שמות האדם

קורא נכבד ונבון

הנה ידוע את חשיבות שמו של אדם אשר שורשו מושרש בגבהי מרומים, וחיותו וקיומו של האדם מושפעת משמו אשר ניתן לו ביום הולדתו. ונציין בהמשך כמה דוגמאות אשר מובאות בתנ"ך ובדברי חכמינו זיכרונם לברכה, ובאמת חשוב להבהיר שלא רק שמות האדם משפיעות על האדם אלא כל שם דבר משפיע ודרכו נמשך מציאותו וקיומו של הדבר, ובהמשך לזה אנו מוצאים בדברי החכמים במדרשם (בילקוט שמעוני) שאמרו שאחד מהדברים שנבראו לפני בריאת העולם הוא שמו של מלך המשיח ומביאים הוכחה לדבריהם מהפסוק שאומר לפני שמש ינון שמו ופירושו כך לפני השמש שהוא כינוי למשיח נברא שמו שהוא ינון ודי בזה להבין את חשיבות השם שלא נאמר שבריאתו של מלך המשיח הוקדם לבריאתו של עולם אלא רק שמו של המשיח הוקדם מכיוון שבאמת שורשו ועצמותו של האדם הוא שמו ומכיוון שכבר נברא שמו של מלך המשיח כבר הוכן עניינו ומהותו בכדי שכשיגיע זמנו ירד וישתלם בכל בחינותיו עם הנפש רוח נשמה חיה ויחידה שלו שזהו שלמותו השלם לצורך תפקידו המרומם, וגם אנו רואים שגם לאדם הראשון לפני שחטא באלוהים על ידי אכילתו מעץ הדעת טוב ורע אשר הצטווה לא לאכול ממנו, ניתנה לו את הכבוד והזכות לתת שמות לכל הנבראים אשר היו לפניו כמו שכתוב (בראשית.ב, י"ט) וייצר יהוה אלוהים מן האדמה את כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, ופירשו על הפסוק הזה בספר הזהר (בזהר הנעלם בז"ח תס"ה) אמר רבי יעקב בר אידי חכם היה אדם הראשון שהיה מכיר ויודע לכל מי שהיה בו נפש חיה ולמי שהיה בו נשמה וכשבאו אצלו הכיר את כולם וזה מה שכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו מתבאר מדברי הזהר שכדי שאדם הראשון יוכל לתת שם מתאים לכל נברא היה צריך להכיר בנפשו ובנשמתו הרוחנית ואז היה יכול לקבוע פה בעולמנו את שמו האמיתי אשר היה מתאים לפי מהותו הרוחני. וגם אבינו אברהם ע"ה נקרא בשם אברהם על שם שעתידים לצאת ממנו המון אומות ככתוב בתורה (בראשית.י"ז, ו) והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך והפרתי אותך במאוד מאוד ונתתיך לגוים ומלאכים ממך יצאו, והנה באמת אברהם זכה להיות אב המון גויים שממנו יצאו בני ישראל ובני ישמעאל ובני עשיו והכול היה רמוז בשמו אב הרם. וכן לבנו יצחק אשר נקרא כך על שם הצחוק אשר צחקה אימו כאשר התבשרה מהמלאכים שבעוד שנה מאותו הזמן אשר דיברו איתה תתעבר ותלד בן לאברהם, ובאותם ימים כבר היו זקנים מאוד ולכן צחקה שרה לאמור ואדוני זקן, ועל שם אותו צחוק נקרה בנה יצחק באמרה צחוק עשה לי אלוהים, והנה כל חייו של יצחק התהלך בדרך הזה של הצחוק כמו שמצאנו בשעת העקידה אחרי אשר הצטווה אברהם אביו להעלות את בנו יחידו לקורבן עולה וכפי שנצטווה כן עשה והשכיב את בנו יצחק על המזבח וכאשר שלח את ידו לשחטו נשלח מלאך ממרום כדי לעכבו מלשחוט את בנו יחידו ואז העלה אברהם שה לעולה במקום בנו יצחק, וכן בסוף ימיו של יצחק כאשר הזדקן ומצווה לבנו הגדול עשיו להכין לו מטעמים כאשר נפשו אהב וכדי לברכו לפני מותו, והנה רבקה אשתו שמעה את דברי יצחק שברצונו לברך את בנו עשיו ולא את יעקב ומכיוון שהיא ידעה שיעקב היה ראוי לפי מעלתו לקבל את הברכות ולא עשיו, ולכן מצווה את יעקב ללבוש את בגדי בנה עשיו כדי שאם אביו יבא לבדוק ולמשש אותו כדי לדעת אם באמת זה עשיו או יעקב ירגיש את עשיו ולא ישים לב שזה לא, כי באתו הזמן יצחק היה עיור מזקנה ועינו כהו מזוקן, וכך באמת היה כי יצחק הרגיש שקולו קול יעקב אז בקש ממנו להתקרב כדי לבדוק מי הוא באמת אשר קורא לעצמו עשיו וכשהעביר את ידו עליו השתכנע שזה