס פסל ונוס קל ואסונה נמצא מול בסיליקה אמיליה ובדיוק מעל קלואקה מקסימה. תאורי מטבעות מלמדים שהיו שם שתי אלות ולצידם יונה על עמוד.
פסל של דומיטיאנוס על סוס שהוצב ב91 לסה״נ לציין מסעו לגרמניה. הוא עוצב כחיקוי לפסל יוליוס על סוסו (המדמה את הסוס של אלכסנדר מוקדון, בוקפאלוס) שהוצב במרכז פורום יוליוס ליד.
לאחר רצח דומיטיאנוס ב96 לסה"נ הפסל הוסר ובסיסו נקבר. טראיאנוס גם עשה פסל על סוס והציב אותו אותו באמצע הפורום הטראיאני. מרקוס אורליוס בתורו גם עשה אחד, שהוצב או בפורום או ליד עמוד מרקוס אורליוס. הוא היחיד ששרד.
ב1903 התגלה בסיס הבטון עליו הוא עמד, 12 על 6 מ.
בסיסי מונומנט של חמישה עמודים שבה להנציח עשור למנהל הטטרכיה (״דקנליה״), והושלם לכבוד ביקור דיוקלטיאנוס ברומא ב303 לסה״נ (שגם חגג אז 20 שנה בשלטון).
היה זה המונומנט הראשון שהוסף בפורום מאז ס סוורוס, כמאה שנה (!). הוא היה חלק ממאמץ שיקום הפורום ע״י דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס לאחר השריפה של 284 לסה״נ (הם שיפצו גם את קוריה יוליה, בסיליקה יוליה, והרוסטרום של אוגוסטוס).
על חלקו העליון של כל עמוד היה פסל. שניים לאוגוסטים, שניים לקיסרים, ואחד ליופיטר. הם כנראה הוצבו במיוחד אל מול קשת אוגוסטוס, לתת לגיטימציה לשיטת הטטרכריה אל מול ה״פרינקיפט״ שייסד אוגוסטוס.
ב1547 התגלה בסיס עמוד ועליו נרשם ועליו שתי ניקות מעופפות והכיתוב בלטינית:
"עשור מאושר של קיסרים".
היתה זו עדות ראשונה למיקום וצורת הדקנליה (אם כי רמז ואיור לדקנליה מופיע גם בקשת קונטסנטינוס! הוא נואם ברוסטרה כאשר העמודים מאחוריו). בשאר הדפנות של הבסיס התאורים הבאים:
מצעד סנטורים: ארבע מהם מחזיקים שלטים. כנראה מינוי הטטרכרים
הקרבת קרבנות בהכתרת האוגוסטוס וקיסר: על מזבח מארס, כאשר הוא צופה מהצד. מעל המזבח ניקה מעניקה זר נצחון למנהיג מימין. משמאל כהן מארס (עם חוד מעל הכובע) והאל מארס (עם קסדה קורינתית), למרגלות הכהן שני ילדים אחד מנגן חליל והשני אוחז בקופסאת האפר. מימין למנהיג האנשת הסנאט, וסנטור בקצה השמאלי. בפינה הימנית האנשת רומא יושבת וסול אינביקטוס. פני המנהיג בכוונה לא ברורים כדי לייצג את כל ה4 ולכל הדורות.
טקס הסובטוריליה: כהן מכין חזיר שור וכבש לקרבן. טקס שנהג לברכת שדות חקלאיים (״אגרי קולטורה״), לטיהור אדמת מקדש שנהרס, לסיכום קנזוס, ולפני מערכה צבאית (מופיע למשל בעמוד טראיאנוס).
בן 1872-4 נחפר המתחם ובסיס העמוד אותר הוצב ליד קשת ספטימיוס סוורוס. החוקרים נחלקים אם במקור הוא היה ברוסטרה או מאחוריו (לפי קשת קונסנטינוס שבבירור מאחוריו!). העמודים עצמם היו כנראה גרניט ורוד מאסואן. לפי המנהיגים מעליהם היו כנראה 2.5-2.8 מ גובה.
פרט בקשת קונסטנטינוס בו קונסטנטינוס נואם ברוסטרום וברקע חמשת עמודי הדקנליה
בסיס אחד העמודים: שתי ניקות בצידי הכתובת "עשור מאושר של הקיסרים"
בסיס אחד העמודים: הקרבת הקרבנות בהכתרת הקיסרים ואוגוסטים של הטטרכריה
בסיס אחד העמודים: מצעד הסנטורים, מעל ראשיהם ארבע כתבי המינוי
בסיס אחד העמודים: טקס הסובטוריליה
בסיליקה שנבנתה ב54 לפנה"ס על ידי יוליוס קיסר, מחליפה את בסיליקה סמפרוניה מ170 לפנה״ס, שנבנתה מעל ביתו של סקיפיו אפריקנוס.
מומנה מהשלל של המלחמות הגאליות, והושלמה ע״י אוגוסטוס. זמן קצר לאחר השלמתה נשרפה ב9 לסה״נ אך חודשה ב12 לסה״נ. היא שוב חודשה לאחר שריפה ב199 לסה״נ. השרידים כיום הם של חידוש של דיוקלטיאנוס לאחר שריפה נוספת, ב284 לסה״נ. שיפוץ אחרון מתועד ב416 לסה״נ (לאחר ביזת רומא ב410) אז גם הוצבו כמה פסלי מופת יווניים. שרדו כמה בסיסים של הפסלים הללו עם כיתוב עליהם.
גודלה היה 82 על 18 מ. היו בה חמש מעברים, ושלוש קומות.
בתוכה היה שילוב של בתי משפט, משרדי ירושה (סנטומוירי), משרדי ממשל, בנקאות, וחנויות.
שרדו רק בסיסי המתחם, וחלקי ארקדה בפינה המערבית. ניתן להבחין במשחקים שנחרטו על הרצפות. השייש מוחזר בימי הביניים לטובת טיח שנשרף בתנורים שהוקמו במקום.
חלקים מהבזיליקה הוסבו לכנסיה בשם סנטה מריה קאנאפרה המוזכרת בכתבים במאה ה12-15 לסה״נ, שגם מתעדים מוכרי שייש במקום, ואגף שלם בו פעלו יצרני חבלים. במאה ה16 האזור שימש לקבורת מתי בית החולים שפעל ליד צוק רופה טרופאה (״אוספדל דה סנטה מריה דלה קןנסולזיונה״).
ב1742 נחפר חלק מהבסליקה יוליה כדי להגיע לקלואקה מקסימה לטובת תיירות. נחשפו קטעי ריצוף משיש צהוב. ב1850 שוחזר עמוד אחד.
מקום בו היה ניקוז של מים, תזכורת לעובדה שהפורום רומנום הוקם מעל אזור ביצות. למקור שמו כמה גרסאות. לפי גרסה אחת פה טבע פה אחד מלוחמי הסבינים, לקוס קורטיוס. לפי גרסה אחרת הוא קודש ע"י הקונסול קורטיוס פילון ב445 לפנה"ס לאחר שברק פכע בנקודה זו. לפי גרסה שלישית פה קפץ על מותו בשקיעה בביצה מרקוס קורטיוס כדי להציל את העיר מפני נבואת אורקל. כנראה יש גרעין אמת לסיפורי הביצה פה, שכן לידו התגלו שרידי שלדים של גבר אישה וילד שנכפתו והומתו בטביעה.
נוצר ב608 ונחשב למונומנט האחרון בפורום רומנום. לפי סגנון העמוד שייש נראה שהוא מהמאה השניה לסה״נ ומוחזר לטובת עמוד נצחון של דיוקלטיאנוס כפי שמעידה שרידי כתובת בבסיסו. בראשית המאה ה7 הכתובת הוסרה לטובת כתובת לפוקאס (602-610).
לא ברורה הסיבה להצבת הפסל אך יתכן והיא קשורה לעובדה שפוקאס העניק את הפנתיאון לאפיפיור שהפכה לכנסיה.
הפסל לא נותר זמן רב שכן לאחר שכן ב610 פוקאס נרצח על ידי הרקליוס, וכל פסליו הוסרו. אך העמוד נותר על עומדו במקומו המקורי ומופיע בתאורים רבים כהד קלוש לעצמת המונומנטים שפעם היו הפורום רומנום. רק במאה ה19 חפירות חשפו מחדש ריצוף הפורום רומנום שכלל גם גובהו המקורי של העמוד.
שריד של הקומיטיום (מקום האסיפה) הקדום ביותר ברומא. הריצוף השחור מהמאה ה1 לפנה״ס (סולה או יוליוס קיסר) והתיחום בבטון מראשית המאה ה20 לאחר שהתגלה ונחפר עי ג׳יאקומו בוטי. הרומים התייחסו לאזור זה בקדושה רבה וכבר בעת העתיקה לא זכרו משמעותו. לפי מסורת אחת הוא היה קבר רומולוס (מייסד רומא), המקום בו אביו המאמץ, פאוסטולוס, נפל בקרב, או קבר הוסטיליוס. סבורים שזה המקום בו המלך היה מדבר לקהל או לסנאט.
מתח לאבן נחשפה אחת הכתובות הקדומות בעולם בלטינית, כאשר האותיות יותר מזכירות יוונית ועברית עתיקה (!) (ממאה 6-5 לפנה״ס). תוכנה לא ברור אך כנראה לחוק קדושה של המקום.
ב2008 גשם שוטף גרם נזק לתיחום בטון של האבן.
באבן מסד למזבח ובסיסו שני פסלים. ישנו תאור שהיו שם שני אריות כורעים. מקורות אחרים מתארים אותו כ״וולקנל״.
רמפה לנואמים בקצה המערבי של ה"קומיטיום" (רחבת האסיפה) של הפורום רומנום. הוא בעצם שריד של ה"קוריה הוסטיליה", רפובליקאית ששילבה מבנה רבוע ומבנה עגול. שניהם נשרפו (יחד עם בסיליקה אופימיה) בעת שריפת גופת קלודיוס פולכר ב52 לפנה"ס. יוליוס חידש את הקוריה (="קוריה יוליה"), והפרט החצי מעוגל נהיה לבמת נואמים מול רחבת הפורום רומנום.
שמו נובע מעיטור שישה אלי אוניות (רוסטרום) שנתפסו בקרב אנטיום ב338 לפנה״ס. (לידו היה גם עמוד מאניום ועליו פסל מאניום, מנצח הקרב, על סוס). אוגוסטוס הקים רוסטרום נוסף, בחזית מקדש יוליוס, ובו אלי ניגוח של אניות מקרב אקטיום.
היה בו גם שעון שמש וכמה פסלי מנהיגים בתקופה הרפובליקאית.
על הרוסטרום גם הציגו כמה פעמים ראשים של אויבי המשטר לאחר שהוצאו להורג.
שחזור הרוסטרום בסרטון - https://www.instagram.com/reel/C74qlSVACYN/?utm_source=ig_web_copy_link
הצעת שחזור הרוסטרום:
קשת נצחון שהוצבה ב203 ובאה לציין נצחון ס סוורוס ובניו , גטה ו קרקלה, על הפרתים בשתי מערכות בעשור שקדם להצבתה. גובהה 23 מ ואורכה 25 מ. היא הוצבה לצד הרוסטרום, על במה מוגבהת , עם מדרגות העולים אליה. משמאל היה מעלה מדרגות לגג, שם הוצב פסל קוודריגה עם הקיסר ובניו.
אחרי שקרקלה רצח את אחיו הצעיר גטה ב211 הורה גם להסיר כל פסליו וכתובותיו וכך הם הוסרו גם פה.
בפנלים תאורי קרבות בניסיביס, אדסה, הטרה, סלויקיה, וקטסיפון.
מעל כתובת ארוכה המפארת את הקיסר סוורוס ובנו קרקלה אשר היה קיסר שותף בזמן הצבת הכתובת. יותר מאוחר קרקלה דאג לכסות הקטע בו הוא מוזכר עם אחיו (ללא שמו), ועד היום קטע זה כהה יותר
fathers of their country, the best and bravest emperors
בימי הביניים כל האזור מולא סחף וחצי מהקשת מולאה סחף, כפי מתואר למשל בציור מ1742 (למטה). השער עצמו ניצל כי במאה השמינית הוא הפך לחלק מכנסיית סרגיוס ובכחוס (שנהרסה במאה ה16). השער נחשף ביוזמת האפיפיור במאה ה19 וחפירות נעשו בשנות ה1980.
כנראה שקודם לכן היה שם פסל ברונזה של פרטינקס.
מרכז העיר רומא במסורת רומא. מונצח במבנה עגול קטן לצד קשת ס סוורוס. המבנה הנוכחי נעשה ע״י ס סוורוס.
מונמנט שנוצר ע״י אוגוסטוס ב20 לפנה״ס כאשר נהיה אחראי על הדרכים (״קורטור ויארום״). האבן מיל שהוצבה פה היתה מברונזה מצופה זהב, ונחשה ל״מיל ה0״ של האימפריה הרומית.
מקדש שהוקדש לאל סטורן, ומקורו ב497 לפנה״ס. בנייתו החלה על ידי סופרבוס לפני הדחתו. במסורת הרומית המזבח בחזיתו קדום עוד יותר וקשור לייסוד רומא.
במסורת הרומית סטורן אחראי על רווחה ועושר, ובמקדשו אוחסנו בראשית ימי רומא יתרות הזהב וכסף של רומא, כמו גם הארכיון , והמשקולות. (הכול הועבר יותר מאוחר למוסדות אחרים). במאה הניה פעלה בו גם מיטבעה.
המקדש חודש ב42 לפנה״ס ושוב ב360 לסה״נ לאחר שריפה, כפי שמעיד כתובת על האפריז שלו.
השיפוץ הוא עדות אחרונה לנסיון החייאת הפגניזם בעיר. ממנו עומדים כיום שמונה עמודים, המכילים אלמנטים ממוחזרים.
קשת שהוקמה בימי טיבריוס לציין החזרת נסי הלגיונות ב15-16 לסה״נ לאחר שנאבדו ב9 לסה״נ. היא הוקמה מעל ״ויקוס יוגאריוס״ (״דרך עושי העול״) בן מקדש סטורן לבזיליקה יוליה. שרידיו התגלו אך כנראה שכיום אין מה לראות בשטח.
מקדש קטן יחסית שבנה אוגוסטוס ב22 לפנה״ס משמאל למקדש סטורן להנציח העבודה שניצל מפגיעת ברק בספרד. המבנה היה קירות ורק בחזיתו היו שישה עמודים. בתוכו היה פסל ברונזה של זאוס ממאה 4 והחזית היו פסלי ברונזה של קסטור ופולוקס ממאה 5 לפנה״ס. בחזיתו הוצבו פעמונים אשר לפי מסורת רומית יכלו לחזות ברקים. כנראה שהמקדש לא שוקם לאחר השריפה של 64 לסה״נ ואינו מתועד יותר מאוחר. ברנסנס זיהו בטעות
את מקדש יופיטר של הברקים עם שרידי מקדש אספסיאנוס וטיטוס.
המיקום של המקדש אינו ודאי אך הוא כנראה היה מדרום לטבולריום. בגוגל מפס המיקום לא נכון. שלחתי להם לתיקון..
מקדש שטיטוס בנה לאלהתו של אספסיאנוס לאחר מותו ב79 לסה״נ. הבניה הושלמה ב87 לסה״נ ע״י דיוקלטיאנוס והוקדש לאלהת אספסיאנוס וטיטוס.
גודלו היה 33 על 22 מ. בחזית היו שישה עמודים עם כותרות קורינתיות. המבנה היה שייש שהובא בעלות רבה מהמזרח.
בן 200 ל205 לסה"נ ספטימיוס סוורוס ו קרקלה ערכו שיפוצים במקדש. מכתובת השיפוץ שרד רק חלק מהמילה האחרונה:
אפריז מעוטר וחלק מהכרכוב נמצא כיום בבסיס הטבולריום.
המקדש נפגע קשות בשיפוצי האפיפיורים ב1300 לסה״נ. פרט לבסיס המבנה, נותרו על תילם רק שלושה עמודים קורינתיים.
עיטור של קולונדה לצד הדרך העולה מפורום רומנום לגבעת הקפיטול (״קליבוס קפיטולינוס״). הפורטיקו נחשף והוצב מחדש ב1835. במפלס התחתון תוארך הריצוף לימי טיטוס והיו בו 7 חזיתות של חנויות. אלא שכאשר מקדש טיטוס הושלם הוא חסם את המעבר של הרחוב לגבעת הקפיטול. מסיבה זו דומיטיאנוס עיצב מחדש את הרחוב על מפלס יותר גבוה ועם מעלה לגבעה. לאורכו הוצבו 8 חללים שסבורים ששימשו פקידים.
יותר מאוחר הדריאנוס הוסיף קולונדה ובה 13 עמודים. מציעים שתחת כל קשת היה אל מ12 האלים ההרמוניים, מחברים בן מקדש סטורן, ששימש אז מיטבעה, לטבולריום, ויוצר הרמוניה שלטונית ומנהלתית.
האלים ההרמונים: הביטוי הרומי ל12 האלים הראשיים: יופיטר, מרקורי, מרס, נפטון, וולקן, ואפולו. נשים: יונו, וסטה, מינרוה, קרס, דיאנה, ונוס.
הארכיון של רומא , במבנה מתחת למקדש יופיטר, צופה על הפורום רומנום ממערב. בנייתו החלה ב78 לפנה״ס ע״י סולא לאחר שריפה שגרמה נזק בקפיטולאום ב83 לפנה״ס.
השתמרה הקומה הראשונה ובה דלתות וחלונות, וחלק מהקומה השניה, בה היה ארקדה דורית.
במאה ה13 נבנה מעליו ״פאלאזו דה סנטורי״.
באי טיבר מצב קבורה של הארכיטקט של המבנה.
ישנה קבוצת חוקרים הסבורה שאולי זה לא היה הטבלוריום, והיו כמה מבני טבולריום ברומא העתיקה.
מקדש למקבילה הרומית של אסקלפסיוס שנבנה בחורשה מקודשת שהיתה באוכף בן גבעת הקפיטול לסיטדל (ארקס). במסורת הרומית המקום היה ״אסילןם״ שיזם רומולוס כדי ליישב את העיר בעבדים, נרדפים פוליטיים, אסירים וכו׳ (מזכיר במשהו את תחילתו של דויד..).
המקדש הושלם ב192 לפנה״ס.
שרידי נחשפו ב1939. אותרו בו שלושה שלבי שיפוצים, האחרון שבהם מימי דומיטיאנוס.
שרידיו היחידים כנראה קבורים מתחת לטבולריום.
סדרה של מבנים סביב מקדש שנבנו בקצה המערבי של הפורום רומנום והוקדש לאלה קונקורדיה, אלת ההרמוניה והמיזוג.
המבנה הראשון נבנה ב218 לפנה״ס לאחר שבועה של קונסול מ367 לפנהס לפייס בן הפטריקים לפלבאים. בתקופה הרפובליקאית הסנאט אף נפגש למרגלותיו. הוא חודש ב121 לפנה״ס, ושוב ב10 לסה״נ ע״י טיבריוס ששינה שמו ל״מקדש קונקורדיה אוגוסטה״.
מטבעות השיפוץ בימי טיבריוס מאפשרים שחזורו. בחזית על עמודים פסלי מרקורי והרקולס (לא מוצגים בשחזור הממוחשב למטה).
לפי תאורי פליניוס במקדש היו מספר עבודות פיסול וציורים.
הוא כנראה שופץ אחרי השריפה של 284 לסה״נ, וכנראה יצא משימוש במאה ה4 לסה״נ. במאה ה8 יש עדות שמצבו רעוע אך עדיין עומד. סביב 1450 המבנה נהרס ואבניו מוחזרו.
בסיליקה אמיליה -> מקדש השלום -> חזית פורום נרוה -> פורום יוליוס ומקדש ונוס ג'ניטריקס
אחת מארבע בסיליקות שהוקמו בתקופה הרפובליקאית סביב הפורום רומנום, והיחידה ששרדה לתקופה האימפריאלית (ועד ימינו).
(בסיליקה ספרומיה הוחלפה בבסיליקה יוליה; בסיליקה אופימיה הוקרבה לטובת הרחבת מקדש קונקורדיה; ובסיליקה פורסיה, הקדומה מכל, מעל כלא ממרטיים, נשרפה בשריפת גופת קלודיוס פלוכר ב52 לפנה"ס ולא חודשה).
בסיליקה שהוקמה על אזור חנויות הקצבים ב179 לפנה״ס והושלמה ע״י אאמיליוס ומכאן שמה. גדלה היה 30 על 100 מ. היא שופצה ב34 לפנה״ס ושוב ב14 לפנה״ס, כאשר אוגוסטוס הוסיף לה פורטיקו בן שתי קומות לכיוון הפורום רומנום וקרא לו על שם בניו (פורטיקו גאיוס ויוליוס). שיפוץ נוסף נעשה ב22 לסה״נ. פליניוס תיאר אותו כאחד הבניינים היפים ברומא.
המבנה נשרף בפשיטה הויזיגותית ב410 לסה״נ, ועל רצפת המבנה עדיין ניתן לראות כתמים ירוקים של ממטבעות ברונזה שנשרפו שם. המבנה שוקם ב420 אך נהרס סופית ברעידת האדמה של 847 לסה״נ. ברנסנס מוחזרו חלקים שלו לארמון "פאלאזו טורנאליה", ליד הותיקן.
״מקדש השלום״ החל נבנה בימי קלאדיוס והושלם בימי אספסיאנוס. הוא שמר שם את כל שלל דיכוי המרד היהודי ביהודה, והמקדש היה נחשב לגדול והמפואר במקדשי רומא. הוא גם עוטר בשלל המלחמה, וכן פיסול שהביא מדומוס אוראה ומיוון.
הוא נהרס בשריפה ב192 לסה״נ, שוקם ע״י סוורוס, נסגר במאה ה4, ונהרס סופית ע״י אלאריק בבזיזת רומא ב410.
ישנה אפשרות שאלאריק גם שדד אז את אוצרות מקדש ירושלים. לפי פרוקפיוס הוא שדד את ״אוצרות שלמה״ סופו של אלאריק שמת שנה אחרי בדרום איטליה, בעיירה Cosenza. בהתאם למסורת הויזיגותים קברו אותו עם אוצרותיו מתחת לנהר, במקרה הזה נהר Busento. אם קברו אי פעם יתגלה, יתכן ויכלול את אוצרות המקדש..
כנראה שחלקים של ריצוף הפורום נחשפו ליד הכניסה לכנסיית קוסמאס ודמיאנוס.
הפורום הרביעי ב״פורה אימפריאלי״, סדרת פורומים שנוספו מצפון לפורום רומנום (בגוגל מפס זה מופיע כ״לארגו רומולוס ורמוס״ ולדעתי זו זו טעות).
פורום נרוה מילא את הרווח בן הפורום של אוגוסטוס (וקצת מפורום יוליוס) לפורום של אספסיאנוס. לכן צורתו יוצא דופן וצרה (46 על 160 מ). בשל צרותו במקום קולונדות בהיקף היו עמודים אחוזים.
הוא נבנה על גבי רחוב ארגילטום, שחיבר את סובורה עם הפורום רומנום ולכן גם נקרא ״פורום טרנזיטורום״. הרחוב היה ידוע במוכרי הספרים והסנדלרים, וכנראה שפעילות מסחרית המשיכה גם בתוכו.
דומיטיאנוס יזם ובנה את הפורום אך הוא הושלם שנה אחרי רציחתו (96 לסה״נ) בימי נרוה , ולכן נקרא על שמו (..).
בקצהו הצפון מזרחי היה מקדש למינרווה, האלה הפטרונית של דומיטיאנוס, שכן נחשבה לפטרונית הסבינים מהם באה גם המשפחה הפלביאנית. מתחת לפורום נעה קלאוקה מקסימה.
האזור כוסה ע״י ביצה בימי הביניים. האפיפיור הורה על הריסת מקדש מינרוה ב1796 לטובת אקוה פאולה ואבניו מוחזרו לטובת קפלת בורגז בכנסיית סנטה מריה מג׳ורה.
מרכזו של המתחם נקבר תחת כביש המרכזי שיזם מוסוליני למצעדים (״ויה דה פורי אימפריאלי״). בפורום רומנום רואים רק יסודות קצהו הדרום מערבי.
מתחם שיוליוס קיסר רכש מצפון לפורום רומנום להקמת פורום משלו. גודלו היה 160 על 75 מ. הוא נפתח ב46 לפנה״ס בחגיגות גדולות. במרכז החצר הוא הציב פסל שלו על הסוס האהוב עליו, בקופאלוס, שנשא אותו שם כמו סוסו של אלכסנדר מוקדון. המיקום הוא לכיוון סובורה, שמשם הגיע יוליוס קיסר.
בחלקו המערבי היה מקדש לונוס ג׳ניטריקס (״ונוס מייסדת המשפחות״), שנחשבה לאלה של השבט שלו (אנאס נחשב לבן של ונוס, והוא אבי המשפחה/ נומן היולינית). במקדש היו פסילים רבים, וכן פסל של קלאופטרה ה7. לפי דין קסיוס אוגוסטוס הוסיף פסל יוליוס עם כוכב מעל ראשו.
המקדש חודש בימי דומיטיאנוס וטראיאנוס, אז נוספה בסיליקה בחלקה המערבי (בסיליקה ארגנטריה, בסיליקה של הבנקאים) שהושלמה ב113 לסה״נ (כיום כביש עובר מעליה).
לאחר השריפה של 80 לסה״נ דומיטיאנוס חידש את המתחם ב95 לסה״נ. ודיוקלטיאנוס שוב לאחר השריפה של 283 לסה״נ.
המתחם נחפר במאה ה16. בן 1999 ל2006 נחשפו מתחתיו שישה קברים ממאה 10 לפנה״ס.
כיום עומדים שלושה עמודים ממקדש ונוס מהשיפוץ של דיוקלטיאנוס. מהפורום עצמו נותרו רק יסודות.
מעין פורטיקו שטראיאנוס עיצב בן פורום יוליוס לגבעת הקפיטולין. לא נמסר תפקידו אבל משמו אני מניח ששימש בנקאים?
תצפית על מקדש קונקורדיה -> כלא ממרטיים -> קוריה יוליה -> כנסייה לוקה ומרטינה -> רחוב הבנקאים
סדרה של מבנים סביב מקדש שנבנו בקצה המערבי של הפורום רומנום והוקדש לאלה קונקורדיה, אלת ההרמוניה והמיזוג.
המבנה הראשון נבנה ב218 לפנה״ס לאחר שבועה של קונסול מ367 לפנהס לפייס בן הפטריקים לפלבאים. בתקופה הרפובליקאית הסנאט אף נפגש למרגלותיו. הוא חודש ב121 לפנה״ס, ושוב ב10 לסה״נ ע״י טיבריוס ששינה שמו ל״מקדש קונקורדיה אוגוסטה״. בחידוש נעשתה גם הרחבה שביטלה את בסיליקה אופימיה, בסיליקה רפובליקאית מצפון למקדש..
מטבעות השיפוץ בימי טיבריוס מאפשרים שחזורו. בחזית על עמודים פסלי מרקורי והרקולס (לא מוצגים בשחזור הממוחשב למטה).
לפי תאורי פליניוס במקדש היו מספר עבודות פיסול וציורים.
הוא כנראה שופץ אחרי השריפה של 284 לסה״נ, וכנראה יצא משימוש במאה ה4 לסה״נ. במאה ה8 יש עדות שמצבו רעוע אך עדיין עומד. סביב 1450 המבנה נהרס ואבניו מוחזרו.
כלא (״קרסר״) שהחל לפעול במאה ה7 לפנה״ס. שמו העתיק היה ״טולינאריום״. השם ״ממרטיום״ נהג בימה״ב ואולי כי חשוב שהיה מקדש למארס בקרבת מקום. הוא היה בן ה״טבולריום״ (ארכיון) ל״מדרגות האבלים״ (גמוניאן).
במאה ה11 הכנסייה היתה בנויה מעל הוקדשה למסורת כליאתם של פטרוס ופאולוס במקום, ב1540 גילדת הנגרים קיבלה בעלות על המקום, כדי לבנות כנסיה חדשה במקום. בניית הכנסיה לקח כ80 שנה (1597-1663) והיא כונתה על שם יוסף, פטרון הנגרים (סן ג׳יוזופה דיי פלגנאמי). ב2018 התמוטטה שני שליש מהתקרה. אך היא שוחזרה תוך שנה. במסורת פאולוס נכלא כאן, ומקור מים שימש אותו להובלות אפילו בכלא, ובסוף הוצא להורג ע״י נרו. מעש כל לא מתארת כלום מזה..
בן פורום רומנום לפורום קיסר. כנסיה מ625 לסה״נ המקדש את זכרה של מרטינה, מרטירית מ258 לסה״נ. שופצה ב1256 ושוב במאה ה17. ב1588 הכנסיה הוקדשה גם לכותב הבשורה לוקס והאקדמיה לאמנויות על שמו. חפירות ב1634 איתרו ממצאים שיוחסו למרטינה. ברבריני בתגובה מימן שיפץ שב1666 עדיין לא הסתיים.
למרות שהכנסיה מוקדשת לפטרון אמנות פנימה די לא מעוטר..
אך יש ציור המתאר את לוקה מצייר את המדונה, חיקוי של ציור מקורי של רפאל.
מרטינה: בת קונסול שהתייתמה וקיבלה האמונה הנוצרית. הוצאה להורג בימי ספטימיוס סוורוס באמפי אך החיות לא הרגו אותה. גם אז לא שרפה אותה. לבסוף ערפו את ראשה. נחשבת למרטירית של רומא.
מקום כינוס הסנאט מול הקומיטיום (״מקום אסיפה״) בפורום משנת 44 לפנה״ס אשר הקים יוליוס קיסר (ומכונה על שמו). לפני כן היו שלושה בתי סנאט פחות או יותר באותו מקום (הקומיטיום הישן, קוריה קורנליה, וקוריה הוסטיליה. צמוד לקוריה הוסטיליה היתה גם בסיליקה פורסיה. שניהם נשרפו בשריפת גופת קלודיוס פלוכר ב52 לפנה"ס. הבסיליקה לא חודשה).
אלא שהקודמים היו עגולים. בעיצוב המרובע, לפי קוי הפורום, רואים החוקרים הפחתת מעמדו, כפי שאכן קרה.
כיון שיוליוס קיסר נרצח המבנה הושלם ב29 לפנה״ס ע״י יורשו, אוגוסטוס. הוא שופץ בימי דומיטיאנוס (שהוסיף דלתות הברונזה הענקיות!) ונבנה מחדש ע״י דיוקלטיאנוס לאחר שריפה. שיפוץ נוסף ב412 לסה״נ.
המבנה השתמר באופן נדיר כיון שבמאה ה7 הוא הפך לכנסיית סנט הדריאנוס שבפורום (הדריאנוס מחיל המשמר של מקסימיאנוס אך התעקש עם אישתו נטליה על אמונתם הנוצרית והוצאו להורג). הכנסיה עברה שיפוץ ב1228 לסה"נ. דלתות הברונזה שהשתמרו מתקופת הקוריה הועברו לבזיליקת יוחנן לטרנו במאה ה17. ב1923 מדינת איטליה רכשה את המבנה וב1930 הוחלט לבטל הכנסיה במקום. ציור בסגנון רפאל של המשפחה הקדושה הועבר לכנסיית מרים המרצדית, וגם ההקדש להדריאנוס מניקומדיה הועברה לשם. (הכנסיה בצפון העיר ודומה מאד בסגנון לכנסיית הבשורה! הארכיטקט - מרקו פילוני. שנת ההקדשה -1958). מנגד קירות וקירוי המבנה שוחזר.
תאור המבנה: מבנה מלבני יחסית פשוט 25 על 17 מ. קירות הקוריה במקור צופו שייש לבן בחלקה התחתון ועוטרו סטוקו לבן בחלקם העליון. דלתות הברונזה הן חיקוי של המקור שהועברו 1660 לכנסיית יוחנן לטרנו. הדלתות מהשיפוץ של דומיטיאנוס.
בריצפה חלוקה בשלוש מדרגות להושבת 150 סנטורים בכל צד, כך שהנואם באמצע הולך לאורך האמצע. רחבת הנאום מרוצפת אופוס סקטילה מרהיב (!). בפנים הקוריה היה מזבח הנצחון ובו פסל אלת הנצחון על כדור אוחזת בזר נצחון. הפסל הוצב ע״י אוגוסטוס לאחר קרב אקטיום. המזבח הוצא ב384 לסה״נ.
רצ"ב סרטון שחזור וירטואלי. צורת הפסל של ויקטוריה לא נכונה! היא אמורה לעמוד על כדור.
כשמו כן הוא, ויוליוס גם הקים בו "בסיליקה ארגנטריה".
בתקופה הרפובליקאית כונה קליבוס לאוטומאה, איפה שהנציגי משלחות זרות היו מתקבצים לפני הופעה בפני הסנאט הרומי. באזור היו מחצבות וחלקם שימשו בתי כלא, כגון -
כניסה לגבעת הפאלאטין -> אמת קלאודיה -> בית סבריוס -> מרחצאות מקסנטיוס -> סירקוס פאלאטינו -> מוזיאון פאלאטינו -> בית המעבר של נרו -> מקדש אפולו בפאלאטין -> הארמון הפלביאני -> בית ליויה -> בית אוגוסטוס -> קוביקולום -> לופרסל -> גרפיטי "אלקסמנוס סוגד האל שלו" -> מקדש מאגנה מאטר -> בית טיבריוס -> תצפית על רחבת הפורום רומנום -> קבר גי'אמקו בוני והגנים הפאלאטינים -> המעבר התת קרקעי של נרו -> ציפורי פארנז -> מקדש אלגבלוס -> מרחצאות אלגבלוס -> כנסיית סבסטיאן בפאלאטין -> כנסיית בונונטורה
אחת משבע הגבעות של רומא, והגבעה בה נוסדה רומא. לפי מסורת רומא בגבע זו הנקודה הזאבה את רמוס ורומולוס, שם גידלו אותם פאוסטולוס ואישתו, ולאחר רצח רמוס שם ייסד רומולוס את גרעין העיר. ארכיאולוגים אכן מצאו עדויות מ1500 לפנה״ס ועדויות לסוכות ממאה 10 לפנה״ס.
בתקופה האימפריאלית רבים מהקיסרים בנו פה את ארמונם, ומכאן באה המילה באנגלית ״פאלאס״. רוב הארמונות על הגדה הדרומית כך שיוכלו לראות המשחקים בסירקוס מקסימוס בלי לצאת מהארמון. במאה ה17 משפחת פארנז ייסדה ארמונות על המתחם.
נבנה כשער לגני פארנז, הגנים הפרטיים הראשונים ברומא. מכונה ע״ש ויגנולה, ארכיטקט חשוב ממאה 16 שעיצב אם הגנים עצמם. הגנים עצמם נוצרו ע"י משפחת פארנז שהיתה מיוחסת לאפיפיור. היא רכשה מתחמים גם כדי לאתר פסלים עתיקים, ויצרה אוסף מרשים. על הגבעה היא עשתה גנים, ומספר ביתנים. במאה ה18 המשפחה איבדה את כוחה והעבירה את האוסף הפיסולי לנפולי.
אמה שהביא מי מיינות ממזרח לרומא ונעה במקביל לאמות אניו וטוס ונובוס ואמת מרסיה (יחד הם כונו "ארבעת האמות הגדולות"). אורכה היה 69 ק״מ ורובה היה תת קרקעי. רק לקראת סופה היא על קשתות. בפורט מג׳ורה קטע של אמת קלאודיה מעל אמת אניו נובוס.
קליגולה החל בנייתה וקלאודיוס השלים אותה, ומכאן שמה. נירון מתח אותה למרכז העיר, ודומיטיאנוס מתח אותה לגבעת הפלטין, מה שאיפשר חלוקת מים לכל מחוזות העיר. קטע הכניסה שלה לגבעת פלטין (המתיחה של דומיטיאנוס) נשרד.
על הפאה הדרומית של גבעת הפלטין דומיטיאנוס בנה ארמון רב תפארת בן שלושה חלקים (סטדיום דומיטיאנוס; בית אוגוסטנה; וארמון פלאביה).
סברוס הוסיף ארמון ממזרח לסטדיום הדומיטיאני, שכלל אגף גבוה מעל האיצטדיון, שמאפשר לקיסר לצפות במשחק ולהישאר בארמונו.
חזית עיטורית של ארמון סברוס במתאר המזכיר נימפאום בן שלוש קומות אף שלא היתה בו מזרקה. משמעות שמו ״שבע שמשות״ ביטוי לשבעת כוכבי הלכת שהיו ידועים בעת העתיקה. השם אולי נובע מכך שיש בו שבעה חלקים.
מקורות עתיקים מסבירים שהוא נועד להרשים האורחים מאפריקה של סברוס שהגיעו מ"ויה אפיה".
בימה״ב המתחם שימש מסד למצודה של משפחת פרנגיפאני.
ב1241 נכפה על הקרדינלים להתכנס במרתפי הספטיזודיום לבחירת אפיפיור. בגלל התנאים הקשים (שתן מעמדות השומרים למעלה..) אחד הקרדינלים נפטר, וגם האפיפיור שנבחר, סלסטין ה4, נפטר כעבור 16 יום בלבד..
ב1588 הארכיטקט פונטנה פירק את האגף המזרחי של הספטיזודיום לטובת מפעלי בניה שונים בעיר.
באופן מוזר אני לא מוצא כלום על זה. גם באיטלקית בקושי.. גם בסיכום מפעלי הבניה של מקסנטיוס זה לא מוזכר.. אבל בשטח בהחלט יש מתחם כזה..
ארמון רב תפארת שהקים דומיטיאנוס במרכז הפאה הדרומית של גבעת הפלאטין. הוא הורכב משלושה חלקים מרכזיים: סטדיום; בית אוגןסטאנה, ובית פלאביה. בפאתו הדרומית היתה אכסדרה ענקית צופה על בסירקוס מקסימוס (יצכן שזו היתה תוספת מימי טראיאנוס). הארכיטקט היה רביריוס והוא הושלם ב92 לסה״נ. יותר מאוחר סברוס הוסיף אגף שלם נוסף ממזרח.
אחד משלושה מרכיבים של ארמון דומיטיאנוס שהוקם בשנים 81-92 לסה״נ.
(המתחם נבנה על גבי חלקים של ארמון דומוס טרנזיטורום של נרו, שנבנה בחלקו מעל ״בית הגריפון״ הרפובליקאי).
למרות שמו , גודלו של הסטדיום 48 על 160 מ, משמע הוא צר מידי בשביל מרכבות סוסים. החפירות לא הותירו ספק כי מדובר בגן שקוע עם הרבה פסלים, רובם מוצגים כיום במוזיאון הסמוך. לדומיטיאנוס היה גם ארמון באזור אגם אלבן וגם שם היה לו גן שכזה.
סברוס הקטין את הגן לטובת מרחצאות.
אלגבלוס שם בתוכו הר של שלג..
תאודוריק הוסיף את המתחם העובלי בקצה הדרומי, שתפקידו לא לגמרי ברור שכן אמפיתאטראות כבר לא תפקדו בתקופה זו.
המתחם החל נחשף במאה ה18.
השם של החלק המרכזי של ארמון דומטיאנוס , ואולי של הארמון כולו. היחוס לאוגוסטוס לא ברור ואולי הכוונה לאמר ״הארמון הנשגב״. היו בו שלושה פריסטילים, כשבמרכזי היתה בריכה גדולה. פיסול הוצב באי במרכז ועל גבי המים. יתכן גם כי היה שם מקדש למינרוה.
החלק המערבי של ארמון דומיטיאנוס. הכיל אגף ציבורי ומנהלתי. בחלקו הצפוני אולם מלכותי ענק (״אאולה רגיה״) ששימש לקבלת אורחים כאשר בפאתו הדרומית אפסיס ובה מושב הכס.
משמאל לה בסיליקה (להתייעצויות עם מנהל) ומימין חדר של המשמר הפרטוריאני (בעבר זוהה כ״לרריום״, מתחם פולחן ביתי).
מתחת לבזיליקה נחשף חדר עם פרסקאות מ30 לפנה״ס (״אאולה איסיאקה״).
מאחרי ה״ללריום״ מדרגות למתחם תת קרקעי, שם נחשפו עיטורים בבית הגריפונים (מוצגים כיום במוזיאון הפאלאטיני).
גובה הקירות המקורי היה 30 מ. במאה ה18 נמצאו פסלי הרקולס ובכחוס במתחם זה ע״י משפחת פארנז וכיום מוצגים בפארמה.
במרכז הארמון פריסטיל גדול ובו עיטור עיטור לבירינת מתומן בתוך בריכה שמים זרמו בו (אלמנט זה חודש). ממזרח וממערב למתחם ובו ארבע טרקליניומים בכל צד.
באגף הדרומי אולם נשפים (״סנאטיו״) מעוצב בפאר רב. הריצוף הנוכחי הוסף במאה ה4 ומתחתיו היפוקואסט שנוסף בימי הדריאנוס. הדבר מעיד שנועד לשמש יותר בחורף ומזהים אותו עם ה״סנאטיו יוביס״ המוזכר במקורות.
מצידי אולם הנשפים שתי מזרקות במתאר אובאלי. הריצוף שם מקורו מארמון נרו.
מתחת לארמון התגלו שרידים של דומוס טרנזיטורה ודומוס אוראה של נרו. (לא ברור אם פתוח לקהל).
מדרגות מאחרי הלרריום של הארמון הפלביאני מובילות לרצפת אחוזה מהתקופה הרפובליקאית. לבית היו שתי קומות. בקומת הקרקע היה אטריום עם פסיפסים. בקומת המרתף השתמרו הקירות עד התקרה, ומציגים פסיפסים, פרסקאות, וסטוקו. אחר העיטורים כולל שני גריפונים. זו הדוגמא השמורה ביותר לוילה מהתקופה הרפובליקאית.
מוזיאון שנפתח בקומה הראשונה של מבנה של משפחת פארנז במאה ה19 להציג ממצאים שנחשפו עי נפוליאון ה3 בחפירותיו בגבעת הפאלאטין (בתפקידו האחרון היה מנזר).
מורכב משמונה חדרים על שתי קומות. בקומה ראשונה ממצאים מפרהיסטוריה ועד התקופה הרפובליקאית. בקומה השניה ממצאים מהתקופה האימפריאלית (כולל גרפיטי ״אלקסמנוס סוגד לאל שלו״). בשנות ה1990 נוספו תצוגות מולטימדיה.
באזור היתה גם וילה גדולה יותר בשם ״וילה מילס״ אשר הוסרה לחלוטין בראשית המאה ה20 כדי לחשוף הארמונות האימפריאלים.
מבנה בן שתי קומות מעל הפאה הדרום מערבית של ארמון דומיטיאנוס (מעל המזרקה העובלית). מתקופת הרנסנס ובתוכו פרסקאות מרהיבים, אך כנראה סגור לקהל :-(
https://www.elizabethminchilli.com/2014/06/casina-farnese-and-farnese-aviaries-rome/
לפי סווטניוס אוגוסטוס עבר מביתו בפורום רומנום לאחוזה לשעבר של קונסול מהתקופה הרפובליקאית (קוינטוס הורטנסיוס) על גבעת הפלטים לאחר שרכש את המתחם ב40 לפנה״ס. אלא אז ברק היכה בנחלה. אוגוסטוס הכריז עליו רכוש הציבור והקים עליו מקדש לאפולו פאלאטין. אלא שהסנאט החליט להעניק לו בחזרה את האחוזה. הבית נהרס בשריפה ב3 לסה״נ אך שוקם ונהיה לאחוזת הסטייט (??).
לפי סווטניוס זה היה צנוע ואוגוסטוס ישן באותו חדר שינה 40 שנה.
האזור נסקר ב1865 ו1937 ונחפר מ1956. חפירות חודשו סביב שנת 2000 וב2008 נפתח חלק מהאגף הדרומי לקהל.
לפי גוגל מפס יש בו שלושה חללים:
חדר המסיכות וגרלנדות האיצטרובלים (סגנון פומפיאני שני)
אולם הפרספקטיבות
קוביקולום ורמפה
כל זה חלק מהפריסטיל הדרומי (P2).
היה גם פריסטלי צפוני (P1) מהפריסטילים עצמם שרד מעט מאד.
לאור הממצא והפאר יש שחולקים אם זה אכן ארמון אוגוסטוס כי סווטניוס מתאר מתחם הרבה יותר צנוע. מנגד יתכן ו סווטניוס רצה להאדיר את אוגוסטוס בתאור ארמון צנוע.
מקדש שהוקם ע״י אוגוסטוס לאחר שברק היכה בנחלה שקנה ליד ב40 לפנה״ס. הוא יועד גם לציין הנצחון הראשון שלו על פומפי בקרב נאוכולוס ב36 לפנה״ס. הוא
הושלם ב28 לפנה״ס (כאשר אוגוסטוס היה עדיין אוקטביאן..) והיה המקדש הראשון ברומא כולו משייש.
המקדש בא להנציח נצחונו בקרב אקטיום וקרב נאולוכוס. (לדעתי הוא גם בא להחליף את מקדש אפולו ממערב לגבעה הקפיטולינית, שכן הוא נבנה ע״י סוסיאנוס, תומך מרק אנטוני.. ואכן הוא גידר אותו ע״י תאטרון מרסלוס ופורטיקוס אוקטביה..)
אפולו היה גם האל המגן של אנאס ושל הנומן של היוליים, והיו שטענו שאוגוסטוס ראה עצמו בנו של אפולו.
גודל המתחם 24 על 45 מטר. והמקדש 19 על 37 מטר. לפי עדויות היסטוריות הוא היה מעוטר בעושר רב והיו בו פסלי אפולו כיטרואדוס (״המנגן בנבל״) עם עיטורי ראשי אוניות, דיאנה, לטונה (אימם), וספרי הנבואות הסיביליות.
היו בו גם פסלים יוונים קלאסיים כגון 4 שוורים, עיטורי אקרוטריה, מרכבת השמש, ובנות דנאוס. הקנדלברה שהאירה את המטוס הובאה מתבי שביוון ויוחסה לאלכסנדר מוקדון.
בדלת המקדש היה בצד אחד תבליט בשנהב של אפולו ודיאנה הורגים את בני ניואבי, ובצד השני ההתקפה שנכשלה של הקלטים על האורקל בדלפי ב281 לפנה״ס.
בחזיתו היה פסל נוסף של אפולו, והיתה רחבה שימשה למפגשים וכינוסי סנאט.
היה גם פורטיקו מעוטר בפסלי הדניאדות, אחיות מצריות שרצחו את בעליהן דודיהם בליל הכלולות. כנראה שאוגוסטוס רצה בכך להזכיר את הביוגרפיה של קלאופטרה הז שהתחתנה ורצחה את אחיה פתולמי ה14.. שרידים של 4 מהפסלים הללו התגלו. שלושה מאבן שחורה, ואחת מאבן אדומה.
קלסיקאיח מציעים שבחירות הפסלים רצו לבטא אוגוסטוס שהשיג שלום , התעלה על תרבות יוון, ושאיפה לערכי צניעות..
ב169 לסה״נ לוקיוס ורוס הוסיף פסל אפולו נוסף במקדש, פסל שנתפס במלחמות הפרתים במזרח.
בתחומי המקדש היתה ספריה חשובה ביוונית ולטינית וארכיון מסמכים. היא עוטרה בפסל אוגוסטוס בסגנון כאפולו.
אוגוסטוס ייסד בתחומי המקדש את ״רחבת רומא״ המציין היכן רומא יוסדה ע״י רומולוס, מקדש טטרסטילי, אגורטוריום, וקשת זכרון לאביו (כולם טרם אותרו).
לאחר מות אוגוסטוס יש כמה תיעודים של מפגשי סנאט נוספים בחזית המקדש.
המתחם נפגע בשריפה של 64 לסה״נ, ושוקם בימי דומיטיאנוס. הוא נהרס סופית בשריפה ב363 לסה״נ ויוליאנוס הקיסר טען שזה נעשה ע״י נוצרים כדי לשרוף את ספרי הנבואה הסיביליות כיון שלטענתם הכילו תוכן אנטי נוצרי (חוקרים סבורים שזה בהחלט יתכן. אגב, הספרים הוצלו מהאש).
כנראה שאח״כ אבני השיש של המתחם מוחזרו והוא נהרס.
מחקר: בתחילת המחקר (1870) זוהה בטעות כמקדש יופיטר ויקטור. חפירות חודשו ב1937 אז קולפו כל השכבות מעל המקדש. הסתבר שלא שרד הרבה אך מעריכים שהוא היה הלניסטי בסגנונו, ומבטא רצון אוגוסטוס לשמרנות והמסורת הרפובליקאית.
אין ודאות כמה עמודים בחזיתו, צורתו, או אפילו להיכן הוא פנה.. (לדעתי יותר הגיוני שפנה צפונה..)
אוגוסטוס בנה סה״כ 4 מקדשים ברומא: ליוליוס בפורום, לאפולו בפאלאטין, למרס אולטור בפורום אוגוסטוס וליופיטר של הברק בפאלאטין.
מדרגות היורדות מבית אוגוסטוס למערת הזאבה. מכונות על שם קקוס, בנו של וולקן שנושף אש, אשר הרקולס הרג. לא ברור לי למה..
במסורת הרומית זאבה גידלה את רמוס ורומולוס לאחר שנולדו למרס והבתולה הוסטליה ראה סילביה וניטשו על שפת הטיבר.
ב2007 הוכרז שנמצאה המערה , שעומקה 15 מ, מתחת לבית ליויה. הפתח אליה טרם אותר. ארכיאולוגים אחרים סבורים שמדובר בנימפיאום או טריקליניום מימי נרו.
ב1872 , שנתיים לאחר הקמת מדינת איטליה, הוצב משמאל למדרגות למוזיאון הקפיטוליני ("הקורדונאטה") כלוב ובתוכו זאבה, המחשה למיתולוגיה של הייסוד של רומא. נשכר אף מבנה למטפל קבוע שלה. הזאבה האומללה נעה הלוך ושוב בכלוב הקטן והדבר נהיה לביטוי לאיש חסר שקט שהוא ״מזכיר את הזאבה מקמפידוליו״.
ב1935 מוסוליני החליט להעביר את הכלוב לצוק מול תאטרון מרסלוס, למתחם גדול יותר, ולהוסיף גם כלוב עם עיט ליד (סמל רומא, ואחד מ12 שרומולוס ראה). בשנות ה1940 העיט שוחרר. ב1954 הזאבה מתה, אך הובאה חדשה שהוצגה שם עד 1971. (לפי המאמר הזה העיט נותר שם עד מותו בכלוב ב1972 ולא הוחלף). בכל מקרה מאז שנות ה1970 החיות לא שם, אבל הכלובים נותרו במקום.
כ50 מ מזרחה ל"מערת הזאבה" על קיר המדפן את ה"פאדגוגיום" ב1857 התגלה גרפיטי על הקיר (כיום במוזיאון פאלאטין) המתאר איש סוגד לדמות צלובה עם ראש חמור. מתחת נרשם ביוונית
ΑΛΕΞΑΜΕΝΟϹ ϹΕΒΕΤΕ ΘΕΟΝ
"אלסמנוס סוגד לאל [שלו]".
בחדר ליד התגלה גרפיטי נוסף, בכתב יד אחר, ובו נרשם "אלכסמנוס פידליס (=הנאמן)". מעריכים שהגרפיטי השני הוא תגובה לראשון.
מעריכים שמתוארך לסביבות 200 לסה"נ. יש חוקרים שסבורים שמדובר בכלל בפולחן אנוביס.
פולחן חמור: צורה מזלזלת שהרומים התחיסו לפולחן היהודים והנוצרים הקדומים. אפיון הגדיר כך את פולחן היהודים, וזאת אחת הסיבות שיוספוס כתבה את "קונטרה אפיון".
פאדגוגיום: מתחם שבמקור היה מכונה "דומוס גלטיאנה". קרקלה הסב אותו לחלק מארמונו, ולאחר מותו, הוא הפך לבית ספר לנערי שירות ("פדאגוגיה").
https://en.wikipedia.org/wiki/Alexamenos_graffito
כנסיה שנבנתה במאה ה3-4 ע״י אישה בשם אנסטסיה. בהמשך הוקדשה לאנסטסיה מסימיריום, מרטירית מימי דיוקלטיאנוס. הכנסיה שופצה מספר פעמים, האחרונה שבהם ב1817. לפי מסורת היא היתה מקום משכנו של הירונימוס.
ב2020 האפיפיור העניק החזקה במקום לכנסיית סירו-מלבר הקתולית מהודו.
מתחם ליד בית אוגוסטוס המיוחס לליויה למרות שהדבר רחוק מודאי. זה הוצע כי השם ליויה (IVLIAEA) התגלה על צינור עופרת במתחם, כי הוא פורק, וכי הוא קרוב לבית אוגוסטוס.
מדובר בשלושה חדרים עם רצפות פסיפס ופרסקאות המתוארכים ל30 לפנה״ס. הביקור כולל תצוגת אודיו ויזואל.
מקדש שנבנה ב294 לפנה״ס וחודש לאחר שריפה ב111 לפנה״ס.
בחפירות נמצאו פרצופי שני פסלים המצוים כיום במוזיאון הפאלאטיני.
זיהויו כמקדש לויקטוריה פאלאטינה אינו ודאי (ג׳יאמקו בוני הציע לזהות מקדש זה ליד קשת טיטוס).
הוא מבוסס בעיקר על מציאת שתי כתובות הקדש לויקטוריה פאלטינה שהתגלו מערבה יותר, בכנסיית סן תאודורוס טירונס.
הפינה הדרום מערבית של גבעת הפאלאטין היכן שלפי המסורת הרומית רומולוס ייסד את רומא (771-717 לפנה״ס). המקום הפך למקום קדוש ושל טקסים. אלא שטקס שריפה אחד גרם לשריפת המתחם ב38 לפנה״ס, ושוב ב12 לפנה״ס , במהלך טקס הקבורה של מרקוס אגריפה.
כנראה שהיה עותק של הרבה רומולי גם על גבעת הקפיטול.
חפירות בפאת גבעת הפאלאטין ב1946 חשפו בסיסי צריפים בגודל 3 על 5 מ, עם חורים בהיקף ובאמצע בשביל מוטות עץ שיתמכו בקירוי. הממצא האורגני שם תוארך למאה 9-7 לפנה״ס.
מקדש לאלה ממקור אנטולי שהובאה לרומא ב204 לפנה״ס. הוקמו לה שנה 5 מקדשים ברחבי רומא. הנוכחי הוקם ב191 לפנה״ס.
הובילה אליו מעלה מהעמק איפה שלימים יוקם סירקוס מקסימוס. מידי שנה, בן 4 ל10 אפריל נהגו פסטיבלים לכבוד בעמק (״מגנלזיה״). הוא שוקם כמה פעמים, האחרונה שבהם בימי אוגוסטוס. המקדש נסגר בהוראות תאודוסיוס ב394 לסה״נ.
גודלו היה 33 על 17 מ. שברים של פסל האלה, שהכיל אריה וכתר צריח אותרו בשטח המקדש. היתה גם אבן שחורה שנחשבה לאחד משבעת חפצי המקדש החשובים ביותר לרומא הרפובליקאית. בתבליט מופיעה האלה בצורה א איקונית. נמצאו גם מנחות שהובאו לאלה.
היו עוד ארבע מקדשים לקיבלה ברומא.
מקדש יונו סוספיטה: מקדשון מ338 לפנה״ס שהיה צמוד למקדש מאגמה מאטר. יש הרואים בו אאוגוראוטואום - מתחם להתנבאות על סמך תנועת ציפורים.
מתחם ארמוני המיוחס לטיבריוס למרות שאין מקורות היסטורים המעידים שבנה שם ארמון (ומנגד הם מתעדים שהוא בכלל העדיף להעביר זמנו בהוללות בקפרי..) המתחם שימש את קליגולה, קלאדיוס וראשית ימי נרו. מאז המאה ה16 מעליו יש גני פארנז ולכן הוא לא נחקר כיאות, אך ניתן לזהות את הבניה לכיוון צפון המיוחסת לדומיטיאנוס, טראיאנוס והדריאנוס. יש גם כבש העולה מהפורום לאזור זה.
שטחו של הארמון כ120 על 150 מ. במרכזו פריסטיל עם גושי חדרים מצפון ומדרום.
לאורך פאתו המזרחי היה מתח לאדמה קריפטופורטיקוס של נרו. הוא הגיע בחלקו הדרומי לקונוס פלביאני של ארמון דומיטיאנוס.
בפאה הדרום מזרחית זוהה מתחם אליפטי, כנראה בריכת דגים.
באגף הדרום-מערבי כנראה היה המשמר הפרטוריאני, כפי שמעידים כמה גרפיטי.
קליגולה הרחיב הארמון צפונה והפך את מקדש קסטור ופולוקס למבואה לארמון. בריכה 9 על 26 מ היא כנראה שריד של זה.
הארמון נפגע קשה בשריפה של 64 לסה״נ ואחריה היא עוצבה מחדש להיות חלק מה״דומוס אוריאה״ של נרו.
כנראה שב69 לסה״נ גלבה נרצח במתחם זה.
מתחם זה נפגע בתורו בשריפה של שנת 80 לסה״נ ולאחריה דומיטיאנוס שיקם אותו ושילב אותו בארמון שבנה בפאה הדרומית של הגבעה. הוא גם בנה כבש ממקדש קסטור ופולוקס אל המתחם הארמוני. טראיאנוס והדריאנוס הרחיבו הארמון. שם גם גדלו אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס בתורם. זה גם מסביר מדוע המתחמים כונו ״אוגוסטנה״ ו״טיבריאנה״ כביטוי לירושה לגיטימית.
היתה גם ספריה בארמון, אך היא נשרפה בשריפה של הארמון בימי קומודוס. המתחם שוקם והיה פעיל לפחות עד המאה ה8.
במאה ה16 המתחם היה מטע, ואלסנדרו פארנז החליט לטעת גנים במקום.
כבר ב1728 החלו חפירות במקום.
ב2008 נחשפו בחפירות במקום אופוס סקטילה, פסל אפרודיטה ללא הראש, שברי פסל ניקה, ושברי פסלי טרה קוטה שאולי היו מודלים לפסלי שייש.
נקודת תצפית מרשימה מהפינה הצפון מערבית של דומוס טיבריאנה המורחב מימי הדריאנוס וטראיאנוס.
ג׳יאקומו היה ארכיאולוג בראשית המאה ה20 שניהל כמה חפירות בפורום רומנום. יתרה מזאת, כחבר במפלגה הפשיסטית שאף אף לחדש את הדת הרומית. הוא נפטר ב1925 והמפלגה עשתה לו תהלוכת קבורה גדולה והוא נקבר בגנים הפארנזים
כניסה ומעלה מעוטר מפורום רומנום לגבעת הפאלטין שעוצבה ע"י משפחת פארנז. כנראה היה גם מגורי הארכיאולוג ג'יאמקו בוי כאשר חפר באזור. ב2018 שוחזר בעלות 1.5 מליון אירו. מוצבים בו פסל איזיס פורטונס וברברי כורע.
חלק מארמון נאו לפני השריפה של 64 לסה״נ ממנו שרד מעבר תת קרקעי של ארמון נרו באורך 130 מ (!) עם פסיפסים ועיטורי קיר!
במעבר מהסוג הזה נרצח קליגולה ע״י המשמר הפרטוריאני.
זה פתוח??? לברר!!
פולחן לאבנים נהג במזרח והם נקראו ״בתיל״ (משורש ״בית אל״). האבן הקומית השחורה נסגדה כ״אבן ההר״ (אולי גם בגלל צורתה), אך בראשית המאה השלישית מופיעות
כתובות המזהות את האבן גם כקשורה לפולחן השמש.
כאשר אלגבלוס נהיה קיסר הוא מביא האבן לרומא כדי מכונן שני מקדשים, אחד קטן באזור כנסיית סנטה קרוצה של היום, והשני לצד הויה סקרה, בן הקולוסיאום לקשת טיטוס. בקיץ היה טקס העברת האבן בן שני המקדשים, כאשר אלגבלוס עצמו מוביל את התהלוכה.
ביום יום מידי יום עם עלות השחר נהג זבח פולחני של פרות וכבשים מנוהל על ידי אלגבלוס עצמו, מלווה בתזמורת ו נשים פנקיות מתופפות על תוף מרים.
קצינים ובעלי שררה היו לבושים בבגדי כהנים פינקים נושאים את האברים הפנימיים של ההקרבות בכדי זהב.
ישנם גם תאורים של קרבנות ילדים מנגד אלגבלוס נמנע מאכילת חזיר וכנראה היה נימול.
הוא גם הורה לאסוף כל כלי הפולחן, בעיקר אלו של מתחם הוסטלויות ולרכז אותם במקדש האלגבליום. הוא גם דרש שהפולחן השומרוני, יהודי, ונוצרי, יעברו לפולחן אלגבל. היסטוריונים רואים בכך את ניצני המונותאיזם ברומא.
אלגבלוס גם חיתן את האל הביא עם מינרוה אך אז שינה הנישואים וחיתן את האבן עם אורניה, אלת הירח, שמוקד פולחנה בקרתגו. אנשי קרתגו אף נדרשו לשלוח נדוניה.
בשנת ה192-1950 נחשף מתחם האלגבליום מתחת למה שנודע אז כיקב ברבריני.
המתחם היה בגודל 70 על 40 מ. וכנראה היה בימי דומיטיאנוס מקדש ליופיטר. אלגבלוס הגדיר אותו מתחם לפולחן לאבן .
לאחר מות אלגבלוס אלכסנדר סוורוס הקדיש המתחם ליופיטר.
מנגד אורליאנוס יחזיר את פולחן ״השמש הבלתי מנוצחת” (״סול אינביקטוס״, מונח שאלגבלוס השריש) לרומא. מניחים שזה נעשה מרצון לאחד כל סוגי הפולחנות מכל קצות האימפריה. נקבע לו מקדש ב״קמפוס אגריפה״ ופולחנו נהיה די פופולארי, עד כי גם קונסטנטינוס תארו במטבעותיו, ובקשת טיטוס ישנן שלוש דמויות הנושאות נס סול אינביקטוס (לאתר!).
אלגבלוס היה כנער כהן גדול בפולחן לאלוהות שמית "אל ג'אבל" בעיר אמסה (כיום חומס 170 ק״מ צפונה לדמשק). איך לעזאזל נער כהן שמי מאמסה נהיה קיסר רומא??
א. סבתו היא יוליאה מאיסה, שהיא אחותה של יוליה דומנה, אישתו השניה של הקיסר, ספטימיוס סוורוס. ליוליה וספטימיוס נולדו שני ילדים ושניהם נהיו קיסרים, קרקלה וגטה. אלא שב212 לסה"נ קרקלה רוצח את אחיו גטה להבטיח שלטונו (ראה חלון נפרד).
ב. כאשר קרקלה חנה ב ב217 לסה״נ חייל דקר אותו למוות. מפקד המשמר הפרטוריאני, מקרינוס, מכתיר את עצמו, ויוליה דומנה ומשפחתה נשלחו לגלות באמסה מכורתה. בינהם היה הנכד של אחותה (יוליאה מאיסה). שמו המערבי היה סקסטוס ואריוס אביטוס בסיאנוס, אך באמסה הוא יצר מוניטין כמטיף פופולארי של פולחן הליוס בעיר, ששמו הפיניקי / ערבי היה אל-ג׳אבאל (=ההר), והוא זכה לכינוי בגרסה הלטינית ״אלגבלוס״.
* הפולחן היה לאבן שחורה חרוטית, וכלל הקרבת קרבנות, סירוס של הכהנים, ריקודים כדי אקסטזה, ואורגיות פולחניות. אלגבלוס ניהל פולחנות אלו בשמלות..
