רפורמה משפטית או הפיכה משטרית?

בחירת שופטים והפיקוח עליהם

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים

"בחוק יסוד: השפיטה" כתוב בסעיף 4 ב': "הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו; שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה; שני חברי כנסת שתבחר הכנסת; ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הועדה."

בתזכיר חוק היסוד של שר המשפטים יריב לוין (תזכיר אשר כלל מספר הצעות לתיקון "חוק יסוד: השפיטה", כפי שנראה בהמשך) מוצע לקבוע משקל שווה לשלוש רשויות השלטון כאשר בוועדה יכהנו שלושה שרים, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושלושה ראשי ועדות של הכנסת: ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הכנסת והוועדה לביקורת המדינה. לצדם יכהנו שני נציגי ציבור שיבחר שר המשפטים כאשר האחד עורך דין והשני איננו. 

מכיוון שיושבי הראש של ועדת החוקה ושל ועדת הכנסת הם מן הקואליציה, ייווצר מצב ש-7 חברים מתוך 11 חברי הוועדה יהיו נציגים של הממשלה. כלומר, השתלטות פוליטית על בחירת השופטים.

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים - ניסיון נוסף בינואר 2025 (מתווה לוין-סער)

יריב לוין, שר המשפטים, וגדעון סער, שר החוץ, הציגו ב-9 בינואר 2025 רעיון חדש להרכב הוועדה לבחירת שופטים. ההצעה שלהם כללה הרכב של שני שרים, שני חברי כנסת, שני עורכי דין ושלושה שופטים. השינוי היחיד הוא שעורכי הדין שיכהנו בוועדה ייבחרו האחד על ידי הקואליציה והשני על ידי האופוזיציה, ויכהנו במקום שני עורכי דין הנבחרים על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, כפי שהיה עד כה. לוין וסער השתמשו רבות במילים "פשרה" ו"הסכמה" כאשר הציגו את התוכנית שלהם, והוסיפו תמיכה של שני אבות שכולים, אבל תוכנית זו היא בסך הכול ניסיון נוסף להשתלט על הוועדה ולהכניס לשם כמה שיותר כוח פוליטי. הם מצהירים פה בראש חוצות על בחירת שופטים שתתאים לקואליציה ולאופוזיציה, כלומר ממש מודים שלא תהיה בחירת שופטים על סמך איכות מקצועית נטו. כיום, שני עורכי הדין בוועדה נבחרים על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ולכן פחות נתונים להשפעתם של פוליטיקאים, ובוודאי שאינם כפופים להם. אין שום סיבה לשנות את המצב הקיים וגם לא הוצגו נתונים המעידים על צורך בשינוי המצב. הניסיון הבלתי פוסק לשנות בכל זאת את הרכב הוועדה מצביע על מניעים פסולים.

כדי להבין לעומק את המניפולציה של לוין וסער, יש להכיר את הפרטים: 

• גדעון סער היה זה שהוביל ב-2008 את התיקון לחוק שקבע ששופט בית משפט עליון צריך להיבחר ברוב מיוחד של 7 מתוך 9 חברי הוועדה. זה אומר שלפחות 1 מתוך 3 השופטים בוועדה צריך להסכים לבחירה של אותו שופט. כעת מבקש סער עצמו לבטל את הדרישה לרוב מיוחד, ולהסתפק ברוב מוחלט של 5 מתוך 9 חברי הוועדה. מדוע הוא מבקש לבטל את הרוב המיוחד של 7 מתוך 9? כדי שיוכל לבחור שופט בהסכמה של פוליטיקאים בלבד, ללא צורך בהסכמה של אחד השופטים.

• במקביל, ההצעה של סער ולוין היא להכניס שני עורכי דין שהקואליציה והאופוזיציה יבחרו, וכך יהיו למעשה 6 פוליטיקאים (4 מהקואליציה ו-2 מהאופוזיציה) בוועדה ואפשר יהיה לבחור את כל השופטים בהסכמת הפוליטיקאים בלבד וללא צורך בהסכמה של השופטים, אפילו לא שופט אחד.

• כדי להשלים את הפאזל בקומבינה של סער ולוין, נקבע שאם לא יושג בוועדה הרוב הדרוש למינוי, וחלפה שנה, וחסרים שני שופטים לעליון, הרי שכל צד, צד אחד של הקואליציה וצד אחד של האופוזיציה (השופטים אינם מהווים צד בהצעה), יגבש רשימה של שלושה מועמדים שלו והצד השני יבחר 1 מן ה-3 הללו. כך נקבל מצב בו הפוליטיקאים רק צריכים להשהות את הבחירה ואז יוכלו לבחור שופטים פוליטיים ללא הפרעה.

• ועוד משהו קטן בהצעה: ניתן יהיה למנות שופטים לבית המשפט העליון ברוב חברי הוועדה ללא וטו של השופטים בוועדה, אך במקרים של שופטים במחוזי ובשלום – תידרש לפחות הסכמה של אחד מהשופטים בוועדה. השאלה שלי תמימה: מדוע לא תידרש הסכמה של אחד השופטים גם במינוי לבית המשפט העליון? ההסבר ההגיוני היחיד הוא שלוין וסער מבקשים לוודא שבעליון המינוי יהיה פוליטי.

