כתובות רשת.

Post date: Jan 30, 2013 8:01:55 AM

כתובת אי-פי (IP) היא מספר המשמש לזיהוי התקן ברשת. כל התקן רשת להיות בעל כתובת IP ייחודית כדי לתקשר עם התקני רשת אחרים. כפי שהוזכר קודם, מארח (host) הינו התקן המשדר או מקבל מידע ברשת. התקני רשת הינם מכשירים המעבירים מידע על פני הרשת וכוללים מחשבים, רכזות (hubs), מתגים (switches) ונתבים (routers). ברשת מקומית (LAN) חייב כל מארח והתקן רשת להיות בעל כתובתIP בתוך אותה רשת כדי שתקשורת בין ההתקנים תתקיים.

שמו של אדם ויתרה מזאת, טביעת האצבעות שלו, לרוב אינן משתנים. הם מהווים תווית, או כתובת לחלקו הפיזי של אותו אדם – לגוף שלו. מצד שני, כתובת הדואר של אותו אדם, מתארת היכן הוא גר, או את המקום בו הוא אוסף דואר. סוג זה של כתובת יכול להשתנות. לכל מארח (host) מוקצית כתובת בקרת הגישה לתווך (Media access control – MAC) (הסבר למטה) הצרובה לתוך כרטיס הרשת שלו (NIC). כתובת זו נקראת הכתובת הפיזית. (physical address). הכתובת הפיזית לעולם לא משתנה, ללא קשר להיכן המארח נמצא ברשת, בדיוק כפי שטביעת האצבע של אדם לא תשתנה אם הוא ישנה את מיקומו.

כתובת IP דומה לכתובת הדואר של אדם, ונקראת גם כתובת לוגית (logical address), כיוון שהיא מוקצית באופן לוגי בהתבסס על מיקומו של המארח. כתובת ה-IP, או כתובת הרשת (network address) מבוססת על הרשת הלוגית ומוקצית למארח בידי מנהל הרשת. תהליך זה דומה לאופן בו רשות מקומית מקצה שם לרחוב המבוסס על תיאור לוגי של העיר, הכפר או השכונה.

כתובת IP מורכבת מסדרה של 32 סיביות (bits) בינאריות (אפסים ואחדים). קשה מאוד לבני אדם לקרוא כתובת IP בינארית. מסיבה זו, מקבצים את 32 הסיביות לתוך ארבע קבוצות של בייטים (bytes). כל בייט מכיל שמונה סיביות ונקרא אוקטט (octet). גם בצורה זו - מחולקת לקבוצות, קשה לבני אדם לקרוא, לכתוב ולזכור כתובות IP. לכן כל אוקטט מיוצג באמצעות הערך העשרוני שלו ומופרד באמצעות נקודה. הפורמט הזה נקרא ייצוג נקודה-עשרוני (dotted-decimal notation). כאשר מגדירים למארח כתובתIP, מקלידים אותה באמצעות הייצוג העשרוני. למשל: 192.168.1.5. תארו לעצמכם שהייתם צריכים להגדיר את 32 הסיביות המהוות את הכתובת. המקבילה הבינארית לכתובת הזו היא:

11000000101010000000000100000101. מספיקה שגיאה בהקלדה של סיבית אחת כדי שהכתובת של המארח תשתנה ותימנע יכולתו לתקשר ברשת.

הכתובת הלוגית של 32 סיביות – הIP היא היררכית המורכבת משני חלקים:

1. החלק הראשון מזהה את הרשת.

2. והחלק השני מזהה את המארח ברשת.

לדוגמא : אם למארח יש כתובת IP 192.168.18.57 , שלושת האוקטטות הראשונות מזהות את הרשת של הכתובת 192.168.18 , והאוקטטה האחרונה 57. מזהה את הHOST המארח ברשת.

שני החלקים נחוצים בכתובת הIP.

זה ידוע כטיפול היררכי, כי חלק הרשת מציין את הרשת שבו כל כתובת מארח ייחודית ממוקמת. נתבים צריכים לדעת איך להגיע לכל רשת ולא את מיקומו של כל מחשב מארח יחיד.

כתובות IP מחולקות לחמשת המחלקות (classes)הבאות:

· מחלקה A class –A – רשתות גדולות, מיושמות בידי חברות גדולות או מדינות.

