דוד רמז

דוד רמז

דוד רמז (משה דוד דרבקין) נולד בי"ח באייר (ל"ג בעומר) תרמ"ו, ‏23.5.1886בקאפוסט שבפלך מוהילב, רוסיה הלבנה. את השכלתו רכש בבית הוריו: תלמוד למד מפי סבו; מקרא וספרות בעזרת עצמו והשכלה כללית מפי מורים פרטיים. הוא עמד בבחינות הבגרות הממשלתיות ושימש כמורה ב"חדר מתוקן". ב- ‏1911 התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה של קושטא.

דוד רמז היה איש העלייה השנייה. הוא עלה לארץ עם רעייתו בחול המועד פסח תרע"ג, אפריל ‏1913. בתחילה, כשעלה ארצה, עבד כפועל חקלאי בבאר-טוביה ובזיכרון-יעקב, אח"כ נבחר לעמוד בראש "המשרד לעבודות ציבוריות - בניין וחרושת" - המפעל הקבלני של פועלי ארץ-ישראל, שנקרא לאחר מכן "סולל בונה". בשנים ‏1945 - 1934 כיהן כמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים ובשנים - ‏1945 ‏1948 כיהן כיושב ראש הוועד הלאומי. בתוקף תפקיד זה הכריז ערב הקמת הכנסת כי "כנהר המשתפך אל הים, משתפכת הערב הזה כנסת ישראל למדינת ישראל, אשר תיכון לעד".

בין התפקידים הרבים שמילא ניתן למנות את היותו חבר מועצת המדינה הזמנית מטעם מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ושר התחבורה בממשלה הזמנית. בא' באלול תש"ח כוננה הממשלה הזמנית "ועדת שרים לעניין החינוך" והשר רמז הועמד בראשה. בבחירות לכנסת הראשונה הוא נבחר כחבר כנסת וכיהן בממשלה הראשונה כשר התחבורה. כאשר הוקמה הממשלה השנייה בכ"א בחשוון תשי"א, ‏1.11.1950 נתמנה דוד רמז שר החינוך והתרבות, במקומו של זלמן שזר.

דוד רמז נפטר לאחר מחלה קצרה, והובא לקבורה בזיכרון יעקב בי"ג באייר תשי"א, ‏19.5.1951.

כהונתו הקצרה של דוד רמז נאבקה מערכת החינוך בקשיי קליטה גדולה של תלמידים עולים ובמחסור גדול של משאבים, במיוחד במחסור במורים. מאידך גיסה היא עמדה במרכז משבר פוליטי חמור על רקע של החינוך הדתי במחנות העולים ובמעברות, משבר שהביא בעקבותיו את פיזור הכנסת הראשונה ולבחירות לכנסת השנייה.

"כל שנות חיי בארץ הלכתי לשיטתו של יעקב אבינו אשר התפלל: "לחם לאכול ובגד ללבוש", מתוך שהיה סבור לפי הביאור העממי, כי קצת יי"ש יקנה בכספו הוא... אף אני הייתי כל ימי אומר: נקים לנו חקלאות, חרושת, תחבורה וכל מן הדין והתרבות תבוא מאליה. מקרקע אוכלוסין יהודים המתפרנסים בכבוד וחיים כבני חורין יצמחו לנו משוררים, מנגנים, מציירים, אנשי עט ואנשי מחשבה. עכשיו אינני אומר זאת: יש לדאוג ללחם לאכול, לבגד ללבוש ולספר ללמוד ולמורה ללמד...

דוד רמז נודע בטעמו הלשוני ובאהבתו את הקיצור. עשרות מחידושיו הלשוניים נקלטו בלשון העברית החיה. הוא נמנה על חברי ועד הלשון והשתתף בעבודת המילון הטכני בעריכתו של חיים נחמן ביאליק.