טיול משפחתי בהרי הרוקי הקנדיים

20/7/2010

טיסה לקלגרי

לפנות בוקר יצאנו לשדה התעופה, ולאחר כחמש עשרה שעות של טיסות ועוד מספר שעות של נחיתת ביניים בלונדון נחתנו בקלגרי (Calgary) שם התחיל הטיול. לקחנו מונית למלון מאריוט (Marriott) שבמרכז העיר, שם בילינו את שני הלילות הראשונים. קלגרי היא העיר הגדולה ביותר במחוז אלברטה הקנדי. היא נוסדה ב-1873, וכיום היא מונה כמיליון תושבים. העיר נמצאת בגובה של כ-1050 מטר מעל פני הים, והיא שוכנת כ-80 ק"מ ממזרח להרי הרוקי וכשעתיים נסיעה מפארק באנף.

בערב יצאנו לטיול לילי בקלגרי המקסימה. מכל פינה הציצו אלינו פסלי רחוב ועציצים מעוטרים בפרחים בשלל צבעים, תלויים מפנסי רחוב. כשפקד אותנו הרעב החלטנו לנסות את המסעדה בקומה השנייה של מגדל קלגרי (Calgary tower). מדרגות לולייניות הובילו לחדר עגול עם חלונות שקופים, שהשקיפו אל רחובות העיר. קצת נבהלנו לנוכח הפאר של המסעדה, ולאור העובדה שהמלצר הציע לנו מגוון סוגי מים מינרלים בבקבוקי זכוכית. הזמנו סטייק, מאכלי ים וצ'יפס לארוחת הערב ושקענו בתחושה של תיירים אמיתיים, כשהמלצר הביא מגרסת פלפל עשויה עץ, וגרס את תוכנה אל תוך סלט החסה והנבטים הירוק-סגול. סמוך לחצות חזרנו למלון להשלים שעות שינה ולהתגבר על התשישות של הטיסה לקראת היום הבא.

הידעת! מידע אודות קנדה

קנדה, המדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה, היא ארץ רחבת ידיים (המדינה השנייה בשטחה בעולם), אך אוכלוסייתה הדלילה מונה כ-34 מיליון תושבים בלבד. קנדה, שבירתה היא אוטווה, שייכת לחבר העמים הבריטי, והיא מורכבת מעשר פרובינציות ושלוש טריטוריות, כשמידת האוטונומיה של הפרובינציות רבה מזו של הטריטוריות. מרבית אוכלוסיית קנדה מתגוררת ברצועה צרה בדרום המדינה, הנמצאת בקרבת הגבול עם ארה"ב. במשך כ-10,000 שנה הייתה קנדה מיושבת על-ידי האינדיאנים. בשנת 1000 לספירה הגיעו הויקינגים לאזור, והקימו בחופה המזרחי מספר ישובים. אולם הויקינגים נטשו את המקום בסופו של דבר בשל עוינות האינדיאנים ילידי המקום. בעת החדשה הוקמו ישובים אירופאים בקנדה מהמאה ה-17, בשנת 1867 העניקה בריטניה לקנדה זכות ממשל עצמאי, ובשנת 1982 אושרה ונכנסה לתוקף החוקה הקנדית. מדרום ומצפון מערב גובלת קנדה בארצות הברית, ומצפון מזרח (בסמוך לגרינלנד הדנית) גובלת קנדה במים הטריטוריאליים הדניים. קנדה מכוסה בהרים, קרחונים, יערות, ערבות, מישורים, ימות, אגמים, ביצות ומפלים. במערב קנדה נמצא רכס של הרים גבוהים הקרוי הרי הרוקי, המשתרע לאורך מערב צפון אמריקה בין ארה"ב לקנדה. הרי הרוקי משתרעים לאורך 4,800 קילומטר, מתוכם 1,500 בשטחה של קנדה. הרצועה משתרעת מניו-מקסיקו שבארה"ב בדרומה (הרוקי האמריקאיים) ועד לקולומביה הבריטית שבקנדה (הרוקי הקנדיים) בצפונה. הנקודה הגבוהה ביותר בהרי הרוקי הקנדיים נמצאת בהר רובסון, בגובה 3,954 מטרים. הרכס נוצר בשל חדירת הלוח הפסיפי אל מתחת ללוח הצפון אמריקאי.  

יומן המסע

21/7/2010

לאחר ארוחת בוקר במלון יצאנו לטיול ברחובות העיר וסביב הצהריים שבנו למגדל קלגרי, הפעם לשם תצפית על העיר. בגובה של כ-170 מטר נעצרה המעלית ומסביבנו נשקף לו נוף שטוח של שפלה נטולת הרים, במרכזה עיר גדולה שהכילה בניינים רבי קומות, וכבישים רחבים. מרחוק נראו פרברי קלגרי והירוק שכיסה וקישט את העיר. ממערב ניצבת שרשרת הרים ירוקים לשם מועדות פנינו בימים הקרובים. קצת מצחיק שכמה מהבניינים החדשים המוקמים במרכז העיר גבוהים מהמגדל וחוסמים מעט את הנוף הנשקף ממנו לכיוון צפון. צעדנו על ריצפת הזכוכית השקופה, כשנופי העיר נשקפים מתחת לרגלינו, תחושה מדהימה ועוצרת נשימה. לפנות ערב יצאנו לטיול ברובע הסיני ולאורכו של הנהר החוצה את העיר.  התיישבנו על ספסל עץ, הבטנו על הנוף והקשבנו לקולות ציוץ הציפורים. השלווה והמרגוע כיסו אותנו כשמיכה. 

