פרק 28 - הרשות השופטת

הרשות השופטת - הגדרה: בתי משפט מכריעים בסכסוכים בין האזרחים לבין עצמם ובין האזרחים לבין רשויות השלטון. יש בתי משפט רגילים ("השלום", "המחוזי", "העליון") ויש בתי משפט מיוחדים (לענייני תחבורה, לענייני משפחה, לענייני עבודה ועוד). בתי המשפט בודקים האם פעולותיהם של האזרחים ושל הרשויות נעשות בהתאם לחוק, ובית המשפט מוסמך לפרש את החוק. בהתאם לפסיקת בית המשפט, בסמכותו שלו עצמו לפקח על הרשות המחוקקת על ידי ביקורת שיפוטית בהתאם לחוקי היסוד, כלומר לפסול חוקים של הכנסת. נושא זה שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית.

בתמונה משמאל, בית משפט השלום בחדרה. המבנה הנמוך משמאל שימש כבית משפט השלום במשך עשרות שנים. לאחרונה נחנך המבנה הגדול מימינו שישמש כבית משפט השלום, בית משפט לענייני משפחה, בית משפט לתביעות קטנות, הוצאה לפועל ועוד.

הרחבה: הכללים (התנאים) המבטיחים את אי תלותה של הרשות השופטת:

מרות החוק – השופטים כפופים לחוק בלבד, ולא לשום דבר אחר. השופטים כמובן גם מחויבים לפסוק לפי החוק בלבד. 

תנאי העסקתם של השופטים – יש ארבעה תנאי העסקה המבטיחים כי השופטים יהיו בלתי תלויים בגורם אחר: (1) שכר השופטים: נקבע על-ידי ועדת הכספים בכנסת, ולא על ידי הממשלה (2) תקופת כהונה: שופט מתמנה לתפקידו עד גיל 70, כדי שלא יאיימו עליו בפיטורין (3) מקום כהונה: אין לשנות מקום כהונה של שופט, כדי שלא יאיימו עליו בשינוי כזה (4) חסינות השופטים: אפשר לפתוח בחקירה נגד שופט רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. בכל מקרה שופט לא יעמוד לדין בגין תוכן פסקי הדין שלו. 

בחירת השופטים – ועדה מיוחדת ממנה את השופטים בישראל. הוועדה מורכבת מ-4 פוליטיקאים ו-5 משפטנים שאינם פוליטיקאים, וזאת כדי להבטיח מינוי לא פוליטי. כלומר, שייבחרו שופטים בזכות יכולת השיפוט הטובה שלהם. הוועדה מורכבת משלושה שופטי בית המשפט העליון (שאחד מהם הוא נשיא בית המשפט העליון), שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שני שרים מהממשלה (שאחד מהם הוא שר המשפטים), ושני חברי כנסת (מקובל שאחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה).

עצמאות (אי תלות) הרשות השופטת בישראל - הגדרה: הרשות השופטת צריכה להיות עצמאית וכפופה לחוק בלבד, ללא השפעה של גורמים פוליטיים, ציבוריים, כלכליים ואחרים. זאת במטרה להבטיח את מימוש הזכות להליך הוגן של המעורבים, להבטיח את מימוש עקרון שלטון החוק במדינה, ולשמור על אמון הציבור במערכת המשפט. אי תלות הרשות השופטת מעוגנת ב"חוק יסוד השפיטה". עקרון אי התלות של הרשות השופטת מובטח על ידי מספר תנאים: "חוק יסודות המשפט" שקובע כי השופטים כפופים אך ורק לחוק; הכנסת לא יכולה לחוקק חוק שיבטל פסק דין של בית המשפט שכבר ניתן; מינוי שופטים נעשה על ידי ועדה מיוחדת, בה הפוליטיקאים נמצאים במיעוט, כדי למנוע השפעה פוליטית על השופטים; תנאי העסקת השופטים אינם נקבעים על ידי הרשות המבצעת; לא מעבירים שופט במקום כהונתו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או על פי החלטת בית הדין המשמעתי; לשופטים יש חסינות מסוימת מפני הליכים משפטיים נגדם; אסור לשופט לשמש בתפקיד פוליטי כלשהו, או לעבוד בעבודות אחרות, או למלא תפקידים ציבוריים אחרים.

משפט פלילי - הגדרה: משפט פלילי מתקיים כאשר יש חשד כי אדם כלשהו עבר על החוק. המדינה היא התובעת במשפט, ולא קורבנות העבירה. החשוד הוא הנתבע (החשוד מוגדר "נאשם" בזמן המשפט). בגמר המשפט קובע השופט את הכרעת הדין – החלטה האם הנאשם אשם או זכאי. אם הנאשם נמצא אשם, קובע השופט גזר דין, כלומר עונש. העונש יכול להיות קנס, עבודות שירות, מאסר על תנאי, מאסר בפועל, ובמקרים מיוחדים גם עונש מוות. 