• המשמעות של הקומבינה הזאת היא השתלטות פוליטית על בית המשפט ופגיעה בעצמאות בית המשפט. שופט שירצה להתקדם יצטרך למצוא חן בעיני מישהו מהקואליציה או מישהו מהאופוזיציה - בדיוק ההיפך מבחירת שופטים על פי איכות מקצועית ובדיוק ההיפך משופטים עצמאיים שמחויבים אך ורק לחוק ולצדק.

שינוי הליך בחירת השופטים 

כיום שופטים נבחרים בהליך פנימי של הוועדה לבחירת שופטים.

בתזכיר חוק יסוד: השפיטה של השר לוין, מוצע לאפשר שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת באופן שיבטיח שקיפות בהליכי המינוי. שימוע גלוי בפני הציבור נשמע טוב, אבל אפשר לראות בסנאט של ארה"ב שזה הופך לקרקס פוליטי, והאמת שאפשר לראות את הקרקס גם בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ואת מה שעושה שמחה רוטמן ליועצים המשפטיים שמגיעים לדיוני הוועדה. זה יהיה שימוע פוליטי שרק יחזק את ההשתלטות הפוליטית על בחירת שופטים.

בינואר 2025 לוין כבר איבד לגמרי את הבלמים: הוא אפשר קודם לכן לציבור להגיש הסתייגויות לגבי כל שופט שמועמד להיות נשיא העליון (כל השופטים מועמדים מבחינת לוין), ואז בינואר זימן מומחים מטעמו להסביר לוועדה מדוע מסוכן למנות את יצחק עמית ואחרים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. מינוי נשיא העליון שזור בד בבד עם בחירת כלל השופטים במדינה, משום שלוין מציב תנאים הקשורים אחד בשני.

מינוי נשיא בית המשפט העליון 

מאז הקמת הוועדה לבחירת שופטים ב-1953, ואפילו לפני כן, התקבע נוהג לפיו לנשיא בית המשפט מתמנה ותיק השופטים (שיטת הסניוריטי), והוועדה פשוט מאשרת את מינויו. עד הרפורמה המשפטית של הקואליציה הנוכחית (2023) לא היה אף שופט עליון שהציע מועמדותו לנשיאות, אלא כל הנשיאים נבחרו על פי ותק. שר המשפטים, יריב לוין, מסרב לכנס את הוועדה כדי לבחור נשיא, או שלא מוכן לדון בכך. בשלהי אוגוסט 2023 הציע עצמו שופט העליון יוסף אלרון את מועמדותו לנשיאות - הייתה זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. אלרון נתפס כלעומתי למי שאמור להיות הנשיא על פי שיטת הסניוריטי, יצחק עמית. מאז, כבר יותר משנה, יריב לוין מבצע טריקים ושטיקים כדי לא לבחור נשיא, כולל אי ציות לפסקי דין של בג"צ, כולל הכרזה על כך שכל השופטים מועמדים, וכולל הזמנת הציבור להגיש התנגדויות למינוי השופטים שהוא עצמו הציע את מועמדותם. לפיכך, ברור כשמש שיריב לוין רוצה שופט פוליטי, ולא שופט עצמאי ובלתי תלוי כמו שצריך להיות. בינואר 2025, הגדיל לוין לעשות כאשר זימן מומחים מטעמו להסביר מדוע מינוי יצחק עמית לנשיא יסכן את ביטחון המדינה, לא פחות!

השתלטות על נציבות תלונות הציבור על שופטים

"נציבות תלונות הציבור על שופטים" עוסקת בתלונות על שופטים. ביולי 2024 עברה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק שלפיה נציב התלונות על השופטים ייבחר באופן חשאי על ידי חברי הכנסת, ולא על ידי הוועדה לבחירת שופטים כפי שהיה עד כה. מדובר בהצעה של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן, והיא קודמה חרף התנגדות של מ"מ נשיא העליון, עוזי פוגלמן, והיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מאירה. המשמעות הנקודתית של החוק ברורה: פוליטיזציה של ההליך. המשמעות הרחבה יותר היא עידוד תלונות על השופטים והכפשת שמם, כדי להחליש את מערכת המשפט. יריב לוין כבר עודד את הציבור להגיש התנגדויות נגד מועמדותם של שופטי העליון לנשיאות העליון.

ביטול תקנים של שופטים

אחת הבעיות הגדולות של מערכת בתי המשפט היא מחסור בשופטים, ומחסור זה הוא אחד הגורמים לכך שדיונים משפטיים נמשכים שנים. אם היו מבצעים רפורמה אמיתית במערכת בתי המשפט, היו מוסיפים תקנים רבים של שופטים בכל הערכאות.