22/7/2010

לאחר ארוחת בוקר וטיול קצר בעיר, נסענו לקחת את הקרוואן. בתום תדרוך בסיסי על הטיפול בו, ארגנו את חפצינו ויצאנו להצטייד במזון ואספקה לימים הבאים. התחלנו בנסיעה מערבה לכיוון העיר באנף (Banff) דרך נופי הרים עמוסי צמחיה ירוקה. עם הכניסה אל הפארק הלאומי באנף קנינו כרטיס מנוי שנתי לכל הפארקים הלאומיים. רכישת המנוי משתלמת אך ורק אם שוהים בפארקים יותר מיומיים-שלושה, שכן כניסה יומית לאדם היא כ-20 דולר.  בסביבות השעה שמונה בערב הגענו לקמפינג בשם הר-טנל, ויצאנו לטיול קצר באזור הקמפינג.

 23/7/2010

השכמנו קום, ארגנו את הקרוואן, והכנו וופל בלגי עם סירופ מייפל ודובדבנים טריים לארוחת הבוקר. יצאנו לסיור בעירה היפיפייה באנף, שסביבה הרים מוריקים ונהר הנקרא בוא (Bow river). מסביב בתי עץ עם גגות רעפים אדומים, חנויות לתיירים, פרחים מכל עבר והרבה ירוק בעיניים. נגשנו למרכז המבקרים שברחוב הראשי, מקום יפה ויעיל. הצטיידנו במפות ויצאנו לטפס על הר טנל (Tunnel mountain). לאחר טיפוס של כשעה הגענו לפסגת ההר. מכל עבר נשקף לו נוף מרהיב של הרים ירוקים ומתחתיו בתים ציוריים, מים ושמיים תכולים מוקפים בשלל גווני הירוק. לקחנו נשימה עמוקה של פסגות הרים והרגשנו על פסגת העולם. אחה"צ טיילנו ממרכז העיר אל מפלי בוא. חצינו את הגשר והלכנו לאורכו של נהר הבוא, טיול של מספר קילומטרים בנוף יפה. הגענו לאזור המפלים – כ-4 מטרים גובהם - והתיישבנו על ספסל עץ להקשיב לרחש המים הנופלים מטה ולהביט בצבעי הקשת שנוצרה ברסס המים של המפל. החיים הטובים! 

 24/7/2010

לאחר ארגון הקרוואן וארוחת הבוקר, נסענו דרך העיר באנף להר סולפור (Sulphur mountain). שם עלינו על הרכבל, הנקרא גונדולה בפי המקומיים, וטיפסנו לפסגת ההר. הנוף מלמעלה מקסים ומאפשר לראות את כל סביבת העיר, הנהר המתפתל עם המפל שרק אתמול טיילנו לידו,  ההרים הירוקים-אפורים והאגם התכול. מרחוק ניצב לו מבנה אבן גדול עם גגות ירוקים שנראה כמבצר. זהו מלון האביב (Banff springs hotel) שנבנה בשנת 1880 - מבנה מסקרן ומרשים. לאחר שירדנו מההר החלטנו לנסוע למלון ולהביט בו מקרוב, ואכן לא התאכזבנו. למלון מראה של טירה עתיקה הבנויה מאבן, לו גג ירוק כהה, ומסביבו שלל פרחים. הזמנו בקמפינג מקום לינה ליומיים נוספים, והמשכנו לקניון ג'ונסטון (Johnston canyon) לצעוד במסלול המטפס אל המפלים. בחמש אחה"צ התחלנו בהליכה לאורכו של שביל צר, כשניים וחצי קילומטר אורכו. לאורך כל הדרך זרמו מימי הנחל, כשלצידם עצי מחט, עשבים ופרחי ורד בר. לאורך המסלול מפלונים קטנים והמים הזורמים נשמעו בשצף קצף. לאחר הליכה של כקילומטר תוך כדי טיפוס הגענו למפל התחתון, כשלצידו מנהרה חקוקה בסלע. המראה מדהים ביופיו. המשכנו לטפס מעלה לכיוון המפל העליון, מרחק של עוד 1.6 קילומטר. הליכה של עליות ומורדות לצד המים הזורמים והנופים המרהיבים באזור המיוער. מראות עוצרי נשימה. המפל העליון גבוה ומרשים אף יותר מקודמו. הטיפוס אל המפלים עבר בשבילים שחלקם תלויים באוויר על גשרי ברזל. במקומות מסוימים אין מעקה - למרות השוליים התלולים - וצריך להיזהר. המסלול היה קצת מעייף אך ללא ספק אחד היפים שעשינו בטיול כולו. הירידה בחזרה הייתה קלילה ומהירה יותר וסביב שמונה בערב התחלנו לנסוע לכיוון הקמפינג הסמוך לבאנף. בדרכנו ראינו קריבו אדיר קרניים, אצילי ומלא עוצמה לועס עשב להנאתו לצד הכביש כשהוא מתעלם מהמכוניות הרבות שעצרו לצידו ומהאנשים שירדו לצלם אותו אך שמרו ממנו מרחק. המשכנו לנקודת תצפית על ביצה רחבת ממדים. מרחוק מעבר לביצה נראתה רכבת משא ענקית, אורכה כשני קילומטר, עמוסה במספר רב של קרונות משא צבעוניים בגווני אדום-צהוב-כחול ונמשכת על ידי שלושה קטרים.  

