"הממוני שתי המלים האלו. היתכן הדבר? הן רק לפני ימים מספר ישבנו ביחד, ושוחחנו, צחקנו ועתה - איננו. 

כה קשה לתפוס שאיננו, שיותר לא אראהו, שלא ידרדר עור צחוקו הכבד והעליז. 

המום הייתי. האוטו נשא במהירות. חזרנו ממבצע דני והחבריה מפסוטים שרים, צועקים, צוחקים ונחם איננו. לא ישתתף עוד בשמחתנו. 

זכורני וכוח שנפל בינינו, לאחר מלכיה. נחם טען: "לעולם לא אשאיר פצוע בקרב. בפלמ"ח מוציאים את הפצועים, בחי"ש עוזבים, זאת אחת הסיבות שברחתי משם". 

והוא קיים דברו. 

בשילטא, במפלה הגדולה של פלוגה ב', נפצע קלמן בראשו. הוא גסס כשנחם הגיע אליו. נחם תפסו, הטילו על כתפו ורץ עמו, אף על פי שלקלמן לא היו כבר סכויים לחיות. 

באמצע הדרך הדביק כדור את נחם והוא נפל. 

כך נשארו שניהם שוכבים ביחד. 

ידידים היינו עוד מילדותנו. מבית-הספר בשכונת בורוכוב. 

הוא היה לבבי עד להפליא, עליז ורציני גם יחד. אהב מאוד להגיש עזרה לחבר. עוד מילדותו התענין במדע, בעקר בחשמל ובהטסת רקיטות. היה אחד מעמודי התווך של קבוצתנו - קבוצת "שלהבת להבה". 

מטבעו לא היה כתשן אך את האצלניקים הוציא מכלל זה. אותם שנא נפש. כל פעם שהיתה "הדבקה" לא שכחו לקרוא לו. יום אחד הופיע ובפיו שתי שנים פחות, אך הוא היה מפסוט - "הורדתי לו בצד שמאל את כל השנים" - אותו זמן התמסר במרץ רב לפעולה "בנוער העובד". הדריך ופעל בועדת התרבות של הסניף. 

כשפרצה המלחמה גויס מיד. באיזו שמחה הלך! עד מהרה התקררה התלהבותו. החיים במחנה החי"ש לא היו לפי רוחו וכשנוסד הגרעין מיד הצטרף אליו. אדיר היה חפצו ללכת לפלמ"ח, אך היות והיה אלחוטאי, סרבו לשחררו. נחם "צפצף" וברח. בהיותו באוטו נתפס. במשפט טען שזכותו היא להצטרף להכשרתו והוא נדון ל-10 ימי מאסר. השפעתו היתה כה גדולה על המ.צ. עד כי הרשו לו ללכת ללא כל לווי לביתו על מנת לקחת בגדים. נחם חזר. אולם, באוטו, בשעת הנסיעה, פתח את הדלת, אמר "שלום" וקפץ. המ.צ.ים נדהמו והאוטו המשיך לנסוע הלאה. נחם נתפס שנית ומיד נשלח למאסר. בבואו לבית-הסוהר הודיע שאינו אסיר, בריחה לפלמ"ח אינה נחשבת לחטא. 

מפקד בית-הסוהר, הבין שאין זה מקרה רגיל ושחררו מהעבודות שהיו נהוגות שם. נקוי חדר האוכל וחדרי הקצינים.

עם צאתו מהמאסר הגיע להכשרה. 

בבואו אלינו היינו בהרי הגליל, לאחר קרב מלכיה. ומיד באותו ערב קבל מכשיר אלחוט ויצא אתנו לפצוץ הגשר בלבנון. רק בקובאב היה לו מגע קרוב עם ההכשרה. הוא התאקלם במהירות והיה מרוצה עד מאוד מהחבריה. מאוחר יותר, בסרפנד, היה מופיע עם חצוצרה. 

היינו יושבים במרפסת ושירים עליזים היו ממלאים את חלל האויר - כך גם לפני מספר שנים, בשבתנו על מדרגות בית-הספר, היו נחם ואריה אדיר מרעימים באמצעות מסרקות עטופי ניר. 

לאחרונה נפגשנו בבוסתן של ג'מזו, לפני כבוש לוד. "אינכם יודעים עד כמה חפץ אני לעבור אליכם" אמר "שיתנו לי לסחוב מה שיתנו, אבל להיות בין החבריה". 

היה זה לפני כבוש לוד. דברו אז על הפסנתרים שיביאון מלוד על גבי חגור אמריקאי. מצב הרוח היה מרומם למדי.

"תביאו חצוצרות מלוד, אני וקלמן נארגן תזמורת חצוצרות בהכשרה!" קרא בהתרחקו ובחיוך עמוק ולבבי נעלם.

ולא ידעתי אז כי לא אראהו יותר."