פרוטוקול RIP

Post date: Jan 20, 2013 8:01:37 AM

Routing Information Protocol(בראשי תיבות: RIP) הוא פרוטוקול ניתוב המתבסס על ספירת צעדים (Hop Count) על מנת לבצע החלטות ניתוב.

נתב המשתמש ב־RIP מנהל רישום של כל הנתבים אותם הוא "מכיר", הרשתות המחוברות אליהן, וכמות הצעדים בכל נתיב לכל יעד (עד 15 צעדים). כאשר מגיעה חבילה אל הנתב הוא יעביר אותה בנתיב בו היא תעבור מינימום צעדים עד לרשת היעד, שיטה זו מכונה ספירת צעדים (hop count). הנתב מבקש עדכונים לגבי שינויים בטופולוגית הרשת מהנתבים המחוברים אליו כל שלושים (30) שניות, וכך הוא נשאר מעודכן לגבי שינויים בנתיבים המובילים אל היעד, ומקבל מידע על נתבים חדשים שחוברו אל הרשת.

על מנת להגידיר עבודת ראוטרים לפי פרוטוקול ניתוב כלשהו,

יש לבצע קונפיגורציה בכל הנתבים לפי 4 שלבים:

1. הגדרת/חלוקת כתובות IP לכל התקני קצה בכל הרשתות מקומיות (כולל כתובת IP של המארח, Subnet Mask, כתובת DG, כתובת DNS).

2. הגדרת רשת מקומית בראוטר ( כתובת DG = כתובת ממשק Fa שדרכה מחוברת רשת מקומית).

3. הגדרת ממשק SERIAL בראוטר (כתובת IP, Subnet Mask, Clock rate)

4. הגדרת סוג הניתוב והגדרות מתואמות (לפי סוג הניתוב).

פרוטוקול RIP (גרסה 2)

פרוטוקול RIP היה "החלוץ" בניתוב, וסיפק פתרון טוב ויעיל לחיבור בין הרשתות בתחילת דרכו. אך יחד עם גידול והתפשטות הרשת פרוטוקל ריפ נהיה לפחות ופחות יעיל וכדאי:

ראשית, פרוטוקול ריפ ביצע עדכונים באמצעות שידור BROADCAST, מה שהעמיס על הרשת. בנוסף לכך, פרוטוקול ריפ לא איפשר שימוש ברשתות בעלי סבנט מאסק משתנה (רשתות שלא בנויות לפי הקלאסים).

הפתרון לבעיות אלה ניתן בפרוטוקול RIP Version 2

RIP v2 - תמך בכתובות בעלי SM משתנה ובנוסף לכך, העברת עדכונים בו מתבצעת דרך שידור MULTICAST מה שחוסך באופן משמעותי עומס על הרשת.

בהמשך יצא עדכן גרסה נוסף לפרוטוקול RIP, פרוטוקול (RIPNg ( New Generation.

פקודות שימושיות נוספות