 25/7/2010

התחלנו את היום בנסיעה לאגם לואיז (Lake Louise), המהווה את אחד המקומות המפורסמים והתיירותיים ביותר ברוקי הקנדיים. התיישבנו על ספסל לאורכו של המזח והבטנו מהופנטים באגם בצבע תכלת-ירקרק, כאילו היה עשוי מאבן טורקיז. מסביב הרים חומים-ירוקים בעלי פסגות מושלגות, מעליהם שמיים כחולים כהים מעוטרים בעננים. משב רוח קרירה נשף וליטף את פנינו. אגם לואיז ניזון משישה קרחונים המקיפים את העמק. לכן טמפרטורת המים באגם מאוד נמוכה (4-6 מעלות צלזיוס בקיץ). האגם קפוא ברוב חודשי השנה (נובמבר עד יוני), ובאמצע החורף עובי שכבת הקרח מגיע למטר. הפשרת השלגים בקיץ מביאה לאגם מים עשירים במינרלים מן הסלעים שנשחקו, והם שנותנים למי האגם את צבעם הכחול-ירקרק הכל-כך קסום. טילנו במסלול הליכה לאורך האגם והחלטנו לדלג על שייט קיאקים אותו נבצע באגם הבא.

אחר הצהריים נסענו לאגם מורין (Lake Moraine) הנמצא כחצי שעת נסיעה מאגם לואיז. בשפך האגם היו פזורים עצים כרותים שצפו על פני המים התכולים. ספיר וגל החלו לטפס על הגזעים הכרותים שעל פני המים הקפואים. גל נפלה אל תוך המים שהטמפרטורה שלהם קרוב לאפס מעלות צלזיוס, ואבדה את התחושה ברגלים, וגם ספיר נרטבה כהוגן. חזרנו במהירות לקרוואן להחליף בגדים ולהתאושש ויצאנו לשייט בקאנו על האגם. צבעו של אגם מורין מדהים אף יותר מאגם לואיז, מעיין אבן טורקיז ואתה נוגע במים ולא מאמין. מסביב הרים גבוהים בעלי פסגות מושלגות, והנוף מהפנט ביופיו. שטנו כשעה במי הטורקיז, והתחושה הייתה שלווה ומרגיעה. בערב חזרנו לקמפינג הסמוך לבאנף ללילה אחרון באזור זה. התארגנו לקראת השינה. ללא ספק נכנסנו לשגרת חיי קרוואן. הכל כל כך קטן וצפוף אך נעים וחמים.

 26/7/2010

בבוקר תדלקנו בבאנף בפעם האחרונה ויצאנו צפונה. נסענו לאורך כביש 93 בעל הנופים המרהיבים. כאן אפשר לראות קרחונים, נהרות ועם קצת מזל גם דובים ובעלי חיים אחרים. היעד הראשון שלנו הוא שדה הקרח קולומביה(Colombia ice filed) . מי הקרחונים המופשרים מאזור זה זורמים לשלושה אוקיינוסים שונים: האטלנטי, הפאסיפי (שקט) והארקטי (הצפוני). מחלון הקרוואן נשקפו אגמים ונחלים בוהקים בצבע טורקיז ומסביב הרים ירוקים וחומים עטורי פסגות מושלגות. החנינו את הקרוואן במרכז המבקרים של קרחון אטבסקה (Atabasca). קנינו כרטיסים לסיור ועלינו לאוטובוס שהסיע אותנו אל תחנת מעבר שבה חיכו לנו אוטובוסים אדומים עם גלגלי ענק. האוטובוסים טפסו על הקרחון, שם עשינו חניה של כחצי שעה לטיול רגלי על משטח הקרח. המדריך הזהיר אותנו מפני כיסי מים (מעין בולענים) הקיימים בקרחון, שנפילה לתוכם עשויה להיות קטלנית. שמענו לעצתו ונשארנו באזור המסומן כך שההליכה על פני הקרחון הייתה בהחלט חוויה מהנה ואטרקטיבית לארבעתנו. קרחון אטבסקה מתקדם כ-30 סנטימטרים כל יום אך קצהו נמס בקצב מהיר יותר כך שהוא הולך ומתקצר. על פי החישובים בעוד כמאה שנה לא יישאר ממנו דבר. קצת עצוב לחשוב על זה כשעומדים מול הר הקרח.

