דורית על מירי - סיפורים על אנשים ששכחו לחיות

Post date: Dec 11, 2013 7:29:32 PM

תראו, אני מכירה את מירי וגד כבר לא מעט זמן. אז אתם רוצים לדעת על מירי. בסדר אני אגיד לכם על מירי. מירי. מירי. האמת אין הרבה מה להגיד. אישה טובה. באמת. אחות ברמב"ם. עובדת שם כבר הרבה שנים. אחראית. לא מאחרת לעבודה. גם לא מדברת הרבה. היא יותר בקטע של לשתוק. נראית שלווה כזאת. חייכנית. הילדים שלנו היו בגן ביחד וככה היכרנו. הקשר בעיקר נוצר דרך בעלה גד המצחיקול הזה שהיה לוקח את הבת שלי לגן ביחד עם עידו שלהם. התחלנו לבלות ביחד - אתם יודעים טיולים ביום שבת עם הילדים וכאלה. עכשיו הילדים יותר גדולים אבל עדיין אנחנו אוהבים לצאת ביחד לטייל. כשאני מתקשרת אליה הביתה אני מעדיפה שבעלה גד יענה - אתו אפשר לדבר - אתו השיחה מתגלגלת. איתה יש בעיה. אני שואלת "מה נשמע?" היא אומרת: "בסדר" ואז דממה. ואז אני מתאמצת ואומרת - והילדים מה איתם? איך עידו בצבא? והיא אומרת - נהנה מאוד - טוב לו. תשובות לקוניות . קצרות. אז כשאני מתקשרת להזמין אותם לטיול ביום שבת בחורף, עדיף לי שגד יענה כי הוא לא יפחד ממני - הוא לא יפחד להגיד לי: טוב שהתקשרת בדיוק חשבתי עלייך -מתי אנחנו נפגשים? ואני אחייך מהצד השני. ואשאל על הבן עידו ולא סתם כי לא נעים לי - כי אני באמת רוצה לדעת והוא יספר לי. אז מירי בחורה נחמדה אבל משניהם אני מעדיפה את גד. אם גד ימות, אני לא חושבת שאתקשר יותר, אולי קצת בהתחלה - אבל למי בעצם יש כוח למירי.

דורית (מתוך: סיפורים על אנשים ששכחו לחיות)