במיוחד הלגיון השלישי קירינה המוצב באזור מתלהב ממנו. במקביל יוליה דומנה ואחותה יוליה מאיסה פועלות כנגד הלגיטימיות של מקרינוס ומשכתבות הביוגרפיה של אלגבלוס שהוא בנו של קרקלה מחוץ לנישואים. אלא שבשלב מסוים יוליה דומיה מתאבדת (גם כי הבינה שהיא חולה בסרטן שד).
אחותה הגדולה, יוליאה מאיסה, לוקחת פיקוד ומפיצה הפברוק שנכדה הוא בן ממזר של קרקלה (אחיינה). היא כנראה גם שיחדה את הלגיון השלישי עם כסף של משפחתה באמסה וכך ב218 לסהנ הכתיר הלגיון השלישי את אלגבלוס בן ה14 כקיסר. הוא קבע לעצמו אותו שם רשמי כשל קרקלה (״מרקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס״) אך שמו הפופולארי נותר ״אלגבלוס״. מקרינוס שלח כוחותיו נגד הלגיון השלישי אך רוב הכוחות ערקו (כנראה שוחדו גם). מקרינוס ברח לכיוון רומא, אותר, וחוסל.
במשך שנה יוליאה מאיסה וביתה, יוליה סואימיאס, חיזקו את מעמדו של אלגבלוס בעוד הוא ממשיך בניהול פולחן לאלגבל.
לבסוף הגיע אלגבלוס לרומא, עם האבן השחורה, ועורר רפורמה דתית חסרת תקדים:
הוא הוריד את יופיטר ממעמד אל ראשי.
הציב הסנאט תמונה שלו בשמלת כהנים המכסה את פסל ניקה.
הוא התחתן עם הבתולה הוסטלית הבכירה (אקווילה סוורה), פעמיים.. כדי שיוולדו להם ״ילדים אלוהיים״..
הוא גם לקח התואר ״כהן גדול״ של המתחם (״פונטיפיקב מקסימוס״).
הוא התחתן עם עוד כמה נשים, ואף עם גבר..
הוא מינה אנשי מנהל לפי גודל אבר מינם.. וכאלו ששכב איתם..
הוא העלה קרבנות אדם לאלגבל.
במקביל אימו מקימה סנאט לנשים (״סנקולום״) הפוסק בענייני - אופנה ופרוטוקול.
לבסוף, לאחר 4 שנות הוללות וטירלול המשמר הפרטוריאני רצח אותו וגופתו נזרקה לטיבר, והסנאט הכריז על מחיקת זכרו. האבן השחורה הוחזרה לאמסה, ומקדש אלגבל הוקדש מחדש ליופיטר.
אך הקיסרות נמשכה על ידי בנו המאומץ, אלכסנדר סוורוס. אבל זה כבר סיפור אחר..
במחקר המודרני יש המנסים להציג אותו כטרנס ג'נדר.. לך תדע..
בשל ממצאים פיסוליים חשבו שמדובר בבית מרחץ , אך חפירת האתר לא חשפה עדויות למרחץ ולכן מניחים שזה מועדון (״קולגיום״) או הוספיטליום של המשמר הפרטוריאני מימי אלגבלוס. אך כנראה שהיה שם חדר עם אמבט.
כנסייה המנציחה במסורת הנוצרית במקום בו היה נסיון ההריגה הראשון של סבסטיאן בחיצים. היא בנויה מעל מקדש פריפרטריאלי מימי דיוקלטיאנוס.
יתכן וזה היה מקום מקדש דיבוס אוגוסטוס , שמקומו טרם אותר. (הוא נבנה היכן שהיה ביתו של אוגוסטוס בחייו, על גבעת הפאלאטין. מהמטבעות יודעים שהיה לו שישה עמודים בחזית. מדיו קסיוס יודעים שהיה בו פסל של ליויה שנוסף עי טיבריוס כמו גם ספריה ליד. הוא נהרס בשריפת שנת 80 אך חודש על ידי דיוקלטיאנוס שהוסיף מקדש למינרוה ומותג גם לזכר אספסיאנוס וטיטוס. הוא חודש שוב ימי אנטונינוס פיוס אז הפך לחזית 8 עמודים ובגמלון תבליט אוגוסטוס על מרכבת 4 סוסים, בפינות פסלי רומולוס ואנאס, ובמדרגות פסלי ניקה. הוא מוזכר בפעם האחרונה ב218 לסה״נ ).
במאה ה10 נבנתה כנסייה ומנזר מעל חורבות המתחם הרומי.
בימי הביניים הוא היה מכונה ״כנסיית מריה פאלארה״, מנכס את הפלאדיום הרומי למרים. ב1061 שונתה בעלות הכנסייה והיא הוקדשה לסן סבסטיאן. ב1624 הכנסייה קיבלה את צורת הנוכחית.
הכנסייה יחסית פשוטה ולא מעוטרת, אך בפנים פרסקאות מהמאה ה10 לסה״נ.
באפסיס למעלה איור של ישו וסבסטיאן.
כנסייה פרנציסקנית מהמאה ה17 שנבנתה מעל מאגר מים מימי קלאודיוס. מוקדשת לבונונטורה, תאולוג נוצרי פרנציסקני מהמאה ה13.
הקורדונאטה - > פסל מרקוס אורליוס על סוס -> פאלאזו די קונסרבטרי -> פאלאזו סנטורי -> פאלאזו נובו -> פסל קונסטנטין -> פסל הזאבה - > מדרגות האבלים -> בסיליקה סנטה מריה ארצ'לי -> מוזיאון ההתעוררות הלאומית - > איל ויטוריאנו –> פאלאזו ונציה -> כנסית הישועים -> פאלאזו בונפרטה -> גלריה דוריה – פמפילי -> גלריה קולונה -> שוק טראיאנוס -> עמוד טראיאנוס -> אתנאום -> פורום טראיאנוס -> פורום אוגוסטוס -> פורום נרוה -> לה קולונס -> פורום אספסיאנוס ומקדש השלום (מרכז מידע לתייר?)
ציור הטרנספיגורציה של רפאל
העבודה האחרונה שלו שבוצעה לפני 1520, בהזמנת קרדינל שנהיה לאפיפיור קלמנט ה7. בתחתית רואים את הארוע הקודם, של החיאת הילד.
התמונה מוצגת באולם התמונות של מוזיאון הותיקן. ב1797 כוחות נפוליאון לקחו אותה ללובר, אך הוא הוחזר ב1815. הגבעה הגבוהה ברומא ששמה בא מהמילה הלטינית ״קפוט״ (= ראש) שכן בעת חפירת המקום למקדש נחשפה גולגולת (מקבילה מענינת לגולגותה!!).
לפי מסורת רומית הבתולה הוסטלית טרפאה איפשרה לסבינים לחדור אל העיר בקפיטול כדי לחטוף נשים. אלא שהם מעכו אותה במגיניהם וזרקו אותה מהצוק בקצה הגבעה.
פריסקוס , מלכה החמישי של רומא הקים מקדש במקום לשלישיה הקפיטולינית ובראשה יופיטר אופטימוס מקסימוס, המעלה אליו היה עם מאה מדרגות (״סנטום גרדוס״) והמתחם היה גם אסילןם.
ב390 לפנה״ס הצליחו הרומים להגן על גבעת הקפיטול מפני התקפת הגאלים.
בתקופת הפרינקיפט בגבעה הצפונית (״ארקס״) היה מקדש יונו מונטה, ומתחתיו הטבולריום.
מקדשים אלו יצאו משימוש במאה 4 בהוראת תיאודוסיוס, ונהרסו בהדרגה.
ב1144 היה מרד כנגד האפיפיור בראשות סנאטור (הוא הוסיף את ״פאלאזו סנטוריו״ הפונה לראשונה צפונה?). במאה ה14 נבנה לצידו בית המשפט של הגילדות נבנה לידו. בהמשך נבנה ״פאלאזו דאי קונסרבטורי״ במקום.
בן השנים 1536-1546 מיכאלאנג׳לו מתכנן במקום ״קמפידוליו״, בהוראת האפיפיור, לקראת ביקור צ׳רלס ה5, מלך ״האימפריה הרומית הקדושה״ ב1538. מיכאלאנג׳לו מתכנן ״פאלאזו נובו״ מול ״פאלאזו דאי קונסרבטורי״ , יוצר בכך כיכר טרפזית ובה מוצב פסל מרקוס אורליוס על סוס (שאז חשבו שהוא של קונסטנטינוס). מיקום הפסל נחשב ל״קפוט מונדי״ (=ראש העולם) ובעצם ממנו יוצאים 12 קרניים אבל בסוף הם יוצרים מסגרת ביצתית המעמעמת את החצר הטרפזית.
מוביל אליהם מעלה מדרגות בשם ״קורדונאטה״, שמתוכנן בכוונה כרחב ושיפוע מתון כך שאצילים יוכלו לעלות על סוסיהם. המעלה יוצר תחושת כבוד בעליה למקום. המערך הופך את כיוון המבנים ביחס לתקופה הרומית. במקום לפנות לפורום רומנום (=לעבר) כעת הכיוון הוא העיר של ימי הביניים והותיקן.
הפרויקט לא הושלם בביקור המלך צ׳רלס, ורק במאה ה17 הושלמו המבנים, ורק ב1940 מוסוליני השלים הריצןף..
שלושת הארמונות הם כיום המוזיאון הקפיטוליני.
ראשיתו ב1471 כאשר האפיפיור סיקסטוס ה4 תרם מספר פסלי ברונזה לעיר והם רוכזו במקום. ב1536-1546 מיכאלאנג'לו תכנן את המתחם ("קומפידוליו") לקראת ביקור המלך צ'רלס ה5. ב1734 המקום נפתח לראשונה כמוזיאון לקהל הרחב והיה מהראשונים בעולם בו אוסף אמנות היה זמין לכלל ולא רק לבעליו.
המוזיאון מורכב משלושת הפאלאזו שסביב הכיכר המרכזית. בראשית המאה ה20 שולב גם פאלאזו קאפארלי במוזיאון.
ב1997 נעשו שיפוצים במוזיאון, וחלק מהתצוגה הועבר לתצוגה באולמות תחנת כח ישנה (צנטרלה מונטהמרטיני). התצוגה היתה כה מוצלחת, שחלקה נותר בתצוגת קבע, שאף הורחב ב2016. ארבעת אגפי המוזיאון:
נבנה במקור במאה ה13-14 ושימש את הסנטור העירוני (כנראה מעין ראש עיר). חזיתו עוצבה מחדש ע״י מיכאלאנג׳לו כדי להתאים לכיכר שעיצב. כנראה שלא משמש לתצוגה (!). בחזית המבנה -
פונטנה דלה דאה רומא: מזרקה ובו האנשת הטיבר והנילוס ו״דאה רומא״.
שימש פקיד בכיר של של רומא בימי הביניים שחלק מתפקידו היה שימור המונומנטים ההיסטורים (ומכאן שמו). החזית שלו שונתה ע"י מיכאלנגלו והותאמה לשאר החזיתות כדי ליצור אחידות. התצוגה:
קומה ראשונה: תבליט ממונמנט מרקוס אורליוס.
קומה שניה: עבודות פיסול שונות, הבולט שבהם הוא פסל הזאבה המיניקה ("סאלה די לופה"). גם המבנה עצמו מרשים עם פרסקאות ושטיחים.
קומה שלישית: ציורים ואמנות שימושית.
מתאר את הזאבה שהניקה את רמוס ורומולוס לאחר שאמיליוס מלך אלבה לונגה ציווה לזרוק התאומים לטיבר. האיכר פואסטולוס מצא אותם וגידל אותם. בעבר חשבו שפסל הזאבה הוא אטרוסקי מהמאה ה5 לפנה״ס, המוזכר על ידי קיקרו במאה ה1 לפנה״ס, והתאומים הוספו במאה ה15 ע״י הפסל פולאיאולו. המחקר במאה ה19 סבר שפסל הזאבה אכן מקורי, אך במהלך שימור הפסל ב1997 הוצע שמקורו מימי הביניים (בתקופה הקלאסית עשו יצקו בנפרד החלקים וחיברו בינהם. בימי הביניים כדי ליצור פעמונים למדו איך ליצוק הכל בבת אחת).
ב2007 ושוב ב2019 נעשו בדיקות פחמן 14 ותרמולויסיסנס. התוצאות אכן היו מאה 10-11 לסה״נ. למרות זאת חוקר מ2020 סבור שהברונזה אוטרוסקית והפסל אכן מקורי.
עותק של הפסל מוצב על עמוד בן פאלאזו נובו ופאלאזו סנטריו. המקור במוזיאון די קונסרבטורי ב"סלה דה לופה"
נבנה בשנים 1576-1583 עבור פייטרו קאפארלי הב. עד מלחמת העולם ה1 הוא שימש את שגרירות גרמניה. כיום הוא חלק מהמוזיאון הקפיטוליני וחלקו נהרס לטובת ה"טרסה" וקפיטריה.
תצוגת הפאלאזו: מטבעות, מדליות ותכשיטים. מאחוריו -
טרסה / האגף החדש: מבנה כיפתי גדול מזכוכית לתצוגת הפסל ברונזה המקורי של מרקוס אורליוס על סוס. לידו הפסל ה"מקורי" של הזאבה המיניקה את רמוס ורמולוס.
מוצגים שם גם יסודות ומודל מקדש יופיטר אופטימוס מקסימוס שהיה במקום בתקופה הרומית.
פסל מרהיב מברונזה של מרקוס אורליוס בגובה 4.24 מ.
הוא נעשה סביב שנת 175 לסה״נ והוצב בפורום רומנום או ליד עמוד מרקוס אורליוס. הוא שרד כי בימי הביניים חשבו אותו בטעות לפסל קונסטנטינוס. במאה ה8 הוא הוצב ליד הארמון הלטרני של האפיפיור. בעת עיצוב הקמפידוליו הוחלט להציבו במרכז הכיכר, שם הוא הוצב עד 1981 שאז הועבר לתוך המוזיאון הקפיטוליני ובחצר הוצב עותק.
ב1849 הלאומנים הציבו בידו דגל צבעי איטליה.
ב1979 פצצה מחבלים גרמה לנזק בבסיס השיש של הפסל.
הפסל: הקיסר רוכב קדימה ומצדיע בידו הצדעה רומית (״אדלוקוטיו״). מניחים שבמקור למרגלותיו היה ברברי כנוע. אלא שהקיסר אינו אוחז נשק, ונראה יותר כמביא שלום. כיון שהאוכף בסגנון סרמנטי מניחים שהפסל נעשה לאחר נצחון מרקוס אורליוס על הסרמנטים. במקור הוא היה מצופה זהב.
היו סה״כ כ20 פסלי קיסרים על סוס. כנראה שהראשון היה יוליוס קיסר בחצר מקדש ונוס ג׳נטריקס. דומיטיאנוס חיקה אותו במרכז הפורום אך לאחר רציחתו גם הפסל הוסר.
מוצגים לצד פסל אורליוס. הוחזק ע״י האפיפיורים עד 1471 ואז נמסר לטובת המוזיאון הקפיטוליני.
בשיער חורים להתקנת כתר שהיה מזהב ואבנים טובות.
גובהו המקורי היה 10-12 מ. מניחים שבוצע לקראת שנת 326 לציין עשרים שנות שלטונו.
יש הסבורים שזה בכלל קונסטנטיוס הב ו/או יש בו חלקים ממוחזרים מהקולוסוס של נרו, שמוחזר לייצג את קומודוס ואח״כ את קונסטנטינוס.
כנראה שהוא במקור הוצג באזור בלטרנו היכן שבמאה ה4 היה ארמונה של פאוסטה, אישתו השניה של קונסטנטינוס. העדות הקדומה ביותר לתצוגת פריטיו היא ב1320.
קטע אצבע התגלה באוספי הלובר והושאל ב2021 לחמש שנים.
מקדש ליופיטר ״הטוב ביותר והגדול ביותר״ שעמד על פסגת הגבעה הקפיטולינית והיה המקדש החשוב ביותר באימפריה הרומית. לפי מסורת רומית הוא הוקם מעץ ב509 לפנה״ס והושלם ע״י סופרבוס והיה המבנה הגדול ביותר באותם ימים (כנראה 60
על 60 מ). מתארו היה כמקדש יווני אך שולבו בו אלמנטים אטרוסקים רבים. בדביר היו שלוש ״סלה״, בימני יונו רגיה, השמאלי מינרוה, ויופיטר באמצע.
היו גם הרבה פסילים כעיטורים מטרהקוטה. אחד מהם היה יופיטר רוכב על קוודריגה שהוצב בחזית הגג של המקדש.
ב83 לפנה״ס סולה כובש את יוון ומשנע את עמודי הענק של מקדש זאוס האולימפי מאתונה לרומא והמקדש מוקם מחדש. נוצר גם פסל חדש, משלב שנהב וזהב, של יופיטר יושב, אוחז שרביט וכדור ועליו האנשת רומא. רוצחי יוליוס קיסר התחבאו במקדש זה לאחר ההתנקשות בו.
ב19 דצמבר 69 נשרף המקדש בקרבו. כניסת אספסיאנוס לרומא לבסס שלטונו.
תוך חמש שנים הוא שיקם המקדש, אך הלה נשרף שוב, בשנת 80 לסה״נ.
דומיטיאנוס חידש את המקדש תוך שנתיים, ולפי פלוטארכוס השתמש ב12,000 טלנטים של זהב לציפוי הגג (300 טון!!!). עדויות מתקופת הרנסנס מעידים שבגמלון הוצגו ביריגות רכובים על ידי אל השמש ואל הירח ובמרכז שלושת האלים הקפיטולינים.
ב392 תאודוסיוס ציווה על סגירת המקדש. בפלישת הונדלים ב455 לסהנ מחצית מהזהב של המבנה נשדד, ובמאה השישית רוב הפיסול נשדד. עם זאת המבנה עדיין תואר כעומד ומפואר. ב1447 חורבות המבנה עדיין מתוארים כמרשימים אך במהלך המאה ה16 המבנה ממוחזר לטובת פאלאזו קאפארלי שנבנה באותו מקום. הוא שימש שגרירות גרמניה עד מלחמת העולם ה1. כיום חלק מהפאלאזו משמש חלק מהמוזיאון ("הטרסה") וחלקו קפיטריה. ב"טרסה ניתן לראות חלקים מבסיס המקדש.
סביב המקדש הקפיטוליני לכיוון הפורום היו עוד ארבע מקדשים קטנים, למנס, ונוס אריקינה,פידס ואופס.
מבנה בתכנון מיכאלאנג׳לו להרמן את הכיכר הטרפזית שעיצב בראש גבעת הקפיטול. הוא הושלם רק ב1654 ונפתח לקהל רק ב1734. חזיתו מחקה את חזית פאלאזו קןנסרבטיבי שגם היא עוצבה מחדש ע"י מיכאלאנג׳לו.
תצוגת פאלאזו נובו: שילוב של פיסול, פסיפסים, כתובות, וסרקופגים. ראויים לציון פסל הענק של ״הגאלי הגוסס״ ״ונוס הקפיטולינית״ ו״קופידון ופסיכה״.
ב"אולם היונים" מוצג שבר של ״טבולה איליאקה״ - 22 לוחות ובהם תבליט מפורט של האיליאדה ומלחמת טרויה. כנראה בוצעו במאה ה1.
בחצר המבנה שחזור פסל אוקיאנוס.
גלריה תת קרקעית המחברת בן שלושת הפאלאזו. בוצע בשנות ה1939 ומשלב ממצאים שנחשפו במהלך הפיתוח. עיקרו ״גלריה לפידריה״, תצוגת כתובות.
פסל ענק שקונסטנטינוס הציב באפסיס של הבזיליקה של מקסנטיוס. במקור הפסל היה משולב אבן שייש וברונזה.
בהתחשב בגובה הראש (2.5 מ) , מעריכים שגובהו הכללי היה 12 מ.
אבסביוס מסר שהוא החזיק המונוגרמה בידו ומתחתיו נרשם כתובת המצהירה על ישועה לעיר..
זה אולי גם מסביר מדוע יש שתי ידי ימין. כנראה שהקדומה יותר החזיקה כדור, אך היא הוחלפה ביד המחזיקה מונוגרמה כעדות אוסביוס.
סגנון הפסל משלב הניגוד של תאור ראש סכמטי ודתי משהו (כעיניים מוגדלות) בעוד בגפיים יש הקפדה על תאור נטורליסטי, כולל הורידים מתחת לעור.
שברי השייש של הפסל נמצאו בבזיליקת מקסנטיוס ב1486 לאחר שחלקי הברונזה ודאי מוחזרו. הם הועברו למוזיאון הקפיטוליני ומוצגים שם עד היום בחצר הפנימית.
ב2024 נעשה עותק של הפסל הקולוסלי, שהוצב מאחרי המוזיאון. הוא יוצג שם עד סוף 2025 (שנת הג'ובילה). על סמך פריטים מהפסל הוא שוחזר לגובהו המקורי (13 מ). הודות לתאורי הפסל הושלמו הפרטים החסרים במדפסות תלת ממדיות עם פוליאוריתן עם אבק שייש, עלי זהב, וטיח כדי לדמות פרטי הברונזה המקוריים. חלקו הפנימי מאלומיניום.
כל חלקיו הם רפליקות! השברים המקוריים עדיין מוצגים בחצר המוזיאון הקפיטוליני.
כנסיה בצידה הצפוני של גבעת הקפיטול (״ארקס״), במקום בו היה מקדש יונו מונטה. ב574 תועד מנזר במקום. במאה ה9 המתחם נמסר לבנדיקטים וב1249 לפרנציסקנים. בימי הפרנציסקנים הכנסייה קיבלה עיצוב רומנסקי-גותי, תוך מחזור עתיקות מהאזור. היא היתה מכונה אז ״כנסיית מריה שבקפיטול״. מקור מימי הביניים זיהה את הכנסיה כהמקום בו נביאה סיבילית טיבורטינית ניבאה לאוגוסטוס על בואו של ישו. בהתאמה בעבר באפסיס היה ציור של הנביאה ואוגוסטוס. הצהרת הנביאה היתה:
״זהו מזבח של בן האלוהים״
Haec est ara filli dei
מביטוי זה נוצר השם הנוכחי של הכנסיה.
ב1348 נבנו 124 מדרגות לכיוון הכנסיה בהקשר למגיפה השחורה. הוצאות להורג בוצעו למרגלות מדרגות אלו.
ב1575 נצבעה התקרה צבעי זהב, בעקבות הנצחון על העותמאנים בקרב לפנטו.
ב1797 הכנסייה הפכה לאורווה. סביב 1880 שקלו אף להסיר הכנסייה לטובת הויטוריאנו.
קפלת בופליני: מצד ימין. מכילה ציורים מהמאה ה15 של פינטוריציו המתארים את חיי הקדוש ברנרדינו מסיינה.
ברצפה ריצוף קומסטק. בכנסייה קבורים כמה דמויות ואפיפיור אחד.
איקונת מרים ארצ׳לי: במזבח איקונה של מרים ארצ׳לי המתוארך למאה ה10-11.
פסלון ״הילד הקדוש מארצ׳לי״ האבוד מגת שמנים: בכנסייה היה מוצג פסלון של ישו כ״הילד הקדוש מארצ׳לי״ שהיה מוקד צליינות פופולארי והוענקו לו הרבה מנחות. הוא נעשה מעץ מכת שמנים. הפסל נלקח על ידי הצרפתים ב1797 אך הוחזר יותר מאוחר, אך הוא נגנב ב1994. כיום יש עותק של הפסל, מעץ שגם הוא מגת שמנים, בקפלה ליד המזבח.
רליקטים: הכנסיה מכילה כמה רליקטים של הלנה הקדושה ומכנסיית הקבר.
ארכיאולוגיה: חפירות בשנות ה1930 (חלק ממפעלי מוסוליני ליצור ציר התהלוכות ליד) איתרו מתחת לכנסיה שרידי אינסולה הכוללים בית בן 4 קומות וחנויות בחזית (״טברנה״). התגלו גם שרידי כנסיית סן ביאגו של השוק. המקדש היה כנראה מתחת לפינה הצפון מזרחית שלו.
מדרגות שחיברו בן הגבעה הצפונית (״ארקס״) של הקפיטול לפורום רומנום. בעת העתיקה הוביל לאתר ההוצאות להורג ומכאן שמו. כנראה שהכינוי החל בימי טיבריוס שהחל בהוצאות להורג שיטתיות. את הגופות היו מותירים על המדרגות להירקב אל מול הפורום רומנום והדבר היה נחשב לביזוי הגדול ביותר של המת.
הביזוי הראשון היה של סיאנס ראש המשמר הפרטוריאני סיאנוס אזר מונה
ע״י טיבריוס לראש המשמר הפרטוריאני אך הלה פיתח את המשמר ליותר משומרי ראש, וכאשר טיבריוס פורש לקפרי ב26 לסה״נ הוא מתנהג כאימפרטור. יום הולדתו היה ארוע ציבורי, והוא דרש פסלים שלו. לבסוף ב31 לסה״נ
טיבריוס הורה מעצרו והוצאתו להורג.
גופתו הוצגה שלושה ימים על המדרגות כאשר ההמונים מבזים אותה. כמה ימים אחר כך גם ילדיו הוצאו להורג וגופותיהם בוזו באותו מקום.
לכבוד מפוקפק זה אף זכה הקיסר ויטליוס שהצליח להחזיק בקיסרות בשנת 69 לסה״נ והתנגד להכתרת אספסיאנוס בהגיעו לעיר. המשמר הפרטוריאני לא התיר לא לעזוב את העיר, ולבסוף הוא הוצא מממחבואו ונרצח על המדרגות בעודו ממלמל ״אך אני הייתי פעם הקיסר״ . אתה נוסף ידוע להוצאות להורג היה צוק טרפאה.
מוזיאון הצמוד לגבעה הקפיטולינית מצפון ומוקדש ל״התעוררות״ הלאומיות האיטלקית במאות ה18-20 (מימי נפוליאון ועד מלחמת העולם הראשונה. מענין שלא הכניסו את מלחמת העולם השניה..).
מבנה מוצפן נטול גג ששימש את הכהנים האאוגורים לצפות בציפורים ולפי זה לנבא עתיד. ידוע שהיו ברומא שלושה, אחד מהם בסיטדל. כנראה ששרידיו אותרו מצפון לפאלאזו סנטוריו.
מקדש מימי הרפובליקה שהיה בגבעה הצפונית של הקפיטול (״ארקס״) וצפה על הפורום רומנום. יונו לא היתה אלת ירח (בניגוד לדעה הרווחת) אבל היה לה תפקידים רבים אחרים. בן השאר היתה לה יכולת נבואית ולכן היא בקרבת האאוגרקולום. במסורת הרומית מפורסם הסיפור כיצד ב390 לפנה״ס האווזים הקדושות שלה חשו בנסיון ההתקפה של הגאלים על המצודה והשמיעו רעש וכך הוא ניצל. היא גם נחשבה פטרונית הכסף והמיטבעה שאכן פעלה במקדשה עד ימי דומיטיאנוס (הוא העביר המיטבעה לאזור הקולוסיאום).
אנדרטה להנצחת איחוד איטליה בן גבעת הקפיטול לכיכר ונציה. אבן הפינה הונחה ב1885 והיא הושלמה ב1925. האנדרטה עשויה שייש לבן. היא עוטפת פסל ויטוריו עמנואל על סוס, ומשני הקצוות על הגג אלת הנצחון רוכבת קוודריגה.
הקמתה כללה סערה ציבורית כי באה על חשבון חלק מגבעת הקפיטול והסרת אזור מגורים מימי הביניים. היא גם בולטת בגדלה ומראה ברחבי העיר. המקומיים נתנו לה כינוים כגון ״שן תותבת״, ״מרק אנגלי״, או ״עוגת חתונה״. החיילים האמריקאים שהוצבו ברומא ב1945 נתנו לה הכינוי ״מכונת הכתיבה״
המונומנט מכיל גם את ״מזבח האומה״ (״אלטר דלה פטריה״) ו״קבר החייל האלמוני״ בו קבור חייל שלא זוהה בקבר אחים ממלחמת העולם הראשונה.
סגנונו ניאו קלאסי והוא כפרופיליאה ענקית. ב2007 הוספה מעלית לתצפית מחלקו העליון. כנראה שיש גם מוזיאון לאיחוד איטליה בבסיסו.
המונומנט מהוה רקע לשלושה ארועים בשנה:
25 אפריל - יום השחרור: לזכר ההכרזה של הפרטיזנים לאיחוד פעילות נגד הנאצים והפשיסטים ב25 אפריל 1945. כעבור שלושה ימים אכן מוסוליני נורה למוות.
2 יוני - יום הרפובליקה: לזכר המשאל ב2.6.1946 בו הוחלט ברוב של 13 מליון מול 11 מליון לנטוש המונרכיה לטובת דמוקרטיה (=רפובליקה).
4 נובמבר - יום הכוחות החמושים: יום הצדעה לצבא איטליה. נבחר בשל ה4.11.1918 שאז איטליה ואוסטריה הסכימו להפסקת אש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה בגזרתם.
נבנה ב1451 ע״י פייטרו בארבו, אשר ב1464 מונה לאפיפיור (פאולוס ה2). עיצובו כמצודה של ימי הביניים אך יש בו ניצני רנסנס. האפיפיור ריכז בו הרבה עבודות אמנות עתיקות שהשיג. בפאתו המערבית הוא משלב את כנסיית סן מרקו שנבנתה במקור ב336 לסה״נ, אך חודשה במאה ה8. הרבה מאבן הבניה מוחזרה מהקולוסיאום. ב1469 נוספה בפינה הדרום מזרחית גן קטן (״פאלאזטו״). מבנה זה נהרס ונבנה מחדש 100 מ מערבה יותר כדי לאפשר הקמת המונומנט לויטוריו עמנואל הב.
המקום שימש מגורי האפיפיור פאולוס ה3 והוא הוסיף קשת נצחון לכבוד ביקור המלך צרלס ה5. יותר מאוחר המתחם נהיה שגרירות ונציה, אח״כ שגרירות אוסטריה, עד גרושם ב1916. בתקופה הפשיסטית מוסוליני השתמש במתחם ומהמרפסת נהג לנאום לקהל בכיכר ונציה.
כיום המתחם מתפקד כמוזיאון מציג בעיקר פיסול, ציור, שטיחים, וקרמיקה מהתקופה הנוצרית הקדומה ועד הרנסנס. (״מוזיאו נסיונל דל פאלאזו די ונציה״).
ב2010 נחשף בונקר סודי שמוסוליני יצר מתחם למתחם.
כנסיית האם של המסדר הישועי.
היא בנויה מעל ״כנסיית מריה דלה סטרדה״, היכן שאיגנטיוס מלוילה היה מתפלל מול איקונה של מריה (איקונה זו מוצגת בכנסיה , וגם איגנטיוס קבור בה).
ב1568 החלה בנית הכנסיה הנוכחית, העיצוב הסופי היה של דלה פורטה, והיא נחנכה ב1584.
איגנטיוס קבור בקפלה בכנסיה.
יש גם פסל שלו בכנסיה אשר מוחבא מאחרי ציור אך מידי יום ב17:30 לצלילי מוסיקת נצחון הציור מורד והפסל נחשף.
הכנסייה מתייחדת בהיותה הראשונה בה החזית בסגנון בארוק, ופנימה נטול נרתקס
ואולמות צידיים (נאוה). הדבר נעשה כדי למקד המבקר בהטפה במרכז ולשפר האקוסטיקה. הכל חלק ממגמת ה״קואנטר רפורמציה״ מול הפרוטסטנטים ונועד להחזיר המאמינים לכנסייה הקתולית.
העיצוב נהיה מודל להרבה כנסיות ישועיות ולא רק, ודרך הקולוניות הפורטוגזיות גם למזרח הרחוק והעולם החדש.
