המתחם הקופטי   מאת דני רכט

הכיבוש המצרי של ארץ ישראל (1831-1941) הביא לסביבת העיר יפו לא רק את הפלאחים יושבי הסכנ'אות, אלא גם נוצרים בני המיעוט הקופטי. הקופטים הם עדה נוצרית-אורתודוכסית שמַאֲמִינֶיהָ מיוחסים לצאצאי הפרעונים במצרים של טרום עידן האיסלאם. השליח מרכוס ניצר אותם במאה הראשונה לספירה. ושמם הוא שיבוש של המילה 'גופטוס', שמה הקדום של מצרים בשפה היוונית.  השפה הקופטית העתיקה והכתב הייחודי משמשים לתפילה. בישראל חיים כאלפיים נוצרים-קופטים המתגוררים בנצרת, ביפו ובמזרח ירושלים, שם נמצא גם מרכזם הדתי ומקום מושבו של הארכיבישוף הקופטי.  

ראשיתו של מתחם הכנסיה והאכסניה הקופטית ברחוב 58 ביפו (כיום רחוב אבינרי) באמצע המאה ה-19, אז נועד המקום לארח צליינים קופטים שהגיעו דרך הים מאלכסנדיה אל יפו בטרם המשיכו לירושלים.  בשנות השישים של המאה ה-19 רכשה משפחת ערקתנג'י הנוצרית שטח אדמה גדול ממזרח לרחוב יפת של ימינו. המוכרים היו בני משפחת רוק שהחזיקה בקרקעות רבות. על חלקו הדרומי של השטח נבנו בתי המידות של תל ערקתנג'י (השכונה הקופטית לצד רחוב ציונה תג'ר כיום). השטח שמצפון נמכר ב-1866 ונכללו בו פרדסים, גני פרי ובתי באר (בית הבאר ברח' 58 נראה בסרט 'השוטר אזולאי'). 

הרוכשת היתה הבישופות הקופטית בירושלים. בשנות השבעים של המאה ה-19 נבנתה הכנסיה הצמודה כיום לחומת המתחם (רחוב אבינרי) ובשנות השמונים הוקם המבנה הגדול והמפואר במתחם אשר שימש כמנזר סנט אנטוניוס וכאכסנייה לצליינים. בתוך חצר המתחם הוקם גם מגדל מים קטן. אנטוניוס, מראשוני הכנסיה הקופטית, נחשב קדוש גם בקרב מאמיני הכנסיות הרומית-קתולית והיוונית-אורתודוכסית.

בשנות השלושים של המאה העשרים יזמה הבישופות הקופטית את בניית מעונות הקופטים בסמוך כפתרון דיור להשכרה לבני הקהילה הקופטית ביפו. ההכנסות מהשכרת הדירות שימשו למימון תחזוקת המנזר. התהפוכות שעברו ב-1948 על יפו לא פסחו גם על מתחם זה שהפסיק לפעול ומאז מתגורר במקום נזיר שתפקידו לשמור על האתר המוזנח.

במאמר שפירסם בשנת 1979 ב'ציור ופיסול' בטאון אגודת הציירים, התייחס הכותב, אדריכל נחום כהן, לכנסיה הקופטית: "כיום היא עזובה - והיא פנינה ארכיטקטונית מכל הבחינות. כולה מגוון של צורות מעוגלות ואופייה פיסולי מובהק. לידה שורת עמודים חגיגית ופשוטה. העמוד הראשון הוא כפול – עמוד רגיל צמוד לעמוד פירמידלי. המכלול הזה, שורת העמודים, הגדר, הכנסייה ועמודיה העיטוריים על הגג, הפשטות הזאת הכמעט פרימיטיבית, מעוררת קדושה קדומה. להרבה מן הצורות האלה יש אח ודומה בדרך לא מובנת, אף בפיסול המודרני. ליד הכנסייה נבנה בניין אכסניה גדול. בחצר הבניין בריכת מים פתוחה וגדולה, לידה מגדל מים בזעיר אנפין בצמוד למשאבה ובאר. בחלקו התחתון הבניין עשוי מקשתות מרחביות, המזכירות את התקופה הגותית. זוהי תשלובת של קשת סרסנית ורומאית. הקשת הזאת נדירה גם באירופה, ומופיעים לעיתים ברומנסק. משום מה היא נשתמרה יותר במזרח עד למאה הנוכחית. בקומה הבאה הקשת חוזרת, בגודל שונה, בחזית חלונות. החלונות הינם מלאכת מחשבת נגרית ונדירים ביותר ביופיים, אינני חושב שיש שני להם בכל הארץ. מעל לקומה זו קומת הגג מעוטרת בעמוד ייחודי דומה במעט לעמוד מעל לגג הכנסייה. כותרת זאת מזכירה כותרות הרומנסק. זהו בניין חשוב ביותר מבחינת המורפולוגיה של הצורה, למרות שהבניין חסר איחוד סגנוני - אין שייכות כי איחוד כזה נדיר במזרח הקרוב. בחצר כמה קשתות תמיכה מעין Flying Butresses של הגותיקה".