ספארי בטנזניה - חוויה מעולם אחר

אז למה טנזניה?

טנזניה נחשבת לאחת המדינות היפות והמעניינות ביבשת אפריקה, וזאת בזכות נופיה המרהיבים לצד מגוון עצום של בעלי חיים ושבטים אנושיים. לכן, לכל אוהבי הטבע, האדם ובעלי החיים, טנזניה היא אחד האתרים המרתקים בעולמנו, והספארי בה נחשב למגוון ביותר.

מבוא לטנזניה

טנזניה היא מדינה במזרח אפריקה, שהוקמה בשנת 1964 כאיחוד בין מדינת טנגניקה והאי הסמוך זנזיבר. שטחה של טנזניה 945,203 קמ"ר. מצפון היא גובלת בקניה ואוגנדה (אגם ויקטוריה), מדרום לה שוכנות מוזמביק, זמביה ומלאווי, ממזרח שוכן האוקיינוס ההודי, וממערב שכנותיה הן קונגו (אגם טנגניקה), רואנדה ובורונדי. רוב שטחה של טנזניה מכוסה סוואנה, אולם באזורים בהם חוצים אותה סעיפי השבר הסורי-אפריקני ישנם אגמים ולאורך חופה של המדינה שורר אקלים טרופי. הר הקילימנג'רו, המתנשא לגובה של 5,895 מטרים, שוכן בצפונה של טנזניה והוא ההר הגבוה ביותר ביבשת אפריקה. 

טנזניה, המונה כ-48 מיליון תושבים, מחולקת ל-30 מחוזות, חמישה מתוכם בשטחה של זנזיבר. השפות הרשמיות בה הן סוואהילי (או סוואהילית) ואנגלית. סוואהילית היא שפה ממשפחת שפות הבנטו, שהושפעה מהשפה הערבית וכן משפות מערביות כולל גרמנית ואנגלית. בין השנים 1886 - 1919  היתה טנגניקה מושבה בחסות גרמנית ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה למושבה בחסות בריטית, עד שבשנת 1961 קיבלה טנגניקה את עצמאותה. 

משנת 1996 מכהנת העיר דודומה (Dodoma) כבירתה של טנזניה, אולם רבים ממשרדי הממשלה נמצאים בדאר א-סלאם, העיר הגדולה ביותר בטנזניה, שבעבר כיהנה כבירת המדינה וכיום נמצא בה מרכז המסחר של טנזניה. בנוסף לדודומה ולדאר א-סלאם, ערים גדולות נוספות בטנזניה הן ארושה, אירינגה, טבורה, טנגה, מבייה, מורוגורו, מושי וקיגומה. טנזניה מדינה מאוד ענייה, שעיקר כלכלתה מתבססת על חקלאות. ענפי החקלאות העיקריים בה כוללים קפה, תה, כותנה, טבק, אגוזי קשיו, בננות וכן גידולי בקר וצאן.

בתקופות פרה-היסטוריות היה האיזור מיושב על ידי שבטי ציידים ומלקטות. כיום מתגוררים בטנזניה כ-130 שבטים ולכל אחד מהם שפה מסורתית משלו. בטנזניה יש שלושה סוגים של אוכלוסיות: א. ציידים ומלקטות, שחיים כמו בתקופת האבן;  ב. רועי בקר/צאן (כמו אנשי שבט המסאי ושבט הדטוגה); ג. חקלאים שמעבדים את האדמה. החקלאים הם המתקדמים והעשירים מבין האוכלוסיות בטנזניה ולכן בעבר הם היו סוחרים עם השבטים האחרים וקונים מהם עבדים. 

נשיאה הראשון של טנזניה היה ג'וליוס קמברגה נייררה (Nyerere), שכיהן עד לפרישתו בשנת 1985. נייררה היה האפריקני הראשון בשטחה של טנזניה שלמד באוניברסיטה בריטית. עם תום לימודיו עסק בהוראה ומאוחר יותר סיים תואר שני בכלכלה ובהיסטוריה. משנת 1967 הנהיג בטנזניה משטר סוציאליסטי-קומוניסטי חד-מפלגתי על פי מודל אותו כינה "אוג'מאה" - "משפחה מורחבת", בו קיים קולקטיב (מעין קיבוץ), כך שהאדם עומד לשירותה של המדינה ואסור לו לצבור הון פרטי. עקב מדיניות זאת הולאם הונם של משקיעים זרים בטנזניה. בעקבות מודל האוג'מאה ברחו המשקיעים הזרים מטנזניה והמדינה נקלעה לחובות כבדים. משנוכח נייררה בכישלון מודל האוג'מאה פרש מתפקידו בשנת 1985. כיום קיים בטנזניה משטר דמוקרטי יציב יחסית, ואחת לחמש שנים נערכות בחירות.

מידע למטייל בטנזניה

הסברים לגבי מרפאות שבהן ניתן להתחסן לקראת טיול לחו"ל אפשר למצוא באתרי האינטרנט של לשכות הבריאותיות המחוזיות. אפשר גם פשוט לכתוב ב-google "מרפאות מטיילים" ולראות היכן ניתן לקבל את השירות. אנחנו קבענו תור למרפאת המטיילים של בית-החולים תל השומר ובאנו להתחסן כחודש לפני הטיול. התחסנו נגד קדחת צהובה, צהבת וטטנוס, ובנוסף קיבלנו מרשם לכדורים נגד מלריה, אותם התחלנו לקחת יום לפני הטיסה לטנזניה וסיימנו יומיים לאחר שחזרנו לישראל.

27/11/2013

תחילתו של המסע

המראנו משדה התעופה בן גוריון לחופשת חנוכה משפחתית בטנזניה. טסנו בטיסה ישירה של ארקיע. חלפנו על פני תל-אביב וגוש דן, עברנו דרך מדבר יהודה, השקפנו על ים המלח מלמעלה, עברנו מעל הנגב והערבה אל אילת, ומשם דרך חצי האי סיני, סודן, אתיופיה וקניה. כל זאת דרך נופים מרהיבים של מדבריות, הרים ירוקים, ים ומכתשים, שנראו למרחוק.

כעבור חמש וחצי שעות טיסה הגענו אל נמל התעופה קלימנג'רו שבעיר הגדולה ארושה (Arusha), השוכנת בצפון טנזניה והמונה כמיליון תושבים. בשנת 1967 התגלתה במחוז ארושה אבן חן הקרויה טנזניט, שצבעה ירוק-כחול. אזור צפון טנזניה הוא המקום היחיד בעולם בו ניתן לכרות את הטנזניט. בשדה התעופה קיבלו את פניינו נהגי הספארי המקומיים, שבמהלך הטיול הראו מקצועיות רבה לצד היותם מסבירי פנים וחביבים. נהגי הג'יפים של הקבוצה היו דוברי אנגלית רהוטה ובנוסף אלופים בניווט והתמצאות בשטח והידע שלהם בבעלי חיים רב. הצטרפנו לג'יפ מספר 4, עם הנהג לוני, בן שבט המסאי, שקיבל את פנינו בחביבות ואדיבות. האווירה היתה נעימה וכולנו התרגשנו לקראת המסע שצפוי לנו.

נסענו לאורך הכביש הראשי של ארושה, המוביל מטנזניה לקניה. בכביש יש נתיב אחד לכל צד והנהיגה היא בצד שמאל של הכביש – שריד לשלטון האנגלי. במלך הנסיעה ראינו נהגים עוקפים בצורה מפחידה ולצידי הכביש זרמו חיים תוססים. אנשים רבים חלפו, חלקם עסקו במסחר, קניות והובלת סחורות. לצד הדרך הרבה עסקים קטנים שנראו כמו חנויות של שוק וקיוסקים, ירקנים ומכולות קטנות, לצד דוכני בגדים ומגוון סחורות. אנשים בלבוש מערבי צעדו לצד אנשים בלבוש מסורתי, ונשים צעדו לאורך הכביש ומסע כבד על ראשן. האנשים בטנזניה עניים מאוד, רבים מהם גרים בצריפונים או בקתות, אך הם נחשבים לאנשים מאושרים. האווירה שמסביב הזכירה לנו סרטי מערבונים – בצידי הכביש קיים עולם אחר. שמי הלילה מעלינו שחורים משחור והכוכבים זוהרים באור חזק ובוהק. קיימת תשתית חשמל רק לאורך הכבישים הראשיים ולכן העשירים גרים בסמוך לכביש. החיים בעיר הגדולה מזכירים מסע בזמן אל תקופה של לפני עשרות ואף מאות רבות של שנים.

לאחר נסיעה של כחצי שעה הגענו לארוחת ערב מרשימה וטעימה במלון (לודג') Serena Mountain Village - Arusha, שכללה מזנון עם מגוון סלטים, בשרים, דגים, פירות וקינוחים, כשברקע ניגנה להקה מקומית. בתום הארוחה חיכתה לנו הפתעה - להקת זמר שאנשיה לבושים בבגדים מנומרים פצחה במופע שירים (שכלל את השיר גמ'בו בוואנה שעוד ניתקל בו), ריקודים ואקרובטיקה עם פעלולי אש, על פי מיטב המסורת האפריקנית. ילדי הקבוצה הצטרפו למחול הקיצבי. בתום הארוחה (סביב השעה 22:00) נסענו למלון Mountain  Meru שבארושה, שם התקלחנו, ישנו את שנת הלילה והתאוששנו מהטיסה לקראת יום המחרת. 

28/11/2013

בוקר טוב ארושה. יום שני לטיול.

השכמנו קום (בשש בבוקר) ואכלנו ארוחת בוקר מצויינת בלודג'. לאחר הסברים של רוני המדריך יצאנו נמרצים לכיוון הפארק הלאומי ארושה, על מנת להתחיל את מסע הספארי שלנו. פארק ארושה שוכן למרגלות הר מרו (Meru). זהו הר געש פעיל שגובהו 4,562 מטרים מעל פני הים (ההר השני בגובהו בטנזניה), השוכן כ-70 קילומטרים מערבית להר הקילימנג'רו.

