גורמים מזיקים שונים

1. פורמלדהיד

חומר כימי (CH2O או HCHO) שיש לו שמות רבים. גז חסר צבע, בעל ריח חריף ומגרה, שיכול להופיע בשיווק מסחרי כתמיסה מימית (פורמלין) או בצורה מוצקה. זהו חומר דליק, נפיץ, מגיב על חומרים רבים אחרים, ויכול להתפרק לאדים רעילים ולגזים כגון CO ו-CO2.

הפורמלדהיד נפוץ מאוד בסביבה הביתית והתעשייתית. הוא משמש חומר גלם בסיסי לפחות ב-85 תהליכים תעשייתיים ובייצור של מאות מוצרי צריכה יומיומיים. הוא משמש מרכיב עיקרי למשל לבידוד בבנייה; בתעשיות מגוונות כגון תעשיית הצבעים והלכות, הדבקים, העץ, מוצרים פלסטיים, הנייר, הלבשה תחתונה, מוצרי עור, הרכב ועוד. הוא משמש גם בתעשיית מוצרי הצריכה הביתיים, מוצרי קוסמטיקה ותרופות, בתעשייה הכימית; משמש למטרות חיטוי בחקלאות צמחית ושל בעלי חיים וכן במנדפים במעבדות ביולוגיות. כן הוא משמש לחיטוי, עיקור, קיבוע ושימור של רקמות במוסדות כגון בתי חולים, בתי ספר ומכוני חניטה של בעלי חייים ובאתרי קבורה. נמצא גם בעשן הסיגריות ובפליטה של מנועים.

החומר חודר לגוף בעיקר דרך הנשימה ונספג ברובו בדרכי הנשימה העליונות. הכניסה דרך העור מועטה. החדירה דרך העיניים עולה ככל שהריכוז באוויר עולה [גירוי בינוני בעיניים מופיע בריכוז של 2–10 חל"מ (חלקים למיליון) וגירוי בלתי נסבל ב-25 חל"מ]. יכול לחדור דרך מערכת העיכול בעקבות תאונה או בעקבות גהות אישית לא נכונה. גורם גירוי של ריריות העיניים, האף, הגרון, והריאות.

פגיעה חריפה דרך דרכי הנשימה עלולה לגרום להופעת ברונכיטיס, בצקת ריאתית, דלקת ריאות ואפילו מוות עקב אי-ספיקה נשימתית. התמיסות יכולות לגרום להופעת צריבה בעיניים, לפגיעה קבועה של עכירות בקרנית העיניים ואף לאיבוד הראייה. בחשיפה כרונית דרך דרכי הנשימה החומר עלול להביא לידי דלקת עור אלרגית, פגיעה בעור ואסתמה.

בעקבות חשיפה ממושכת יכול להתפתח סרטן של חלל האף. החומר מוכר כמסרטן ודאי בבני אדם, לפי IARC. בפרסומים שונים נמצאה גם עלייה בגידולים ממאירים ובלוקמיה.

2. גלוטראלדהיד

חומר כימי (C5H8O2), מופיע כנוזל שומני או בצורת גבישים חסרי צבע. יש לו ריח חריף. בצורתו המסחרית מופיע בתמיסות בריכוזים משתנים (50%-2%).

השימוש בחומר נרחב: בתעשייה, במסחר ובמעבדות; ברפואה קלינית; במרכזים רפואיים ובבתי חולים, בעיקר לצורך חיטוי קר של מכשור רפואי ומשטחים. משמש גם בייצור, שינוע, אחסון ושימוש בעבודות אחרות הדורשות שימוש בו.