האלמנט המרשים ביותר בכנסיה הוא ציור התקרה המכונה ״הנצחון בשמו של ישו״ הוא נעשה ע״י גאולי ומשלב ציור וסטוקו. הדמויות נראות כאילו הן ״נשפכות״ מהתקרה. ראוי לציון גם פסל ״נצחון האמונה על המינות״.
מתחם מהמאה ה17 שנרכש ע״י משפחת רינוסוני מפירנצה ב1760. ב1818 הוא נרכש ע״י אימו של נפוליאון בונפרטה, מריה לטיזיה ראמולינו בונפרטה. היא נהגה לשבת במרפסת הפינתית, גם לאחר שהתעוורה, עד מותה ב1836. לאחר שהחליף כמה ידיים נרכש ע״י חברת הביטוח גנרלי ב2013. הם ביצעו יצור של המתחם והעבירו את מטה החברה לשם.
בחצר המתחם פסל המתאר את נפוליאון כ״מארס מביא השלום״ של הפסל הניאו קלאסי אנטוניו קנובה. צחוק הגורל שבסוף פסל זה הוצב בבית הדוק מוולינגטון בלונדון, מי שהביס את נפוליאון בווטרלו.
אך בפאלאזו מוצב אחד מחמש העתקי הגבס של הפסל המקורי.
פאלאזו בבעלות פרטית של משפחת דוריה-פמפילי עד היום, שנוצר ממיזוג המשפחות דרך נישואים של משפחות פמפילי, דוריה, לנדי, ואלדוברנדיני.
הם מספקים סיור ששיאו קונצרט רנסנס וברוק באולם ששימש למוסיקה שכזו.
הקולקציה מצטיינת באמנות מהמאה ה16-17.
רוב העיצוב תוצאה של עיצוב המתחם לנישואי אנדראה ה4 מהמשפחה עם ליאופולדינה מריה ממשפחת סבוי ב1767.
מאז שנת 2000 גרים ומנהלים את הארמון הצאצאים ממוצא בריטי יונתן דוריה פמפילי וג׳סין פוגסון דוריה פמפילי.
בן היצירות החשובות:
דה ולסקז: פורטרט של האפיפיור אינסונט ה10 ממשפחת פמפילי.
ברניני: בוסט של אותו אפיפיור.
טיציאן: סלומה אוחזת קערה ובה ראש יוחנן המטביל
רפאל: שני פורטרטים.
קרבג׳ו: מריה מגדלנה חוזרת בתשובה
מתחם של משפחת קולונה הבנוי מעל ״סרפאום״ מהתקופה הרומית. המשפחה מחזיקה בו 20 דורות, מאז המאה ה13. לפי מסורת המשפחה דנטה שהה במקום בעת ביקורו ברומא. ב1417 נציג המשפחה נהיה האפיפיור מרטין ה4. המבנה הנוכחי הושלם רק לקראת המאה ה18.
הגלריה המרכזית נפתחה ב1703 ומציגה איסוף אמנות ועתיקות של המשפחה במאה ה17.
היא כנראה פתוחה רק בשבת בבוקר!
סדרה של חמישה מתחמים שעיקרם פורום רחב בחלקו הצפוני של הפורום רומנום.
פורום קיסר: הקדום שלהם, אשר קצהו בפינת הקורים, מקום מפגש הסנאט. יוליוס קיסר החל בנייתו והוא כנראה הושלם על ידי אוגוסטוס. באמצעו הוצב פסל יוליוס על סוס אלכסנדר מוקדון (ה״בוקפאלוס״). בקצהו המערבי הוצב מקדש לונוס ג׳נטריקס, אשר יוליוס החשיב את הגונם היוליאני לצאצאה.
פורום אוגוסטוס: הוסף במקביל לפורום קיסר מצפון. בקצהו הצפוני הוצב מקדש למארס ״הנוקם״ (על רציחת אביו המאמץ, קיסר) (מארס נחשב לאב קדמון של רומולוס, מייסד רומא). בקצהו הצפוני עדיין עומד קיר גבוה שנועד להגן על המתחם מאפשרות של שריפה בשכונת סובורה השכנה. הושלם ב2 לפנה״ס.
פורום אספסיאנוס: הוסף ב75 לסה״נ ממזרח ובאמצעו ״מקדש השלום״. הפורום לא יועד לשימושים אזרחיים ולא רוצף אלא היה יותר כמו גן, לכן יש שאינם כוללים אותו ברשימת הפורומים. ה
פורום נרוה: ברווח הצר שבין פורום אספסיאנוס לפורום אוגוסטוס, היכן שהיה רחוב (ויה ארגילטום) ותחתיו הקלואקה מקסימה. היוזמה ורוב הבניה היתה של דומטיאנוס אבל הוא הושלם זמן קצר לאחר רציחת דומיטיאנוס, בימי נרוה וכך זכה להיות קרוי על שמו. בקצהו הצפוני היה מקדש למינרוה, הנחשבת לאלה פטרונית של הפלבים שטוענים להיות צאצאי הסבינים.
במאה ה16 חלקים רבים ממקדש מינרוה פורקו לטובת מזרקת אקוה פאולה בגבעת ג׳ניקולום.
פורום טראיאנוס: פורום ענק מצפון לגבעת הקפיטול. הוא מומן בעיקר הודות לכיבושים בדאקיה. הוא כלל חציבה בגבעת הקוירינל, שהביא להתקנת שוק טראיאנוס המדורג. הוא כלל פסל טראיאנוס על סוס במרכז, ספריה ועמוד בפאה המערבית, המובילים לבזיליקה ענקית (בסיליקה אולפיה).
בראשית המאה ה20 מוסוליני סלל מעל חלק נכבד מהמתחם דרך רחבה לתהלוכות (ויה דל פיורי). כביש זה ממש עד היום ציר חשוב במרכז רומא.
ב2007 נפתח מוזיאון לנושא הפורום האימפריאלי בשוק טראיאנוס.
מתחם בן 3 קומות. נחשב למתחם הקניות הקדום בעולם, והיה חלק מהפורום הטראיאני. הוא נחנך ב113 לסה״נ והיה כנראה תכנון של אפולודורוס מדמשק , ארכיטקט הראשי של טראיאנוס. בימי הביניים הוספו רצפות ו״מגדל המיליציה״ (ב1300). במאה ה16 נחנך במקום מנזר אך ב1886 איטליה רכשה המתחם לצרכים צבאיים. בראשית המאה ה20 נוכחות הצבא בוטלה לטובת חשיפת העבר במקום.
ב2007 נחנך במקום מוזיאון של הפורום האימפריאלי (״מוזיאון די פורו אימפריאלי״).
מעריכים שבקומה העליונה היה חלוקת הלחם בחינם (״קורה אנונה״)
״קורה אנונה״: מנהג שהחל בסוף התקופה הרפובליקאית לעניי העיר (״פלבס פרומנטריה״) שהיו בעיקר אנשי כפר שלא היתה להם נחלה והיגרו לעיר. הם קיבלו 5 מודוס בחודש (מודוס = 6.6 ק״ג. מדובר ב33 ק״ג חיטה). ב58 לפנה״ס היו 40,000 זכאים ללחם, בימי יוליוס קיסר 150,000, ובימי אוגוסטוס 200,000. (בן מאה 1 למאה 3 מעריכים שאוכלוסית רומא היתה כמליון).
אוגוסטוס המשיכו לא בהתלהבות, אך טיבריוס התייחס אליו כחובת המנהיג לעיר. יחד עם מתחמי השעשועים בעלות נמוכה הדבר נתפס כחובת המנהיג לאוכלוסיה (״לחם ושעשועים״). אך בראיה מודרנית הסואה לרודנות.
נרוה הוסיף נוהג טיפול ביתומים בהקצאת כסף, לחם, וחינוך מסובסד (״אלימנטה״) טראיאנוס הרחיב המסגרת והיא נמשכה עד ימי אורליאנוס. ספטימיוס סוורוס המיר את החיטה בלחם מוכן, והוסיף שמן זית. אורליאנוס הוסיף יין וחזיר.
זה נהג גם בקונסטנטינופוליס וכנראה בעוד ערים. לדעת פטריך "הרחוב הביזנטי" בקיסריה היה כזה גם.
הוא המשיך ברומא כנראה עד המאה ה6 ובקונסטנטינופוליס עד המאה ה7. כנראה שהתחנה הראשונה היתה ליד הפורום בואריום, וחלקה כיום משולב בכנסיית סנטה מריה בקוסמדין. תחנה נוספת נחשפה בקריפטה באלבי.
עמוד שהוצב ב113 לסה״נ בעיצוב האדריכל אפולודורוס מדמשק כדי לציין את כיבוש דאקיה (רומניה של היום). גובהו 30 מ וגובה הכן 8. בתוכו 185 מדרגות לוליניות שאינן פתוחות לקהל. העמוד מורכב מ18 גלילי שייש. עליו תבליט באורך 200 מ המקיף את העמוד 23 פעם. מטבעות התקופה הרומית מלמדים שמעליו הוצב הנשר הרומי, אשר הוחלף בפסל טראיאנוס, וב1588 הוחלף ע״י האפיפיור בפסל פטרוס הנמצא שם עד היום.
התבליטים מתארים מסעות הכיבוש שלו את דאקיה. החלק התחתון מתאר את מסע 101-102, והעליון את 105-106. בן שני החלקים דמות ניקה הכותבת על מגן ומצדדיה רביעי נצחון. מתוארים בו 2662 דמויות ב155 סצנות, כלי מלחמה, ביצורים, ועוד. טראיאנוס מופיע 58 פעם. שרידי צבע מלמדים שבמקור הוא היה צבוע. לאחר מות טראיאנוס אפרו הושם בכד מוזהב שהוטמן בבסיס העמוד לפי החלטת הסנאט. הכד נעלם.
בכן כתובת המציגה כל תוארי טראיאנוס וציון החציבה להקמת ״פורום טראיאנוס״ בסביבותיו. את העמוד חבקו שתי ספריות שכנראה גם איפשרו מבט עליו מזוויות שונות וגבהים שונים.
בשל קורוזיה מזיהום במ19 נעשו העתקי גבס של העמוד. העתקים אלו מוצגים במוזיאון לתרבות הרומית הנמצא בדרום העיר. בלונדון יש העתק גבס של כלל העמוד (המוצג בשני חצאים) במוזיאון אלברט וויקטוריה. עמוד טראיאנוס היה השראה לעמוד מרקוס אורליוס, וכן לעמודי תיאודוסיוס וארקדיוס באיסטנבול ואף עמוד ונדום של נפוליאון בפריז ועמוד קרלסקירכה בוינה.
למרות שטראיאנוס כבש את דאקיה באלימות רבה , בזז אותה, הפך אותה לקולוניה רומית ואף כפה את הלטינית על תושביה, הרומנים כיום מסתכלים ברומנטיות מסולפת על כל התהליך..
הם גאים בשם מדינתם ״רומניה״ (=רומא), בשפתם הרומנשית (היא הכי קרובה ללטינית) , ואף בהמנון יש שורה :
נוכיח לעולם שבזרועותינו דם הרומאים עודו זורם
ובחזותינו משמרים בגאווה שם של מצביא מנצח,
השם של טראיאן
הזוי משהו..
הפורום האחרון שנבנה ברומא העתיקה, משלים את ה״פורום האימפריאלי״ מצפון לפורום רומנום. מתחם ענק (300 על 185 מ) בתכנון של אפולודורס מדמשק. בנייתו מומנה מכיבוש דאקיה ב106 לסה״נ ונחנך ב112 לסה״נ.
יתכן והרעיון החל בימי דומיטיאנוס.
מעריכים שהוזזו 300,000 מק אדמה וסלעים לשטח האזור.
הכניסה מדרום הכילה שער נצחון ועליו פסלי שבוים מדאקיה. הוביל לרחבת ענק של 90 על 120 מ ובשתי קצותיה אכסדראות מעוגלות (מעין סיגמא). הרחבה רצופה כולה שייש מקררה ובאמצעה היה פסל טראיאנוס על סוס. מצפון לה בזיליקת אולפיה עם שני אפסיסים.
בפורטיקו המערבי שלה שולב עמוד טראיאנוס ומשני צידיו שתי ספריות (אחת יוונית ואחת לטינית, התוכן היה צווים אימפריאליים).
ממערב לעמוד טראיאנוס היה מקדש טראיאנוס (למרות שיש הסבורים שמקדש טראיאנוס היה בצד השני של המתחם) ובו נסגרה דמותו של טראיאנוס כאל.
במאה ה9 פורקה הרצפה והשייש מוחזר לטיח. במאה ה10 נבנו בתים ושטחים חקלאים מעל. ב1526 פורקה קשת הנצחון בכניסה למתחם. בשלהי המאה ה16 נבנה אזור עירוני חדש מעל כל האזור, שהיה כבר קבור תחת 3-4 מ אדמה.
ב1933 נסללה דרך ראשית מעל רוב הפורום ורק חלקו הצפוני נותר (״ויה דה פורי אימפריאלי״).
מתחם שהקים הדריאנוס ליד פורום טראיאנוס. שימש למפגשי שופטים, סנאט, והשכלה יוונית.
שרידיו נחשפו וגלויים ליד כיכר ונציה.
פורום שהקים אוגוסטוס לציין נצחונו בקרב פיליפי ב42 לפנה״ס , הקרב המכריע מול תומכי הרפובליקה. הפורום היה מצפון לפורום יוליוס ופנה צפונה ובקצהו מקדש לאל ״מארס אולטור״(=מארס הנוקם, רמז לקרב כנקמה על רצח יוליוס קיסר). העבודות החלו ב20 לפנה״ס והושלמו ה2 לפנה״ס (המקדש הושלם מאוחר יותר). גודלו היה 125 על 90 מ. מצידי הפורום היו שתי אכסדראות. באחת היה פסל רמולוס ובשני איניאס. איניאס נחשב למייסד אלבה לונגה ואב קדמון של היוליים.
בחלקה הצפוני היתה חומה שחצתה בינה לבן שכונת סובורה העניה. גובהה היה 36 מ והיא חופתה שייש.
במקדש מארס היתה חרב יוליוס קיסר וכנראה גם ניסי הלגיונות שהצליחו להשיב מהפרתים ב20 לפנה״ס (נפלו בקרב קראסוס בפרתים ב53 לפנה״ס). מול המקדש הוצב פסל ענק של אוגוסטוס בבגדי תהלוכת נצחון על קוודריגה.
ב19 לסה״נ טיבריוס הוסיף גרמי מדרגות המחברים המתחם לשכונת סובורה. היו בהם שני שערי נצחון, על שם דרוסוס וגרמניקוס.
קרנו של הפורום ירדה כאשר טראיאנוס הקים הפורום הגדול בהרבה, אך הדריאנוס שיקם אותו.
ארבע עמודים ממקדש מארס עדיין עומדים!
כנראה שבמבנה היה סיתות שוליים דומה לזה של הורדוס!! אולי זה מקור ההשראה!!!
מכונה גם ״פורום המעבר״ או ״פורום פאלאדיום״. נבנה ברווח בן פורום השלום הפלביאני לפורום אוגוסטוס.
גודלו היה 160 על 46 מ.
בנייתו החלה ע״י דומיטיאנוס ב85 לסהנ אבל הוא נרצח ב96 לסה״נ, שנה לפני השלמת המתחם ולכן כונה על שם נרוה (שיחק אותה.. כי הוא לא ממש בנה אותו, ולא ממש בנה בכלל, בן השאר כי שלט רק 15 חודשים.. אם כי לזכותו יאמר שביטל את המס שהושת על היהודים על הפלביאנים!).
הפורום נבנה על מתחם חשוב שחיבר בן הפורום רומנום (ברווח שבן בסיליקה אמיליה לקוריה!) לשכונת סובורה, והיה מכונה ״ארגילטום״. הוא נודע כשוק, במיוחד של מוכרי ספרים ורצענים. הפורום המשיך לשמש גם בתפקידים אלו. בפאתו הצפונית נבנה מקדש למינרוה (פטרונית המשפחה הפלביאנית) ויתכן שבפאתו הדרומית היה מקדש ליאנוס (לאור עדות היסטורית עקיפה). מתחת למתחם זרם ה״קלואקה מקסימה״.
בראשית המאה ה3 ספטימיוס סוורוס הציג בפורום סדרת פסלי הקיסרים שהפכו לאלים.
המתחם הפך לביצות ובמאה ה9 נבנו בתים מעליו. החל מ1425 החלו מפרקים חלקים שלו למחזור. רוב מקדש מינרוה פורק ב1606 לטובת בניית מזרקת אקוה פאולה בטרסטברה וקפלת בורגז בבזיליקת סנטה מריה מג׳ורה. הארכיטראב מוחזר למזבח הראשי בבזיליקת סנט פטרוס.
המתחם תועד לראשונה ב1883 ונחפרה בן השנים
1913 ל1941 כאשר נוסד כביש התהלוכות מעליו.
קטע מפאת פורום נרוה מול מקדש ארטמיס בו העמודים עדיין עומדים.
העמודים בולטים רק 1.75 מ מהקיר התוחם כי המתחם די צר.
על האנטבלטורה תאור מהמיתוס של ארכנה. במקור אורך התאור היה 160 מ(!).
מיתוס ארכנה: על אישה שהצטיינה בפלך ונראה שהיא טובה ממינרווה. בתגובה מינרוה מענישה אותה והופכת אותה לעכביש הטווה חוטים בלילה..
מתחם שנבנה ב71 לסה״נ ע״י אספסיאנוס ובמרכזו מקדש לאל ״פקס״ אל השלום. המתחם נבנה בכספי בזיזת יהודה.
במקדש הוחזקו מנורת שבעת הקנים, ושולחן לחם הפנים שנשדדו מירושלים.
המקדש נשרף ב192 לסה״נ אך שוקם ע״י ספטימיוס סוורוס ב203 לסה״נ. בראשית המאה הרביעית האולמות שופצו. המתחם נפגע בפשיטת הויזיגותים ב410. ולפי פרוקופיוס הוא שדד את ״אוצרות שלמה״.
אלאריק נפטר כעבור שנה בקונסטנטיה שבדרום איטליה. הוא נקבר כמנהג הויזיגותים מתחת לנהר בוסנטו, אולי עם אוצרותיו. אם הם לא נסחפו אולי הם עדיין שם מחכים לגילוי (!).
מהפורום האספסיאני מעט שרד וגם מהמקדש אך מתארו ידוע הודות למפת רומא (״פורמא אורביס רומנה״). אף שהתאור אבסטרקטי הוא מלמד שבניגוד לפורומים אחרים זה לא היה מרוצף כולו והיה משולב בגנים. סביר להניח שבינהם הוצגו חלק מהאוצרות שנבזזו מיהודה.
לדעתי המקדש צריך להיות איפה שכיום יש מרכז מידע לתייר..
תוכנית עירונית של שלושה צירים היוצאים מפיאצה דל פופולו לכיוון שדה מארס.
ויה דה ריפטה - הסתיים בנמל ריפטה שהיה פעיל עד מאה 19
ויה דה באבוייאנו - הסתיים במדרגות הספרדיות. קיבל את שמו (רחוב הבאבון) כיון שב1571 באמצעו הוצבה מזרקה ובה פסל סילנוס רוכן, אלא שמראהו גרוטסקי והתושבים נתנו לו הכינוי ״הבאבון״. בהדרגה זה נהיה התאור של כלל הרחוב.
ויה דלה קורסו - נמתח ארוך יותר, עד כיכר ונציה. נקרא עד המאה ה15 ״ויה לטה״ = הרחוב הרחב, עדות לרוחבו היחסי בתקופה הרומית. במאה ה15 החלו מרוצי סוסים ללא רוכב לאורכו שנקראו ״קורסו די ברברי״ והם נתנו לרחוב את שמו החדש.
גרם מדרגות שנועד לקשר בן שגרירות ספרד לותיקן. הוקם בשנים 1723-5.
במרכז הרחבה ״מזרקת הסירה״ (ה״בארקציה״) שתוכננה ע״י ברניני ובנו. בפאה הדרומית ה״אימקולטה״: פסל מרים על עמוד ובבסיס פסלי דוד, משה, ישעיהו ויחזקאל. נבנה ב1854.
חיקוי רומי (ממאה 2 או 3) של אובליסק אחר שהובא לרומא ומוצב כיום בפיאצה דל פופולו (אובליסק פלמיניו). היה במקור באחוזת גנים של היסטוריון רומי בשם סלוסט. לאחר מותו הפך השטח לבעלות הקיסרי טיבריוס. הוא מוזכר במקור רומי מהמאה ה4.
המתחם כנראה נהרס בפלישת אלאריק הא ב410 לסה״נ.
שלושת שברי האובליסק התגלו ב1621 ע״י לודביקו לודביסי לאחר שרכש את השטח.
ב1734 הועבר לשטח לטרנו אבל לא שוחזר. פיוס השישי בסוף החליט להציב אותו בראש המדרגות הספרדיות ובקצהו העליון סמלי אותו אפיפיור, כמו גם חלקים של הצלב ורלקיטים של יוסף..
הצבתו הושלמה ב1787.
ציר שהביא מים למרחצאות אגריפס שבשדה מארס לפי ויקיפדיה. כמה שאני יודע היא הוזנה מאמת וירגו (שכיום מזינה את מזרקת טרוי).
כיום נודע בחנויות האופנה.
ארמון רביית האמונה (״פאלאזו דלה קונגרזיוני פרופוגנדה פידה״)
ליד המדרגות הספרדיות. יוזמה של האפיפיור למסד מוסדות המסיון השונים שפעלו אז במקביל.
ברניני עיצב את החזית לכיוון המדרגות הספרדיות ב1644 אך עם מות האפיפיור אורבנוס הח, יורשו אינוסנטיוס העדיף את בורומיני. בורומיני השלים את החזית הצדדית (לרחוב ויה פרופוגנדה) ב1667 השנה בה מת.
בורומיני גם עיצב בתוך המתחם את קפלה שלושת המגושים (״רה מאגי״), תוך שהוא הורס קפלה אליפטית שברניני עיצב.
איל בר דלה מוזה (בתוך פאלאזו טליה)
בר בעיצוב מודרניסטי עם עיטורי תקרה מרהיבים!
בית קפה מ1760. זהו בית הקפה הותיק ביותר ברומא, ושני באיטליה רק לקפה פלוריאן בונציה. דמויות כגון קזנובה, גתה, ליסט, ביזה, ברליוז, בראהמס, ומרקוני היו שותים שם קפה.
ב2017 בעל הנכס דרש להעלות שכר הדירה פי 7. עם זאת כנראה שבית הקפה עדיין שם (נכון ל2024).
ארמון במתאר טרפזי קרוב לטיבר ששימש מתחם משפחת בורגז, משפחה מסיינה במקור שעלתה לגדולה והניבה כמה אפיפיורים. המתחם נרכש ב1604 ע״י הקרדינל קמיליו בורגז שכעבור שנה מונה לאפיפיור (פאולוס ה5). הוא הרחיב את המתחם לכיוון הטיבר והנמל של אז (״פורטו די ריפטה״) וכך קיבל צורה טרפזית המכונה גם ״הפסיקורד״.
מהכניסה הישנה (״לארגו דלה פונטנלה די בורגז״) נכנסים לחצר פנימית מעוטרת ב96 עמודים ופסלים שונים, כולל נימפאום בארוקי.
ב1891 אוצרות האמנות של המשפחה בפאלאזו הועברו ל״גלריה בורגז״ ב״וילה בורגז״.
מאז 1947 הקומה הראשונה משמשת את שגרירות ספרד.
פאולין בורגז: אחותו של האפיפיור פאולוס ה5 ואישתו של נפוליאון בונפרטה. פסל שלה חצי עירומה מוצג כיום בגלריה בורגז.
תוכנן כבר ב28 לפנה״ס ע״י אוגוסטוס להיות מקום קבורתו והיה ממפעלי הבניה הראשונים של אוגוסטוס בעיר.
שימש גם לקבורת רבים נוספים ממשפחתו, משפחת ליויה, אגריפה וכן טיבריוס, גרמניקוס, קלאדיוס, ונרוה.
מתאר מעוגל בקוטר 90 מ וגובהו המירבי היה 42 מ. גגו היה קוני ובאמצעו היה פסל ברונזה של אוגוסטוס.
מבנה כניסה מרכזית הובילה לחדר הפנימי שם בשלושה כדים הוצב אפר הקיסר.
בכניסה היה גם לוח ברונזה ובו נחקקו מפעלי אוגוסטוס (״רס גסטה דיבי אוגוסטי״). סביב המאוזולאום היה פארק.
שני אובליסקים עיטרו את צידי מבנה הכניסה.
כנראה שב410 אלאריק פיזר את האפר ושדד את הכדי זהב.
במאה ה10 כנראה שהמפות הטיבר כיסו את רוב המבנה. צמחיה פריה מעלה והמקום קיבל הכינוי ״מונס אוגוסטוס״. במסורת המקומית אז הסבירו שזה נוצר מדרישת אוגוסטוס שתוסף אדמה מכל פרובינקיה בה שלט כדי שיוכל לנוח על כל הארצות ששלט בהן.
בימי הביניים נבנתה קפלה למלאך גבריאל מעל וכנסיה למריה ליד שהפכה לבית חולים שהתמחה בחולים סופניים בראשית דרכו ופעל עד 2008.
במאה ה12 משפחת קולונה בנתה מצודה מעל הקבר אך לאחר הפסדת בקרב ב1176 וגרושם מרומא המתחם נהרס. בתקופת ברנסנס המתחם שימש כגן.
ב1527 התגלה אובליסק ליד הכניסה והועבר לפיאצה מאחרי כנסית מריה מג׳ורה (=פיאצת אסקילינו). אובליסק שני שנחשף הועבר למזרקת הדיוסקורים בגבעת הקוירינל.
בראשית המאה 20 החלל הפנימי שימש לקונצרטים. מוסוליני הורה על סגירת המתחם והפיכתו לאתר ארכיאולוגי. עבודות שימור החלו ב1937 אך נפסקו עם נפילת מוסוליני.
עם פתיחת מוזיאון ״מזבח השלום״ ב2006 תוכנן לשמר את המאוזולאום לכבוד ארוע האלפיים למותו בשנת 2014 אך הפרויקט לא הושלם בזמן מחוסר תקציב.
ב2017 טלקום איטליה תרמה 7 מליון אירו לשיקום המתחם. הפרויקט היה אמור לכלול מיצג מולטי מדיה ולהיפתח ב2019.
הפרויקט לא הושלם בזמן והעלויות תפחו ל11 מליון אירו. המתחם נפתח חלקית ב2021
מסמך שאוגוסטוס הורה בצוואתו לכתוב כסיכום מפעליו הפוליטיים. המקור נחקק על לוחות ברונזה בכניסה לקברו ולא שרד. מנגד עותק כמעט שלם מהמסמך שרד בלטינית ובתרגום ליוונית באנקרה. שברים של עותקים נוספים נחשפו באפולוניה, אנטיוכיה, ופיסידיה.
מדובר ב35 פסקאות המסודרות לפי ארבע פרקים: הקריירה הפוליטית שלו והתארים שקיבל והתארים שסירב לקבל; תרומותיו; מהלכיו הצבאיים והבריתות שכרת עם עמים שכנים; ואישור העם הרומי למלכותו. יש גם נספח המסכם מפעליו בסכום כולל של שש מאות מליון דינרים.
כנסייה שיזם האפיפיור אלכסנדר השישי לטובת איגוד האכסניות ומפעילי הספינות בנמל ליד (״ריפטה״). היא קרויה על שם רוק, מוודה שפעל באמצע המאה ה14 לסה״נ ונודע כמרפא ניסי. לבסוף גם הוא חלה והתבודד לריפויו. מת ב1327 לסה״נ.
הכנסיה נבנתה ב1509 וחודשה ב1657. החזית חודשה ב1834 בסגנון ניאו-קלאסי.
לידו פעל בית חולים סן רוקו עד ראשית המאה ה20, אך נהרס לטובת חשיפת כלל המאזולואום של אוגוסטוס.
ב1657 נרפאה נזירה בזכות חבל לבן קלוע לכבוד סן יוסף. החבל הקלוע (״קורד״) נהיה לקמע פופולארי בכל אירופה ובמאה ה19 כנסיית סן רוק נודע כמרכז של קורד זה.
מזבח לאל השלום ״פקס״ שהסנאט הורה על הצבתו ב13 לפנהס לציין שובו של אוגוסטוס לרומא לאחר שלוש שנים בהיספניה וגאליה שם עסק בהסדרת המיסוי ויישוב וטרנים. הושלם ב9 לפנה״ס. הוא הוקם מחוץ לעיר, מעל מצפון לתחום הפומריום.
הוא נקבע בקצה הצפון מזרחי של שטחי ההצפה של הטיבר לתוך שדה מארס.
הוא אכן הוצף וכוסה במילוי של 4 מ בימי הביניים. (כמראה שהיה צמוד ל״ויה דל קורסו״ שכונה אז ״ויה פלמיניה״).
גובהו היה 4.5 מ כולו שייש לבן והתבליטים הם מהיפים שנמצאו מימי אוגוסטוס. הרגיסטרים התחתונים מלא תאורים מעולם הטבע, סמלים לרווחה ועושר מימי אוגוסטוס. הרגיסטרים העליונים מכיל תאורי מיתולוגיה וסמליות.
הקיר הימני: תהלוכה דתית ובראשה אוגוסטוס (רק הראש שרד). מאחוריו ארבע כהנים עם כובע מחודד, אחריו ליקטור (מעין בטלר ושומר ראש) הנושא פסקס (נס מאגד ענפים ובו משולב להב גרזן), ואחריו אגריפס עוטה טוגה וכיסוי ראש. כנראה לידם ליויה. אחריהם הילדים דרוסוס, אישתו אנטוניה הקטנה, וילדם גרמניקוס (עם שתי נשים המשקיטות אותו). אחריהם אנטוניה הגדולה. כולם בגובה שווה להציג שיוויון.
הקיר השמאלי: תהלוכה נוספת. הראשים שוחזרו. בראשם שני ליקטורים נושאים פסקס. מאחריהם כמה סנטורים עם זרי דפנה. אחריהם יוליה, ביתו של אוגוסטוס, ואוקטביה, אחותו. חלק מהילדים התבליט אינם בלבוש רומי. מניחים שאלו נסיכים לא רומים שהובאו לרומא, לעיתים עם אימותיהם, לקבל חינוך רומי.
הקיר הקדמי: איניאס עם בנו יולוס מעלה קרבן בלאטיום, המחוז באיטליה אליה הגיע אחרי נפילת טרויה. הקרבנות מכילים חזיר ופירות (מן החי ומן הצומח). לידו תאור של זאבה מיניקה את רמוס ורומולוס. משמאל האיכר פאוסטולוס ומימין מרס (אביהם). ניתן גם להבחין בנקר שעל פי מסורת סיפק להם גם מזון.
הקיר האחורי: אישה יושבת. תינוק אחד מבקש לינוק והשני מביא לה פרי. החוקרים מציעים שזו טלוס (אלת האדמה), פקס, או ונוס ג׳נטריקס. מצידיה שתי דמויות המזוהות כנימפות. האחת רכובה על ברבור. השניה על יצור ימי.
ליד תאור פגום של אלה המאנישה את רומא הלבושה כאמזונה ויושבת על ערימת כלי נשק המשמשים לה ככס.
מזבח השלום נוצר לצד מרחצאות אגריפס, אקוה וירגו, הפנתיאון והמוסוליאום - הכל מפעלי בניה של אוגוסטוס באזור הכינוסים של הצבא.
ב1938 מןסוליני החליט להעביר אותו למיקומו הנוכחי, לצד המאוזולאום של אוגוסטוס. התצוגה כוללת שברים מקוריים והעתקי גבס של דברים אחרים הנמצאים במוזיאונים שונים.
ב2006 המתחם נחנך בתוך מוזיאון מודרני בעיצובו בתכנון של ריצ׳רד מאייר. המתחם ספג לביקורת של אי התאמה לסביבתו ולנושא המוצג.