בפארק ארושה קיים יער גשם מרהיב עם מינים רבים של עצים, שרכים, מטפסים, פרפרים, מגוון ציפורים וקופים. בשמורה זכינו לראות מגוון עצום של חיות, כולל מינים שונים של בופאלו (תאו אפריקני), גנו, זברות, ג'ירפות ואנטילופות (Antelope, ממשפחת הפריים). האנטילופות הן קבוצה גדולה של יונקים בעלי קרניים הניזונים מעשב. בדרך פגשנו קופי בבון, קופי גונון לבן-סנטר (המכונים "קופים כחולים" על שום צבעם האפור-כחול) וקופי קולובוס בצבעי שחור-לבן. הגענו בנסיעה, כשגג הג'יפ שלנו פתוח, אל אגמי מומלה, בהם ראינו אלפי פלמינגו בצבעי ורוד, ועוד מגוון רחב של עופות.

בצהריים חזרנו לארוחת צהריים טעימה במלון שבו לנו את ליל אמש. משם המשכנו בג'יפים אל שמורת אגם מניארה (Lake Manyara), השוכנת בתחתית השבר הסורי-אפריקני החוצה את טנזניה. זוהי שמורה קטנה יחסית, אך מגוון בעלי החיים בה עצום. ראינו בשמורה צבאים, קופי בבון, קופי גונון לבן-סנטר, קופי גונון ירוק, ציפורי קלאו כסוף-לחי ועגורי כתר, עופות הניזונים בעיקר מחרקים וזוחלים קטנים. אחר-הצהריים זכינו לראות בין העצים פילה קטנת גוף עם חטים ארוכים, שהעידו על גילה המופלג.   

כשהג'יפ שלנו דהר בענני עפר וקיפץ ללא הפסקה, הסביר לנו לוני הנהג/מדריך המקומי בהומור שזהו "מסאז' אפריקני". בערב הגענו ללודג' מפואר (Exploreans Ngorongoro Lodge), הממוקם בסמוך לשמורת הנגורונגורו. לפני ארוחת הערב קיבלנו מרוני הסברים על בעלי החיים שראינו היום. בתום ארוחת ערב מפוארת, שכללה מספר מנות, כל זוג אנשים ישן בבקתת עץ ענקית עם גג קש, שכללה חדר סלון גדול עם ספות ישיבה, מיטה, שולחן זכוכית גדול ושולחן כתיבה, שטיחים, אח, תמונות ופסלים בסגנון אפריקני וחלונות שמהם הציץ נוף מדהים, חדר שינה עם מיטת עץ גדולה, מוקפת בכילה להגנה מפני יתושים וחרקים, שבו היו גם אח, שטיחים ויציאה למרפסת רומנטית ורחבת ידיים שנוף מדהים נשקף ממנה. בנוסף הכילה הבקתה גם חדר אמבטיה ענק וחדר ארונות סמוך אליו.  

29/11/2013

בוקר טוב שמורת הנגורונגורו. יום שלישיי למסע.

בבוקר התעוררנו ויצאנו אל המרפסת הצמודה לחדר השינה על מנת להביט אל המרחבים. הנוף שנשקף מסביב היה עוצר נשימה, הרים ירוקים וטבע פראי. כשסיימנו את ארוחת הבוקר התארגנו ויצאנו אל שמורת הנגורונגורו. ראינו ילדים משבט המסאי (Maasai) רועים פרות שדופות. לוני הנהג, לוחם בן שבט המסאי, הסביר לנו על מנהגי השבט. בני שבט המסאי, המשתייכים למשפחת העמים הנילוטים, נדדו ממקורות הנילוס בסודן לעבר טנזניה לפני כ-500 שנים. המסאי הם שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בצפון טנזניה ובקניה, והם נחשבים לאחד השבטים החשובים במזרח אפריקה, למרות שהם מונים רק כאחוז מאוכלוסיית טנזניה. בטנזניה חיים חצי מליון מסאים ועוד מספר קרוב לזה חיים בקניה (אוכלוסיית שבט המסאי מונה כמיליון בני אדם).

רוני הצטרף לג'יפ שלנו ונתן הסברים מרתקים על השמורה. טיפסנו עם הג'יפ במעלה מכתש הנגורונגורו, שהיה פעם הר געש פעיל עצום ממדים, בגובה 9-8 קילומטרים, שקרס לפני כ-2 מיליון שנים. זהו המכתש המפורסם ביותר ביבשת אפריקה וקוטרו נע בין 16 ל-18 קילומטרים. קירותיו התלולים של המכתש מתנשאים לגובה של כ-600 מטרים. ממעלה המכתש התבוננו על העמק העצום הפרוש למרגלותינו, בגווני ירוק-צהוב עם מקורות מים רבים. מגוון החיות בעמק רב והמיקרו-קוסמוס שנוצר שם מרתק. מרחוק השקפנו על עדרי בופאלו, זברות וגנו רועים בשטח הפתוח. הגנו, ייצור בעל קרניים מתעקלות כלפי מעלה וזקן, הוא סוג של אנטילופה ממשפחת הפריים.

במעלה המכתש ישנו אזור של יער צפוף וירוק, וכשיורדים לעמק הצמחייה נהיית עשבית ונמוכה. באזורים שבהם ירד גשם בימים האחרונים, העשבים ירוקים וגבוהים יותר. במורד הדרך המובילה אל העמק ראינו חתול סרוואל מנוקד ויפיפה, צבעו חום בהיר ועל גופו מצויירות נקודות שחורות. הסרוואל הסתתר בשטח העשב הצהוב באופן כמעט מושלם והיה מאוד קשה לזהותו, אולם כשהחל לזוז מעט הנהגים שלנו הבחינו בו. חתול הסרוואל חי בשטחי הסוואנה האפריקאית. אורכו כ-80 סנטימטר ואורך זנבו 40 סנטימטר נוספים. הוא בעל חיים סוליטרי ולילי, הנראה רק לעיתים רחוקות במהלך שעות היום. מבנה גופו רזה, ותוחלת חייו נעה בין 12 ל-20 שנים. הסרוואל מתמחה בציד מכרסמים קטנים, אך ניזון גם מחרקים, קיפודים, זוחלים ועופות, והוא מכריע את טרפו במהלומת כף.  

במורד ראינו חזיר יבלות (פומבה בסוואהילית) רץ בין העשבים. חזיר זה נקרא כך משום שיש לו שתי יבלות בכל צד של פניו. חזיר היבלות ניזון בעיקר ממזון צמחי, חרקים וזוחלים. משקלו של הזכר יכול להגיע ל-40 קילוגרם. חזירי היבלות נטרפים על ידי חתולים גדולים, צבועים ותנים, אך הם לוחמים אמיתיים הנלחמים בגבורה על חייהם. 

במרכז מכתש הנגורונגורו אזורים של עשב צהוב ואזורים של עשב ירוק. מסביבנו זברות, גנו ובופאלו רועים בשטח הפתוח של העמק השטוח, המוקף בהרים, ומעליהם עננים לבנים ושמיים כחולים – ללא ספק נוף מרהיב ועוצר נשימה. מעלינו התעופפו ציפורים, צבי גרנט רץ בשטח הפתוח וצבוע טייל בין מרבדי העשב. צבאי הגרנט ידועים ביכולתם לדהור במהירות רבה לאורך מרחק רב. הצבוע מוכר לאדם כאוכל נבלות הניזון מפגרים, אך האמת היא שעיקר מזונו הוא טרף חי. הצבועים החיים באזור שמורת הנגורונגורו מרבים לצוד בחבורות ענקיות של עד כ-60 צבועים. הצבועים גם גונבים חלק מהמזון שלהם מהאריות או מהצ'יטות שבסביבה. כשמגיעה חבורה גדולה של צבועים, גם האריות נמלטים מהשטח. בצמוד לשביל הסתתרה בין העשבים ציפור בעלת חזה אדום (סוג של פיפיון, ממשפחת הנחליאלי). מרחוק על הקרקע ראינו עוף דורס שצווארו וראשו אדומים - עזניית נגב (ממשפחת נציים) שבאה לשתות ממי הנחל. 

בהמשך הנסיעה בשמורה הבחנו בעדר עצום של בופאלו (תאו אפריקני) ששתו מים מנחל זורם. הבופאלו הוא בעל חיים גדול וחזק, בעל קרניים מתעקלות כלפי מעלה ופרווה שעירה, המשתייך למשפחת הפריים. הבופאלו הוא מעלה גרה, הניזון מצמחים ועשבים, אשר חי בעדרים. כשהנקבות ממליטות הן חלשות ואז הלביאות יכולות לצוד אותן בקלות יחסית, לכן זכרי הבופאלו חיים הרבה יותר מהנקבות. הזכרים הזקנים מגורשים מהעדר והם רועים בקבוצות קטנות של בופאלו קשישים. אחד הדברים המעניינים אצל הבופאלו הוא שכאשר אריה תוקף אותם הם משיבים מלחמה ותוקפים חזרה בקבוצה גדולה של זכרים. זכרי הבופאלו מאוד חזקים גם כשהם זקנים, ולכן האריות משתדלים לא להתקרב אליהם. לידע כללי, גבינת המוצרלה עשויה מחלב בופאלו.

לוני הסביר לנו שחמש החיות הגדולות של טנזניה בעיני בני האדם (the big five) הן האריה, הבופאלו, הקרנף, הנמר והפיל. בתום ההסברים ראינו שלושה היפופוטמים רובצים לצד הנחל, נחים את מנוחת הצהריים ומשתזפים. ההיפופוטם חי מחצית מחייו במים ומחצית ביבשה. הרביצה בשמש ובאוויר היבש הורגת את הטפילים הנמצאים על עורו של ההיפופוטם. היפופוטם הוא יונק החי בקבוצות גדולות (עד כמה עשרות). הוא חיה צמחונית, רגועה וחברותית כלפי בני מינו במים, אולם ביבשה ההיפופוטם מתנהג כחיה סוליטרית והוא אגרסיבי כלפי היפופוטמים האחרים. בשנים האחרונות נערכו תצפיות על היפופוטמים וגילו שהם גם צדים בשר. ההיפופוטמים חיים בביצות יחד עם תנינים, אבל הם חזקים בהרבה מהתנינים. במהלך היום ההיפופוטם נוהג לצנן את גופו במים ובשעות הערב הוא מגיח אל היבשה על מנת ללחך עשב. הזכרים טריטוריאליים במים (אך לא ביבשה). הם משתלטים על אזורי מים (בנהרות, ביצות ואגמים), והרבייה וההמלטה מתרחשות במים. 

