שאלות נפוצות

?איך סופרים זמן בהריון

הספירה המקובלת בכל העולם היא ספירת שבועות מהיום הראשון של הוסת האחרון שהגיע. מדוע? כי פעם אף אחד לא ידע לבדוק ביוץ, ולא היה שום תאריך תאחיזה בחישוב גיל ההריון חוץ מתאריך שבו התחיל הוסת האחרון. בהמשך החוקרים הבינו, שההתעברות (יצירת העובר) מתרחשת כשבועיים מתחילת הוסת, בסמוך לביוץ, אבל אף אחד כבר לא טרח להחליף את שיטת הספירה המקובלת בעולם שלם. זה נוח – וזה נשאר כך.

נשים שטובלות במקווה יודעות תאריך שלפניו הן בטוח לא נכנסו להריון. אבל זה לא אומר שההריון נוצר בדיוק בתאריך של הטבילה. בדומה, לנשים שלא שומרות נידה, לא תמיד ההתעברות מתרחשת שבועיים מתחילת הוסת. כל זה כי לפעמים הביוץ, שהוא תופעה הכרחית לתהליך ההתעברות, מתרחש לא שבועיים לאחר תחילת הוסת, אלא מאוחר יותר. ואז לא תאריך וסת האחרון, ולא תאריך המקווה לא אמינים לקביעת גיל ההריון.

לעומת זאת, קביעת גיל ההריון לפי אולטרסאונד ב-12 שבועות ראשונים להריון לא תלויה בשום תאריך ייחוס. על בסיס מדידות אמיתיות של עוברים עם גיל הריון ידוע נבנו טבלאות של אורך העובר ביחס לשבוע ההריון. כאשר באולטרסאונד מתבצעת מדידת העובר, התוצאה היא במילימטרים, ואז לפי הטבלה המחשב משייך את המדידה לשבוע הריון מתאים. כך אפשר לקבוע גיל הריון לפי מדידת אולטרסאונד, ולחשב "בדיעבד" תאריך וסת אחרון מחושב, שממנו יהיה נוח לחשב את כל תאריכי ההריון.

בשלבים מתקדמים של ההריון דיוק המדידות באולטרסאונד יורד בהרבה, ולא כדאי להסתמך עליהן בקביעת גיל ההריון.

לסיכום – תאריך חישוב ההריון נקבע על פי הוסת האחרון, או על פי האולטרסאונד הראשון שבוצע – מה שמדויק יותר.

?איזו סקירה לבחור

סוגיה ממש לא פשוטה, כי בסופו של דבר היא תלויה בבחירה החופשית של בני הזוג.

הסקירה המאוחרת מתבצעת בשבוע 20-25 להריון. בתקופה הזאת ניתן להדגים את רוב אברי העובר ולתת דעה מקצועית לגבי התפתחותם. לכן הסקירה המאוחרת היא זו שמומלצת ע"י הארגונים הבינלאומיים המקצועיים, והיא זו שמתבצעת במסגרת קופת החולים. היא כוללת רשימה סטנדרתית של האיברים הנבדקים שגם כן נקבעה ע"י ארגוני המומחים הבינלאומיים.

לעתים נדירות בסקירה מאבחנים מום עוברי שלא ניתן להתקיים איתו מחוץ לגוף האם. במקרה כזה אין טעם להמתין 9 חודשים להתפתחות עצמונית של הלידה ומות ילוד מיד לאחר היוולדו. מומלץ להפסיק את ההריון מוקדם ככל האפשר, כדי לגרום כמה שפחות נזק גופני ונפשי לאם, ולאפשר לזוג לנסות את מזלו בהריון הבא.

במטרה הזאת נוצרה הסקירה המוקדמת שמתבצעת בשבועות 14-16 להריון. יש מצבים או מומים שלא ניתן לאבחן אותם בסקירה המוקדמת, אבל רוב המומים הקשים ניתנים לאבחון כבר בשבועות האלה. בנוסף בסקירה המוקדמת ניתן להדגים סמנים לתסמונות כרומוזומליות – נגעים קטנים בגוף העובר שהם לא מומים, אך במידה וקיימים, מעלים את הסיכון לתסמונת כרומוזומלית, ואז מכוונים את הזוג לביצוע בדיקה פולשנית המאבחנת (או שוללת) נוכחות של תסמונת כרומוזומלית אצל העובר. ניתן לבצע את הסקירה המוקדמת במכוני אולטרסאונד פרטיים, במסגרת הביטוחים המשלימים.

גם את הסקירה המאוחרת ניתן לבצע במכונים הפרטיים. המכון מתחייב לאותה הרשימה הסטנדרטית של איברים ואפילו מעבר לכך, ובנוסף מקדיש למטופלת יותר זמן לבדיקה. כתוצאה מכך – יותר סיכוי לאבחון מומים זעירים ויותר זמן להסברים המתאימים.

