נולדתי ברמת-השרון למיקי ועודד לוטקר, אחות לצביקה ועידו. כילדה אהבתי לרוץ בשדות, לטפס על עצים, לצחוק כמה שיותר, לצייר, לכתוב שירים וסיפורים וחלמתי להיות ציירת וחוקרת טבע.  החצר בבית הורי נראתה לי תמיד כעולם קסום. הבית בו גדלתי נבנה על שטח שהיה פעם פרדס. החצר היתה תמיד עמוסה בעצי פרי כמו גן עדן קטן. היו שם תפוזים, שזיפים, אפרסמונים, מנגו, לימונים, אנונה, פומלות ואגוזי פקאן. הצבעים, הריחות והטעמים הללו מלווים אותי עד היום. אהבתי להסתתר במקומות מחבוא בחצר ולחלום לעצמי חלומות על עולמות רחוקים. 

הבית שלנו היה מלא בספרים, ושררה בו אווירה מלאת חדוות יצירה. מאבא עודד, שהיה אמן בנשמתו, למדתי לצייר. הוא נפטר לפני למעלה מעשור והוא חסר לי מאוד. מסבתי היקרה שולמית, שהייתה אישה מדהימה, צמאה לידע וחברת נפש שלי, קיבלתי תמיד עידוד ותמיכה. סבתא שולמית וסבא מוריס הרש היו עבורי סלע איתן ומשענת, ולמרות שהם כבר שנים רבות אינם בין החיים, זכרם נצור עמי באהבה גדולה. 

רפי למד איתי הנדסת חומרים בבאר-שבע. גיליתי בו עניין לראשונה בעת שהתיישב לידי בשיעור פיזיקה גרעינית והצחיק אותי עם הערותיו השנונות ואני נשבתי בקסמיו. נוצרה בינינו ידידות נפלאה שהלכה והעמיקה, וכך החלטנו בסיום לימודי התואר הראשון לנסוע יחדיו לטיול בארצות הברית. במהלך הטיול הקפנו את ארצות הברית, ראינו פארקים ומוזיאונים, ונחשף בפנינו עולם מרהיב. הטיול המופלא והמרתק שלנו נמשך לאורך שלושה חודשים, בהם צמחה וגדלה לה האהבה, והשאר כבר היסטוריה.