דוגמה: המדינה תבעה את הנשיא לשעבר משה קצב, בחשד שביצע עבירות מין. השופט קבע כי הנאשם אשם.

משפט אזרחי - הגדרה: משפט שבו אדם או תאגיד תובע אדם אחר או תאגיד אחר – המדינה לא מעורבת. כאן אין נאשם, אלא צד א' תובע את צד ב' על הפרת הסכם, חוב כספי, הוצאת לשון הרע, זכויות יוצרים וכדומה. אין אשם או זכאי, אלא החלטה של השופט מי מהצדדים צודק. אין גם עונש – בית משפט מחייב את הצד ה"לא צודק" בתשלום כספי או בביצוע ההסכם וכדומה. 

דוגמה: סופרת אמריקנית תבעה את הסופרת הישראלית נעמי רגן, בטענה כי רגן "גנבה" מהספר שלה רעיונות וחלקי טקסט. החלטת השופט הייתה שהסופרת האמריקנית צודקת, ונעמי רגן תשלם לה מיליון ₪ פיצויים.

הרחבה (לא נדרש לבגרות, אבל לדעתי חייבים להבין את זה)

עותר ומשיב

אדם שפונה לבג"צ נקרא "עותר". פנייה לבג"צ נקראת עתירה.

הגורם השלטוני שנגדו מכוונת העתירה מכונה "משיב".

כלומר, אין כאן משפט רגיל – אדם כלשהו טוען טענה נגד הגורם השלטוני, ובג"צ דורש מאותו גורם שלטוני להשיב לטענה.

בסופו של התהליך מקבל בג"צ החלטה.

צו על תנאי

בג"צ יכול להוציא צו על תנאי לגורם השלטוני שנגדו הוגשה העתירה (המשיב). צו על תנאי פירושו שהמשיב צריך להשיב לבג"צ (תוך פרק זמן מסוים) תשובה מנומקת לגבי הטענה שהועלתה בעתירה.

צו ביניים

אם העתירה עוסקת בהחלטה שלטונית שעלולה להיות בלתי הפיכה, כמו למשל הריסת בית, יכול בג"צ להוציא צו ביניים עד גמר הטיפול בעתירה. צו הביניים אוסר על אותו גורם שלטוני לנקוט צעד כלשהו בעניין עד החלטת בג"צ.

צו מוחלט או צו החלטי

צו מוחלט פירושו החלטה סופית של בג"צ בעניין העתירה, לאחר דיון במעמד שני הצדדים. בג"צ יכול לדחות את העתירה, או לקבל את העתירה. במקרה של קבלת העתירה, בג"צ יחייב את הגורם השלטוני (המשיב) ב"צו עשֵה" או "צו אל תעשה". כלומר בג"צ ייתן למוסד השלטוני הוראה לבצע החלטה מסוימת, או לא לבצע החלטה מסוימת.

בכל עתירה לבג"צ, צריך להתייחס לנקודות הבאות:

- מי העותר, או העותרים.

- מי המשיב, או המשיבים.

- באיזה עניין עוסקת העתירה.

- מהי החלטת בג"צ.

- מה הנימוק של בג"צ להחלטתו: זכויות אדם, שלטון החוק, הסַמְכוּת של כל רשות שלטונית וכדומה.

דוגמה להחלטת בג"צ  - בג"צ אליס מילר (1994)

אליס מילר עתרה לבג"צ נגד שר הביטחון, הרמטכ"ל וצה"ל, בטענה שהיא לא התקבלה למבדקים לקורס טיס בגלל היותה אישה.

כלומר, אליס מילר היא העותרת, שר הביטחון והרמטכ"ל הם המשיבים, בתוקף תפקידם כאחראי על הצבא וכמפקד הצבא.

ראשית, בג"צ השתכנע שאליס מילר פנתה לגורמים שונים בצה"ל, וניסתה לקדם את העניין, אחרת בג"צ היה דוחה את העתירה על הסף, בנימוק שהעותר לא מיצה את כל ההליכים מול אותו גורם שלטוני.

לאחר מכן הוציא בג"צ צו על תנאי לשר הביטחון בדרישה לקבל הסבר מנומק מדוע מילר לא התקבלה למבדקים לקורס טיס.

לבסוף נערך דיון ושופטי בג"צ קיבלו את העתירה, בנימוק שאי קבלת נשים לקורס טיס רק משום היותן נשים מהווה אפליה.

בג"צ הוציא "צו עשה" לצבא ובו הוראה לקבל את אליס מילר למבדקים, ולתת לה סיכוי שוויוני להתקבל לקורס.