הנזק הבריאותי: החומר רעיל מאוד וחודר דרך הנשימה ודרך העור. יכול לגרום לגירוי של העור, העיניים ומערכת הנשימה וכן לריגוש (סנסיטיזציה) פוטנציאלי. אשר לרעילותו המערכתית (סיסטמטית), יש לה רק הוכחה מוגבלת. החומר מתנדף במהירות בטמפרטורת החדר ולרוב מוספים לו חומרים נוספים המגבירים את הסיכון. תופעות הגירוי כוללות סימנים כגון כאב ראש; בחילות מלוות בעייפות; גירוי בעיניים, דמעות ונפיחות על הגבות; אף סתום, נזלת והתעטשות; יובש בגרון ושיעול; תופעות דמויות אסתמה לרבות קושי בנשימה והרגשת מחנק. מגע רב וממושך עם העור יכול לגרום לגירוי חזק מאוד, עד דלקת עור רגילה ואלרגית, ואף לגרום נזק למערכת העצבים.

החומר יעיל מאוד וקשה למצוא לו תחליפים, אך בכל זאת יש כאלה – למשל, Perasafe.

3. עופרת

ניתן להיחשף לאדי עופרת בעת יציקת לוחות מתכת, לאבקה (מלחי עופרת) המייצבים לחומרים פלסטיים, לאדים ותרכובות של עופרת בצבעים, בהכנת דלק בבתי זיקוק ובתחנות דלק (אם כי בגלל השימוש בדלק נטול עופרת, חשיפה אחרונה זו רלוונטית פחות), במטווחי ירי, בעבודות הקשורות בהסרת צבעים, בקדרות(בתהליך הזיגוג [הגלזורה]) ועוד.

העופרת היא רעל המצטבר בגוף האדם, בעצמות. העופרת חודרת לגוף באטיות, דרך דרכי הנשימה, העיכול והעור. תסמיני הרעלת עופרת במקרה של הרעלת עופרת אורגנית שונים מהתסמינים במקרה של הרעלת עופרת אנאורגאנית.

תסמיני הרעלת עופרת אנאורגאנית הם: עייפות, קשיי ריכוז, חולשה כללית, חוסר תיאבון, הפרעות שינה, הפרעות עיכול, כאבי ראש, כאבים בשרירים ובעצמות, עצירות ושלשול לסירוגין. סימנים קליניים להרעלת עופרת אורגנית הם בעיקר פסיכוטיים.

העופרת עלולה לפגוע במערכות שונות בגוף: מערכת הדם, מערכת העיכול, מערכת העצבים ההיקפית(עצבי ידיים ורגליים), מערכת העצבים המרכזית (במוח), הכליות ומערכת הרבייה. חשיפה של אישה הרה לעופרת עלולה לגרום לקיצור משך ההיריון, להפלות ולפגיעה בהתפתחות המנטאלית של היילוד. הפגיעה במוח,הנגרמת מהרעלת עופרת, קשה יותר בקרב ילדים מאחר שנגרמת בתקופה קריטית שבה המוח מתפתח.

ארגון הבריאות הבינלאומי לחקר הסרטן –IARC–קבע בשנת 2004 כי ישנה הוכחה מוגבלת לכך שהעופרת ותרכובותיה הן גורמים מסרטנים לבני אדם(קבוצה A2). ארגון הגהותנים הממשלתיים בארה"ב–ACGIH– סיווג את העופרת כגורם מסרטן לבעלי חיים, אך בלא הוכחה אפידמיולוגית מספקת באשר לבני אדם.

האוכלוסייה הרגישה ביותר לפגיעת עופרת בדם היא של אנשים עם מחסור באנזים G6PD, אנשים ממוצא כורדי או עיראקי.

4. אבק עץ קשה [1]

אבק הוא חלקיקים או סיבים מינרליים מוצקים של חומר, המעופפים או מרחפים באוויר ועשויים לחדור למערכת הנשימה בתהליך השאיפה.

