ממיסים פחמימניים הלוגנים

ברובם תרכובות של כלור, והם מופיעים בשימוש יומיומי כנוזלים יציבים, בלתי דליקים, נדיפים (התאדות מהירה), בעלי רעילות גבוהה (נרקוטיים), אשר יכולים להתפרק בחום לחומרים רעילים נוספים כגון חומצת מלח, כלור, פחמן חד-חמצני ודו-חמצני ופוסגן (גז רעיל מאוד).

הם שייכים לקבוצת הממסים האורגניים האליפטיים (הרכב של שרשרת פתוחה), רוויים או בלתי רוויים, שהם ברובם פחמימנים כלוריים. תכונות בולטות המאפיינות את הקבוצה: יכולת טובה להמס שמנים, שומנים, דונג ושעווה. הם יציבים לאורך זמן ולפיכך אינם מתפרקים בקלות (אלא אם כן הם נתונים בחום גבוה). לכן הקבוצה משמשת לשלל שימושים בתעשייה. נוסף על כך, ממסים הלוגניים אינם דליקים ולכן משמשים תחליף לממסים הארומטיים; במגע עם מתכות כגון אלומיניום, הם יוצרים תגובות כימיות מסוכנות ורעילות; נדיפים מאוד (פוגעים בשכבת האוזון, למשל החומר CFC שמוכר לנו מתרסיסי ריח).

מקומות עבודה שיש בהם חשיפה תעסוקתית לעובדים הם מקומות המייצרים חומרים אלה. החומרים גם משמשים בתעשייה לניקוי של חומרים אחרים: של מתכות בתעשייה ההנדסית; בתעשיות האלקטרוניקה לניקוי חומרים בלי לפגוע במכשיר עצמו; בניקוי יבש של בגדים וטקסטיל. הממיסים הכלוריים משמשים, בין השאר, גם למיצוי שמנים ושומנים ובתעשייה הכימית ובמעבדות, וכן להסרת צבעים ובטיפקס.

הייצור של ממסים הלוגניים והשימוש בהם כרוכים בחשיפה תעסוקתית (קצרה או ממושכת) ועלולים לגרום לתופעות מקומיות של גירוי בעור, בעיניים ובדרכי הנשימה ועד פגיעות מערכתיות, לרבות נזק למערכת העצבים המרכזית, לכבד, לכליות, לעור וללב. בארץ, הנזק הבריאותי מוכר כמחלת מקצוע.

ממסים הלוגניים יכולים לחדור לגוף האדם בשלוש הדרכים: דרכי הנשימה שהן הדרך העיקרית לחדירה; דרך העור לאחר מגע; דרכי העיכול בעקבות תאונה או היגיינה לקויה. בטבלה הבאה מפורטים דרגות הרעילות ואיברי הפגיעה עקב חשיפה לכמה ממסים בולטים.

דרגת רעילות: - =אין; + =נמוכה; ++ =בינונית; +++ =גבוהה