מושגי יסוד

תנאים ברישיון העסק

רישיון לניהול עסק הוא האישור שהרשות המקומית נותנת לבעל עסק, לפתיחתו ולניהולו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, התקנות והצווים שהותקנו על פיו.

צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 מפרט את רשימת העסקים המחויבים גם בקבלת אישורם של משרדי ממשלה (נותני אישור) נוסף על אישור הרשות המקומית ואת פרק הזמן שבו רישיון העסק יעמוד בתוקפו.

המשרד להגנת הסביבה מתנה את אישורו שלו בתנאים ובנהלים הנקראים "תנאים ברישיון עסק" שהוא דורש מהמפעל בטרם יאשר מתן רישיון עסק למפעל בעל השלכות סביבתיות כלשהן. במסמך התנאים הזה קובע המשרד להגנת הסביבה (נותן האישור), את נוהלי העבודה של המפעל וכלליה. בין היתר הוא קובע לעתים את שיטות העבודה, את אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, את אופן הטיפול בפסולת לסוגיה ובשפכים, את תקני הפליטה לאוויר, את תקני איכות שפכים, נוהלי בטיחות, שיטות בדיקות ודיגום, תדירות ומועדי הבדיקות וכיוצ"ב.

התנאים משתנים ממפעל למפעל ומותאמים בצורה פרטנית לכל מפעל לפי תחום הפעילות שלו, היקפה והחומרים שבהם הוא משתמש.

סיווג המפעל (C ; A ; B)

המשרד להגנת הסביבה סיווג את העסקים למיניהם לשלושה סוגים לפי מידת ההשפעה שיש להם על הסביבה. עסקים מסוג A נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים משמעותיים; עסקים מסוג B נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים בינוניים ואילו עסקים מסוג C הם עסקים בעלי היבטים סביבתיים פחותים. יודגש שהקביעה של מידת ההשפעה של המפעל על הסביבה נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה.

סיווגו של המפעל קובע בין היתר את רמת הפיקוח על המפעל ואת הגורם האחראי לפיקוח עליו. מפעלים מסוג C למשל אינם מקבלים תנאים ברישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה, והטיפול בהם נתון בידי היחידות הסביבתיות העירוניות.

כעולה מהדו"ח, המציאות מראה שלא תמיד הסיווג שנעשה למפעל הוא נכון ומתאים, בייחוד כשמדובר במפעלים מסוכנים שמשיקולים שונים סווגו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסיווג C, ולכן רמת הפיקוח עליהם והדרישות מהם הן נמוכות ביותר.

צו הרשאה להזרמה לנחל

על פי חוק המים התשי"ט-1959, הזרמת שפכים לנחלים, לרבות מי קולחין, מי רכז ושפכים, אסורה. לכלל נקבע חריג, והוא סעיף 20י"א לחוק המים, הנותן לנציב המים סמכות להתיר הזרמת קולחין לנחל לגופים מסוימים (רשויות, מפעלים, מכוני טיהור וכו').

צו ההרשאה ניתן על ידי נציב המים בשיתוף ועדה מייעצת שחברים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, נציבות המים והשירות ההידרולוגי. צו הרשאה ניתן בדרך כלל לתקופה קצובה, ובתנאים האמורים להבטיח שהמים המסולקים לנחל יהיו באיכות הנדרשת על פי החוק באופן שימנע או ימזער את זיהום הנחל.

המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף העיקרי שאמור לבצע מעקב ובקרה אחרי ביצוע כל דרישות צו ההרשאה, ולפי הצורך לפתוח בהליכי אכיפה.

היתר הזרמה לים

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 ותקנותיו קובעים איסור הזרמת שפכים או פסולת לים בלא היתר או שלא לפי תנאי ההיתר. היתר הזרמת שפכים/פסולת לים ניתן לגופים שונים על ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התמ"ת , משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה ונציג ציבור על פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002.

היתרי ההזרמה לים אמורים לשמש אמצעי פיקוח, בקרה ואכיפה בכל הקשור להזרמת פסולת/שפכים לים, ואמצעי להצבת דרישות למפעלים המזרימים, כדי שיפעלו לשיפור איכות השפכים, לצמצום כמותם, וככל האפשר - להפסקת הזרמתם לחלוטין.

