לא רוצה לזמביה

הסיפור מאחורי השיר "לא רוצה לזמביה"

חנה גולדברג: "'לא רוצה לזמביה' היה השיר הראשון שכתבתי ללחן והראשון יצא לרדיו. עד אז כתבתי רק שירה שהתפרסמה בספרי שירה ובכתבי עת ספרותיים.

בשנת 1983 סיימתי לימודים באוניברסיטת חיפה (פילוסופיה ושפה וספרות אנגלית) ועברתי מחיפה לתל אביב. הייתי בת 28. תל אביב נראתה לי שטוחה ושטחית לעומת חיפה. פתאום כל הגברים שפגשתי רצו לדבר אתי על המכונית שלהם, הכסף שלהם, ה...זזזה... שלהם. זה היה כל כך זר לי לעומת שיחות הנפש המיוסרות שנהגנו לנהל בחוג לפילוסופיה בחיפה. תל אביב עוררה בי רגשות סותרים. הרגשתי שהיא מושכת ודוחה אותי בו זמנית. היא נראתה לי יפה ומכוערת, טובה ורעה, חמה ומנוכרת, מסעירה ומקהת רגש, מעוררת ושוחקת. התלבטתי אם אני רוצה להישאר בה או לחזור לחיפה.

בוקר אחד ירדתי להוציא את הכלב והזבל. על המדרכה ברחוב, פגשתי חבר, משורר, שמוליק צ'יזיק, שכתב את 'רוצי שמוליק קורא לך' (שיר שהיה להיט ענק באותם ימים). לידו על המדרכה באמצע העיר עמד זמר צעיר. שניהם נראו מותשים וכתושים כמו אנשים שלא ישנו כל הלילה, ושמוליק ביקש ממני: 'חנה, קחי אותו ממני, כל הלילה הוא רודף אחרי עם המנגינה הזאת, ומבקש ממני לכתוב לו מילים, מילים, מילים... אבל לא יוצא לי כלום." ואז שניהם עולים, עולים, עולים אחרי במדרגות לדירה. שמוליק מתמוטט על הספה, והזמר הצעיר, שקוראים לו עופר אקרלינג, משמיע לי מנגינה, והמילים פשוט יוצאות מתוכי: "לא רוצה לזמביה, לא רוצה לזמביה...' לא רוצה לתל אביב!

כשהשיר יצא לרדיו והפך ללהיט, ריחפתי ברחובות. פתאום השיר בקע מכל מכונית ומכל בית קפה. תל אביב שרה לי: "לא, לא רוצה לזמביה"... תל אביב הייתה ונשארה ה'זמביה' שלי."

לא רוצה לזמביה | מילים: חנה גולדברג | לחן: עופר אקרלינג
הסיפור מאחורי השיר "לא רוצה לזמביה"

לא רוצה לזמביה

מילים: חנה גולדברג

לחן וביצוע: עופר אקרלינג


אני בתפקיד המותק שלה

מגיש לה קפה חזק למיטה

הרכבתי משקפים נגד קמטים

והיא משתזפת בחוף הנכים.


שם לא מצילים כל טובע

צבע שיער והגיל - זה מה שקובע

החול צורב, היא עולה על עצים

בצמרת היא אומרת: כולם ילדים.


לא, אני לא רוצה לזמביה

לא, אני לא רוצה לזמביה.


ראיתי אסטרולוג

הוא אומר שזה קל

רק צריך מונולוג קליט ונסבל

חזרתי אל החדר אחרי היסוסים

חיפשתי את התדר שבו משדרים.


היא אומרת שהכול בסדר

אפשר גם לפעמים לצאת בלי סוודר

אני בוער, מטפס על הקיר

מהתקרה אני שואל: מה המחיר?


לא, אני לא רוצה לזמביה

רק להיות איתה.


מה שם המשחק אני יודע

אבל את הכללים אני לא קובע

אני מרכיב משקפיים כהים

וזה עושה לי צוואר מקסים.


לא, אני לא רוצה לזמביה...

מוסף יום כיפור 2021 של "ידיעות אחרונות" הוקדש כולו ל"מאה השורות היפות במוזיקה העברית". רענן שקד, עורך מוסף "7 ימים", בחר בשורות הבאות ונימק באופן מעניין את בחירתו:

"אני בתפקיד המותק שלה / מגיש לה קפה חזק למיטה / הרכבתי משקפיים נגד קמטים / והיא משתזפת בחוף הנכים." מילים: חנה גולדברג | לחן: עופר אקרלינג | מתוך: "לא רוצה לזמביה"

רענן שקד: "'לא רוצה לזמביה' היא הכרזה אבסורדית ונטולת קונטקסט מספיק כדי להכיל בהמשך כל צירוף מילולי שמצליח לייצר איזו משמעות מתוך הנונסנס. אבל זה לא שום דני סנדרסון, ושום דבר פה לא בא להצחיק: אנחנו במצב חרדתי אקוטי, תל אביבי, משהו בדחיפות ובנואשות קולו של עופר אקרלינג מבהיר כי השורות נזעקות החוצה מתוך חדר מרופד במועדון שברון-הלב, וזמביה היא כל מקום שאליו נאספים השברים. קפה למיטה כבר לא יעזור, משקפי הסתרה יועילו יותר. חנה גולדברג, בשיר הראשון שכתבה והתפרסם, נותנת אקורד פתיחה בלתי נשכח: אף אחד מעולם לא כתב או איית ככה את סוף הדרך." ידיעות אחרונות 15/9/21