שאלות עמדה

תשובה לשאלה 1

(א) טענה – אני תומך בהחלטת המשרד להגנת הסביבה ועיריית חיפה לאסור כניסת כלי רכב ישנים לתחומי העיר חיפה.

(ב) נימוק לעמדתי – הנימוק מתבסס על הזכות לחיים ולביטחון. לכל אדם יש את הזכות להגנה על חייו, ביטחונו, גופו ובריאותו. חובת המדינה לספק זכות זו.

יש כיום מחקרים רבים המצביעים על הסכנות של זיהום האוויר, ובחיפה המצב רע במיוחד בגלל זיהומים נוספים. זיהומים אלה גורמים למחלות ואפילו למוות. מאבק נגד זיהום האוויר שכולל איסור כניסת כלי רכב מזהמים יתרום למימוש הזכות לחיים ולביטחון של תושבי חיפה.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק מתבסס על חופש התנועה. לכל אדם יש את הזכות לנוע ממקום למקום באופן חופשי, בתוך המדינה ומחוצה לה.

הגבלת הכניסה של כלי רכב ישנים פוגעת בחופש התנועה של בעלי המכוניות הישנות.

תשובה לשאלה 2

(א) טענה – אני תומך בכך שספקי האינטרנט ימנעו מקטינים אפשרות לגלוש באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם באתרי הימורים או באתרים שיש בהם תכנים פוגעניים.

(ב) נימוק לעמדתי – הנימוק מתבסס על הבחנה. הבחנה היא מתן יחס שונה לאנשים שיש להם קושי או צורך מסוים. חוקים רבים בדמוקרטיה מבוססים על הבחנה.

קטינים אינם מפעילים שיקול דעת כמו בוגרים, ויש דברים רבים שהמדינה מונעת מהם עד גיל בגרות כמו רישיון נהיגה, זכות בחירה וגיוס לצבא. מניעת גלישה באתרים שעלולים לגרום נזק באה במטרה להגן על קטינים בגלל הקושי שלהם להפעיל שיקול דעת. כלומר, מניעת הגלישה מבוססת על הבחנה.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק מתבסס על הזכות לחירות. הזכות של כל אדם לקבל החלטות בעצמו לגבי חייו שלו. לאנשים, כולל בני נוער, יש את הזכות לקבל בעצמם החלטות לגבי תכני הצפייה בטלוויזיה או תכני הגלישה באינטרנט.

תשובה לשאלה 3

(א) טענה – אני מתנגד לקיומם של בתי ספר פרטיים.

(ב) נימוק לעמדתי – הנימוק מתבסס על עקרון השוויון. מתן יחס שוויוני לכל בני האדם, ללא הבדל של דת, לאום, מוצא, נטייה מינית, דעה פוליטית וכדומה.

בתי ספר פרטיים יפגעו בעיקרון השוויון. במערכת החינוך הציבורית אפשר לשמור על שוויון, ללא קשר למצב הכספי של משפחתו של התלמיד, משום שהמדינה מממנת את המערכת. לעומת זאת, לבתי ספר פרטיים יגיעו התלמידים שבאים ממשפחות בעלות יותר כסף, והכסף של אותם הורים יאפשר לבית ספר ליצור רמת הוראה טובה יותר, ובכך להגדיל את הפערים החברתיים-כלכליים במדינה.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק מתבסס על עקרון הפלורליזם. פלורליזם פירושו ריבוי ומגוון של קבוצות והשקפות עולם בחברה. צריך לאפשר התארגנות, פעולה וביטוי כדי לממש את הריבוי והמגוון.

יש תפיסות חינוכיות רבות ושונות שאינן באות לידי ביטוי במערכת החינוך הציבורית, משום שהיא מכשירה תלמידים בדרך אחת מסוימת. שיטות חינוך שונות יכולות להתקיים רק בבתי ספר פרטיים, ובכך לממש את עקרון הפלורליזם, שמשמעותו ריבוי ומגוון של שיטות ותפיסות חינוכיות.

תשובה לשאלה 4

(א) טענה – לדעתי למדינת לאום יש זכות להקל על בני הלאום שלה בהגירה.