בית קפה מיוחד המכיל תצוגת כ500 יציקות גבס של פסלים (!) המקום החל כבית המלאכה של אנטוניו קאנובה ברובע בו פעלו כמה אומנים. הוא אהב במיוחד פיסול קלאסי, ונודע למשל בפסל של פאולין בונפרטה על הספה (כיום בגלריה בורגז). ב1818 הוא החליט להשאיר את האוסף לתלמידו אדמו טדוליני. המקום שימש עוד כמה אומנים (אדמו, ג׳וליו, סקיפיו, ואנריקו), עד 1967.
בשנות ה1990 רכשה את המתחם גלריה בנוצי אשר החליטה ב2003 להפעיל מסעדה במקום כדי לקיים אותו. התצוגה בכוונה לא מסודרת מידי להראות המקום כפי שפעל כסדנא.
כיכר בקצה הצפונית של חומות אורליוס, איפה שהיה ״שער פלמיניוס״ ו״ויה פלמיניוס״ לכיוון רימיני שבצד השני של המגף האיטלקי (הציר אל השער היה נקרה ויה לטה ו כיום ויה דל קורסו).
הכיכר עוצבה בסגנון ניאו קלאסי ע״י ואלאדייר בשנים 1811-1822. העיצוב מושפע מכיכר פטרוס. (לפני כן היתה שם כיכר טפרזית עם מזרקה קטנה שגם הוסרה).
במרכזה אובליסק פלמיניו, אובליסק מימי סתי הא שהוצב עם תוספות ע״י רעמסס ה2 בהליופוליס והובא לרומא ע״י אוגוסטוס בשנת 10 לפנה"ס והוצב במקור בספינה של סירקוס מקסימוס. ב1589 הועבר לפיאצה. בהיותו בגובה 24 מ הוא השני בגובהו ברומא. בפאותיו מזרקה כשהמים יוצאים מאריות רוכנים בסגנון מצרי.
באגף הדרומי שתי כנסיות ברוקיות כמעט זהות למרים שעוצבו ע״י ברניני ופונטנה בשנים 1675-9. ברניני כנראה גם עיצב את בית השער.
ב1828 הושלמו שתי מזרקות מים בצידי הכיכר, מוזנות ממימי אקוה ורגינה נובו.
בצד המערבי מזרקת נפטון ובצד המזרחי האנשת רומא עם הטיבר ואניו.
בצד המזרחי תאור האלה רומא בן האנשות הטיבר והאניוס, וכן הזאבה מיניקה את רמוס ורומולוס.
מ1998 הכיכר מוגבלת להולכי רגל בלבד.
בכיכר התקיימו הוצאות להורג , האחרונה שבהם ב1826.
בפאה המערבית של השער מזרקה על גבי סרקופג
צמוד לשער ממזרח-
הבינוי הראשון במקום היה של קפלה ב1099 לסה״נ. ב1227 זה הפך לכנסיה ששופצה מספר פעמים ועוצבה מחדש ב1660 על ידי ברניני. בכנסייה 11 קפלות ועבודות אמנות כגון ציורי ״צליבת פטרוס״ (!) ו״ההתגלות בדרך לדמשק״ של קרווג׳ו, פסלי ברניני של דניאל והאריה וחבקוק והמלאך. בתיקרה פסיפס ״בריאת העולם״ של רפאל.
במסורת מקומית הכנסייה עומדת מעל לקברו של הקיסר נרון, שלפי אגדה מימי הביניים, רוחו המקוללת (משום שרדף את הנוצרים והאמינו כי הוא שרף את רומא) עדיין נמצאת בתוך עץ אגוזים במקום. ב1099 העץ נכרת ונבנתה הקפלה.
מתחם כניסה בעיצוב של ואלאדייר לציר שנכנס לגנים סביב וילה בורגז. הותקן ב1822 כחיקוי לפרופילאה בעליה לאקרופוליס וחיקוי למקדשים יוונים.
מבנה בשם וילה הלנה אשר פותח ע״י אמריקאי נורבגי בשם הנדריק כריסטיאן אנדרסן למוזיאון וסדנא ואשר בצוואתו הוריש לעיריית רומא. נפטר ב1940. נפתח כמוזיאון ב1999. מכיל כתביו, ציוריו, וכ400 מפסליו, וכן עבודות של אמנים אחרים.
פתוח שלישי עד ראשון.
אנדרסן היה נורבגי אמריקאי, פסל, צייר ומתכנן עירוני. כתינוק גדל בארה״ב אך בגיל 21 עבר לרומא והשתקע שם.
תכנן עיר אוטופית ובה שלום והרמוניה עולמית המשלבת פיסול קלאסי גדול ממדים.
התכתבות שלו עם אמן נוסף עם תכנים הומוארוטים יותר ממרמזת שהיה הומוסיוס..
גשר מעל הטיבר המאפשר כניסה לרומא מצפון. הגשר הראשון נבנה ב206 לפנהס. הוא חודש ב109 לפנה״ס.
ב312 לסה״נ קונסטנטינוס ניצח בשטח שבן הגשר ל״סקס רובאה״ (6 ק״מ צפונה) את מקסנטיוס, מהלך שהחזיר לרומא שלטון יחיד. מנגד הוא ייסד בירה נוספת בביזנטיון, והתיר פולחן נוצרי (!).
הגשר שוקם ב1429 לאחר שהתמוטט חלקית. הוא שוקם שוב במאה ה18 וה19.
הגשר נפגע מביצורו ע״י כוחות גריבלדי ב1849 אך שוקם שנה מאוחר יותר.
בעקבות ספר וסרט ״אני רוצה בך״ מ2006 החלו זוגות לקשור מנעולים על מעקה המתכת של הגשר ולזרוק המפתח לטיבר. תוך שנה המשקל גרם למעקה לקרוס. העירייה החליטה על קנס של 50 אירו וב2012 הסירה כל המנעולים הקיימים. מאז המנהג פשט לכלל איטליה ואירופה.
הגשר גם נודע כמקום התפרעות של אוהדי קבוצת א ס לאזיו אל מול אוהדי א ס רומא.
מזרקת הדיוסקורים -> מוזיאון באורוות הקווירינל -> כנסיית סן אנדראס של הקוירינל -> כנסיית סן ויטלה -> כנסיית סן קרלו ו4 המזרקות -> פאלאזו ברבריני -> פאלאזו ברבריני -> פיאצה ברבריני -> כנסית מריה של הקפוציינים -> קזינו באנקומפאגני לודוביסי -> שער פינקיאנה.
במסורת הרומית זה היה מקום מושב הסבינים, אשר האל הראשי שלהם היה קוירינוס והגבעה קרויה על שמו. אכן נתגלו שם עדויות לישוב מהמאה ה8 לפנה״ס. היא הפכה לחלק מהעיר במאה ה6 לפנה״ס. אוגוסטוס הורה על הקמת מקדש למארס בשיפולי הגבעה, ולאורכו היו גני סלוסט.
קונסטנטין הקים מרחצאות בגבעת קוירינל, המרחצאות הציבוריים האחרונים שהוקמו ברומא (לא שרד מהם דבר אך מעליהם בנוי פאלאזו פאלאביצי-רוספיגליוצי).
מזרקה שהוקמה במקור ב1588 והכילה את פסלי הדיוסקורים וב1780 עוצבה מחדש בתוספת האובליסק שהובא מהמאוזולאום של אוגוסטוס.
המזרקה הנוכחית עוצבה ב1818 במיקום הנוכחי, מבוססת על פסל צדפה מגרניט מהתקופה הרומית שהובא מהפורום רומנום.
פסלי הדיוסקורים בגובה 5 מטר. מעריכים שמקורם במקדש לסרפיס מימי קרקלה, אךיותר מאוחר הועברו למרחצאות קונסטנטינוס על גבעת הקוירינל.
ארמון הנמצא על גבעה שבו בתקופה הרומית היו כמה מקדשים, כולל לקירינוס, שנתן לגבעה את שמה. בראשית המאה ה4 קונסנטנטינוס בנה מרחצאות במקום.
ב1583 האפיפיור גרגורי ה8 (האפיפיור של הלוח הגרגוריאני) הורה לבנות ארמון במקום, הרחק מהזוהמה של הטיבר , וכנראה גם בלטרן. הפאלאזו היה אמור לשלב את וילה קרפה ששכן במקום. הפרויקט לא הושלם בשל מותו של האפיפיור. לבסוף הוא הושלם ב1621 ושימש את האפיפיור לניהול מדינת האפיפיור עד 1870. יש בו 1200 חדרים. חזית המבנה תוכננה על ידי פונטנה. מאחורי המתחם נקבעו גם גנים בהיקף 40 דונם (!)
לאחר המהפכה המתחם שימש את המנהל של בית המלוכה. מאז שינוי הממשל ב1946 הוא אחד משלושת המעונות של ראש ממשלת איטליה.
מתחם אורוות שנבנו לשירות ארמון הקוירינל כאשר היה בית הקיץ של האפיפיור. הושלם ב1732 ונבנה מעל לסרפאום ששרידיו התגלו. שימש כאורווה עד 1938. ב1997 הוסב למוזיאון לאמנות.
מגג המבנה אחת התצפיות היפות של רומא.
מבנה שהוקם במקור ע״י סיקסטוס החמישי מעל מרחצאות קונסטנטינוס ושימש בית משפט.
פאלאזו שנבנה ב1613 עבור הקרדינל סקיפיון בורגז, אחיין האפיפיור. תוכנן ע״י ארכיטקט פלמי והוא דוגמא בולטת לעיצוב בארוק.
בחזית משולבים חזיתות סרקופגים רומיים מן המאה ה2-3 ובהם נושאים על נצחיות הנפש. יש כ540 עבודות אמנות. הפיסול כולל פסל ארטמיס הציידת ואתנה. נחשב לשלישי הכי גדול ברומא.
סקיפיון החזיק בנכס רק עשור. הוא נמכר מספר פעמים, שימש תקופה מסוימת שגרירות צרפת, ומאז 1708 בידי משפחת פאלאביסיני-רוספיגליוסי.
בבסיס המבנה המרכזי (קזינו דל׳אורורה) ניתן לראות שרידים של מרחצאות קונסטנטינוס. בתקרה שלו ציור מפורסם, של גווידו רני. המתחם לעיתים מושכר לארועים.
כנסיה ישועית בעיצוב ברניני מ1670 שהוא אישית מאד אהב. יש לה מתאר אובאלי יחודי.
מאחרי הכנסיה גן ובו פסל ברונזה לציון הקמת כח השיטור הפרה-צבאי ב1814 (״קרבינרי״).
הכנסיה הקתולית הקדומה ביותר ברומא, ובאופן יוצא דופן אינה בנויה מעל מקדש.
בנייתה החלה בשנת 400 לסה״נ בתרומת אלמנה עשירה בשם וסטינה, לציין מציאת שרידי המרטירים גרבסיוס ופרוטסיוס במילאנו. היא הוקדשה בשנת 402 לסה״נ. ב412 לסה״נ היא הוקדשה גם לאביהם - ויטליס (קצין מלווה לשופט שהוצא למוות על אמונתו הנוצרית ברוונה) ולאימם, ולריה. אך כיום מכונה בקיצור רק על שמו של ויטליס. הכנסיה חודשה ב1475 לסה״נ, ושוב ב1512, ו1598, חידושים אלו שינו לחלוטין את עיטורי הפנים לסגנון רנסנס. חידושים נוספים נעשו ב1938, ו1960.
בשל עתיקותה היא מתחת למפלס הרחוב הנוכחי.
בחזיתה מנהג של חלוקת לחם לעניים מידי יום שישי.
הכנסיה הראשונה שעיצב ברומיני, ב1634, ונחשב ליצירת המופת שלו שפרסמה אותו. ההזמנה היתה עבור הטריניטארים, מסדר ספרדי שייעודו העיקרי היה פדיית נוצרים שנשבו ע"י המוסלמים.
המיקום היה מאתגר במיוחד - פינת רחוב. התוצאה היה כנסיה במתאר אובאלי, ועם כיפה אליפטית היוצרת אשליית גובה, וחושפת את השילוש הקדוש. כיון שהכנסיה קטנה היא גם נודע בכינוי החיבה "שיאסה סן קרלינו". בחזיתה כורכובים מורכבים חצי מעוגלים, פיסול ותבליטים.
קרלו היה ארכיבישוף ממילנו שנלחם ברפורמה הפרוטסטנטית (הקאונטר רפורמציה). הוא נהיה קדוש ב1620, אך נראה שהיא יותר אנדרטה לברומוני. בתוך הכנסיה פורטרט של בורומוני עונד את צלב מסדר הטריניטארים. בקריפטה קפלה קטנה שנועדה להכיל את גופת בורומיני אך היא נותרה ריקה. בורומיני התאבד ב1667.
הכנסיה נמצאת מול ארבע מזרקות בפינות הרחוב. רובן עוצבו בידי הארכיטקט - פונטנה(..). נשוא המזרקות - יונו (עם אריה וברבור), דיאנה (ישנה, כנראה לידה כלב. עוצב ע"י קורטונה), ארנו (זקן ואריה, סמל פירנצה) וטיבר (בפינת הכנסיה, עם קורנוקופיה וזאבה). הן הושלמו ב1593, משמע הכנסייה מאוחרת למזרקות (!). הן קיבלו את מימיהן מאקוה פליס.
בורומיני: יליד שוויץ, הוא היגר דרומה למילנו ואח"כ לרומא להגשים חלומו כארכיטקט. כנסיית סן קרלו היתה הפרויקט הראשון שלו. לאחר מכן היה שותף בתכנון כנסיית סן אגנס ביסורים שבפיאצה נבונה, כנסיית סן. איבו סאפיינזה שממערב לה, ארמון ברבריני, פאלאזו ספאדה, קפלת רה מאגי (ליד המדרגות הספרדיות). שלא כמו ברניני הוא לא היה איש חברה ושיח, אלא מהיר חימה. לכן איבד לעיתים פרויקטים וסופו שהתאבד. ב2014 נעשה סרט המתקשר אליו בשם "לה סאפיינזה"
מתחם כרם של משפחת ספורצה. ב1549 הוקמה וילה במתחם. ב1625 רכש את המתחם פאפאו ברבריני שנהיה בהמשך לאפיפיור אורבאנוס ה8. בבניית המתחם החדש הועסקו מדרנו, אחיינו בורומיני וברניני. הושלם ב1633.
המבנה נחשב לסגנון ונציאני. חזית המבנה בעיצוב ברניני. בפנים חלונות הקומה השניה עוצבו על ידי בורומיני ויוצרים אשליה של עומק. גם גרמי המדרגות העובליים בעיצובו. האולם המרכזי נחשב לעיצוב מופתי וחוקה על ידי הרבה ארמונות אחרים. בתקרתו ציור האלאה שחורה בהמשך בעוד כנסיות.
כיום משמש הארמון כמוזיאון בשם ״הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה״ (״גלריה נסיונל ד׳ארטה אנטיקה״).
זהו אחד מאוספי האמנות החשובים באיטליה. בן השאר מוצגים שם יהודית כורתת ראש הולופארנס של קאראבגו , צעירה חשופת חזה של רפאל, ודיוקן הנרי ה8 של הנס הולביין.
יש בו גם מכון לנומיסמטיקה.
בחלקו האחורי של המתחם התגלו ב1936 שרידי מתראים מהמאה השניה.
פיאצה שנוצרה כאשר ברבריני רכש את המתחם. ב1643 עיצב ברניני מזרקה במקום (מזרקת טריטון)
מזרקת הדבורים: מזרקה בצורת צדפה שאורבנוס ביקש מברניני לעצב בנוסף, לטובת הסוסים. שמה וצורות הדבורה מהם יוצאים המים נובע מהדבורה סמל של משפחת ברבריני. המזרקה המקורית הוסרה ב1880 כי הפריעה לתנועה אך עותק שלה הוצב במקומו הנוכחי ב1915. נרשם עליה -
Urban VIII Pont. Max., having built a fountain for the public ornamentation of the City, also built this little fountain to be of service to private citizens. In the year 1644, XXI of his pontificate.
שתי המזרקות מקבלות את מימיהן מאקוה פליס (חידוש אקוה אלכסנדרינה)
עד המאה ה18 היו מציגים בפיאצה גופות לא מזוהות לזיהוי על ידי הציבור.
בן 1632 ל1822 הוצב כאן אובליסק שהתגלה ב1570 מחוץ לפורטה מג׳ורה, אך יותר מאוחר הוא הועבר לגני מדיצ׳י (אובליסק פינסיאנו)
כנסייה של הקפוצינים שהושלמה ב1631.
יחודה בקריפטה שם מרוכזים שרידי כ3700 נזירים קפוצינים.. חלקם שמורים במלואם, כולל הגלימה.. אך עפ״ר רק הגולגלות.
רובם הובאו לכנסיה מהמנזר הקדום של המסדר כאשר הכנסיה הושלמה (נדרשו 300 עגלות להעברתם..) ובהוראת אורבאן השמיני הובאה גם אדמה מירושלים. לטענת המסדר המטרה אינה מקברית אלא להראות את המעבר המהיר מהחיים למוות לעומת נצחיות הנשמה.
כנראה שהמנהג עדיין נוהג ואת השלדים מוציאים 30 לאחר שהמת קבור באדמה.
הביקור בקריפטה החל רק ב1851 והותר רק שבוע בשנה. רק מ2022 הביקור אפשרי מידי יום (למעט חגים).
כנראה שמאז 1870 לא מוסיפים יותר עצמות. מעריכים שיש שם 4000 שלדים.
התצוגה היא בשישה חדרים. חדר 3 כולו גולגלות, חדר 4 רובו אגנים, וחדר 5 עצמות רגליים.
אחוזה כפרית מהמאה ה16 של האציל דל מונטה שתמך בדמויות כגון גליליאו גליליי וקרבאג׳ו (בהתאמה, בתקרה המבנה ציור הקיר היחידי שקרבאג׳ו אי פעם צייר - יופיטר, נפטון ופלוטו. מ1597).
ב1621 דל מונטה מכר את המתחם ללודוביסי שהרחיב אותו ל300 דונם וחלקו הצפוני גבל בחומות אורליאנוס עד שער פינקיאנה ושער סלריה. חלקתו כללה גם את הורטי סלוסטי שהניבה לא מעט פיסול עתיק. ב1828 המתחם תואר כאחד הגנים היפים בעולם.
במבנה עצמו עבודות אמנות של קרבג׳ו, מיכאלאנג׳לו, וכן עתיקות מהתקופה הרומית והיוונית.
במאה ה18 יורשי החלקה מכרו חלקים ממנה למה שכיום מכונה שכונת לודוביסי.
על חלקו הוקמה למשל פאלאזו מרגריטה המשמש כיום את שגרירות ארה״ב.
ב2018 לאחר מות הנסיך ניקולו בונקומפאגני לודוביסי נוצר סכסוך ירושה בן אלמנתו לשלושת הילדים.
המתחם הועמד למכירה ב2021 עם הערכה של 10 מליון אירו לשימור.
לתג של 471 מיליון אירו לא היו קונים. המבנה הועמד למכירה חמש פעמים נוספות, האחרון שבהם ב145 מליון אירו ועדיין לא נמכר.
בינתיים בית המשפט האיטלקי פסק שהאלמנה , ריטה, אינה דואגת לתחזוקת הבית לאחר קריסת קיר המתחם לתוך רחוב, ועורכת סיורים ללא היתר (היא הכחישה). הוא הוציא צו שעליה לפנות הדירה אך היא סירבה, והזמינה משפחה שברחה מאוקראינה להתארח במתחם. לבסוף היא פונתה בצו באפריל 2023.
ריטה אינה אם הילדים.. היא שחקנית אמריקאית (היתה שער פלייבוי ב1984) שנישאה לניקול ב2009 (כשהוא בן 68). נהיר למה בני ניקולו והיא לא מסתדרים.. אגב - אחד מהם הואשם בהלבנת הון ועבירות.. וישב בכלא..
כתבה בנושא -
https://nypost.com/2023/05/13/playboy-princess-i-lost-500m-palace-in-bitter-royal-feud/
מבנה מראשית המאה ה20 המשמש מוזיאון קטן לאמנות דקורטיבית ואופנה.
שער צפוני בחומות אורליאנוס. מכונה על שם הגבעה בה הוא נמצא. השער נבנה בימי הונוריוס במאה ה5. בתקופה המודרנית נוספו שני שערים נוספים.
גלריה בורגז -> מזרקת סוסי הדגים -> מצבת אומברטו ה1 -> מקדש דיאנה -> פיאצה סיינה -> מבנה האורלוגין -> מקדש אנטונינוס ופאוסטינה -> מוזיאון פייטרו קנוניקה -> התאטרון העגול -> מקדש אסקלפיוס -> מוזיאון לאומי לאמנות מודרנית ועכשווית -> וילה ג'וליה / מוזיאון אטרוסקי -> מזרקת אסקלפיוס -> מוזיאון קרלו בילוטי -> שעון המים -> אובליסק פינציאנו -> תצפית על פיאצה דל פופולו -> וילה מדיצי -> אובליסק סלוסטיאנו
גן גדול (800 דונם, שלישי ברומא רק לוילה אדה ולוילה דוריה פמפילי) המעוצב כיום בסגנון הגנים האנגלים שנבנה בחלקו על גבי ״הורטי לוקולני״.
ראשיתו ביוזמה של הארכיבישוף סקיפיון בורגזה, אחיין האפיפיור פאולוס ה5 שנהיה ממונה על האוצר. שאיפתו היתה להפוך כרם לגן פרטי מפואר. בראשיתו (1605)הוקם בסגנון צרפתי שהוא יותר מאורגן ועם קוים ישרים. סביב 1775 מרקנטוניו ה4 בורגז החליט לעצב הגן מחדש, בסגנון הגן האנגלי (המנעות מקוים ישרים ושילוב חיקויי מבנים עתיקים). מצד אחד הוקמה פיאצה סיינה, אך מצד שני נוצר אגם מלאכותי, וב1792 הושלם דמוי מקדש לאסקלפיוס מאחוריו. באותם ימים הושלמה גם מזרקת סוסי הים במרכז הגן.
כנראה שאז גם הוספו מקדש דמה לאנטונינוס ופאןסטינה ומקדש עגול לדיאנה.
למרות שהמתחם היה פתוח, ב1903 עיריית רומא רכשה המתחם והפכה אותו רשמית לפארק ציבורי. אז הוספו פרוטומות של דמויות כגון ויקטור הוגו, גטה, וילהלם השני ועוד.
מתחם גנים מהמאה הראשונה לפנה״ס בגודל 70 דונם ממערב להורטי סלוסטני שנבנה ע״י לוקולוס, קונסול מתומכי סולה שנודע בחיי מותרות לאחר נצחונות באסיה הקטנה. את הגנים (הוא הקים גם אחד בנאפולי ואחד מצפון לאגם אלבאנו) הוא הקים בעקבות גנים פרסים אותם ראה במסעותיו למזרח, וגני לוקולוס נחשבים לגנים הראשונים ברומא בהשפעתם. הגנים שופעות בפיסול יווני והיתה גם ספריה חשובה.
יותר מאוחר הקיסרית המופקרת מסלינה שהתה ונרצחה במתחם זה לאחר שהתחתנה עם סנטור מאחרי הגב של בעלה, קלאדיוס.
חפירות במתחם איתרו פסיפסים ובהם העדות הקדומה ביותר לשימוש בכלי זהב בתוך טסרה מזכוכית.
וילה עם גינות סביבה בפאה הצפון מזרחית של הגן, ליד שער פינציאנה (ומכאן שמה המלא. בפועל היא גם קרובה לפורטה סלריה..).
תוכנה ע״י סקיפיונה בורגז ב1607 לארועים חברתיים, ובהתאם החלל המרכזי בגובה שתי קומות כונה ״הסלון״.
בחזית הוצבו חלקי פיסול מקשת מימי קלאדיוס שנבנתה לאמת וירגו. בתוכו ריכז סקיפיונה פיסול של ברניני וקראווג׳ו אשר תמך בהם.
היה במקום גם גן חיות קטן (״ויואריום״).
סביב 1770 המתחם עוצב מחדש, וקיבל המראה יותר של מוזיאון.
ב1808 אולצה המשפחה למכור המתחם לנפוליאון. הדבר גרם להעברת פסל הגלדיאטור ופסל ההרמואפרודיטה הנח ללובר.
ב1902 הוילה, הגנים ואוצרות האמנות נמכרו לממשלת איטליה.
המבנה קטן ובן 20 חדרים ובשל עומס המבקרים הביקור מוגבל לשעתיים.
בקומה הראשונה גם עתיקות רומיות בינהם פסיפס הגלדיאטורים, ופרסקאות תקרה הנראים כתלת ממדיים.
המוזיאון מציג פיסול רב של ברניני , הפסל של אחות נפוליאון מאת קנובה, וכן ציורי מופת של קראווג׳ו, רפאל, ורובנס.
מאחורי הגלריה גנים עם מזרקת ונוס מצטנעת באמצע. ממערב ״גנים סודיים״ (שכן בעבר גנים תוחמו על ידי קירות).
אגן עגול גדול ממנו בוקעים 4 סוסים שזנבם זנב דג. מעליה אגן נוסף ומעל מזרקה. הושלם ב1791 והוא חלק מעיצוב גני בורגז כגן אנגלי.
בנו של ויקטור עמנואל ה2. הומלך ב1878 לאחר מות אביו. ב1896 ירה אש תותחים על איכרים שהפגינו בשל מיעוט יובלים במילאנו והרג כמה מאות. לאחר מכן אף העניק עיטור לגנרל שפיקד על הירי. בתגובה אזרח התנקש בו ב1900.
הוא נורש ע״י בנו יחידו עמנואל השלישי, שתמך בפשיזם ותורת הגזע, ומלך עד 1946 ואז הוחלף במשטר דמוקרטי במשאל עם. הוא עבר לאלכסנדריה ומת שם כעבור שנה. ב2017 גופתו הובא לאיטליה, למורת רוחה של הקהילה היהודית. הוא היה גם חובב נוסמימטיקה ופרסם קובץ כל מטבעות מהתקופה הרומית ועד ימיו.
מבנה עגול המדמה מקד לדיאנה בסגנון ניאו קלאסי. בעבר היה באמצעו פסל של דיאנה מהתקופה הרומית (Diana of Gabi) אך הוא הועבר ללובר. הושלם ב1789 והוא חלק מעיצוב גני בורגז כגן אנגלי.
תערוכת סוסים ראשונה היתה שם ב1922. היה שם גם טיסה בבלון פורח. באולימפיאדה של רומא ב1960 שם נערכה תחרות הקפיצה ומופע סוסים.
שימש את הגנן בתקופת וילה בורגז. הפך למוזיאון אך נפוליאון העביר על התכולה לצרפת. מאז 1922 מסעדה במקום.
הושלם ב1792. בשורה השניה מוזכר כנראה הורדוס ולא ברורה לי הסיבה.
המשך האוסף של המוזיאון הפונטיפי מ1792 מציג כחמישה מליון בע״ח (!) בשת״פ עם אוניברסיטת לה ספיינזה. צמוד אליו גן חיות (״ביו פרק״) מ1911 בו מוצגים מעל אלף חיות שונות.
מוזיאון המציג ביתו ועבודותיו של פייטרו קנוניקה אמן של ראשית המאה ה20.
קנוניקה ניהל את שיקום וילה בורגז ב1937. הוא השתמש במתחם שהיה קרוי ״פורטוזלה״ אשר מ1961 משמש מוזיאון לקנוניקה (הוא נפטר ב1959).
תאטרון עגול בנוי מעץ שנבנה ב2003 בתרומת סילבנו טוטי. הוא מחקה תאטרון שקספירי לצורך הצגות שקספיריות. ב2020 כונה גם על שם מנהלו גיגי פרויטי לאחר מותו. ב2022 חלק מגרם המדרגות התמוטט ויש סיכוי שהוא יהרס
הושלם ב1792 עם אגם מלאכותי בחזיתו. אולי נוצר כמחוה למקדש אסקלספעטס שהיה פעם באי טיבר. בחזיתו רשום ביוונית ״אסקלפיוס מושיע״. בתוכו פסל מקורי רומי של אסקלפיוס, אולי מהמאזולואום של אוגוסטוס.
הושלם ב1792 עם אגם מלאכותי בחזיתו. אולי נוצר כמחוה למקדש אסקלספעטס שהיה פעם באי טיבר. בחזיתו רשום ביוונית ״אסקלפיוס מושיע״. בתוכו פסל מקורי רומי של אסקלפיוס, אולי מהמאזולואום של אוגוסטוס.
חלק מעיצוב הגן האנגלי. אין לי פרטים נוספים.
בית קיץ עם גנים לאפיפיור יוליוס השלישי שהושלם ב1553 והיה אז בקצה העיר, באזור כרמים. דוגמא מובהקת לארכיטקטורה מנייריסטית.
במרכזה פונטנה דלה אקוה ורגינה ששוקמה באותם ימים והגיעה עד מזרקת טרווי.
יותר מאוחר האפיפיור פאולוס ה4 הפך את המתחם לבית האוצר של האפיפיור (״קצרה אפוסטוליקה״).ב 1769 נעשה בו שיקום וב1870 מדינת איטליה החרימה אותו. ב1889 הוא הפך למוזיאון המוקדש
לתרבויות הפרה-רומיות, ועיקרן אטרוסקיות ופליסקיות. הוא נחשב למוזיאון האטרוסקי החשוב בעולם.
מתחם שפעם כונה ״בית משחקי אמת המים״ (״קזינו דיי גיוצ׳י ד׳אקוה״). כיום זהו מוזיאון אמנות מאה 20 המבוסס על תרומות איש העסקים האיטלקי-אמריקאי קרלו בילוטי.
העבודות כוללות פורטרט של שביצע אנדי וורהול.
שעון הפועל על מים שהומצא ב1867 וזכה בפרסים. מאז 1873 הוא מוצב בגני בורגז. ב2007 הוא עבר עבודות שימור.
מזרקה יפה של אישה המשיטה את משה בתוך אגם מלאכותי. לא מצאתי פרטים נוספים.
מרפסת תצפית על פיאצה דל פופולו
חלק מעיצוב הכיכר במאה ה19 של הקצה הצפוני של חומות אורליוס, היכן שהי ״שער פלמיניוס״ ו״ויה פלמיניוס״ לכיוון רימיני שבצד השני של המגף האיטלקי (הציר אל השער היה נקרא "ויה לטה" וכיום "ויה דל קורסו").
הכיכר עוצבה בסגנון ניאו קלאסי ע״י ואלאדייר בשנים 1811-1822. העיצוב מושפע מכיכר פטרוס. (לפני כן היתה שם כיכר טרפזית עם מזרקה קטנה שגם הוסרה).
בכיכר התקיימו הוצאות להורג , האחרונה שבהם ב1826.
מ1998 הכיכר מוגבלת להולכי רגל בלבד.
אובליסק שהדריאנוס ציוה על הקמתו לאחר מות אהובו, אנטוניאוס, במצרים בשנת 130 לסה״נ. האובליסק הוצב בוילה הדריאני בטיבולי. במאה השלישית הוא הועבר לסירקוס וריאנוס, בפאתי העיר.
במאה ה16 הוא נחשף, הועבר לפאלאז ברבריני ב1633, לותיקן ב1769, ולמונטה פיסינו ב1822.
בבסיסו שני כתובות לטיניות המתייחסות להצבתו פה. הארוכה שבהן מכנה אותו ״אובליסק אורליאני״.