באמת עשיו ובירך אותו בכל ליבו וככה יעקב אבינו קיבל את הברכות מאביו יצחק. וכן אצל יעקב שנקרא שמו יעקב על כי ידו אחזה בעקב עשו אחיו ביוצאם מרחם אימם ובסוף כשראה עשו שיעקב התחכם עליו בלי שישים לב פעמיים, פעם ראשונה כשלקח ממנו את הבכורה ופעם שנייה כשלקח ממנו את הברכות אמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי, והנה כל ימיו של יעקב התנהל בצורה הזאת בן לטוב ובן למוטב, כי גם לבן רימה את יעקב אחרי שבע שנות עבודה שיעקב עבד בשבילו תמורת רחל ביתו לאישה שאותה כל כך אהב ובסוף נתן לו את לאה שלא ברצונו ולא הסכים לתת לו את רחל רק אחרי שבע שנות עבודה נוספים תמורתה. וכן בני יעקב כשמסרו את יוסף למצריים לאביהם לא סיפרו לו את האמת כמו שמסופר בתורה (וישב ל"ז ל"א) ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתונת בנך היא אם לא ויכירה, ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתיהו טרוף טורף יוסף, והכול כדי שלא ידע את האמת שמכרו אותו לעבד לישמעאלים. ועוד מצאנו שה' שלח את נביאו ישעיה לאחז מלך יהודה שהיה רשע שאמרו עליו חז''ל (במדרש תהילים ב') שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות מלעסוק בתורה, והנה בימיו עלה רצין מלך ארם להלחם בו וכבש את הגלעד והגליל והגלה את תושביהם, וזו הייתה תחילת 'גלות עשרת השבטים', והנה הנביא בא לבשרו שהנה ה' נותן לו אות, והנה אשתו הצעירה הרה ויולדת בן ותקרא לו אמו על ידי רוח הקודש שתשרה עליה עמנואל, והוא היה המלך חזקיהו הצדיק אשר הציל את בני ישראל מאויביו וקירב את לב בני ישראל לאביהם שבשמים, עד כדי כן שחכמינו אמרו עליו שהיה ראוי להיות המשיח, והנה השם שאימו נתנה לו סימל את כל תקופתו כמלך על יהודה ועל הרווחה והתשועה שעשה השם בימיו כאשר בלילה אחת הושמד כל חיל סנחריב כאשר בא לכבוש את ירושלים עיר הקודש, בהיותם נמים את שנתם מסביב לחומות ירושלים, כדי לאזור כוח ולהלחם למחרת בחוזקה עם עם ישראל ולכבוש את ירושלים, האדון ברוך הוא פתח את שערי שמיים בזמן שהמלאכים היו שרים את שירתם לאל יתברך, ובשומעם את שירת המלאכים פרחה נשמתם ולא נשאר בהם עד אחד, וזה כבר היה רמוז בשם המלך שנתנה לו אימו עמנואל. והנה בא ותראה כמה חשיבות מייחסים לשמו של אדם בספר הזהר (ג. קי"א א. קל"ג) שנאמר שם ששינוי השם שינוי מקום ושינוי מעשה קורעים גזר דינו של אדם והוסיפו בחשיבותו של שינוי השם עד שאמרו שהמשנה את שמו מתכפרים לו עונותיו ומכאן שורש העניין הנהוג להוסיף שם לחולה שנמצא בשעת סכנה ל"ע כדי לקרוע את רוע גזר דינו ועל ידי שמוסיפים לו שם חדש מתחדש חיותו ונמשך לו חיים משם אחר שאין עליו קטרוג חס ושלום וכמו שמצינו בתלמוד ירושלמי את המקור ושורש העניין אשר משם לומדים שניתן להבין משמו של דבר על מהותו כי שמה מבואר (ראש השנה ג.ט) שבזמן שבני ישראל היו במדבר והיו ניזוקים על ידי הנחשים, אמר השם למשה עשה לך שרף ושמת אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי ולא פירש לו השם מה זה שרף והיה משה תמיה בדעתו וחשב וכי מה הנחש עושה לאדם האם לא שורף אותו על ידי הארס אם כך דן משה מדעתו שהכוונה של שרף הוא נחש וכך עשה את נחש הנחושת, כדי שכל מי שננשך על ידי נחש יבא ויתרפה על ידי הנחש הנחושת שעשה כדבר השם, ואומרת הגמרא שמכאן היה דורש רבי מאיר בשמו של אדם כי כמו שהשם לא אמר לו לעשות נחש מנחושת אלא אמר לו לעשות שרף שהיא פעולת הנחש וסמך על משה שיבין מדעתו שהתכוון להגיד לו לעשות את נחש הנחושת כך גם שמו של אדם לפי עניינו ומשמעותו גם נדע את מהותו של