(ב) נימוק לעמדתי – נימוק בעד מדיניות הגירה המקלה על צאצאים של בני הלאום מתבסס על עמדת "מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית". ישראל קמה כמדינה שרוצה לייצג את הלאום היהודי כולו, ובנוסף, בני הלאום היהודי חיו מחוץ לארץ ישראל לאחר שגורשו מכאן בעת העתיקה. הקלה בהגירה באה לתקן את העוול הזה ולסייע לבני הלאום היהודי להגר למדינה שמתיימרת לייצג אותם.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – נימוק נגד מדיניות הגירה המקלה על צאצאים של בני הלאום מתבסס על עקרון השוויון. שוויון פירושו מתן יחס שוויוני לכל בני האדם, ללא הבדל של דת, לאום, מוצא, נטייה מינית, דעה פוליטית וכדומה.

בכל מדינה דמוקרטית חיים אנשים מקבוצות אתניות ולאומיות שונות, וכך גם במדינת לאום דמוקרטית. מתן העדפה או הקלה לבני לאום מסוים פוגעת בעיקרון השוויון ובזכות לשוויון של שאר תושבי המדינה. לדוגמה, מתן עדיפות לבני הלאום היהודי בהגירה לישראל פוגע בזכות לשוויון של בני הלאום הערבי בישראל ובכלל של לא-יהודים בישראל.

תשובה לשאלה 5

(א) טענה – אני תומך בקיום כלי תקשורת ממלכתיים שהם בבעלות המדינה.

(ב) נימוק לעמדתי – הנימוק מתבסס על הגישה הרב תרבותית. לפי גישה זו, המדינה מורכבת מקבוצות תרבותיות שונות, כל קבוצה שווה בכוחה, והמטרה המרכזית היא שמירת הייחוד הקבוצתי של כל קבוצה.

כלי תקשורת פרטיים חושבים רק על הרווח הכספי, ולכן משדרים תכניות עתירות רייטינג, מבלי להתחשב ברמה או בתכנים. לעומת זאת, כלי תקשורת ממלכתי משוחרר ממטרות של רווח כספי, ולכן ידאג לשדר תכניות בעלות תוכן משמעותי יותר כמו חדשות, היסטוריה, אקטואליה, תעודה, תחקירים ועוד ועוד. בין כל אלה, כלי תקשורת בבעלות המדינה יוכל לשדר תכניות שמייצגות את קבוצות המיעוט במדינה, ובכך לחזק את "הגישה הרב-תרבותית".

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק מתבסס על חופש העיתונות. הזכות של כלי התקשורת להציג כל עמדה באופן חופשי ולפרסם כל מידע באופן חופשי.

בעלות של המדינה על כלי תקשורת משמעותה שהרשות המבצעת שולטת ומנהלת את כלי התקשורת הממלכתי. דבר זה יוצר לחץ של פוליטיקאים למינוי אנשים מטעמם לאותו כלי תקשורת, ואף לחץ לקביעת התוכניות המשודרות. כל זה משפיע על העצמאות של אותו כלי תקשורת ושל העיתונאים העובדים בו, וזה פוגע בחופש העיתונות.

תשובה לשאלה 6

(א) טענה – העמדה שלי היא אמביוולנטית (דו-ערכית). מצד אחד, יש נימוקים מוצדקים בעיניי בעד ההמנון הקיים, ומצד שני יש נימוקים מוצדקים בעיניי בעד שינוי ההמנון והתאמתו לקבוצות נוספות בישראל.

(ב) נימוק בעד העמדה שלי – נימוק אחד בעד השארת מילות ההמנון ללא שינוי מסתמך על רעיון מדינת הלאום. מדינת לאום היא מדינה המזוהה עם לאום אתני אחד, למרות שעשויים להיות בה קבוצות אתניות או לאומים נוספים. מדינת לאום מדגישה יותר את היסודות האתניים והתרבותיים של אותו לאום, ולכן הזהות של הלאום המרכזי תהיה הזהות הדומיננטית במדינה. האפשרות להגר אל מדינת הלאום תהיה על סמך השתייכות ללאום המרכזי. המדינה מקיימת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט אחרות לטפח את זהותן הייחודית.

