מאחורי סרטים עומד רעיון.
אין זה מן הנמנע שיהיו סרטים אלו מותחים או מבדרים,
ככל שהיוצר מיומן יותר כך הסרט יכול להיות מבדר ביותר תוך כדי שעומד מאחוריו רעיון גדול, פילוסופי ומוסרי (אונגר, 1991).
ואכן, בניתוחים היסטוריוגרפיים של הקולנוע מקובל להניח כי יש ארבעה סוגים של היסטוריה קולנועית:
(1) קולנוע כאמנות.
(2) קולנוע כהמצאות טכנולוגיות.
(3) קולנוע כתעשייה.
(4) קולנוע כהיסטוריה של החברה – הסרטים כמבטאים ערכים, תשוקות ופחדים.
ניתן לומר כי כמעט כל סרט הוא בעל נקודת מבט אידאולוגיית כלשהי המעדיפה דברים מסוימים ומציגה אחרים כדוחים.
לאומנות תפקיד כפול: ללמד ולספק הנאה.
קיים גיוון רב בסרטים במה שקשור למידת החשיפה של האידאולוגיה העומדת מאחוריהם:
חשיפה מועטה ביותר ניתן למצוא בסרטים ניטראליים יחסית, אל זרם זה משויכים סרטי האוונגרד וסרטי בידור קלילים למיניהם.
חשיפה רבה יותר ניתן למצוא בסרטים רבים בהם העמדה הערכית מובלעת, כלומר היא קיימת אך אינה מפורשת, החומרים נוטים לכיוון מסוים ועל הצופה לפרשם בעצמו.
והחשיפה המרובה ביותר היא בסרטים בהם העמדה הערכית גלויה, החל מסרטים פטריוטיים, סרטים פוליטיים, חלק מסרטי התעודה, וכלה בסרטי תעמולה (ג'אנטי, 2000).
מתח נוסף בעולם היצירה הקולנועית הוא על הספקטרום בין ריאליסטי לפורמאליסטי -
הסרטים הריאליסטיים שואפים להשתמש בכמה שפחות כלים קולנועיים כדי להביא לצופה את המציאות החיה כמות שהיא, הם שואפים לשמר את האשליה שהעולה בסרטי הוא בבואה אובייקטיבית של העולם הממשי. הם מתמקדים יותר בתוכן מאשר בצורה.
ואילו הסרטים הפורמאליסטיים עושים שימוש נרחב בכלים קולנועיים עיצוביים על מנת להעצים את חווית הצפייה, הם מסגננים ומעוותים את חומרי הגלם במכוון, על מנת להדגיש את המשמעויות והמסרים ביצירה. הם מתמקדים בטכניקה ובדרך הביטוי.
אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור, ולשייך סרטים שונים למקום המתאים להם על ספקטרום היצירה הקולנועית:
http://goo.gl/forms/ToRvHoBTYo5FQJg83