תקציר והמלצות

זהו הדו"ח השני בסדרת הדו"חות "שקט תעשייתי" אשר מפרסמת עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, ששמה לה למטרה לעודד התנהלות מקיימת [1] של התעשייה בישראל.

במסגרת הדו"חות בודקת העמותה שתי שאלות מרכזיות:

• האם המפעלים עומדים בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק? והאם הדרישות והתקנים שנקבעו להם מתאימים למה שמקובל בעולם?

• האם הרשויות מפקחות בתדירות הנדרשת על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים?

הדו"ח הראשון בחן 25 מפעלים מאזור מערב הגליל. הדו"ח הנוכחי בוחן 19 מפעלים נוספים, 2 מכוני טיהור שפכים ובית חולים ממערב הגליל.

עקרי הממצאים

• רוב המפעלים אינם עומדים בתנאי הרישיון שנקבעו להם הן בתחום איכות האוויר והן בתחום איכות השפכים. הכוונה היא לאי עמידה בתקנים, בביצוע מספר הבדיקות הנדרש, או בדיווח לגורם המפקח.

• התקנים למניעת זיהום האוויר עדיין לא הותאמו בחלק ניכר מהמפעלים לדרישות המקובלות כיום בעולם. לחלק קטן מהם מעולם לא נקבעו תקנים למניעת זיהום אוויר.

• בתחום השפכים התקנים מתאימים, באופן חלקי. שיטת הטיפול בשפכים תעשייתיים בארץ שונה מזו המומלצת על ידי ה-BAT. המלצות ה-BAT המקובלות באירופה הן לטפל בשפכים בתחומי המפעל ולא במכון טיהור שפכים אזורי. עובדה זו, הנוספת על אי העמידה של המפעלים בתנאים, היא אחת הסיבות המרכזיות לתקלות במכוני טיהור השפכים. עקב זאת נעשה שימוש רחב בקולחין באיכות גרועה מאוד, ולפעמים ביוב גולמי זורם לים ולנחלים.

• שיפור משמעותי חל במהלך השנה בנושא פרסום המידע, ורובו נזקף לזכות המשרד להגנת הסביבה. במשרדי הממשלה האחרים, באיגודי הערים וביחידות הסביבתיות תקנות חוק חופש המידע כמעט אינן מיושמות, יש שיפור מסוים באופן טיפול הרשויות המקומיות בנושא חוק חופש המידע ובקשות מכוחו, אולם המצב עדיין גרוע ורוב הרשויות אינן מיישמות את החוק. אזרח המעוניין לברר מה קורה במפעל הנמצא בקרבת מגוריו, יכול בשלב זה לנסות למצוא מידע באתר המשרד הסביבה, ושם על פי רוב ימצא מידע, לפחות חלקי, ובייחוד בתחום הפליטות לאוויר.

• שיפור חשוב נוסף חל בהתנהלות חלק מהמפעלים בהיבט הסביבתי. הדבר ניכר הן בהשקעות וטיפול בפליטות ובחריגות והן במוכנות לחשוף מידע ובשיתוף פעולה עם גורמים ציבוריים כגון העמותה.

• אין מנגנון של איסוף נתונים שיטתי, פיקוח ובקרה מסודר ומדויק על כלל המפעלים, ועל אופן יישום תנאי רישיון העסק שלהם. אין חלוקת סמכויות ברורה ושקופה בין המשרד להגנת הסביבה, איגודי הערים והרשויות המקומיות. עובדה זו מהווה מכשול ראשי בפני יכולת ההרתעה של הרשויות כלפי מפעלים, וגם ביכולת הרשויות לנהל, בעת הצורך, הליך משפטי נגד מפעלים מזהמים.

• בתי החולים בישראל אינם נבדקים כראוי על ידי רשויות איכות הסביבה ותורמים בין 5% ל- 30% מהחומרים הרפואיים המסוכנים לבריאות הציבור, הנמצאים בשפכים העירוניים.

• משרד התמ"ת אינו מפרסם מידע על בדיקות תעסוקתיות בסביבת העבודה של העובדים, כמחויב על פי חוק.

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

תקני אוויר

סה"כ מפעלים: 20 (מתוך החישוב הוצאו שני המטש"ים כי נושא איכות האוויר לא רלוונטי לגביהם)

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

מידת שיתוף הפעולה של ההנהלה ומידת העמידה של המפעל בתדירות הבדיקות הנדרשת

סה"כ מפעלים: 22

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

המלצות

למפעלים

• על המפעלים ליישם טכנולוגיות מיטביות (BAT) ביוזמתם ולא להמתין לדרישות מיוחדות בתקנות. בעולם כבר הוכח שאמנם מדובר בהשקעות, אך יישום טכנולוגיות להפחתת זיהום הן כדאיות מבחינה כלכלית לטווח ארוך.[2]

• על המפעלים לשפר מיד את מערכות הטיפול בשפכים שלהם. במפעלים גדולים יש לבדוק אפשרות להקים מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיך ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.

• עליהם לערוך בדיקות תקופתיות בסביבת העבודה של העובדים, כקבוע בחוק, ולכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים המוחזקים במפעל ונמצאים בתהליך הייצור.

• עליהם לפרסם מידע על יישום טכנולוגיות מיטביות (BAT), ותוצאות דיגום תקופתי של המפעלים באתרי האינטרנט שלהם. הציבור אינו מאמין עוד לאמירות כלליות, שעל פי רוב מופיעות בפרסומים של מפעלים, כגון "מחויבות סביבתית וחברתית". המפעלים נדרשים לגבות אמירות אלו במידע אמין ובשקיפות מלאה.

• המלצה מיוחדת לבתי חולים – מומלץ לערוך בבתי החולים טיפול קדם מיוחד לשאריות של חומרים רפואיים, במתקן מיוחד, לפני שחרורם למערכת השפכים העירונית.