אבל שר המשפטים, יריב לוין, עושה בדיוק ההיפך - הוא מבטל תקנים קיימים. כלומר, הוא מחליש את מערכת המשפט, לא מחזק.

בשלהי 2024 הגיעה הנהלת בתי המשפט לסיכום עם אגף התקציבים במשרד האוצר על התקציב של 2025, שכלל קיצוצים רבים בגלל השלכות המלחמה והמצב הכלכלי הקשה. אבל יריב לוין לא אישר את הסיכום ואף הורה לבטל את כל תקני השיפוט שאינם מאוישים בעת הזו. מדובר בתקנים שאינם מאוישים, בחלקם הגדול, נוכח סירובו של יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים שצריכה לבחור שופטים חדשים שיאיישו את אותם תקנים.

ביקורת שיפוטית

ביקורת שיפוטית על חוקים של הכנסת

ב"חוק יסוד: השפיטה" כתוב בסעיף 15 ג': בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. בהמשך כתוב בסעיף 15 (ד) ובסעיף 15 (ד) (2):  (מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [...] לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול. כלומר, בג"צ מוסמך לתת הוראה לכנסת לבטל הוראת חוק, או להורות לממשלה לבטל החלטת ממשלה.

לפי ההצעה של הקואליציה בתזכיר חוק יסוד: השפיטה, מוצע להוסיף לחוק יסוד: השפיטה את סעיף 15א אשר יקבע מנגנון לביקורת שיפוטית על חוקים שהכנסת מחוקקת. הסעיף המוצע קובע כי ביטול של חוקים רגילים שעומדים בסתירה לחוקי יסוד איננה אוטומטית וכי רק בית המשפט העליון, בהרכב מלא של כל שופטיו, למעט שופטים שנבצר מהם להשתתף בדיון במשך למעלה מ 30 יום מיום שנדרש בית המשפט העליון להכריע בענין, רשאי לדון בפסילתו של חוק [...] עוד מוצע כי הרוב הדרוש לפסילתו של חוק בידי בית המשפט יהיה רוב של שמונים אחוזים מכלל השופטים המכהנים בבית המשפט העליון [...] הצעת חוק יסוד זו תוחמת את העילות לביקורת חוקים רגילים של הכנסת לחוסר הלימה לחוקי יסוד בלבד. לצד זאת ההצעה קובעת עליונות מוחלטת של חוקי היסוד ושוללת ביקורת שיפוטית עליהם [...]. 

כלומר, האפשרות של בג"צ להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקים רגילים של הכנסת תהיה מצומצמת ביותר, וגם במקרה של הפעלת ביקורת שיפוטית הכנסת תהיה רשאית להפעיל בתגובה התגברות (כפי שמוצג כאן בהמשך, בסעיף פסקת ההתגברות). לגבי חוקי היסוד, בג"צ לא יהיה רשאי להתערב בכלל. 

פסקת ההתגברות

פסקת התגברות פירושה שלכנסת יש אפשרות להתגבר על החלטה של בית המשפט. הכוונה היא שאם בג"צ פוסל חוק או סעיפי חוק של הכנסת, הכנסת יכולה להעביר את אותו חוק או את אותם סעיפים בהצבעה חוזרת וברוב מיוחד שהוא גדול מהרוב הרגיל הנדרש להעברת חוק. בכך "מתגברת" הכנסת על החלטת בית המשפט. ב-1994 חוקקה הכנסת מחדש את "חוק יסוד: חופש העיסוק" והוסיפה בו "פסקת התגברות". פסקת ההתגברות נקראת בחוק "תוקפו של חוק חורג" והיא מופיעה בסעיף 8. פסקת ההתגברות מאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוקים הקשורים לחופש העיסוק ברוב מיוחד של 61 חברי כנסת, גם אם בית המשפט פוסל אותם, וגם אם הם מנוגדים לחופש העיסוק, וגם אם הם מנוגדים לפסקת ההגבלה בסעיף 4 של אותו חוק.

אבל אין חוק שמאפשר התגברות באופן גורף. לפיכך מציעה הקואליציה כי אם פסיקת בית המשפט הפוסלת חקיקה ראשית של כנסת התקבלה שלא בהסכמת כלל שופטיו, מוצע כי הכנסת תוכל להתגבר על פסיקת בית המשפט הפוסלת חוק ברוב של 61 חברי הכנסת וזאת אם קבעה הכנסת במפורש כי החוק יעמוד בתוקפו על אף פסיקת בית המשפט. ההתגברות תהיה בתוקף עד לכהונתה של הכנסת הבאה, אשר תוכל לבחון אותה מחדש. לקואליציה יש תמיד 61 חברי כנסת לפחות, כך שהיא תוכל להתגבר על כל פסילת חוק.

ביטול עילת הסבירות

עילת הסבירות היא ביקורת שיפוטית של בית המשפט על החלטות של רשויות השלטון השונות בטענה שהחלטות אלה אינן סבירות באופן קיצוני, או שהתקבלו בהליך לא סביר. מה זה לא סביר? למשל, לא הגיוני לחלוטין, למשל לא רציונלי, למשל בלי לבחון את הדברים בצורה רצינית.

