בארוק

(1600-1750)

תקופה בה הופגן סגנון עשיר ושופע. תקופה שבאה כתגובה לרנסאנס בו שלטו ערכי האיזון, הפרספקטיבה והסימטריה. מקור המילה בפורטוגזית "ברוקו" , שפירושה פנינה פגומה.

תקופת שלטונו של לואי ה-14 שהקים את האקדמיה למוזיקה ומחול.

בתקופה זו התפתח הבלט האומנותי, התבססו צעדי הבלט וה Turn Out הפך משמעותי.

לקראת השיעור קראו על מלך צרפת בתקופת הבארוק

התפתחות המחול בתקופת הבארוק

הריקוד בסוף המאה ה-16 התפתח כעיסוק חברתי חשוב של אצילים שהגדיר נורמות גופניות והתנהגותיות של עידון, והיווה בילוי ובידור. המחול החברתי היווה חלק משמעותי בחיי החצר. במחול זה השתמשו למופעי 'בלט החצר' שתפקידם היה גם להאדיר את מעמד האצולה והמלוכה. כך נולד המחול האמנותי. אמנות המחול התפתחה בצורה משמעותית הודות לתרומתו הרבה של לואי ה- 14. אהבתו למחול והיותו רקדן נלהב בעצמו הפכו את המחול לאמנות מכובדת ואצילית הן בעיני הצרפתים עצמם והן בעיני האצולה באירופה כולה.

סוויטה בארוקית

בתקופת הבארוק ,ריקודי החצר החברתיים מהרנסאנס וריקודים חדשים שנוספו ,התגבשו למבנה מוסיקלי קבוע מסודר ומאורגן.

הסוויטה הבארוקית - סדרה של ריקודים המנוגנים בזה אחר זה- מציינת נקודת מפנה בתולדות המחול

בה המחול חברתי הופך למחול הופעתי. כאן נראו לראשונה צעדי הבסיס לבלט הקלאסי - חמשת עמידות המוצא ועקרון הטרן אאוט. הריקודים נבדלים במשקל ובאופי. יש ריקודים שחוזרים ברב הסוויטות: אלמנד, קורנט, סרבנד וג'יג.

הסדר הוא- רקוד איטי, רקוד מהיר, רקוד איטי רקוד מהיר.

פעילות בנושא ריקודי הסוויטה הבארוקית

צפו בסרטונים הבאים ורשמו:

שם הריקוד

מקור הריקוד

משקל (זוגי/משולש)

מהירות (איטי, בינוני, מהיר)

אפיון צעדים: קפיצות, צעדים, תנועות ידיים

מאפיינים כלליים של הסוויטה הבארוקית

כיאה למחול חברתי–הסוויטה בנויה ממחולות שמטרתם הנאה ושעשוע,

יצירת קשר זוגי או חברתי בין המשתתפים וביסוס המעמד החברתי, הכוח והעושר.

העיתוי: נשפים ומסיבות של החברה הבורגנית והגבוהה ברחבי אירופה, מאה 17- 18.

הלבוש: לבוש בארוקי טיפוסי, עשיר ומסורבל מכף רגל ועד ראש.

כוריאוגרפיה: זוגות, שורות, טורים, מעגלים גדולים וקטנים, קבוצות של רביעיות ושלישיות.

טכניקה: התחלת הטכניקה הקלאסית.

ליווי מוסיקלי: קבוצת נגנים קטנה, בד"כ של כלי נשיפה ומיתר, המלווה את הרוקדים בנגינה.

דוגמאות לריקודי הסוויטה

התפתחות המחול בבארוק

המחול התפתח בכמה מישורים:

היוצרות בלט החצר, והולדת הריקוד האמנותי

לואי ה-14 קיים נשפים רבים בארמון ורסאי. באירועים אלו התקיימו הופעות של בלט חצר.

"בלט אנטרה" - סדרה של כניסות ויציאות לסצנות שהיו קשורות לנושא המרכזי באופן רופף ביותר. הנושאים היו לקוחים מתוך המיתולוגיה היוונית, בעלי מסר מהשלטון לעם. לעולם לא נושאים דתיים או מתוך חיי היומיום או מחיי האיכרים. המופעים התחלקו ל"כניסות" של דקלום, שירה, נגינה, דיאלוגים, קטעי אקרובטיקה וליצנות וריקודים והסתיימו במופע מפואר שנקרא - גרנד בלט, בו השתתף גם חלק מהקהל.

“הבלט המלכותי של הלילה"- בלט אנטרה- 1653

היצירה משנת 1653 העניקה ללואי ה- 14 את כינויו 'מלך השמש' ע"ש תפקידו בבלט. עלילת היצירה מתוארת ב- 45 כניסות שונות ובהן גנבים ושודדים המנסים לבזוז בית במשך הלילה, אולם עם שחר עולה השמש מוקפת בכל המעלות הטובות: כבוד, חן, אהבה, עושר, ניצחון תהילה, אומץ לב וביטחון בגרנד בלט מרהיב.

