עונש מוות בישראל

בקצרה - העבירות עליהן יש עונש מוות בישראל

1. פשע בתקופת השלטון הנאצי – פשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, פשע מלחמה (רק פשעים שבוצעו בשנים 1939–1945).

2. השמדת עם.

3. בגידה במדינה.

4. בגידה של חייל.

5. ועכשיו (מ-2026): מחבל פלסטיני תושב יהודה ושומרון שרוצח יהודים.

חלק א' - החקיקה בישראל בנוגע לעונש מוות 

█  חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950

עונש מוות למי שביצע פשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, או פשע מלחמה, בתקופת השלטון הנאצי או בתקופת מלחמת העולם השנייה.

על בסיס החוק הזה נשפט, הורשע והוצא להורג אדולף אייכמן, הפושע הנאצי - ההוצאה להורג היחידה בתולדות מדינת ישראל.

█  חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950

בסעיף 1 (א) של חוק זה כתוב: "השמדת עם" פירושה – אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה.

ואלה המעשים:

(1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ;

(2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;

(3) העמדת הקיבוץ בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתו הגופנית, כולו או מקצתו;

(4) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ;

(5) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

👇👇👇

להבנתי, הנוח'בות של החמאס ביצעו ב-7 באוקטובר 2023 את שני הסעיפים הראשונים: הם רצחו, אנסו וחטפו כל ישראלי שהם ראו (כולל ערבים ישראלים, וכולל עובדים זרים). "קיבוץ" כלשון החוק הוא קבוצת אנשים מסוימת - מחבלי החמאס פגעו בכל אחד שמשתייך לקבוצת האנשים הישראלית, הם לא חסו על אף אחד. אם כך, לא צריך לחוקק חוק מיוחד של עונש מוות - יש כבר את החוק הזה כדי להעמיד לדין את פושעי החמאס, ואפילו יש אפשרות לגזר דין מוות.

█  חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח), תשי"ד-1954

החוק שמבטל את עונש המוות בישראל על רצח, חוץ ממקרים של פשעים נאצים בשואה. חוק זה אינו מבטל גם את "חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950". כלומר, החוק מבטל אפשרות של עונש על רצח, אבל מאפשר הטלת עונש מוות על פשעים מיוחדים כמו פשעי הנאצים או רצח עם.

█  חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955

חוק השיפוט הצבאי קובע בסעיף 43 שמונה סעיפי אשמה של חייל, שבגינן אפשר להטיל עונש מוות, בתנאי שהעבירות בוצעו בתקופת לחימה.

תחת הכותרת: בגידה

43. חייל שעשה אחת מאלה:

1. באופן מחפיר, מסר לאויב מקום שהגנתו הופקדה בידו או נטשו נוכח האויב;

2. ביודעין, סייע לאויב בנשק, בציוד, באספקה או בכיוצא באלה;

3. ביודעין, נתן מחסה לאויב שאינו שבוי או חיפה עליו או עשה מעשה אחר כדי למנוע את לקיחתו בשבי;

4. בהיותו בשבי האויב, שירת מרצונו בכוחות המזויינים של האויב או מרצונו סייע בידם;

5. בבוגדין נתן אות כניעה לאויב או עזב את המערכה;

6. בבוגדין בא בדברים עם האויב;

7. ביודעין, מסר לאויב או בשביל האויב כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום הימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם, או כל פרט אחר בעל חשיבות ביחס לצבא;

8. מתוך כוונה לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, עשה מעשה העשוי להביא לתוצאה האמורה בפסקה זו –

דינו - מוות, אולם לא יטיל בית דין צבאי עונש מוות אלא אם נעברה העבירה בתקופת לחימה.

█  חוק העונשין, תשל"ז-1977

חוק העונשין הוא החוק הפלילי המרכזי בישראל, והוא כולל יותר מ-500 סעיפים. סעיפים 96 עד 99 עוסקים בבגידה של אזרח ישראלי, בניגוד לחוק השיפוט הצבאי שהצגתי קודם לכן שעוסק בבגידה של חיילים.

בסעיף 96 של חוק העונשין נקבע: על אף האמור בפרק זה, לא יטיל בית משפט עונש מוות אלא אם העבירה נעברה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה.

