התקופה הרומנטית- שופן

קבוצה אינסטרומנטלית

בקבוצה זו נמצאים הפרלודים והאטיודים:

פרלוד, או אַקְדָּמָה, הוא חיבור מוזיקלי קצר, המשמש בדרך כלל כמבוא ליצירה אחרת. ז'אנר הפרלוד התפתח מאימפרוביזציות (אלתורים) של נגני כלי מקלדת לפני ההופעה, מעין בדיקת כוון של הכלי. בספרות הפסנתר הפרלוד הוא כבר יצירה בפני עצמה. הפרלוד מתאר בדרך כלל רגש חולף כלשהו, החל מהיגון העמוק ביותר ועד לשמחה מתפרצת, הכול בהתאם לתמונה אותה הוא מתאר. הפרלוד בדרך כלל לא נותן תחושת סיפוק, ותורם לציפייה לקטע הבא אחריו.

שופן היה בין הראשונים שכתבו פרלודים לא כמבוא לפרק "עיקרי", אלא כז'אנר עצמאי שמלא ברגש, אופי וייחוד.

אטיוד (מצרפתית - לימוד) הוא חיבור מוזיקלי קצר, לשם תרגול של בעיה טכנית מסוימת המוצבת בפני מנגן הכלי. האטיודים המפורסמים יותר הם אטיודים אשר מטפלים אמנם בבעיות טכניות, אך מהווים עם זאת יצירות אמנות אמיתיות. 24 האטיודים של שופן הם מהמובחרות שביצירותיו, ומפסגת המוזיקה הרומנטית.

בתחילה הביקורות על האטיודים היו שהם קשים מדי או מעקמי אצבעות. למרות זאת האטיודים זכו להיות מייצגי הטכניקה הרומנטית לפסנתר, ואבן פינה בספרות הפסנתר כולה. מלחינים רבים כתבו אטיודים, ובין אלה שכתבו לפסנתר: פרנץ ליסט, קלוד דביסי וסרגיי רחמנינוב. אטיודים לכלים אחרים מלבד פסנתר נכתבו גם.

האטיודים אשר מוערצים במידה הגדולה ביותר הם אלו שנזנחה אצלם צורת המדריך הפרקטי והפכו למוזיקה פשוטה כמשמעה. לדוגמה, האטיודים של שופן נחשבים לא רק לקשים מבחינה טכנית, אלא רבי עוצמה ומלאי רגש מבחינה מוזיקלית ולכן מבוצעים תכופות מול קהל נלהב.

קבוצה ריקודית

יצירותיו של שופן בתחום הריקוד היו חלק מגל שהתחיל כבר בסוף המאה ה-18, שהוציא את מקצבי הריקוד הפשוטים מתחום רחבת הריקודים והעביר אותם לתחום המוזיקה ה"רצינית", שנועדה להאזנה ולא לריקוד. קובצי המזורקות, הפולונזים והוואלסים שלו הם דוגמאות לגאונותו של שופן בתחום המיניאטורה המוזיקלית. בעוד הוואלסים שלו הם פריזאיים מאוד בסגנונם, במזורקות ובפולונזים הוא מערב מוטיבים עממיים פולניים, אך צובע אותם בסגנונו האישי והאינטימי.

פולונז

ריקוד ממוצא פולני. פירוש השם הוא פולני בצרפתית. הפולונז הוא מחול איטי בקצב של 3/4. המקור שלו הוא מהמאה ה-16 בפולין, שם נוגן כריקוד קבוצתי בטקסים מלכותיים. הריקוד התפשט גם לגרמניה. פרדריק שופן התחיל לחבר פולונזים עוד בהיותו ילד בפולין. פולונזים אלה פורסמו לאחר מותו. כאשר הגיע לפריז בשנת 1830 והחל להופיע בסלונים של החברה הגבוהה, נתקבלו הפולונזים החדשים שחיבר בהתלהבות. שופן הצליח להפוך את הפולונז מריקוד פשוט ליצירה מורכבת ועשירה ברגשות. את הפולונז הראשון כתב בגיל שבע ואת האחרון כתב ב-1846, בגיל 36, שלוש שנים לפני מותו. ל'פולונז הגדול' אופוס 22 אף חיבר ליווי תזמורתי.

הפולונז המפורסם ביותר הוא ללא ספק ה"הרואי" אופוס 53. הוא דומה מעט בצורתו ובתוכנו לבאלדה ,אך זהו פולונז ללא כל ספק. הוא חגיגי ומעודן.

מזורקה

(בפולנית: mazurek), ריקוד פולני לאומי עליז וקליל במקצב משולש. הריקוד הפך לפופולרי באולמות הריקודים ברחבי אירופה במהלך המאה ה-19. הריקוד קרוי על שם המזורים, פולנים תושבי מזוריה שבצפון מזרח פולין. להמנון פולין מקצב של מזורקה.

אם יש יצירות שהם רק שופן - הן ללא ספק המזורקות. לפעמים אנו חשים בלהט הסוחף של הפולונזים,לפעמים בריקודיות של הואלסים ולעתים במלנכוליות של הנוקטורנים. המזורקות הן שופן בהוויתו.

ואלס הוא ריקוד סלוני בקצב של שלושה רבעים. בצורתו העיקרית הריקוד נעשה בזוגות. הוואלס נעשה אופנתי לראשונה בווינה בשנות השמונים של המאה ה-18, ומשם התפשט למדינות נוספות בשנים שלאחר מכן. הוואלס הפך למודל ליצירתם של ריקודים סלוניים נוספים.

שופן כתב ואלסים רבים אך הוא מעולם לא התכוון שירקדו אותם. הואלסים של שופן הם לנגינה בלבד.

ואלס "הדקה" נכלל באוסף הואלסים האחרון שכתב שופן (אופוס 64) והוא נחשב אחד מהפופולאריים שכתב המלחין.‏ שופן נחשב למלחין שלא תעד רבות מיצירותיו כיוון שסמך על זכרונו ואילתר רבים מהם. ואלס "הדקה" הוא מאלה שהעלה על הכתב והוא מתועד באורח מסודר.

קבוצה ספרותית

נוקטורן הוא סוגה במוזיקה, שצמח בתקופה הרומנטית ונכתב לרוב לפסנתר סולו. הגדרתו של הנוקטורן היא "מוזיקה לילית", כלומר יצירה המתארת את הלילה, התרחשות לילית או "תחושה לילית", ולכן נוקטורנים ניחנים לרוב בקצב איטי ואופי מנומנם או רגשני.

הנוקטורנים של שופן, בין היצירות האהובות ביותר שלו, והם קטעי אופי קצרים, שנועדו להשרות תחושה "לילית".