העם היהודי חיכה יותר מ-2,000 שנה לעצמאות מחודשת בארץ ישראל. כמעט כל היהודים גורשו מכאן במהלך העת העתיקה ובמהלך ימי הביניים. נשארו כאן אלפי יהודים בודדים, ושאר היהודים נמצאו בגולה במשך דורות, וחלמו כל הזמן על תחייה יהודית מחודשת בארץ ישראל. לכן, ההמנון מבטא תחושה היסטורית של אלפי שנים של עם שאיבד את מולדתו ואין לו עצמאות. עם שסבל גירושים, רדיפות ורצח בגלל היעדר עצמאות והיעדר ארץ לחיות בה. אין בהמנון זה שום כוונה לפגוע ברגשות של האזרחים הלא יהודים, אלא פשוט לבטא את רעיון מדינת הלאום היהודי.

(ג) נימוק בעד העמדה המנוגדת – נימוק אחד התומך בשינוי מילות ההמנון מתבסס על השסע הלאומי. השסע הלאומי הוא קרע בין הציבור היהודי לבין הציבור הערבי במדינת ישראל. הקרע נוצר עוד לפני קום המדינה, כאשר היישוב היהודי פעל למען הקמת מדינה יהודית, והערבים התנגדו לכך משום שטענו שכל ארץ ישראל שלהם. מאז ועד היום קיים קרע, כאשר הציבור היהודי רואה בערביי ישראל חלק מהעולם הערבי או הפלסטיני, והציבור הערבי מרגיש שהמדינה מקפחת אותו ולא "סופרת" אותו כחלק טבעי של המדינה. הערבים סובלים ממצב חברתי-כלכלי פחות טוב מאשר של היהודים, וטוענים לקיפוח ולאפליה מתמשכת. השסע מתבטא גם במגורים נפרדים, בתי ספר נפרדים וחיים חברתיים נפרדים.

במדינת ישראל בערך 20% מהאוכלוסייה אינם יהודים, הם ערבים. הם אינם יכולים לחוש הזדהות עם מילות ההמנון. ההמנון ושאר סמלי המדינה חשובים כדי לחזק את הזהות של אזרחי ישראל. צריך המנון שלא מזכיר עם מסוים או קבוצה מסוימת. המנון שכולם יכולים "להתחבר" אליו. המנון כמו של ארה"ב שכולל ערכים ועקרונות כלליים שכל בני האדם שותפים להם. הדבר יחזק את תחושת האחדות בקרב כל אזרחי המדינה, ויעזור להתמודד עם השסע הלאומי.

תשובה לשאלה 7

(א) טענה – אני תומך בהפיכת שתי השפות, עברית וערבית, לשפות רשמיות במדינת ישראל.

(ב) נימוק לעמדתי – נימוק אחד התומך בהפיכת שתי השפות לשפות רשמיות מתבסס על השסע הלאומי. השסע הלאומי הוא קרע בין הציבור היהודי לבין הציבור הערבי במדינת ישראל. הקרע נוצר עוד לפני קום המדינה, כאשר היישוב היהודי פעל למען הקמת מדינה יהודית, והערבים התנגדו לכך משום שטענו שכל ארץ ישראל שלהם. מאז ועד היום קיים קרע, כאשר הציבור היהודי רואה בערביי ישראל חלק מהעולם הערבי או הפלסטיני, והציבור הערבי מרגיש שהמדינה מקפחת אותו ולא "סופרת" אותו כחלק טבעי של המדינה. הערבים סובלים ממצב חברתי-כלכלי פחות טוב מאשר של היהודים, וטוענים לקיפוח ולאפליה מתמשכת. השסע מתבטא גם במגורים נפרדים, בתי ספר נפרדים וחיים חברתיים נפרדים.

שימוש קבוע ומלא בשפה הערבית יחזק את תחושת השייכות של הלאום הערבי למדינת ישראל, ואולי יתרום להתמודדות עם השסע הלאומי.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – נימוק אחד המתנגד להפיכת שתי השפות לשפות רשמיות מתבסס על האינטגרציה בין קבוצת הרוב לבין קבוצות המיעוט. קבוצת מיעוט היא קבוצה שיש לה זהות ייחודית מבחינת דת, מוצא, שפה, מנהגים וכדומה. אינטגרציה היא פירושה חיבור בין גורמים שונים, למשל בין קבוצות שונות באוכלוסייה.

