איסוף המידע ועיבוד נתוני הדו"ח

תהליך איסוף המידע

נתוני ניטור סביבתי תעסוקתי

רוב המידע שהסתמך עליו דו"ח זה התקבל ממשרד הכלכלה באמצעות הגשת בקשות על פי חוק חופש המידע. הבקשה הראשונה הוגשה בחודש יוני 2011 בעניינם של 16 מפעלים, והבקשה השנייה הוגשה בחודש מרץ 2012 בעניין עשרה מפעלים נוספים.

המידע המבוקש היה תוצאות הניטור הסביבתי-תעסוקתי במפעלים הללו בשנים 2009–2011.

תהליך איסוף המידע על ידי משרד הכלכלה היה ארוך ומורכב ובסופו התקבלו נתוני ניטור תעסוקתי בגין 16 מפעלים בלבד: כרמוכרום, קליל, אבן קיסר, דפוס ידיעות, חוד אסף פלדה, טמבור, פרוטרום עכו, ש.לרנר, פזקר, IMC יציקות מתכת, פניציה אמריקה ישראל, בית החולים פוריה, ווישי ישראל, פישר דרמה וויפס בע"מ, PCB טכנולוגיות וטאואר ג'אז.

בעניינם של שלושה מפעלים נוספים (תנובה אלון תבור, סנפרוסט בע"מ ונילית) התקבלו רק נתוני חשיפות לרעש, תחום אשר לא בחנו כלל בדו"ח זה.

לאחר קבלת הנתונים שלחנו פניות לכל המפעלים. הפניות כללו שאלון ובקשה לשיתוף פעולה בדרך של העברת נתונים שלא נמצאו במשרד הכלכלה. רק חמישה מפעלים מתוך ה-26 שיתפו פעולה ושלחו תשובות מלאות או חלקיות: כרמוכרום, ש.לרנר, דפוס ידיעות תקשורת, קליל ופישר דרמה וויפס.

נתוני הניטור הביולוגי

ניטור ביולוגי

ניטור ביולוגי תעסוקתי נעשה לחומר עצמו או לתוצרי הפירוק של החומר (הנקראים 'סמנים ביולוגיים') בתוך גוף האדם, בדם או בשתן. "מדד ביולוגי לחשיפה תעסוקתית" (Biological Exposure Indices – BEI) הוא למעשה ערך של רמת סמנים ביולוגיים בגוף האדם, לרבות בדם, בפלסמה, בשתן ובאוויר הנשיפה, והוא מהווה סף אזהרה ביולוגי בכל הנוגע לחשיפת העובד לגורמים כימיים ופיזיקליים.

בחודש דצמבר 2012 שלחנו בקשה על פי חוק חופש המידע למשרד הכלכלה. ביקשנו נתוני ניטור ביולוגי בדם ובשתן לשנים 2009–2012 בכל הנוגע ל-19 המפעלים האלה: כרמוכרום, קליל, אבן קיסר, דפוס ידיעות, חוד אסף פלדה, טמבור, פרוטרום עכו, ש.לרנר, פזקר, IMC יציקות מתכת, פניציה אמריקה ישראל, בית החולים פוריה, ווישי ישראל, פישר דרמה וויפס, תנובה אלון תבור, פי.סי.בי טכנולוגיות, טאואר סמיקונדוקטור, נילית וסנפרוסט.

בתחילת חודש אפריל 2013 קיבלנו מידע הנוגע לעובדים בשבעה מפעלים בלבד: פרוטורום עכו, פזקר, טמבור, אבן קיסר, טאואר סמיקונדוקטור, פי.ס.בי טכנולוגיות, חוד אסף פלדה.

אשר לשאר המפעלים, קיבלנו תשובה ממשרד הכלכלה שלאחר פנייה למעבדות, לא נמצאו תוצאות בדיקות.

יודגש שוב, הליך קבלת המידע ממשרד הכלכלה היה ארוך ומורכב:

בעניין תוצאות הניטור בסביבתי, פנה משרד הכלכלה לכל המפעלים שביקשנו מידע בעניינם, וביקש את הסכמתם למסירת המידע, לאחר מכן גם דן בהתנגדויות של חלק מהמפעלים. המידע אינו ממוחשב והיה צריך לצלמו ולהעבירו אלינו בדואר.

בעניין תוצאות הניטור הביולוגי, התהליך היה אף מורכב וארוך יותר, מאחר שהמידע לא נמצא במשרד הכלכלה אף שהיה אמור להימצא שם על פי חוק. לכן היה צריך לפנות לכל המעבדות הרלוונטיות, ולאחר איתור המידע אצלן התברר שהמידע אינו ממוחשב והיה צריך לצלמו ולהעבירו אלינו בדואר.^[1]

שלבי ניתוח המידע

בשלב הראשון רוכזו התקנים הקיימים לחומרים שנבדקו במפעלים. בטבלה מס' 1 מוצגים הערכים של תקני הניטור הסביבתי-תעסוקתי אשר קובצו מתוך התקנות הישנות [2] . המושגים ששימשו בדו"ח זה מוגדרים בפרק ה"הגדרות" בתקנות הבטיחות בעבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים).