אחר הצהריים הגענו למפלי אטבסקה. על פני רסס המפלים שצבעם טורקיז-לבן ראינו קשת  מרהיבה בשלל צבעיה ומערות חצובות בסלע, שנראו כיצירת אמנות. בתוך הסדקים שבסלע צמחו עשבים ושורשי עצים שהצליחו לחצוב את דרכם, לצד אזוב ירוק-צהבהב וקצף לבן מקמח הסלעים. קולות רחש המים השוצפים-קוצפים נשמעו מפלסים את דרכם במורד בעוצמה חסרת מנוח. על הקרקע היו עשבים ואצטרובלים קטנטנים פזורים וסנאי קטן וחום שזה עתה ירד מהעץ והתרוצץ על פני האדמה. ירדנו במדרגות עץ אל הנהר והלכנו על פני אבני בזלת שחורות. נגענו במים הקפואים כשהרוח נושפת עלינו. לחיי הטבע!

בערב חנינו בקמפינג סמוך לעיירה ג'אספר. קמפינג ענק המכיל גם אודיטוריום פתוח בו ניתנות מדי ערב הרצאות על ידי פקחי שמורות הטבע. שמענו המלצות לטיולים בסביבה ואזהרה לא להיכנס לאזור מסוים בשמורת מליגן, שם מסתובבת דובת גריזלי עם גור חדש המאיימת על מי שמתקרב לסביבה. תוך כדי הרצאה פרצה נקבת אלק (Elk) אל משטח דשא גדול סמוך לאודיטוריום בו שיחקו ילדים רבים. הפקח שכח שהוא באמצע הרצאה והחל לצעוק לילדים לברוח משם, שכן נקבת אלק זו ידועה כתוקפנית, ולכן  סומנה כבר בצבע אדום באחוריה. הוא הזעיק פקחים נוספים בטלפון, אך למרבה המזל האלקית כבר נמלטה מהמקום. 

27/7/2010

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לעיר ג'ספאר (Jasper). במרכז העיר חנויות קטנות במבני עץ עם גגות רעפים שנראים כלקוחים מתוך מערבון ישן, חנויות מזכרות עם תכשיטים בסגנון אינדיאני, כובעי בוקרים, ובנדנות וכן מסעדות רבות הנמצאות לאורכו של הרחוב הראשי משני צידיו. מצאנו מכבסה הכוללת בית קפה וחיבור אינטרנט – הכלאה הגיונית ומועילה. כשסימנו להתארגן נסענו להר אידית קאוול (Edith Cavell mountain). זהו הר שקרחונים תלויים ממנו, והנופים שמסביב הם עוצרי נשימה. לאחר נסיעת טיפוס של כחצי שעה ומסלול הליכה של כקילומטר הגענו לקרחון שהחל נמס והופך לאגם קטן בצבע טורקיז חלבי. על פני האגם צפו קרחונים לבנים, ומסביב נוף הררי, חציו חום חציו לבן מושלג. מסביב לאגם היו פזורות אבנים שחורות, חומות ולבנות מנצנצות לאור השמש וגושי קרח ענקיים שהתפרקו מהקרחון וגלשו מטה.  התקדמנו בצעידה על האבנים, עד שהגענו לבריכה קטנה וציורית בצבע טורקיז, אשר בצמוד אליה סלע בזלתי שחור. טילנו בהר אידית כשלוש שעות והמשכנו בנסיעה דרומה על כביש 93 הנקרא  Icefield Parkway. לאורכו יש תמיד סיכוי טוב לראות בעלי חיים ואכן ראינו עזי בר לבנות בעלות פרווה עבה לתקופת השלגים, דב שחור שחצה את הכביש בריצה מהירה ודב שחור נוסף שעסק באכילת פירות יער משיח בשולי הדרך. אחר-כך עצרנו באגם ה"קשת" (Bow) שצבעו תכלת בהיר עד ירקרק זוהר, על-פניו שטו בפסטורליות סירות בעת השקיעה. מולנו ניצבה בשמים קשת בענן ענקית ומרהיבה בצבעים בוהקים וחזקים, מחזה מלא שמחה ואופטימיות.

 28/7/2010

בבוקר ארגנו את הקרוואן ליום נוסף. נכנסנו למרכז המבקרים שבכניסה לעיירה פילד לקבל הסברים על האזור. אחר-כך עשינו סיור רכבי קצר עם הקרוואן בתוך העירה. בתי עץ פסטורליים עם גגות רעפים, בית-ספר קטן, כנסיה, מדשאות ופרחים. פחות משתי דקות והסיור נגמר - מקום קטן. המשכנו בדרכנו לכיוון פארק יוהו (Yoho). בדרך עברנו ליד הקמפינג "הסוס הבועט" והבנו שאי אפשר היה למצוא אותו בחשיכה. הגענו למפלי טקקאו (Takakkaw falls). זהו מפל עצום מימדים בו המים יורדים כ-380 מטרים ומתוכם מעל 250 מטרים של נפילה חופשית! את רסס המים שנוצר עקב הנפילה הארוכה אפשר להרגיש ממרחק של עשרות מטרים מהמפל. הרוח הקרירה שנשבה בשילוב עם טיפות המים יצרו תחושה צוננת ומצמררת מעט, אך המראה היה מלא עוצמה ומעורר התפעלות. 

