בן 7 עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בפרדס-חנה.

בביתם, שררה אווירה תרבותית ולעתים קרובות בקעו מתוכו צלילי מוזיקה שניגנה המשפחה. עם סיום בית-הספר עממי עבר לבית-הספר התיכון החקלאי ואחר-כך לגימנסיה בחדרה. במהלך לימודיו התגלה ברוך כשרונות, ער לבעיות שונות, עורך עיתון התלמידים, אהוב וחביב על מוריו וחבריו כאחד, איש רעים עליז ושמח. היה פעיל בסניף "הנוער העובד" המקומי, תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך והיה מפקד בגדנ"ע.

ביוני 1948, כשעמד לפני סיום לימודיו, לא יכול להמשיך בהם ולהימצא מחוץ לחזית. "מקומי עתה איננו על ספסל הלימודים", אמר. את חיבורו האחרון בכיתה, סיים במילים (האופיניות לו) ששם בפי גיבור החיבור: "עתה הגיעה שעתי לקום, כי מחר מתייצב אני לשרות צבאי. זהו המעשה החשוב ביותר, מעשה שאני גאה עליו ביותר - לשרת בצבא של עמי ולא בצבאות זרים, כפי שעשיתי קודם. אני מוכן לכל קרבן מצידי. כי רואה אני את החשיבות והגדולה שבזמן הזה. אם כן - שלום ולהתראות אחר המלחמה."

לפני תום לימודיו, הצטרף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ גבע, וכעבור מספר ימים יצא עם חבריו למבצע "דני" והשתתף בכיבוש לוד ורמלה.

בפרדס-חנה, בשכונת מגד שליד בית הוריו, נטעו על גבעה גן לזכרו, לזכר חבריו שנפלו איתו ולזכר 5 סיירים שנפלו בביר-בורין ב-א' במרחשון תש"ט. הגן ניטע ע"י קרובי החללים ושמו "גן עוז". 🚶‍♂️

קישורים חיצוניים

• ראשון לציון.

• אתר הפלמ"ח.

• פתח תקוה.

• הנוער העובד.

• יזכור - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.

• אירגון ההגנה.

• רמת גן.