בשלב השני נותחו הבדיקות הסביבתיות (למעט חשיפה לרעש וקרינה) בגין כל מפעל ומפעל. בעניינו שלכל מפעל פורטו:

• מספר הבדיקות שנעשו בשנים 2009–2011.

• החומרים שבעניינם נעשו בדיקות סביבתיות

• מספר המדידות לכל חומר.

במהלך הניתוח שעשינו, בדקנו:

• אם הייתה עמידה בתקן הקבוע בחוק לכל חומר וחומר או שמא הייתה חריגה ממנו.^[3]

• במקרי חריגה, את שיעורה.

הניתוח נעשה בנפרד לכל חומר וחומר. הוגדרו שני ערכים:

• אחוז החריגות מכלל המדידות לכל חומר

• אחוז החריגה מהתקן של חומר מסוים (פי כמה חרגו המדידות מערך התקן).

הממצאים מפורטים לכל מפעל בנפרד. בכל הנוגע למפעל אבן קיסר, שלגביו קיבלנו בדיקות לאותו חומר במספר שנים, ביצענו ניתוח נפרד לכל שנה במטרה לאתר מגמות של שיפור או הרעה בממצאים.

התקנים

ישנם שני סוגים של תקני חשיפה תעסוקתית:

1. התקן הראשון, "חשיפה משוקללת מרבית מותרת" (Threshold Limit Value – Time Weighted Average, TLV-TWA), מציין את החשיפה המרבית המותרת של עובד בסביבת עבודתו במשך יום עבודה של שמונה שעות ביממה. ערך זה מבטא את החשיפה המרבית המותרת לחומר לטווח ארוך .

2. התקן השני, "חשיפה מרבית מותרת לזמן קצר" (Threshold Limit Value – Short Term Exposure Limit, [TLV-STEL), מציין את החשיפה המרבית המותרת של עובד בסביבת עבודתו עד 15 דקות בכל פעם, לא יותר מארבע פעמים ביום עבודה של שמונה שעות מתוך יממה ובמרווח של 60 דקות לפחות בין פעם לפעם. ערך זה מבטא חשיפה מרבית מותרת של העובד לטווח קצר. לרוב בתקן זה הערך המותר יהיה גבוה יותר.

3. ערך חשוב נוסף הוא ערך "רמת הפעולה" (Action Level – AL) המבטא בדרך כלל את מחצית רמת החשיפה המותרת. מעל ריכוז זה נדרשת נקיטת פעולות מצד המעסיק להפחתת הריכוז.

בשלב השלישי של ניתוח המידע נעשתה בחינה של הניטור הביולוגי בעובדים הנחשפים לכימיקלים במפעלים. הנתונים הועברו בלא נתונים מזהים והממצאים מפורטים לפי המפעלים, כפי שנעשה בתחום הניטור הסביבתי. בפרק התוצאות, מפורטים בעניינו של כל מפעל:

- החומרים שבגינם נעשו הבדיקות הביולוגיות בשנים 2009–2012

- מספר המדידות לכל חומר

- אם הייתה עמידה בתקן כפי שנקבע בחוק, או חריגה ממנו, ובמקרי חריגה – שיעור החריגה.

השלב השני והשלב השלישי של ניתוח המידע מוצגים בדפי המפעלים, כל מפעל ותוצאותיו שלו וכן בפרק סיכום ממצאים.

בשלב הרביעי נסקר מידע על ההשפעות הבריאותיות של החשיפה לחומרים שבהם נמצאו חריגות ביולוגיות או סביבתיות. הסקירה מסוכמת בפרק ההשפעות הבריאותיות של החשיפה לחומרים המסוכנים.

[1] בעקבות הדיון בכנסת ב-4 ביוני 2013, ופגישות עם הנהלת מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, התברר שכל המידע בעניין הניטור הסביבתי מרוכז במאגר מרכזי אלקטרוני אחד במשרד הכלכלה, והסיבה לסרבול ולאיחור במסירת המידע נעוצה בליקויים בתפקוד מחלקת חופש המידע ולא באי-קיום המידע במשרד הכלכלה. אשר לנתוני הניטר הביולוגי, התברר שתוצאות הבדיקות נשלחות למשרד הכלכלה על ידי המעבדות ו/או המרפאות רק עם קבלת תוצאות חריגות.

[2] תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים), התשנ"א-1990; תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א-2001; תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ"ד-1984; תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים במסיסים פחמימניים ארומטיים מסויימים, התשנ"ג-1993; תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בממיסים פחמימניים הלוגניים מסוימים), התשנ"א-1990; תקנות הבטיחות בעבודה (איסור עבודה בחומרים מסרטנים מסוימים), התשמ"ה-1984.

[3] המידע שנאסף נגע לשנים 2009–2012. ההשוואה נעשתה לתקנות הרלוונטיות שהיו בתוקף בזמן ביצוע הבדיקות.