ואז, תחת הכותרת: סימן ב': בגידה

97. (א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו מיתה או מאסר עולם.

      (ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו מיתה או מאסר עולם.

98. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנה: התכוון לסייע לאויב, דינו – מיתה או מאסר עולם.

99. (א) מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך, דינו מיתה או מאסר עולם.

      (ב) לענין סעיף זה, "סיוע" – לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב,  ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.

█  חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו-2026

חוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו-2026, קובע אפשרות של הטלת עונש מוות על תושב יהודה ושומרון המבצע מעשה טרור (מחבל) וגורם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל.

הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק:

1. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 159) (עונש מוות למחבלים), תשפ"ו-2025 – נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י"ט בחשוון התשפ"ו (10 בנובמבר 2025) והועברה לוועדה לביטחון לאומי.

2. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 160) (עונש מוות למחבלים), תשפ"ג-2023 – נדונה בכנסת בדיון המוקדם ביום י"ט בחשוון התשפ"ו (10 בנובמבר 2025) והועברה לוועדה לביטחון לאומי.

הערות לגבי חוק עונש מוות למחבלים

1) החוק קובע שמחבל פלסטיני תושב יהודה ושומרון המבצע מעשה טרור, דינו מוות ועונש זה בלבד, אלא אם בית המשפט מצא נסיבות מיוחדות למעשה שלו ואז ניתן להטיל על המחבל מאסר עולם בלבד.

2) החוק לא כולל פלסטינים מרצועת עזה. כלומר, החוק לא מתייחס לנוח'בות של החמאס שביצעו את הפשעים ב-7 באוקטובר.

3) החוק קובע שלא ניתן להטיל עונש מוות על תושב יהודה ושומרון, אם הוא אזרח ישראלי או תושב ישראל. להבנתי, זה לא רק מחריג מחבלים יהודים אלא גם מחריג מחבלים פלסטינים ממזרח ירושלים, משום שכל הפלסטינים תושבי השכונות והכפרים הצמודים לירושלים הם תושבי ישראל.

4) החוק קובע שאין צורך בהחלטה פה אחד של השופטים להטיל עונש מוות - מספיק רוב רגיל של שופטים.

5) החוק קובע שאין לריבון ביהודה ושומרון (אלוף פיקוד מרכז) אפשרות להקל בעונש או להעניק חנינה.

6) בחוק יש גם תיקון לחוק אחר - חוק העונשין. לאחר סעיפים קטנים א' ו-ב' של סעיף 301 א' בחוק העונשין, יבוא סעיף קטן ג' (זהו למעשה התיקון): "על אף האמור בסעיף קטן (א), הגורם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, בנסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10), דינו – מיתה או מאסר עולם, ואחד מעונשים אלה בלבד." זהו נוסח מרוכך לעומת הנוסח שהופיע בהצעת החוק הראשונית: "על אף האמור בסעיף קטן (א), הגורם בכוונה או באדישות למותו של אזרח ישראל כשהמעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, ומתוך מטרה לפגוע במדינת ישראל ובתקומת העם היהודי בארצו, דינו - מיתה, ועונש זה בלבד."

7) בסעיף 4 של החוק (הסמכות להטיל עונש מוות) כתוב: "סמכותו של בית משפט להטיל עונש מוות בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ולפי חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש"י-1950, לא תותנה בכך שהתביעה ביקשה לגזור עונש כאמור או תמכה בהטלתו." כלומר, בחוק כתוב במפורש שחוק השמדת עם תקף. בחוק השמדת עם אפשר להאשים את הנוח'בות של החמאס בשני סעיפים: (1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ. לכן, לא ברור מדוע נדרש חוק עונש מוות למחבלים, שגם כך לא כולל מחבלים שבאו מרצועת עזה. יש כבר חוק קיים מ-1950 שמאפשר להטיל עונש מוות על פשעים כגון הפשעים שביצעו מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר.

מענה לשאלה: על מה ניתן להטיל עונש מוות בישראל?

סעיף 4 של החוק משמעותי מאד לצורך מענה על שאלה מרכזית: על מה ניתן להטיל עונש מוות בישראל?

