מילים ולחן: דני סנדרסון
כשנולדתי מזמן אז הייתי קטן,
זה קורה, זה טבעי, זה ידוע. וביליתי שנים בתוך קן ההורים, אבל רק לתקופת ניסיון. בעזרת השמיעה גם פיתחתי שפה, שעזרה לי בתחום התקשורת, ופיזרתי לעתים צירופים של מילים בתקווה להסביר את המצב. אני לא מתעצבן, לא מתלונן, רק מספר כדי לא לשעמם. כשעליתי לגן אז גידלתי שפם,
הילדים בי חשדו ובצדק.
החברה לא יכלה לקבל עוד שגיאה
אז התחלתי ללמוד אופנה.
אני לא מתעצבן...
אז אספתי תגובות ומספר הבנות
ובניתי תדמית וקצת אופי,
והשלמתי את הריק, כדי לא לנתק
את הקשר ביני לישוב.
ובבוקר בהיר היא הלכה להצהיר
ועמדה לבדה שם במכס,
ומיד תוך דקה היא נתנה לי ידה
ונשאתי אותה בלי מסים.
והיום השעות נגמרות וקטנות,
ואומרים שאשתי מזדקנת.
אך לפי הראי שדומה לי להפליא
המפעל יסגר בקרוב.
אני לא מתעצבן...
עובר את הימים
כי ככה רוצים,
עושה עניינים
אבל בלי להגזים.