המשכנו אל הגשר הטיבעי (Natural bridge), שזהו גשר שיצרו המים עם השנים תוך שהם שוחקים את הסלע הבזלתי השחור. במקום יש מסלול הליכה קצר בין נקיקים יפים שחצב הטבע. המשכנו לאגם האיזמרגד (Emerald lake) שם שכרנו קנו ויצאנו לשוט. על החוף בסמוך לאגם ישנה אכסניה מרשימה, ולאורכו של שביל צר ניצבו בקתות עץ צבועות לבן שגגותיהן ירוקים כהים. לצידי השבילים פרוסים ספסלים ומסביב יער מחטים, וברקע מביט אגם האיזמרגד היפיפה, מימיו כחולים-טורקיז, כאילו שפך משהו פנימה צנצנת צבע מרוכזת. אחה"צ נסענו אל עבר העיירה גולדן (Golden). הסתובבנו בשוק האיכרים וקנינו גלידת סורבה בטעם פירות יער. הקשבנו לשירתו המלווה בנגינת גיטרה של זמר קאנטרי מקומי שנתן שם הופעה, וזרמנו לקצב המוסיקה. בערב הגענו לקמפינג והבערנו מדורה על מנת להיכנס לאווירת מחנאות הולמת, ולארוחת הערב אכלנו תפוחי אדמה ובצלים צלויים וחמים היישר מהאש. 

29/7/2010

ליום הזה חיכינו במיוחד. התעוררנו מוקדם, לבשנו בגדי ים ונסענו לחברת Willed water adventure כשהמטרה לעשות רפטינג על נהר הקיקינג הורס. הכרטיסים לרפטינג המכונה אצלם 'המסורתי' (The traditional) קלאס 4, שנמשך כשלוש שעות, הוזמנו עוד מישראל. ישנם מספר מקומות לרפטינג בהרי הרוקי הקנדיים, אך ברוב אתרי האינטרנט נאמר שנהר הקיקינג-הורס נותן את החוויה הסוערת ביותר.  לבשנו את חליפות הצלילה השחורות, הסוודרים מפליז, מעילי הגשם הצהובים ומעל את חליפות ההצלה הכתומות. יצאנו לדרך לאחר שקבלנו הסברים ועברנו תדריך בטיחות מקיף. הלכנו אחרי ניקולאס, המדריך הצרפתי שלנו, לסירת הגומי והתחלנו לשוט בקטע יחסית רגוע. ניקולאס החביב והמצחיק הסביר לנו איך לשבת בסירת הגומי על-מנת לא לעוף ממנה החוצה בעת הרפטינג, איך להחזיק את המשוט על מנת שלא ייפול למים, ואיך ומתי לחתור. הסביר ותרגל כל דבר באופן מעשי. הביטחון גבר וההנאה בעקבותיו. בין גל לגל הרטיבו אותנו מי הנהר הקפואים (4 מעלות בלבד!) שגורמים לך לקפוא לרגע קצר ומיד להמשיך לחתור במרץ. חליפות הגומי מבודדות את הקור בצורה מדהימה. לאורך כל הדרך הסביר לנו המדריך על הנוף והטבע שמסביבנו, וגם סיפר בדיחות מצחיקות. ספיר וגל זכו ליחס מיוחד, שכלל ישיבה בקדמת סירת הגומי, ומשחקי תפקידים כסופר-וומן, לקבלת מתזי מים קפואים היישר על הפנים. לקראת סיום השייט, בקטע שקט, אפילו קפצו למי הנהר הקפואים תחת השגחתו הצמודה. משך כשלוש שעות חתרנו, התכופפנו, קמנו, התיישבנו, זזנו מצד לצד, וגם חטפנו לא מעט גלים של מים קפואים שנכנסו לתוך הנעליים, הידיים והגב. קררררר.... קור עוצר נשימה בתוספת של כמויות אדרנלין מטורפות.  היה מרגש ומדהים! 10 בסולם משפחת אשכנזי. חוויה מרוממת רוח מעולם אחר. 

30/7/2010

עם בוקר נסענו אל פארק הקרחונים (Glacier park) הנוף עדיין הררי ויפה אך היום נצא מההרים ונתחיל לנוע לכיוון ואנקובר. יצאנו למסלול הליכה רגלי ביער עצי ארז ענקיים בני מאות שנים (Giant Cedars boardwalk trail) . טיפסנו על מדרגות ושבילי העץ, כשמצידינו עצי הענק המרשימים בנוכחותם. על הקרקע הייתה פזורה צמחיה סבוכה של שרכים ופירות יער, ובין לבין זרמו מים מפלסים את דרכם בין הסלעים השחורים. לקראת הצהרים המשכנו בנסיעה לפארק  רוולסטוק (Revelstok park)  והגענו לאזור של יער צפוף ולצידו ספק אגם ספק ביצה המכונה Watt lands. הלכנו במסלול עשוי גשרי עץ, שהיה כחצי המטר מעל הקרקע הביצתית. מכל עבר התעופפו שפרייריות אציליות, גדולות ושקופות כנפיים, שגופן מפוספס בצבעי כחול-זוהר ושחור. ניסינו לצלמן, אך הן חמקו במחול זריז. מסביבנו צמחית מים, שרכים, שיחי פטל ופרחים בשלל צבעים. קולות ציוץ ציפורים ורחש המים הזורמים הקיפו אותנו. ריחות הצמחייה מלאו את האוויר. תחושה של טיול בארץ אגדתית. המשכנו בנסיעה כשפנינו מועדות אל 'האחו שבשמים' (Meadows in the sky). בשולי הכביש הסתובבו עיזי בר לבנות ולעסו צמחיה. טיפסנו עם הקרוואן במעלה ההר המיוער. החנינו את הקרוואן ועלינו על האוטובוס של השמורה שטיפס את הקילומטרים האחרונים עד לפסגת ההר, שם יצאנו לטיול רגלי במרבדים הירוקים המקושטים בפריחה ססגונית. מכאן והלאה אנו מתרחקים מהרי הרוקי מערבה ודרומה.