הפיכת שתי השפות לרשמיות עלול לפגוע בניסיונות ליצור אינטגרציה ואחידות בין כל חלקי האוכלוסייה. שפה רשמית אחת תחייב את כל האוכלוסייה להשתמש בה וכך קל יותר יהיה ליצור קשרים בין קבוצות המיעוט לבין קבוצת הרוב.

תשובה לשאלה 8

(א) טענה – אני תומך במניעת לימודים מילדים שלא חוסנו.

(ב) נימוק לעמדתי – הנימוק בעד עמדתי מסתמך על הזכות לחיים ולביטחון. לכל אדם יש את הזכות להגנה על חייו, ביטחונו, גופו ובריאותו. חובת המדינה לספק זכות זו.

מחקרים רפואיים מראים שחיסונים הכרחיים למניעת מגיפות, ולכן מי שלא מחוסן מסכן את חייו. במקרה של ילדים ההחלטה היא של ההורים, והם מסכנים את ילדיהם. יש לנקוט צעדים דרסטיים כדי לחייב את ההורים, למשל מניעת חינוך מילדיהם.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק בעד העמדה המנוגדת לעמדתי מבוסס על חופש הבחירה. לכל אדם יש את הזכות לקבל בעצמו החלטות גורליות לגבי חייו שלו עצמו.

כאן מדובר אמנם על החלטה של הורים בנוגע לילדיהם, אבל למעשה עד גיל 18 ההורים הם שמקבלים את ההחלטות.

תשובה לשאלה 9

(א) טענה – העמדה שלי היא אמביוולנטית (דו-ערכית). מצד אחד, יש נימוקים מוצדקים בעיניי בעד הגדלת התקציב של קצבאות ילדים, ומצד שני יש נימוקים מוצדקים בעיניי נגד הגדלת תקציב זה.

(ב) נימוק לעמדתי – נימוק אחד התומך בהגדלת גובה קצבאות הילדים הוא שכך המדינה תבטיח את קיום הזכויות החברתיות של אזרחיה. לכל אזרח יש זכויות המוענקות על ידי המדינה לאזרחיה בתחום החברתי-כלכלי. מקובל שהמדינה צריכה לספק זכויות אלה, או לפחות להבטיח כי האזרח מקבל אותן, כדי שלכל אזרח תהיה רמת חיים נאותה. קיימת מחלוקת לגבי ההיקף של כל זכות, בעיקר על ההיקף של "רמת חיים נאותה". הזכויות החברתיות מתבטאות במתן כסף או שירותים שווי ערך לכסף כמו תשלומי רווחה למען רמת חיים בסיסית, טיפול רפואי בסיסי, חינוך, דיור, זכויות עובדים ותנאי עבודה.

משפחות ברוכות ילדים נתקלות בקשיים לספק רמת חיים נאותה לילדיהם, כמו גם חינוך ראוי וטיפול רפואי טוב. הגדלת גובה הקצבה תעזור למשפחות אלה לספק לילדיהם את הצרכים שלהם בצורה טובה יותר.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – נימוק אחד נגד הגדלת תקציב קצבאות הילדים מתבסס על הגישה הליברלית. גישה זו מדגישה את הצלחת הפרט, ומציבה את החופש הכלכלי של הפרט כערך מרכזי. דוגלת במעורבות קטנה ככל האפשר של המדינה בתחום הכלכלי, ובעידוד יוזמה פרטית ותחרות חופשית. רק תחרות חופשית יכולה לנצל את הפוטנציאל הטמון בכל פרט. המדינה צריכה לצמצם כל הזמן את גובה המסים. לדוגמה, התנגדות להעלאת גובה קצבאות הזִקנה.

בהתאם לגישה הליברלית בתחום החברתי-כלכלי, רק צמצום של גובה הקצבאות יגרום לאנשים להתאמץ יותר, ובכך לממש את הפוטנציאל הקיים בהם. צמצום גובה הקִצבּה מבטא מעורבות נמוכה יותר של המדינה בתחום החברתי-כלכלי.

תשובה לשאלה 10

(א) טענה – אני חושב ששני חוקי היסוד שנחקקו ב-1992 אינם מהווים מהפכה חוקתית, למרות שהם יצרו שינוי משמעותי.