אבק עץ הוא תערובת מורכבת התלויה בסוג העץ ומכילה מלבד האבק של העץ עצמו גם חומרים כימיים כגון פורמלדהיד, ממסים אורגניים וקטונים. כמו כן, באבק עלולים להימצא גם חיידקים ופטריות. אבק עץ נוצר בתהליכי עבודה רבים, ולמשל במנסרות לעיבוד עץ, בייצור עץ לבוד ורהיטים, בייצור נייר ובעבודה באתרי בנייה.

העצים מסווגים לשתי קבוצות בוטניות: עץ קשה ועץ רך.

כשהעובדים נושמים במקום העבודה את אבק העץ, חלק מהחלקיקים מגיעים לאף, לגרון ולריאות. כמות האבק החודרת לדרכי הנשימה תלויה בגודל החלקיקים.

ההשפעות הבריאותיות: חשיפה לאבק עץ עלולה לגרום לגירוי בריריות העיניים, באף ובדרכי הנשימה העליונות ובריאות. עובדים החשופים לאבק עץ סובלים מנזלת ומדלקות בעיניים.

דלקת עור נגרמת ממגע ישיר עם עץ או עם אבק עץ או עם חומרים כימיים הנמצאים בעץ.

סוגים שונים של אבק עץ עלולים לגרום לאסתמה, אך סוגים מסוימים, כמו עץ אדום ואלון, ידועים בתור הגורמים השכיחים להתפתחות אסתמה. העובדים סובלים מקוצר נשימה ושיעול. התופעות הללו יכולות להופיע שנים מספר לאחר תחילת החשיפה. אצל עובדים החשופים לאבק עץ עולה גם שיעור התחלואה בברונכיטיס. חשיפה לאבק עץ עלולה לגרום גם להתפתחות מחלת ריאות המאופיינת בהצטמקות ריאתית (פניומוקוניוזיס).

אבק עץ קשה הוכר כגורם מסרטן ודאי לבני אדם ועלול לגרום לסרטן מערות האף.

5. סבופלורן ואיזופלורן [2]– סוגים של גזי הרדמה

נשימת גזי הרדמה בריכוזים העולים במידה ניכרת על ערכי ה-TLV עלולה לגרום לבעיות סומטיות וגנטיות מסוימות. תופעות בריאותיות מרכזיות הנובעות מחשיפת עובדים לריכוז גבוה באוויר של גזי הרדמה הן: סיכון מוגבר להפלות אצל רופאות ואחיות מרדימות וסיכון מוגבר למומים מולדים אצל ילדיהם של מרדימים זכרים. השפעות בריאותיות נוספות הן כאבי ראש, בחילות, גירוי חריף של העיניים, האף והגרון.

6. קולופוני [3]

קולופוני הוא אחד החומרים המשמשים בהלחמת בדיל עופרת (נקרא גם "פלקס").

עשן ההלחמה מכיל תערובת של חומרים (חומצות רזיניות) הידועים כגורמים לאסתמה תעסוקתית ודרמטיטיס אלרגי.

חשיפה אקוטית עלולה לגרום לגירוי של האף, העיניים ומערכת הנשימה העליונה ולהופעת פריחה בעור. התופעות הראשוניות תהיינה עיניים דומעות, כאבי גרון, שיעול, צפצופים וקשיי נשימה. התופעות עלולות להתרחש לאחר דקות של חשיפה או לאחר כמה שעות.

חשיפה כרונית עלולה לגרום להתפתחות של אסתמה (או להחמרה של המחלה) ולדרמטיטיס. כאשר התופעות האסטמטיות מופיעות, יש להוציא את העובד מעבודת ההלחמה כיוון שאפילו חשיפה לרמות נמוכות של "עשן ההלחמה" עלולה לגרום להתקפים אסתמאטיים. דרמטיטיס ייגרם עקב מגע עם הפלקס עצמו ותוצרי הפירוק.

הפגיעה בעור מופיעה בעיקר בידיים עקב זיהום של משטחי העבודה. עשן ההלחמה גורם לפגיעה המתבטאת בעיקר בפנים ובצוואר.

