יגאל ידין

יגאל ידין

יִגָּאֵל ידין (1917 - 1984), הרמטכ"ל ה-2 של צה"ל, פוליטיקאי ישראלי ומבכירי הארכיאולוגים בישראל. בנו של הארכיאולוג פרופ' אליעזר ליפא סוקניק, ואחיו של השחקן יוסי ידין.

נולד וגדל בשכונת רחביה בעיר ירושלים. אביו, הפרופ' סוקניק, היה מחשובי הארכיאולוגים בא"י ואימו חסייה פיינסוד סוקניק, היתה אחת הגננות הראשונות בישראל. למד בגימנסיה העברית בירושלים. בגיל 15 הצטרף לשורות ארגון ה"הגנה". במהלך השנים לאחר מכן עבר קורס מפקדים וקצינים והתקדם בסולם הדרגות. במקביל לשרותו בארגון למד ארכיאולוגיה, לשון עברית, ספרות עברית וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 22 התמנה לשלישו של רמטכ"ל ה"הגנה" באותה העת יעקב דורי.

בגיל 26 מונה ידין לראש אגף המבצעים במטכ"ל ה"הגנה ולמעשה פיקד על צה"ל. אחיו מתי נהרג במהלך קרבות המלחמה.

בנובמבר 1949, בהיותו בן 32 בלבד, מונה ידין לרמטכ"ל. בתום המלחמה השתתף ידין כרמטכ"ל בשיחות על הסכמי שביתת הנשק, לאחר מכן כיהן כראש המשלחת הישראלית לשיחות שלום בלוזאן, שוויץ (שיחות אשר הסתיימו ללא תוצאות).

כרמטכ"ל קיבל ידין לידיו צבא בלי מסורת, בלי מסגרות ונהלים ובלי דפוס ארגוני. במהלך כהונתו עיצב את פניו של צה"ל כצבא מודרני, המבוסס על כוח סדיר צעיר ומצומצם לימי שגרה ולצידו מערך מילואים רחב היקף המגוייס כיחידות קיימות בשעת חירום. ידין דחה הצעה להקים אגף מיוחד למילואים וקבע כי אכ"א ואג"א יהיו אחראים לנושא המילואים כפי שהם אחראים לצבא הסדיר. הוא השקיע מאמצים רבים בקליטתם והכשרתם של עולים חדשים אל תוך המסגרת הצבאית, מתוך הבנה כי נוכח המשימות הצבאיות לא ניתן להסתמך על בני היישוב בלבד. כמו כן ארגן את השירות במסגרת הנח"ל, הורה על הקמת גלי צה"ל ושלח את הצבא לסייע לתושבי המעברות בחורף הקשה של 1950/1.

עם סיום שרותו הצבאי התמסר ידין למחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל. בשנים 1955 - 1958 (ושוב ב-1968 - 1969) חפר בחצור, וב-1960 - 1961 לקח חלק במשלחת הסקר במדבר יהודה, סקר שבו נמצאו בין השאר אגרות בר כוכבא במערת האגרות. בשנים 1963 - 1965 חפר במצדה. ב-1949, 1966 ו-1971 חפר במגידו, וב-1983 חפר בתל בית שאן.

למן שנות ה-50 עסק ידין גם בחקר מגילות מדבר יהודה, שבו החל אביו, ורכש ב-1954 ארבע מהן עבור מדינת ישראל. פרסם ופירש את "מגילת המלחמה" ו"מגילת המקדש". ב-1955 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית. ב- 1953 מונה למרצה באוניברסיטה, לפרופסור-חבר ב- 1959 ופרופסור מן המניין ב-1963.

בשנת 1976 החליט ידין להיכנס לחיים הפוליטים והקים את התנועה הדמוקרטית, שכעבור זמן קצר התמזגה עם תנועת "שינוי" ונעשתה התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). ידין היה מזכ"ל המפלגה ועמד בראש הרשימה לכנסת. בשנת 1977 שינתה ד"ש במפתיע את המציאות הפוליטית כאשר זכתה ב-15 מנדטים בבחירות לכנסת. ידין התמנה כסגן ראש הממשלה וממלא מקומו בממשלת "המהפך" של מנחם בגין. למרות ההישג המרשים, בתוך שנים ספורות התפרקה ד"ש וידין עזב את הזירה הפוליטית, בלא שהותיר בה רושם רב.

היה יו"ר רשות הגנים הלאומיים, יו"ר החברה לחקר א"י ועתיקותיה, ייסד את כתב העת "קדמוניות" והיה עורכו שנים רבות. חתן פרס ישראל ב-1956 ופרס רוטשילד ב-1964; חבר האקדמיה הישראלית למדעים מ-1964. במהלך חייו הוציא ידין לאור מאות פרסומים מדעיים וספרים מדעיים ופופולריים.

רחוב בבית שאן הקרוי על-שמו: