שושנה דמארי מילים: נתן אלתרמןלחן: מרדכי זעיראבמשעול הרץ הגייאה ראינוה, ידידי, במושב קראו לה איה (איה) ובגדוד קוראים לה אי. אי, אי, איה, אי, אי, יפית בצמותייך הקלועות לך לראשך. אי, אי, איה, אי - אי, הלב (אי, הלב) מושך אלייך, כי הלב זוכר "יא-שיך"! במרחק, באין אגרת, עת עם ליל נח הגדוד, לכולנו את נזכרת (נזכרת) וכל איש לוחש לחוד:
אי, אי, איה, אי,
אישונייך כמו זית
וברוח שמלתך,
כך זוכרים (כך זוכרים) שדה ובית,
וקוראים לזה בשמך.
ובשובנו, איה, איה,
תבחרי את היחיד
ואנחנו ב"חבריה" (חבריה)
נברכך וכה נגיד:
אי, אי ,איה, אי,
לא נשאל אותך מדוע
רק אותו בחר ליבך.
זה עצוב, אך זה ידוע (ידוע) -
זו היא אהבה, "יא-שיח"!