גורמים למחלות ריאה במקומות העבודה
1. אבק מזיק
2. אסבסט
1. אבק מזיק
מדובר באבק אנאורגני שעלול לגרום למחלות ריאה הנקראות 'פנוימוקוניוזיס' או לנזק בריאותי אחר. 'פנוימוקוניוזיס' הוא שם כללי למחלות הגורמות להצטמקות הריאה (פיברוזיס) על ידי גירוי שנגרם משאיפת אבק אנאורגני לתוך הריאות והצטברותו בהן. עישון תורם למחלה. אבק אורגני (קנה סוכר) גם כן יכול לגרום למחלה.
הסוגים המזיקים כוללים בעיקר מינרלים טבעיים כגון אסבסט וסיבי אסבסט (וכל תערובת עם אסבסט או אסבסט-צמנט), טלק (פתיתית או סיבית), צורן דו-חמצני גבישי (וכל תערובת עם פחם, אפר פחם, ובזלת); מתכות קשות (מתק"ש); סיבים מינרליים אנאורגניים טבעיים ומלאכותיים (סיבי זכוכית) בקוטר קטן מ-3 מיקרון ובאורך מעל 5 מיקרון.
בעבודות רבות העובד נחשף לאבק מזיק , ובעיקר מועדים לכך עובדי ייצור של לבני בניין, עובדי הוראה (גירי לוח), עובדי אסבסט (ייצור, שינוע, תיקון, הרכבה, סילוק פסולת).
הנזק הבריאותי תלוי במישרין בריכוז האבק המזיק שנשאף, במסיסות הסיבים ובזמן החשיפה (חודשים ושנים). חלקיקי אבק מזיק בגודל 10-1 מיקרונים (אבק בר נשימה) מצטברים בריאות במשך שנות החשיפה של העובד לאבק מזיק, בלי לעבור למחזור הדם, ולפיכך הם פועלים לאט על הרקמה הריאתית, הורסים אותה וגורמים להצטמקות ולהצטלקות שלה. האבחון הראשוני חשוב לצורך מניעת התפתחות המחלה. לכן אם תופסק החשיפה לאבק המזיק בשלב זה, ייתכן שהמחלה תיעצר בשלבים המאוחרים. לאחר 30-10שנים נגרמים: קוצר נשימה וירידה בתפקודי ריאות, תסמונת לב-ריאה ואי ספיקת ריאות (עד מוות). בארץ, פנוימוקוניוזיס מוכרת כמחלת מקצוע.
2. אסבסט
אסבסט הוא מינרל טבעי (יש כ-30 סוגים ממנו בטבע ושישה מהם ממוסחרים, העיקריים הם קרטיזול, אמוזיט וקרוסידוליט), סיבי ובעל תכונות מיוחדות כגון עמידות בפני חום ואש, בידוד תרמי ואקוסטי, עמידות בפני חומצות ובסיסים, עמידות בפני כוח מכני. היות שהחומר חזק מאוד ועמיד זמן ממושך, הוא מתאים לשימושים רבים, ובעיקר לייצור ולעיבוד של אסבסט ואסבסט-צמנט: לבנייה, למוצרים לבידוד מחום ואש (ביגוד), לרפידות בלמים ומצמדים בכלי רכב, לליטוש יהלומים מעל 1 קראט. מרבית סוגי האסבסט ומוצריו אסורים לשימוש, ייבוא ושיווק. לכן העיסוק הנפוץ שבו נחשפים לחומר הוא פירוק של מוצרים המכילים אסבסט. פה ושם עדיין יש פעילות ייצור ועיבוד של אסבסט, בעיקר של אסבסט-צמנט.
הנזק הבריאותי הנובע מחשיפה תעסוקתית לאסבסט: אבק המכיל סיבי אסבסט הוא אבק מזיק לבריאות האדם. בתנאים שאינם טובים ומבוקרים, ולאחר חשיפה ממושכת לריכוזים נמוכים מעל לתקן, הוא עלול לגרום ל"מחלות הקשורות לאסבסט" לאחר תקופת חביון ארוכה של 10–30 שנים ואף יותר.
חמש קבוצות של מחלות מקצוע ידועות בהקשר של שאיפת סיבי אסבסט והישארותם בתוך הגוף: אסבסטוזיס (הצטמקות והרס של הרקמה הריאתית שמביאה לקוצר נשימה וירידה בתפקודי הריאה); פגיעות שפירות בקרומים של הריאות (כגון הרס מקומי שמצביע על חשיפה אך לא על מחלה, נוזל שפיר והתעבות בקרום הריאה); סרטן ריאות לאחר תקופת חביון של 30-25 שנים, גם כאשר ריכוזי האסבסט באוויר נמוכים מהרמות שגורמות לאסבסטוזיס ולכן אינו מחייב קיום קודם של המחלה לפני הסרטן; מזותליומה (סרטן בקרום הריאות, בקרום הבטן, או בקרום הלב) תופיע לאחר תקופת חביון ארוכה של 40-20 שנים מתחילת החשיפה. לרוב הפגיעה קשה ומסתיימת במוות; נמצאו גם סוגים אחרים של סרטן ומחלות שקשורות לאסבסט כגון סרטן בדרכי העיכול (ושט, קיבה, מעי הגס, והחלחולת), במיתרי הקול, במערכת הלימפה, בלבלב, במערכת השתן (כיס השתן והכליות) ובאשכים.
