השפעתם של שפכי התעשייה על תהליכי הטיהור במכונים לטיהור שפכים

לשפכי התעשייה פוטנציאל הרס סביבתי גדול, הרבה יותר מחלקם היחסי (16%- 17%) בכמות השפכים העירוניים בישראל. למשל [1]:

· מפעלי מזון – השפכים של מפעל אחד עלולים לכלול עומס אורגני בכמות השווה לזו הנפלטת מעיר שבה 100,000 תושבים, וכן להביא להמלחה ניכרת של השפכים העירוניים.

· מפעל לציפוי מתכות – שפכים לא מטופלים של מפעל אחד עלולים להכיל מתכות כבדות עם פוטנציאל לזיהום מי שתייה בכמות המספיקה לתצרוכת שנתית של עיר קטנה בישראל, ולגרום גם לזיהום קרקע.

· מצבעות טקסטיל – שפכים של מצבעה אחת עלולים להביא לעלייה בשיעור של כ־20% בריכוז הכלורידים והנתרן בשפכים של עיר בינונית בישראל.

· בתי חולים – שפכי בתי החולים בישראל תורמים בין 5% ל־30% מהחומרים הרפואיים הנמצאים בשפכים העירוניים. מדובר בחומרים בעלי פוטנציאל פירוק נמוך העלולים לגרום נזק לבריאות הציבור. פרק מיוחד שהוכן על ידי ד"ר דרור אבישר לדו"ח "שקט תעשייתי", מתאר את הבעיות בהרחבה.

ההשפעה של המזהמים הנמצאים בשפכי תעשייה ניכרת בכל מערכת טיהור שפכים. שפכי תעשייה שאינם מטופלים כראוי ומכילים מזהמים מעל הכמות המומלצת, פוגעים במערכות ההולכה והטיפול של השפכים העירוניים, פוגעים באיכות הקולחין באופן שעלול לפסול אותם לשימוש להשקיה בשטחים חקלאיים או לאפשר הזרמתם לנחלים ולים.

שיטות הטיפול במכוני טיהור שפכים [מט"ש] כיום אינן מצליחות לטפל בכל סוגי המזהמים. המטש"ים נתונים בעומס וחלקם בקריסה, מסיבות שונות, והתוצאה העגומה היא שהם מייצרים קולחין באיכות ירודה. השימוש בקולחין באיכות ירודה גורם לנזקים לסביבה, לנחלים, לחקלאות, למי תהום ולבריאות התושבים.

הזרמת קולחין באיכות גרועה או ביוב גולמי לים, היא תופעה שגרתית ונפוצה במציאות הישראלית. אין ספק שיש לפעול בכל הדרכים האפשריות להפסקת הזרמות אלו וחשוב להדגיש שחלקה של התעשייה בשיפור המצב ברוב המקרים הוא קריטי.

בראשית מרץ 2011 גרמה תקלה במט"ש אשקלון להזרמת 100,000 מ"ק ביוב לא מטופל לנחל אבטח ולחוף הרחצה בניצנים, תוך פגיעה בשמורת הטבע וערכי הטבע במקום.

ברשות נחל הקישון מצאו כי בין השנים 2007 ו־2010 אירעו בנחל יותר מ־50 זיהומי שפכים, בחלקם זיהומים קשים. מדובר בעלייה של כ־50% במספר אירועי הזיהום.

להלן כמה דוגמאות מדו"ח "שקט תעשייתי" II, הממחישות את פוטנציאל הפגיעה בסביבה משפכי תעשייה:

מתכות כבדות

במפעלים זיקה אלקטרודות, טמבור צבעים וכימיקלים, ש. לרנר מוצרי אריזה ומטמנת עברון היו חריגות בכמות המתכות בשפכים. למשל:

זיקה אלקטרודות: נמצאה ב 2009 חריגה בשיעור של עד 1600% מהתקן המותר למוליבדן.

טמבור צבעים וכימיקלים: נמצאה ב 2008 חריגה בשיעור של עד 2280% מהתקן המותר לכרום 6.