BAT: Best Available Technology הטכנולוגיה המיטבית הזמינה

משמעות העיקרון היא כי על המפעל להוכיח שהטכנולוגיות שבהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום ממתקניו, ומקורו בהוראות הדירקטיבה האירופית EC/96/61 המגדירה את הטכנולוגיות הטובות ביותר (BAT) למגזרי התעשייה לסוגיהם. העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם לאמצעים שהם בגדר האפשר.

חוק אוויר נקי, התשס"ח -2008 מגדיר את העיקרון כך:

"הטכנולוגיה המיטבית הזמינה" – הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר, המשמשים בתכנון, בניה, הפעלה ותחזוקה של מקור זיהום ושל פעילות המתבצעת בו, או טכנולוגיה ואמצעים כאמור שייעודם מניעה או צמצום זיהום אוויר, המוספים למקור הפליטה.

בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע

בדיקות תקופתיות הן בדיקות ודיגומים אשר מפעלים נדרשים לעשות באופן ובתדירות שנקבעו להם בתנאי רישיון העסק. בדרך כלל המפעלים נדרשים להעביר את תוצאות הבדיקות הללו למשרד להגנת הסביבה ו/או אל היחידה הסביבתית האזורית ו/או לרשות המקומית ו/או להשאירן אצלם ולהעמידן לעיון לפי דרישת מי מהמגופים הנ"ל.

בדיקות פתע הן בדיקות שהמשרד להגנת הסביבה ו/או היחידה הסביבתית עושים במפעלים בלא הודעה מוקדמת. מספר זה של בדיקות הוא מצומצם ביותר, בעיקר בשל חוסר תקציב וכוח אדם.

מכוני טיהור שפכים

מכון טיהור אינטנסיבי: מכון טיהור המטפל בשפכים בשלושה שלבים עיקריים: טיפול ראשוני, טיפול שניוני וטיפול שלישוני. איכות הקולחים נקבעת על פי מספר השלבים בתהליך הטיהור.

1. טיפול ראשוני: טיפול מכני הכולל סינון גס של השפכים, שיקוע גרוסת (שיקוע של חלקיקים כבדים) ושיקוע ראשוני הכולל הרחקת חלק מהמוצקים המרחפים והחומר האורגני.

2. טיפול שניוני: טיפול ביולוגי שבו מתבצע תהליך של פירוק החומר האורגני בשפכים, הרחקת המוצקים המרחפים, שיקוע הבוצה (המכילה בעיקר את החיידקים המפרקים) וחיטוי הקולחים לצורך סילוק מיקרואורגניזמים פתוגנים (מחוללי מחלות). בתהליך מתקבלים קולחים צלולים בעלי ריכוז חומר אורגני נמוך המתבטא בריכוז צח"ב (צריכת חמצן ביולוגי) הנמוך מ־20 מ"ג/ל' וריכוז מוצקים מרחפים הנמוך מ־30 מ"ג/ל'.

   1. טיפול שלישוני: טיפול שלישוני יכול לכלול אחד או יותר מהתהליכים האלה:

      1. סילוק חנקן בתהליך ביולוגי; סילוק זרחן בתהליך ביולוגי ו/או על ידי כימיקלים;

      2. סינון נוסף של מוצקים מרחפים; חיטוי.

שיטות הטיהור במכונים אינטנסיביים: מכונים אלו פועלים בדרך כלל על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה אוויר מוזרם באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני אוורור, ובהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים מתפרקות באמצעות החיידקים והופכות לביומסה או לגז הנפלט לאטמוספרה.

לאחר זמן שהייה של שעות אחדות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האוורור לאגני שיקוע, ובהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחים. חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האוורור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.

מכוני טיהור אקסטנסיביים: תהליכים אקסטנסיביים כוללים בדרך כלל בריכות ייצוב אנאירוביות (שבהן עומק המים רב יחסית), המשולבות בבריכות אירוביות רדודות. בבריכות אלו מתפתחות אצות התורמות חמצן למים ומסייעות בכך לפירוק מיקרוביאלי של המזהמים. בבריכות שבהן יש עומס אורגני גבוה, או פני שטח קטנים יחסית, צריך לעתים להוסיף אוורור מכני לשיפור תהליכי החמצון. תהליך הפירוק בשפכים במקרה זה אורך ימים מספר (יותר מפי עשרה מאורכו של התהליך האינטנסיבי).