קונצ'רטו

הרכב תזמורתי, ומוזיקה מיוחדת לו, הופיעו רק בתחילת תקופת הבארוק (מאה 17).

בימי הביניים, שנשלטו על ידי הכנסייה, המוזיקה – דתית וגם חילונית – כמעט כולה הייתה ווקלית.

מוזיקה אינסטרומנטלית יחידה הייתה המוזיקה לריקוד. ברנסנס המוזיקה היא עתה אמנות חברתית, וכך מתפתחת מוזיקה קאמרית.

באותה תקופה ההרכב המקובל הוא "קונסורט" – הרכב של כלים בכל המנעדים מאותה משפחה.

בסוף הרנסנס פיתוח הכלים מגיעה לשיא והמוזיקה – גם סולו וגם הקאמרית – מיועדת עתה להפגין את יכולות הכלים. לכן הרכבים כוללים 2-1 כלים מלודיים, מול קבוצת בס: כלי בס מלודי, ועמו כלי הרמוני בהכפלה של "בס מתמשך" (באסו קונטינואו).

הופעת מושג הקונצ'רטו (באיטלקית- מצטרפים לתחרות)

בתוך ההרכב נוצרת מערכת יחסים מורכבת בין הכלים המלודיים הגבוהים לבין קבוצת הבס.

שתי הקבוצות מנהלות דיאלוג, מתעמתות, מתחרות, מתמזגות ומשלימות זו את זו.

כך, עוד לפני הופעת התזמורת, מופיע מושג הקונצ'רטו.

בשלב הבא הופעת התזמורת: קבוצת הבס מתרחבת להרכב שכולל כ-15-12 כלי קשת:

7-6 כינורות בשתי קבוצות, 3-2 ויולות, 3-2 צ'לי, קונטרבס וכלי הרמוני (צ'מבלו, או תיאורבו).

לקונצ'רטו מבנה תלת-פרקי, כשהמהירות של הפרקים היא: מהיר – איטי – מהיר.

קונצ'רטו גרוסו

קבוצת הכלים המלודיים הגבוהים נותרה מאוד קטנה (אם כי לעתים התרחבה עד 5-4 כלים), אך היא התעמתה עתה עם תזמורת שלמה. לכן נקרא הז'אנר "קונצ'רטו גדול" (באיטלקית: grosso = גדול / שמן)...

העימות כאן ברור: התזמורת, אשר נקראת "רִיפְּיֶנוֹ" (באיטלקית – מילוי או עיבוי), מקבלת נושא פשוט הומופוני המשמש כ"פזמון חוזר", ולכן הוא נקרא "ריטורנלו". ואילו הקבוצה הקטנה – "קונצ'רטינו" - מקבלת תפקיד פוליפוני מורכב ומגוון - מעין "רב-שיח" של חיקויים והשלמות בין משתתפיה, ובינה לבין התזמורת.

משימה: כתבי במחברת את הדומה והשונה בין קונצ'רטו גרוסו וקונצ'רטו סולו

משימה: האזינו לקונצ'רטו וחישבו: איזה ריקוד הייתן יוצרות למוזיקה זו? נסו לתאר ריקוד זה.

התייחסו לכמות הרקדנים, שימוש בחלל, איכות התנועה, תלבושות.

כתבו תשובתכן בלוח המשותף. הוסיפו תמונות או קישורים נוספים להעשיר את תשובתכן.

Groosland –

פלמית: "ארץ השמנים" – יצירתה של מאגי מארן יוצרת פער אסוציאטיבי בין הרשמים מן המוזיקה, ומן המחול: המוזיקה הבארוקית קלילה ואלגנטית, ואילו דמויות הרקדנים וריקודם שמנים (ע"י לבושם) ומגושמים. לכאורה – סתירה. אך ה"שמנים" של מארן הם מאד קלילים ומאד חינניים בניסיונם לסגל לעצמם התנהגות וגינונים אציליים בארוקיים, כמו קידות ומחוות חיזור הלקוחים ממחולות הארמון.

בריקוד גרוסלנד השתמשה מאגי מארן בקונצ'רטי מס' 2 ומס' 3.

קונצ'רטו מס' 2 מציג קבוצה קאמרית של חצוצרה, חלילית, אבוב, כינור ומולם תזמורת מיתרים וצ'מבלו. קונצ'רטו מס' 3 מציג תזמורת קטנה של 10 כלי קשת עם צ'מבלו שבקטעים מסוימים מתוכו מתבלטים 4-3 נגנים כקבוצה קאמרית, בליווי יתר ההרכב.

האופן בו מארן משתמשת במוזיקה מייצג את הגישה לפיה המוזיקה מהווה השראה לכוראוגרפיה מבלי להתייחס באופן הדוק למבנה, לתוכן או לכל פרט ופרט.