מסביבנו נוף סוואנה (Savannah) ועצי שיטה (Acacia) רבים - ישנם באפריקה כ-80 מינים שונים של עצי שיטה. הסוואנה היא מערכת אקולוגית של ערבה בעלת צמחייה דלילה של עצים ושיחים, הנמצאת משני עברי קו המשווה. כחמישית משטח היבשה על פני כדור הארץ מוגדרים כאזורי סוואנה, רובם ביבשת אפריקה, אך ישנם גם אזורי סוואנה בהודו, אוסטרליה ובדרום אמריקה. עצי השיטה נפוצים בעיקר באזורים טרופיים או סובטרופיים, ולרוב מיני השיטה יש קוצים.

מתחת לעץ שיטה הבחנו בלהקה של פניניות כחולות צוואר. בצד הדרך ראינו שרקרק שצבעו ירקרק. השרקרקים הם ציפורים אוכלות חרקים, אך דבורים וצרעות חביבים עליהם במיוחד. השרקרקים עומדים על ענף ואז מזנקים וטורפים את החרק. בדרך עצרנו לצלם צבאי תומסון. צבעו של צבי התומסון הוא חום בהיר, בטנו לבנה ושני פסים שחורים משוכים לאורך צדדיו. משקלה של נקבת התומסון נע בין 25-15 קילוגרמים ואילו משקלו של הזכר נע בין 30-20 קילוגרמים. בשל גובהו הנמוך (כחצי מטר) מכונה התומסון בפי המקומיים "האוכל של הצ'יטות".

ממרחק ראינו מספר יענים ובהמשך דרך העפר חלפנו על פני ביצה, מסביב לה צמחי סוף, ובתוכה צמחי מים והיפופוטמים. הבחנו בנחל ומסביבו מספר רב של זברות וגנו, שלידם התרוצצו ציפורי מגלן קדוש שצבען לבן-שחור. לבסוף עצרנו ליד אגם שבו היו כמה אלפי ציפורי פלמינגו בעלות גוף דק וארוך ומקור עבה ונטוי כלפי מטה. הפלמינגו נולדים בצבע אפור, אך במהלך הזמן הופכים לוורודים עד אדמדמים מאחר והם ניזונים מסרטנים שמכילים את הפיגמנט בטא קרוטן. בגני חיות מאכילים את הפלמינגו בפפריקה אדומה על מנת שצבעם יהיה ורוד בוהק.

המשכנו להתקדם ומרחוק הבחנו בשתי נקודות אפורות. כשהתקרבנו ראינו זוג פילות, ולצידן התהלך תן שחור-גב שחצה את הוואדי. סביב השעה 13:00 עצרנו לארוחת צהריים באגם הטוק-טוק שבשמורת הנגורונגורו. מסביב לאגם עפו מגוון ציפורים, כולל עורבים לבני-צוואר. לאחר הארוחה קיבלנו מרוני הסברים על מדינת טנזניה ועל ההיסטוריה שלה. מאחר והילדים (ספיר, מאי, אופיר, נעמה, גל ונועה) רצו להיות בג'יפ אחד, נפרדנו מלוני המקסים ועברנו אל הג'יפ שבו נסעו דפנה, אברהם, נורית ותמיר עם הנהג צ'דפה משבט הבאנטו.

אחר-הצהריים אחד הנהגים בחבורה ציין בקשר שראה קרנף, ואז כל הג'יפים בשמורה החלו במרדף מטורף אל עבר קרנף צר-שפה. באפריקה חיים שני סוגי קרנפים: קרנף צר-שפה, המכונה "קרנף שחור" וקרנף רחב-שפה המכונה "קרנף לבן". הקרנף שוקל עד 1,500 קילוגרמים ועובי עורו כסנטימטר וחצי. הקרנף הוא חיה חשדנית, מתבודדת וטריטוריאלית, המסמנת את אזורי המחיה שלה באמצעות שתן וגללים. חוש הראייה של הקרנף חלש, אך הוא מצויד בחושי ריח ושמיעה מצוינים. תזונתם של הקרנפים כוללת עשבים, והם יכולים לחיות עד 50 שנה. במזרח הרחוק נחשבת קרן הקרנף כמשפרת כוח גברא, ונמכרת בסכומים של 30,000-25,000 דולר. לכן הקרנף ניצוד בכמויות גדולות וכיום הוא בסכנת הכחדה. עקב הציד המסיבי נשארו בכל אפריקה רק כ-2,000 קרנפים.

בהמשך הנסיעה בדרך העפר ראינו במרחק של כ-40 מטר מהג'יפ שלנו אריה מלכותי מנמנם בסמוך לאגם מוקף צמחייה. לאריה הייתה בכתפיים פרווה שחורה, האופיינית לאריות מבוגרים שגילם עולה על 16 שנים. האריה הוא טורף גדול ממשפחת החתוליים, החי בדרך כלל בין 12 ל-20 שנה (בשבי הם יכולים לחיות עד כ-30 שנה). אריה שנמצא בטבע עם נקבות כמעט לעולם אינו צד. אולם, בטבע רוב האריות הם רווקים ואריה רווק חייב לצוד על מנת לשרוד. לפתע יצאה לביאה ממקום מחבואה בין העשבים והחלה לפתות את האריה שנראה עייף ומנומנם למדי. הלביאה היתה בעלת פטמות הנקה בולטות, אולם לא נראו גורים באזור. בדרך כלל, האריות הזכרים נמצאים עם הנקבות במשך תקופה של שלוש עד ארבע שנים. אחר כך מגיע זכר אחר שמשתלט על הקבוצה ומגרש את הזכר השליט הקודם והורג את צאצאיו הגורים. לאחר שהנקבה חגה מסביב לאריה והתחככה בו מספר פעמים היה ניסיון הזדווגות שנגמר בכישלון (האריה העייף לא נשך את עורפה של הלביאה והיא לא נשכבה לאחר מעשה על גבה). כשהאריה והלביאה שכבו לנמנם המשכנו בדרכנו.  

מרחוק ראינו יענים. היען הוא העוף הגדול ביותר החי כיום. עקב משקלו הרב הוא אינו יכול לעוף, אך הוא מפצה על כך ביכולתו לרוץ במהירות (עד 65 קמ"ש). היען חיה חשדנית וזהירה הרואה למרחקים בזכות צווארה הארוך. אצל היענים, לאחר שהנקבה מטילה את הביצים הזכר משתתף בדגירה עליהן. ביום דוגרת הנקבה ובלילה דוגר הזכר שצבעו שחור. הגענו לאזור עם עצים נמוכים, חלקם כרותים ושבורים. היה ברור שכאן עברו פילים. אכן, במהרה הבחנו בחבורת פילים מסתובבת בין העצים. הפילים הם יונקים יבשתיים, והם היצורים הגדולים ביותר החיים על פני היבשה. עצמות השלד של הפילים נקבוביות, משקלן קל אך הן חזקות מאוד, מה שמאפשר לפילים לשאת את גודלם העצום ואת משקל גופם גם ביבשה. לא לכל הפילים יש חטים. יש פילים שהחטים שלהם גדלים במהלך חייהם, ויש פילים שפשוט לא גדלים להם חטים. מה שקובע את אורך החיים אצל הפילים זה השיניים הטוחנות שלהם. פיל בלי שיניים טוחנות ימות ברעב. הפיל מחליף את שיניו הטוחנות שלוש פעמים במהלך חייו.

לפני החזרה למלון, ספיר וגל ירדו מהג'יפ על מנת להצטלם לצד מספר ג'ירפות. מותר לעשות זאת רק באזורים מסודרים המיועדים לכך, שבהם הנוף פתוח, כך שלא מסתתרות בסביבה חיות טרף. באזורים מסוימים בשמורה אפילו קיימים מבני שירותים מסודרים ונקיים. ישנו את הלילה במלון Ngorongoro Sopa Lodge‎. לאחר ארוחת ערב ושיחת סיכום של רוני המדריך הלכנו לישון עייפים אך מרוצים ומלאי התפעלות.

30/11/2013

בוקר טוב סרנגטי. יום רביעי למסע.

השכמנו קום, הוצאנו את המזוודות אל מחוץ לחדר ויצאנו אל כיוון חדר האוכל. בדרכנו פגשנו בקוף גונון לבן-סנטר שטיפס על גג המבנה ואכל בננה. ארוחת הבוקר הייתה טעימה ומגוונת. כבר התחלנו להתרגל לקפה האפריקני, שטעמו חזק, חריף וקצת קלוי יותר מדי. יצאנו לנסיעה של שלוש שעות אל עבר שמורת הסרנגטי (Serengeti). חלפנו על פני כפרים של שבט המסאי. לצד הדרך ראינו ילדים רועי צאן בני שבט המסאי מטיילים עם הפרות והעיזים. בדרכנו לסרנגטי עצרנו ליד עצי שיטת הנמלים. צמח זה, האהוב במיוחד על הג'רפות, חי בסימביוזה כמעט מושלמת עם הנמלים ששוכנות בתוכו. לא רחוק משם ראינו מספר ג'רפות זוללות עלים משיטת הנמלים.

