היא התישבה ליד פסנתר
מילים ולחן: דני סנדרסון
זה קרה לי במסיבה
לפני חצי שנה...
היא התישבה ליד פסנתר
לתת חיים למסיבה
התחילה לנגן
ולא היתה לזה כל הצדקה
חשבה היא מנגנת
אך בעצם מתקנת
את הטעויות באמצע הנגינה.
אני מבחינתי איני מבדיל
בין קול לפטיפון
אך כל הנוכחים אמרו
שזה נשמע כל כך איום
שהיא סתם מנגנת
ובעצם מתקנת
את הטעויות באמצע הנגינה.
אמרתי לה: זה לא יפה!
אמרה לי: מה זה לא יפה?!
אמרתי לה: זה לא מנומס!
אמרה לי: מה פה לא מנומס?!
שאת לך מנגנת ובעצם מתקנת
את הטעויות באמצע הנגינה.
אז היא אמרה: חכם אתה!
נראה אותך פסנתרן אתה!
ואם אתה כל כך גאון
אז אפנה את המקום
ואז ת'תנגן לי
וחלילה תתקן לי
את הטעויות באמצע הנגינה.
אמרתי לה: זו לא בעיה!
פסנתר אצלי זה מלידה
ולנגן אני יכול
ברה מי לה וסי במול
ולא יהיה שום צורך
לתקן לכל האורך
את הטעויות באמצע הנגינה.
אז היא אמרה: יפה מאוד!
באמת חבר כל הכבוד
אך בוא נעזוב ת'דיבורים
נשמע דוגמא מהקלידים
שבה ת'מנגן לי
ובטוח מתקן לי
את הטעויות באמצע הנגינה.
אז התיישבתי מחייך
בינינו לא ידעתי איך
אוכל לצאת מהעניין
שנים אני כבר לא פסנתרן
ואיך אוכל להצליח
לתקן בלי שתשגיח
את הטעויות באמצע הנגינה.
פתאום התחלתי לנגן
את התשיעית של בטהובן
ומסביבי מחאו כפיים
אפילו ארתור רובינשטיין
ולא רק שניגנתי
אף לרגע לא תיקנתי
את הטעויות באמצע הנגינה.
הגברת לא אמרה מילה
ישבה בשקט במקומה
ובלי לחשוב על הכבוד
פתאום הכניסה לי אגרוף...
ואז אני הבנתי
שטעיתי כשתיקנתי לה
את הטעויות באמצע הנגינה.