העלילה היא אלגוריה והרקע ההיסטורי הוא תקופה של ניסיונות התקוממות של קבוצת אצילים פורשים שניסו להחליש את המונרכיה בין 1648 ל– 1653. הריקוד שיקף את המציאות הפוליטית והדגיש את הפתרון שבו המלך ושלטונו צופנים בחובם יתרונות של שפע ושלום. הבלט זכה להצלחה גדולה והוצג שש פעמים בשבועות אחדים ואח"כ הוצג בכל שנה מחדש כחלק מחגיגות קרנבל.

תהליך הפרדה של הרקדנים והצופים

בשלב ראשון הצופים הסתכלו במופע משלושה כיוונים והצטרפו לחלק האחרון של הגרנד בלט, אח"כ ישב הקהל על רמפות מוגבהות

ואז החל מעבר של המופעים מאולמות הנשף לבמות בתאטראות ציבורים. התאטרונים הציבוריים בפריז במאה ה- 17 היו בנויים במתכונת בתי האופרה האיטלקיים כשהקהל והמופיעים מופרדים ע"י תזמורת.

כך החלה להתהוות חלוקה ברורה בין הקהל לבין הרקדנים, שהונחו על ידי מורים מומחים, והפער בין ריקודי החברה לריקודים המקצועיים העמיק.

היווצרות מבנים גיאומטריים מורכבים

כיוון שהקהל צפה בהופעה משלושה כיוונים - היו שתי במות גבוהות יותר מאחורה ובמה נמוכה יותר מקדימה, היה הריקוד מבני ומסודר יותר, ולרקדן הייתה אחריות לשמור על המבנה תוך כדי הריקוד. הריקוד נבנה בתבניות גיאומטריות, סימטריות ובעלות משמעות. כדי לשמור על המבנה נרשמו הצעדים, המקצבים והמסלולים ככתב תנועה על הרצפה.

הקמת האקדמיה למחול.

לואי ה- 14 הקים את האקדמיה למחול בשנת 1661. בשנת 1669 הקים את האקדמיה למוסיקה שהפכה להיות ה"האופרה של פריס" ובה נוסד בית הספר הראשון למחול שפועל עד ימינו.

היווצרות הרקדן המקצועי

במהלך תקופת הבארוק החליף הרקדן המקצועי את האציל החובב. בתי הספר למחול אפשרו תהליך התמקצעות של הרקדנים. כך גדל ההבדל בין ריקודי החברה בחצר לבין הריקודים המקצועיים. פרישתו של לואי ה- 14 מהופעות בשנת 1670 אפשרה לרקדניות לעלות על הבמה. כוכבות הבלט בתחילת המאה ה- 18 יצאו מבה"ס לבלט של האופרה של פריס - מרי קמרגו ומרי סאלה, והן תרמו רבות להתפתחות המחול.

מרי קמרגו קיצרה את החצאית, הורידה את העקבים ופיתחה קפיצות גבוהות ווירטואוזיות ותנועות מורכבות של כפות הרגליים .

מרי סאלה הדגישה את הפן הדרמטי בריקוד ואף היא ערכה שינויים בתלבושת המקובלת.

קודיפיקציה של אמנות המחול והנחת היסודות לבלט הקלאסי.

פייר בושמפ, רקדן וכוריאוגרף בחצרו של לואי ה- 14 והמנהל הראשון של האקדמיה למחול, ארגן את הצעדים של ריקודי החצר הפופולריים תחת קודים וצורות. הוא הגדיר חמש עמידות יסוד לרגליים ואת עיקרון ה-Turn Out שהיוו את הבסיס לעמידות היסוד ועיצוב הטכניקה של הבלט הקלאסי.

לסיכום, בתקופת הבארוק נוצרה לראשונה הכרה במחול כאמנות, הפער בין ריקודי החברה לריקוד האמנותי הלך והעמיק והונח הבסיס לבלט הקלאסי.

שאלת סיכום:

א. מה הם מאפייני הריקוד בחצרו של לואי ה-14 וכיצד הם מייצגים את רוח התקופה?

ב. מה הם המרכיבים התנועתיים והכוריאוגרפיים בריקודי הבארוק המהווים בסיס להתפתחות הבלט הקלאסי?

ותרומתו להתפתחות הבלט Turn out

קראו את המאמר המופיע בהמשך וציינו שלוש נקודות הקשורות ל Turn out ולתרומתו להתפתחות הבלט

מוזיקה למחול בבארוק