הגענו לשמורת הסרנגטי סביב השעה 11:00. מרחוק ראינו הר געש. שמורת הסרנגטי ידועה כאחת השמורות המרשימות בעולם. השמורה מחולקת לשני חלקים: בחלקה הדרומי של השמורה צומח עשב נמוך ואילו בחלקה הצפוני של השמורה צומח עשב גבוה. הדבר תלוי בסוג הקרקע: באזורים שבהם היתה התפרצות הר געש יש עפר וולקני שאינו מאפשר לעשב לצמוח לגובה. עברנו ליד ציפור חוברה-אפריקנית גדולה ובהמשך המסע עצרנו לצלם תן זהוב. החוברה-האפריקנית כבדת המשקל יכולה לעוף אך ורק למרחקים קצרים. ציפורים שמשקלן מעל 10 קילוגרם אינן יכולות לעוף כלל. איזה כיף שדפנה הזואולוגית נמצאת איתנו בג'יפ ומסבירה על החיות השונות. התנים בסביבה אוהבים לאכול עופרי תומסונים. עצרנו להתבונן בזוג צבועים שטייל בשטח הפתוח. בסמוך ראינו מספר יענים ובהמשך הדרך חלפו על פנינו אנטילופות טופי, בעלות קרניים שחורות וכבדות וזנב קצר ושחור, ולצידן מספר זברות שליחכו עשב. מצידה השני של הדרך ראינו זברה שעל גבה ישב עורב. צ'דפה, הנהג של הג'יפ, עצר את הרכב על מנת שנוכל לצלם חוברה-אפריקנית אפורה-חומה.

עצרנו לתצפית על סלע המכונה קופי בחלקה הדרומי (התחתון) של שמורת הסרנגטי – זהו צוק אבן גדול ובולט החולש על השטח. סלע הקופי הוא סוג סלע כמו זה שעליו עמד סימבה גור האריות בסרט מלך האריות וצפה על העמק. בתחתית הצוק ראינו זרזירים הדורים, שהחלקם התחתון של גחונם בצבע כתום ואילו החזה שלהם בצבע כחול מתכתי. ממעלה הצוק צפינו בנופה האינסופי של שמורת הסרנגטי (פירוש המילה סרנגטי בסוואהילית הוא "מישורים אינסופיים"). לעינינו נשקף מישור אינסופי של עשבים יבשים וצמחייה צחיחה. על הצוק טיילו חרדונים אדומי ראש. צבעה של נקבת החרדון אפור ואילו גופו של הזכר כחול וראשו אדום. צבעיו של הזכר נובעים מרמות גבוהות של ההורמון טסטוסטרון. הזואולוג הישראלי אברהם ארבל חקר את החרדונים אדומי הראש, ומצא שכאשר צובעים את הנקבה בצבעי כחול-אדום הזכר חושב שמדובר בזכר זר, ואז, במקום לחזר אחרי הנקבה, הוא נהיה תוקפני ונלחם בה. 

המשכנו בנסיעה בשטחה של הסרנגטי. עצרנו להתבונן במשפחה גדולה של אריות עם שלוש לביאות וכ-15 גורים בגילאים שונים. כאשר הלביאות סיימו לאכול, החלו הגורים לאכול את שאריות הבופאלו הטרי שניצוד לפני שעות ספורות. מרחוק נראה אריה שבמהרה נעלם אל תוך העשב. במרחק של כחצי קילומטר מהאריות נראתה חבורת בופאלו שדהרה במהירות ואז נעצרה ונעמדה בחצי מעגל כדי להשקיף על הסביבה. בסמוך ראינו שתי לביאות נוספות שכנראה כבר סיימו לאכול, ואכן יותר הגיוני שלחמש לביאות יהיו 15 גורים, ולא לשלוש לביאות. הלביאות חיות בקבוצות, מה שמגדיל את סיכויי ההישרדות של הגורים. כאשר לביאה בודדת יוצאת לצוד, עלולים צבועים או נמרים להרוג את הגורים שלה. לכן, מספר לביאות יוצרות משפחה - כך גם קל להן יותר לצוד וגם חלק מהלביאות נשארות עם הגורים בזמן שהאחרות יוצאות לציד.  

נפרדנו ממשפחת האריות והמשכנו בנסיעה בשמורה. במרחק רב צפינו בעלעול חול (סופת חול ספירלית שעולה לשמיים, הנובעת ממערבולות אוויר). לצד הדרך ראינו תל טרמיטים עם ארבע ארובות ולצידו אנטילופות ביישניות מהמין צבי-סוף הסוואנה. עצרנו לצלם חסידת אוכפים שצבעה שחור-לבן ומקורה הארוך בצבעי אדום-צהוב, שעמדה בסמוך לאגם והחלה במעוף. חסידת האוכפים נחשבת לחסידה היפה ביותר באפריקה. חלפנו בנסיעה על פני עדר מעורב של גנו וזברות שטיילו על שפת האגם, בתוך המים שחו שני ברווזים. עברנו על פני ביצה שבה רבצה חבורת היפופוטמים שהתחככו זה בזה. בהמשך הדרך ראינו עוף דורס בשם לבלר - "הפקיד" (Secretary Bird) שטייל לצד הנחל. הלבלר, בצבעי לבן-שחור, ניזון מחגבים ונחשים. חלפנו על פני עזניית נגב שעמדה בראש קופי. על צמרת עץ נראתה עזניה שנייה ומאחורי שיטה רחבה הציצו זוג יענים שחורות ועזניה נוספת שעמדה על הקרקע. 

הגענו בנסיעה אל אזור עשיר בעצי שיטה, כשמאחורי אחד מהעצים ראינו חבורת לביאות ואריה מנמנמים את שנת אחר-הצהריים. לביאה נוספת ישבה לבדה במרחק של כמה עשרות מטרים מהקבוצה וצפתה בזברות. כשהתרחקנו מהאריות פגשנו משפחה של נמיות גמדיות (הנמיות הקטנות ביותר באפריקה) עומדת על תל טרמיטים. הנמיות נחשבות לחיה אמיצה, המסוגלת לתקוף ולהביס נחשים. הנמיות הגמדיות הן חיות מאוד חברותיות אשר טורפות חרקים. הן מתגוררות בתוך פתחי האוורור של תלי הטרמיטים. מושבות הטרמיטים עצמן נמצאות מתחת לאדמה, והתלים שרואים מעל פני השטח הם פתחי האוורור של הקן. התלים משמשים את הטרמיטים במשך עשרות שנים.  

חלפנו בנסיעה על פני עדר של דיקדיקים – מין של אנטילופות גמדיות שמשקלן מגיע לשלושה קילוגרמים בלבד. הדיקדיקים הם יצורים זהירים וחשדנים. התקדמנו בנסיעה בשמורת הסרנגטי אל עבר אזור ירוק ומיוער ועצרנו להתבונן באנטילופת אימפלה שליחכה עשב ובעדר גנו שחצה בחבורה את דרך העפר. בדרכנו נופפנו לשלום לחבורת פילות עם גורים. ראינו גור פיל קטן עומד מתחת לאמו ומנסה לינוק. מסביב נשמעו קולות של קופים. הגענו למלון לארוחת ערב, ואת הלילה, כמו גם את שני הלילות הבאים, ישנו במלון Serengeti Sopa Lodge . לילה טוב טנזניה. 

01/12/2013

בוקר טוב שמורת הסרנגטי. יום חמישי למסע.

אחרי ארוחת בוקר יצאנו עם הג'יפים ליום נוסף בסרנגטי. בסמוך לכניסה לשמורה חלפנו על פני עדר של זברות מלחכות עשב וראינו סייח זברות כבן חודש נצמד לאמו. עצרנו ליד חבורת בבונים. אחד הזכרים רץ רחוק מהקבוצה אחרי נקבה מיוחמת על מנת להזדווג איתה מבלי שהחבורה תבחין בכך. משמאלנו נשר בצמרת עץ ולצידו קן נשרים. חלפנו על פני בריכת היפופוטמים בוצית. ההיפופוטמים הם חיות ליליות, לכן ביום הם בעיקר ישנים ובלילה הם פעילים. בצמוד לג'יפ חלף פיל שהיה עסוק באכילת עלים מעץ שיטה, וכשראה את הג'יפ נבהל וברח. בסמוך לפיל ראינו עצי שיטה צהובת גזע, הנקראת גם שיטת המלריה. עצים אלה אופיניים למקומות שיש בהם מים. לצד הדרך, בנוף הסוואנה, חלף על פנינו עדר בופאלו עצום שמנה כמה אלפי פרטים. בהמשך הדרך זיהינו את תל הטרמיטים עם הנמיות מאתמול, וגם היום עמדה על פסגת התל נמייה גמדית. 

הג'יפ של הילדים עצר בעקבות נמר שרדף אחרי חזיר יבלות. כעבור דקה עצרנו גם אנחנו ולשנייה ראינו נמר יורד מהעץ ונעלם בין העשבים. מכאן החלה כל הקבוצה באיתור הנמר ובמעקב צמוד אחריו. נמר שמבחין בטרף פוטנציאלי יחכה בשקט עד שהטרף יתקרב אליו, ואז ירד מהעץ, יתקדם בזהירות עד למרחק של כ-20 מטרים מהטרף, ואז יתנפל עליו בריצה. הנמר הוא חיה חזקה ואתלטית להפליא והוא מסוגל לקפוץ למרחק של עד 6 מטרים. הנמרים הם חיות סוליטריות אשר צדות לבד. כאשר נמרים צדים הם מעלים את הטרף אל עצים, על מנת שלא יגנבו להם את מזונם. הנמר קפץ בזינוק מרהיב מענף לענף והמתין בסבלנות. אחר כך הוא ירד מהעץ והתקרב עד למרחק של כשני מטרים מהג'יפ. אחד הג'פים מסביבנו התקרב יותר מדי אל הנמר, והנמר חצה בריצה את הכביש ונעלם. המשכנו את מסענו בשמורת הסרנגטי. 