(ב) נימוק לעמדתי – שני חוקי היסוד הללו אמנם כוללים זכויות טבעיות חשובות כמו הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לכבוד, הזכות לקניין, הזכות להליך הוגן, חופש התנועה, הזכות לפרטיות וחופש העיסוק, אך יש זכויות טבעיות נוספות שלא נכנסו לחוקי היסוד כמו חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש דת, חופש מדת והזכות לשוויון. אזרח תמים שואל את עצמו האם יש כוונה שלא לממש את אותן זכויות שלא זכו להופיע בחוק, כי איזו סיבה יש שלא לצרף אותן לחוק?

בנוסף, ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" קיימת פסקת הגבלה שמגבילה את האפשרות לחוקק חוק המנוגד לחוק זה, אך אין שריון לאף אחד מסעיפי החוק. כמו כן, יש בחוק סעיף "שמירת דינים" שקובע כי אסור לפסול חוקים אחרים שכבר קיימים, גם אם הם פוגעים בזכויות אדם שמופיעות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עצמו. ב"חוק יסוד: חופש העיסוק" יש שריון לכל החוק, ויש גם פסקת הגבלה, אך מצד שני יש פסקת התגברות שבאופן מעשי מבטלת את פסקת ההגבלה. שוב נשאלת השאלה מדוע אין שריון ומדוע הקשו על קיום פסקת ההגבלה. עושה רושם שבכוונה תחילה השאירו אפשרות נוחה לשנות את תוכן חוקי היסוד הללו, כדי לא לקיים באופן מלא את הזכויות שכן זכו להופיע בחוקים הללו.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – נימוק חזק מאד התומך בכך ששני חוקי היסוד מהווים מהפכה חוקתית טמון בעובדה שלראשונה בישראל זכויות אדם עוגנו בחוקי יסוד. חוקי יסוד הם חוקים בעלי מעמד חוקתי, וחלקם ניתנים לשינוי רק ברוב מוחלט בכנסת. חוקי היסוד אמורים להיות מעל החוקים הרגילים, ולהנחות את המערכת הפוליטית. חוקי היסוד שונים מחוקים רגילים במעמד, בתוכן ובצורה. הם עוסקים בעניינים חוקתיים כמו הסמכויות של מוסדות השלטון המרכזיים, זכויות אדם ואזרח וכדומה – בסה"כ נחקקו בישראל 12 חוקי יסוד. בהיעדר היכולת להגיע להסכמה לגבי חוקה, חוקי היסוד מהווים פרקים נפרדים של מה שצריך להיות חוקה שלמה.

עיגון זכויות האדם בחוקי היסוד, אִפשרו לבית המשפט לקבוע שזכויות אלה הן בעלות מעמד חוקתי, כלומר מעל החוקים הרגילים. בית המשפט יכול כעת להרחיב את פרשנותו בנוגע למימוש זכויות האדם.

תשובה לשאלה 11

(א) טענה – אני תומך באיסור על חבישת כיסוי פנים לבני אדם.

(ב) נימוק לעמדתי – כיסוי פנים על אדם פוגע בזכות לכבוד. הזכות לכבוד כוללת כבוד, פרטיות ושם טוב: הזכות לכבוד זו הזכות של כל אדם לשמור על כבודו העצמי, להימנע ממצב של בושה, ולא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב; הזכות לפרטיות זו הזכות של כל אדם שלא יחדרו לתחומו הפרטי ושלא יפרסמו מידע פרטי אודותיו; הזכות לשם טוב זו הזכות של כל אדם שלא יפרסמו עליו מידע שקרי או מידע לא אמין.

אדם ללא פנים מאבד צלם אנוש ואין לו זהות. הוא למעשה כמו חפץ. כבודו כבן אדם נפגע.

(ג) נימוק לעמדה המנוגדת – הנימוק מתבסס על חופש הדת. הזכות של כל אדם להאמין בכל אמונה דתית, ולקיים את כל המנהגים והמצוות הקשורים באותה דת, באופן פרטי ופומבי, ולהצטרף לכל קבוצה דתית שהוא רוצה.

כיסוי פנים לנשים בחלק מהקהילות המוסלמיות הוא מנהג דתי, ולפיכך איסור על כיסוי פנים כזה מהווה פגיעה בחופש דת.