ב-24 ביולי 2023 נחקק תיקון ל"חוק־יסוד: השפיטה", כאשר נקבע כי בסעיף 15, לאחר סעיף קטן (ד) יבוא סעיף קטן (ד) 1: בימים החמים של יולי 2023 ניסתה הקואליציה להעביר תיקון לחוק יסוד: השפיטה, ולקבוע בסעיף 15 (ד1): "על אף האמור בחוק־יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה, "החלטה" – כל החלטה, לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות." 

להלן דוגמאות למקרים בהם בג"צ התערב באמצעות עילת הסבירות, וקבע למעשה בכל מקרה כזה שהחלטת הגורם המסוים ברשות המבצעת הייתה לא סבירה באופן קיצוני: ההחלטה לא למגן את כל הכיתות בשדרות ובעוטף עזה, ההחלטה לנתק חשמל לאם חד הורית שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים שחייב שימוש במכשירים חשמליים מסוימים, ההחלטה לא לא לבנות מקווה ביישוב מסוים, ההחלטה לא לתקצב (או לתקצב באופן נמוך) את ילדי החינוך המיוחד המשולבים בבתי ספר רגילים, וכמובן ההחלטה למנות את אריה דרעי לשר בשלהי 2022 (למרות השימוש בנימוק של "השתק שיפוטי").

בעקבות עתירה לבג"צ, בג"צ פסל ב-1 בינואר 2024 את התיקון לחוק יסוד: השפיטה, כלומר הותיר על כנו את השימוש בעילת הסבירות. פסק הדין התקבל ברוב של 8 מול 7. אגב, שלושה מתוך שמונת שופטי הרוב הגיעו השנה לגיל 70 ופרשו מתפקידם (אסתר חיות, ענת ברון ועוזי פוגלמן). זאת הסיבה העיקרית ששר המשפטים, יריב לוין, מסרב לכנס את הוועדה לבחירת שפטים: שלושה שופטים המכונים "ליברלים" עזבו ולא ניתן למנות להם מחליפים ללא כינוס הוועדה, וכך יש כרגע בבית המשפט העליון רוב לשופטים המכונים "שמרנים" - 7 מול 5.

חוק יסוד: החקיקה - ינואר 2025 (מתווה לוין-סער)

יריב לוין, שר המשפטים, וגדעון סער, שר החוץ, הציגו ב-9 בינואר 2025 רעיון חדש לחוק יסוד: החקיקה. הצעות שונות לחקיקת חוק יסוד: החקיקה הוצעו פעמים רבות במהלך השנים. מכיוון שאין בישראל חוקה, אין מסמך אחד המסדיר את סמכויות הכנסת לחוקק חוקים, לחוקק חוקי יסוד, את מעמד חוקי היסוד ביחס לחוקים הרגילים, ואת האפשרות של בית המשפט להתערב בהוראות חוק שונות כולל בחוקי יסוד. כל הסמכויות הללו פזורות על פני חוקים שונים ולעיתים נתונות לפרשנות יתר על המידה. 

אבל ההצעה של לוין וסער מטרתה אחת: למנוע כמעט לחלוטין את האפשרות של בג"צ להתערב בחוקי היסוד. מצד אחד, בהצעה כתוב שהכנסת רשאית לחוקק חוקי יסוד רק בכובד ראש ולא על פי גחמות קואליציוניות מזדמנות, אבל לא מפורט כיצד יתבצע הדבר. מצד שני, בית המשפט יוכל להתערב רק במקרים של פגיעה בשוויון בבחירות הכלליות, שזהו מקרה נקודתי בלבד. בנוסף, גם במקרה של התערבות כזאת יידרש רוב מיוחד של 75% משופטי העליון. כלומר, בפועל הכנסת תוכל לחוקק (כמעט) כל חוק יסוד שתחפוץ ולא יהיה שום גורם רשמי שיוכל להתערב. 

מינוי וכהונה של בכירים

חוק דרעי 1

סעיף 6 לחוק יסוד: הממשלה עוסק בכשירותם של השרים. סעיף 6 (ג) (1) עוסק בכשירות לכהונה של מי שהורשע בעבירה וקובע כי: "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון."

הצעת החוק המכונה "חוק דרעי 1" היא למעשה תיקון ל"חוק יסוד הממשלה" בו מתווספת המילה 'בפועל' לאחר המילים 'ונידון לעונש מאסר'. מילה אחת בלבד, אבל מילה שמאפשרת לאריה דרעי להיות שר, משום שבהרשעתו האחרונה הוא לא קיבל מאסר בפועל. אגב, אריה דרעי ישב בעבר שנתיים בכלא ונאלץ לחכות 7 שנים לפני החזרה לפוליטיקה. כעת, לאור הרשעתו האחרונה, הוא לא רוצה לחכות שוב 7 שנים.

