תודה לה'!
Post date: Jan 17, 2013 5:17:40 PM
הפסוק המתנגן בכותרת, הוא אולי הראשון שעולה בדעתנו כשמגיע ט"ו בשבט.
כזכור, הפסוק עוסק בשעת מלחמה, כאשר צרים על עיר. התורה אוסרת לגדוע את עצי המאכל בשעת המצור, ואומרת "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר".
ובאמת, מדוע אנו נוטים לקשר בין האדם לעץ השדה? במיוחד כעת, כשבפתח עומד ט"ו בשבט, השאלה מאד מתבקשת: מה מביא אותנו לציין בצורה כל כך בולטת דווקא את "יום ההולדת"- ראש השנה לאילנות?!
אחת התשובות לכך, עם מסר חינוכי בצידה, קשורה בהבנת ההבדל בין העץ לבין העשבים ופירות האדמה.
כולנו יודעים שקיים הבדל בין ברכה על פרי עץ לבין ברכה על ירק. אך כיצד קובעים מהו פרי עץ ומהו פרי אדמה או ירק? אז הכלל הוא כזה:
אם הגזע נשאר משנה לשנה, ואיננו קָמֵל לאחר קטיף הפרי, הרי זה עץ, וכך מברכים עליו. אך אם הוא איננו מתקיים בפני עצמו, ולאחר סיום העונה הוא נובל או שאינו מסוגל עוד להוציא פירות- אין זה עץ - ומברכים על פירותיו בורא פרי האדמה. (מה עם בננה, למשל?)
הבדל זה יכול ללמדנו מסר חינוכי חשוב ביותר.
ישנן שתי דרכים לגשת אל המצוות, אל הלימודים, ובעצם... לכל דבר בחיים.
לפעמים קורה שאנו מוצאים את עצמנו שואלים על כל דבר שאלות בסגנון "מה יוצא לי מזה?": 'זה חשוב לבגרות?', 'מקבלים על זה כסף?', 'האם יעריכו אותי על המעשה הטוב?', 'אם אין שכר או עונש אז למה זה בכלל משנה אם זה מותר או אסור?', ועוד...
גישה שכזו משולה לעשב השדה. הירק נועד כל כולו לשם הפרי, לתוצאות, לרווחים. לאחר שהפרי נקטף - אין בו כל ערך, והוא קמל ונובל. כזה הוא האדם המביט על כל העולם רק במשקפי התועלת השטחית. הוא איננו מסוגל לעסוק בדברים חיוביים רק משום שהם באמת כאלה. הוא לא מוצא סיפוק ומשמעות בעצם העובדה שהוא עושה דברים בעלי ערך. אם לא יראו לו את הפירות, את הרווחים (או ההפסדים) ממעשיו, הוא לא יוכל להתמיד בהם.
הגישה הבריאה והנכונה יותר, היא למצוא בכל מעשה שאנו עושים את הערך והטוב שיש בו עצמו, גם אם אנחנו לא נרוויח ממנו דבר. האדם נועד להיות כעץ השדה. כמו העץ, שגם כשכבר נקטפו פירותיו, או שאינם נראים כלל באופק, הוא שומר על עצמיותו, ואיננו תלוי בהם. גם כאשר ישנה שלכת, והכל נראה נובל, הוא מתמיד בדבקות, ודווקא משום כך הוא זוכה, בסופו של דבר, גם לפריחה מחודשת. כזה הוא מי שאינו מושפע משאלת "מה יוצא לי מזה"? ומה יהיו הפירות שאקטוף מן המעשה? זו שעוזרת גם בסוף המסיבה, זו שמסייעת לחברה גם אם אינה זוכה תמיד להכרת הטוב, וזו שמגיעה גם לשיעור שאין עליו ציון בתעודה...
ובאמת, בימי חלוקת התעודות, כדאי להזכיר גם את התחום הזה. האם אני לומדת רק עבור המספרים המתנוססים על התעודה? אולי אצליח להתרומם מעט, ולהבין שהערך שבלימוד הוא הרבה מעבר לתעודה כזו או אחרת? – ראוי ששאלה זו תעסיק כל אחת מאיתנו.
אז שיהיה לכולנו המשך שנת לימודים מוצלחת ומשמעותית.