המחול הקיסרי

הבלט הקיסרי- תקופה רומנטית שנייה

רוסיה במאה ה- 19- רקע פוליטי-

במאה ה- 19 פתחה רוסיה את שעריה בפני תרבות המערב. בתי הספר והאוניברסיטאות הצמיחו את שכבת האינטליגנציה- חוגי משכילים מבני אצילים והמעמד הבינוני שחברו ודנו בשאלות חברתיות פילוסופיות ופוליטיות. תיעוש הערים ותהליך העיור המואץ, גרם להיווצרותו של מעמד פועלים שחי בתנאים קשים שלא היו טובים מחיי האיכרים המנוצלים.

רקע תרבותי וחברתי-

באמצע המאה ה-18 זכה הבלט לחסות כספית של הצארית קטרינה ה- 2, חסות שהתרחבה בשנת 1806 גם לביה"ס לבלט שנוסד בתוך בית יתומים במוסקבה , והיה המוסד ממנו צמח אח"כ הבולשוי. במקביל להקמת בתי הספר לבלט החלה פעילות של כוריאוגרפים רוסים ובעיקר של כוריאוגרפים זרים. לאורך המאה ה- 19 הבלט הרומנטי הרוסי צבר פופולאריות רבה. עולם הריקוד ברוסיה היה שונה מאשר בכל מדינה אחרת. היו להקות פרטיות ומסחריות, אולם הלהקות היוקרתיות היו אלו שמומנו ע"י המדינה. מנהלי להקות אלו מונו באופן אישי ע"י הצאר וכל הרקדנים היו עובדי מדינה. הצאר ובני משפחתו פקדו הופעות מחול לעיתים קרובות, ביקרו בחזרות וחילקו פרסים בטקסי סיום של בתי הספר למחול.

הקהל שנכח בהופעות כיבד את הצאר בעמידה בעת שהתיישב, ובתום המופע המתין עד צאת הצאר מן האולם. הקידות של הרקדנים הופנו לעבר הצאר , מנהל התיאטרון ולקהל. במערב אירופה יצא לרקדנים שם מפוקפק , אך ברוסיה הצארית, הפטרונות של הצאר הפכה את הריקוד לקריירה ומקצוע מכובדים הן לנשים והן לגברים. הריקוד אפשר לנשים לנהל חיים עצמאיים. נערים וגברים שלמדו בבתי ספר למחול היו שווי ערך לסטודנטים בבתי ספר ימיים וצבאיים, ולבשו את אותם מדים. באמצע המאה ה- 19 היו בתי ספר לבלט שנתמכו על-ידי הצאר, במוסקבה ובסט.פטרסבורג. במוסקבה התקיימו המופעים בבולשוי, ובסט. פטרסבורג בבנין ה'בולשוי' ובתאטרון 'מרינסקי'. כשה'בולשוי' הוכרז כמבנה לא בטיחותי, עברו כל המופעים ל'מרינסקי' שנקרא אחר-כך תאטרון קירוב. תחת ניהולו של פטיפה פרח הבלט בסט. פטרסבורג. תאטרון מרינסקי המפואר, עם נברשות הבדולח וקישוטי הכחול- לבן- זהב היה תאטרון יפהפה שרב מושביו שמורים לפוליטיקאים, בנקאים, דיפלומטים זרים וסוחרים מצליחים שלא החמיצו אף הופעה נחשבו למעריצים מושבעים של הבלט, ושידעו את כל הפרטים על הבלטים ועל הרקדנים.

חסות הצאר השפיע גם על ארגון הלהקה בצורה היררכית מבית הספר ועד לפרימה בלרינה והגרנד אטואל בתאום להיררכיה הפיאודלית כשהפרימה בלרינה והגרנד אטואל מסמלים את הצאר והצאריתוהקור דה בלט באנלוגיה לאצולת הארמון.