חוק דרעי 2

ניסיון נוסף של הקואליציה למנות את אריה דרעי לשר למרות הרשעותיו הפליליות. "חוק דרעי 2" הוא תיקון לחוק יסוד: הממשלה, ולפיו "בית המשפט, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, לא מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על מינויים של שרים וזהותם, מכל עילה שהיא, למעט לעניין תנאי הכשירות". 

כלומר, בית המשפט לא יוכל לפסול מינוי שרים כלל, כך שניתן יהיה למנות את דרעי בחזרה לשר. יש פה למעשה ביטול ספציפי של עילת הסבירות, או מה שמכונה "חקיקה פרסונלית".

חוק הנבצרות

"חוק הנבצרות" הוא תיקון של סעיף 16 ב"חוק יסוד: הממשלה" ובו נקבע כי ראש הממשלה יוכרז נבצר רק בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית למלא את תפקידו, ועל בסיס אחד משני טעמים אלה בלבד. התיקון מונע מצב של נבצרות מטעמים אחרים, למשל טעמים משפטיים של הליך משפטי המתנהל נגד ראש ממשלה ומונע ממנו לתפקד. לפי התיקון, מי שרשאי להחליט על הנבצרות הוא ראש הממשלה בעצמו, באישור שני שלישים מחברי ועדת הכנסת, או שלושה רבעים מהממשלה. 

בעקבות עתירה לבג"צ נגד התיקון לחוק, פסק בג"צ ברוב של 6 נגד 5 שהתיקון לחוק הוא פרסונלי באופן ברור, ולפיכך ייכנס לתוקפו רק מהכנסת הבאה.

אין לבלבל את פסק הדין של בג"צ בעניין התיקון לחוק יסוד: הממשלה ("חוק הנבצרות") עם עתירה אחרת לבג"צ שביקשה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות - עתירה שנדחתה פה אחד על ידי 11 שופטים.

השתלטות על נציבות שירות המדינה

"נציבות שירות המדינה" אחראית על גיוס עובדי המדינה, כולל בכירים בשירות הציבורי, ועל פיקוח על העובדים ועל המנהל התקין - דומה למחלקת משאבי אנוש בכל חברה עסקית גדולה.  הממשלה אישרה פה-אחד באוגוסט 2024 את הצעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקביעת הליך חדש למינוי נציב שירות המדינה, כך שנתניהו יהיה זה שיבחר בנציב. ההצעה התקבלה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית קבעה כי ראש הממשלה לא יכול למנות בעצמו את נציב שירות המדינה, ושיש לשמור על הנוהל של בחירת הנציב על ידי ועדת איתור. לפי הצעת נתניהו, תתוקן החלטת הממשלה ממרץ 1999 בנוגע לוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אשר גרוניס, כך שבאופן חד פעמי יתווסף לרשימת התפקידים הנבדקים על ידי הוועדה גם תפקיד נציב שירות המדינה. לפי ההצעה, הממשלה תמנה את הנציב הבא לפי הצעת ראש הממשלה בפטור ממכרז. לפיכך, גם במקרה הזה הממשלה מנסה להחליש את הפיקוח והביקורת עליה, וליצור הליך פוליטי של מינויים שאמורים להיות מקצועיים ובלתי תלויים.

בשלהי 2024 ותחילת 2025 מקדם ראש הממשלה את מינויו של רואי כחלון, אדם שניפח באופן שקרי את קורות חייו כאשר התמודד בעבר לתפקיד ציבורי. לכחלון אין ניסיון ניהולי בכיר, והוא נדחה בסוף שנת 2021 לשמש בתפקיד מנהל רשות האכיפה והגבייה. היועמ"שית קבעה שמצג השווא בקורות החיים והעובדה שלכחלון אין ניסיון ניהולי שמתקרב לדרישות התפקיד, לא מאפשר את מינויו. אזכיר שנציבות שירות המדינה כוללת כ-80,000 עובדים, וכחלון לא ניהל מערכת של יותר מכמה עשרות עובדים.

הייעוץ המשפטי

חוק היועמ"שים

"חוק היועמ"שים" הוא הוספת סעיף 32 א' לחוק יסוד: הממשלה. בסעיף 32 א' (ג) יהיה כתוב: "עצה משפטית שתינתן לממשלה לא תחייב אותה ולא יהיה בה כדי לשנות את המצב המשפטי עבורה. בסעיף קטן (ד): "עצה משפטית שתינתן לראש הממשלה וכל שר משרי הממשלה, לא תחייב אותם, ולא יהיה בה כדי לשנות את המצב המשפטי עבורם." בסעיף קטן (ה): "הממשלה, ראש הממשלה וכל שר משרי הממשלה, רשאים לדחות את העצה המשפטית ולפעול בניגוד לה." 

מטרת החוק היא למנוע אפשרות שייעוץ משפטי כלשהו יגביל את כוחה של הממשלה.

בנוסף, הקואליציה מנסה לקדם מצב בו מינוי היועצים המשפטיים יהיה משרת אמון, כך שכל שר יוכל למנות את איש שלומו.