חלק ממתחם הורטי לוקולוני מהתקופה הרומית. מבנה שנבנה לשמירה על הכרם נרכש ב1564 ע״י אחייני הקרדינל ממונטפולציאנו והם פיתחו אותו. ב1576 הקרדינל דה מדיצ׳י רכש המתחם והשלים בניית הוילה. כדי להראות נוכחות המשפחה ברומא לראשונה בחזית הוא עיצב תבליטי פיסול רומי (לא ניכר כיום). בפנים היה אוסף 170 פסלים רומים, כולל אוסף קפרניקה ואוסף דלה ואלה שהמשפחה קנתה, וכן קבוצת ניובה, ״ ״פסל המתאבקים״ ו״מחדדי התערים״ שהתגלו ב1583. אלא שבהמשך האוסף הועבר לפירנצה! :-(
נפוליאון הצליח להשיג בעלות על המתחם וכך הוא נהיה אקדמיה הצרפתית ברומא. היא מארחת אמנים בתחומים שונים. אחד מהם, בלוטס, ביצע עבודות שיפוץ במתחם והגנים בשנים 1961-7. שיקום נוסף נעשה ב2016. הוילה מארחת אמנים ותערוכות שונות.
מזרקת טריניטה דיי מונטי: מזרקה בחזית הוילה צופה לכיוון הותיקן. עיקרה אגן גרניט אדום מהתקופה הרומית.
חיקוי רומי (ממאה 2 או 3) של אובליסק אחר שהובא לרומא ומוצב כיום בפיאצה דל פופולו (אובליסק פלמיניו). היה במקור באחוזת גנים של היסטוריון רומי בשם סלוסט. לאחר מותו הפך השטח לבעלות הקיסרי טיבריוס. הוא מוזכר במקור רומי מהמאה ה4.
המתחם כנראה נהרס בפלישת אלאריק הא ב410 לסה״נ.
שלושת שברי האובליסק התגלו ב1621 ע״י לודביקו לודביסי לאחר שרכש את השטח.
ב1734 הועבר לשטח לטרנו אבל לא שוחזר. פיוס השישי בסוף החליט להציב אותו בראש המדרגות הספרדיות ובקצהו העליון סמלי אותו אפיפיור, כמו גם חלקים של הצלב ורלקיטים של יוסף..
הצבתו הושלמה ב1787.
ליד המדרגות הספרדיות. מבנה מהמאה ה16 בסגנון מנייריסטי יחודי הבולט בכניסות וחלונות ובהם פרצופי מפלצות. בפנים עיטוריות רבה.
כיום חלק מספרית המריאנה להיסטוריה של האמנות.
וילה טורלוניה -> קטקומבות יהודיות בוילה טורלוניה -> וילה אלבה טורלוניה -> כנסית מריה של הרחמים ("דלה מרסדה") -> רובע קופדה -> בסיליקה קונסטנטינה ומאוזולאום קונסטנצה -> קטקומבות סנט אגנס -> מאוזולאום טור די קליניו -> קטקומבות פריסקילה -> וילה אדא סבויה -> פורטה אנטן -> גשר מילויוס -> האבנים האדומות -> וילה ליויה -> "קבר נרון" -> היפוגאום אוטביה
וילה בסגנון ניאו קלאסי יוצא דופן בשביל רומא הנמצאת בצפון מזרח רומא.
היא הוקמה ע״י הבנקאי ג׳ובאני טורלוניה ב1806 והכילה גם אוסף אמנות עתיקה שאסף.
בהמשך נוספו במתחם מבנים נוספים בסגנונות אחרים: הבית הרנסאנסי, ביתן הינשופים, ביתן הנסיכים, ביתן בסגנון ניאו-מורי (״סרה מורסקה״), התאטרון, שדה תחרויות, מקדש סטורן, בימה ומזרקה, ועתיקות מדומות, ושני חיקויי אובליסקים.
ב1919 נחשפו במתחם 3600 קטקומבות של בית קברות יהודי מהמאה ה1-4 לסה״נ (ראה ערך בנפרד).
בשנים גי'ובאני הציע למוסוליני את המתחם, בעלות של לירה לשנה. מוסוליני "שכר" את המתחם ל18 שנה. בדיעבד הסתבר שהוא חפר לתוך חלק מהקטקומבות שני מקלטים כנגד הפצצות.
גי'ובאני נפטר ב1938 ללא יורשים, ועם הדחת מוסוליני המתחם נותר נטוש ומ1978 הוא רכוש עיריית רומא ופתוח לקהל.
ב2017 נעשו עבודות שימור בקטקומבות היהודיות, וישנו תכנון לעשות בשטח הוילה מוזיאון איטלקי לשואה.
קטקומבות ברומא
היו כנראה בשימוש מהמאה השניה ועד ראשית המאה החמישית. יצאו בהדרגה משימוש, כנראה בעקבות הפלישה הויזיגותית לעיר ב410, ו/ או מהפלישה הונדלית ב455 לסה"נ. המצבת קבורה המתוארכת הכי מאוחרת בקטקומבות היא של נוצרי משנת 535 לסה"נ.
הגילוי הראשון של קטקומבות היה ב1578, ועוד אז ענין עצום בעולם הנוצרי, ויוחס לשרידי קדושים נוצרים. הם אף סברו שהנוצרים ערכו את טקסיהם בקטקומבות בסתר. המחקר מאז סתר מסורות אלו, וגם הראה שהשימוש לא התחיל לפני המאה השניה. יתרה מכך, בהרבה מהקטקומבות עדויות לשימוש משולב דתות, נוצרי, פאגאני, ולעיתים גם יהודי.
לאחרונה התגלו בקטקומבות של מרסלינוס ופאולוס, לצד מאוזולאום הלנה, גם קבר אחים של כמה מאות שלדים וזמנם מאה ראשונה לסהנ.
כל הקטקומבות מחוץ לתחומי חומות אורליאנוס. חמש מהן זוהו כקטקומבות של יהודים (ראה מפה).
הקטקומבה היהודית הראשונה התגלתה ע"י החוקר המלטזי בוסיו, הנחשב ל"קולומבוס של הקטקומבות". הוא איתר אותה ב1602 ברובע מונטוורדה, ממערב לטרסטטברה. האחרות התגלו במאה ה19: ויניה רנדיני, ויניה צ'ימרה, ויה לביקינה, ווילה טורלוניה.
חמשת הקטקומבות הניבו כ494 כתובות קבורה. 75 אחוז ביוונית, ו24 אחוז בלטינית. רק בודדים בעברית, ארמית, או דו-לשוניים. השמות והניסוחים מראים אינטגרציה עמוקה עם רומא.
קטקומבה וילה טורלוניה
הקטקומבה התגלתה באקראי ב1919 במהלך בניית וילה טורלוניה. החפירות גרמו להתמוטטות חלק מהמערכת. ב1972 נעשו עבודות שיקום מסוימות. ב2017 "אתרא קדישה" החלה פרויקט של שנה וחצי של איסוף עצמות מהמסדרונות והטמנתם מחדש בגומחות. במקביל נעשו עבודות שימור ותיעוד ע"י צוות ישראלי-איטלקי משותף.
במערכת 37 מסדרונות ואורכה המצטבר 900 מ. בתיעוד נעשה שימוש לראשונה בצילום פוטוגרמטרי, שהפך לסטנדרט. אף שיש בינהם הפרש גבהים, אין בכך הבדלי תאריכי שימוש. עם זאת, הגבוהה יותר מצוירת, ובתחתונה יותר אפיגרפיה.
ישנן שתי כניסות למערכת. וחמש פירי איורור. סה"כ 3828 גומחות, מהן 3703 נפתחו ונבזזו.
אותרו גם חמישה חדרי קבורה, וארקוסוליות. אותרו גם כמה שברי סרקופגים משייש. לעיתים נעשה טיח אפרפר. לעיתים נעשו עליו עיטורים. לעיתים התקרה עוצבה כקמרון צולב (groin vault),
במחקר נעשה לראשונה שימוש בדגימות פחמן 14. התוצאות היו בן מאה 1 ל4. כיון שמכיל גם ממצאים ממאה 1, הציעו שהקונספציה הגיע לרומא ע"י היהודים (שהתנגדו לקרמציה), והתקבלה בקרב הנוצרים ופאגאנים.
וילה שהושלמה ב1767 עבור הקרדינל אלבאני ותוכננה להציג אוסף האמנות שלו. ב1866 נרכשה על ידי ג׳ובאני טורלוניה. פתוח לקהל לעיתים רחוקות.
נבנתה ב1958. מוקדשת למריה ״דלה מרסדה״ ו״סן אדריאנו״. סגנונה מוגדר ״מודרני״ ולארכיטקט קוראים פילוני. סגנונה מזכיר מאד את כנסיית הבשורה בנצרת (!)
בכנסיה פריטים מכנסיית הדריאנוס הקדוש שהיתה בפורום (בתוך קוריה ג׳וליה!). הכנסיה הוקמה ב630 לסה״נ. בשנות ה1930 הוחלט לחזור ולהציג את המבנה כהקוריה. ציור של הקדוש מהסדנא של רפאל הועברה משם לכנסיה זו.
מרים דלה מרסדה: ״מרים של הרחמים״. וריאציה של מרים שהיתה נפוצה במאה ה13 עד 16 באיטליה ויותר מאוחר באמריקה הדרומי והלטינית. הופעתה מאופיינת באוחזת בגד גדול ואנשים מוזמנים לחסות בצילו.
הקדוש אדריאנוס מניקומדיה:
ראש המסדר הפרטורי של הקיסר גלריוס מקסימיאן שהתנצר עם אישתו והוצא להורג ב304 לסה״נ. ההיסטוריות של הדמות אינה ודאית ויתכן ויש בלבול עם הדריאנוס מניקומדיה, בנו של הקיסר פרובוס, שהוצא להורג על אמנותו הנוצרית ב320 לסה״נ.
אזור בצפון רומא שתוכנן ע״י קופודה, ובו מבנים שונים בסגנונות שונים בעיטוריו. רבות ושילובים מרהיבים(!). פרויקט שבוצע בשנים 1915-1927.
ליד נבנו מאוזולאום ובסיליקה גדולה במאה ה4 לפאר זכרה של קונסטנטינה, ביתו של הקיסר קונסטנטינוס.
למרות שקונסטנטינה לא עשתה משהו מיוחד לטובת הנצרות היא הוקדשה על ידי הנצרות והמאוזולאום הפך לכנסיה המוקדשת ל״קדושה קונסטנזה״. עיטורי הפסיפס חשובים במיוחד וכוללים מהתאורים הקדומים של ישו עם שיער ארוך והילה. יש גם פסיפסים נוספים על תאורים גאומטריים וצמחיים. הדבר גרם בעבר לזהות המקום כמקדש לבכחןס והסרקופג כקיברו..
פסיפסים נוספים הוסרו במאה ה17 לאחר שנותר מהם מעט מאד. בנישות שמות של אמנים פלמים שנהגו להתכנס כאן במאה ה17. האור נכנס דרך 12 חלונות קשוחים. במרכז עותק של סרקופג הפורפיר של קונסטנטינה. המקור הועבר למוזיאון הותיקן.
למרות שהבזיליקה יצאה משימוש היא השתמרה באופן יחודי.
חפירות באזור בשנות ה1970 לימדו שהיה באזור זה בית קברות פאגאני במאה ה2.
הכנסיה נמצאת לצד ויה נומנטנה. מתחת למזבח אמורים להיות שרידי אגנס הקדושה ומתחת קטקומבות.
באפסיס אמור להיות פסיפס של אגנס המוצגת כקיסרית אוריינטלית ומצידיה שני אפיפיורים. הכנסיה הנוכחית מהמאה ה7 לסה"נ, יוזמה של האפיפיור הונוריוס.
הקטקומבות מתחת בשלושה מפלסים.
מאוזולאום מהמאה ה1-2 הנמצא ליד בסיליקה קונסטנטה. מתארו המקורי היה שני תופים. המתחם נחפר על ידי בוני ב1875. כיום רואים רק אחד התופים (צילינדרים) כי השני נרכש והועבר לוילה בלאנק.
אזור שהיה מחצבות בתקופה הרומית והפך מהמאה השניה עד המאה ה4 למתחם קבורה של המשפחה הסנטורית אסילי גלבריוני. כנראה בעקבות התנצרות חברת המשפחה, פריסקילה, היא תרמה המתחם לקבורת נוצרים , שנהגה במקום עד המאה ה5. לפי מסורת נוצרית גם בעלה, מניוס אסילי גלבריוס, התנצר, והוצא להורג על ידי דיוקלטיאנוס.
סה״כ 13 ק״מ על שני מפלסים וסהכ 40,000 מקומות קבורה. למרות שאינו גדול כמו קטקומבה קליסטוס הוא מכונה ״מלכת הקטקומבות״.
המתחם מכיל את מתחם הקבורה של משפחת אקיליוס גלבריו, קריפטופורטיקוס, וארנריום.
הקטקומבות מתאפיינות בתאורי אמנות נוצרים קדומים, הכוללים הן נושאים מהתנ״ך והן הברית החדשה (משה והצור, קרבן יצחק, תחית לזרוס, הערצת המגושים ועוד) ואף אפוקריפה (שושנה והזקנים).
יש למשל תאור קדום של מרים וישו התינוק על ברכיה וליד בלעם מצביע באצבעו על כוכב. יש גם תאור סצנות בחייה של אישה עם צעיף למרות שזהותה אינה ברורה.
במתחם גם נקברו שני האפיפיורים מראשית המאה ה4 מרסלוס ומרסלינוס לאחר שהוצאו להורג על ידי דיוקלטיאנוס.
בעבר היו בו גם קברי קדושים מסוימים (פליקס ופיליפ, פאודנזיה, פראקסדס), אך הם הועברו לכנסיות.
בוילה אשר ליד כנסיה ובה ריכוז של חלקי סרקופגים רבים מקטקומבה פריסקילה.
בעת העתיקה פה היה ישוב עוין לרומא בשם אנטמנה ורומולוס כבש אותו.
במאה ה18 המקום פותח כגן אנגלי על ידי משפחת פלביסיני. ב1872 עמונואל ויטוריו ממשפחת סבויה רכש המתחם, אך לאחר מותו הוא נמכר לקאונט השוויצרי ג׳ייפסה טלפנר, שקרה למקום על אישתו, אדה.
ב1904 עמנואל ויטוריו ה3 רכש בחזרה המתחם, והעניק אותו לאישתו, הלנה ממונטנגרו.
בימי מלחמת העולם השניה נבנו בונקרים סביב הארמון.
ב1943 מוסוליני הושם במעצר בארמון.
מאז 1946 הפארק בהדרגה הופך לשטח ציבורי.
נכון ל2009 חלקו שטח פרטי וחלקו ציבורי. וילה סבויה (״קזינו נוביל״) עצמה משמש את שגרירות מצריים, והעירייה מנסה לפנות אותם משם.
בפרק אגם מלאכותי, בריכת שחיה, וגינון רב, כולל עצים מנפאל. מ1994 מתקיים בפרק פסטיבל מוסיקה.
מקדש פלורה: מבנה המדמה מקדש יווני בפאה הדרומית של הגן. נבנה על משפחת פוטנזיאני במאה ה19 כאשר היא שלטה על אזור זה.
בונקר וילה אדא סבויה: נבנה בשנות ה1940 כדי להגן על המלך עמנואל ויטוריו ה3 והמלכה הלנה נגד הפצצות בעלות הברית. כיום המקום משוקם ומציע סיורים.
מתחם מבוצר על גבעה בצפון וילה אדא הצופה על מיזוג נהר אניו עם הטיבר. בעת העתיקה הוא היה מקום אנתמנה, עיר מתחרה לרומא שנכבשה על ידי רומולוס.
בן 1877 ל1891 הוא היה אחד מ15 מצודות שנבנו בהיקף של רומא.
הגשר הראשון נבנה מעץ ב206 לפנה״ס, והוא הוחלף בגשר אבן ב109 לפנה״ס. הוא תוקן שוב ב1427 לסה״נ ושוב במאות ה18 ו19. ב1849 כוחות גר פגעו בגשר למנוע התקפת הצרפתים על רומא.
סרט רומנטי איטלקי מ2006 גרם לזוגות רבים לשים מנעולים על עמוד התאורה של הגשר ולזרוק המנעול לטיבר. לאחר שהעמוד קרס מרוב משקל ב2007 זוגות עברו לחלקים אחרים של הגשר. העירייה קבעה קנס 50 אירו וב2012 פינתה כל המנעולים. מאז המנהג פשט לכלל איטליה ואירופה.
הגשר גם ידוע כיעד יריבות בן אוהדי קבוצת רומא ולאזיו. מעברו מימין יש את האיצטדיון האולימפי ואובליסק מוסוליני (הוצב ב1932).
אך הגשר הכי ידוע בשל -
לאחר שדיוקלטיאנוס ייסד שלטון טטרכיה ב285 בשנת 305 לסה״נ נערך בניקומדיה ובמילאנו במקביל טקס העברת השלטון לפי ההסדר החדש -
אוגוסטוס מערב: קונסטנטיוס כלורוס מונה במקום מקסימיאנוס
אוגוסטוס מזרח: גלריוס מונה במקום דיוקלטיאנוס
סגניהם החדשים: מקסימינוס דאיה ופלביוס ולריוס סוורוס.
אלא ש - ב306 קונסטנטיוס כלורוס, אוגוסטוס המערב, נפטר ביורק שנה לאחר שמונה לתפקיד. למרות שבנו קונסטנטינוס לא היה אמור לרשת אותו לגיונות קונסטנטיוס הכתירו אותו והוא תבע את הירושה.
מנגד עמד מקסנטיוס, בנו של מקסימיאנוס (אוגוסטוס בפנסיה מאז 305) ותבע הוא את הירושה, מנצל העובדה שהוא יושב ברומא ופופולארי. ואז גם הזמין את אביו להצטרף כשותף בשלטון.
גלריוס שחשש להמשך שלטונו ניסה לכבוש את רומא ולהסיר את מקסנטיוס אך הכוחות ערקו.
לבסוף ב308 נעשה מפגש צמרת חדש, בחסות דיוקלטיאנוס וגלריוס, בו מקסימיאנוס וקונסטנטינוס שונמכו ומונה אוגוסטוס מערב חדש בשם ליקיניוס, נאמן גלריוס.
זה יצר שלטון בלתי אפשרי בן יותר מידי ראשים, ולאחר מות גלריוס ב311 לסה״נ שוב נטרפו הקלפים.
ליקיניוס נדחק לשליטה במזרח, מתקוטט שם עם מקסימינוס דאיה (הוא יביס אותו ב313). קונסטנטינוס החליט לנוע מאנגליה לרומא ולהשתלט על העיר והשלטון (ברקע היה בינהם סכסוך על ספרד). באביב 312 היה העימות הראשון בינהם וקונסטנטינוס ניצח. מקסנטיוס החליט לשלוח כח צבאי מצפון לעיר כדי לא לאפשר לקונסטנטינוס לעשות מצור על העיר. הם חנו באזור ״הסלעים האדומים״ (״סקסה רוברה״) מצפון לגשר מילביוס. אך קונסטנטינוס ביצע תמרון ותקף אותם ממערב. ב28.10.312 מקסנטיוס נסוג לעיר דרך גשר מילביוס וגשר רפסודות נוסף שבנה. אלא שבמהלך הנסיגה גשר הרפסודות קרס והכוחות כולל מקסנטיוס טבעו.
קונסטנטינוס נכנס כמנצח מוחלט, כולל על ראשו של מקסנטיוס משופר על מוט.
ההיסטוריונים הנוצרים לקטנטיוס ואבסביוס מתארים התגלות נוצרית לקונסטנטינוס לפני הקרב ומתארים את מקסנטיוס כטיראן. בפועל מקסנטיוס היטיב עם אנשי רומא ושניהם היו טיראנים.
כפר עתיק שהיה במיל ה9 של ויה פלמיניה, כ14 ק״מ מצפון לרומא. שמו נובע ממחשוף של אבנים אדומות באזור. הוא התפרסם כמקום חנית צבא מקסנטיוס לקראת התקפת קונסטנטינוס עליו. לבסוף הוא תקף ממערב ומקסנטיוס מת ליד גשר מילביוס במהלך נסיגתו.
מתחם הנמצא 12 ק״מ מצפון לרומא, לאורך ויה פלמיניה. יתכן והוא היה חלק מהמוהר של ליויה דרוסילה כאשר התחתנה עם אוגוסטוס. היה זה מעין בית קיץ שלה. פרסקאות שהתגלו בוילה מוצגים כיום במוזיאון פאלאזו מסימו, ליד מרחצאות דומיטיאנוס.
האתר זוהה ב1596 אבל רק במאה ה19 התברר שמדובר בוילה של ליויה.
ב1863 התגלה בו הפסל המפורסם של אוגוסטוס פרימה פורטה (כיום במוזיאון הותיקן).
באתר זוהו ארבע שלבי בניה, בן התקופה הרפובליקאית ועד ימי קונסטנטינוס.
סרקופג שייש המוצב על פודיום גבוה. במסורת הוא קברו של נרו אך בפועל מדובר בסרקופג מהמאה השלישית, קברו של פובליוס ויביוס מריאנוס, מושל סרדיניה, ואישתו, רגינה מקסימה.
מקורה של המסורת באמונה הנוצרית מרון הוא האנויכרייסט ושהוא ישוב. מחשש שישוב במאה ה12 הורה האפיפיור לפזר את אפרו. אך זה גרם למסורת חדשה של אפרו הגיע לקבר של מריאנוס. רק במאה ה19 חזרה הגישה העובדתית לזהות את הסרקופג כקברו של מריאנוס ותו לא. עם זאת עד היום השכונה מכונה ״טומבה די נרו״.
מתחם קבורה לאורך ויה טריונפלה שהתגלה בשנות ה1920. הוא מתוארך לראשית המאה השלישית וקרוי על שם אבי המשפחה, אוקטביוס פליקס.
בקבר מצבה לביתו, אוקטביה פאולינה אשר נפטרה בגיל 6 בלבד. בהתאמה בסרקופג תאורי משחקי ילדים. גם בפרסקו תאורי ילדים משחקים בנוכחות הרמס, אל המתים. שני סרקופגים נוספים מכילים תאורים ימיים, אלגוריה למסע לעולם הבא. באמצע החדר קבר אוקטביוס עם כתובת לזכרו ולזכר העבר המשוחרר שטיפל בקבורתו.
סרקופג פאולינה כיום באוסף פרטי במילאנו. שני הסרקופגים עם סצנות ימיות במוזיאון פאלאזו מסימו.
תאום ביקור כנראה ב06 47788415
פורטה לטינה -> קפלת יוחנן בשמן -> קולומבריום פומפניו הילאז -> קבר סקיפיוס -> קולומבריום ויגנה קודיני -> קשת דרוסוס -> שער סן סבסטיאן ומוזיאון החומות -> אבן המיל הראשונה של ויה אפיה -> "קבר גטה" -> קבר פריסקילה -> כנסיית "קוו ואדיס?" -> קפלת רג'ינלד פול -> קטקומבה ויביה -> קטקומבות סן קליסטוס -> גלעד החפיר בארדטיין -> בסיליקת סן סבסטיאן מחוץ לחומות -> קטקומבות סן סבסטיאן -> הקטקומבות היהודית בויגנה רנדניני -> קטקומבות פראקסטטוס
הציר המרכזי היוצא מרומא לכיוון דרום וסופו בברינדיזי שבשפיץ של המגף האיטלקי. הקמתו החלה ב312 לפנה"ס ביוזמת הקונסול אפיוס קלאודיוס קאיקוס ומכאן שמה (אפיוס גם יזם האמה הראשונה של רומא - אקוה אפיה). היא נוצרה במהלך המלחמות מול הסאמאניטים (קמפניה של היום בערך) כדי לנייד כוחות מהר,ונחשבה לדרך הארוכה הראשונה שתוכננת ונסללה על ידי הרומים. אורכה המלא היה 600 ק"מ והיא הושלמה ב190 לפנה"ס. כנראה בימי אפיוס נסללו "רק" ה90 קמ הראשונים. הקטע הראשון המפורסם שלה הוא קטע ישר בן כ17 מיל המגיע עד לפרציונה, בפאתים אגם אלבנו. הדרך זכתה לכינוי "רגינה ואיום" - מלכת הדרים, וב2024 הוכרה כ"אתר מורשת עולמית". ב71 לפנה"ס קראסוס צלב 6000 עבדים שנתפסו בסוף מרד ספרטקוס לאורך ה"ויה אפיה" בן רומא לקפואה (ליד פומפי), היכן שהמרד החל.
בימיה"ב משפחות איטלקיות הקימו מצודות לאורך הציר וגבו דמי מעבר. בתגובה אנשים השתמשו במסעף יותר צפוני שזכה לכינוי "ויה אפיה נובה. ב1784 האפיפיור הורה על סלילתו. בהמשך ה"ויה אפיה אטיקה" נודעה כאטרקציה תיירותית.
במסורת הנוצרית לאורך הויה אפיה פטרוס פגש את ישו ושאל אותו ״לאן אתה הולך?״ ישו ענה שהוא הולך להיצלב בשנית, ברומא.
הציר יוצא מחומות אורליאנוס בשאר סן סבסטיאן ונע בציר כמעט ישר עד הגדה הדרומית של אגם אלבנו. נקודות ענין מרכזיות -
היו כנראה בשימוש מהמאה השניה ועד ראשית המאה החמישית. יצאו בהדרגה משימוש, כנראה בעקבות הפלישה הויזיגותית לעיר ב410, ו/ או מהפלישה הונדלית ב455 לסה"נ. המצבת קבורה המתוארכת הכי מאוחרת בקטקומבות היא של נוצרי משנת 535 לסה"נ.
הגילוי הראשון של קטקומבות היה ב1578, ועוד אז ענין עצום בעולם הנוצרי, ויוחס לשרידי קדושים נוצרים. הם אף סברו שהנוצרים ערכו את טקסיהם בקטקומבות בסתר. המחקר מאז סתר מסורות אלו, וגם הראה שהשימוש לא התחיל לפני המאה השניה. יתרה מכך, בהרבה מהקטקומבות עדויות לשימוש משולב דתות, נוצרי, פאגאני, ולעיתים גם יהודי.
לאחרונה התגלו בקטקומבות של מרסלינוס ופאולוס, לצד מאוזולאום הלנה, גם קבר אחים של כמה מאות שלדים וזמנם מאה ראשונה לסהנ.
כל הקטקומבות מחוץ לתחומי חומות אורליאנוס. חמש מהן זוהו כקטקומבות של יהודים (ראה מפה).
קטקומבות יהודיות: הקטקומבה היהודית הראשונה התגלתה ע"י החוקר המלטזי בוסיו, הנחשב ל"קולומבוס של הקטקומבות". הוא איתר אותה ב1602 ברובע מונטוורדה, ממערב לטרסטטברה. האחרות התגלו במאה ה19: ויניה רנדיני, ויניה צ'ימרה, ויה לביקינה, ווילה טורלוניה.
חמשת הקטקומבות הניבו כ494 כתובות קבורה. 75 אחוז ביוונית, ו24 אחוז בלטינית. רק בודדים בעברית, ארמית, או דו-לשוניים. השמות והניסוחים מראים אינטגרציה עמוקה עם רומא.
קפלה בה לפי מסורת נוצרית דומיטיאנוס ניסה להרוג את יוחנן ע״י הטבלתו בשמן רותח. אלא שהוא יצא ללא פגע. בסוף הוא שלח אותו לפטמוס, שם כתב את ״ההתגלות״. העדות הקדומה ביותר לקפלת הנצחה מהמאה החמישית. הנוכחית הושלמה ב1509. יש המציעים שהיא עוצבה ע״י ברמנטה. שיפוץ נעשה בידי בורומיני ב1658. ציורי נסיון הריגת יוחנן נוספו ב1716.
בהתאמה יש ממול כנסייה על שם יוחנן (״שיאזה סן ג׳יובאני א פורטה לטינה״) שגם היא מיוחסת למאה ה5. היא עוצבה במאה ה12 ושונתה לסגנון בארוקי במאה ה16-17. ב1940-1 הוסרו התוספות הבארוקיות ושוחזר המראה שלה מימי הביניים.
ב1581 תועדה בכנסייה הזו נישואי שני גברים פורטוגזים..
בקצה הדרומי של חומות אורליאנוס. ציר שנע דרומה אל מצפון לאגם אלבאנו ומעבר. כנראה נוצר במאה 4 לפנה אך היה עקלקל יחסית ולכן נוצר גם ציר ויה אפיה די מקביל לו יותר מאוחר. העיצוב הנוכחי מימי הונוריוס.
חלל קבורה תת-קרקעי מהמאה ה1-2 לסהנ. נחפר ב1831. מיוחס לפמפוניו הילאז הודות לכתובת. יש עוד כתובות בן ימי קלאדיוס לימי אנטונינוס פיוס. לדעתי מהמכלולי קבורה הקדומים שמבשרים את עידן הקטקומבות. לזה אולי גם קשור -
קבר המשפחה הפטריקית סקיפיו מחוץ לחומות העיר בימי הרפובליקה לצד הפיצול של ויה אפיה וויה לטינה.
כנראה נוצר בימי סקיפיו ברבתוס, קונסול 298 לפנה״ס, שנקבר שם סביב 280 לפנה״ס (סרקופגו כיום בותיקן). לפי עדויות היסטוריות היה בשימוש לקבורת המשפחה עד המאה ה1 לסה״נ. נציגי הסקיפיו היותר מפורסמים, כגון סקיפיו אפריקנוס וסקיפיו אסייתיקוס לא נקברו שם, אך הוצבו שם פסלים שלהם (ושל משורר הבית, אניוס..). המקום היה ידוע עד המאה 4 ואז נשתכח.
הוא נחשף מחדש ב1614 ושוב ב1780. ומ1880 רכוש העירייה. הסרקופגים הועברו ב1912 למוזיאוני הותיקן.
שלושה מתחמי קבורת אפר שהיו בשימוש במאה ה1-2 (אח״כ עברו לסרקופגים וארקוסוליות). הם נחשפו באמצע המאה ה19 , בהרבה מקרים עם האורנות או קופסאות אפר. בכל מתקן כ500-600 נישות להצבת כדי אפר. לעיתים שם הנפטר נרשם מעל. ביקור רק בתיאום מראש 06477881
שם מבלבל לקשת שתמכה באמת מים, ולא קשורה לדרוסוס, אבי קלאדיוס. הקשת הוקמה לשאת את אמת אנטוניאנה, סעיף של אמת מרסיה שהוסיף קרקלה כדי לספק מים למרחצאותיו.
השער הגדול והשמור ביותר בחומות אורליוס. כנראה שכונה פורטה אקיה בתקופה הרומית. מהמאה ה15 מכונה על שם כנסיית סן סבסטיאן אליה הוא מוביל. עיקרו מימי הונוריוס אך יתכן והיו תוספות מאוחרות יותר.
בפינת השער תבליט חלש של המלאך גבריאל הורג ברווז וכתובת בלטינית המנציחה בלטינית של ימנה קרב מ1327.
ב1536 השער עוטר לכניסת צ׳רלס החמישי לעיר. עד היום כתובת בשער משווה בינו לבם סקיפיוס.
בן המאה ה5 למאה ה15 היה מס על סחורה שהועברה לתוך העיר.
ב1942-3 מזכיר המפלגה הפשיסטית השתמש בשער כמשרדים. מ1990 המתחם משמש מוזיאון לתולדות חומות העיר, ללא תשלום.
עותק של אבן המיל הראשונה שהוצבה מעט מחוץ לשער סן סבסטיאן לציין המיל הראשון בציר מרומא (מתחיל בפרוטה קפאה). האבן מיל המקורית נמצאה ב1584 והועברה לקפיטול. ב1910 הוצב העותק הנוכחי.
הכתובת עליו מזכירה שיפוצים בימי אספסיאנוס ונרוה.
שרידים דלים של קבר שיש הסבורים שהוא היה קבר גטה, אחי קרקלה שנרצח בקנאת אחים.. למסורת כנראה אין שום בסיס והיסטוריונים סבורים שהוא בכלל נקבר במאזולואום הדריאנוס. על גג המתחם מבנה שנוסף בימי הביניים המאוחרים.
קבר הנצחה שנבנה ע״י איש משוחר מימי דומיטיאנוס לטובת אישתו פריסקילה שנפטרה בטרם עת. המגדל שנוסף שמרכזו מכונה ״מגדל פטרוס״ והוא נוסף שכמגדל שמירה במאה ה11. מתחת ניתן להיכנס לחדר קבורה בו הוצב הסרקופג של פריסקילה. הוא שימש חווה מקומית לשימור גבינות עיזים.
