אשתורי הפרחי

רבי אֶשְׁתוֹרִי הפרחי - איש-תורי (= תורה) בן רבי משה הפרחי - (נולד : 1280 (משוער) - נפטר: המועד והמקום לא ידוע) היה חוקר ארץ ישראל והלכותיה. מוצא משפחתו הוא מפלוראנצה (Florenzia) ^[1] ‏‏בספרד . הוא חי בפרובאנס שבצרפת. לאחר גירוש יהודי צרפת הוא חזר לספרד ועלה דרך מצרים לארץ ישראל . בשנת 1313 הוא הגיע לירושלים. בתום שנה עבר לגור בבית שאן. ספרו החשוב הוא "כפתור ופרח", המהווה ספר הלכה ואגב כך עוסק בגאוגרפיה של ארץ ישראל. ייחודו בתחום תולדות ארץ חשראל הוא בזיהוי מקומות בארץ לפי אזכורים במקורות יהודיים.

לונץ כתב כי הרב אישתורי הפרחי היה "חטר מגזע רבנים וחכמים גדולים אשר העשירו את ספרותנו עושר רב". מחיבורי אביו, הרב ר' משה הפרחי לא נמצאו ספרים שחיבר. אך חיבורי אביו הוזכרו בספרים שחברו בני-דורו, כמו רבי מנחם המאירי. אבי זקנו היה הרב ר'.מאיר מקרקסון ד"א תתק"פ (1220), אשר כתב את ספרו "העזר" שכלל תשובות להשגות זרחיה בן יצחק הלוי גירונדי (הרז"ה) בן המאה ה-12 עלרבי יצחק אלפסי -הרי"ף - בן המאה ה-11 ועוד.

שנת לידתו אינה ידועה. בהקדמה לספרו הוא כתב: "מבית ספר הוציאוני. כתנתי הפשיטוני. כלי גולה הלבישוני בעוצם לימודי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי וממלכה את עפ לא ידעתי לשונו נודחתי. מנוחה לא מצאתי, עד כי הביאני חדריו המלך שהשלום שלו". הוא ממשיך כי ליעדו הגיע רק כאשר היה ב"ארץ הצבי, ארצה קדושה". בירושלים דאג לכל מחסורו ר' יוסף ממרסילא .

גרוש היהודים מצרפת, אותו הוא מתאר, היה בשנת ה"א ס"ו (1306). בעקבות הגרוש הוא הגיע לפארפיגנאן (Parfignan) בספרד ומשם לברצלונה. מועד עלייתו ארצה היה כעבור שבע שנים. יש להניח כי הגיע אז לגיל 30 ומכאן מועד לידתו המשוער לעיל.

ראשית לימודיו היו בבית אביו. הוא נשלח ללמוד אצל זקנו ר' נתן מטרונקטילא . רבו העיקרי, שהוא מזכיר בספרו היה ר׳ אליעזר ב״ר יוסף דשינון, אשר נשרף על קדושת השם כיוס שני של ראש השנה ה"א פ"ב . הוא למד גם אצל ר' יעקב בן מכיר אבן תיבון ממונטיפישלייר - ממנו למד גם "חכמת התבונה" וכן למד אצל רבנו אשר בן יחיאל , אשר הגיע מגרמניה.

בספריו הוא מצטט כשבעים ספרים, שחוברו אחרי חתימת התלמוד. הייתה לו ידיעה רבה במדעי הימים ההם, כמו רפואה ובשפה הלטינית. הוא הכיר את כתבי החכמים: אריסטו, אלפרנגי, אבוקראט, בטלמיוס, גאלינוס, אבן סינא - המוזכרים בספריו.

בברצלונה שבספרד חבר ספר על אגדות חז"ל ובאר אותם בהתאם ל"מחקר והמדע המתקבליפ על הדעת". לעיתים הוא קבל אותם כפשוטם ולעיתים הסביר כי נכתבו רק בדרך המליצה או ההפלגה.

בשנת ה"א ע"ג (1313) הפליג לבדו לאלכסנדריה שבמצרים. הוא פגש בקהיר את רבי שמואל הנגיד ואת הרמב"ם. הוצע לו להישאר אך כעבור "ימים אחדים" עלה לירושלים. הוא החל במחקריו ועסק בסוגיות הקשורות להר הבית על מנת לקבוע את התחום בו מותר ליהודים לבוא. הריב בין תומכי הרמ"ם ושולליו בעיר גרמה לו לעזוב את העיר ולעבור לבית שאן.

בבית שאן

בהקדמה לספרו "כפתור ופרח" הוא מתאר למה בחר את בית שאן למגורים :" בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי (סיירתי ברחבי הארץ).עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי (בקרתי בכל מקום). הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה (על משקל האמור בשיר השירים), אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי (כאן אני אתיישב). יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה"

הוא מנמק גם מדוע עזב את ירושלים:" למען יהי' רחוק משאון הקריה, ויוכל לעסוק בתורה כחפצו, ויבחר לא את העיר הק ט נ ה (הדגש במקור) ונעימה "בית שאן" למושב לו, אשר בה הי' ישוב קטן מאחינו; למען יוכל לשבת במנוחה ולעסוק בחקירת ארה"ק ולחבר חיבור מיוחד כתוצאות חקירותיו ובה כלה את כל חייו" .

בהיותו בבית שאן, הוא חזר לירושלים, מפעם לפעם , על מנת :"לבכות על שממנותה, לחקור על תכונתה ולהתיעץ עם רבניה וחכמיה בחקרי דת והלכה". הוא הקדיש שבע שנים לעבודתו : שנתיים בגליל וחמש שנים בשאר חלקי הארץ. הוא התמלא סיפוק כאשר הצליח לזהות מקומות אשר מוזכרים במקורות.

הוא עשה מאמץ להוכיח כי השטחים אשר נחשבו להיותם מחוץ לארץ ישראל, לעניין קידוש הארץ, לצרכי מצוות תרומות ומעשרות , נתקדשו שנית עד ל"לעתיד לבוא ...ובערכם, מעלתם וקדושתם אין בינהם הבדל בינם לביו האחרים". וכך ניסה לשכנע כי יש מקום לישוב יהודים גם בבית שאן וברמלה.

ספריו הנוספים

בנוסף לספר "כפתור ופרח" הוא חבר שש ספרים נוספים, בינהם שני תרגומים. אלו הם לפי סדר הופעתם:

1. ספר רפואה של ארמנגד בליסה (Armengaad Buiatt) - תורגם עוד ברצלונה.
2. "ספר הכבוסים" - אף הוא מתחום הרפואה. חובר על-ידי הרופא אליהו בו-יהודה מהשפה הלטינית.
3. על דברי אבן סינא.
4. "בתי הנפש" - כללי תוכחה ומוסר.
5. "שושנת מלך" - על החכמות והמדעים המוזכרים בתלמוד.
6. "שער השמים" - ביאור מסכות

ארבעת האחרונים אבדו.

סופו

לונץ מצר שלא ידוע לנו דבר על נסיבות פטירתו, מועדה, מקום קבורתו וצאצאיו. כנראה נפטר אחרי פירסום ספרו. בשנת ה"א צ"ז (1335) ביקר בארץ ר' יצחק חילו, אשר תאר את המקומות המוזכרים בספרו של ר' אישתורי הפרחי, אך הוא לא מזכיר את שמו ואת שם העיר בית שאן. הוא כתב גם כי שנת הקץ תהיה ה"א קל"ח (1378) ולונץ קובע כי "נפש רבינן שבה למקור מחוצבה לפני שנה זו". הוא מעלה את ההשערה כי הוא המשיך בסיורים הארץ ואולי הוא נרצח ורוצחיו "קרעונו לגזרין לבלי יודע עוונם ויבולע להם".