החלשת היועמ"שים של המשרדים

תוך כדי המלחמה בעזה, בסוף אפריל 2024, החליטה הממשלה שהייצוג של כל משרדי הממשלה מול בג"צ בסוגיית חוק הגיוס לא ייעשה על ידי משרד לשכת היועצת המשפטית לממשלה, אלא על ידי עורך דין פרטי שייצג את הממשלה. היועמ"שית, גלי בהרב־מיארה, אמנם אישרה לממשלה ייצוג פרטי, לאור חילוקי הדעות בינה לבין הממשלה ולאור עמדתה שמדיניות הממשלה אינה חוקית. אבל באופן חריג, הממשלה החליטה שהייצוג הפרטי יורחב לא רק לעמדת הממשלה — כלומר לדרג הפוליטי הנבחר — אלא גם יהפוך לעמדה המקצועית של כל משרדי הממשלה. החלטה זו פותחת פתח לכל שר בממשלה להשתמש בייצוג משפטי פרטי שנוח לו, ולהתעלם מההנחיות של היועצים המשפטיים הרשמיים.

אי הכרה בסמכות היועמ"ש

מפכ"ל המשטרה, דני לוי, הדיח מתפקידו את היועץ המשפטי של המשטרה, תת ניצב אלעזר כהנא, והעביר אותו לתפקיד זוטר. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הודיעה למפכ"ל ב-22 באוקטובר 2024 על הקפאת המינוי וכתבה לו: "מינוי או סיום כהונה של יועצים משפטיים בארגונים שונים לרבות המשטרה, נעשים בהיוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה, לה הם כפופים מבחינה מקצועית. מהלך כזה של הדחה בפועל של יועץ משפטי, בהליך בזק כמתואר, וללא מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה, הוא חסר תקדים."

זוהי דוגמה בוטה, אך אין זה המקרה הראשון בו מערערים גורמים מהממשלה הנוכחית או מהדרגים המקצועיים הכפופים להם על סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה.

לדברי הפרשן המשפטי מתן גוטמן, ועדת אגרנט (לא הוועדה לחקירת מלחמת יום כיפור) דנה כבר בשנות ה-60 בשאלה האם העצה המשפטית שנותן היועץ המשפטי לממשלה, בעניינים שהם מחוץ לתחום העונשין, מחייבת את הממשלה. ועדת אגרנט עשתה הבחנה בין הממשלה לבין הגופים הכפופים לממשלה.  

ביחס לחוות דעתו של היועמ"ש אל מול הממשלה, הדרג הפוליטי, קבעה הוועדה כי: "בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, אשר יש לו כשירות של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה". כלומר, ועדת אגרנט הותירה פתח מסוים לעמדה לפיה יכולה הממשלה שלא לפעול לפי העצה המשפטית של הייעוץ המשפטי לממשלה.

אך, בכל הנוגע לגופים הכפופים לממשלה – כגון משטרת ישראל, צה"ל, הפקידים במשרדי הממשלה וכו' – נקבע באופן מפורש על ידי ועדת אגרנט כי הם כפופים לעמדה המשפטית של היועמ"שית. וכך נקבע: "באשר ליתר הרשויות, השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר, כי מחובתן לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט". 

קידום פיטורי יועצים משפטיים של משרדי ממשלה

הממשלה הנוכחית רוצה יועצים משפטיים נוחים, כאלה שחותמים אוטומטית על כל דבר. בשלהי אוקטובר 2024 הממשלה התחילה לקדם הצעה שתאשר הסדרים פנסיונים שיאפשרו פרישה מואצת של יועצים משפטיים ותיקים של משרדי הממשלה. לפי הצעת ההחלטה, יועץ משפטי שישלים תקופת כהונה בת שבע שנים, יסיים את העסקתו עד 31 בדצמבר של אותה שנה. כלומר, בחלק מן המקרים זה יקרה עוד חודשיים (31 בדצמבר 2024). במצב כזה תוכל הממשלה למנות יועצים משפטיים חדשים כלבבה, כמו עורכי הדין המסורים שהיא לוקחת לייצוג פרטי לממשלה בבג"צ.

חקירות פליליות של בכירים ושל פוליטיקאים

העברת מח"ש מהפרקליטות למשרד המשפטים

הצעת חוק לתיקון "פקודת המשטרה (המחלקה לחקירת שוטרים)" של חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד, לשעבר סגן ראש מח"ש. המחלקה לחקירת שוטרים נמצאת תחת פרקליטות המדינה כדי לשמור על עצמאותה וכדי שלא תהיה התערבות של פוליטיקאים. העברת מח"ש למשרד המשפטים היא פוליטיזציה שתכפיף את מח"ש לשר המשפטים ומנכ"ל משרדו שהם באופן מובהק גורמים פוליטיים, ובנוסף משרד המשפטים ימנה את ראש מח"ש. בנוסף, משה סעדה העביר ביקורת קשה על מח"ש ועל הפרקליטות, ויש כאן חשש לסגירת חשבונו.