האדם הנקרא בשמו. ומסופר בתלמוד בבלי (יומא פג:) שרבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי היו הולכים בדרך ורבי מאיר על כל אכסניה שהיו מתאכסנים היה בודק בשמו של בעל האכסניה כדי לדעת אם הוא אדם טוב וישר או לא ולפי זה היה מחליט אם ללון שם או להמשיך בדרך, עד שימצאו בהמשך בעל אכסניה שיהיה הגון יותר להתאכסן אצלו. וכבר ביאר רבנו האריז"ל שרבי מאיר היה גלגול של אדם הראשון ומכיוון שבגלגולו הראשון השם נתן לו חכמה כדי לדעת מהותו של כל נברא כדי שיוכל להתאים לו שם לפי עניינו כך גם היה רבי מאיר בודק בשמו של אדם ומאותה חכמה שניתנה לאדם הראשון היה יודע להבין לפי שמו של אדם את מהותו, ושאר החכמים רבי יהודה ורבי יוסי לא היו בודקים בשם, והנה הגיעו החכמים הנ"ל לאיזה עיר ביום שישי סמוך מאוד לזמן כניסת השבת וחיפשו בדחיפות אכסניה כדי להתאכסן בה את בשבת, ומצאו אכסניה אשר הייתה שייכת לאיש ששמו כידור. אמר בלבו רבי מאיר כנראה שהוא אדם רשע ולא אמין כמו שכתוב בתורה כי דור תהפוכות המה (דברים ל"ב) ורבי יהודה ורבי יוסי שלא היו בודקים בשמו של אדם הפקידו את ממונם אצלו ורבי מאיר שכן היה בודק בשם לא רצה להפקיד אצלו את ממנו, והלך וחיפש בסביבה מקום ראוי כדי להטמין את ממנו במשך השבת, ומצא שמאחורי בתו של כידור יש שם קבר שבו היה קבור אביו של כידור והטמין את ממונו שם ולא סיפר לאיש דבר, ובאותו הזמן כידור הלך לישון כדרכו לנוח בערב שבת, ומתעורר פתאום ורץ לחכמים לספר להם את חלומו אשר חלם שהנה הוא רואה בחלומו את אביו המצווה לו ללכת לחפש בקברו אשר טמון שם צרור ובו כסף רב, מיד ענה לו רבי מאיר בחכמתו שמקובל אצלו מאבותיו, שכל החלומות שאדם חולם בערב שבת אין בהם שום תועלת כי הם חלומות של הבל, והתכוון לדחותו כדי שלא ילך ויגנוב לו משם את צרור כספו, והיה רבי מאיר כל השבת עוקב שלא יתקרבו לקבר ששם הטמין את כספו במשך השבת והכול עבר בשלום, למחרת באו החכמים רבי יהודה ורבי יוסי לבקש מכידור את צרור כספם אשר הפקידו בידו בערב שבת, ומה מאוד התפלאו מלשמוע שכידור לא זוכר במה מדובר וטוען שמעולם לא הפקידו כסף בידו, מיד הלכו החכמים לרבי מאיר וסיפרו לו את המקרה הרע אשר אירע להם, והנה רבי מאיר שאל אותם בתמיהה וכי לא שמתם לב מה המשמעות של השם שלו שמשמו יכולתם לדעת שהאדם הזה הוא לא הגון, שאלו אותו ואם באמת אתה שמת לב, למה לא הזהרת אותנו שהוא אדם רע, ענה להם רבי מאיר זה שאני חששתי שהוא בן אדם רע לפי השם זה היה רק חשש בעלמא, ואינני יכול להגיד לאחרים להיזהר ממנו וודאות כי הלא כל אדם בחזקת כשרות עד שלא הוכח אחרת, ולבנתיים הלכו החכמים בדרך והגיעו לשוק ופגשו את כידור וראו שבין שערות השפם נשארו סימני עדשים וידעו שבאותו יום כידור אכל תבשיל עדשים, מיד הלכו לאשתו וביקשו ממנה בשם בעלה את צרור כספם אשר הפקידו בידו ונתנו לה אות כדי שהיא תדע בוודאות שהם נשלחו על ידי בעלה כידור, שבאותו יום אכלו שתיהן תבשיל עדשים, ראתה האישה שהאות אשר בידיהם אמיתי, האמינה האישה לדברי החכמים והחזירה את צרור כספם בשלמות, וממשיכה הגמרה לספר שכשהרשע כידור חזר לביתו ושמע שאשתו החזירה את הכסף לחכמים, כעס עליה והרג אותה שר"י, והחכמים המשיכו בדרכם והנה בערב חיפשו שוב אכסניה ומצאו אחת כזאת אשר בעלת האכסניה שמה בלה, מיד סירבו שלושת החכמים להתאכסן שם כי אמרו שאולי היא מרשעת כמו שכתוב בספר (יחזקאל כג) בלה נאופים. והנה הארכנו להביא די הוכחות מהתנ"ך ומדברי חכמינו אשר כולם מורים אשר יש לשמו של אדם משמעות מסוימת אשר ניתן מהשם לדעת על מהותו של האדם...