7. ברזל אוקסיד [4]

תחמוצת ברזל היא תרכובת של ברזל וחמצן. ישנם כמה סוגי תחמוצות ברזל. רוב הברזל בכדור הארץ נמצא בתחמוצות למיניהן.

חשיפה לאבק ולנדפי ברזל ותחמוצות ברזל קורית בתעשייה, בכמה תהליכים, במכרות, בייצור ברזל בכבשן, בייצור פלדה ועיבודה, בתהליכי ריתוך ובתהליכי ליטוש בעזרת אבקת תחמוצת הברזל. החדירה לגוף נעשית בסביבת העבודה, כשהברזל חודר דרך דרכי הנשימה לריאות.

חשיפה חריפה גורמת לגירוי באף, לגירוי בגרון ובמערכת הנשימה. לפעמים, אצל אנשים החשופים לנדפי תחמוצת ברזל, למשל אצל רתכים, מתפתחת קדחת מתכתית שסימניה דומים לסימני שפעת, כלומר קדחת שמתלווים לה נזלת, כאבי ראש, שיעול וחום גבוה. הסימנים נעלמים בתוך 24–48 שעות.

חשיפה כרונית,חשיפה נשימתית ממושכת של חלקיקים המכילים ברזל,מביאה להצטברותם ברקמת הריאות ואלה גורמים להתפתחות מחלת ריאות המאופיינת בהצטמקות ריאתית (פניומוקוניוזיס).

תחמוצות ברזל לא הוגדרו עד כה בתור חומרים מסרטנים,אולם בשנת 1987 הגדירה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) את תהליך יצירת הפלדה ואת תהליך הכרייה התת-קרקעית של עופרת המטיט בתור תהליכים מסרטנים לבני אדם.

8. מנגן

מנגן הוא מתכת אפורה-לבנה, קשה ושבירה מאוד, קלה להתכה ומתחמצנת בקלות.

למנגן שימושים רבים.משתמשים בו באלקטרודות ריתוך, מוסיפים מנגן לבנזין למניעת נזק למנועים, נעזרים בו לפיגמנטים בייצור צבעים ובייצור זכוכית צבעונית. נדפים ואבק מנגן נוצרים בתהליכי עבודה שונים. עיקר החדירה של מנגן לגוף נעשית באמצעות דרכי הנשימה. חדירה של מנגן דרך מערכת העיכול (דרך הפה) עלולה לקרות בסביבה שרמת הגהות בה נמוכה או לקויה –שמותרים בה עישון ואכילה במקום העבודה.

רק חלקיקים קטנים מאוד יכולים לחדור אל מערכת הנשימה התחתונה ולהיספג בזרם הדם ולהתפשט לרקמות ולאברי הגוף. מנגן נמצא בגוף בריכוז הגבוה ביותר במוח, בכליות, בלבלב ובכבד. איברי המטרה: מוח, ריאות ומערכת העצבים המרכזית.

חשיפה אקוטית גורמת לגירוי באף, לגירוי בגרון ובמערכת הנשימה. לפעמים, אצל אנשים החשופים לנדפי מנגן, למשל אצל רתכים, מתפתחת קדחת מתכתית שסימניה דומים לסימני שפעת, כלומר לקדחת מתלווים נזלת, כאבי ראש, שיעול וחום גבוה. הסימנים נעלמים בתוך 24–48 שעות.

חשיפה גבוהה יותר יכולה לגרום לנזק ברקמות הריאות, הדומה לדלקת ריאות.

חשיפה ממושכת למנגן גורמת לפגיעה במוח ובמערכת העצבים המרכזית. תמונת המחלה דומה למחלת פרקינסון.

תפקודי הריאות ותפקודי הלב של עובדים החשופים למנגן עלולים להיפגע יותר מתפקודיהם של עובדים שאינם חשופים למנגן.