ב-1950 נחקקו "חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950" ו"חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950". ב-1954 נחקק "חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח), תשי"ד-1954" שמבטל את עונש המוות על רצח, "אלא כשהורשע אדם ברצח בניגוד לסעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950." בחוק הביטול אין אזכור לחוק של מניעת השמדת עם ואין החרגה שלו בדומה להחרגה של החוק לעשיית דין בנאצים, ולכן ההגיון אומר שהוא בוטל, או לפחות שאין לו תוקף.

אבל בסעיף 4 של החוק הנוכחי, חוק עונש מוות למחבלים, כתוב: "סמכותו של בית משפט להטיל עונש מוות בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ולפי חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש"י-1950, לא תותנה בכך שהתביעה ביקשה לגזור עונש מוות כאמור או תמכה בהטלתו." כלומר, מבחינת החוק אפשר להטיל עונש מוות על בסיס "חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950" ויש לחוק זה תוקף. זה משמעותי מאד בהקשר של הנוח'בות שביצעו פשעים לפי שני קריטריונים של חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950:

(1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; 

(2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ.

חלק ב' - הוויכוח בנושא עונש מוות בישראל

ויכוח אחד הוא ויכוח עקרוני לגבי עונש מוות בכלל, אבל בישראל קיים גם ויכוח נקודתי לגבי עונש מוות למחבלים.

להלן הנימוקים של כל צד.

נימוקים כלליים בעד עונש מוות

1. הגנה על שלום הציבור – מי שרצח פעם אחת, קיים החשש שיהיה מסוגל לעשות זאת גם לאחר מאסר ממושך, ולכן כמוצא אחרון ובלית ברירה, יש להטיל עונש מוות על רצח.

2. הרתעה – עונש מוות ירתיע אחרים מלבצע פשעים חמורים. הבעיה בנימוק הזה שהוא לא נתמך על ידי מחקר מדעי. נעשו מחקרים רבים בנושא ואין הוכחה שעונש מוות מפחית את שיעור העבירות הקשות.

3. יעילות כלכלית – עונש מוות עולה מעט, אבל מאסר ממושך עולה הרבה.

4. הגמול הראוי – באמצעות עונש מוות, העבריין מקבל עונש מוסרי זהה לעבירה אותה ביצע.

נימוקים בעד עונש מוות למחבלים, התשפ"ו-2026

5. הגמול הראוי במיוחד לגבי מחבלים – במקרה של חוק עונש למחבלים, זהו גמול ראוי משום שהקורבן של המחבלים "נבחר" אך ורק בשל מוצאו היהודי. כלומר, זהו פשע שנאה לאומני.

6. למנוע שחרור בעסקאות שבויים – מחבל יכול להשתחרר בעסקאות לפדיון חטופים, ולכן עדיף להוציאו להורג כדי למנוע שחרור.

נימוקים כלליים נגד עונש מוות

1. מנוגד לזכויות אדם בסיסיות – עונש מוות מנוגד לקדושת החיים וכבוד האדם.

2. עונש ברברי ועתיק – עונש מוות נתפס כעונש ברברי ששייך לעת העתיקה ולימי הביניים, בדיוק כמו עינויים ועבדות.

3. לא מתאים למדינה דמוקרטית - ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. עונש מוות סותר את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

4. עונש המוות בוטל בכל הדמוקרטיות המערביות כמעט – עונש המוות בוטל כמעט בכל הדמוקרטיות המערביות, למעט החריג של יפן, סינגפור ומדינות מסוימות בארצות הברית (וגם שם, המגמה להוציא לפועל פחות גזרי דין מוות).

5. אין הוכחה מחקרית שעונש מוות מייצר הרתעה – אין הוכחה של מחקרים מדעיים שעונש מוות מרתיע ומפחית את מעשי הרצח. נעשו מחקרים רבים בנושא ואין הוכחה שעונש מוות מפחית את שיעור העבירות הקשות.