לצד הג'יפ ראינו על אחד העצים נץ אפור. עדר של בופאלו ירד אל המעין לשתות מים ואחר כך המשיך לנוע במרחבים האינסופיים של השמורה. על עץ סמוך קיפצו חבורה של קופי גונון ירוק. הגונון הירוק שוקל 4-3 קילוגרם, פרוותו לבנה-אפורה עם גוון ירוק זית ופניו שחורות. מימין לג'יפ הדוהר הבחנו בעדר אנטילופות חומות כהות מהמין קובוס מים , ולידן לחבורת זברות שהתחככו זו בזו. הזברות אוהבות מגע פיסי, וכאשר הן מתחככות זו בזו משתחררים לדמן פרומונים מרגיעים (פרומונים הם חומרים כימיים שמפרישים בעלי חיים לצורך תקשורת בין פרטים מאותו מין). עצרנו להתבונן ב"עץ הנקניקים" (Kigelia africana). לעץ זה פריחה מרשימה ביופיה והפרי שלו דומה לנקניקים חומים. מתחת לעץ שיטה ראינו עדר של פילות וגוריהם. הפילות נופפו באוזניהם על מנת להתקרר, תופעה המכונה תרמורגולציה (תהליך של ויסות חום) התנהגותית. 

חבורה של ג'פים עצרו לצד הדרך. כשהתקרבנו ראינו נמר מנמנם על עץ. כשהוא זז מעט ניתן היה להבחין בו, אך שאר הזמן הוא נראה כחלק בלתי נפרד מהעץ. כשראינו שהנמר ממשיך לנמנם ודבר אינו מפר את שלוותו המשכנו בנסיעה, עד שלפתע ראינו אריה זכר במרחק של כעשרה מטרים מאיתנו. האריה נשא בפיו גור אריות מת ומדמם והסתובב איתו בשטח. במרחק של כמאה מטרים מהאריה ומאיתנו ישבו מספר לביאות עם צאצאים מתחת לעץ שיטה. התנהגות זאת של האריה נקראת קטל גורים, והיא התנהגות אופיינית לאריה זכר המשתלט על חבורת לביאות לאחר שנישל את הזכר השליט. המראה מאוד נדיר ודי מצמרר. תהליך החלפה של זכרים מתרחש אחת לשלוש או ארבע שנים והוא קורה במהירות, ולכן שמעט מאוד מטיילים זוכים לצפות בתופעה.חלפנו על פני שלוש אנטילופות אימפלה שנחו ובסמוך להן התקבצה חבורה של גורים ("גן גורים"). בדרכנו חזרה למלון לארוחת הצהריים ראינו מספר ג'ירפות, חלקן משוטטות בשטח וחלקן אוכלות עלים מהעצים. בסמוך לבריכת מים רבצו היפופוטמים בשמש ומענפי העצים השקיפו על הנעשה מגוון ציפורים.

במלון אכלנו ארוחת צהריים ואחרי כוס קפה אפריקני יצאנו שוב אל שמורת הסרנגטי. כעבור 10 דקות נסיעה ראינו פילה מטיילת בין העצים ואוכלת עלים. הפילים אוכלים במשך 16 שעות ביום ולכן ישנים רק מעט מאוד שעות ביממה, זאת להבדיל מטורפים שישנים רוב שעות היום. על פנינו חלפה בריצה קבוצה של נמיות ולצד הדרך הסתובבו זרזירים בוהקים, שכל גופם בצבע כחול בוהק. נסענו סמוך לעדר אימפלות שכלל זכר אחד וכמה עשרות נקבות (הרמון). בקרבת עדר כזה תמיד אפשר למצוא עדר נוסף, רק של זכרים. מצידו השני של הכביש ראינו פיל זכר שמימדיו עצומים (גופו של פיל זכר גדול בהרבה מגופן של הפילות הנקבות). להבדיל מהפילות הנקבות, שתמיד הולכות בקבוצות עם צאצאיהן, הפיל הזכר מסתובב בדרך-כלל לבדו בשטח. 

לצד דרך העפר הבחנו בעזניות ובמספר רב של קינים על העץ. כשהבטנו אל האופק, ראינו אזורים שבהם ירד גשם מקומי. לפתע יצאה מבין העננים קשת מרהיבה. טיפות של גשם ירדו על הג'יפ עם הגג הפתוח. כשהמשכנו בנסיעה ראינו פיל ענק שירד לשתות ממי הנחל. במרחק של למעלה מקילומטר מהפיל הזכר ראינו עדר של כמה עשרות פילות נקבות עם גורים. על אחד מ"עצי הנקניקים" ראינו ציפור עיט שחורה. הפיל הזכר התקרב לאחד העצים והחל להתחכך ולהתגרד בו מכל כיוון. הקשבנו לקולות הגירוד והחיכוך בעץ, המיועד להסיר מעורו של הפיל טפילים. הפיל התקרב אל הג'יפ עד למרחק של כ-3 מטרים, הביט בנו ממושכות ואז הלך לדרכו. 

02/12/2013

בוקר טוב סרנגטי. יום שישי למסע.

התעוררנו בשעה 06:00, אכלנו בזריזות ארוחת בוקר ויצאנו עם הג'יפים אל תוך הסרנגטי. חלפנו על פני חזירת יבלות עם שלושה גורים ועל פני תן שחור-גב שחצה את הכביש ונמלט מצבוע שצפה בו מרחוק. באיזור הסרנגטי חיים שלושה מיני תנים: תן זהוב, תן שחור-גב ותן לבן-פס. התנים מתקשים בתפיסת טרף חי ולכן ניזונים בעיקר מפגרים ויש להם תפקיד חשוב בשרשרת המזון.

ציפור חנקן ישבה על ענף עץ וצפתה במתרחש. שני צבועים מנומרים, עם נקודות שחורות, חצו את דרך העפר. באפריקה חיים שלושה מינים של צבועים: צבוע חום, צבוע מנומר וצבוע מפוספס. קבוצת יענים נראתה באופק. במרחק של כקילומטר ראינו תל טרמיטים שעליו רבצה צ'יטה (ברדלס בעברית יפה). חלפנו על פני נץ אפור ועל פני חוברה (קרובת משפחה קטנה של החוברה-האפריקנית הגדולה).

על אם הדרך ישב בבון ובמרחק של כעשרה מטרים ממנו ישבו עוד ארבעה בבונים שתצפתו על הסביבה. נקבת בבון החזיקה בחיקה גור בבונים קטן והניקה אותו. נקבת הבבון קטנה בהרבה מן הזכר. בשטח הסוואנה הפתוח נראתה חבורה של כעשרים בבונים שסיירה במקום. נסענו כמאה מטרים וראינו לביאה צופה בחבורת הבבונים. במרחק של כמה מאות מטרים ממנה ראינו אריה גדול ולצידו לביאה שוכבת על גבה ולביאה נוספת שישבה והתבוננה מסביב. זבובי צצה נכנסו אל הג'יפ ועקצו אותנו. בסמוך לאריה הזכר ספרנו חמש לביאות ואף גור לא נראה בסביבה. משמעות הדבר שאריה זה חדש בלהקה, ועל מנת להשתלט על הלהקה הוא הרג את גורי הזכר השליט הקודם של הלהקה. אחת הלביאות התקרבה לאריה ושכבה לצידו עם רגלים פשוקות. האריה קם והחל להתקרב לג'יפ שלנו. הוא נעמד במרחק של כחמישה מטרים מהג'יפ ואז המשיך להתקדם עד שעמד כמטר מאיתנו. אז חצה את הכביש והביט בנעשה סביבו. אחת הלביאות החלה להתקרב אליו, להקיף אותו ולהתחכך בו, ואז נשכבה בפישוק רגליים. הלביאה הדומיננטית של הקבוצה (שענדה קולר לצווארה – הוכחה לכך שהיא במעקב של חוקרים בשמורה) התקרבה אל הזכר והתחככה בו. היא רכנה מטה, האריה עלה עליה והם הזדווגו. בתום ההזדווגות נשך האריה את הלביאה בצווארה. אחר כך הלביאה נשכבה על גבה. מאחר שהיו בקבוצה רק נקבות בוגרות ללא גורים, ומאחר שהאריה והלביאה היו באותו אזור שבו התבצע אתמול הרג גור האריות, סביר להניח שמדובר באותו אריה מאתמול שנשא בפיו גור מת. במקרה כזה, הלביאה שהזדווגה עם האריה היתה בייחום מדומה. בחצי השנה הראשונה לשלטונו של הזכר החדש הנקבות לא ייכנסו להיריון.

הגענו למרכז הסרנגטי, כשדרכנו צפונה. נוף העשב הנמוך החל להתחלף בשיחים ועצים נמוכים. עצרנו להפסקה בסמוך למנחת מטוסים קטן. המים בשירותים לא ירדו, אבל היתה שם בחורה צעירה, לבושה בבגדים אלגנטיים, בידה דלי מים והיא נכנסה לתאי השירותים והורידה את המים ידנית.  המשכנו בנסיעה כשהיעד הוא העדרים הגדולים. בדרך ראינו פניניות וכמה חזירי יבלות מלחכים עשב. לחזיר היבלות ניבים גדולים ומאחר שצווארו קצר הוא מקפל את רגליו כדי לרכון תוך כדי אכילה.

עצרנו לצלם עדר פילים. על האדמה נראו קרניים וצלעות של בופאלו שניצוד כנראה לפני מספר שבועות. במרחק של כמה עשרות מטרים מאיתנו ראינו לביאה אוכלת בריכוז רב את ארוחת הבוקר - בופאלו צעיר - כשפניה מכוסים בדם, והיא מפרקת את איברי הטרף בריכוז רב. מסביבה צחנה וסירחון של בשר רקוב. מאחוריה לביאה נוספת נחה בצל מתחת לעץ. הלביאה הגדולה סיימה לאכול ורק אז קמה מרבצה הלביאה הצעירה יותר, התקרבה אל הפגר והחלה לגרור אותו אל מתחת לעץ (כשסירחון אדיר התפזר בסביבה), ורק אז החלה לנגוס בבשר. הלביאה הגדולה, שזה עתה סיימה לאכול את ארוחת הבוקר המאוחרת, ירדה למקור המים על מנת לשתות. שם רבצו להן בנחת עוד שלוש לביאות, שלאחת מהן קולר לצווארה.

