עבר הווה ועתיד בקבלה

קורא יקר, אין זה סוד שאנחנו שייכים לעם מיוחד במינו, עם שהעבר שלו מלא תהפוכות ושינויים, עם שמיום קיומו לא נח ולא שקט לא בינו לבין עצמו, ולא בינו לבין שאר האומות. עם שהתמודד עם קשיים עצומים בין אם זה היה במצרים, שהעבידו את אבותינו בעבודה קשה בחומר ובלבנים, וגם אחרי שהשם הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והוליך אותנו לקבלת התורה בהר סיני, כבר ידוע בשער בת רבים שהמעמד לא צלח במיוחד, כי העם סר מהר מן הדרך ועשו להם עגל מסיכה, וחזרו למנהגים הישנים שהיו רגילים להם במצריים לעבוד עבודת אלילים, וכל זה בגלל איחור של אדונינו משה בכמה שעות לפי דעתם, וכבר העם מיהר לעשות לעצמו אלוהים אשר ילך לפניהם. וכן בהמשך הדרך אחרי שמשה רבנו הוריד את הלוחות השניים מההר ונתן להם את התורה, בכל זאת חזרו פעם אחר פעם לנסות את השם, עד אשר נגזר עליהם למות במדבר אחרי שמאסו בארץ חמדה, ורק יהושע בין נון וכלב בין יפונה נשארו בחיים מאנשי אותו הדור וזכו להיכנס לארץ. גם אחרי שיהושע כבש את הארץ וחילק אותה לשבטי ישראל, אפשר היה אולי לחשוב שהנה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה בארצנו היפה והנחמדת, אבל לא כך היו פני הדברים כידוע לכל מי שקרא את ההיסטוריה של עם ישראל, כמתוארת באריכות בספר שופטים, שמואל, מלכים ודברי הימים. ששם מתואר כל המאורעות של עמנו עד בניין בית המקדש השני, וגם אז אחרי שהעם עלה מהגולה וזכה להקים מחדש את בית מקדשינו ולכונן את המלוכה מחדש על ידי מלכות החשמונאים, לא החזיקה מלכותם בידם כי נלקחה מידם על ידי עבד נרצע, שעליו נאמר עבד כי ימלוך, אשר הרג את כל צאצאי מלכי החשמונאים, עד אשר הגדיל לעשות הרע בעיני השם, והרג את רוב חכמי ישראל, מפחד שמה יערערו על מלכותו, הלא הוא המלך הורדוס הגדול. ומאז התקיים בנו שנות ראינו רעה, על ידו ועל ידי שאר המלכים יוצאי חלציו אשר מלכו אחריו, עד אגריפס המלך האחרון אשר מלך בעמינו ובימיו נפלה עטרת ישראל בידי זרים, והתקיים בנו הפסוק "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה", מרוב המלחמות שהיו אז בין האויבים מבחוץ ומבית, שמרוב מלחמות ושנאה שהיו בין הכתות השונות בתוך העם, נהרגו יותר אנשים בינם לבין עצמם יותר ממה שהרומאים הרגו בנו, עד כדי כך, שלפי דברי יוסף הכהן שהיה באותם הימים סופרו האישי של מפקד הצבא הרומאי טיטוס, נאמר למפקד הרומאי טיטוס על ידי יועציו להימנע מעימות עם היהודים, כי ברגע שיש הפוגה מהמלחמה, הם רבים ונלחמים ביניהם, עד כדי כך, שבתוך זמן קצר לא יישאר שם אף אחד ותוכל להיכנס בשערי ירושלים באין מפריע. כל זה היה מכיון שהגיעו ימים שלא היה כיון ודרך משותפת, אלא איש הישר בעיניו יעשה, ורק בכוח הזרוע חשבו לשלוט ולמלוך, ולא ידעו שהדבר היחיד שאיחד את העם היה תמיד האידיאל היהודי והדבקות באל חי, אשר נתן להם כוח עליון ששום רע לא יוכל לשבור את רוחם, והנה ברחמי השם אשר עמד בהבטחתו לאבותינו שלא יכלה זרעם לעולם ועד, והיא זאת שעמדה לאבותינו ולנו, שהדברים שיעצו לו יועציו לא נכנסו באוזניו של אותו רשע, כי רצה להשיג את הניצחון על ידי כוח צבאו האדיר אשר כבר כבש ושלט בכל העולם כולו בכוחו הגדול, ולא להתבזות בעיני עמו שדווקא בירושלים אשר היה כאין בעיניו, נגד ממלכות עצומות אשר ניצחו אותם ביד חזקה בזמן מועט, וכאן בירושלים כבר כמה שנים לא מצליח להכניעם, ורק לאחר שלא ישאר אף אחד יצליח להשתלט עליה ולכובשה הדבר יראה על חולשתו הגדולה, ולכן המשיך בלחימה, עד שלדאבוננו כבש את ירושלים היפה, ושרף את בית המקדש האהוב והיקר, ולקח איתו אלפים ורבבות מאחינו בשבי. מאז התפזר עמינו לארבע רוחות השמים עד היום הזה, ואין צורך להאריך ולספר את קורות העם היהודי בארצות הניכר, את הסבל והייסורים וההשמדות במשך הדורות, עד אשר מן השמיים ירחמו עלינו ויאמרו לצרותינו די וישלחו את משיחנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון ...

