(פרק 27 - הרשות המבצעת (הממשלה

ממשלה קואליציונית (קואליציה): קואליציה פירושה שילוב של מספר סיעות (מפלגות) בפרלמנט (הכנסת). סיעה היא נציגי המפלגה המכהנים בפרלמנט. ממשלה קואליציונית יכולה לקום רק בשיטת ממשל פרלמנטרית, והיא קמה במצב שבו אין לסיעה אחת רוב בפרלמנט. סיעות הקואליציה מהוות כמעט תמיד את הרוב בפרלמנט, והסיעות שמהוות את המיעוט בפרלמנט נקראות אופוזיציה. הממשלה הקואליציונית מבוססת על הסכם קואליציוני שחתומות עליו כל הסיעות המרכיבות אותה. 

משא ומתן קואליציוני: לאחר פרסום תוצאות הבחירות מתייעץ נשיא המדינה עם נציגים מכל סיעות הפרלמנט. כל סיעה אומרת לנשיא במי תתמוך, וכך מטיל הנשיא את הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר. לאחר שהמועמד הרכיב ממשלה הוא מבקש את אישור הפרלמנט. המועמד הוא נציג הסיעה שלה יש את הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה. 

הסכם קואליציוני: הסכם בין הסיעות המהוות את הרוב בפרלמנט, שהן החברות בקואליציה ומרכיבות את הממשלה. ההסכם מתייחס לחלוקת התפקידים במשרדי הממשלה (מי יהיה שר), קווי יסוד למדיניות משותפת, נושאים שבהם יצביעו במשמעת קואליציונית ועוד. להסכם קואליציוני יש תוקף משפטי, אבל בתי משפט נמנעים מלנקוט עמדה נחרצת. ההסכם נשמר בגלל הרצון ההדדי של כל מפלגות הקואליציה לשמור על קיום הממשלה. ההסכם הוא גלוי וחובה לפרסמו. 

קואליציה צרה (ממשלה צרה): קואליציה שמספר חברי הפרלמנט בה הוא מעט מעבר למחצית מחברי הפרלמנט. פרישה של סיעה אחת מן הקואליציה תביא לאיבוד הרוב בפרלמנט, ולפיכך לנפילת הממשלה. בישראל קואליציה צרה מונה 61 חברי כנסת או קרוב לכך. לקואליציה צרה סיכוי נמוך יחסית לשרוד, ולכן המטרה תמיד היא להקים קואליציה רחבה יותר. 

קואליציה רחבה (ממשלה רחבה): קואליציה שמספר חברי הפרלמנט בה גבוה בצורה משמעותית מעבר למחצית מחברי הפרלמנט, ופרישה של סיעה אחת מן הקואליציה לא תסכן אותה. קואליציה רחבה זה טוב אבל יש גם חסרונות כמו הצורך לחלק יותר תיקים בממשלה. חיסרון נוסף הוא שיש ריבוי דעות בתוך הממשלה, וכך קשה "להזיז דברים".לדוגמה, הממשלה של בנימין נתניהו בשנים 2009 – 2013 כללה כ-30 שרים וכ-8 סגני שרים, כולל שרים ללא תיק (איזה פטנט!). הקואליציה הזו לא הייתה יכולה לקבל החלטות בתחום המדיני ולא בתחום יחסי דת ומדינה, וזאת משום שיש מפלגות יריבות בתוך אותה ממשלה. גם ממשלת הקורונה, שהייתה ממשלת אחדות, יצרה קואליציה יחסית רחבה של 72 חברי כנסת. 

