אשכול העולם היהודי

 הדומה והשונה בחברה: הטרוגניות, שוֹנוּת, פלורליזם, שסעים

החברה היהודית בישראל היא הטרוגנית: כלומר, היא מורכבת בקבוצות נפרדות בעלות מספר מרכיבים דומים, אבל גם מרכיבים שונים שהופכים אותה לחברה מגוונת מאד: חרדים, דתיים לאומיים, זרמים דתיים אחרים, מסורתיים וחילוניים.

החברה היהודית היא גם בעלת שונוּת רבה: כלומר, המרכיבים השונים בין הקבוצות בולטים מאד. המנהגים היומיומיים, מידת האמונה, הערכים השונים, העמדות הפוליטיות הנגזרות מתוך מידת האמונה ועוד ועוד.

פלורליזם משמעותו ריבוי ומגוון של קבוצות ושל השקפות עולם בחברה. בחברה היהודית בישראל אכן יש קבוצות רבות ומגוונות. ברוב המקרים יש גם מתן אפשרות לפעול ולבטא את השונות באופן קבוצתי, אבל יש מקרים בהם הדבר לא קורה. לדוגמה, הזרם הדתי האורתודוקסי בישראל מקבל תקציבים רבים מהמדינה וגם בעלי התפקידים הממשלתיים הם בני הזרם הזה, ואילו הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי אינם מקבלים כמעט כלום מהמדינה ואנשיהם לא מכהנים כמעט בתפקידים ממשלתיים.

החברה היהודית בישראל היא גם חברה משוסעת. שסע פירושו קרע עמוק בין קבוצות שונות בציבור. בישראל קיים קרע עמוק בין הציבור היהודי הדתי לבין הציבור היהודי החילוני לגבי תפקיד הדת והחילוניות במרחב הציבורי ובמרחב הפוליטי. השסע הדתי-חילוני הוא מחלוקת גדולה מאד שאינה ניתנת לגישור בין הציבור היהודי הדתי בישראל לבין הציבור החילוני. המחלוקת נוגעת ליחסי דת ומדינה ולאפשרות של כפייה דתית באמצעות חקיקה. דוגמאות לכך הן תחבורה ציבורית בשבת, פתיחת עסקים בשבת ונישואין וגירושין.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

הקבוצות השונות בחברה היהודית בישראל

- 

החברה הדתית

בתוך החברה הדתית כלולים 3 זרמים:

הזרם האורתודוקסי (ובתוך הזרם האורתודוקסי כלולים החרדים והדתיים הלאומיים).

הזרם הקונסרבטיבי.

הזרם הרפורמי.

- 

הזרם האורתודוקסי  

הזרם האורתודוקסי מונה כ- 25% -30% מן היהודים במדינת ישראל.

הדתיים האורתודוקסים מנהלים אורח חיים דתי וקפדני לפי ההלכה הדתית היהודית.

הם היו רוצים שהמדינה תהיה מדינת הלכה דתית, אך בינתיים הם מנסים לחזק את מיקומה של הדת במדינה ככל האפשר.

בתוך הזרם האורתודוקסי כלולים החברה הדתית-לאומית (חובשי הכיפות הסרוגות) והחברה החרדית.

החברה הדתית-לאומית: מונה כ- 15%-20% מהיהודים במדינת ישראל.

החזון שלהם הוא מדינה דתית, אך הם מכירים במדינה כמדינה דמוקרטית בלית ברירה. מנסים לשלב בחוקים ובצביון של המדינה כמה שיותר חוקים וכללים דתיים.

מאמינים בלימוד תורה ביחד עם עבודה ותרומה למדינה.

רואים במדינת ישראל את תחילת תהליך הגאולה. הם גם משרתים בצבא, ומשתלבים בכל המערכות במדינה.

יש להם מערכת חינוך משלהם – החינוך הממלכתי דתי.

החברה החרדית: מונה כ- 11% מהיהודים במדינת ישראל.

החזון שלהם הוא מדינת הלכה דתית, והם רואים במדינת ישראל ובציונות כפירה דתית.

הם נפרדים ונבדלים משאר היהודים בחינוך, תרבות, לבוש, מגורים. הם אינם רוצים להתערבב באוכלוסייה, ונמנעים מכל השפעה חיצונית.

