מילים: נתן אלתרמןלחן: סשה ארגובפעם חי פה סמוך לחולות
חמור גוץ בן אתון קטון
ובקולו היפה צלצלו שני קולות
טנור לירי עם בס בריטון
לשונות עם לועז לא ידע הוא
בידיעות מבריקות לא הפתיע
אך בלילה בלילה היה הוא
מרים קול ומחריש רקיע
המלים לא היו חשובות כביכול
כי נער הוא רק איה איה
אך בזה הוא כאילו אמר את הכל
ובזאת את הכל הביע.
איה איה איה
עד הרחק עד קצוות רקיע
וזקנים מקיצים ורוטנים
ימח שמו זה חמור של שייע
וישישות ונערות
מקשיבות ואומרות
איזה קול יש לו ממה מיה.
כל היום הוא סחב עגלה
שדילגה על גבי שוחות
ובתום יום עמל של דילוג ודהירה
היה שייע מוריד המושכות
הוא מושיט לו קליפה של תפוז הוא
ואמר קח אכול זה מגיע
אין ספק שאתה לא קרוזו
אך צדיק אתה סמוך על שייע
אז היה החמור הקטן נושא קול
ונוער איה איה איה
כי בזה הוא כאילו אמר את הכל
כי בזאת את הכל הביע.
איה איה איה...
זמן עבר החמור ובעליו
זה מכבר בעולם אינם
אך בליל סערה אלי צל עגלה
צל אותו חמוריקו נרתם
ושעה שבשחור השמים
רעם רם את קולו משמיע
מתערב שקשוק גלגליים
של עגלת חמורו של שייע
ובין רוח ורעם אזי עולה קול
ונוער איה איה איה
ומכים הברקים ובין שחק ושאול
חמוריקו כצל מבקיע.
איה איה איה...