קואליציה רחבה מאד (ממשלת אחדות): ממשלת האחדות של הקורונה (הליכוד וכחול לבן) הייתה משהו חדש שעוד לא היה, משום שכחול לבן התפצלה לשתי סיעות נפרדות בכנסת, שאחת מהן הצטרפה לממשלה (הקואליציה) ואחת מהן לא הצטרפה לממשלה (ולכן הייתה באופוזיציה). ממשלת אחדות אמורה לכלול את שתי המפלגות הגדולות, אבל ממשלת הקורונה כללה מפלגה וחצי מתוך שתי המפלגות הגדולות. יש דוגמאות ישנות יותר: לאחר הבחירות של 1984 ולאחר הבחירות של 1988 נוצר תיקו פוליטי בכנסת בין גוש הימין (הליכוד, המפלגות הדתיות) לבין גוש השמאל (העבודה, מר"צ של הגלגול הקודם, המפלגות הערביות). אף גוש לא יכול היה להקים קואליציה לבדו. לבסוף החליטו הליכוד והעבודה להקים קואליציה שתכלול את שתיהן! זה נקרא ממשלת אחדות-לאומית. ב-1984 קמה ממשלת אחדות-לאומית עם רוֹטַצְיָה: שמעון פרס ממפלגת העבודה היה ראש ממשלה שנתיים, ולאחר מכן יצחק שמיר מהליכוד היה ראש ממשלה שנתיים. רוטציה פירושה חילופי תפקידים באמצע הכהונה. ב-1988 קמה ממשלת אחדות-לאומית "רגילה" כאשר יצחק שמיר עמד בראשות הממשלה לבדו. קואליציה כזאת היא כמובן גדולה מאד. היתרון הגדול שלה הוא היציבות. החיסרון הגדול שלה הוא שאי אפשר לבצע שום מהלך בנושא שנוי במחלוקת. שתי המפלגות הגדולות מנטרלות אחת את השנייה. חיסרון נוסף הוא שבשתי המפלגות הגדולות יש עשרות חברי כנסת עם אגו שלא נגמר, וזה מקשה מאד על חלוקת התפקידים.

קביעת המדיניות וביצועה - הגדרה: הממשלה רשאית לקבוע מדיניות בכל תחום השייך למשרדי הממשלה השונים, לקבל החלטות ולבצע אותן, זולת מה שהחוק מגבילה אותה. לעיתים הממשלה צריכה את אישור הכנסת לתקציבים השונים, אבל הממשלה היא זו שיוזמת ומכינה את התוכניות. הממשלה יכולה להחליט על יציאה למלחמה, או להחליט על חתימת הסכם שלום. היא יכולה לקבל החלטות ולבצע בתחומי הביטחון, הכלכלה, החינוך, הבריאות וכולי.

סמכות שיורית - הגדרה: בחוק יסוד הממשלה, סעיף 32 (הסמכויות השיוריות של הממשלה) כתוב: "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת״. זוהי סמכות שיורית. בידי הממשלה סמכויות רחבות לפעול בשם המדינה, אך לא כולן מפורטות בחוק. למשל, הממשלה לא מוסמכת לחוקק חוקים משום שזה מוטל על הרשות המחוקקת (הכנסת), אבל הממשלה כן מוסמכת לחתום על הסכמים עם מדינות אחרות משום שנושא זה לא מוטל על רשויות שלטון אחרות. כלומר, הממשלה לא מוגבלת לעסוק רק במה שהוסמכה לו באופן מוגדר. בפועל אומר הדבר שהיא מוסמכת לפעול בכל נושא, ולעשות כל דבר, זולת מה שמגביל אותה החוק, או שהנושא והסמכות הספציפיים מוטלים על גוף שלטוני אחר, כל עוד היא לא פוגעת בזכויות אדם.

קביעת תקנות: חקיקת משנה - הגדרה: חקיקת משנה היא תקנות, צווים וחוקי עזר שגורמים ברשות המבצעת כמו שרים בממשלה או רשויות מקומיות מתקינים. התקנות מהוות הוראות לביצוע החוק, או התאמת החוק לנסיבות הקיימות. חקיקת המשנה חייבת להסתמך על החקיקה הראשית, ואסור לה להיות מנוגדת למה שכתוב בחוק. שר מסוים בממשלה רשאי לקבוע תקנות רק כאשר חוק מסוים מסמיך אותו לעשות זאת. ועדת הכנסת הרלוונטית לנושא צריכה לאשר את חקיקת המשנה. חקיקת משנה מתפרסמת במה שמכונה "קובץ תקנות". לא להתבלבל!! חקיקה משנית היא לא חקיקת חוק, אלא רק התאמת חוק קיים למציאות המשתנה. 

תקנות לשעת חירום - הגדרה: בגלל המצב הביטחוני המסוכן מאז קום המדינה, אישרה הכנסת לממשלה להתקין תקנות נחוצות בעת מצב חירום, ללא אישור הרשות המחוקקת. הממשלה רשאית להתקין תקנות חירום רק אם הכנסת אישרה "מצב חירום" במדינה. כל עוד מתקיים מצב החירום שאישרה הכנסת, הרי שתקנות הממשלה גוברות על חוקים קיימים, פרט לפגיעה בזכויות אדם המופיעות בחוקי יסוד שבהם נקבע כי תקנות לשעת חירום לא יפגעו בזכויות אלה, אלא לתכלית ראויה.