Embedded Files
Post date: Nov 15, 2013 12:4:38 PM
פסיכיאטרים רושמים לעתים קרובות תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה SSRI כטיפול לחרדה חברתית. מאמר בנושא היעילות של תרופות נוגדות דיכאון מאת דורית שיקיירסקי התפרסם לאחרונה באתר פסיכולוגיה עברית (11/11/2013).
בניתוח-על של מכלול הנתונים נמצא ש-82% מהתגובה לתרופות נוגדות-דיכאון נובעים מאפקט פלצבו; במילים אחרות, החומר הפעיל בתרופות אחראי לפּחות מ-20% מהתגובה
רוב הניסויים הקליניים שהוגשו למינהל המזון והתרופות לא הצליחו להראות אפקט מובהק מעבר לאפקט הפלצבו
קירש טוען כי הטענה הרווחת לגבי חוסר איזון כימי במוחם של הסובלים מדיכאון אינה עובדה מוכחת אלא השערה שלא זכתה לאישוש, ולמעשה אף הופרכה. השערה זו גורסת שדיכאון קשור לרמות נמוכות מדי של קבוצה חשובה של מוליכים עצביים (neurotransmitters) שנקראת מונואמינים – דופמין, נוראפינפרין, ובעיקר סרוטונין. קירש קובע כי ההשערה לגבי חוסר איזון כימי במוחם של הסובלים מדיכאון התבססה מלכתחילה על ראיות חלשות, והמחקרים שנערכו בחמישים השנים האחרונות מצביעים על כך שהתיאוריה שגויה; למרות זאת, השערה זו נותרה ההסבר השכיח והמוכר לדיכאון, תוך התעלמות מתמשכת מממצאים שסותרים אותה.
חשוב לציין שישנם מתנגדים ומבקרים לדעתו של קירש ויש המפקפקים במתודולוגיית המחקר שלו, הנה תגובתו של אחד מקוראינו, אפי דריישנר, שחקר מעט את הנושא:
תגובה
תגובה
הדיון המדעי בקשר ליעילותן של תרופות פסיכיאטריות (סמים פסיכואקטיביים) החל עוד בתקופת ההפצה הראשונית של ליתיום (Lithium) וכלורפרומאזין (Chlorpromazine). הדיון המדעי בנושא ממשיך גם בימים אלו, וטענות חדשות כנגד תרופות פסיכיאטריות עולות מפעם לפעם.
האם תרופות נוגדות-דיכאון אכן יעילות, או ש"הכל בראש"? האם קיימות ראיות מדעיות ליעילות התרופות?
ראשית, אתייחס בקצרה למאמרה של ד"ר דורית שיקיירסקי [שיקיירסקי, ד. (2013). תרופות נוגדות־דיכאון – לא מה שחשבתם, פסיכולוגיה עברית בו היא מסקרת את ספרו של ד"ר אירווינג קירש (Irving Kirsch) שפורסם בשנת 2010 - "The Emperor's New Drugs: Exploding the Antidepressant Myth". במאמר זה, שיקיירסקי מציגה ומתבססת על מחקרו של קירש, הטוען כי השפעתם העיקרים של תרופות נוגדות דיכאון נובע מתופעת הפלצבו (בעברית: אינבו). טענה זו נובעת מפירוש שגוי ומתודולוגיה בעייתית בה קירש השתמש במחקר. נתוניו הסטטיסטיים של קירש מעידים כי אחרי הכל, לתרופות השפעות חזקות יותר בצורה משמעותית
מספר מובאות מתוך המאמר:
המאמר סוקר בהרחבה ובפירוט פרטים מתוך ספרו של הפסיכולוג הקליני וחוקר הפלצבו אירווינג קירש, "תרופות המלך החדשות: ניתוץ המיתוס של תרופות נוגדות-הדיכאון", ובו ממצאים מפתיעים על היקף ההבדלים בין השפעת החומרים הפעילים בתרופות להשפעת אפקט פלצבו.
הטענה המרכזית של קירש היא שתרופות נוגדות דיכאון פועלות בעיקר באמצעות אפקט פלצבו מוגבר ולא באמצעות החומרים הפעילים בתוכן.
אפקט השפעה של חוקרים כמו טרנר (Turner) העידו על יעילות סבירה של 0.31, ומחקרו של קירש מעיד על אפקט השפעה של 0.32. מסקנותיו של קירש הן חסרות בסיס, בשל התעלמות מנתונים שהוא עצמו אסף. מומלץ לקרוא את מאמרו של טרנר (. Turner EH, Matthews AM, LInardatos E, et al. Selective publication of antidepressant trials and its influence on apparent efficacy. N Engl J Med. 2008;358(3):252–260.)
כעת ארצה להתייחס ליעילותן של תרופות נוגדות דיכאון באופן כללי. אביא דוגמאות לארבע מחקרים המציגים שיפור בעת שימוש בתרופות נוגדות-דיכאון. חשוב לציין כי על-מנת לקבל תוצאות שיפור מקסימליות, יש לשלב טיפול פסיכולוגי ותרופתי ביחד.
* מחקר שפורסם בשנת 2003 (1) מראה כי אנטי-דיפרסנטים מורידים את הסיכוי לחזרת הדיכאון בכ-70%. הסיכוי לדיכאון נוסף (ז"א, דיכאון החוזר על עצמו לאחר השתפרות במצב) משתנה מאדם לאדם, בהתאם למצבו הנפשי והגופני. יש לציין כי המחקר בדק שימוש ממושך בתרופה, ללא הפסקות.
* מחקר שפורסם בשנת 2010 (2) מעיד על שיפור משמעותי בקרב מטופלים בעלי דיכאון קשה. במטופלים בעלי דיכאון קל, השיפור קיים ברמה מינימלית או לא קיים כלל.
* מחקר שפורסם בשנת 2008 (3) מציג נתונים על פיהם טיפול תרופתי (Sertraline, מוכר כ"סרנדה" או "לוסטראל") גורם לשיפור משמעותי. השיפור גדל בשילוב עם טיפול פסיכותרפי.
* מחקר משנת 2002 (4) מראה כי תרופות נוגדות דיכאון יעילות ביותר בדיכאון קשה ובינוני.
(1) Geddes JR, Carney SM, Davies C, et al. Relapse prevention with antidepressant drug treatment in depressive disorders: a systematic review. Lancet. 2003;361 (9358):653-661.
(2) Fournier JC, DeRubeis RJ, Hollon SD, Dimidjian S, Amsterdam JD, Shelton RC, Fawcett J. Antidepressant drug effects and depression severity: a patient-level meta-analysis. JAMA. 2010 Jan 6;303(1):47-53.
(3) Walkup, J. T. M.D., Anne Marie Albano, Ph.D., John Piacentini, Ph.D., Boris Birmaher, M.D., Scott N. Compton, Ph.D., Joel T. Sherrill, Ph.D., Golda S. Ginsburg, Ph.D., Moira A. Rynn, M.D., James McCracken, M.D., Bruce Waslick, M.D., Satish Iyengar, Ph.D., John S. March, M.D., M.P.H., and Philip C. Kendall, Ph.D. Cognitive Behavioral Therapy, Sertraline, or a Combination in Childhood Anxiety. N Engl J Med 2008; 359:2753-2766 December 25, 2008.
(4) Khan A, Leventhal RM, Khan SR, Brown WA: Severity of depression and response to antidepressants and placebo: an analysis of the Food and Drug Administration database. J Clin Psychopharmacol 2002; 22:40–45
Page updated
Google Sites
Report abuse