6. בית המשפט עלול לטעות – שופטים הם בני אדם והם עלולים לטעות. במקרה של עונש מוות, לא ניתן לתקן את הטעות. הרשעה במשפט פלילי היא מעבר לספק סביר, אבל לא מעבר לכל ספק. תמיד קיים סיכון של טעות, ויש דוגמאות רבות לכך בישראל ובעולם. Innocence Project שהוקם ב-Yeshiva University בארה"ב השתמש ב-DNA לבדיקת זירות רצח שונות, וגילה תוך כמה שנים טעויות רבות. הממצאים הוצגו בבתי משפט והביאו בכמה שנים לזיכוי של 311 אנשים שכבר הורשעו, מתוכם 18 שהמתינו לעונש מוות.

נימוקים נגד עונש מוות למחבלים, התשפ"ו-2026

7. פגיעה אנושה בשוויון – חוק עונש מוות למחבלים קובע שרק מחבלים ערבים (או לפחות כאלה שאינם יהודים) יוצאו להורג. החוק מתבסס על אפליה וגזענות, ומטיל עונש מוות על בסיס אתני-לאומי. זו פגיעה קיצונית בשוויון שלא באה בחשבון במדינה דמוקרטית.

8. החלטת רוב רגיל מגבירה את הסיכוי לטעות – שופטים הם בני אדם והם עלולים לטעות. חוק עונש מוות למחבלים קובע שהחלטת השופטים יכולה להתקבל ברוב רגיל, ולא נדרשת החלטה פה אחד. זה מגדיל את הסיכוי לטעות. דוגמה לכך היא פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור של רומן זדורוב. הערעור של זדורוב לא התקבל ברוב של 2 מול 1, ובהמשך התברר כי ככל הנראה נפלה טעות.

9. אין אפשרות להמתקת העונש – חוק עונש מוות למחבלים קובע שאין אפשרות להמתיק את העונש לטובת מאסר בלבד ואין אפשרות להעניק חנינה. במדינות הדמוקרטיות הבודדות שיש בהן עונש מוות יש גם אפשרות להקל בעונש ולהטיל מאסר במקום עונש מוות ויש גם אפשרות להעניק חנינה.

10. אין הוכחה שעונש מוות מרתיע מחבלים – אין שום הוכחה מחקרית מדעית שעונש מוות ירתיע מחבלים. ייתכן שההפך הוא הנכון – גורמי ביטחון הביעו בעבר התנגדות להצעות חוק דומות, מכיוון שסברו שעונש מוות לא מייצר הרתעה למחבלים. המחבלים ממילא לוקחים בדרך כלל סיכון גדול לחייהם בביצוע פעולת הטרור, חלקם אף מבקשים לסיים חייהם כ"שהידים", חלקם נתפסים במהלך פיגוע התאבדות שלא הושלם. בגל הטרור הפלסטיני בשנים 2015–2016 ("אינתיפאדת הסכינים") נהרגו 263 מחבלים במהלך הפיגוע אותו ביצעו. כלומר, היה ברור לכל מחבל שהוא כנראה ימות בזמן הפיגוע, ובכל זאת זה לא הרתיע מחבל אחרי מחבל להמשיך לבצע פיגועים.

11. לא כולל את הנוח'בות ולא כולל מזרח ירושלים – בחוק עונש מוות למחבלים מוגדר "אזור". האזור הוא יהודה ושומרון. כלומר, החוק תקף רק למחבלים שהם תושבי יהודה ושומרון. מחבלי הנוח'בה של החמאס שביצעו את פשעי ה-7 באוקטובר באו מרצועת עזה – החוק הזה לא תקף לגביהם. בנוסף, החוק לא כולל תושבים ישראלים – הפלסטינים תושבי השכונות והכפרים של מזרח ירושלים לא נכללים בחוק משום שהם קיבלו מעמד תושבוּת, ויש מתוכם לא מעט מחבלים שביצעו פיגועים.

12. אין הרתעה כלפי מחבלים יהודים – אם קיים טיעון שעונש מוות מרתיע מחבלים, הרי שחוק עונש מוות למחבלים שאינו כולל גם מחבלים יהודים, לא ירתיע מחבלים יהודים.