הנסיעה לואנקובר ארוכה מאוד ולכן פיצלנו אותה ליומיים הקרובים. בדרך עצרנו במסעדה לאכול פנקייקים ולשתות מילקשייק. אמנם טיול בקרוואן, אבל מפעם לפעם מותר להתפנק. בתום הארוחה המשכנו על כביש מספר 1 וחלפנו על פני מקום שנראה לנו מוכר מהעבר. כשקלטנו במה מדובר פנינו פניית פרסה וחזרנו אליו – היער המכושף (The Enchanted Forest). בשנת 1991 הגענו לכאן במקרה וכבר אז קסם לנו המקום. יער טבעי עם שבילי ההליכה מסודרים ובו פסלים רבים מגולפים בעץ של שדונים ודמויות מעולם האגדות. היינו סקרנים לראות במרחק של 19 שנה מה השתנה. זאת גם נראתה לנו הזדמנות נפלאה לשתף את הילדות בסיפורי הנוסטלגיה שלנו. קנינו כרטיסים ונכנסנו פנימה אל תוך היער. מסביבנו עצי ענק ושבילים קטנים מעוטרים בפסלים של גמדים ופטריות, ומים זורמים בפלגים קטנים. בשולי השביל בקתות עץ קטנות, ובתוכן פסלים של יצורים מארץ האגדות, ביניהן שלגיה, עמי ותמי, שביל האבנים הצהובות מהקוסם מארץ עוץ ועוד. לאחר סיור של כשעה וחצי, השמים החלו להחשיך ואנו יצאנו מהיער המכושף נרגשים ומלאי התפעלות. המשכנו בנסיעה לכיוון העירה קלוואנה (Kelowna) לשנת לילה בקמפינג. בדרכנו חלפנו על פני אגם מרה (Mara lake) הענקי והמרשים, הצבוע בכחול-טורקיז, עליו שטו בשלווה יכטות רבות. עצרנו להתבונן על צבעו המהפנט של האגם ולנשום את האוויר הצח אל  תוך הריאות.

31/7/2010

הסתובבנו במרכז קלוואנה, עיר צפון אמריקאית טיפוסית. כביש רחב, משני צדדיו אוסף של רשתות ומרכזי קניות. נכנסנו לאחד הקניונים, ובילינו בחנות ספרים ענקית מספר שעות. אחר הצהריים עשינו סיבוב קצר באזור האגם ולקראת ערב כבר המשכנו בנסיעה. את הלילה ישנו בקמפינג יפה שבסמוך לעירה מריט (Merrite). מדובר בעיירת פועלים עם בתי עץ צנועים וחצרות קטנים. עירה שעיקר פרנסתה מתעשיית העצים. הקמפינג שבו לנו את הלילה שקק חיים. מיקומו היה מחוץ לעיר, סמוך לאזור תעשייה. שהו בו קרוואנים רבים בצפיפות והתארחו בו מספר לא מבוטל של חבורות ומשפחות עם ילדים קטנים.

 1/8/2010

עם בוקר אכלנו וופל בלגי עם סירופ מייפל ופרות יער, ויצאנו לדרך. הרים ירוקים ופרחים סגולים בשולי הכביש בדרך בת שלוש שעות הנהיגה לוונקובר. הגענו לקמפינג סמוך לעיר, ונשארנו בו לחניית לילה אחרונה עם הקרוואן. הקמפינג היה מדהים! בין הקרוואנים הפרידה גדר חיה גבוהה גזומה היטב. במבנה המרכזי הייתה בריכה וג'קוזי, גן שעשועים עם ספסלים ופרחים בשלל צבעים, חנות גדולה שהכילה שפע של אוכל ואביזרי מחנאות, חדר כושר, חדר טלביזיה, וגג עם מיטות שיזוף. כל מה שצריך לשינוי המנטאלי של מעבר מהטבע לעיר. עם ערב, לאחר שאגרנו כוחות ונהנינו מהיצע הפעילויות שבקמפינג, התחלנו לארוז את חפצנו לתיקים ולמזוודות, לקראת החזרת הקרוואן מחר בבוקר. 