מכונה גם כנסיית סנטה מריה של הצמחים (״שיאסה סנטה מריה דלה פלמיס״). לפי הבשורה החיצונית של פטרוס, פטרוס ברח על הויה אפיה מרומא מחשש שיצלב כאשר לפתע ראה את ישו צועד לכיוון העיר. הוא שאל אותו ״אדוני, לאן אתה הולך?״ (״דומינה, קוו ואדיס?״) וישו ענה שהוא בדרך לרומא, להיצלב בשנית.
בפועל אין שום עדות בברית החדשה שפטרוס בכלל הגיע לרומא, והשאלה שפטרוס שאל את ישו אכן נאמרה, ביוחנן י״ג 36, בישראל, ובהקשר אחר..
הכנסיה הראשונה נבנתה במקום במאה ה9. הכנסיה הנוכחית נבנתה ב1637.
יש הצעה שבמקום עמד מקדש פאגאני ל״רדיקולוס״ ועוברים היו מציעים בו מנחות לפני יציאתם לדרכים על ויה אפיה, וכן בשובם.
אפיגרמה מהמאה ה4 מצהירה שאכן פטרוס ופאולוס חיו בקרבת מקום.
על הרצפה עותקים של טביעות רגליו של פטרוס במקום. ה״מקוריות״ נמצאות בכנסיית סן סבסטיאן שמחוץ לחומות.
בעבר היתה כתובת בכניסה הממליצה על נדבה כדי לשחרר נשמות תועות מ״כור המצרף״ אך ב1845 האפיפיור הורה להסיר אותה.
בכנסיה ישנו גם עמוד ועליו פרוטומה של הנריק סיינקביץ אשר ב1886 כתב הנובלה ״קוו ואדיס״ אשר ב1951 היה לסרט שובר קופות. במסורת מקומית הנריק נהג לבקר כנסייה זו והיא השפיעה על כתיבתו.
הספר / סרט קוו ואדיס: הפקת ענק מ1950 שהיתה ההפקת קולנוע היקרה ביותר עד אז (7 מליון דולר). במרכזה מפקד צבא רומי המתאהב ברומית נוצריה, וכשרומא עולה באש נרו מאשים את הנוצרים וכולא אותם. המפקד והנוצריה מתאחדים בכלא ופטרוס משיא אותם. בהמשך הם ניצלים מחיות טרף באמפי בזכות קריאה לישו ונירו מתאבד.
הסרט הניב רווח של 5.5 מליון דולר ונחשב להצלחה גדולה.
מבנה מעוגל קטן. נבנה ב1539 על הקרדינל האנגלי רג׳ינלד פול לאחר שניצל מנסיון התנקשות על ידי הנרי ה8 לאחר שהתנגד לגרושיו. הוא לבסוף שב לאנגליה אבל בדיעבד היה החשמן הקתולי האחרון באנגליה.
לידו יש מתחם קולומבריום עם 3000 נישות (!) שמקובל כיום במסעדה. מעריכים שהוא מימי אוגוסטוס.
מתחם קבורה פאגאני מראשית המאה ה4 בתוך וילה מהמאה 17 (וילה קאסאלי). שמונה מתחמי קבורה שהיו בשימוש בן המאה ה3 למאה ה5. מכונים על שם ויביה. בעלה, ויסנטיוס, שהיה כהן לאל הפריגי סאבזיוס. המתחם מאופין בציורים המתארים את הנפטרים משולבים בסצנות מיתולוגיות ובעולם הבא. הוא גם נודע כתובות המלוות אותם. הממצא כולל קבורה של כהני פולחן מיתרס.
בקבר ויביה וויסנטיוס תאור של ויביה כפרסופינה הנחטפת על ידי פלוטו (מטפורה למוות). מעל תאור של ויביה סועדת עם צדיקים בעולם הבא (בעבר חשבו שהצדיקים הם נזירות).
ישנם גם תאורי של ייצור ושיווק יין.
המתחם תועד לראשונה ב1754 ושוב ב1840. חפירות בוצעו ב1951-2.
מתחם קבורה תת קרקעי ענק (300 דונם! תחום בן כנסיית קוו ואדיס לסן סבסטיאן).
מעריכים שחצי מליון איש נקברו בו. עם מעברים באורך 20 ק״מ על פני חמישה מפלסים. היו לו שלוש כניסות.
הוא נוצר קליסטוס (217-222) בהוראת האפיפיור בראשית המאה השלישית ושימש בעיקר קבורת נוצרים, עד המאה החמישית. יתכן והסיבה הראשונית היתה הקרבה לכנסיית סן סבסטיאן שאז רודה כמקום קבורת גופות פטרוס ופאולוס.
הקטקומבות נשדדו על ידי הונדלים, ובמאה ה8-9 הכנסיה החליטה להעביר שרידי קדושים ידועים לכנסיות בעיר מחשש לשוד. לאחר מכן המתחם נעזב ואפילו מיקומו נשכח.
המתחם התגלה מחדש על ידי ה״קולומבוס של הקטקומבות״, אנטוניו בוסיו, בראשית המאה ה17.
ב1854 הארכיאולוג דה רוסי חשף את מתחם קבורת האפיפיורים (״הותיקן הקטן״).
מאז שנות ה1930 המתחם מנוהל ע״י הכנסיה הקתולית, כולל הדרכות קבועות מידי יום לאלפי המבקרים מידי יום. כנראה שהכניסה הנוכחית הוסדרה ב2015.
״הותיקן הקטן״: החלק הקדום ביותר מכיל את קברי 9 אפיפיורים ו8 פקידים שנקברו פה בן 230 ל283 לסה״נ. 5 כתובות ייחוס עדיין באתרם, מכנים את האפיפיור ״בישוף״ שכן אז האפיפיור היה מוגדר ״בישוף רומא״. לחלקם היה הוסף הכיתוב MPT אינדיקציה שמתו כמרטירים.
קבר ססיליה: קדוש מעונה מהמאה השלישית. ב821 עצמותיה הוצאו והועברו לכנסיית ססיליה שבטרסטברה. במקום שעצמותיה היו פסל שלה בתנוחת שכיבה. זהו עותק של פסל שהושם שם ב1599.
קברי המשפחה: מכונים הקוביקולןת של הסקרמנטים כי הפרסקאות מכילות תאורים של טבילה ואוכריסטה. יש גם תאור של יונה הנביא.
קטקומבות שהפכה לבסיליקה על שם מרקוס. הבסיליקה זוהתה בעבר מצפון לקטקומבות קליסטוס, אך ב1991 זוהתה בסיליקה נוספת, דרומה יותר, וכעת זהות המתחם אינה ברורה.
מתחם קטקומבות ענק שקברו בו כ15,000 איש ומשתרע על פני 17 ק״מ. הוא מתוארך למאה 2-3 וכולל גם הרבה אמנות נוצרית ואף בסיליקה תת קרקעית.
הוא מכונה על שם פלאביה דומיטילה, נכדתו של אספסיאנוס. במסורת הנוצרית היה היתה נוצרית ונחשבת לקדושה שהוגלתה לאי פונזה עם עוד נוצרים בשל אמונתם.
חלקו הקדום ביותר נקרא הקויביקיל של אמפייטו. חלקו השני נקרא פלאבי אורלי אשר הושחת לטובת בניית בסיליקה במקום המאה ה4.
במאה הרביעית נוספה בסיליקה במתחם, המקדשת זכר נראוס ואכילאוס, סריסים בארמון דומיטיליה שגורשו יחד איתה ובסוף הוצאו להורג, וקבורים מתחת לאפסיס.
הבזיליקה מכילה גם פרסקו לפטרוניליה, שלפי המסורת הנוצרית היתה ביתו של פטרוס.
האמנות מכילה תאורים שונים מהמקרא והברית החדשה אך יש גם תאור של אורפאוס, אלא שהוא מתואר עם כבשים ויונים. יש הרואים בזה ביטוי לישוע של ישו שתבוא גם לבני דתות אחרות.
12 מ70 החדרים עברו שימור.
אתר מחצבה בדרומה של רומא. במלחמת העולם השניה פרטיזנים הרגו 33 חיילים נאצים בפיצוץ מטען על תהלוכה שלהם בויה רסלה. הנאצים שקלו תגובות שונות, כולל שריפת חלק מהעיר. לבסוף היטלר אישר הוצאה להורג של פי עשר איטלקים, ובתוך 24 שעות. ב24 מרץ 1944 הם ריכזו במחצבה 335 איש (5 יותר מההוראה) נשים וגברים , בטווח גילאים 15 עד 70.
חלקם היו פרטיזנים שכבר היו עצורים. חלקם נחשדו בהיותם פעילים פרטיזנים. היו גם אנשי צבא ומשטרה מקומיים. היו גם כאלו שנעצרו כי גרו ברחוב הפיגוע ונחשדו בשיתוף פעולה עם הפרטיזנים.
75 מהם היו יהודים ש״הושלמו״ למספר הנדרש כיון שממילא הנאצים הועידו אותם להשמדה.
הם הובלו בידיים קשורות לתוך המחצבות ונרצחו בקבוצות של חמישה בן 15:30 ל20:00 בערב. בתהליך התברר שהיו סהכ 335 אך הוחלט לרצוח גם ה״מיותרים״ שלא יגלו מה קרה.
בסוף הגרמנים פוצצו את הפתחים. למרות שהדבר נעשה לכאורה בחשאי אנשים שמעו הפיצוצים ואחרי שהגרמנים עזבו הם ראה העדויות לפיצוצים והיה ברור שכולם נרצחו.
למרות הטבח המחריד מוסוליני לא סולק מהממשלה, והאשים את הפרטיזנים בטבח ונשאר בתפקיד עוד כשנה. כעבור שנה, לאחר המלחמה החלו לחפור במקום ולאתר את הגופות. את הזיהוי הוביל את התהליך הפתולוג היהודי איטלקי אטיליו אסקרלי.
ב1947 הוקמה ועדה להקים מצבה במקום אשר הושלמה ב1951.
השער עוצב כמטפורה לערימת הגופות שהתגלתה באתר (הדגם היה השראה לעיצוב של דוד פלומבו את השער של אהל יזכור).
במעברים במנהרות קפלות ובקיר הפנימי ביותר גם ציטוט מהתהילים ״ממעמקים קראתיך יהוה״. משמאל עוד סורג ברזל המדמה גופות ומאחריו המקום בו הגופות נערמו.
בהמשך מבנה ובו אולם מלא במצבות קבורה, כל אחת מציגה את שם ופני הנרצח. גם גג המבנה מונולית מעל קירות אבן עם רווח צר לכניסת אור, היה השראה לגג מבנה אהל יזכור.
מידי שנה ב24 מרץ יש טקס במקום.
שניים מהכח הנאצי שרצח ברחו לגרמניה אך עמדו למשפט בשנות ה1990. אחד מהם זוכה לאחר טענתו ש״ביצע פקודות״ אך בערעור השתנתה ההחלטה. לבסוף הוא מת ברומא. השני מת במעצר בית בביתו באלפים.
כנסייה שעד שנת 2000 הוגדרה אחת מהשבע כנסיות החשובות של רומא, ועדיין נחשבת לפופולאריות ביותר. (זו גם הסיבה שהרחוב הצולב את ויה אפיה פה נקרא ״ויה דל סטה שיאזה״)
הכנסיה הראשונה במקום נבנתה במאה ה4 לקדש את המקום בו הושמו עצמו פטרוס ופאולוס במהלך הרדיפות של דקיוס 257 לסה״נ. בהמשך נוצרים רצו להיקבר ליד, מה שגרם להיווצרות מתחם סן קליסטוס.
עצמות סבסטיאן הובאו לפה סביב שנת 350 לסה״נ, אך ב826 לסה״נ מחשש מפלישה ערבית הם הועברו לכנסיית סן פטרוס. אכן הערבים הרסו את הכנסייה אך יותר מאוחר היא נבנתה מחדש ועצמות סבסטיאן הוחזרו לפה, ומהמאה ה9 המקום מוצג בעיקר כמקום קבורת סבסטיאן.
ב1553 נוסדה המסורת של ביקור בשבע כנסיות מרכזיות ברומא וסן סבסטיאן נכללה בהם.
הכנסיה הנוכחית עוצבה ביוזמת סקיפיו בורגז במאה ה17.
באולם המרכזי מימין קפלת רליקטים בה מוצגים טביעות הרגל של ישו מכנסיית ״קוו ואדיס?״, חץ מהחיצים שנורו על סבסטיאן, וחלק מהעמוד אליו הוא נקשר. מוצגים שם גם קופסאות ובהם לכאורה רליקטים של פטרוס, פאולוס אנדרו ועוד.
משמאל קפלה לסן סבסטיאן ובה פסל מ1672 המציג את סבסטיאן גוסס עם חץ בגופו.
ב2001 התגלה במנזר הצמוד לכנסייה פרוטומה של ברניני המציגה את ישו. גם הוא מוצג כיום בכנסיה.
בכנסיה גם קבור האפיפיור פביאן שנהיה מרטיר ב250 לסה״נ. הוא נקבר במתחם קליסטוס אך במאה ה17 עצמותיו הועברו לכנסיית סבסטיאן.
עמוס פיוס ה9: ברחבה בחזית הכנסיה עמוד לזכר פיוס ה9. ב1851 הוא הורה לשדרג את הויה אפיה. ארכיאולוג הותיקן, לואיג׳י קנינה, ביצע עבודות שימור והצבה של חלקי תבליטים של מצבות שונות במקומות רבים. פרויקט זה נמשך גם על ידי קנובה.
סן סבסטיאן: במסורת הנוצרית מדובר במרטיר מימי הרדיפות של דיוקלטיאנוס. הוא הוצא להורג בחיצים רבים אך באורח ניסי הם לא הרגו אותו. ואז אלמנה בשם אירינה רצתה לקבור אך גילתה שהוא חי וסעדה אותו עד שהחלים. יותר מאוחר דיוקלטיאנוס הוציאו להורג במכות אלה בגבעת הפאלטין וגופתו נזרקה לקפוארה מקסימה. אישה בשם לוסינה קברה אותו בקטקומבות ליד אלו של סן קליסטוס שם כיום הכנסיה.
באמנות הנוצרית הוא מתואר בדרך כלל כצעיר ויפה תואר, וכמעט ערום לגמרי. הדבר גרם לביקורת על התוצאה ההומואורטית. הגדיל לעשות במאי אנגלי שב1976 הפיק סרט למגזר ההומוסקסואלי המציג אותו אכן ככזה.. (״סבסטיאן״). מאז שנת 2000 יש גם ״פרס סבסטיאן״ לסרט של המגזר..
מתחם קבורה נוצרי שלפי מסורת נוצרית מהמאה ה7 היה מקום קבורת סבסטיאן, אוטיכוס, וקוירינוס. האזור היה בעבר מכרה, שהפך למקום קבורה של פאגאנים ובהמשך של נוצרים.
בממצא תאורים של ארבע סצנות בחיי הנביא יונה באחד מציורי הקיר.
שני מתחמי קבורה יהודים ליד הויה אפיה. הם התגלו ב1859. היקפה 18 דונם, ובהם מנהרות באורך 700 מ, מהם 400 פתוחים לקהל. בכניסה פסיפס שחור לבן, אפסיס, בסיס למתקן מים, ואולי עדות להפרדה מגדרית. הדבר הוביל להצעה שאולי היה פה בית כנסת.
הקטקומבות בעומק 5 עד 16 מ וה יו בשימוש בן המאה ה2 למאה ה4 לסהנ, ושימש כמה אלפי יהודים. הקבורה בפנים היתה בארקוסוליה וכוכים.
בעיטורים דגמי צמחים ומנורה.
יש אף תאור מקביל לתאורים בבתי הכנסת של שתי מנורות עם סמלי החגים בצידי בית המקדש (!).
אך גם דגם ניקה מכונפת המכתירה עלם צעיר ועירום, ותאור של פגסוס, סוס ים, והאלה פורטונה. יש גם תאורי טווס, תרנגול, עוף, ציפורים, דני דולפינים וסלי פרחים. יש הרואים בכך עדות לשימוש במקום גם על ידי פאגאנים.
25 אחוז מהכתובות בלטינית או ארמית, והשאר ביוונית.
מתחת למסעדה ווילה פרטית.
רק אחד מהמתחמים פתוח לביקורים, וגם זאת רק בתיאום מראש.
pa-appia@beniculturali.it
מוזיאון ומתחם קטקומבות לאורך מסעף צפוני של "ויה אפיה" המכיל דוגמאות מרהיבות של סרקופגים מראשית המאה השלישית. העיטורים מכילים תאורים של צייד, ואכילס. מנגד בחלק מהסרקופגים תאורים מקראים. יש אזור בו לפי מסורת נוצרת קבורים מרטירים נוצרים ("ספלונקה מאגנה", שהיה אולי בכלל חלק מאמת מים). האתר פתוח רק בתיאום מראש.
רשת מנהרות שכנראה נוצרו מחציבה באורך 1.5 ק״מ. מידי שבת וראשון מציעים שם סיורים רגליים ובאופניים.
מאוזולאום המיוחס לאניה רגילה, אשת מעמד גבוה ברומא, צאצאית לכמה קיסרים, שהיתה נשואה להרודוס אטיקוס, והיתה יחד איתו בעלת נכס פה. המבנה בעבר זוהה כמקדש לאל רדיקולוס. האודיאון שאטיקוס בנה באקרופוליס של אתונה היה לזכרה.
מאוזולאום, סירקוס ווילה מקסנטיוס -> מאוזולאום סאסיליה מטלה -> כנסיית סן ניקולה קאפו די בובה -> פרק ארכיאולוגי קאפו די בובה -> מגדל קאפו די בובה / בסיס גאודטי ב -> תבליט הגיבור -> מגדל המים בגצ'יגנולה -> קבר מרקו סרביליו קוורטו -> קבר סנקה -> המאוזולאום העגול -> קבר בני סקסטיוס פומפיאוס -> מאוזולאום סן אורבנו -> קבר הילריוס פוסקוס -> הקולומבריום קבורה האליפטי -> קבר טיבריוס קלאדיוס סקונדיוס -> קבר בצורת מקדש -> מאוזלאום רביריוס -> קבר הגרלנדות -> קבר הכתובת לבריכה, זבדה, ואכיבה -> מצבה עם חזית לבנים -> טומולוס קוריאטי וטומולוס הוראטי -> פרק ארכיאולוגי סנטה מריה נובה -> קבר הפירמידה -> וילה קוינטלי
מתחם שבנה מקסנטיוס בראשית המאה הרביעית בן המיל השני והשלישי של ״ויה אפיה״ ומורכב משלושה חלקים: המאוזולאום, הסירקוס והוילה.
תחילה היתה שם וילה סובאורבנה מהתקופה הרפובליקאית, פונה לתצפית של גבעות אלבן. שתי מזרקות עמדו בחזיתה, אחד מהם שוקם (לאתר.. במפות אני לא מוצא). במאה השניה לסה״נ המתחם היה חלק ממתחם ״פאגו טריופיו״ של הסנטור היווני הורדוס אטיקוס.
בראשית המאה הרביעית מקסנטיוס שינה האזור ללא היכר. כנראה בשל הנורמה שקבורה חייבת להיות מחוץ לעיר החליט תחילה להקים שם מאוזולאום לעצמו, אך לאחר מות בנו, רומולוס ולריוס, בגיל 7, החליט לקבור המאוזולאום את בנו, ולהקים ליד סירקוס ענק (שני בגודלו רק לסירקוס מקסימוס!) בצמוד אליו, עם וילה הצמודה לסירקוס.
כנראה שהסירקוס מעולם לא הושלם בשל מותו של מקסנטיוס בקרב מול קונסטנטינוס ב312 לסה״נ. האזור ננטש לאחר מכן, והיה לרכוש הכנסיה.
במאה ה11 הוא היה רכוש משפחת טוסקולום, אח״כ משפחת סנסי, ובמאה ה16 של משפחת מטאי. באותם ימים אותרו שברי אובליסק בספינה של הסירקוס והועברו לפיאצה נבונה (ראה ״אובליסקוס פמפיליוס״).
ב1825 משפחת טורלוניה רכשה את כל המתחם ואז גם החלו חפירות במתחם. החפירות חשפו כתובות בסירקוס שלימדו שהוא מימי מקסנטיוס (לפני החפירות יחסו המתחם לקרקלה).
ב1943 עיריית רומא רכשה את כלל המתחם. ב1960 נחשף כלל הסירקוס לקראת האולימפיאדה. בהמשך נעשו חפירות נוספות. מרכיבי המתחם כיום:
מאוזולאום מקסנטיוס:
מתחם קבורה שמקסנטיוס הועיד לקבורתו וקבר בו את בנו, ולריוס רומולוס.
מתארו עגול בהיקף 35 מ. סביב המתחם נבנה מתחם מלבני קשות (״קוודריפורטיקוס״).
בהעדר ריצוף ועיטורים מניחים שהוא מעולם לא הושלם.
במאה ה18 נצמד מבנה לבנים למתחם, חלק משימוש חקלאי של האזור. משפחת טורלוניה רכשה אותו ב1825. ב1943 המפלגה הפשיסטית החרימה אותו, אך מאז סילוקה הוא רכוש עיריית רומא.
המתחם נפתח לקהל ב2014.
בפינה הדרומית של המתחם קבר מראשית המאה ה1. מכונה ״קבר הסרבילים״.
סירקוס מקסנטיוס:
מאחורי המאוזולאום יש היפודרום שנחפר ב1825 על ידי משפחת טורלוניה לאחר שרכשה את המתחם. לפני החפירות סברו שהוא נעשה על ידי קרקלה. כתובת שנחשפה לימדה שהוא מימי מקסנטיוס ויועד למשחקי זכרון לבנו, רומולוס, שמת בגיל צעיר. בפועל יתכן ומעולם לא נערכו בו משחקים בשל הפסד מקסנטיוס לקונסטנטינוס ב312 לסה״נ. במיוחד השתמרו יפה המגדלים בפאות הקרקרס.
הוא היה שני בגודלו לסירקוס מקסימוס. אורכו 520 מ ורוחבו 92 מ, ואורך הספינה בדיוק 1000 רגל רומי (296 מ).
משפחת טורלוניה ממנה חפירות נוספות בסירקוס ב1877 ו1883.
ב1943 עיריית רומא רכשה את המתחם וב1960 לקראת האולימפיאדה כלל המתחם נחשף. מאז נעשו כמה חפירות נוספות.
אופוס ויטאטום: בסירקוס בולטת טכניקה בניה חדשה שהחלו משתמשים בה בראשית המאה ה4. עיקרה שילוב לבנים ורעפים. אופינית מאד למקסנטיוס וקונספט טינוס.
וילה מקסנטיוס:
היציע האימפריאלי (פולוינר) היה בפינת ארמון (״וילה מקסנטיוס״) ממנה נותרו שרידים בודדים. לפי ויקיפדיה היו שם שני נימפאומים מהמאה הראשונה ובמאה השניה האזור שולב במתחם ״פאגו טריאפיו״ של הורדוס אטיקוס.
מאז 2008 המתחם פתוח כמוזיאון ללא תשלום ומופעל על ידי מתנדבים.
מתחם קבורה בציון המייל השלישי של הויה אפיה. הוא נבנה לכבוד סאסיליה מטלה, ביתו של קונסול שנת 69 לפנהס שהיתה גם אחיינית שותף הטריומויראט של יוליוס קיסר (מרקוס ליקיניוס קרסוס).
מתאר המאוזולאום עגול על גבי בסיס רבוע, שהשתמר לגובה כולל של 21.7 מטר (!). משערים שבמקור חלקו העליון היה קוני.
בבניה היה שימוש בבטון. בחזית המונומנט נרשם בלטינית
CAELICIA / Q.CRETICI.F / METTELAE. CRASSI
״לסאליסיה (בת) קוינטיוס (ואשת) קרסוס מטלה״
העיטורים כוללים ראשוני שוורים, מה שנתן לאזור השם ״קאפו די בובה״ (״ראש שור״).
בשנת 1303 משפחת קטני השלימה רכישת אזור ״קאפו די בובה״, כולל מתחם הקבר של ססיליה מולה והפכה מבנה מעליו למצודה. הם גם בנו את כנסיית סן ניקולה שממול, וגבו דמי מעבר על השימוש בויה אפיה (זה גרם ליצירת ״ויה אפיה נובה״ המקבילה והחינמית..). יותר מאוחר רכשה את המתחם משפחת סאבלי ואחריה משפחת אורסיני שהחזיקה בו עד 1435. ב1485 המתחם ניטש. בהמשך האתר סבל משוד אך עדיין השתמר בצורה מרשימה. כיום המבנה הצמוד לקבר משמש כמוזיאון מקומי, והמתחם הוא אחד האתרים הפופולארים ביותר ברומא.
בעבר סברו שסרקופג הנמצא בפאלאזו פארנז מקורו מקבר סאסיליה מטלה, אך מבחינה סגנונית היום ברור שהוא מסוף המאה ה2 לסה״נ. חוצמזה במאה 1 לפנה״ס יותר נהגו לעשות קרמציה.
כנסיה שהוקדשה ב1303 לסן ניקולה מבארי על ידי משפחת קטאני כאשר בנתה מצודה על מאוזולאום ססיליה מטלה ממול. היא דוגמא נדירה לסגנון גותי ברומא (קירות תמך (בטרס), חלונות מחודדים) שמקבילה לו קיימת רק בכנסיית מריה סופרה מינרוה.
ניקולאוס הקדוש: בישוף העיר מירה שבתורכיה בתחילת המאה ה4. נודע כעושה ניסים ונותן מתנות בסתר. בשלב מסוים שרידיו הועברו לבארי שבאיטליה, ויותר מאוחר הונציאנים העבירו אותם לונציה. יום חגו הוא 6 דצמבר, וביום חגו הילדים היו מקבלים מתנות בגרביהם שהותירו מחוץ לחדר. בארצות הברית אומצה גרסת שמו ההולנדית ("סינטר קלאס"). קוקה קולה מיתגה אותו כלבוש בצבעי אדום-שחור ומעניק מתנות ב25 דצמבר בכריסטמס.
500 דרומית לקבר ססיליה מטלה. ב2002 החלו שם חפירות לאחר שהמתחם נרכש. התגלה בית מרחץ ששימש בן המאה ה2 ל4. הבית המודרני הונח מעל אחד משני בורות מים גדולים שסיפקו המים למתחם. מניחים שראשיתו של המתחם כשהיה בבעלות הורדוס אטיקוס, יווני משכיל מהמאה ה2 שהיה לנציב יהודה ובהמשך למורה הפרטי של בני אנטונינוס פיוס (מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס). ב143 לסה״נ אף מונה קונסול. צבר הון רב, שאיפשר לו לממן מפעלי בניה שונים, כולל אודיאון באקרופוליס של אתונה. המבנה המודרני מכיל את ספרייתו של אנטוניו סדרנה, אקטיביסט שפעל לקידום פרק ויה אפיה אנטיקה.
מאוזולאום עתיק שמכונה גם על שם המדידות שארך ממנו האב אנגלו סצ׳י כדי למפות את הציר מרומא לרימיני ב1855.
עותק של תבליט המתאר גיבור יווני. מתוארך לתקופה הרפובליקנית. המקור במוזיאון הלאומי הרומי
מגדל מים לשאיבת מים ממעיינות גצ׳יגנולה מ1985.
ב1808 היה זה מונומנט הקבורה הראשון שעבר ״שחזור״ על ידי אנטוניו קנובה. בפועל מדובר באיסוף פרטי המונומנט משייש והטמעתם בקיר לבנים. במקור מדובר בקבר מסוף המאה ה6 לפנה״ס (!)
שרידים דלים של מה שהיה מתחם קבורה המוקדש לזכרו של סנקה, נואם ומורהו של נרו, שאכן היה בעל אחוזה באזור זה, וכאשר סר חינו בעיני הקיסר קיבל הוראה להתאבד.
בסיס קבוע ומעליו מבנה זכרון עגול. בתוכו 4 נישות לסרקופגים. המתחם שדוד וגם זהותו אינה ידועה כיום.
קבר ששוחזר על ידי קנובה במאה ה18. במרכזו כתובת בה סקסטיוס פומפיאוס יוסטוס (קונסול שנת 14 לסהנ) מבכה את מות שני בניו. החזית מכילה גם שבר סרקופג ובו זוג נשוי במסגרת קונכיה.
מצבת קבורה בתוך שטח פרטי. בעבר זוהה כקבר האפיפיור אורבאנוס מהמאה ה3. מאחוריו שרידי וילה המיוחסת לאמידה נוצריה מהמאה 5 בשם מרמניה.
מצבת קבורה ובה עותק של תבליט ובו מופיעים חמש דמויות (המקור במוזיאון הלאומי הרומי). במרכז זוג, מצידיהם אולי בנותיהם, ובפינות גברים (חתנים?). לפי סגנון שיער הנשים צריכים כי הוא מ30 לפנה״ס. כתובת מתייחסת לדמות בשם הילריוס פוסקוס.
מתוארך לאמצע המאה ה2. מכיל פסיפס לבן. לידו יש עוד אחד, מלבני.
משפחה של עבד ששוחרר בימי קלאדיוס ונהיה גובה מס. שמו טיבריוס קלאדיוס סקונדינוס ואישתו פלאביה אירינה. נקברו שם גם שתי בנותיהן.
קבר במתאר מלבני המדמה מקדש ובו שימוש בשני סוגי לבנים אדומות בצורה עיטורית האופייני למאה השניה לסה״נ.
מבנה קבורה בצורת מזבח. שוחזר ע״י קנינה. עותק של תבליט פני הנקברים מציג את קאיוס רביריוס הרמודורוס, אישתו רביריה דמריס (שניהם כנראה עבדים משוחררים של קאיוס רביריוס פוסטומוס) ואוסיה פרימה, שכנראה היתה כהנת לאיזיס שכן היא אוחזת כלי פולחנה.
קבר נוסף בצורת מזבח ששוחזר על ידי קנינה. התבליטים שלו מכילים מסיכת גורגונה, ארוסים אוחזים גרלנדות, ועוד. הסגנון מתוארך לאמצע המאה ה1 לפנה״ס.
צמוד אליו קבר מגדל נוסף שרק בסיסו שרד. במאה ה19 הוסיפו לו עותק של תבליט עם ארבע דמויות. כנראה מהמאה ה1 לפנה״ס.
ויה אפיה 288 (בצומת ל"וילה ויה אנטיקה"): מצב קבר מגדל, ובבסיסה אבן שיש מלבנית ובה כתובת המזכירה את לוקיוס ולריוס בריכה, לוקיוס ולריוס זבדה, ולוקיוס ורוס אכיבה. מדובר בעבדים משוחררים ממשפחת ולריוס ממוצא שמי. היו שטענו שמדובר ביהודים אשר הובאו כעבדים בדיכוי המרד היהודי הגדול (66-73 לסה"נ), אך השמות ממש לא יהודים!
מצבת קבר בצורת מקדש ובו שימש הלבנים בשני צבעים האופייני למאה ה2 לסה״נ. בשימור של המאה ה19 שולבו פריטי שייש שונים.
לידו יש מצבה נוספת עם לבנים ומאוזולאום עגול. לא ידועים עליהם פרטים נוספים.
מצבת קבורה במיל ה5, איפה שהציר משתנה קימעה, מציין הנקודה בה היה הגבול בן רומא לאלבה לונגה. במסורת הרומית בימי המלך טולוס הוסטילוס נערך שם קרב בן הוראטי לקורייתי. בהתאמה 300 מ דרומה ישנו טומולוס נוסף המיוחס להוראטי (ליד קבר הפירמידה).
ב2006 נרכש שטח הצמוד לוילה קווינטילי על ידי עיריית רומא. נחשף בית חוה מהמאה ה13 הבנוי מעל מבנה מהמאה ה2 לסה״נ. במאה ה14 השטח נוכס למנזר סנטה מריה נובה (כנסייה שנבנתה מעל מקדש ונוס ורומא, ובמאה ה16 שונה לכנסיית פרנצ׳סקה הקדושה).