הנזקים הנובעים מריכוזים גבוהים של מתכות כבדות בשפכים:

· הפרעה לפעילות המיקרוביאלית במכוני טיהור השפכים והסבת פגיעה קשה באיכות הטיפול.

· הבוצה הנוצרת במכוני הטיהור מכילה את רוב המתכות הכבדות שהיו בשפכים והיא מושבת לדישון חקלאי, מוזרמת לים או נשלחת להטמנה.

· המתכות הכבדות שאינן נספחות לבוצה מגיעות לקולחין, ו־70% מהם מושבים להשקיה חקלאית, ובכך מזהמים קרקע ומים שפירים.

סולפטים וסולפידים

במחלבות שטראוס נמצאו ב 2007-9 חריגות בשיעורים של עד 16000% מהתקן המותר לסולפיד ועד 150% מהתקן המותר לסולפט (לפני תחילת פעילות מתקן קדם הטיפול החדש במאי 2010).

הימצאותם של סולפטים וסולפידים בשפכים יוצרת כמה בעיות סביבתיות: סיכון בריאותי, קורוזיה במערכת הובלת השפכים והטיפול בהם, מטרדי ריח והפרעות לתהליך הטיפול הביולוגי במכוני הטיהור.

מלחים

חריגות רבות בכלורידים ונתרן נמצאו בטמבור צבעים וכימיקלים, י.מ.א מוצרי אריזה, מחלבות שטראוס, ביה"ח לגליל המערבי, מטמנת עברון, מכון טיהור עכו ומכון טיהור נהריה.

המלחה של מקורות מים משפיעה לרעה על הפיזיולוגיה של הצומח, ומהווה פוטנציאל של הרס מבנה הקרקע. המושג "מקור מים" בארץ כולל גם ביוב גולמי מרגע הגעתו לצנרת הציבורית או לסביבה.

שמנים ושומנים

חריגות בשמנים ושומנים נמצאו בגלידות שטראוס, י.מ.א מוצרי אריזה ומחלבות שטראוס.

השמנים והשומנים מאופיינים במסיסות נמוכה במים ונוטים להתמצק במערכת הביוב על דפנות צינורות, שוחות בקרה ובורות שאיבה. עקב כך קטן קוטרם הפנימי של הצינורות. שילוב של שומנים המצטברים על שורשי צמחייה החודרים לרשת הביוב, בתוספת מוצקים אחרים, הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר לסתימת הזרימה במערכות ההולכה של השפכים וסתימת משאבות. כאשר שמנים ושומנים מגיעים בכמות רבה למכונים לטיהור שפכים, הם נוטים ליצור שכבה צפה מעל למים, להתמצק ולהידבק לצנרת ולדפנות. עקב זאת נסתמות רשתות סינון וצנרת, ונוצרות בעיות בהפעלת משאבות. מרבית השמנים והשומנים מסולקים בסוף תהליך הטיהור ומגיעים לבוצה. ריכוז גבוה מדי של שומנים בבוצה עלול לגרום לקשיים בטיפול בבוצה ובייצובה וליצור גם קשיים בסילוק נכון של הבוצה.

ערך הגבה

חריגות נמצאו בגלידות שטראוס.

שתי ההשפעות החשובות ביותר של ערכי ההגבה של השפכים על מערכות הובלתם הן שיקוע מלחים וקורוזיה של צנרת הובלת השפכים. השפעות נוספות של ערכי הגבה נמוכים וגבוהים – בקצות הסקאלה, הן הגברת המסיסות של מזהמים רעילים ודרבון ריאקציות כימיות מסוכנות המביאות לפליטת גזים רעילים. די בכמויות קטנות יחסית של שפכים אלו כדי להסיט את ערכי ההגבה של גופי מים גדולים מאוד מעבר לתחום שבו עולם החי מסוגל לשרוד.

[1] הנתונים לקוחים מאתר המשרד להגנת הסביבה.