בדרך העפר חלפנו על פני מספר ג'ירפות שאכלו עלים מצמרות העצים. ג'ירפה אחת יפיפיה  נעמדה כשני מטר מהג'יפ שלנו ואכלה עלים מצמרת עץ שיטה. כשעברנו על פני הנחל ראינו שני היפופוטמים רובצים במים ולצד הנחל תנין קטן שהשתזף בחומה של השמש. חלפנו על פני עדר זברות ואז אחד הנהגים בחבורה זיהה צ'יטה רובצת מתחת לעץ. ניסינו להתקרב אל הצ'יטה, אבל היא החלה לרוץ. כעבור מרחק קצר של ריצה התישבה הצ'יטה ואילו אנחנו המשכנו בנסיעה. 

דהרנו עם הג'יפ על פני אזורים של עשב ירוק, שמשמעותו שירד באזור גשם מקומי לפני כשלושה ימים. על הקרקע ראינו שלדי בופאלו ולצידם רעו זברות בשלווה והתחככו זו בזו. עדר גדול של מאות גנו ומאות זברות חלף על פנינו. ציפור כחל, שצבעה כחול, התעופפה מעל, נחתה על הקרקע וצדה חיפושית. היא החלה להכות את החיפושית על פני הסלע על מנת להורגה. עצרנו את הג'יפ ליד משפחת אריות נוספת. שתי לביאות נחו בצל עץ. בסמוך אליהן מקור מים  ומסביבו עצי תמר. לאורך הדרך מאות עצים כרותים, כולל עץ כרות שחסם את הדרך, אותו נאלצנו לעקוף בזהירות ("עבודות בנייה של פילים"). 

אימפלות חצו את הכביש בזהירות. חלפנו על פני שיירה ענקית, שכללה כמה אלפי זברות. בסמוך לביצה התיישבו שני צבועים. כשנהיה להם חם הם נכנסו למים על מנת להצטנן. עצרנו להפסקת חילוץ עצמות ושירותים בסמוך לבריכת היפופוטמים. היו בבריכה כמה עשרות היפופוטמים, צמודים זה לזה ומתפלשים בצואה של עצמם – בהחלט לא מראה מלבב וגם הריח לא בדיוק אטרקטיבי. ההיפופוטם הוא חיה ענקית, בעלת רגליים קצרות השוקלת כ-3,000 קילוגרמים. התקדמנו עם הג'יפים בחזרה למלון להפסקת צהריים ובדרך ראינו עדר של זברות שותה מהנחל. עדר עצום של מאות צבאי תומסון חלף על פנינו ולצד הדרך שטיח של היפופוטמים רובץ בביצה. התומפסונים שמסביב נראו זקופים, מביטים מרחוק בלביאה. במרחק של כמה עשרות מטרים משם עמדו שלוש אנטילופות טופי אשר הבחינו בלביאה וחמקו מהאזור.

הגענו למלון בצהריים. בכניסה למלון קיבלה את פנינו ג'ירפה קטנטונת, בת ארבעה חודשים. לא הרחק משם הסתובבה אמא ג'ירפה, שצבעה חום כהה (מתת-מין המכונה "ג'ירפה מסאית"). הג'ירפה היא הגבוהה מבין היונקים בעולם. לג'ירפות לשון ארוכה וגמישה המסייעת להן לתפוס ענפים ועלים. בכניסה למלון היה ריח של עשן, ועל דרך הכורכר ראינו נחש קטן שנדרס על ידי אחד הג'יפים. בארוחת הצהריים במלון אכלנו כמנה ראשונה טוסט פטריות, ולאחר מנת מרק ירקות טעים הגיעה המנה העיקרית של אוכל הודי, שכלל אורז בקערת בצק וקערה נוספת עם תבשיל ברוטב קארי עם אפונים ותפוחי אדמה. לקינוח הזמנו עוגת שוקולד קוקוס. האוכל היה מצוין. 

בתום ארוחת הצהריים יצאנו שוב לשמורת הסרנגטי, לכיוון מנחת המטוסים שבשמורה. חלפנו על פני עיטם קולני, ובשעה 15:45 הגענו למנחת המטוסים לספארי-טיסה. המראנו ממנחת כורכר במטוס פייפר וטסנו מעל אזור של עשב צהוב-ירקרק כשמרחוק נראו מעט חיות. ככל שהתקדמנו בטיסה צפונה כך הנוף נהיה יותר ירוק ומספר העדרים רב יותר, בעיקר ליד מקורות המים, שם הצמחייה הייתה צפופה והיו בה עצים רבים. רפי ישב סמוך לטייס והתלהב מהטיסה. מלמעלה ראינו ביצות ועדרים נודדים בסמוך למקורות המים, חלקם בקבוצות וחלקם בטורים. כעבור 40 דקות של ריחוף מעל הסרנגטי נחתנו בשלום על מסלול הכורכר. היה יפה לראות מלמעלה את הסרנגטי, אולם כדור פורח יכול היה להיות חוויה מסעירה ומיוחדת עוד יותר, כי הוא מאפשר לטוס נמוך יותר ולרחף במקום. 

בדרך חזרה למלון ראינו על אחד העצים נמר שעלה והתיישב על ענף בצידו הימני של העץ.  בצידו השמאלי העליון של אותו עץ היה נמר נוסף, שהיה עסוק באכילת פגר של צבי תומסון. הנמר סידר את הפגר כך ששתי רגליו היו מפושקות לצידי ענף גבוה בצמרת העץ, תוך כדי שהוא עסוק בלנגוס בבשר הטרי. כנראה שמדובר בנמרה ובגור שלה. נפרדנו משני הנמרים על העץ והמשכנו בנסיעה, כאשר בתוך העשב הבחנו מרחוק בצללית של צ'יטה יושבת. היא קמה ממקום מושבה והתקדמה לכיווננו בהליכה איטית. לאחק מכן חצתה את הדרך בסמוך לג'יפ (כ-5 מטר מאיתנו). במרחק של כמה מאות מטרים מהצ'יטה שוטטו שתי יענים וחבורה של צבאי תומסון. הרוח נשבה לכיוונה של הצ'יטה ולכן בעלי החיים הללו לא הבחינו בה. היא החלה להתקדם שפופה לכיוונם. הצ'יטה הגיעה למרחק קצר מהיענים ואז חלפה על פניהם והמשיכה להתקדם לעבר צבאי התומפסון. כשהיתה כעשרים מטרים מהם החלה בריצה לכיוונם, אבל היענים הסמוכות נבהלו והחלו לברוח, ובעקבותיהם גם הצבאים. הצ'יטה רצה במהירות כמאה מטרים עד שעצרה, אך הצבאים חמקו ממנה. הצ'יטה המסכנה שעבדה כל כך קשה נשארה רעבה. השמש החלה לשקוע ואנחנו חזרנו בערב למלון עייפים, רעבים ומאושרים.   

03/12/2013

בוקר טוב סרנגטי - בדרך לעדרים הגדולים. יום שביעי למסע.

התעוררנו השכם בבוקר ליום נוסף בסרנגטי, הפעם במטרה לפגוש את העדרים הגדולים שנודדים בשטח השמורה. סביב השעה 06:00 כבר אכלנו את ארוחת הבוקר ומיד אחר כך עלינו לג'יפים, פתחנו את גג הג'יפ שלנו ויצאנו לדרך. כעבור כמה דקות של נסיעה ראינו מרחוק כדור פורח בצבעי כחול-צהוב, שריחף באיטיות מעל שטח השמורה. בכדור כזה יכולים להמריא 16 אנשים והטיול מעל השמורה נמשך כשעה. התבוננו באש המהפנטת שיצאה מהכדור, כשמסביב לכדור נוף סואנה קסום של עצי שיטה. התחלנו במירוץ אל עבר העדרים. הגי'פ שלנו דהר במהירות של 90-80 קמ"ש, המיתלים של הג'יפ נכנסו לרזוננס מדרך העפר ואנחנו קפצנו כמו ברכבת הרים, כשמסביבנו עננת אבק. הבחנו ביותר ויותר חיות שחצו את דרך העפר. האטנו ועצרנו את הג'יפ על מנת לתת לעדרים לחצות את דרך העפר. מספרם של בעלי החיים מסביב הלך ועלה. יותר ויותר תומסונים, זברות, בופאלו, גנו ומדי פעם גם ג'ירפות לצד הדרך. השעה רק שמונה בבוקר וכבר יש לנו הרגשה שאנחנו שעות רבות בדרכים. 

חלפנו על פני משפחה של שלושה תנים צעירים שחורי-גב. לא הרחק מהם חצה תן נוסף את הדרך והחל לנוע לעבר עדרי התומסון. חבורה עצומה של אלפי צבאי תומסון חצתה בדהרה את הדרך. מרחוק ראינו צבוע. אחר כך חלפנו על פני עדר גדול של גנו. באזור של עשב ירוק ועצי שיטה רבים עצרנו להתבונן בעדר עצום של זברות וגנו שנדדו דרומה יחדיו. בעלי החיים מסביב היו תזזיתיים וחסרי מנוחה כאופייני לבעלי חיים נודדים. בתקופת הנדידה בעלי החיים בלחץ, כי הם יודעים שישנם בעלי חיים טורפים בסביבה, אבל מאחר שהכל לא מוכר הם אינם יודעים היכן מסתתרים הטורפים הללו. העדרים הנודדים מעדיפים ללכת ביום ולא בלילה. עדרי הזברה מורכבים בדרך כלל מזכר בודד וכמה עשרות נקבות, ולא הרחק מהם נמצאים גם עדרים של זכרים רווקים. במהלך הנדידה אוהבות הזברות להיצמד לגנו, וזאת מכיוון שלאריות קל יותר לצוד את הגנו, מאחר שהזברה נושכת ובועטת ואילו לגנו יש רק קרניים שבהן הוא יכול לנגוח. העדר שחלף על פנינו מנה כמה עשרות אלפים בעלי חיים. רוב הזמן החיות בעדרים הולכות הליכה איטית, אבל כאשר אחד מבעלי החיים בעדר נבהל ומתחיל לרוץ, מיד פותח כל העדר בריצה ("חוק העדר"). בעדרים הגדולים ישנם הרבה יותר בעלי חיים בוגרים מאשר גורים, זאת מאחר שרוב הגורים נטרפים בשנה הראשונה לחייהם.