· מחלקה B class – B – רשתות בינוניות, מיושמות על-ידי אוניברסיטאות.

· מחלקה C class – C – רשתות קטנות, מיושמות בידי ספקי אינטרנט (ISP) בשביל לקוחות מנויים.

· מחלקה D class – D – שימוש מיוחד שנקרא: שידור-לרבים (multicasting)

· מחלקה E class – E – משמש למטרות ניסוי ובדיקה.

מסיכת תת-רשת (subnet mask)

מסיכת תת-רשת משמשת לזיהוי חלק הרשת בכתובת IP. בדיוק כמו כתובת IP, מסכת תת-הרשת היא מספר המיוצג בצורת נקודה-עשרוני (dotted-decimal notation). לרוב, כל המארחים באותה רשת מקומית משתמשים באותה מסיכת תת-רשת. מסיכת תת-הרשת ממופית לשלושת המחלקות הראשונות של כתובותIP באופן הבא:

· 255.0.0.0 – class A, מסמן את האוקטט הראשון מתוך כתובת ה – IP כחלק הרשת של הכתובת.

· 255.255.0.0 – class B, מסמן את האוקטט הראשון והשני מתוך כתובת ה – IP כחלק הרשת של הכתובת.

· 255.255.255.0 – class C, מסמן את האוקטט הראשון, השני והשלישי מתוך כתובת ה – IP כחלק הרשת של הכתובת.

ארגון הזקוק לארבע רשתות LAN אבל בבעלותו רק כתובת IP אחת מ – class B, יאלץ לחלק את כתובתclass B לארבע חלקים קטנים יותר – לסבנט אותה. סיבנוט (subnetting) הינו חלוקה לוגית של רשת אחת למספר תת-רשתות. במקרה כזה מסיכת תת-הרשת מספקת את האמצעים לחלוקת הרשת וקובעת כיצד היא תחולק. מנהל רשת מנוסה מבצע, בדרך-כלל, את הסיבנוט. לאחר תכנון וקביעת האופן בו תחולק הרשת, ניתן להגדיר את כתובת ה – IP הנכונה ואת מסיכת תת-הרשת המתאימה, לכל מארח (host) בכל אחת מארבעת הרשתות.

הגדרה ידנית.

ברשת עם מספר קטן של מחשבים, קל להגדיר את כתובות ה – IP באופן ידני. על מנהל רשת, המבין את נושא כתובות IP, לדעת כיצד לבחור כתובת נכונה לרשת, ובהמשך להקצות את הכתובות המתאימות למחשבים. על כתובת ה – IP המוקצית להיות ייחודית עבור כל מארח (host) בתוך אותה הרשת או תת-רשת.

על-מנת להגדיר כתובת IP למארח (host) באופן ידני, עליך לגשת להגדרות TCP/IPבחלון המאפיינים של כרטיס הרשת (NIC). כרטיס הרשת הינו רכיב החומרה המאפשר למחשב להתחבר לרשת. בתוך כרטיס הרשת נמצאת כתובת ה – (MAC Media Access control). בעוד כתובת IP היא כתובת לוגית המוגדרת בידי מנהל הרשת, כתובת MAC היא כתובת הנצרבת לתוך כרטיס הרשת בזמן היצור. את כתובת ה – IPשל כרטיס רשת ניתן לשנות, אבל כתובת ה – MAC לא משתנה לעולם.

במחשב המארח כתובת הMAC- Media Access Control מוקצה לכרטיס הרשת וידוע ככתובת פיזית. הכתובת הפיזית נישארת זהה לא משנה באיזה מקום מונח המארח, באותו אופן שטביעות אצבע נישארות עם האדם ללא קשר למקום עליו הולך האדם.

*השם וטביעות האצבעות של האדם בדרך כלל לא משתנים. הם נותנים לנו תווית או כתובת להיבט הפיזי של האדם- הגוף.

ההבדל העיקרי ביניהם הוא שMAC מעביר פריימים בתוך רשת מקומית LAN , והIP מעביר פריימים מחוץ לרשת מקומית LAN.

Frame – זו היא חבילת מידע (פאקטה) שנוסף עליה המידע על הכתובת, המחובר בסוף ובהתחלה של הקובץ לפני שליחתו ברשת. לאחר שהפריים מגיע לרשת המיועדת הMAC מביא את הפאקטה ליעד הסופי.