בדצמבר 2024 קודמה הצעת החוק מחדש, מיד לאחר גילוי החקירה נגד רב-גונדר קובי יעקובי, נציב שב"ס (שירות בתי הסוהר) ולשעבר ניצב במשטרה, ונגד ניצב משנה אבישי מועלם, מפקד ימ"ר (יחידה מרחבית) ש"י (שומרון ויהודה). יעקובי ומועלם הם שניים מן המקורבים ביותר לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, והשר בן גביר אמר את הדברים המדהימים והחמורים הבאים: "המשטרה הפרטית של גלי בהרב-מיארה חצתה הבוקר קו אדום, כשהחליטה לעצור לחקירה שני בכירים במערכת אכיפת החוק שמבצעים את המדיניות שלי, את המדיניות ממשלת הימין. לפני שבועיים, חשפתי את הפרשה החמורה שבה היועמשי"ת דרשה מחוקרי לה"ב את הראש שלי ולפתוח נגדי בחקירה. אלא שהבוקר גילינו, שכאשר היועמ"שית לא הצליחה לתפור לי תיק דרך המשטרה, היא החליטה לנסות לתפור לי תיק דרך המחלקה לחקירות פרטיות של גלי, או בשמה הרשמי: מח"ש". משה סעדה הצטרף להתקפה ואמר כי "היועצת המשפטית לממשלה מנסה לייצר מסע נקמה בשר בן גביר ובממשלה. מהמקורות שלי, שוב מדובר בחקירה פוליטית על סטרואידים." האמירות הללו בלתי נתפסות, והן מוכיחות את הסכנה בהעברת גוף חוקר כמו מח"ש לידיים של פוליטיקאים.

חוק ההקלטות של ביסמוט

הצעת תיקון של חבר הכנסת בועז ביסמוט ל"חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום הקלטה של אדם)": פרסום הקלטה של אדם ברבים הנוגעת למידע רגיש שלא בהסכמתו, תהווה פגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט, ותיחשב עבירה פלילית.

 זוהי הצעה בלתי נתפסת במדינה דמוקרטית. עבירות פליליות ועוולות שונות שביצעו נבחרי ציבור נחשפו בזכות פרסום של הקלטות סתר. הצעת החוק הזו היא פרס לגורמים שלטוניים מושחתים. מי שבעיקר יצא נגד ההצעה הוא ארגון העיתונאים והעיתונאיות שמודע יותר מכולם לנזק שחוק כזה יכול לעשות.

בתי הדין הרבניים

הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים

הצעת חוק חדשה: "חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות)." עבר קריאה טרומית ונמצא בדרך לוועדה חוקה להכנה לקריאה ראשונה. בתי דין רבניים יוכלו לדון כבוררים בסכסוכים אזרחיים, ולא רק בענייני גירושין ומשפחה. 

נציב תלונות השופטים לא יהיה אחראי על דיינים בבתי הדין הרבניים

בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה החדשה סוכם כי נציב תלונות השופטים לא יהיה אחראי על דיינים בבתי הדין הרבניים. בהסכם הקואליציוני נכתב כי דיין יהיה אחראי על הביקורת על הדיינים בבתי הדין הרבניים. ההחלטה לשלול את סמכותו של נציב תלונות השופטים על הדיינים התקבלה לאור דרישת ש”ס בעקבות בקשה של הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף שמתח ביקורת חריפה נגד הנציב המכהן, השופט בדימוס אורי שוהם, שפרסם נגדו דו”חות ביקורת בעקבות התנהלותו במהלך הקדנציה.

הנה כך, בהינף יד, משחררים גוף שלטוני מכפיפות לגוף ביקורת, וכל זאת מדוע? משום שהעז להעביר ביקורת... ככל הידוע לי, הליך תיקון החוק בעניין זה עדיין לא החל.

הבחירות הכלליות לכנסת

ועדת הבחירות המרכזית תוכל לפסול רשימות ומועמדים, ובית המשפט העליון לא יוכל להתערב

הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת סמכותו של בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילה של מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות) של חבר הכנסת ניסים ואטורי מהליכוד. לקואליציה יש רוב בוועדת הבחירות המרכזית, ולכן היא תוכל לפסול כל מועמד או רשימה, והחלטתה תהיה סופית משום שבית המשפט לא יוכל להתערב. 

"הסתה לגזענות" כבר לא תהיה סיבה לפסילת רשימה או מועמד בבחירות

ב"חוק יסוד: הכנסת", סעיף 7 א', נקבע שמועמד לכנסת או רשימת מועמדים לא יוכלו להתמודד אם (1) הם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (2) הם מסיתים לגזענות (3) הם תומכים במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. ב"חוק המפלגות", סעיף 5, מופיעים שוב שלושת התנאים הללו, הפעם בהקשר של הקמת מפלגה.