הג'יפ חלף על פני מספר ג'ירפות ועל פני עדר אימפלות עם זכר אחד וכמה עשרות נקבות. אחר כך עברנו על פני חבורת נשרים אפריקנים, שגופם אפור וראשם לבן, שהיו עסוקים באכילת שאריות של פגר. לצידם עמדה חסידת מרבו מכוערת שאכלה חתיכת עור. מרבו הוא עוף גדול מימדים (משקלו נע בין 9-4 קילוגרמים), ממשפחת החסידתיים, הניזון מנבלות. סביב השעה 10:00 נסענו דרומה לכיוון היציאה מהשמורה וחלפנו על פני חבורה של זברות ששתו מבריכת מים קטנה. תוך כדי נסיעה הבחנו בשתי פילות שליחכו משיח קוצני ויבש בשטח הסוואנה הפתוחה. בהמשך הדרך ראינו לביאה שהחלה במהרה להתקרב אלינו. מאחוריה הלכו שלושה גורי אריות כבני שלושה חודשים. מבין השיחים הציצה לביאה נוספת שקמה ממקום מושבה, הלכה מספר צעדים והתישבה ליד הלביאה עם הגורים. מאחר שהלביאות נראו מנומנמות המשכנו במסע. לפנינו הלכה קבוצת חזירי יבלות שחצו את הכביש בריצה ונעלמו בתוך העשב. לביאה שעמדה על שביל העפר הבחינה בחזירי היבלות והחלה לנוע באיטיות לכיוונם. במרחק של כמה עשרות מטרים מאחד מחזירי היבלות התיישבה הלביאה לתצפית ואז החלה בריצה לעברו. למזלו של החזיר הוא זיהה את הלביאה בזמן והספיק להימלט בריצה. הלביאה התיישבה שוב והחלה להביט לעברם של גנו וזברה שנמצאו במרחק כמה מאות מטרים ממנה. אנחנו המשכנו בדרכנו דרומה ויצאנו משמורת הסרנגטי.

לאחר ארוחת צהריים בשטח, עצרנו לתצפת על עמק אולדוואי, המכונה "ערש האנושות", שבו נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות שעסקו בנושא האבולוציה ומוצא האדם. המחקרים באזור נעשו על פי ממצאים שנמצאו בשכבות קרקע שונות (שכבות גיל שונות) באזור העמק. לפני כמיליון וחצי שנים אכלס עמק זה בעלי חיים פרה-היסטוריים ובו נתגלו שרידים של אנשים קדמונים. שלדי בעלי החיים בשכבות השונות בעמק מעידים על כך שבתקופות של התחממות בעלי החיים הפכו לקטנים יותר על מנת שיהיה להם מספיק מזון כדי לשרוד בשנות בצורת, ואילו בתקופות של קור החיות נעשו גדולות יותר על מנת לשמור על חום גופן (הברירה הטבעית). רוני העביר לקבוצה הרצאה מרתקת בנושא האבולוציה, תוך שהוא מאתגר את ילדי הקבוצה עם מגוון שאלות למחשבה. אחת המסקנות החשובות מההרצאה היתה שלא בהכרח החזק הוא זה ששורד. לעיתים דווקא החלשים, שנמצאים בשוליים של מין מסוים מבחינת התכונות, הם אלו שמסוגלים להסתגל בצורה הטובה ביותר לשינויים בתנאי הסביבה.

לדוגמה, מה קורה כאשר מין מסוים רגיל לחיות בסביבה נתונה בטמפרטורה של 25 מעלות צלזיוס ובגלל התחממות כדור הארץ הטמפרטורה באזור עולה ל-28 מעלות? תשובה: מין נמדד ביכולתו להתרבות ולהשאיר צאצאים. בדוגמה שלנו, אמנם לרוב האוכלוסייה של אותו המין באזור המדובר הכי נוח לחיות בטמפרטורה של 25 מעלות צלזיוס, אולם בגלל השונות הגנטית בשוליים ישנם בעלי חיים מאותו מין שלהם הכי טוב לחיות ב-22 מעלות וכן בעלי חיים נוספים מאותו מין שלהם הכי טוב לחיות ב-28 מעלות. במקרה כזה, האוכלוסייה שעבורה טמפרטורה של 28 מעלות היא המתאימה ביותר תישאר באזור שהטמפרטורה בו השתנתה ותתרבה, ואילו שאר האוכלוסייה תיכחד. אפשרות נוספת היא שהאוכלוסייה החזקה, שרגילה לחיות ב-25 מעלות, תנדוד צפונה לאזור יותר קר, שלאחר ההתחממות הטמפרטורה בו תגיע ל-25 מעלות. כך, אחרי אלפי שנים, נקבל שתי אוכלוסיות של בעלי חיים בעלי שונות גנטית (אוכלוסייה אחת שחיה ב-25 מעלות ואוכלוסייה אחרת שחיה ב-28 מעלות). בשלב הראשון האוכלוסיות הללו יפסיקו לתקשר ביניהן ולכן לא יוכלו להביא צאצאים משותפים (כאשר אין תקשורת אין חיזור והזדווגות ולכן לא תתאפשר רבייה), וכך, אחרי מאות, אלפי ומיליוני שנים, נקבל שני מינים שונים שאינם מסוגלים להתרבות זה עם זה, אך לשניהם אב קדמון משותף. 

ביקור בשבט המסאי

בשעות הצהריים הגענו לביקור במשפחה משבט המסאי, שבט של רועי בקר ולוחמים. לאנשי המסאי ארבעה צבעים מסורתיים: אדום, כחול, שחור ולבן. האדום, הצבע של הלוחמים, מסמל את הבשר והדם, מאחר שבני השבט ניזונים בעיקר מבשר בקר ומשתיית דם וחלב של פרות. המסאי חותך חתך קטן בפרה שלו ומשם חולב כליטר דם. כעבור מספר ימים הפצע של הפרה מגליד. כל פעם לוקחים דם מפרה אחרת בעדר. לטענתו של לוני, הנהג/מדריך המסאי, אין מעדן טעים יותר מאשר דם טרי של פרה. הכחול הוא הצבע של נשות השבט, והוא מסמל את השמיים, השלום והפוריות. השחור והלבן מיועדים לגרש את העין רע שנמצאת בתוך האדם. אדם הצובע את פניו בצבעי שחור-לבן מגרש מתוכו את הרוחות הרעות שמאיימות להשתלט עליו. 

בני שבט המסאי מאמינים שאלוהים העניק להם שלוש מתנות: בקר, אדמה ומקל שממנו מכינים את החניתות ואת מקלות הרועים. כל משפחה משבט המסאי מתגוררת בשטח מגודר (בשטח של בין חצי דונם לדונם) הקרוי "מאניאטה", המגודר בגדר חיצונית ובגדר פנימית, העשויות מזרדי עצים וענפים. את גדרות המאניאטה בונים הגברים של המשפחה. הגדר הפנימית, שבה שוהות הפרות בתום יום המרעה לשנת הלילה, נבנית ראשונה, והיא מכוסה בקוצים על מנת למנוע מהאריות לפגוע בבקר. אחר כך נבנית הגדר החיצונית שבאה להגן על חברי המשפחה מפני חיות טרף. בין הגדר הפנימית לחיצונית בונות הנשים את בתי המשפחה. במהלך היום שוהים ילדי המשפחה עם הבקר במרעה סמוך לאזור מגורי המשפחה. כל מסאי יכול לשאת עד חמש נשים, וכל אישה בונה לעצמה ולבעלה בית קטן (בקוטר 2 מטר ובגובה של כמטר וחצי) עשוי בוץ וגללי פרות, שבו מתגוררים  האישה וילדיה בחדר אחד, וישנה מיטה נוספת הבעל. משפחה כזאת המתגוררת באותה החצר מונה עד 160 נפשות ומעבר לכך המשפחה מתפצלת לשתי חצרות. הגברים בשבט המסאי מתחלקים לקבוצות גיל של 49 גברים אשר עוברים יחדיו את תהליך המעבר מילדים ללוחמים. קבוצת גיל כזאת נעה בערך על פני דור והפרשי הגיל בין המבוגרים שבחבורה לצעירים שבה מגיע ל-10 עד 12 שנים. סביב גיל ההתבגרות עוברים בני שבט המסאי ברית מילה, ובמהלך הטקס אסור להם לבכות או להביע כאב. נערות משבט המסאי עוברות בסבל ובייסורים מילת נשים (כריתת דגדגן) אשר כתוצאה ממנה רבות מהן מתות. אם לא עברו את ברית המילה הן אינן זכאיות להינשא. 

