הסיפור מאחורי השיר "נאחז באוויר

חנה גולדברג: "שנים חיפשתי את אהבת חיי, מגיל 17. כל החברות שלי כבר התחתנו, הולידו ילדים, התגרשו, ורק אני המשכתי לחפש. 

האמנתי שיש מישהו בעולם הזה שהוא 'אהבת חיי', וכל מה שאני צריכה לעשות זה רק... למצוא אותו.

ואז, בגיל 27 התאהבתי. הוא היה חכם, מצחיק, מושך, יפה. כל הזמן רציתי לנשק אותו. לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים. הייתי כל-כך מאושרת! וחשבתי שמעכשיו והלאה אני אהיה מאוהבת ומאושרת לנצח. אבל אחרי שנה, הסתבר שהגבר הזה, אהבת חיי, עושה לי כל כך רע. שנה שלמה התלבטתי מה לעשות: להישאר עם אהבת חיי – שהתגלתה כאהבה שלא בריאה לי - או להציל את חיי.

החלטתי לעזוב אותו. זה היה המעשה הכי אמיץ שעשיתי בחיים. זה היה כמו לכרות לעצמי רגל. הכאב כמעט הרג אותי. ואז, כתבתי: 'במקום בו עמדת נשאר רק אוויר, בלי חמצן, ואני עומד, נאחז באוויר, נאחז באוויר, ואת אינך...'

השיר יצא לרדיו בינואר 1991, בדיוק ביום שבו פרצה מלחמת המפרץ הראשונה, וסדאם חוסיין התחיל לירות עלינו טילים. כולנו חששנו מטילים כימיים. עם כל אזעקה נכנסנו לחדר האטום ושמנו מסכות אב"ך על הפנים. ובכל אזעקה השמיעו ברדיו את 'נאחז באוויר'. ופתאום התקשרו אלי מגלי צהל ושאלו: 'חנה, איך הספקת לכתוב שיר לכבוד המלחמה הכימית?' וככה שיר הפרידה שלי הפך ל…שיר המלחמה הכימית. למזלי, עם השנים, השיר התנתק מההקשר הזה וחזר למחוזות הרגש. ככה זה עם שירים, יש להם חיים משל עצמם.

ב-2013 במופע הגדול האחרון של להקת כוורת בפארק הירקון השיר קיבל משמעות נוספת כשגידי גוב הקדיש אותו לאישתו שנפטרה. זה היה הרגע הכי מרגש במופע."