13. מחבל שיודע שיוצא להורג, לא ישתף מידע – מחבלים שיודעים שצפוי להם עונש מוות לא ישתפו מידע שיש להם. המידע הזה יכול להציל חיים של ישראלים רבים. רבים ממחבלי הנוח'בות שנתפסו (וידעו שלא יוציאו אותם להורג), מסרו מידע יקר מפז, ובזכות מידע זה צה"ל והשב"כ הצליחו להגיע לחטופים, איתרו מנהרות והצליחו לפגוע במפקדי חמאס.

14. פגיעה בשיתוף פעולה מודיעיני בינלאומי – עונש מוות יגרום לפגיעה בשיתוף פעולה מודיעיני ומשפטי עם ישראל, משום שמדינות לא יסכימו לתרום לאפשרות שמידע משפטי או מודיעיני שהעבירו יביא להוצאה להורג.

15. סכנה לחיי החטופים – הטלת עונש מוות על מחבל, עלולה להביא להתעללות בחטופים שמוחזקים על ידי ארגוני מחבלים, או אפילו לרצח שלהם.

16. עלול לעודד פיגועי מיקוח או פיגועי נקם – גורמי ביטחון סבורים שמחבלים עלולים לבצע פיגועי מיקוח כדי לנסות לשחרר מחבלים שנידונו למוות ומחכים לביצוע גזר הדין, או פיגועי נקם לאחר ביצוע גזר הדין.

17. האדרת דמות השהיד – עונש מוות למחבלים יהפוך אותם לשהידים, ועלול לחזק את ההשפעה של שהידים על צעירים פלסטינים שירצו גם הם לבצע פיגועים.

18. לא מוציאים להורג כדי להימנע מעסקאות שבויים – קיים טיעון שעונש מוות נועד למנוע שחרור מחבלים בעסקאות שבויים תמורת חטופים. אם חושבים שעסקאות אלה גרועות, יותר פשוט להימנע מעסקאות כאלה, או לבצע אותן אחרת. הימנעות מעסקת שבויים אינה מהווה הצדקה לעונש מוות.

19. לא בוצעה עבודת הכנה ראויה לחוק עונש מוות למחבלים – "חוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016" והרפורמה בעבירות ההמתה ב-2020 בוצעו לאחר דיונים של שנים בוועדות שכללו גורמי אקדמיה, פרקליטות, סנגוריה ומשרד המשפטים, ונציגי ציבור שהופיעו בפני הוועדות. בחוק עונש מוות למחבלים לא בוצעה עבודת הכנה כזאת, ואפילו לא הכנה שתעבור את הסף המינימלי של הכנה ראויה להצעת חוק. בנוסף, בדיונים הללו (על חוק המאבק בטרור מ-2016 ועל עבירות ההמתה מ-2020) לא עלה הרעיון לפיו יש להחיל עונש מוות בנסיבות טרור.

20. לא קובעים בחוק עונש מוות חובה, אלא רק כאפשרות – חוק עונש מוות למחבלים קובע עונש מוות חובה במקרה של הרשעה. אין אף מדינה דמוקרטית המטילה עונש מוות חובה. קביעת עונש מוות חובה במקרה של הרשעה בעבירת טרור והמתה מונע כל שיקול דעת מהשופטים, וזה בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת. אפילו בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, לא נקבע עונש המוות כעונש חובה.

21. הכנסת לא מוסמכת לחוקק לגבי יהודה ושומרון – ישראל שולטת ביהודה ושומרון באמצעות "תפיסה לוחמתית" מאז 1967. הכנסת איננה הריבון באזור יהודה ושומרון, והיא אינה יכולה לחוקק באזור זה. היא תוכל לעשות זאת אך ורק אם תספח את האזור או תחיל עליו את המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל (כמו ברמת הגולן ובמזרח ירושלים). בנוסף, שינוי המצב המשפטי באזור באמצעות הוראת חוק לפיה שר הביטחון יורה למפקד האזור להוציא צו (סעיף 3 [א]), סותר את דיני התפיסה הלוחמתית לפיהם למפקד האזור נתונה סמכות מלאה ולא ניתן להתנות על סמכותו ועל שיקול הדעת שלו.

אפילו בלבנון ביטלו את עונש המוות, ורק חזבאללה התנגד. 👇