המיוחד ביצירת מחול זו הוא הפער האסוציאטיבי בין הרושם המוזיקלי המתקבל לשמע היצירות, לבין ההתרחשות הוויזואלית על במת המחול: המוזיקה משדרת בעיקר קלילות ועדינות (עקב התרחשות אינטנסיבית של צלילים עוקבים במקצבים מהירים מאד), לבין ההופעה ה"שמנה" במיוחד של הרקדנים.

אפקט זה של אנשים שמנים מושג על ידי מעטפת ספוגית המכסה את כל הגוף של הרקדנים (מכאן שם הריקוד, groos = שמן, Groosland=ארץ השמנים).

לכאורה – סתירה. אלא שמארן מצליחה לשכנע ש"אנשים שמנים" יכולים להיות מאד קלילים ומאד חינניים בסוג של פרודיה קלילה על ההתנהגות והגינונים של האצולה הבארוקית, לדוגמא: קידות ומחוות חיזור הלקוחים ממחולות הארמון.

ליצירת המחול גרוסלנד 5 פרקים:

1. כל הלהקה, לבושים בגדים כחולים (בסגנון "פועלים"). מפעם – מהיר, אלגרו.

2. דואט גבר ואישה, בסופו הגבר "מפשיט" את האישה מבגדיה, נותרת אישה שמנה "עירומה". מפעם - מתון, אנדנטה.

3. קווארטט של 4 גברים, מפעם - מהיר, אלגרו.

4. נשות הלהקה, "עירומות", שמנות במפגין, קלילות בתנועה. מפעם – מהיר, אלגרו

מעבר קצר בכינור סולו בליווי צ'מבלו.

5. כל הלהקה "עירומים", בפרק המהיר והתוסס ביותר. מפעם – מהיר, אלגרו

החלוקה לפרקי הריקוד היא על פי פרקי שני הקונצ'רטי (בקונצ'רטו מס' 3 אין פרק שני – איטי, אלא מעבר הרמוני קצרצר לצ'מבלו, שמקובל לעתים לבצעו עם אלתור קצר בכינור).

סיכום

יצירה זו מביאה לביטוי גישה לפיה המוזיקה מהווה השראה לכוריאוגרפיה. מאגי מארן חיברה ביצירתה שתי יצירות שונות לצרכי הקומפוזיציה שלה.

הבחירה בקטעים מוזיקליים בעלי אופי קליל ועדין ונגינתם לרקדנים "שמנים" יוצר חיבור גרוטסקי למראה, אך מתפתח לתובנה אנושית חיובית ומענגת לגבי זכותו ויכולתו של כל אדם לרקוד להנאתו ללא קשר ל"מגבלה" של מראה או משקל.

כמו כן מדגימה יצירת מחול זו את האפשרות המכוונת להינתק ממבנה היצירה המוזיקלית, מתוכנה או מפרטים אחרים, וליצור מחול בהשראת המוזיקה באופן חופשי ואסוציאטיבי.

אנטוניו ויואלדי (1741-1678) "ארבע העונות"

מגדולי מלחיני תקופת הבארוק באיטליה, נודע כיוצר פורה בעל דמיון עשיר, הומור שנון ושפע רעיונות מקוריים חדשניים.

ב-1723 קיבץ 12 קונצ'רטי שהלחין בקובץ שכותרתו היתה "הניסוי בהרמוניה ובהמצאה" ("Il cimento dell'armonia e dell'inventione")

קונצ'רטו כמוזיקה תכניתית. ארבעת הקונצ'רטי הראשונים בקובץ היו הניסוי המעניין ביותר של ויואלדי, משום שהם הולחנו על פי ארבע סוֹנֵיטוֹת ספרותיות, שהוא עצמו כתב, כל אחת מהן על אחת מארבע עונות השנה. קונצ'רטי אלה מהווים אחת הדוגמאות המפורסמות של מוסיקה תוכניתית. ואכן ויואלדי טרח לוודא שהמוזיקה תבוצע תמיד כך שתמחיש את הטקסט של הסוֹנֵיטוֹת הספרותיות באופן צמוד, כאשר הכניס את משפטי הטקסט אל תוך ספר התווים ככותרות לקטעי המוסיקה המתארים את תוכנם.

משימה: חפשו ביצוע נוסף מחולי ל"ארבע העונות". The Four Seasons. הוסיפו פתקית עם קישור ליצירה. כתבו את הנתונים שתוכלו למצוא: מוזיקה, כוריאוגרפיה, רוקדים וכו'. כתבו על הקשר בין המוזיקה למחול. האם המוזיקה היא תכניתית? האם מתארת את העונה?

* יחידה זו כתובה מתוך הרצאה של גב' גליה רגב