3. סיליקה חופשית
צורן דו-חמצני גבישי (סיליקה חופשית), SiO2, מינרל טבעי המצוי בשפע בקליפת כדור הארץ בייחוד בצורה של סיליקה קשורה (סיליקטים) כגון קוורץ, קריטובליט, פחם, אפר פחם ובזלת. רק הצורה החופשית של הסיליקה, שמופיעה בעיקר בצורה של קוורץ, גורמת לנזק בריאותי, סיליקוזיס וגם לסרטן ריאה. לפי IARC והוועדה בארץ, גורם מסרטן ודאי לאדם.
החשיפה התעסוקתית בארץ היא במקומות העבודה האלה: במכרות, במחצבות, במגרסות, בטחינה ובניפוי של קרקע המכילה סיליקה בריכוז משתנה (למשל אבן חול קרוב ל-100% וגרניט כ-40%); בניקוי בהתזת חול של מתכת, במבנים מאבן, זכוכית שקופה ועוד; בייצור זכוכית, חרסינה וקרמיקה; בעבודה עם "אדמה פעילה" בתהליכי ייצור של שמנים למכונות ושל מוצרים פטרוכימיים; בפריקה, טעינה, שינוע, ושריפה של פחם, למשל בתחנות הכוח מבוססות פחם, במפעלי מלט ושל גומי; בטחינה דקה, במילוי שקים ובשינוע של קוורץ לצורך שימוש בתעשייה כתוספות לייצור למשל בצבעים, בבנייה ועוד; בעיבוד אבני חן שמקורן בקרקע המכילה צורן דו-חמצני גבישי;בהוספה כחומר מילוי בצבעים; בייצור נייר לטש; בייצור ועיבוד שיש מלאכותי; בייצור בלוקים ולבני בנייה; בייצור גירים.
הנזק הבריאותי: מחלת הפנויומוקוניוזיס הריאתית שנגרמת מחשיפה תעסוקתית לסיליקה חופשית נקראת 'סיליקוזיס' (Silicosis). המחלה משתנה בצורתה ובחומרתה, על פי רמת החשיפה, משך החשיפה וסוג הסיליקה שנשאף. יש להדגיש שלעתים העובד שואף לא רק אבק של סיליקה אלא תערובת של אבק אנאורגני או אורגני. עישון הוא גורם דומיננטי ופועל בסינרגיה עם הסיליקה. מאז העלייה של יהדות רוסיה בשנות התשעים יש מקרים רבים של סיליקוזיס מתקדמת אצל עולים חדשים שעבדו לפני עלייתם ארצה במכרות הפחם בארצם.
א. סיליקוזיס פשוטה/כרונית: נגרמת לאחר שנים רבות של חשיפה לריכוז נמוך (20 שנה ויותר, לפחות מ-30% סיליקה חופשית). לעתים קרובות אין סימני מחלה או ממצאים של הריאה בבדיקה גופנית, ולרוב אין ירידה בתפקודי הריאות. יכולה להפוך לסיליקוזיס קשה.
ב. סיליקוזיס קשה: תלונות על קוצר נשימה גובר, שיעול ופליטת כיח; כוללת ירידה בתפקוד הריאות, ירידה בנפח הריאות עד מצב של אי-ספיקה נשימתית.
ג. סיליקוזיס מואצת: נובעת מחשיפה לריכוז גבוה בפרק זמן קצר יחסית (חמש שנים ואף פחות). מתבטאת בהתפתחות מהירה יחסית של קוצר נשימה, המגביל מבחינה תפקודית בשלבים המוקדמים, ומתפתח לאי-ספיקה נשימתית עם מחסור בחמצן. המחלה נוטה להתפתח אצל עובדים החשופים לאבק דק של סיליקה כגון זה שבעבודות התזת חול, סיתות אבנים וייצור ״קמח סיליקה״. לרוב מסתיימת במוות.
ד. סיליקוזיס חדה: מופיעה לאחר כמה חודשים של חשיפה לאבק עדין מאוד המכיל ריכוז גבוה של סיליקה חופשית. המאפיין את סביבת העבודה של עובדי חציבה במנהרות. המחלה מתאפיינת בהתקדמות מהירה לאי-ספיקה נשימתית. המחלה יכולה להסתבך ולהביא למחלות נוספות.
ה. סרטן ריאות: רק הסיליקה הגבישית-חופשית הוכרה כגורם מסרטן ודאי לבני אדם, ולא הסיליקה האמורפית. מוגדר כמחלת מקצוע אם יש סיליקוזיס.
ו. ברונכיטיס תעסוקתית: מחלה שכמו הסיליקוזיס יכולה להיגרם מחשיפה לריכוז גבוה של אבק סיליקה.