9. פחמן שחור

פחם שחור (Carbon Black) הוא חומר בעל חלקיקים קטנים ונשימים, ולכן הוא גורם לתחלואה נשימתית אצל מי שעוסקים בייצורו וביישומו. הוא חודר למערכת הנשימה כאשר גודל חלקיקיו קטן משבעה מיקרון. בדו"ח ראשון, שהתפרסם בשנת 1951, נמצא שעובדים בייצור חומר זה חלו ב"אבקת הריאות" (pneumoconiosis) יותר מחברי קבוצה שלא נחשפה לו. נוסף על ממצאי דו"ח זה,נמצא במחקרים אחרים הקשר בין פחם שחור לאבקת הריאות ותחלואות בית חזה אחרות כגון דלקת הסמפונות לפיברוזיס הריאות.

בשנים האחרונות נמצא שחשיפה זמנית או ממושכת לפחם שחור גורמת לתסמינים האופייניים לתחלואה נשימתית.

בשנת 1995 סיווגה ה-IARC את הפחם השחור בסיווג 2B – כלומר "ייתכן שגורם לסרטן בבני האדם ובוודאות גורם לסרטן בבעלי חיים".

10. חומצה גופרתית

תמיסה מימית חזקה המגיבה עם בסיסים, מים וחומרים אורגניים תוך פליטת חום. בתגובה על מרבית המתכות נוצר מימן שהוא גז דליק ונפיץ. בחימום נוצרים אדים/גזים רעילים (תחמוצות גפרית).

דרכי חדירה: החומר עלול להיספג בגוף בעקבות שאיפת תרסיס, חדירה דרך העור ובליעה.

סיכון נשימתי: התאדות החומר בטמפרטורת הסביבה איננה רבה,אך ריכוזו באוויר עלול להגיע במהירות לרמה מסוכנת עקב היווצרות רסס.

השפעותיה של חשיפה קצרה: החומר קורוזיבי (מאכל) מאוד לעיניים, לעור ולדרכי הנשימה. הוא מעורר תחושת צריבה, כאבי גרון, שיעול, קוצר נשימה, נשימה מאומצת. בעור ניכרים אדמומיות, כאב, שלפוחיות עד כדי כוויות חמורות. בעיניים גורם לאדמומיות, כאב, כוויות.

ייתכנו סימני פגיעה מאוחרים. שאיפת רסס עלולה לגרום לבצקת ריאות שמתגלה לרוב שעות מספר לאחר החשיפה והיא מחריפה עקב מאמץ פיזי.

השפעות חשיפה ממושכת או חוזרת: הריאות עלולות להיפגע עקב חשיפה ממושכת לרסס של החומצה. סכנת נזק לשיניים בחשיפה ממושכת/חוזרת לרסס של החומר.

ערפילים של החומצה חשודים כמסרטנים לבני אדם.

11. מתיל איזובוטיל קטון

מתיל איזובוטיל קטון (Methyl isobutyl ketone-Mibc, (CH₃)₂CHCH₂C(O)CH₃)הוא נוזל אורגני חסר צבע המשמש כממס בתעשייה. חומר זה מופיע בתקני ה־Ta-luft 1986 בקטגוריית החומרים האורגניים הנדיפים. חשיפות שלדרכי הנשימה לחומר עלולות לגרום לגירוי בעיניים ובממברנות הריריות ועלולות לגרום לחולשה, כאבי ראש וסחרחורות, הקאות, בחילות, עייפות וחוסר קואורדינציה. חשיפה תעסוקתית כרונית גורמת לגירויים בעיניים, בחילות, כאבי ראש, חולשה וכבד מוגדל. אין עדות להשפעות מסרטנותעל בני אדם והחומר מסווג על ידי ה־EPA בקבוצה D, דהיינו אינו ניתן לסיווג כחומר המחולל סרטן בבני אדם (not classifiable as to human carcinogenicity). מתיל איזובוטיל קטון כלול ברשימת 189 החומרים המוגדרים מסוכנים על ידי ה־USEPA על פי חוק אוויר נקי האמריקנימ-1990.