2/8/2010

התארגנו ונסענו להחזיר את הקרוואן, ומשם החברה להשכרת קרוואנים סידרה לנו הסעה למלון (Marriott) בו לנו את חמשת הימים האחרונים לטיול. יצאנו לסיור ראשון בעיר. ונקובר היא עיר נמל יפיפייה, הנחשבת לאחת הערים היפות בעולם, עם רצועת חוף ארוכה, מפרץ, גורדי שחקים, מוזיאונים, חנויות לרוב, ופארק נפלא. טילנו לאורך החוף הסמוך למרכז הכנסים, בו התקיימה בעבר תערוכת אקספו. השנה התקיימה שם אולימפיאדת החורף. בסמוך למקום ניצב פסל של ליוויתן אורקה עשוי מקוביות בצבעי שחור-לבן ענקיות, ופסל נוסף שנראה כאוהל אינדיאני עשויי גבישי קרח (מזכוכית). מרכז העיר הומה באדם ובחנויות. ונקובר היא עיר גדולה, שמזכירה במהות שלה ערים גדולות ומטופחות כדוגמת סן-פרנסיסקו. בערב יצאנו לטיול לילי לאורכה של הטיילת המשקיפה אל הים. הסתובבנו שוב באזור מרכז הירידים, הפעם בתיאורה לילית, והתבוננו שוב בפסלים, שהאירו בוהקים בתוך החשכה. אורות קטנים בצבצו ונצצו מתוך פסלו של הלוויתן, ואילו אוהל הקריסטל החליף צבעים מטורקיז לסגול ולכחול. באולימפיאדת החורף האחרונה שמש הפסל הזה להדלקת הלפיד האולימפי.

3/8/2010

לאחר ארוחת הבוקר במלון הלכנו לטיילת שם שכרנו ארבעה זוגות אופניים וארבע קסדות. רכבנו לכיוון פארק סטנלי (Stanly park) שסביבו מסלול רכיבה יפיפה של כשמונה קילומטרים. התחנה הראשונה הייתה עצירה ליד עמודי הטוטם המרהיבים הניצבים בליבו של הפארק. עמודי העץ הגבוהים מגולפים בשיטה המסורתית של ילידי המקום. כשהמשכנו להקיף את הפארק עצרנו במקומות שונים להתבונן בספינות, ביכטות ובסירות הקטנות ששטו במי המפרץ. מטוסים ימיים המריאו ונחתו וברווזים שטו בשלווה במים התכולים. בין הסלעים השחורים הסתובב דביבון שהיה שקוע בהרמת אבנים ובחיפוש אחר מזון. עצרנו לנוח לצידו של סלע צר וארוך הבולט מן הים וגובהו כ-10 מטרים. מזג האוויר הבהיר והנפלא תרם את חלקו להנאה מהטיול. חלפנו על פני חוף רחצה מסודר, בו פזורים בולי עץ גדולים, המשמשים כספסלי ישיבה, ליד פארק מים מרשים ואגם קטן. לאחר מספר שעות סיימנו את טיול האופניים ויצאנו למרכז העיר לאכול ארוחת צהרים ולטייל. עם רדת החשכה, הלכנו לאורך הטיילת. התיישבנו על אחד הספסלים המשקיפים על המפרץ, התבוננו באורות שמסביב והקשבנו לקולות הרוח. איזו שלווה. סוד החיים הטובים!

4/8/2010

התעוררנו מוקדם מאוד. היום נערוך שייט באוקיינוס במטרה לצפות בלווייתנים. אכלנו ארוחת בוקר קלה ויצאנו. ב-07:30 כבר עלינו לאוטובוס שלקח אותנו לשייט. מלאנו את הניירת הנדרשת בחברת Vancouver Whale Watch , לבשנו את חליפות הגשם הצהובות ויצאנו לדרך על סיפונה של ספינה פתוחה, מעיין זודיאק, אך גדולה יותר ומכילה כ-40 איש. הפלגנו לכיוון האוקיינוס השקט, כשמימין קנדה ומשמאל כבר ארה"ב. לאורך שובר הגלים הארוך עמדו עיטים קרחים רבים על עמודי עץ. אכן ציפור מרשימה ביותר. במים שטו ברווזים ואף קיפצו דגים. ההפלגה הייתה רגועה ומונוטונית, מסביב נראו איים מכוסים בצמחיה, ועד מהרה כבר הינו בשטח המים הטריטוריאליים של ארה"ב, כשמסביב שטו יכטות וסירות. ספינת מפרשים עשויה עץ, ובעלת ארבעה מפרשי בד בלטה בשטח בשל המבנה השונה. לאחר הפלגה שנמשכה כשעה וחצי הגענו אל היעד ומנועי הספינה דממו. הבטנו בתימהון, לא ציפינו לראות רבים כל כך. סביבנו שחו בקבוצות קטנות של ליוויתנים, אך יחדיו הגיע מנינן לעשרות ליוויתני אורקה בצבעי שחור-לבן. מדי פעם מזנק אחד מהם באוויר או מניף את זנבו מחוץ למים, מראה מרגש ועוצר נשימה. לתחתית האוניה הוצמדו מיקרופונים כך שיכולנו לשמוע את קולות הלווייתנים שבמים. מעין שריקות וציוצים בשפת האורקות נשמעו ברקע. היו אלו למעשה שלוש משפחות לווייתנים ידועות שנחקרות ומתועדות כבר שנים. הלווייתנים משוחחים ביניהם כשלכל משפחה דיאלקט משלה, אך הם מזהים את הדיאלקטים השונים ומצליחים לתקשר בניהם. התבוננו בלווייתנים שעה ארוכה עד שהקפטן הודיע שהגיע השעה לחזור ליבשה.