רואים בלימוד תורה את כל מהות החיים.

רובם אינם משרתים בצבא, ואינם משתלבים כמעט במעגל התעסוקה הכללי.

רוב החרדים נאלצים להכיר בקיומה של המדינה, משתלבים במערכת הפוליטית, מנסים להשפיע על יחסי דת ומדינה, ומקבלים את כל השירותים שמספקת המדינה. כל זאת בלית ברירה, ולא מתוך שמחה.

חלק מהחרדים אינו מכיר במדינת ישראל, אינו מנסה להשתלב במערכת הפוליטית, לא דורש קצבאות ביטוח לאומי, וכמעט שאינו צורך את שירותי המדינה השונים.

-

הזרם הקונסרבטיבי

הקונסרבטיבים מונים בערך חצי אחוז מהיהודים במדינת ישראל, שזה בערך 30,000 אנשים.

הם מאמינים בהלכה הדתית, אך מנסים להתאים אותה למציאות המודרנית.

מתנגדים לכפייה דתית, ותומכים בחופש דת.

פחות מחמירים בנושא נישואין וגירושין מאשר האורתודוקסים, אינם מפרידים בין גברים לנשים, ומסמיכים נשים להיות רבניות.

מבחינת הגדרת "מיהו יהודי" ומבחינת גיור ונישואים הם מקפידים על ההלכה.

- 

הזרם הרפורמי

הרפורמים מונים פחות מחצי אחוז מהיהודים במדינת ישראל, בערך 15,000 אנשים.

הם מתנגדים לכפייה דתית, ותומכים בחופש דת.

אינם מחמירים בכלל בנושא נישואין וגירושין, אינם מפרידים בין גברים לנשים, ומסמיכים גם נשים לרבנות.

אינם מאמינים בהלכה, אלא בתורה כפי שהיא כתובה, ומנסים להתאים את התורה למציאות.

אינם מקיימים גיור על פי ההלכה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

החברה המסורתית

המסורתיים מונים כ- 40%-50% מן היהודים במדינת ישראל. הם מקיימים רק חלק ממצוות ומנהגי הדת, ומעוניינים שחלק ממצוות ומנהגי הדת ישפיעו על המרחב הציבורי בנושאים כמו שמירת שבת, כשרות במוסדות ציבוריים ועוד. אינם פועלים לחקיקה דתית, אך רוצים שחוקים מסוימים יתבססו על הדת והמסורת היהודית, בעיקר בגיור, נישואין וכשרות.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

החברה החילונית

החילוניים מהווים כ- 25%-30% מן היהודים במדינת ישראל. רואים את עצמם בעלי זהות יהודית אך לא דתית. בעיניהם היהדות היא לאום ותרבות ולא רק דת. דוגלים במדינה דמוקרטית, ובהפרדה של דת ומדינה.

הגורמים לשסע בין דתיים ללא דתיים

שילוב של חקיקה דתית במערכת החוקים של מדינת ישראל

הוויכוח הוא האם החוקים צריכים להתבסס על הדת או על ערכים כלליים. החילוניים טוענים שחוקים שמסתמכים על בסיס דתי יוצרים כפייה דתית על כולם, ופוגעים בחופש מדת. לעומת זאת הדתיים טוענים שחקיקה דתית היא מימוש האופי היהודי במדינה.

יש מספר חוקים שנחקקו על רקע דתי:

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), 1953: קובע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייעשו רק לפי ההלכה, באמצעות בתי הדין הרבניים. אין ליהודים במדינה אפשרות להתחתן בנישואין אזרחיים, וגם פסולי חיתון לא יכולים להתחתן.

חוק חג המצות (איסור חמץ), 1986: מכונה גם "חוק החמץ". אוסר הצגת חמץ בפומבי לצורך מכירה או צריכה במהלך חג הפסח, באזורים בהם רוב האוכלוסייה יהודית.

חוק החזיר, 1962: אוסר על גידול חזירים לצורך שחיטה ואכילה, ביישובים בהם רוב האוכלוסייה יהודית.

פקודת מאכל כשר לחיילים, 1948: מחייבת הגשת אוכל כשר בלבד לחיילים היהודים בצה"ל.

 ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האופי של השבת במרחב הציבורי

קיים ויכוח לגבי יום השבת בנושאים כמו תחבורה ציבורית, בתי קולנוע, בתי קפה, מקומות בידור, מרכזי קניות, עבודות תשתית מסוימות וכדומה.

"חוק שעות עבודה ומנוחה" קובע כי אסור לבעל עסק יהודי לפתוח את העסק שלו ביום שבת. תיקון ל"פקודת העיריות" משנת 1990 (המכונה חוק ההסמכה) מסמיך כל רשות מקומית לקבוע בתחומה האם בתי עסק ומקומות המסחר והבילוי יהיו פתוחים בשבת.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

שירות בחורי ישיבות חרדיות בצה"ל

חרדים יכולים להצהיר שהם לומדים בישיבה ולהשתחרר מצה"ל. החילונים והדתיים הלאומיים לא מקבלים זאת.

בדצמבר 2012 קבע בג"צ כי לא ניתן להאריך את "חוק טל" שאִפשר את מתן הפטור, ולכן החל מאוגוסט 2013 יצטרכו כולם להתגייס. בפועל, הצליחו חברי הכנסת למצוא פשרה מגוחכת שתאפשר להרבה חרדים להמשיך להשתמט, והם אפילו מעכבים את הליך חקיקת החוק החדש, למרות חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שלא ניתן לעכב את הליך החקיקה – כל זה רק מעמיק את השסע.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

הכרה במעמדם של הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי, כולל הכרה בגיור שלהם

הזרם האורתודוקסי כולל את כל הדתיים שאנו מכירים במערכת הפוליטית, הדיינים בבתי הדין הרבניים, משגיחי הכשרות למיניהם ועוד. למעשה שולט זרם זה על כל המרכיבים שקשורים לממסד הדתי במדינת ישראל. האורתודוקסים לא מכירים בשני הזרמים האחרים, לא מכירים ברבניהם, ולא מוכנים לקבל אותם לתפקידי דת. כמו כן הם לא מכירים בגיור שנערך בישראל על ידי שני הזרמים הללו. החילונים תומכים בהכרה בזרמים האחרים, והמסורתיים נוטים לתמוך בממסד האורתודוקסי.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

הגדרת מיהו יהודי

הזרם האורתודוקסי כולו ורוב המסורתיים מגדירים "מיהו יהודי" רק לפי ההלכה הדתית, ואילו החילונים מגדירים "מיהו יהודי" לפי הזדהותו של האדם עם ישראל, או עם העם היהודי, ותרומתו למדינה. ההגדרה חשובה לצורך גיור ו/או לצורך קבלת אזרחות. הממסד הדתי האורתודוקסי אינו מכיר בגיור שנערך מחוץ לישראל על ידי רפורמים או קונסרבטיבים. החילונים כן מקבלים זאת, והמדינה מנסה לקיים פשרה מסוימת.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

התערבות רבנים בפוליטיקה הישראלית

פסקי הלכה של רבנים שמתנגשים עם חוקים קיימים ועם שלטון החוק במדינה. למשל, פסק הלכה שלא לפנות יישובים ואפילו לסרב פקודה במקרה כזה. זה נוגד את החוק ואת ההחלטות שהתקבלו בממשלה, בכנסת או בבית משפט. חילונים ורוב המסורתיים מתנגדים לכך שרבנים קוראים לעבור על החוק.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

ההתיישבות ביהודה ושומרון

לרוב קיימת חפיפה בין מידת האמונה הדתית לבין הדעות בעניין ההתנחלויות. הדתיים תומכים בקיום ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון, והחילונים מוכנים לוותר על חלקן או על כולן.

