סויטה במחול עכשוי

ב 1996, הזמין הצ'לן יו יו מה את הכוריאוגרף מארק מוריס ליצור יצירת מחול לפי סוויטה מס' 3 לצ'לו של באך.

מדובר בשיתוף פעולה מזהיר בין שלושה גאונים- כל אחד בתחומו:

יוהן סבסטיאן באך ( 1685- 1750) הלחין את היצירה המוסיקאלית סוויטה מס' 3 לצ'לו סולו.

באך הוא מלחין גרמני מתקופת הבארוק הנחשב לאחד הנגנים והמלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. יצירותיו של באך, הכתובות תוך מיצוי אמנותי וטכני של טכניקת הקונטרפונקט, נודעות בעומקן האינטלקטואלי וביופיין האמנותי ועל כן רבים רואים בבאך את המלחין שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית.

באך, בן למשפחת מוסיקאים, החל לנגן עוד כילד, למד מוסיקה בצורה מקצועית. עבד כמוסיקאי חצר (מלחין, מבצע, מלמד מוסיקה) אצל דוכס בווימאר כ10 שנים ואחר כך אצל הנסיך ליאופלד ממחוז קתן, אצלו בסביבות השנים 1717- 1720 כתב את הסוויטות שלו, בין היתר גם לצ'לו.

באך חיבר כל השנים גם מוסיקה דתית וגם מוסיקה חילונית. לאורך כל חייו עסק במוסיקה ועבר ממסגרת למסגרת כדי לאפשר לעצמו להביא את כישרונו לידי מיצוי.

הוא חיבר יצירות רבות, גם קוליות וגם תזמורתיות שנחשבות עד היום לנכס צאן ברזל של המוסיקה הקלאסית הברוקית.

יו יו מה (נולד ב1955) - נגן צ'לו צרפתי-סיני-אמריקני, הידוע בזכות כישוריו ועבודותיו הרבות והמגוונות.

נולד בפריז לאם זמרת, ואב שהיה מנצח ומלחין, שניהם ממוצא סיני. מגיל צעיר קיבל חינוך מוזיקלי. הוא החל ללמוד לנגן בכינור, המשיך לויולה ובהמשך עבר לצ'לו. משפחתו עברה לניו יורק כשהיה בן 7. נחשב לילד פלא, הופיע בגיל 8 בקונצרט בטלוויזיה האמריקאית שנוצח על ידי ליאונרד ברנשטיין. הוא התקבל לג'וליארד, והמשיך משם לאוניברסיטת הרווארד. יו-יו מה כונה "אוכל הכול של נגני הצ'לו" בידי מבקרים, בגלל שהוא עוסק במרחב מוזיקלי מגוון הרבה יותר משל נגן קלאסי טיפוסי. הוא הופיע והקליט יצירות מהבארוק על כלים תקופתיים, מוזיקת בלוגראס אמריקאית, מלודיות סיניות, מוזיקה ברזילאית, טנגו ארגנטינאי מאת אסטור פיאצולה ואת פס הקול של הסרט "נמר, דרקון".

מארק מוריס- (נולד ב1956) כוריאוגרף אמריקאי.

החל את לימודי המחול שלו כילד בשיעורי פלמנקו ואחר כך למד גם בלט קלאסי. בתור נער הצטרף ללהקת מחול בלקנית (מחול עממי- חברתי), ובגיל 17 נסע ללמוד פלמנקו בספרד. בגיל 19 חזר לניו יורק, רקד בלהקות מחול שונות ופיתח את עצמו הן כרקדן והן כיוצר עצמאי. ב1982 הקים להקה משלו, אך נתקל בקשיים כלכליים, ב 1987 קיבל לידיו את הניהול של להקת הבלט של המאה ה20 בבלגיה (אחרי מוריס באז'ר), ונשאר בתפקיד זה כחמש שנים, בהצלחה מרובה. ב1992 חזר לארה"ב, הקים להקה חדשה והמשיך לעבוד גם כיוצר עצמאי. מוריס מעריץ גדול של מוסיקה מתק' הבארוק, וטוען באופן כללי, שכל ריקוד מתחיל אצלו ממוסיקה, ושככוריאוגרף הוא מקבל השראה קודם כל מהמוסיקה. הוא עובד על ריקוד בצמוד לפרטיטורה ומקפיד, כדבריו "לא להרוס" את המוסיקה ע"י המחול אלא להוסיף לה עוד רובד ולגרום לקהל הצופים להקשיב ולהבין יותר טוב את המוסיקה, ע"י הצפייה במחול. דוגמאות מיצירותיו למוסיקה ברוקית: "אלגרו", "דידו ואניאס", "נפילה במדרגות". בכל היצירות האלו אפשר לראות את הקשר ההדוק בין התנועה למוסיקה, אפשר להבחין כיצד הכוריאוגרפיה מתייחסת לאלמנטים המוסיקאליים (משקל, מקצבים, חלוקת תיבות, משפטים ומוטיבים מוסיקאליים, מלודיה וכו') ומקימה אותם לתחייה.