חבר הכנסת איתמר בן גביר סיכם בהסכם הקואליציוני על ביטול הסעיף של הגזענות, כך שגם מי שמסית לגזענות יוכל להתמודד בבחירות. ככל הידוע לי, לא החלו בהליך תיקון החוק.

דוגמאות לחוקים המנוגדים לעקרונות דמוקרטיים

חוק המתנות

"חוק המתנות" או "חוק התרומות". נבחרי ציבור ובני משפחותיהם יוכלו לגייס כספים מאזרחים למימון הליך משפטי או טיפול רפואי. לפי הצעת החוק לתיקון "חוק שירות הציבור (מתנות)", יתאפשר לעובד ציבור ולבן זוגו המתגורר עמו, לקבל במתנה כספים למימון הליכים משפטיים או טיפולים רפואיים הכרחיים באמצעות גיוס כספים אקטיבי מגורמים פרטיים.

 זהו פתח ברור לשחיתות שלטונית. מגיש הצעת החוק, חבר הכנסת עמית לוי מהליכוד, מתעקש שזה לא קשור לבנימין נתניהו שנדרש באוקטובר 2022 על ידי בית המשפט העליון להחזיר 270,000 דולר מתוך 300,000 שקיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי.

לא לשרת הומוסקסואלים

"חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים" קובע בסעיף 3 (א): מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

בהסכמים הקואליציונים סוכם כי בתי עסק פרטיים יוכלו להימנע מלספק שירות או מוצר בשל אמונה דתית. חברת הכנסת אורית סטרוק אמרה כי רופא יוכל לבחור שלא להעניק טיפול למטופל, אם יש רופא אחר באזור, וחבר הכנסת שמחה רוטמן אמר כי בעל בית מלון יוכל לבחור שלא לארח הומוסקסואלים.

אם כל הצעות החוק שהוצגו לעיל יעברו, לא תהיה בעיה להמשיך לחוקק חוקים נגד כל מיני אנשים. אי אפשר יהיה לעצור זאת.

חוק החמץ

"חוק החמץ" הוא כינוי לתיקון של "חוק זכויות החולה (תיקון - הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח)". סעיף 25 א' קובע כי בתקופת חג הפסח רשאי מנהל בית חולים למנוע החזקה והכנסה של חמץ בתחום בית החולים, ואף רשאי להסמיך עובד למניעת הכנסת או החזקת חמץ. הצעת החוק עברה כבר בקריאה ראשונה והכוונה היא להשלים את הליך החקיקה לפני פסח הקרוב.

לא להתבלבל עם "חוק החמץ" הנוסף שהוא "חוק חג המצות (איסורי חמץ)" ומתייחס להגבלות על בעל עסק שמוכר חמץ בפסח. 

סיכום

במשטר דמוקרטי יש אמצעים שמטרתם להגביל את כוחו של השלטון: בחירות, חוקה הפרדת רשויות ומנגנונים שונים של פיקוח וביקורת.

חוקה אין לנו בישראל, וחוקי היסוד מהווים תחליף רעוע.

גם הפרדת הרשויות היא בעייתית בשיטת ממשל פרלמנטרית כמו שיש בישראל, משום שהממשלה (הרשות המבצעת) קמה מתוך הרשות המחוקקת (הכנסת), ולכן יש לה רוב אוטומטי גם ברשות שמחוקקת את החוקים. 

מי שיכול להגביל את הממשלה והכנסת הם בתי המשפט והיועצים המשפטיים, ולשם בדיוק מכוונת הקואליציה הנוכחית. הם פשוט לא רוצים להיות מוגבלים בכוחם, וזו תמצית הסיפור של הרפורמה המשפטית. למעשה, אין לרפורמה המשפטית שום קשר לשינויים הנדרשים במערכת המשפט כמו תוספת של בתי משפט, שופטים, פרקליטים, תובעים משטרתיים, חוקרים, בתי מעצר, בתי כלא – כלומר, מה שנדרש הוא הגדלה משמעותית של כוח האדם כדי שהליכי חקירה יסתיימו מהר ודיונים משפטיים יסתיימו מהר. בנוסף, נדרש לשפר את הפיקוח והבקרה על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, אבל לא מתוך רצון להחליש, אלא מתוך רצון להשתפר ולהתייעל – כמו בכל מערכת ציבורית.

אם הקואליציה תצליח להעביר את כל הצעותיה הקשורות למערכת המשפט והייעוץ המשפטי, היא תוכל לחוקק כל חוק שהיא רוצה, להעביר כל החלטת ממשלה ללא מגבלות ולהוציא צווים ללא הגבלה. להלן מבחר דוגמאות לכך: איסור פרסום הקלטות של אנשי ציבור, איסור על אכילת חמץ, מתן אפשרות לא לשרת הומוסקסואלים, חלוקת תרומות לפוליטיקאים אביונים, ביצוע שינויים באפשרות להתמודד בבחירות או באפשרות להצביע, והיד עוד נטויה.

אזרחות לבגרות עם ארנון בן-דור