והנה המתבונן במאורעות של עמינו, שואל את עצמו, האם יד המקרה פגעה בנו ונשלחנו לאל הלא נודע, או אולי כן יש יד נעלמת שמכוונת את הדברים לכוון מסוים ורצוי לסיבה נודעת מאיתו, ובנקודה הזאת נחלקו הדעות, וכל כת מביאה הוכחות לדבריה בין מן המוסכם ובין מן ההיגיון האנושי ובין מן הכתוב. והולכות הכתות ומתחזקות בדעותיהם ונפרדות דרכיהן מהאחרים החושבים הפך מסברתן, כי הנה יש כת אחת שטוענת שהכול במקרה וכל אחד לפי גורלו, השתדלותו, וחכמתו הפרטית ככה הצלחתו, וכתוצאה מזה רק אחרי מעשה אפשר לשבת ולספר את העבר, אבל לא מראש, כי אין הדבר תלוי רק בהם ובמזלם אם לטוב ואם לרע. ויש כת אחרת הטוענת שהכול לפי מעשיהם, אם מעשיהם טובים וישרים אז האלוהים עוזר להם להצליח במעשיהם ולהתרומם מבין האומות, ואם לאו הם נענשים על ידו ומאבדים את שמירתם מלמעלה וכבודם נשפל עד עפר ומוצאים את עצמם זרוקים ונאנחים תחת סבלם של אומות העולם כזרים, עד אשר ישוב לבבם ויתחרטו על מעשיהם ויראה השם ויקבל את תשובתם וירחם עליהם, ויחזירם אל ארץ המובטחת וישבו בה בשלוה רבה. והנה יש דעה שלישית לא נודעת כמעט, שעליה אנו מתבססים בהמשך דברינו שטוענת, שגם אם באמת לפי השתדלותו של האדם וחריצותו ככה הצלחתו, וגם אם מעשיו רצויים לפני האל אז את ברכתו הוא שולח, בכל זאת האמת היא שהדברים תוכננו במחשבה תחילה על ידי המאציל יתברך שמו, כי הוא ברא את עולמו במחשבה וברצון אלוהי, ומביט מראשית אחרית להביא את עולמו לתיקון השלם אשר עלה במחשבתו, ולכן אין לתמוה אם ניתן לדעת מראש את מאורעות העולם אשר יקרו במשך הזמן, כי הכול צריך לשוב לאלוהות אשר נתן לבריאתו מציאות וקיום תמידי לכבודו, כמאמר הכתוב כל מה שבראתי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכל המאורעות אשר היו ויהיו בעולם הם כולם לפי הכוונה התכליתית אשר עלתה ברצונו יתברך בזמן בריאת העולם. ובאמת ובתמים אומר כי אם הייתי רוצה להוכיח ולהסביר את עומק הסוד הגדול הזה אשר מתבאר מתוך כתבי המקובלים הקדושים נשמתם עדן, המלאכה הייתה רבה וארוכה מאוד, ולכן לא יכולתי לתת לפניך קורא נבון את התורה העמוקה הזאת, אלא הבאתי מהלך לפי אותיות התורה אשר לפי סודם ניתן להבין קצת את העבר ההווה והעתיד, ואם ירצה ה' בהרצאות אשר אני אעלה לאתר אשתדל להסביר יותר את הנושא החשוב הזה לאין כמוהו, ובתקווה שהקוראים הנכבדים ייהנו וידונו אותי לטובה, גם אם יהיו דברי לא מובנים כי מרוב עומק הסודות קשה מאוד להסבירם, ובכל זאת על חסדי ה' סמכתי שייתן לי חן בעיני כל רואי ויגמלני חסדים טובים לי ולכל בית ישראל...