היסטוריה של הקולנוע

תחילתה של אומנות הקולנוע, בקפיצה טכנולוגית שאפשרה לתעד בצילום את המציאות הנראית, בתמונות סטטיות ללא צבע. בעזרת הקרנת התמונות במהירות נתונה (24 לשנייה) נוצרת אשליה של תנועה על המסך.

מכיוון שלא הייתה בנמצא טכנולוגיה לתיעוד קול התפתח ה"ראינוע" שבו הסרטים היו אילמים ולעתים לוו מוסיקאלית על ידי נגנים.

האחים לומייר, נחשבים לאבות הראינוע כשבשנת 1895 הקרינו לראשונה בבית קפה בצרפת סרטים קצרים מאד, ובהם אירועים יומיומיים למשל רכבת הנכנסת לתחנה או פועלים במפעל וכ'ו...

זאת מכיוון שהבימאות הקולנועית ומושגים כמו עריכה, תנועת מצלמה, ומיזסצנה (בהקשר קולנועי) טרם נולדו.

כדי לתאר את חדשנות הראינוע מספרים שבעת ההקרנה של הרכבת הנכנסת לתחנה, נמלטו מסובי הקפה בפחד מפני הרכבת הדוהרת אליהם עד שהבינו שאין כלל רכבת.

"סבתא" אגדה:

זהו רגע לידתו של הקולנוע, אך מי הם הוריו? מה מקורותיו?

הקולנוע מראשית דרכו ועד לימינו, שואב את כוחו מאומנויות קדומות יותר, חלקן כימי האנושות ממש.

הקדומה ביותר היא האגדה, או יותר נכון מספרי הסיפורים.

המחקר מראה שבכל חברה אנושית החל מהאדם הקדמון, התקיימו צורות שונות של חוויה משותפת על ידי סיפור והאזנה ציבורית לסיפורים. חלקם בדיוניים וחלקם תיעודיים ממש.

בתרבויות שבטיות מסויימות היה שמור למספר הסיפורים השבטי מקום מכובד ואף מקודש, כמבדר, מחנך, מרפא וחכם.

האלמנט הבסיסי ביותר בקולנוע הוא העלילה והחוויה שהיא יכולה לספק לנפשו של האדם, הן אישית והן חברתית.

ילדי שבט בושמני מאפריקה יושבים סביב ראש השבט, "המשחק" להם סיפור.

ניתן להתרשם בקלות כמה הסיפור מבדר לקהל.

"סבא" ציור:

הציור, או יותר נכון האומנות הויזואלית, נראית היטב גם בקולנוע של ימינו.

כאמצעי להבעת רגשות, תחושות, אירועים או דעות התפתה אומנות זו מאז צויירו הציורים על קירות המערה בשחר האנושות.

הקולנוע מיישם את תפיסות הצבע, התאורה, המיזנסצנה (סידור והעמדת החלל והגופים הנראים בו), הסמלים ו"המשחק" (הבעה של הדמויות) הלקוחים מן האומנות הזו.

בציור זה: "השלשה במאי 1808" של פרנסיסקו גויה, ניתן לראות בבירור את הדרמה והטרגדיה הצרופים לתוכה. תודות לשימוש באלמנטים כמו תאורה (עששית במרכז), מיזנסצנה (עמידת הנידונים למול החיילים העיר ברקע), ומשחק הדמויות (מבע ותנועת הנידונים להריגה).

"אימא" תאטרון:

התיאטרון הניח את היסודות החשובים להעברת הדרמה: דמויות, משחק, עלילה, תאורה, אופן סידור והעמדת החלל...

בתאטרון מועברת הדרמה בצורה חיה, תלת מימדית וישירה לקהל. אך התיאטרון מוגבל יותר בהגיעו לקהלים שונים ומגוונים.

הקולנוע לקח את המיזנסצנה (דרך הארגון של האובייקטים על הבמה מבחינת גובה רוחב ועומק) מן התיאטרון. אך הקולנוע מועבר על ידי צילום, בצורה לא חיה לצופה, ובכך הוא הופך לדו-מימדי, ולנגיש לקהלים רבים.

מעל הכל, ליוצרי הקולנוע נוסף כלים חשובים ליצירתם - שפת הצילום והעריכה.

"אבא" צילום:

סרט הצילום אפשר "לתפוס" רגעים אמיתיים ומבוימים בעדשת המצלמה. על ידי אחסון מידע בצורת תמונה המצולמת על גבי רצועת פלסטיק המצופה חומרים רגישים לאור. נוצרת תמונה סמויה, שניתן לגלותה ולקבע אותה בתהליכים כימיים.

תחילה הקולנוע היה שימוש בסרטי צילום, במהירות היוצרת אשליה של תנועה (24 תמונות בשנייה היא המהירות הנוחה ביותר לעין האנושית) "סרט אילם".

בהמשך השתכללה הטכנולוגיה ואפשרה ליוצר להוסיף פס קול לתמונה.

היום משתמשים בתדירות שונה של צילומים לשנייה כדי ליצור אפקטים שונים בסרטים.