גבר מסאי יכול להתחתן רק לאחר שעבר מסע גיבוש שנמשך תקופה של קרוב לשנתיים בשטח, שבמהלכה עליו להצליח במשימות קשות. המשימה הקשה ביותר אותה הוא נדרש לבצע היא להתקרב לאריה זכר ולערוף את ראשו. לכן אריות בשטח טנזניה מזהים לפי הריח את בני שבט המסאי ובורחים מפניהם. בטקס התבגרותם מבצעים הנערים את ריקוד הקפיצות. הנשים המסאיות נקנות על ידי משפחת בעליהן לעתיד תמורת פרות. אישה פשוטה נקנית במחיר של 10 פרות ואילו מחירה של אישה מיוחסת ויפה מגיע עד ל-50 פרות. כאשר גבר משבט המסאי מתחתן מותר לכל אחד מ-49 חברי קבוצתו לקיים יחסי מין עם אישתו. המשפחה שבה ביקרנו מנתה 120 נפשות. ראש השבט כבן 74, אשתו הראשונה בת 63. יש לו חמש נשים ועשרה ילדים נשואים אשר את נשותיהם הוא קנה בבקר. בנו הנבחר של ראש השבט הוא זה שקיבל את פנינו והסביר לנו על מנהגי המקום. הבן הנבחר אינו הבן הבכור, אך הוא הבן המועדף על אביו, והוא צפוי בבוא היום לרשת את רכוש המשפחה. לאחר טקס קצר נכנסנו לביקור בבתי המשפחה הקטנים והצפופים ששרר בהם חושך מוחלט. ההרגשה היתה מוזרה ומחניקה והצפיפות היתה איומה. בתום הביקור הגענו ללינת לילה במלון Farm House רחב הידיים, הנמצא במרכזה של חווה עצומה, המשתרעת על שטח של 5,000 דונם. סמוך לחדר האוכל של המלון היתה גינת פרחים מקסימה וצבעונית ומאחור נשקף לו נוף של מטעי קפה.  

4/12/2013

ביקור בשבט ההדז'בה

בוקר טוב לאדם הקדמון. יום שמיני למסע.

השכמנו קום ויצאנו להסתובב בשטח החווה. סמוך לחדר האוכל פגשנו את אברהם שהראה לנו את מטעי הקפה. סביב 08:00 יצאנו לדרך ושעתיים אחר כך כבר היינו בסמוך לשבט ההדז'בה (Hadzabe), הבושמנים - "אנשי השיחים". שבט ההדז'בה הוא שבט של ציידים ומלקטות שחיים עדיין בתקופת האבן. הבושמנים בטנזניה סולקו מאזורי השמורות שבהן הם שכנו ולכן יש להם כיום בעיה רצינית להשיג מזון. כיום נשארו בטנזניה רק 1,000 בושמנים ואוכלוסייתם פוחתת משנה לשנה, כך שהם כרגע בסכנת הכחדה רצינית.  מסביב נוף של עצי באובב. בני השבט רודים דבש מעצי הבאובב, הנחשב לאחד העצים הגדולים בעולם. גובהו של העץ מגיע לעיתים עד ל-25 מטרים ורוחבו עד ל-10 מטרים. גזעו של עץ הבאובב משמש לאגירת מי גשמים. פרחי הבאובב לבנים וגודלם מגיע עד ל-30 סנטימטר. ריחם מתקתק, הם נפתחים בלילה ונובלים עם אור ראשון. פירות הבאובב אהובים במיוחד על הקופים באפריקה. בספר "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט אכזופרי, הכוכב שבו מתגורר הנסיך הקטן מלא בזרעי באובב מסוכנים, אשר עשויים להתפשט, לגדול ולסכן את קיומו של הכוכב. בספרו של נחום גוטמן "בארץ לובנגולו מלך זולו" מתואר עץ הבאובב כדומה לכרובית ענקית, אשר נדרשים למעלה מ-80 אנשים לחבקו על מנת להקיפו. 

זקני השבט, כבני 40 עד 50, קיבלו את פנינו כשהם לבושים ברצועות עור, בדים בלויים ולצווארם שרשראות חרוזים. הם ישבו סביב המדורה ועישנו עשבים (ככל הנראה מריחואנה) ממקטרת עשויה מעץ חלול. הם שוחחו ביניהם בשפה שנשמעה קצת מוזר, צחקו הרבה ונראו מרוצים מהחיים. לצידם היתה מונחת ערימה של חיצים וקשתות מעץ. בסמוך להם ישבה אישה מבוגרת, כשלצידה כלי עם פירות יער כתומים. אחד הגברים לקח מפירות היער שבקערה והתיישב לאכול אותם ליד מדורה קטנה. כשסיים שב לעשן מהמקטרת. אחר כך הצטרפנו לקבוצת הציידים, בגילאי 15 עד 30, שהיו דקיקי גוף וזריזים להפליא. הם פצחו בריצה מהירה בשטח החולי, והתפצלו לכיוונים שונים. רצנו אחריהם על מנת לראות כיצד הם צדים ציפור באמצעות חץ וקשת. היה יום חם, אך חוויית הריצה והחיפוש אחר הטרף נעשו במצב רוח מרומם והזכירו לנו משחק ילדים. לבסוף הציידים צדו ציפור. הם העניקו אותה לנשות השבט שהדליקו מדורה, צלו עליה את הציפור ואכלו אותה בהנאה מרובה. לבסוף הצטרפנו למלקטות שלימדו אותנו איך לצוד עכברים ממחילותיהם באדמה. המלקטות זיהו את פתח המחילה והחלו לחפור בזריזות ובצחקוקים עד אשר ניצוד עכבר קטן. לאחר הליקוט ישבו נשות השבט יחדיו מתחת לאחד העצים על מנת להכין תכשיטי חרוזים. למרות התנאים הקשים והמאמץ הפיסי, אנשי השבט נראו אנשים מאושרים להפליא.

בצהריים הגענו לשבט הדטוגה (Datoga). זהו שבט פוליגמי של רועי פרות. הנשים לבושות בגדי עור מעוטרים בחרוזים. שבט זה נדד, בדומה לשבט המסאי, ממקורות הנילוס שבסודן אל עבר טנזניה. בשבט הדטוגה עושרו של הגבר נאמד לפי מספר נשותיו. הנשים מנסות לשכנע את הגבר לשאת עוד נשים, כי כך יש מי שתחלוק איתן בעבודות הבית ובגידול הילדים. במידה ואחת הנשים עקרה, הגבר נושא אישה חדשה, צעירה ממנה, ואת הילד הראשון שיוולד לאישה זאת היא תעניק לאישה העקרה, שתגדל את הילד כבנה הביולוגי. כאשר בת נישאת מקבל אביה פרות ממשפחת החתן, לכן יש בשבט זה יותר ילדות מילדים. בני השבט חיים כמו שבטי נוודים מלפני אלף שנה. במשפחה שבה ביקרנו יש סדנת נפחים הממוקמת בתוך מבנה עשוי עצים וקש. בסדנה עושים הגברים עבודות של חרשי ברזל בשיטות של ימי הביניים. על רצפת הסדנה מונח כבשן קטן ומפוח עור ושם החרש מכין את חפצי המתכת. 

לאחר ארוחת צהריים בלוד'ג חדש על אם הדרך, שם אכלנו ארוחת מזנון טעימה וקינחנו בפירות טרופיים, נסענו לכיוון ארושה. בדרך עצרנו בחנות מזכרות שמכרה תכשיטים בסגנון אפריקני, מגוון קערות עץ עם בעלי חיים מגולפים, פסלונים של בעלי חיים ומגנטים עם דמויות של פילים ואריות. כעבור כמעט שעה חזרנו לג'יפ והמשכנו בנסיעה לארושה. בשולי הכביש המוביל לעיר הגדולה חלפנו על פני חנויות, רוכלים ושווקים והחיים בעיר נראו תוססים. מרחוק נשקף הר מרו, כשבצידו הימני ביצבצה לה מעל לענן פסגת הר הקילימנג'רו. 

הגענו ללודג' קפה ארושה להפסקת שירותים ומשם המשכנו בדרך למלון שבו אכלנו את ארוחת הערב המפוארת בלילה הראשון בטנזניה (Serena Mountain Village). שם סידרו לנו חדרים עם מקלחות על מנת שנוכל להתרענן ולהתנקות מהאבק לפני הנסיעה הביתה. אכלנו ארוחה נהדרת בלודג' ובסיום הארוחה יצאנו החוצה לחצר המלון. רוני העביר לנו הרצאת סיכום מרתקת בנושא התנהגות בעלי חיים, חיזור ורבייה. נאמרו דברי פרידה חמים ויצאנו עם הג'יפים לכיוון שדה התעופה. למרות השעה המאוחרת העיר ארושה עדיין שקקה חיים. 

כשהגענו לשדה התעופה היה קשה לבנות להיפרד מלוני הנהג. המראנו מטנזניה לישראל סביב חצות נרגשים מהחוויה המדהימה שעברנו ומהעולם האחר שנגלה לנו. באפריקה לחיים יש  קצב שונה. החיים התחילו הרבה לפני שהיינו כאן והחיים ימשכו הרבה אחרי שנלך, ויש כאן  תחושה של שקט ושלווה. אנחנו עוברי אורח, נקודה בזמן, אבל החומר שבנו יתגלגל לצורות אחרות ולחיים אחרים. מאפריקה יצאו אבות אבותינו הקדמונים, ציידים ומלקטות בנדודים אחר המזון ובמלחמה לשרוד, ובלילות הקרים הם התאספו סביב מדורות השבט, סיפרו סיפורים וצחקו מהדברים הקטנים. אברהם אבינו היה רועה צאן, בדומה לבני שבט המסאי, וכשהוא הביט לשמיים בלילה חשוך הוא ראה מיליוני כוכבים זוהרים ונוצצים בשמיים כמו שרואים בלילה בשמי טנזניה אך כבר לא רואים יותר בעולם המערבי.  באפריקה ישנם אנשים שקמים עם זריחת החמה והולכים לישון עם שקיעתה. קיימת הרמוניה מופלאה בין עוצמות הטבע לבעלי החיים על פני האדמה ושיווי משקל עדין בין הטורף לנטרף, החיים זה לצד זה ותלויים זה בזה בשרשרת המזון. בטבע הפראי של אפריקה יש כבוד הדדי בין האדם לחי. הכל פתאום תופס משמעות אחרת.

לילה טוב טנזניה, בוקר טוב ישראל. 

תודות

תודה מיוחדת לזואולוגית דפנה לב על העריכה המדעית והלשונית של הכתבה ולמשפחת לב שותפינו למסע המופלא. תודה לזואולוג ד"ר רוני רדו, שהדריך את הטיול לטנזניה באופן מקצועי ומרתק. תודה ללוני, נהג הג'יפים המסאי האגדי של ג'יפ הילדים.