הממצא כולל פסיפסים שחור-לבן המתארים גלדיאטורים, מרוצים בהיפודרום, ועוד.
שרידי קבר פירמידלי המתוארך למאה ה2 לסה״נ. מעריכים ששימש האחים קווינטילי מהאחוזה הסמוכה.
מתחם וילה גדול שבחזיתו היה נימפאום מרשים מוזן במים באמצעות אמה מהאחוזה (האמה הוזנה ממימי אקוה אניו נובוס, ושרדו ממנה 120 גשרים במלואם!)
הוילה השתרעה בין ויה אפיה לויה אפיה נובה ומיוחס לאחים קווינטיליוס שהיו קונסולים בשנת 151 לסה״נ (נמצא צינור עופרת ועליו חותמת שמם). ב182 לפנה"ס הוילה הפכה לנכס של הקיסר קומודוס לאחר שהוציא להורג את בעלי הנחלה באשמת קונספירציה נגדו. השרידים כולל בניה בן המאה השניה ועד המאה ה4 לפנה״ס, כולל בית מרחץ, אמפי קטן וכנראה סירקוס לכיוון דרום.
בימה״ב הנימפאום הפך למצודה של משפחות טוסולו, אסטלי.
לאחר שניטש נקרא ״רומא וקיה״ על ידי המקומיים. ב1776 נמצאו שם חמישה פסלים. חפירות ב2018 איתרו שרידי מזרקת יין (!).
כיום הכניסה מכביש ss7. יש בכניסה מרכז מבקרים ומוזיאון קטן.
מתחם קבורה במעל השישי, שצורתו מעוגלת בקוטר 35 מטר. הוא מתוארך לראשית המאה הראשונה לסה״נ. המתחם עבר שימור על ידי קניה. במאה ה19 שגם הציב הרבה תבליטי שייש בקיר ליד. כתובת שנמצאה בקרבת מקום מציעה שהמקום היה קבורת קורבינוס, קונסול בשנת 31 לפנה״ס, אך כיום המחקר דוחה הצעה זו.
כנראה שבמאה ה13 משפחת סווילי בנתה מצודה מעל המתחם.
מכונה כך בשל שני תבליטי גריפונים המעטרים את חזית הקבר.
כנראה מצבה לזכר פומפיאוס מגנוס, אך לפי מקורות רומים הוא נרצח במצריים, ויותר מאורח הדריאנוס אף שיקם את קברו בפלוסיום. מנגד לפי מקור אחר אפרו הובא לאחוזתו באלבא, ואכן באלבה שרידי אחוזתו ומגדל גבוה, שנראה כמגדל קבורה, לצד ויה אפיה נובה (!).
גנאיוס פומפיאוס מגנוס: כבש את ירושלים ב63 לפנה״ס לאחר שלושה חודשים מצור ו12,000 הרוגים, אם כי לא בזז את המקדש. הכתיר את הורקנוס כאתנארך והשית מס על התושבים. חזר לרומא עם אריסטובולוס כשבוי.
בהמשך בא בעימות עם יוליוס קיסר, שהחליט לחצות את הרוביקון עם צבאו, מרידה נגד רומא שהצליחה והפכה אותו לדיקטטור. פומפי נמלט לברינדיזיום ובהמשך למצריים שם הוצא נרצח.
קבר של עבד משוחרר מסוף התקופה הרפובליקאית.
Hospes resiste et hoc ad grumum ad laevam aspice ubei / continentur ossa hominis boni misericordis amantis / pauperis rogo te viator monumento hic ni(hi)l male feceris / C(aius) Ateilius Serrani l(ibertus) Euhodus margaritarius de sacra / via in hoc monumento conditus est viator vale / ex testamento in hoc monumento neminem inferri neque / condi licet nis{e}i eos lib(ertos) quibus hoc testamento dedi tribuique
Stranger, stop and turn your gaze towards this hillock on your left, which holds the bones of a man of righteousness and mercy and love.
Wayfarer, I ask you to do no harm to this memorial.
Gaius Atilius Euhodus, freedman of Serranus, a pearl-merchant of Via Sacra, is buried in this memorial. Wayfarer, good bye.
By last will and testament: it is not permitted to convey into or bury in this memorial any one other than those freedmen to whom I have given and bestowed this right by last will and testament.
זר, עצור והפנה מבטך לעבר הגבעה הזו משמאלך, האוחזת בעצמותיו של שפל הרוח של צדקה ורחמים ואהבה.
אורח הדרך, אני מבקש ממך לא להזיק לאנדרטה הזו.
באנדרטה זו קבור גאיוס אטיליוס אוהודוס, בן חורין של סרנוס, סוחר פנינים של ויה סאקרה.
נוסע, להתראות.
בצוואה ובצוואה אחרונה: אסור להעביר או לקבור באזכרה זו איש מלבד אותם בני חורין אשר נתתי להם והענקתי להם זכות זו בצוואה ובצוואה אחרונה.
אבן בגובה המאפשר לשבת עליה ובחזית תבליט שלוש דמויות.
במיל ה7. נקרא כך כי התגלה בו ואזה אלבסטר מהמאה ה1. מוצגת כיום במוזיאון הותיקן.
יש המציעים שהמבנה איפשר כינוס של אבלים. רפובליקאי מאוחר. יש מקבילות בפומפיי. מזכיר את המקום כינוס מעל קבר 14 בבית שערים!!
מתוארך לאמצע המאה 2. עם נישה בקומה השניה. ישנו גלעד דומה בהמשך הויה המזוהה כגלעד לזכר קוינטיוס ולריוס. לא ברור לי על איזה פרסיוס מדובר.
המאוזולאום עם שלוש נישות על קשתות לסרקופגים. את המתחם שנחפר לידו מזהים כמקדש להרקולס לאור עדות היסטורית שדומיטיאנוס בנה כזה במיל ה8.
דמותו ידועה מכתבי טקיטוס. היה בתפקידו האחרון מושל בריטניה, שם נפטר בשנת 57 לסה״נ. לפי כתובת (שכבר אינה קיימת) הוא נקבר פה, ויש המציעים שזו לגמרי פיקציה.
שילוב העמודים האחוזים עם כותרות קורינתיות בנישה היו השראה לאמני רנסנס.
כינוי לכנסיה עגולה שעל פי סגנון בנייתה מתוארכת למאה ה3-4. הוקדשה למריה.
מתחם קבר עגול בקוטר 18 מטר המיוחס לגליינוס, קיסר רומא בשנים 260-268. (הוא נרצח באזור מילאנו..).
נמצא במיל ה9 שהיה ״מוטאטיו״, תחנת החלפת שליחים. מפה ודרומה הויה אפיה לא סלולה.
מאוזולאום עגול בקוטר 23 מ במיל ה10. מכיל נישות ועמודים אחוזים. בפנים חדר קבורה. כנראה רפובליקאי מאוחר אימפריאלי קדום.
מדרום לו יש תחנת מידע על ויה אפיה. לידו התגלה בית מרחץ שהתגלה סביב שנת 2000. פעל בו המאה ה2 למאה ה5.
נבנה ב1855 בקצה הדרומי של הקטע הישר של ויה אפיה ע״י מהנדס האפיפיור, האב אנגלו סצ׳י, כדי למפות את ״מדינת האפיפיור״. המגדל היה בנצ׳מרק למדידות מרחק לקבר ססיליה מאלה ליצירת קנמ.
לפי מסורת רומאית מקומה של אלבה לונגה, מקום מוצאם של רמוס ורומולוס.
העיר נהרסה במאה ה7 לפנה״ס וכנראה שלא יושבה מאז. ארכיאולוגים עיטרו ממצאים מהמאה ה16 לפנה״ס.
פומפיאוס מגנוס ופולכר הקימו וילות במקום, ודומיטיאנוס הקים במקום ארמון קיץ בהיקף 14 קמ״ר בעיצוב של רביריוס.
סביב 1200 לסה״נ משפחת גנדולפו מגנואה הקימה מצודה במקום, ויותר מאוחר מכרו למשפחת סבלי. ב1596 הותיקן רכש המתחם והקים בו וילת קייץ לאפיפיורים, החל מימי אורבאנוס ה8 שנפש במקום ב1623. במאה ה 17 ברניני עיצב כנסייה מרכזית במקום.
השטח נלקח מהאפיפיורים ב1870 והנסיך לואיג׳י ברבריני השתלט עליו, אך בהסכמי 1929 הוא הוחזר לותיקן.
במלחמת העולם השניה האפיפיור איפשר מחסה במתחם וכ12,000 איש התחבאו בו, חלקם עם המקנה שלהם. בית האפיפיור עצמו הפך לבית תינוקות. 36 ילדים נודלו בתקופה הזו, רובם נקראו על שם האפיפיור, פיוס ה12.
אלבה לונגה משחקת תפקיד חשוב במיתולוגיה של רומא העתיקה. לפי המסורת הרומית היא נוסדה ע״י בנו של איניאס אשר ניצל מקרב טרויה והתיישב באיטליה. הוא יצר שושלת שהקימה את העיר ויצרה מדינה לטינית. בימי צאצאו, המלך נומיטור, הוא הודח על ידי אחיו אמוליוס. לנומיטור היתה בת יחידה וכדי שלא תביא צאצאים שיאיימו על שלטונו, כפה עליה אמוליוס להפוך לבתולה וסטלית. אך היא בכל זאת התעברה לתאומים וטענה שזה מהאל מארס שאנס אותה. כששמע זאת אמוליוס ציוה להטיל אותם לטיבר. אך החייל החליט לנטוש אותם ליד הנהר. זאבה מצאה אותה והניקה אותם ולבסוף רועה בשם פאוסטןלוס אימץ אותם ביודעו מי הם. בבגרותם הדיחו את אמוליוס והחזירו את סבם, נומיטור, לשילטון. הם אז החליטו לייסד עיר חדשה, ובמאבק הבכורה רמוס הרג את רומולוס וכך העיר נקראה על שמו - רומא.
מלכה השישי של רומא, טולוס הוסטיליוס יצא למלחמה נגד אלבה לונגה לאחר עימותים בן איכרי שתי הערים. לאחר שאלבה הפסידה ניסתה לכרות ברית עם האטרוסקים אך גם אז רומא ניצחה, ואז ציווה טולוס להחריב את אלבה. מנגד הוא צירף את אנשיה לרומא, ואף למעמד הפטריקים, בהן משפחת היוליים ממנה יבוא יוליוס קיסר. הרוב הצטרף למעמד הפרשים וחיזק מאד את צבא רומא.
איפה היתה אלבה לונגה?:
לפי דיוניסוס מהליקרנסוס, היסטוריון ממאה 1 לפנה״ס , העיר אלבה היתה בן הר לאגם אלבה ופירוש אלבה הוא ״הלבנה״. חוקרים הציעו מספר אתרים, כשהאתר המוביל הוא קסטל גנדולפו שם התגלו מספר ממצאים מתקופת הברזל.
מתחם הבנייה מעל אחוזה מימי הדריאנוס. אורבאן ה8 יזם במאה ה17 ארמון אפיפיורי במקום ואחיינו, טדאו ברבריני הקים וילה צמודה אליו ב1631. בפיתוח התגלו שרידים תת קרקעיים של ארמון דומיטיאנוס.
מאחוריו גני נוי גדולים ושטחו הכולל 550 דונם (יותר מהותיקן ברומא).
מכיל גם מצפה כוכבים המופעל בשיתוף עם אוניברסיטת אריזונה. המתחם היה נטוש בן 1870 ל1929.
מימין כנסייה לקדוש תומאס מוילה נובה שעיצב ברניני, ובה ציורים של קורטונה.
השתרע על שטח גדול מתחת למתחם האפיפיורי והעיירה הצמודה. עד כה שרידים מעטים שלו נחשפו. מנגד נחשפו ארבע אמות מים שהזינו אותו.
מרקוס אורליוס השתמש בו מספר ימים בימי המרידות של שנת 175 לסה״נ. זה האיזכור האחרון של המקום.
יותר מאוחר ספטימיוס סוורוס בנה מבצר בשם ״קסטרה אלבנה״ במקום ויישב סביב את הלגיון השני פרתיקה. (נותרו שרידי אמפיתאטרון ומבנה מרחץ מאז בעיר). אלא שיותר מאוחר אבני המבצר מוחזרו ע״י הוטרנים ונוצרה עיירה שסימנה כונתה קוקורוטוס. על בסיסה הוקמה קסטל גנדולפו.
כנראה שם הושם אפר פומפיאוס מגנוס לאחר שנרצח במצרים. מדרום לו, בתחומי הגן הציבורי המכונה ״וילה דוריה״ כנראה שם היתה אחוזה שלו, ויש שם שרידי מרתפים מאחוזתו.
מתחם צפונית למתחם האפיפיורי ובו מזרקה חצובה בסלע. מתוארך לתקופה הרפובליקאית. יש המזהים אותו כ״סקלה״ שבנה קלאדיוס על חורבות אלבה לונגה.
מזרקה שהיתה מעוטרת בפסלים ופסיפסים. חלקם מוצגים כיום במתחם האפיפיורי של קסטל גנדולפו.
נימפאום שהפך לבית מרחץ שהפך במאה ה9-10 הוא הפך לכנסיה.
קלאדיוס הקים שתי ספינות ענק לשייט תענוגות באגם נמי. הן היו באורך 70 מ ורוחב 20 מ.
לאחר שהוא נרצח האוניות הוטבעו. כבר במאה ה18 דייגים שלו פריטים מהאניה ןמכרו אותם. האוניות נחשפו בראשית המאה ה20 במבצע מטעם מוסוליני. (עומק האגם רק 35 מ). הם הוצגו במוזיאון ליד אך נשרפו כליל בעת נסיגת הגרמנים מהאזור. הגרמנים טוענים. שזה קרה מהפצצה אמריקאית.
המוזיאון נפתח מחדש ב1953 עם עותקים בקנמ של 1:5 מהמקור.
ב1995 החל פרויקט בניית אחת הסירות בקנמ המקורי וחלק אף בוצע, אך לאחר גיוס תרומות הפרויקט התאדה.
במוזיאון מקומי ניתן לראות פריטים שונים מהאניה.
ציר שנע דרומה מרומא 200 קמ מפורטה לטינה לכיוון קמפניה. הציר הזה כנראה קדם לויה אפיה
מכלול קברים מהמאה ה2 לסה״נ. חפירות ראשונות שלהם נעשו ע״י המורה פורטונטי, שמכר חלק מהממצאים לממן פעילותו. ב1879 המדינה הפקיעה הקברים ממשפחת ברבריני, ובשנת 1900 בוצעו במקום חפירות נוספות. כיום האתר הוא פרק ארכיאולוגי ובו רואים לציון הקברים הבאים:
קבר ולרי: מבנה בן שתי קומות מלבנים המתוארך לחצי השני של המאה השניה שעבר שימור כבד.. בחזית הקומה הראשונה דיסטילוס אין אנטיס. בפני מדרגות לקומת קרקע ובהם היו סרקופגים.
קבר ברבריני: מכונה על שם המשפחה שבעבר היתה בעלת השטח. מבנה ששוחזר בן שתי קומות, בנוי לבנים. בתוכו התגלה סרקופג המוצג כיום במוזיאון הותיקן ועליו תאור מיתולוגי של פרותסילאוס ולאודמיה. במאה ה8 המתחם שימש אורווה.
קבר פנקרטי: רק החלק התת קרקעי השתמר ומעליו כיום מבנה מודרני. אך בסרקופג מוזכרת משפחת פנקרטי ומכאן שמו. שבעה סרקופגים נוספים שהתגלו נמצאים כיום במוזיאון הותיקן. המתחם מתוארך לימי הדריאנוס ומכיל דוגמאות יפות של סטוקו ופרסקו. הנושאים כוללים מעוף יופיטר על נשר ומשפט פאריס.
שטח בו עברו בעבר שבע אמות - אניו וטוס (בשטח רק שתי בורות לכיוונו כי היה תת קרקעי), מרסיה (שהפכה לפליס), טפולה (שגם הפכה לפליס), יוליה (שחלקים ממנה מוחזרו לפליס), קלאודיה ואניו נובוס (שתי אמות שנהיו מקבילות בקטע זה), ופליס.
באתר יש גם שוחה בשם ״אקוה מריאנה״ שנוצרה כדי להשקות יקבים באזור הפארק של אחוזת האפיפיור. היא הוקמה ב1122 לסה״נ.
במאה השישית האוסתטרגותים התיישבו באזור זה. הם ביטלו זרימת המים ומילאו המילוי בן הקשתות וכך יצרו מחנה צבאי מול רומא שזכה לכינוי ״קמפוס ברבריוס״ גם במאה ה11 כוחות צבאיים חנו פה.
מגדל בגובה 30 מ לאורך אמת פליס איפה שבעבר היתה הצטלבות עם אמת קלאודיה עם פליס. הוא נבנה במאה ה13 לספירה, ושימש לניטור השדות מסביב. במאה ה17 הוא נהיה רק מהאוצר של הותיקן וכך נוצר שמו.
כיום הוא פתוח לקהל ומואר באופן יחודי בלילה.
מתחם וילה גדול (שני רק לוילה קוינטילי) במיל ה5 של ויה טוסקולונה. כנראה מכונה על שם קרקלה בשמו הרשמי (בסיאנוס), כנראה כאשר איחד את וילה קוינטילי ואזור זה כמקום משכנו מחוץ לעיר. מנגד יש המציעים שזה על שם סטימיו באסו, הפרפקט של רומא בימי ספטימיוס סוורוס.
המתחם היה מיושב עד המאה 4 והיה בשימוש עד המאה ה6. שישה פסלים שנמצאו פה מוצגים כיום בבריטיש מוזיאום.
השלב הראשון של הבניה מתוארך לימי אנטונינוס פיוס. בהמשך נוסף סירקוס ומעברים תת קרקעיים. אמה מהאניו נובוס הזינה את המתחם.
Ipogeo di via Dino Comagni
בויה לטינה 258, ולכן לעיתים מכונה ״קטקטןמבות ויה לטינה״ למרות שיש כבר מכלול עם שם כזה..
המכלול התגלה ב1954, אך רק לאחר שהבנין הושלם חברת הבניה דיווחה על כך לרשויות..
הוא מאופיין בעיטורים עשירים, אך נטול כתובות ולכן זהות הנקברים אינה ידועה. הוא מתוארך על בסיס סגנונו למאה ה4 לסה״נ, והארכיאולוגים סבורים שהיו בעיטורו 4 שלבים. המיוחד הוא שהעיטורים מכילים הן נושאים פאגאנים והן נוצרים. נראה שהדבר מעיד על משפחות מעורבות מבחינת אמונה.
הנושאים המקראיים כוללים את אדם וחוה, דניאל בגוב האריות, נח שיכור, נח והקשת, שמשון, בריחת לוט, ברכת יעקב, יעקב מגיע למצרים, עלית אליהו השמימה, ויונה. יש גם תאור הסיפור האפוקריפי של שושנה והזקנים, תחית לזרוס, וישו והשליחים.
התאורים הפאגאנים כוללים את מעשי הרקולס.
לדעתי אין כניסה למתחם אבל שווה לנסות..
לא קולומבריום ולא קשור לקונסטנטינוס.. מדובר במכלול קבורה מהמאה ה2 לסה״נ המעוצב כמקדש. עבר היו בו סרקופגים.
בימה״ב שימש מקום לתחנת קמח על מים. לא בטוח ששווה ביקור..
שער שנקבע תחת אמת פליס - אמה שחידש האפיפיור סיקסטוס ה5 שהסתיימה במזרקת משה.
מאוזולאום לצד המיל ה3 של ויה לביקנה. הוא נבנה ע״י קונסטנטינוס לקבורתו שלו אבל בסוף שימש לקבורת אימו, הלנה, אשר נפטרה בשנת 330 לסה״נ. האזור היה נקרא ״אד דואס לאורוס״ (ואולי גם שכונת ״סבאוגוסטה״), והוא שימש גם לקבורת אנשי מעמד הפרשים.
יש המציעים שקונסטנטינוס בכוונה הפך המתחם לקבורתו שלו, נקמה על תמיכת מעמד הפרשים במקסנטיוס בקרב על גשר מילוביאן.
למצבה מתאר עגול ובמקור היתה לגובה 25 מ. כיום גובהה 18 מ. בבניה נעשה שימוש בשברי אמפורות, מה שהוביל בימה״ב לכנות המקום ״מגדל הכדים״ (״טורה דלה פיגנטה״).
מעריכים שהקירות עוטרו בתאורי קרבות שכן המתחם במקור נועד לקבורת קונסטנטינוס.
במאה ה8 לסה״נ המתחם הפך למצודה אפיפיורית אבל הסרקופג של הלנה נותר שם עד המאה ה11. הוא יותר מאוחר הועבר לכנסיית הלטרן ומוחזר לקבורת האפיפיור אנסטסיוס ה4. כיום הוא מוצג במוזיאון הותיקן.
סרקופג הלנה: ארון קבורה מרהיב מפורפיר אדום כהה. העיטורים כוללים תאור פרשים רוכבים מעל ברברים שבוים. הנושא הנבחר גרם לחוקרים מסוימים להציע שהוא לא נועד במקור להיות לקבורתה.
מתחם צמוד למאוזולאום סנט הלנה שנחפר בשנים 2004-2010. נחשפו מעל 20,000 שלדים במתחמים המשתרעים על פני 4.5 ק״מ בשלושה מפלסים. השלדים מתפרשים על טווח גילאים רחב מה שגורם להציע שאולי הם מתו במגיפה.
בקירות עיטורים המשלבים נושאים פאגאנים ומקראיים: אתלטים ואורפיאוס מצד אחד ודניאל ויונה מצד שני.
הם מכונים על שם מרסלינוס ופטרוס שהוצאו להורג ב304 לסה״נ בימי הרדיפות של דיוקלטיאנוס.
הם מופיעים באחד מציורי הקיר במערה, יחד עם גורגוניוס וטיברטינוס.
לפי מסורת נוצרית הם קבורים פה ויש תיעוד שהמקום היה מושא לעליה לרגל החל מהמאה השביעית, אך במאה עצמותיהם הועברו על ידי האפיפיור לכנסיית סנט מרסלינו ופייטרו בתוך העיר.
עם זאת הכנסיה מעל הקטקומבות עדיין מכונה על שמם.
מתחם ששימש את שלושת הקיסרים של משפחת גורדיאנוס (238-244 לסה״נ). לפי מקור היסטורי היו בהם 200 עמודים. במאה ה13 נבנה מגדל מעל שרידיו. יותר מאוחר הוא היה בחזקת משפחת קולונה. בשנות ה1960 המתחם שוקם והפך לפארק ארכיאולוגי.
מרשים במיוחד מגדל עגול (״טורי דיי שיאבי״) המזוהה כמאוזולאום שנבנה בימי דיוקלטיאנוס.
לידו שרידים של בסיליקה נוצרית קדומה במתאר כסירקוס (סירקיפורם). חפירות בשנות ה1980 במתחם חשפו קברים מימהב.
שרידי ישוב כפרי לצד ציר שהתגלו במהלך בניית איקיאה
סנטרלה מונטהמרטיני -> קטקומבות קומודילה -> כנסיית סן פאולוס מחוץ לחומות -> קטקומבות סנטה תקלה -> אובליסק מרקוני -> קטקומבה גנרוסה -> כנסיית מרים של האהבה האלוהית
תחנת כח של חברת החשמל איטליה שיצא משימוש. כאשר נעשו שיפוצים במוזיאון הקפיטוליני הוצע שחלק מהפיסול יוצג באופן זמני באולמות חברת החשמל. התצוגה היתה כה מוצלחת הוחלט להשאיר חלק שם. יש שם כ400 פסלים, וכן סרקופגים, פסיפסים, ועוד. המקום נחשב לסניף של המוזיאון הקפיטוליני.
ב2016 הוא עבר הרחבה.
נמצא בפרק גיובאני פולי בדרום העיר. המתחם ידוע בשרידי פליקס ואדוטו ומוזכר לראשונה במקור מ384 לסה״נ.
המתחם התגלה במאה ה18.
העיטורים כוללים תאורים של משה מכה בצור, ישן כדמות מזוקנת, פטרוס מתכחש לישו, ועוד.
מנגד יש גם תאורים פאגאנים.
יש בקטקומבה גם גרפיטי חשוב מהמאה ה9-10 באיטלקית, המצהיר לא לספר בקול סודות.
מחלקת העתיקות של הותיקן עובדת באתר לפתוח אותו לקהל לקראת שנת הג׳ובילה של 2025.
קטקומבות קליסטוס, סבסטיאן, ודומיטילה הם הפופולארים ביותר.
היתה מקום מושבו של הפטריארך של אלכסנדריה בן השנים 1215 ל1964 ומכאן שמה. לפי מסורת נוצרית נמצא במקום בו הוצא פאולוס להורג.
הכנסיה הראשונה נבנתה במקום בימי קונסטנטין. תאודוסיוס בא החליף אותה בבזיליקה הנוכחית, שהושלמה בימי ליאו הא. היא היתה אז גדולה מבזיליקות סן פטרוס. כיון שהיתה מחוץ לחומות אורליאנוס סבלה מבזיזות ובמאה ה9 האפיפיור ביצר אותה וסביבותיה. המתחם כונה ״יוחחנופוליס״ (״ג׳יובניפולי״). המתחם התקיים עד 1348 ואז חרב ברעידת אדמה.
ב1823 נשרפה רוב הכנסיה בל תיקון באופן לקוי בגג העופרת שלה. השיפוצים נעשו בתרומות מכל העולם והושלמו על ידי ממשלת איטליה. לכן למשל החזית היא ניאו-קלאסית. גם שמונים העמודים ועיטורי התקרה מהמאה ה19. רק בחלקו הפנימי של האפסיס השתמרו קטעים עתיקים מקוריים. יש גם שער נצחון עם פסיפסים מקוריים מהמאה ה5.
דרומית לכנסיה קלויסטר יפה מהמאה ה13. בחלקם מילוי פסיפסי זהב.
ב2006 ארכיאולוגים איטלקים הכריזו שחפירות במקום מ2002 חשפו סרקופג שהן כנראה של פאולוס. ב2009 הודיע האפיפיור שהוא מאשר שאלו עצמות פאולוס. הממצאים כללו עצמו אדם מהמאה הראשונה ופרטי בגדי פאר.
כנראה גם על הסרקופג נרשם
Paulo Apostolo Mart(ir)
נמצאו גם שרידי הבזיליקה הקונסנטינית, שהיתה על ציר יותר מערבי.
מתחם קטקומבות ליד כנסיית פאולוס מחוץ לחומות. לא ברור עם הקדושה תקלה עצמה נקברה שם.
המתחם החל לשמש לקבורה במאה הראשונה לסה״נ ושימש מחדש במאה ה4 לקבורת נוצרים. מקור ממאה 7 מציין שלשמש כנסיית פאולוס מחוץ לחומות היתה גם כנסיה לקדושה תקלה ושהיא קבורה שם. כיום לא ידוע איפה כנסייה זו.
גם הקטקומבה ננטשה במאה ה9.
המתחם זוהה מחדש ב1870 ונחפר. חפירות חדשות בוצעו בשנות ה1960 וה1980. ב2008 נעה גם מחקר שהסיר הקלציום מהקירות וחשף את האמנות המקורית. התפרסמה במיוחד חשיפת תוי פניו המלאים של דמות שזוהתה כפאולוס. זה נחשב לתאור האמנותי הקדום ביותר שלו.
באחד החללים סרקופג והרבה קברים סביבו. מעריכים שזה זוהה כקבר תקלה ורבים רצו להיות קבורים סביבה.
תקלה מאיקונום: אישה אצילה ומאורסת שהמירה את דתה וביטלה רוסיה לטובת בתולין, כאשר שמעה את פאולוס ברומא. היו נסיונות שונים להרגה אך היא שרדה את כולם. היא גם הצטרפה לפאולוס במסעותיו באסיה הקטנה. לא ברור אם היא הומתה פה או באסיה הקטנה, ויותר מאוחר שרידיה הובאו לפה. ישנה אף אפשרות שבמקום נקברה אישה אחרת, עם אותו שם.
תקלה פופולרית במיוחד בכנסיות המזרחיות (בלבנון 42 כנסיות המוקדשות לה) והקתדרלה הראשונה במילאנו הוקדשה לה. מנגד ב1969 הכנסיה הקתולית הסירה את יום פולחנה ״מחוסר עדויות היסטוריות״.
עם זאת, היא פופולארית במיוחד בספרד, ובאופן ביזארי נחשבת לפטרונית מחשבים ואינטרנט כי משמעות שמה בספרדית הוא ״אות״..
מסדר תקלה הקדושה: מסדר נשים מבוזר השואף לשמר בתולין ולהטיף לאמונה.
אובליסק לאורך הציר מאוסטיה. הוחלט על הקמתו ב1939 לזכר הממציא גוגליימו מרקוני שנפטר שנתיים קודם. הוא הושלם רק ב1959.
גוליילמו מרקוני: מהנדס חשמל וזוכה נובל בפיסיקה ב1909. נחשב לממציא הטלגרף ומגלה גלי הרדיו, למרות שטסלה גילה זאת לפניו.
בזכותו ב1912 כבר שודרו אותות מצוקה בטביעת הטיטאניק.
מנגד הוא פשיסט פעיל ומוסוליני היה השושבין בחתונתו.
מתחם קבורות במיל השישי של ויה קמפנה.
הקבורה במתחם היתה גם פגנית וגם נוצרית. הקבורה הפגנית כוללת את אחוות ארבל, גילדה של כהנים מהתקופה הרפובליקאית שסגדה לדיאה, שמקדשה היה בקרבת מקום.
על האחווה ידוע גם מכתובת ארוכה שחרטו בשייש שעברה שימוש משני כריצוף בבסיליקה גנרוסה.
בעבר הכניסה לקטקומבה היתה מהבסיליקה.
במסורת הנוצרית הקטקומבה שימשה לקבורת סימפליסיקוס ופאוסטינוס, שני מרטירים שהוצאו להורג ברדיפות של דיוקלטיאנוס בשנת 303 לסה״נ. גופתם הושלכה לטיבר אך הוא פלט אותם דרומה יותר איפה שאחותם גילתה אותם וקברה אותם במתחם גנרוסה. יותר מאוחר גם היא הוצאה להורג ונקברה באותו מתחם.
ב682 האפיפיור העביר שרידי הקדוש גנרוסה לכנסיית סנטה ביביאנה במרכז העיר. הדבר גרם לנטישת המתחם ומיקומו השתכח.
במאה ה19 כתובת אחוות ארבל נחשפה והדבר יצר ענין באזור. ב1868 נחשף המתחם וב1930 הוא עבר שיקום. חפירות נוספות נעשו ב1980 ו1986.
באחת הקריפטות פרסקו ממאה ה6 המתאר את המרטירים של גנרוסה מצידי ישו. הוא עבר שימור ב1983.
אחת משבעת הכנסיות החשובות ברומא לקתולים!
ב1295 היה במקום מתחם עם מגדל של משפחת סבלי-אורסיני. לאחר שהחליף ידיים מספר פעמים המתחם ניטש.
לפי מסורת מקומית צליין שעבר במקום הותקף על ידי כלבים אך ניצל על ידי התערבות מרים לאחר שהתפלל אליה בראותו איקונה שלה על בסיס המגדל.
ב1745 הושלמה כנסייה ליד מקום הנס והאיקונה הוצבה בה. המתחם ניטש ב1870 אך הותיקן חזר לשלוט בו ו1932 הוקם מסדר לשמור על הכנסיה. ב1999 הושלמה כנסיה חדשה במקום וכאמור בשנת 2000 האפיפיור הכריז שהכנסיה היא אחת משבעת הכנסיות החשובות של רומא.
בבסיס הכנסיה קריפטה לשער המגדל איפה שהתרחש הנס ב1740.
ב2020 האפיפיור התפלל בכנסיה זו למיגור המגיפה.