בהקשר החינוכי הענקה חומרית היא נתינה של ערכים ממשיים ומוחשיים שמספקים לילד הנאה חומרית – כמו: צעצוע, טיול, בגד שהילד חושק בו.
הענקה חומרית ניתנת כפרס או כמתנה.
פרס – הוא כל ערך חומרי שהילד תופס כתגמול על מעשיו והתנהגותו.
מתנה – היא כל ערך חומרי שהילד תופס כהענקה שאיננה תגמול.
הדגשת המילה "כל" באה להזכיר שהמושג ערך חומרי כולל גם ערכים בעלי זיקה מובהקת לתחום הרוחני. ערך חומרי יכול להיות גוגואים חסרי ערך או ספרי קודש, כלפי שניהם הילד יכול לפתח רכושנות.
מודגשת בהגדרות אלו גם התפיסה של הילד. מתנה בעיני ילד היא הענקה של משהו לא טבעי, יוצא דופן. אוכל, בגד, השקעה הורית נתפסים בעיניו כדבר טבעי. גם המחיר של המתנה אינו משנה אלא כיצד הילד תופס את הערך שלו (כמו בגוגואים או במדבקות).
הורים שראו את אי הצלחתו של בנם בחשבון פיצו אותו קבוע בממתק לאחר כשלונות במבחנים. הילד תיאר כי ההורים שלו בכלל לא רוצים שילמד חשבון כי עובדה שנותנים לו פרס בכל פעם שאינו מצליח במבחן.
הילד לא יכל לתפוס פרס קבוע כפרס תנחומים. פרס קבוע הוא פרס על הצטיינות. ההורים השקועים בתפסית עולמם לא חשבו כיצד הדברים נתפסים על ידי הילד.
במקרה זה נכון היה להעניק לילד תמיכה רגשית – חיבוק, הקשבה, תשומת לב – דברים שאינם נתפסים כמתנה.
מניעה קיצונית של פרסים גם עלולה לפתח רכושנות, מפני שהיא מגבירה את התשוקה של הילד שעשויה להגיע לרמה קיצונית.
שתי אחיות שבמשפחתן הקפידו על טבעונות קיצונית בענייני אוכל נתפסו גונבות ממתקים.
יכולתו של הילד להפנים ערכים מוגבלת, לכן יקשה על ילד להפנים ערך של טבעונות. הדבר גם ידרוש מאמץ יוצא דופן כשכל הסביבה נוהגת אחרת. גם אם מנסים להגיע להפנמה של וויתור מצד הילד, הדבר צריך להיעשות בדירוג. מניעה קיצונית מובילה לתשוקה עזה. בדומה הדבר נכון גם להקפדה על כשרות ברמה גבוהה במיוחד. במקרה כזה יש למצוא עבור הילד "פיצוי" שיקטין את תחושת הוויתור.
יש לשים לב לסביבת הילד. בגיל הרך הבית הוא הסביבה, אבל כשהילד גדל הוא מושפע גם מהסביבה ומהנורמות שלה.
סטייה חריפה מהממוצע עלולה להביא לתחושת חסר ולמיקום הערך החומרי כנושא מרכזי בעולמו הפנימי של הילד. את הממוצע קובעים ביחס לאותם פריטים שהילד רואה כהוכחה לקיפוחו. יש לשים לב, אם כן, לתחושת הקיפוח של הילד (תחושתו הסובייקטיבית). אם אינו מרגיש מקופח אין שום בעיה.
בגיל הרך מבוססת תשומת הלב על חום פיזי – מגע וחיבוק. משנות הילדות המוקדמות זקוק הילד לתוספת, הוכחה לכך שהוא בליבו של הוריו גם כשאינם בסביבתו. מתנות הפתעה קטנות יכולות לעשות זאת.
מתנה גדולה עשויה להסיח את הדעת למימד הכלכלי שבה, אך לא מתנה קטנה. יש לתת את המתנה "סתם". כאשר נותנים "רק אם יש סיבה" הדבר יכול להוביל לקיפוח רגשי – תחושת חֶסר בלתי מוגדר, שיכול להתפתח גם לנטייה חומרית חריפה.
מנהל שהיה ידוע באי הצלחה לבצע את תכניותיו תכנן טיול. מחנך הכיתה לא פרסם את התכנית אלא רק שיוצאים להתפלל במירון. הילדים הופתעו לגלות שבדרך שולבו דברים נוספים ושמחתם הייתה רבה.
ציפייה נמוכה תעורר שמחה גדולה מול ציפייה גבוהה שיוצרת השתוקקות, פנטזיה ודמיון שלא תמיד קורים לבסוף. הקלקול החומרי הוא לא תוצאת הקבלה אלא תוצאת התשוקה לקבל.
א. אין חשש שהחומר ייתפס כמטרה מפני שלא ידוע שהולך להתקבל פרס.
ב. אין ציפיות וממילא אין תשוקה.
ג. אין אכזבות.
ד. הילד תופס שהפרס לא "מגיע לו" וזה יכול לעורר אצלו הכרת הטוב.
על מנת לשדל ילד לפעולה חדשה או לפעול בהתנדבות – אי אפשר להשתמש במשמעת, אנו משתמשים בפרסים.
אבל לפעולות שהילד מורגל בעשייתן אין להבטיח פרס.
במצב של קושי (זמני) ורצון לחזק ולעודד – כאשר מסתבר שהילד יעשה את הדבר גם ללא פרס – עדיף לתת את הפרס בהפתעה לאחר מעשה. בפרס כזה יש מסר שאנו רואים את מאמציך גם כשאינך מתלונן ואנו מעריכים אותך.
עיקר ההענקות החומריות ראוי שתהיינה מתנות-הפתעה ולא פרסים המובטחים מראש.