חזרנו למלון מוקסמים מחוויות היום אך תשושים ורעבים מכל השעות ששהינו בשמש. ירדנו לקומה ה-25 של המלון לארוחת ערב, ואחר-כך יצאנו אל המרכז הישן של העיר, הנקרא Gastown. טיילנו לאורכו של הרחוב שהכיל פאבים, חנויות מזכרות, מסעדות וגלריות. בשלב זה העייפות השתלטה עלינו וחזרנו למלון לישון. 

5/8/2010

התעוררנו השקם בבוקר, התארגנו ויצאנו לנקודת האיסוף. בשעה 08:00 כבר עלינו על האוטובוס לכיוון המעבורת לאי ואנקובר. התוכנית להיום היא טיול מאורגן אל העיר ויקטוריה וביקור בגני בוטצ'ארט המפורסמים. לאחר נסיעה של שעה שאותה ניצל המדריך להסברים מעניינים על ואנקובר ועל העיר ויקטוריה, הגענו לנקודת העלייה למעבורת, ובשעה 10:00 עלינו עליה. עלינו לקומה השישית והעליונה של המעבורת, קנינו קפה ומאפים מתוקים והתיישבנו על אחד הספסלים שבסיפון העליון להעביר את הזמן. מחלונות הספינה נשקף נוף של מים רבים, סירות מפרש קטנות, והרים ירוקים מרחוק. לאחר הפלגה של שעה וחצי כבר היינו באי ונקובר. המדריך חילק לנו שוברי כניסה חינם למוזיאונים שבאי, וקבע איתנו נקודת מפגש לשעה 15:00, לשם נסיעה לגנים. הסתובבנו במוזיאון המלכותי של קולומביה הבריטית (Royal British Colombia Museum) . בקומה הראשונה של המוזיאון סיירנו בין פוחלצי חיות הבר המייצגות של אזור קולומביה הבריטית (BC), ביניהם צבאים, דובים, אריות ים, ואף אוסף של מאובנים וחרקים. הקומה השנייה במוזיאון  מוקדשת לתרבות האבורג'ינים ילידי המקום, אשר בעבר היו בונים את בתי החורף שלהם על-ידי חפירת בור, אותו היו מכסים כאוהל בעצים, בהשאירם חור יציאה קטן בראש המבנה. את העץ היו מכסים בבוץ, ובמהלך החורף השלג היה יורד על המבנה ומבודד אותו מהקור שבחוץ. בסיומו של הסיור במוזיאון, הלכנו לראות סרט איימקס של הנשיונל גיאוגרפיקס על דינוזאורים. בשעה היעודה הגענו למקום המפגש ומשם המשכנו לגני בוטצ'ארט (Butchart Gardens) המפורסמים. בתוך הגנים מגוון עצום של פרחים בשלל צבעים, מרבדים צבעוניים ופרחים מסוגים וגדלים שונים. כולם מסודרים ומאורגנים במגוון סגנונות ובמספר עצום של צירופי צבעים, כשמסביב עצים, פסלים, ומפלוני מים. שבילים מפותלים הובילו אותנו בין חלקי הגן השונים בעמק הקסום, ביניהם גן הורדים הססגוני והגן היפני רווי הירוק והמים. לבסוף  חזרנו לאוטובוס ובשעה 19:00 כבר עלינו למעבורת בדרך בחזרה, הפלגה של שעה וארבעים דקות, לעיר ונקובר. זמן השייט נוצל לארוחת בופה מצוינת, כך שחזרנו למלון שבעים, מאושרים, עייפים, ומחכים בציפייה לשנת הלילה.

6/8/2010

התעוררנו ליום אחרון בוונקובר. יום יחסית רגוע של טיול בעיר וקניות כדי להספיק לטעום עוד קצת מאווירת חו"ל לפני שחוזרים ארצה מחר בערב. הלכנו לכיוון הרובע הסיני ונכנסנו לחנויות של מוצרי פלסטיקה קטנים ואסטטיים בעיצובים מגניבים ולחנויות סיניות נוספות של מניפות מצוירות, חפצי אומנות, פסלים ותכשיטים מאבן ג'ייד ירוקה. קנינו חטיפים חריפים עם וואסאבי, וסוכריות ג'לי בטעם ליצ'י. לפנות ערב חזרנו למלון להתחיל במלאכת האריזה. 

7/8/2010

התעוררנו לבוקר גשום וקריר. ירדנו לטיול של בוקר לאורך המפרץ ואל פארק סטנלי לסיבוב אחרון. טילנו לאורכו של הפארק אוחזים במטריה. התבוננו בנופי המפרץ כשרוח קרירה של חודש אוגוסט נושפת בעורפינו. בשעה ארבע אחה"צ אספה אותנו המונית לכיוון שדה התעופה, ובשעה 20:35 המראנו ללונדון ומשם לישראל. להתראות הרי הרוקי ובוקר טוב ישראל. חזרנו הביתה ליום חם ולח של חודש אוגוסט.