12. אלומיניום

אלומיניום הוא היסוד השלישי בשכיחותו בקרום כדור הארץ, לאחר חמצן וסיליקון. האלומיניום מופיע בטבע בשילוב מרכיבים אחרים כגון סיליקון, חמצן ופלואור. אלומיניום הוא מתכת רעילה המצטברת בגוף.הימצאותה בגוף בריכוזים שונים משבשת את פעילותו ועלולה לגרום לתופעות שונות,מהן קשות מאוד.

שימושים: אלומיניום משמש ליצירת חלקי מכוניות, מטוסים, משאיות, פסי רכבת, כלי שיט, טילים וכדומה בזכות משקלו הקל. לאלומיניום שימושים רבים בתחום הבנייה (חלונות, דלתות וכדומה), הוא משמש גם לייצור כלים יומיומיים כמו כלי מטבח. אבקת אלומיניום משמשת, לעתים קרובות, להכנת צבע כסף. לתחמוצת אלומיניום תפקיד בייצור זכוכית, אבני אודם וספיר מלאכותיות. נדיפים ואבק אלומיניום נוצרים בתהליכי עבודה רבים כגון ריתוך, חיתוך, עיבוד מתכת אלומיניום וייצור אלומיניום.

בתהליכי הייצור בתעשייה עובדים נחשפים לאדי אלומיניום ולאבקת אלומיניום הנשאפים לריאותיהם וגורמים למחלות ריאה כמו אמפיזמה וסרטן הריאות. עיקר החדירה של אלומיניום לגוף היא באמצעות דרכי הנשימה.כשעובדים נושמים בעבודתם אבק אלומיניום, חלק מהחלקיקים מגיעים לאף, לגרון ולריאות. כמות האבק החודרת לדרכי הנשימה תלויה בגודל החלקיקים. חלקיקים שגודלם יותר מ-5 מיקרון לרוב אינם חודרים לדרכי הנשימה התחתונות ונשארים באף. חלקיקים שגודלם מ-0.5 עד 5 מיקרון (אבק בר נשימה)– מגיעים לריאות.

יש מפעלים שבהם העובדים באים במגע עם אלומיניום, והספיגה אצלם נעשית דרך העור, ומשם למחזור הדם וממנו לאברי הגוף השונים.

השפעות: פריחות וגירוד בעור, פגיעה הדרגתית בראייה, בעיות במערכת העיכול: כיבי פה, כיבים ודלקות במערכת העיכול, רעלת מעיים, שינויים בדם, אנמיה ואף סרטן של מערכת העיכול.

במקרים של מחלת האלצהיימר זוהה במוח אלומיניום עם יסודות אחרים.

חשיפה לאבק אלומיניום במקום העבודה גורמת לשיעול, ייצור מוגבר של כיח וגירוי.

חשיפה לאלומיניום ותחמוצת אלומיניום ( (Al2O3עלולה לגרום לגירוי וליובש באף ובגרון, בריריות העיניים ולגירוי בעור.

חשיפה ממושכת עלולה לגרום להיחלשות העצמות, אנמיה, הפרת האיזון של המינרלים בגוף, שיבוש פעילות של מערכת העצבים והתפרצות מחלות הקשורות למערכת זאת וכן להתפתחות מחלה המאופיינת בהצטמקות הריאות – פנוימוקוניוזיס (pneumoconiosis), ושמה אלומינוזיס.

[1]למידע נוסף , מאתר המוסד לבטיחות ולגיהות

[2] למידע נוסף, מאתר המוסד לבטיחות ולגיהות

[3] למידע נוסף, מאתר המוסד לבטיחות ולגיהות

[4] למידע נוסף, מאתר המוסד לבטיחות ולגיהות