מעשיו החיצוניים של אדם משפיעים על פנמיותו – הפנמה.
בלשון ספר החינוך: דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם ... כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
אם כן מדוע יש ילדים שהורגלו בהתנהגות נאותה פורקים עול כשהם עומדים ברשות עצמם?
קוזקים היו פרשים זריזים ופעלתניים והיו סמל לחריצות ולזריזות. אבל כשהשתחררו בזבזו את זמנם בבטלה וברביצה בהמית באכסניות ובתי מרזח שהעמיד לרשותם המלך.
מדוע זריזותם ופעלתנותם של הקוזקים לא עמדה להם כששוחררו?
מפני שכל זמנם בשירות המלך רק חיכו לרגע השחרור. כלומר למרות שהרבו פעלתנות וזריזות לא רצו להיות מושפעים ממנה בפנמיותם ואז נוצרה השפעה הפוכה – בריחה ממידות אלה.
בנסיעה עם תלמידים ברחבי אנגליה הצביע הרב דסלר על טירה עתיקה שבה יושבים אנשים אשר אוכלים לחמם במלח ושותים מים במשורה וישנים על הארץ, אך בצאתם מן הטירה אינם הופכים לאנשים טובים משהיו אלא גרועים מכך.
המקום היה בית כלא פלילי. כיוון שנפשם של האסירים לא חפצה בצנאים הקשים הם לא פעלו עליה לטובה אלא בדיוק להיפך.
דבר זה נובע ממהותו של האדם כבוחר. אדם לא נברא כדי לפעול טוב אלא כדי לבחור בטוב. לא ניתן לשלוט בנפש הילד בכפייה (פרט לדרך שתוביל לנזק נפשי) ונפש הילד מתקוממת כנגד מי שכופה עליה. לכן הפעלה ללא חינוך תייצר רק התנגדות ודחייה.
בוגרים מעידים על כך שהזניחו דברים ומצוות שכפו אותם עליהם ואם יש דברים ומצוות שכפו אותם עליהם והם עדיין מקיימים אותם – דברים אלו נעשים כשהם מלווים בהרגשת שנאה.
מטרת החינוך היא הפנמה – לסייע לילד לבחור בטוב ולשדו לרצות בערכים ולהטמיעם בנפשו.
הפעלה ללא חינוך – ללא השתדלות להיא לידי הפנמה – אינהרק הזנחה חינוכית אלא גם קלקול אקטיבי.