תכנית על נפילה במדרגות

ניתוח היצירה נפילה במדרגות

הטכניקה של מארק מוריס:

ביצירה זו, כמו ביצירותיו האחרות, משלב מארק מוריס טכניקה של מחול מודרני, שימוש ברצפה, חופש, שחרור ויום יומיות בסגנון התנועות, יסודות מהבלט הקלאסי, אך בלבוש מודרני (למשל, יש תנועות שלקוחות מ"פור דה ברה" של מצבי ידיים, ואז שבירה של מצב ידיים מסוים לג'סטה יום יומית כמו נפנוף, או מוטיב כמו "פרפה" בכף הרגל "נשבר" גם הוא לתנועת הנפה חופשית של השוק) ומוטיבים מתוך מחול חברתי - עממי, החביב עליו כל כך והקשור קשר הדוק לסגנון הסוויטה הברוקית (שבמקור שייכת לז'אנר של מחול חברתי).

החומר התנועתי:

הסגנון החברתי אינו מאופק וסמלי כמו בסוויטה ברוקית מקורית, אלא, כמו במחול עממי- חברתי, מתבטא בדילוגים, ריצות, משחקי זוגות וקבוצות בחלל, החלפת מקומות – יש תחושה של צפייה בקבוצת אנשים, שיצאה במחול ספונטאני.

מבנים כוריאוגרפים:

שימוש במבנים תנועתיים בחלל של שתי שורות זו מול זו, מעגלים קטנים, קבוצות קטנות, מעגל גדול, שורה, זוגות, שלישיות, רביעיות.

תפאורה:

המדרגות כמעין תפאורה שהרקדנים משתמשים בה בריקוד: יורדים ועולים, עומדים עליה באופן מדורג, נופלים ונשכבים עליה וכו'.

מדי פעם יש רקדן אחד או יותר העומדים בראש המדרגות, ואולי מבטאים משהו מן ההיררכיה החברתית בתק' הבארוק ומשהו ממוטיב "מלך השמש" שליווה את לואי ה14, המלך של צרפת באותה התקופה.

מבנה היצירה:

מארק מוריס שומר על המבנה של הסוויטה. במקרה זה, רצף של שישה ריקודים קצרים המנוגדים זה לזה מבחינת הקצב. כפי שכבר נאמר, הוא שומר, כמובן, על קשר הדוק עם המוטיבים המוסיקאליים ביצירה ומבטאם בתנועה. התנועה אף פעם לא סותרת את המוסיקה.

סדר הריקודים: פרלוד, אלמנד, קוראנט, סרבנד, בורה וג'יג.

משך היצירה כולה: כ20 דקות.

תלבושות:

הרקדנים יחפים. אייזיק מזרחי עיצב גלימות (וטייץ תואם), חלקן ארוכות וחלקן קצרות, מבד קטיפה, בצבעים מלכותיים כמו ארגמן, כחול, בורדו, חום, סגול, ירוק כהה וכתום – הלבוש נותן לרקדנים חופש ותעופה אך מזכיר במרקם שלו משהו מן העושר והכובד של הלבוש מתק' הבארוק.

תאורה:

האסם מואר בהרבה ספוטים מלמעלה אל המדרגות ומהקירות סביב. הבמה שטופה בצבעים שונים שנותנים תחושה של חלום או מקום קדוש.

משימה:

בחרו אחד מהריקודים ביצירה של מארק מוריס וכתבו במחברת: מהו מקור הריקוד, מהם המוטיבים הכוריאוגרפים והתנועתיים ביצירתו של מארק מוריס ו מה הקשר בין התנועה למוסיקה?