מצגת הבלט הקיסרי

דף עבודה עקרונות פטיפה וביטוי ב"אגם הברבורים"

לייט מוטיב

לייט מוטיב ביצירה אגם הברבורים

צ'ייקובסקי, מגדולי המלחינים של רוסיה, ומן החשובים בתקופה הרומנטית. כילד אהב להאזין למוזיקה, שהניעה אותו לנסות ללמוד בכוחות עצמו לנגן בפסנתר. מתחילת דרכו כמלחין הייתה לצ'ייקובסקי שפה תזמורתית משלו, שהתאפיינה בהבנה מעמיקה בגוני הקולות התזמורתיים. צ'ייקובסקי היה מתזמר מעולה, שתזמורו מצטיין בברק ומעיד על מיומנותו בטיפול בכלים לגווניהם השונים ובשילוביהם.

שיתוף הפעולה של צ'ייקובסקי עם הכוריאוגרף מריוס פטיפה עבור הבלט הקיסרי נחשב אחד המוצלחים בכל הזמנים והניב שלושה בלטים ידועים:

1890- היפיפייה הנמה

1892- מפצח האגוזים

1895- אגם הברבורים- במקור נכתבה המוסיקה ב 1877 אך הועלתה בהפקה מוצלחת וידועה יותר לאחר מותו של צ'ייקובסקי.

צ'ייקובסקי כתב יצירות קלאסיות במיוחד לבלט וזאת ניתן לראות בהתאמה המושלמת בין המוסיקה לריקוד, עד כדי כך שכל תנועה בכוריאוגרפיה תואמת את המוסיקה או ההפך- המוסיקה תואמת את התנועות בכוריאוגרפיה.

מוטיב הינו יחידה מוסיקלית החוזרת ביצירה פעמים אחדות ויש לו משמעות מסוימת ביצירה.

"לייט מוטיב" הינו מוטיב מרכזי בסיפור היצירה והוא בעל חשיבות גבוהה למסר שלה. הלייט מוטיב הוא פסוק מוזיקלי המשמש לאפיון מרכיב מסוים: גיבור, חפץ, מקום, רעיון, מצב רוח. הופעותיו במהלך היצירה, התפתחותו ושינוייו משקפים את התפתחות הרעיון/הסיפור של היצירה.

ביצירה "אגם הברבורים" קיים מוטיב מוסיקלי (שכיום הוא מאוד מפורסם). מוטיב זה חוזר, לאורך כל היצירה, במספר מקומות ובווריאציות שונות (מהיר או איטי יותר) ותפקידו למעשה, ליצור בקרב הצופה ציפייה והכנה לבאות.

מוטיב מוסיקלי מרכזי המופיע פעמים רבות ביצירה הוא הקטע הנוגה המסמל את סיפורם הטראגי של אודט וזיגפריד ואת הטוהר של אודט לעומת רשעותם של רוטברט ובתו. המוטיב מופיע בצורתו הנוגה כשאודט או זיגפריד רוקדים ובקצב מהיר ובטונים חזקים ומאיימים בקטעים של רוטברט ואודיל. המוטיב מופיע בקטעים הבאים:

מערכה ראשונה, סוף סצנה ראשונה- מוטיב המוסיקה של הברבור מרמז על המפגש הקרוב של זיגפריד עם הברבור. (00:27:20)

מערכה ראשונה, סצנה שנייה- מוטיב המוסיקה חוזר, כאשר ברקע דואט של אודט והנסיך זיגפריד. ( 00:31:30)

בסוף המערכה השניה, בניגונו הרועם, לאחר שזיגפריד נשבע לאודיל אמונים ומזימתם של רוטברט ואודיל מתגלה. ברקע נראית אודט רוקדת בייאוש. (1:31:40)

לקראת סוף המערכה השלישית, כשאודט וזיגפריד רוקדים יחד. הפעם מופיע המוטיב בגרסה מעט שונה מהנוגה, בליווי חזק ועוצמתי של כינורות. (1:50:50)

כתבו:

מהו הרעיון העובר באמצעות הלייט מוטיב ביצירה, כיצד הוא תומך את רעיון הסיפור ואת התפתחות הדמויות?

מצגת "אגם הברבורים" מת'יו בורן

Marie-Agnès Gillot רוקדת עם ברבורים