אתגר החיים המשותפים לאור השסע, האפשרויות להסכמות, פשרות וצמצום המחלוקות

- 

הסדר הסטטוס קוו

סטטוס קוו הוא כינוי להסדר שהושג רגע לפני קום המדינה בין הנהגת היישוב היהודי לבין הנציגים החרדים. במהלך 1947 שלח דוד בן-גוריון מכתב מטעם הסוכנות היהודית אל "אגודת ישראל" (מפלגה חרדית). הסוכנות היהודית רצתה להשיג הסכמה עם היהודים החרדים לגבי מעמד הדת במדינת ישראל שעמדה לקום, כדי למנוע מחלוקות בין דתיים לחילוניים. ההסדר מכונה "סטטוס קוו", ביטוי מהשפה הלטינית שפירושו בתרגום חופשי "שמירה על המצב הקיים". הסדר הסטטוס קוו מבוסס על כך שהחילונים והדתיים מכירים בצורך לחיות יחד, למרות חילוקי הדעות. חלק מהנושאים קיבל תוקף על ידי חקיקה, כמו חוק בתי הדין הרבניים. הבעיה היא שאין בהסדר פתרונות לנושאים שנויים במחלוקת. כל ניסיון לתת פתרון לנושאים שנויים במחלוקת נתקל בעימות חריף בין חילוניים לדתיים.

במכתב נקבעו הסדרים בארבעה נושאים:

שמירת כשרות במוסדות ציבוריים, כמו משרדי ממשלה וצה"ל – נושא זה נקבע בהמשך באופן חלקי בחקיקה, באמצעות פקודת מאכל כשר בצה"ל. כבר שנים מקובל שבכל מוסד ציבורי מגישים אוכל כשר.

שמירת שבת במקומות ציבוריים, כמו משרדי ממשלה, תחבורה ציבורית ומרכזים מסחריים – נושא זה מעוגן בחקיקה באמצעות "חוק שעות עבודה ומנוחה" ו"חוק ההסמכה" מ-1990, למרות שהמחלוקת נמשכת במלוא העוצמה.

שמירת המעמד העצמאי והנפרד של החינוך הדתי – נושא זה מעוגן בחקיקה באמצעות "חוק חינוך ממלכתי", ובהמשך שני חוקים נוספים.

מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים לעסוק בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל – נושא זה מעוגן בחקיקה באמצעות "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)".

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הסדרים ביוזמה פרטית וחברתית

יש לא מעט אנשים ולא מעט ארגונים שמבינים כי קיים שסע בין דתיים לחילוניים בישראל, והם פועלים לחיזוק הקשר בין דתיים לחילוניים בעיקר באמצעות מפגשים וגם באמצעות ניסיונות למצוא מכנים משותפים. יש דוגמאות רבות: עמותת "גשר" ("להיפגש, להכיר, לכבד") שמארגנת מפגשים ופעילויות משותפות של חילוניים ודתיים; בתי ספר מארגנים ביוזמתם מפגשים בין תלמידים דתיים לחילוניים; "אמנת גביזון-מדן" שהיא הצעה להסדר חדש של יחסי דת ומדינה או יחסי חילוניים ודתיים בישראל - הצעה של פרופסור רות גביזון ז"ל והרב יעקב מדן; "מועצת המכינות הקדם צבאיות" מארגנת לאחרונה מפגשים בזום בין חילוניים ודתיים.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טיפול ברמה המקומית במקום ברמה הארצית

מכיוון שפתרונות ארציים שמחייבים את כולם גורמים למחלוקות, הוחלט שכל יישוב יחליט בעצמו בעניינים הקשורים ליום השבת או לכשרות, בהתאם לאוכלוסייה המתגוררת ביישוב. לדוגמה, שעיריית חדרה תחליט האם בתי הקולנוע במתחם מיקס יהיו פתוחים בשבת, והאם פאבים ומסעדות יקבלו רישיון עסק למרות שהם פתוחים בשבת. פתרון זה קיבל תוקף חוקי ב-1990 עם חקיקת תיקון ל"פקודת העיריות" שמכונה "חוק ההסמכה".

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

אוטונומיה בניהול מערכות חינוך ודת

אוטונומיה פירושה מידה מסוימת של עצמאות. במקרה זה מדובר על רשות לנהל מערכת חינוך נפרדת.

גם זו דרך להתמודד. מכיוון שאנו לא מצליחים לחיות ביחד, אז הוחלט שלחילונים ולמסורתיים תהיה מערכת חינוך אחת, לדתיים הלאומיים תהיה מערכת חינוך שנייה ולחרדים מערכת חינוך שלישית.

כמו כן יש לדתיים ולחרדים שליטה על מוסדות הדת בישראל, גם בנושאים הקשורים לחילונים כמו נישואין, גירושין וגיור.

כלומר, ההתמודדות היא באמצעות הפרדה – כך יוצרים חיים משותפים?