חינוך אינו "כל מה שעושים עם ילדים" כמקובל בשפה השגורה.
רש"י: "התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה".
בחנוכת הבית חוגגים את תחילת השימוש בביצ שאמור לשמש בית גם בעתיד. וכן בילד מבטנו לעתיד. ילד שפועל בכפיית הוריו, אין סיבה להניח שימשיך לפעול באותה דרך כשתסור הכפייה לכשיתבגר.
חינוך הוא מבט לעתיד – השתדלות להשפיע היום על התנהגות הילד [גם] בעתיד.
הפעלה היא מבט של כאן ועכשיו – השתדלות להשפיע על התנהגותו של הילד [רק] בהווה.
כאשר, כמו בדוגמאות לעיל, המחנך משקיע בהפעלה ולא עוסק בחינוך – הוא גורם לנזק. מאידך לא ניתן לוותר על ההפעלה. כיצד ניתן לעודד מי שעוד לא עשה?
רוב הכשלונות החינוכיים האופיניים לתקופתנו נובעים מחוסר האבחנה הזו שבין חינוך להפעלה.