בנזן

הבנזן (C₆H₆) הוא נוזל ממס אורגני, מקבוצת הפחמימנים הארומטיים. הוא נוזל חסר צבע, נמס במידה מסוימת במים, ונמס מצוין בממסים אורגניים ובשמנים. הוא מתאדה בקלות ומדיף ריח ארומטי מיוחד, אך ריח זה איננו יכול להוות אמצעי התראה למשתמשים בו.

'בנזול' הוא תכשיר כימי המכיל תערובת של בנזן בעיקר עם טולואן וקסילן (הדומים לבנזן). 'בנזין' הוא ממס מסחרי המכיל תערובת של פחמימנים אליפטיים, והוא יכול להכיל גם אחוז מסוים של בנזן (לרוב קטן מ-1%), ומשמש בין השאר לטיפול רפואי וכדלק מנועי למכוניות, מטוסים וכלי תחבורה אחרים בהתאמה להרכבו הכימי.

למרות ההגבלה בחוק, המתירה שימוש רק בבנזן המכיל פחות מ-1% בנזן מנפח התמיסה (למעט בתהליכים מסוימים), ריכוזו של החומר באוויר יכול להיות גבוה מהמותר בשל נדיפותו הגבוהה, במקומות עבודה שתנאי האוורור בהם לקויים. את הבנזן מפיקים בתהליכי זיקוק מעטרן ומאבן פחם (לכן, בכל מקום שבו עובדים עם פחם, לרבות תחנות כוח חשמליות, יכולים להיות ריכוזים מסוימים של בנזן באוויר). בארץ, ההפקה הראשונית היא בבית זיקוק לנפט עם שאר החומרים הארומטיים יחד, ומשם הם מועברים למפעלים פטרוכימיים לזיקוק סופי ולשיווק הבנזן. השימושים התעשייתיים העיקריים של הבנזן הם: דלק; חומר כימי טהור במעבדות; ממס בעבודות שונות; בייצור דבק מגע ועבודה עמו.

הנזק הבריאותי: בנזן הוא גורם מזיק, רעיל, מסרטן, מוטגני וטרטוגני. הוא חודר לגוף האדם דרך העור, דרך דרכי העיכול בתאונה ובעיקר דרך דרכי הנשימה. חלק ניכר מאדי הבנזן הנשאפים לריאות נפלט לאוויר ורק 60%-15% חודרים לריאות ועוברים למחזור הדם. אחר כך הוא יכול להיות מופרש דרך הכליות לשתן. בהרעלת בנזן חריפה, הבנזן מתרכז בעיקר במערכת העצבים המרכזית ופועל כחומר מרדים ויכול גם לגרום לגירוי של העור. בהרעלה כרונית הוא מתרכז בכבד, מתחמצן, עובר ומשפיע על מערכת הדם (אנמיה) ועל מח העצמות (מנגנון יצירת הדם) עד התפתחות של סרטן הדם (לוקמיה), וכן יכול להגביר את הנטייה לעיוותים כרומוזומליים, לטרטוגניות ולמוטגניות. הוא יכול גם לפגוע בתפקודי הכבד, תפקודי הריאות ותפקוד מערכת השתן.