לעובדים במפעלים

• על העובדים במפעלים להימנע מחשיפה: אם במקום עבודתם משתמשים בחומרים רעילים, הם עלולים להיפגע בנשימה ובמגע. החומרים הרעילים גם נספגים בבגדים ובעור הגוף. עליהם להקפיד על הוראות בטיחות, להצטייד בציוד מגן ולהשתמש בו.

• עליהם לדרוש מהמעסיק שיבצע בדיקות תקופתיות בסביבה שבה הם עובדים, ויכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים שאִתם הם באים במגע

• עליהם לדרוש מהמעסיקים ליישם במפעל טכנולוגיות מיטביות למניעת דליפות של חומרים רעילים.

• עליהם ללכת להיבדק: בדיקות דם תקופתיות לאיתור נוכחות רעלים במחזור הדם שלהם. יש לכלול בבדיקה את מרבית החומרים שעמם הם באים במגע.

לציבור התושבים

• על הציבור לאתר מידע על הנעשה בתחום התעשייה בסביבתו, ולהיות ערני – גם אזורי תעשייה ותעסוקה מטופחים ובעלי חזות ירוקה עלולים לכלול מפעלים מסוכנים.

• עליו לבקש מידע נוסף על ההתנהלות הסביבתית של תעשיות, מהרשויות ומהמפעלים עצמם.

• עליו לפעול לאכיפה אזרחית [3] כלפי מפעלים מזהמים בסביבת המגורים שלו.

למשרד להגנת הסביבה וליחידות הסביבתיות

רוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונים למשרד להגנת הסביבה. כדי לשפר את מערך הפיקוח והאכיפה ולמצות את כל הסמכויות שמקנה החוק, על המשרד:

• להמשיך ולהגדיל במידה משמעותית את התקנים של המשרד להגנת הסביבה במחוזות וביחידות הסביבתיות [4] שיוכלו ליישם את כל מנגנוני הפיקוח והבקרה.

• לשפר את תהליך איסוף הראיות באופן מקיף ומקצועי יותר [5], כדי שבהמשך הדרך יוכל מערך האכיפה להגיש כתבי אישום קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. בכך ישופר הליך האכיפה ותימנע סחבת ופגיעה מתמשכת בסביבה.

• להגדיר תכנית פיקוח ואכיפה בהתאם לקווים מנחים שנקבעו מראש ולפרסמה לרשויות ולציבור. [6]

• להגדיר נוהל מסודר של תנאי איסוף המידע, חלוקת התחומים ואזורי הפיקוח, בין המחוז של המשרד להגנת הסביבה, היחידות הסביבתיות האזוריות, והרשויות המקומיות, ולפרסמו, כדי שלכל מפעל יהיה ברור מי הוא הגורם המפקח עליו, והציבור גם הוא יֵדע למי לפנות.

• להפסיק את ה"משא ומתן" עם הגורמים המזהמים.

• בכל הקשור לתנאים ברישיון העסק, יש להתאים את התנאים לאלה המקובלים בעולם, גם בתקנים למניעת זיהום אוויר וגם בתקנים הנקבעים לשפכים.

• לקבוע בתנאי רישיון העסק של כל מפעל, חובת פרסום [7] מידע על תוצאות הדיגום התקופתי במפעל, שיחויבו המפעלים לפרסם באתרי האינטרנט שלהם.

• במפעלים גדולים יש לקדם הקמת מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיך ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.

• שיטת ההתייחסות לבתי החולים בכל הקשור לתנאי רישיון העסק שלהם, מצד משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, חייבת להשתנות בדומה לשיטה כלפי מפעלי תעשייה.

לרשויות המקומיות

• על הרשות המקומית להיות מעורבת יותר בכל הקשור לפיקוח על מפעלי תעשייה בתחום הרשות המקומית.[8]

• עליה להיערך מיד ליישום תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009. (58 רשויות כבר מחויבות מאז ספטמבר 2010 והיתר יחויבו בכך ממרץ 2012 ואילך).

• עליה ליישם מיד את חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008

• עליה להטיל על המפעלים חובת פרסום מידע, באמצעות התניית תנאי מתאים ברישיון העסק של כל מפעל, שבה יחויבו המעלים לפרסם את תוצאות הדיגום התקופתי באתרי האינטרנט שלהם.

לכנסת

• על הכנסת לקדם את החלת תקנות פרסום המידע הסביבתי גם על התנאים ברישיון העסק של המפעלים בנושאי שפכים.[9]

• על הכנסת להגדיר מחדש מנגנוני בקרה וסמכויות פיקוח של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ויתר משרדי הממשלה, על בתי החולים.

sustainability [1]

[2] Corporate Responsibility – אחריות תאגידית היא גישת ניהול עסקית עם מתודולוגיה מוסדרת.

[3] ניתן לפנות לעמותה לקבלת ייעוץ והכוונה.

[4] ולשפר את מערך כוח אדם בגורמים מקצועיים בתחומים כגון: זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים וחומרים מסוכנים.

[5] איסוף מספר רב של ראיות מהשטח כגון דגימות וראיות מתושבים שנפגעו.

[6] מדינות האיחוד האירופי נדרשות לחשוף את תכניות הפיקוח שלהן לפני הציבור, במגמה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית.

[7] בתנאי רישיונות העסק של המפעלים.

[8] למשל, במוא"ז משגב ובמטה אשר היחידה הסביבתית מעורבת מאוד ומחזיקה את כל תוצאות הבדיקות של המפעלים.

[9] חובת פרסום תנאים מיוחדים בתחום זיהום האוויר כבר הוסדרה בחוק אויר נקי.