במציאות שלנו כעת מומלץ לבצע את שתי הסקירות, אבל בסופו של דבר בני הזוג מחליטים האם יש להם העדפה מסויימת מבחינת השקפת העולם או עניינים כספיים.

?מה זה בעיה כרומוזומלית

כל אחד מאיתנו נולד עם מטען גנטי מסויים, מא שנקרא DNA. המטען הזה נמצא בכל תא ותא בגוף, ארוז בצורות מבנה שנקראות "כרומוזומים". לכל בני האדם יש אותו מספר כרומוזומים – 46, או 23 זוגות, מתוכם זוג אחד – כרומוזומי המין. כל הזוגות ממוספרים, וזוג של אותו המספר זהה בצורתו בכל בני האנוש. לפעמים בזמן חלוקת התאים חלק מהכרומוזומים נשמטים, נשברים, או להיפך – מצטברים כרומוזומים עודפים. כתוצאה מכך נוצרים עוברים לא תקינים – במעט או בהרבה. לפעמים מדובר בבעיות קלות, כמו קומה נמוכה או ליקוי פיריון. ולפעמים מדובר בבעיות בריאות כה קשות שלא ניתן להתקיים איתן מחוץ לגוף האם. תסמונת דאון היא הדוגמה האופיינית לבעיה כרומוזומלית – מדובר בעודף של כרומוזום מספר 21 (שלושה במקום שניים).

?מדוע כל הזמן מדברים על תסמונת דאון

כי תסמונת דאון היא הסיבה השכיחה ביותר לפיגור שכלי בעולם. ולא רק זה – אחוז גבוה של אנשים הסובלים מתסמונת זאת בנוסף סובלים ממומים מולדים בלב או מערכת העיכול, והרבה מאוד מהם אנשים חולים ממש. הענין הוא, שעובר עם תסמונת דאון בהחלט יכול להמשיך לחיות אחרי שהוא יוצא מתוך הרחם, והמשפחה נאלצת להתמודד עם הבעיות שלו לאורך שנים רבות. מי מההורים שמוכן לכך – כל הכבוד לו, אבל יש בעולם מספיק אנשים שלא מסוגלים למעשה גבורה שכזה. לכן ברוב חלקי העולם מקובל לתת לזוגות בהריון עם תסמונת דאון אופציה להפסיק את ההריון. ואיך יודעים שאכן מדובר בסתמונת דאון? קודם כל לכל אישה בהריון מגיע לבצע בדיקות לא פולשניות (אולטרסאונד, בדיקות דם) שמגדירות את הסיכון שלה לתסמונת דאון בהריון הנוכחי. במידה והסיכון הוא גבוה, מומלץ לאישה לבצע בדיקה פלשנית – דיקור מי שפיר או בדיקת סיסי שליה – כדי לבדוק תחת מיקרוסקופ את תאי העובר ולאחבן סופית, האם מדובר בתסמונת דאון או לא.

אף אחד לא מכריח

עקרון מאוד חשוב שתקף לא רק במהלך ההריון אלא בכל מעקב או טיפול רפואי בכלל. רוב הבדיקות שמתבצעות במהלך המעקב הן בדיקות לא פולשניות שמטרתן לקבוע, האם יש צורך במעקב צמוד יותר (למשל, מעקב לחץ דם כל שבוע במקום כל חודש), או צורך בבדיקות נוספות, פולשניות יותר. אותה המשמעות קיימת גם לתוצאות הבדיקות הפולשניות – האם מומלצת התערבות כלשהי, או שניתן להמשיך מעקב רגיל. בכל שלב, בכל תוצאה בני הזוג מקבלים יעוץ מקצועי כיצד כדאי להתקדם, אבל אף אחד לא מכריח אותכם בביצוע. לדוגמה, אם ביצעתם סקירת מערכות ונמצא בה מום לב, והומלץ לכם לבצע אקו-לב עובר (בדיקת אולטרסאונד לא פולשנית מכוונת למבנה לב), אתם אלה שמחליטים האם אכן לבצע אותה. דוגמה נוספת: אם ביצעתם "סקר משולש" וקיבלתם בתוצאה "סיכון גבוה לתסמונת דאון", ההמלצה היא לבצע דיקור מי שפיר ולאבחן סופית, האם מדובר בתסמונת דאון או לא. אבל רק אתם מחליטים האם אכן לבצע דיקור אבחנתי, מותר לכם להישאר באי-וודאות עד סוף ההריון. גם אם ביצעתם דיקור מי שפיר, וגיליתם שאכן מדובר בתסמונת דאון, אף אחד לא מחייב אתכם להפסיק את ההריון! אבל כדי שתקבלו החלטה נכונה, כדאי מאוד לקבל יעוץ מפורט ומסביר מהרופא המטפל לגבי הבדיקה שבמחלוקת, ולידע אותו על החלטתכם הסופית.